כרזת הענק – טקס סגירת חטיבה 600 עוצבת “נתיבי האש” – והתפאורה הכללית, אולי הטעו לחשוב שמדובר במשהו חגיגי, אך לא היה בין המשתתפים מי שלא חש צביטה בלב ולחלוחית בזווית העין. כך נסגרה חטיבת שריון נוספת, ביום 23 באפריל 2014
ליקט ועירך אל”ם (במיל’) שאול נגר
כרזה בערב הסגירה, ביד לשריון בלטרון
מדברי המח”ט אל”ם ג’וני כהן
מפקד פיקוד המרכז האלוף ניצן אלון, המזכיר הצבאי לראש הממשלה האלוף אייל זמיר, מפקד אוגדת עידן תא”ל אמיר אבולעפיה, קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי, קצין המילואים הראשי תא”ל הושע בן שלום, מקים החטיבה ומפקדה הראשון אל”ם טוביה רביב, מפקדי החטיבה לדורותיהם, חברי עמותת יד לשריון, מפקדים ולוחמים מהעבר והווה, בני המשפחות השכולות, אורחים מכובדי כולכם,
אני ניצב כאן היום בלטרון, מקום תיאור מורשתו של חיל השריון לדורותיו, במעמד מרגש, עצוב ומלא תקווה כאחד, כמפקדה של חטיבה 600 עוצבת “נתיבי האש”, מאחרונות חטיבות המגח בצה”ל, אשר היום באופן רשמי יורדת “מעמדות אש” ומדוממת מנועים.
לחטיבה מקום משמעותי בהיסטוריה של צה”ל ומדינת ישראל, ומורשת שהתפתחה מעת שהקים אותה אל”ם טוביה רביב ב-1971, דרך השנים שבהן שינתה את שמה לחטיבה 177, חטיבה 519 ולבסוף אוחדה עם חטיבה 656 וקיבלה את שמה המקורי כיום, ובאוקטובר 2012 אף החזירה לעצמה את תג היחידה המקורי מאז הקמתה.
העברת נס החטיבה ממפקד עוצבת עידן למפקד פיקוד המרכז
לחטיבה 600 מורשת שנולדה בזכות מפקדים ולוחמים, שהובילו בנחישות את יחידותיהם לביצוע משימות מורכבות במלחמה, במבצעים, באימונים ובפעילות ביטחון שוטף.
בעודנו מביטים אל העבר ורואים בגאווה את היקף העשייה שלנו – שלכם, את כמות האתגרים שהחטיבה ואנשיה עמדו בהם בהצטיינות, בכל תחומי העשייה במילואים ובסדיר, הרי אנו, מפקדי וחיילי החטיבה ואזרחי המדינה, נדרשים להסתכל גם אל ההווה והעתיד כאחד, לנוכח השינויים המתחוללים בסביבתנו, לנוכח התפתחותם של אתגרים חדשים ומציאות ייחודית הנוגעת גם לסדר עדיפות לאומי אחר.
כל אלה ואחרים שלא כאן המקום לפרטם, הביאו את מדינת ישראל, את צה”ל ומפקדיו לשנות ולהתאים באחריות רבה את צה”ל לאתגרים החדשים, ולבצע שינויים ארגוניים משמעותיים ובהם סגירת מערך טנקי המגח, לצד סגירת יחידות שונות נוספות, ולא רק בחיל השריון וזרוע היבשה. כל זאת כדי להביא למענה מיטבי של צורכי הביטחון של מדינת ישראל על מרכיביו השונים בעת הזו.
רעיי מפקדי ולוחמי החטיבה במילואים,
היום, אתם נפרדים מהגדוד, מהפלס”ר (פלוגת הסיור), מהמפח”ט (מפקדת החטיבה) והפלחי”ק (פלוגת חיל התקשוב), ביניכם כאלה הממשיכים לתרום לביטחון המדינה ביחידות חדשות, ויש הפושטים את מדי צה”ל וממשיכים לתרום את חלקם לביטחון הלאומי כאזרחים.
לכולכם, ובמיוחד לאלה המשתחררים משירות מילואים פעיל, רוצה אני לומר כי עליכם להיות גאים על שביצעתם לאורך השנים בשירות מילואים משמעותי בחטיבה ובחיל השריון, ולשריונרים הוותיקים שביניכם, שהם הרוב – תמיד זכרו בגאווה כי זכות היוצרים למושג המקצועיות הטנקאית והקשר המיוחד שבין האדם למכונה הינו נתון במיוחד למגחניקים.
אתם כולכם, המפקדים והלוחמים בפלוגות השריון והחיילים הקרביים בפלוגות המפקדה, כולכם יחד – מהווים מופת לחברה הישראלית, ותמיד תשתייכו לנבחרת המובילה בציבור הישראלי בנתינה הבלתי פוסקת שלה לביטחון ישראל. ויחד עמכם ואולי במיוחד, רוצה אני להזכיר ולהודות בשם צה”ל והחטיבה כולה למשפחותיכם ולבנות ובני הזוג והילדים, שהתגייסו אתכם בפועל בכל פעם שהגיע צו מילואים לביתכם.
למפקדים בחטיבה, בדגש על המג”דים סא”ל אורי דרייבלט, סא”ל אורי גורן, סא”ל יהונתן הלוי, מפקד הפלס”ר רס”ן יוסי צלניק, המ”פים וקציני המטה בחטיבה ובגדודים – כולכם ידעתם לעמוד בכל משימה שניתנה לכם וליחידותיכם תוך חתירה להצטיינות, מקצועיות, רעות שריונאים וברצינות הראויה לביצוע המשימה, בתקופות של תעסוקה מבצעית, באימון, בנוהלי קרב ובמשימות רבות נוספות. המחיר ששילמתם בכל תחום בחייכם למען היחידה, חייליה וביצוע המשימה, אינו מובן מאליו והוא מהווה דוגמה לאלה המשרתים במערך המילואים ולאלה שביטחון המדינה חשוב להם.
תודה מיוחדת לאנשי המטה, הקצינים והנגדים בחטיבה בסדיר, על כך שטובת החטיבה ויחידותיה תמיד עמדו לנגד עיניכם. ביצעתם את תפקידכם תוך שאיפה למצוינות תחת אין ספור אילוצים ובאופן הראוי להערכה של יחידות החטיבה.
מכובדיי,
כאן בלטרון, במעמד זה של סגירת החטיבה, נזכור את מופת פועלם של אלה שנפלו בקרב ובשירות בחטיבה, ונבטיח את המשך שימור מורשתם – מורשת החטיבה – באופן הראוי ביותר. עוצבת “נתיבי האש” אמנם נסגרת אך חלליה שנפלו לאורך השנים נותרו ויישארו נוכחים בליבנו וברוח החטיבה ואנשיה. נזכור את כולם תוך המשך החיבוק של פצועי החטיבה והמשך קיום הקשר עם המשפחות, יחד עם חיל השריון וחברי עמותת חטיבה 600, שפועלת באופן מעורר הערכה להנצחת חללי החטיבה לדורותיהם ומקיימת קשר אמיץ עם משפחות הנופלים.
טנק המגח בפעולה. יוצא לפנסיה. צילום: דובר צה”ל
לסיום,
זכות גדולה נפלה בחלקי להיות לזמן קצר יחסית כמפקדה של החטיבה וחלק ממשפחת “נתיבי האש”. שאיפותיי היו אחרות בקשר לעתידה ולמשימותיה של החטיבה, אך יחד עם זאת, אהיה גלוי ואומר שתחושת העצב ואולי ההחמצה, מהולה היום בתקווה, בביטחון ובידיעה, שצעדֵי בניין כוחו של צה”ל בעת הזו, בתקופה רבת שינויים ואתגרים אולי מורכבים יותר מבעבר, הינם אלה שיהפכו בסופו של דבר את צבא ההגנה לישראל לחזק יותר.
מי כמוכם זוכר ויודע כי בצה”ל היו ויהיו תקופות של שינוי ארגוני ובניין כוח, אך דבר אחד יישאר לעד קבוע, והוא אנשים כמוכם, המבטאים ערכים של ערבות הדדית ואהבת הארץ, וזהו מקור עוצמתו האמיתי של צה”ל.
אצטט מדבריו של דוד בן גוריון: מתוך דברים שנשא בפני מפקדים ב-1955 ומצאתי שנכונים הם גם כיום:
“…עלינו לשמור בליבנו שני דברים: את העתיד הרחוק שלקראתו אנו חותרים, שבו יהיה עולם חדש, אבל בינתיים, צריך שהעם הזה יתקיים בעולם הזה, עם כל השנאה, ההתנגדות והאיבה, עם כל המזימות הרעות נגדנו – זאת אומרת, עלינו לדאוג לביטחון שוטף וגם לביטחון לדורות.
רק אם נראה ראייה בהירה של כל הגורמים ההיסטוריים, הפנימיים והחיצוניים, הלאומים והבין-לאומים הפועלים על מצב ביטחוננו, בין לחיוב ובין לשלילה, נוכל לעמוד גם באלה וגם באלה…”
מצדיע לכולכם! – בהצלחה לכולם!
אל”ם ג’וני כהן, מח”ט 600
שני טנקי מגח על הבמה ביד לשריון, בערב סגירת החטיבה
שלמה וסרטיל, מספר על ערב הסגירה
(שלמה וסרטיל, איש החטיבה וממוזאון גוש קטיף בירושלים)
לחטיבה צורפתי ביום הקמתה ב-1971. זכור לי היטב אימון ההקמה ואחר כך התרגיל האוגדתי משדה תימן, בפיקודו של אריאל שרון שבא לפקד על האוגדה, אוגדה 143. למלחמה גויסנו בעצם יום הכיפורים תשל”ד (1973), הצטיידנו בימ”חים שבבסיס האֵם ומשם החטיבה התגלגלה על השרשראות לחזית המלחמה בדרום, שם נפגשנו עם אויב “עקשן” שלא בורח ואף משיב אש קטלנית.
מלחמת יום הכיפורים גבתה מחיר כבד מאוד של 119 לוחמים, שהתכוונו בהחלט לשוב הביתה אחרי המשימה להדברת האויב המצרי. יחד עם זאת, 18 לוחמים נפלו בשבי האויב. מכאן אפשר ללמוד על המגע הקרוב במיוחד שהייתה לחטיבה עם המצרים שהתמגנו היטב אחרי צליחתם המוצלחת לעבר מעוזינו.
הערב בלטרון הגיעו אנשי החטיבה לדורותיהם ובעיקר הצעירים והמגויסים וישבו באמפיתאטרון וצפו בהופעתה של להקת פיקוד המרכז שפתחה בשירי ציון וירושלים.
אחר כך הוזמן אל”ם טוביה רביב מפקד האוגדה האולטימטיבי, מפקדה הנערץ של החטיבה מאז הקמתה, לעלות לבמה ולהדליק את המשואה לזכרם של 135 חללי החטיבה (כולל במבצע חומת מגן ושלום הגליל).
מפקד פיקוד המרכז האלוף ניצן אלון שהסביר את היערכותו המחודשת של צה”ל ובעקבות כך פרוק חטיבת המגחים האחרונה בצה”ל. כמו כן מפקדו הנוכחי עד הערב אל”ם ג’וני שניפרד מהחטיבה.
קצין מילואים המתנדב כבר 15 שנה לאחר שחרורו, הגיש את נס החטיבה למפקד האוגדה שהעבירו למפקד הפיקוד למשמרת.
אומנם החטיבה פורקה, אבל עם זאת הובטח שמורשת החטיבה תישמר, וכי עמותת החטיבה, המשמרת היטב את הקשר עם הלוחמים ומשפחותיהם, תשמור על הקשר עם משפחות החטיבה.
לסיום הוצגו תמונות של החטיבה לדורותיה כולל תמונות ממלחמת יום הכיפורים, ביניהם שוזרו קטעים שהוקלטו ממפקדי החטיבה לדורותיה וכל אחד כמובן הפליג בשבחיו על הלוחמים היקרים.
כך מסתיימת לה אגדה בצה”ל ושמה “600 – נתיבי האש” שסימלה יישמר מעתה במוזאון יד לשריון שבלטרון תחת אחריותו של מנהלה תא”ל (במיל’) מנשה ענבר היקר, שמפליא בפיתוח המקום ומקיים את מורשת השריון ליחידותיו הרבות בצה”ל מאז הקמתו.
ועל כך יישר כוח לו.
כן, גם הפלס”ר כחלק מהחטיבה, נסגר
לכתבה קודמת בשם: “משוחרר! צה”ל נפרד מהטנק שחצה את התעלה” ראו כאן:
