לך אל המדבר, עצל, לארץ ללא צל, אל בית הספר לשריון, וראית את ישראל היפה, את מדריכות השריון המסורות ללא גבול ומגדלות את פרחי השריון, וככתוב בספר ישעיהו: “אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ” (פרק ס’ פסוק ה)
אל”ם (במיל’) שאול נגר
(הכתבה מופיעה בביטאון “שריון” גיליון 45 המופץ בימים אלה)
אם יש ביטוי לשרשרת הדורות בהכשרת לוחמי שריון – אזי מדריכות השריון הן אחת החוליות החזקות והחיוניות שבה; אם יש אתגר מלהיב ומספק לשירות החיילות בצה”ל – אזי להיות מדריכת שריון הוא אחד הנעלים שבהם; אם יש אי-שם מקום שבו תמצאו את ישראל היפה – אזי בחדרי הלימוד של בית הספר לשריון תמצאוהו. כך ביום שטוף שמש של אמצע החורף ירדנו לבית הספר לשריון במחנה שיזפון שבדרום הנגב, לפגוש מספר מדריכות, ולו לשעה קלה, להציץ למספר שיעורים בחדרים שבהן הן מרביצות תורת שריון בחיילים הצעירים כמובן, ולצאת מוקסמים.
רב”ט שחף סמוך
תורה שבעל פה ובכתב, בידיים וברגליים
בבית הספר לשריון במחנה שיזפון שבנגב, מלמדות מדריכות השריון את השריונרים החל משלב קורס המקצועות הבסיסי של הלוחמים בטנקים וכן את מיועדים להיות מפקדי הטנקים וקציני שריון. הן מלמדות את כול מקצועות הטנק – מערכות הנשק ובקרת האש, התחמושת, מערכות הקשר, נהיגה ועוד. נפגשנו לשיחה לא ארוכה עם טל יונה מדריכת בקרת אש של מרכבה סימן 3 שזה לה מחזור ההדרכה הרביעי, עם רב”ט רב”ט אליאנה פלקסמן המדריכה תחמושת בכול סוגי טנק המרכבה שזה מחזור ההדרכה הראשון שלה, עם רב”ט שחף סמוך המדריכה מקלעים בכול טנקי המרכבה, עם רב”ט טלי ויסר ועם סג”םאור גרנר מפקדת מגמת תותחנות בבית הספר לשריון. עוד הצצנו לחדרי הלימוד המאובזרים במהלך כמה שיעורים שהעבירו מדריכות.
‘מדריכת שריון’ הוא אחד התפקידים הנחשקים והנחשבים בצה”ל ומגיעות אליו מיטב החיילות, ולא דרוש זמן רב כדי להשתכנע בכך ולהיווכח באיכות, במוטיבציה ובמסירות הרבה. “המדריכה תילחם על כול חייל וחייל כדי לעזור לו וכדי לגרום לו להבין. הן הבנות עם הכי הרבה מוטיבציה שאני ראיתי בחיים. כול אחת פה היא עולם ומלואו, והן נותנות את הנשמה לחיילים, וזה ממש מדהים לראות משהו כזה”, מציינת סג”ם אור.
הדרכת שריון היא מלאכה תובענית ומאתגרת. השריון מצוי כמעט תמיד, ובמיוחד בתקופה זו, בשינוי ושכלול מתמיד של הטנקים ומערכות הנשק ושל תורת ההפעלה, ובית הספר לשריון על שלל המפקדים, המדריכים והמדריכות נדרש להתמודד בקביעות שם שינויים אלה ועם הצורך להיות גם בתהליך מתמיד של הכשרת המדריכות עצמן. השקדנות והרצון לעשות את המרב להצלחת ההדרכה מאפיינים את כולן. ההדרכה וגם הלימוד העצמי אינם מסתיימים בתום יום הלימודים ולא פעם המדריכות משקיעות זמן נוסף בהסבר לחייל שהתקשה בנושא כלשהו ובדיון פנימי על נושאי ההדרכה. כתוצאה מכך הנשירה בקורסים השונים נמוכה ובירידה מתמדת.
סג”ם אור גרנר
דבר המדריכות
- טל יונה מיהרה לשיעור ולא חילצנו הרבה מפיה. אני מדריכת בק”ש (בקרת אש) בטנק מרכבה סימן 3. זה מחזור ההדרכה הרביעי שלי. כשהייתי בקורס מדריכות (קמ”ד) גם יריתי בעצמי שני פגזים ובשניהם פגעתי “מטרה”.
- אליאנה פלקסמן מדריכת תחמושת בכול סוגי המרכבה, במחזור ראשון, גם תחמושת מרגמות ומערכת “מעיל רוח” של מרכבה סימן 4. אני מרגישה טוב וממש נהנית, העבודה האינטנסיבית עם כול הפלוגות היא כיף. בהדרכת תחמושת אני מדריכה את כול הפלוגות ונחשפת לכול סוגי המרכבה ולכול סוגי החיילים במקצועות תותחן, טען ונהג, ולכול הסיטואציות והמקרים. החיילים ממושמעים וזו עבודה אינטנסיבית וזה כיף. אני חושבת שהתפקיד הזה שונה משאר התפקידים בצבא. מה שאני מקבלת כאן הוא לא מה שכול הבנות מקבלות בצבא, מבחינת סיפוק, מבחינת ההרגשה שאני תורמת כמדריכת שריון באופן כללי, לאו דווקא במקצוע שלי. מה שאנחנו עושות פה זה משהו שלא כול תפקיד אחר בצבא יכול להביא.
רציתי משהו משמעותי, רחוק מהבית, והגעתי לכאן. רציתי להדריך לוחמים. בהתחלה לא ידעתי ששריון זה הכי טוב, הבנתי את זה רק אחרי שהתגייסתי. שׂמו אותי בשריון ועכשיו אני מבינה שזו הדרכה הכי טובה והכשרה הכי טובה, לעומת שאר המדריכות, בשאר החילות. לשאלה כמה זמן לקח לך להיות “מורעלת שריון” היא ירתה במהירות: מהר מאוד.
רב”ט אליאנה פלקסמן
- שחף סמוך מדריכת מקלעים בכול סוגי טנק המרכבה. אני ממש נהנית מהתפקיד, ממש אוהבת גם את המקצוע, ממש התחברתי אליו. זה לא מפסיק להתחדש, כול הזמן יש דברים חדשים שמגלים והתחדשות של התו”ל ודברים חדשים שאנחנו נצפה להם. תמיד מעניין, תמיד כיף, תמיד גם רודפים אחרי החומר להיות הכי מעודכנים והכי רלוונטיים תמיד. זו תמיד עשייה עם החיילים מלומדים, הם הכי מתוקים בעולם, ובאמת להרגיש משמעותית שאת שם. אם לדוגמה לא אלמד אותם תיאומים במקלעים כמו שצריך, אז ברגע שהם יירו במקלע עשויה להיות תקלה וזה באמת קריטי. מה שאני מלמדת בכיתה זה מה שהם יעשו בשטח, ומשם הם יצליחו או לא יצליחו וזה באמת הדברים הכי רלוונטיים בעולם, זו תחושת משמעות אדירה. אם יש חניך שהוא חלש, ואני מזהה שיש לו איזה קושי, אדרוש שיבוא להשלמה, שם הוא יעבוד בקבוצה מצומצמת יותר. דרך נוספת היא להגיד לו אחרי השיעור לבוא אליי ואסביר לו בפירוט הדרוש אם הוא התקשה במשהו שלא היה לו ברור. אחר כך במשטח התרגול, אחרי שהם לומדים תיאורטית בכיתה, הם עובדים ומְתַרגֵּלים את הכול ושם אנחנו באות ומוודאות ומתרגלות איתם ועובדות איתם. וחוץ מזה לכול הבנות הוויי משותף וכיף ואנחנו אחיות אחת לשנייה.
- טלי ויסר, סיימה תיכון במגמת כימיה ופיזיקה לפני גיוסה. לפני הצבא לא עסקתי בהדרכה בכלל, היא אומרת. זו נישה חדשה שלא נחשפתי לה לפני הצבא, באתי clean mind, לא ידעתי מה אני הולכת לעשות, גם לא הייתי בתנועת נוער. בהתחלה לקחו אותי למודיעין, והלכתי כאילו לראש כזה מדעי של התיכון ואז אמרתי לא, אני רוצה לבוא להיות מדריכה, לפתח את עצמי מהכיוון הזה. אני חייבת להגיד שיש פה הבנות הכי איכותיות שיש היום בצבא, וזה לא סתם סיסמאות, אלה הבנות הכי טובות בצבא. יש פה אווירה משוגעת של מצוינות וזה ממלא אותך ומעשיר אותך כול כך ומעצים אותך. ההדרכה היא גם הדבר הכי מספק בעולם. חיילים או חייל שלא מבין – אתה מסביר לו ואז הוא מבין. קשה להבין מה זה לקבל חייל שלא יודע בכלל מה זה תובה ומה זה צריח ולסיים את ההכשרה שלו לראות אותו יורה פגז ומדבר איתי על הטנק כדבר שבשגרה.
אפשר להקביל את זה לחפיפה בזמן שאת מקבלת מישהו משלך, וזו חוויה עצומה שחשתי פה. אני חושבת שהרגע היחידי שאני צריכה להכיר את עצמי בתור בן אדם, והשירות בצבא מעניק לי הרבה מאוד, זה בקטע של החפיפה, כשאני מקבלת מישהי חדשה לחפוף אותה בהכשרה מתקדמת, לחנוך אותה. אז כאילו מציבים לך מראה מול הפנים, לראות איך את מתמודדת במצבי לחץ, במצבי קושי, כשיש לך קשיים משותפים, שלא את יכולה להתגבר עליהם, אלא שזה נטו תלוי בנחנכת. אלה דברים חדשים שלא הכרתי לפני כן. זה הסיפוק וההעשרה והידע, היה לי כיף, אני ממש נהנית בצבא, יש פה בנות מדהימות, והתחלתי להתבגר בשלב הזה שהתחלתי לחנוך מישהי, באמת לחנוך את החומר החדש, זו חוויה מספקת. אני חושבת שהתבגרתי פה בשנתיים – מה שהייתי מתבגרת באזרחות בעשר שנים.
רב”ט טלי ויסר
- חטפתי אש: שאלתי כמה מחזורים יוצא למדריכה להדריך לפני שהיא משתחררת? משלושה במינימום ועד חמישה במקסימום, נעניתי. כלומר התורה צריכה לעבור די מהר מדור לדור של מדריכות. הרהרתי בקול ובמירכאות שההשקעה אולי לא משתלמת. זה מאוד משתלם הודיעה אליאנה, כי המדריכות הן מוכשרות, וכבר התחלנו את פרק ההכשרה שלהן במהלך קורס המדריכות והן עוברות ביסודיות על החומר והן נעשות יותר ויותר מקצועיות וברור שזה בא עם הזמן. אבל ההכשרה שלהן היא בסך הכול מאוד משתלמת. ניסיתי להתגונן ואמרתי שאני מצהיר בקול גדול שאין תחליף למדריכות שריון, אין תחליף! זה לא מדריכים. למדריכות יש גם סוג של סבלנות וסוג של אהבה וסוג של יכולת ריתוק החניכים להקשיב ולהיות בחומר. מיד אחריה הצטרפה למתקפה גם טלי ויסר. אמרת שזה לא משתלם, התריסה, עכשיו אני אומרת כי זו איכות מול כמות. אתה יכול להגיד סבבה, היה אפשר להכשיר אותן יותר מהר, לעשות חפיפה יותר קצרה ואז הן היו מדריכות יותר מחזורים. אבל זה כאילו לוותר על משהו אחר. חיל השריון אמר שהמקצועיות זה הכי חשוב לו. וזו לא סתם סיסמה, באמת שאני אומרת שזו לא סתם סיסמה, זה בא לידי ביטוי בכול מקום. כול זמן פנוי שיש לנו – זה לא ללכת לשבת בחדר, אלא לחקור יותר, ולעשות פגישות של כול הבוגרות של כול כיתה, להתמקצע עוד. אולי כולם רואים שהיא מדריכה רק שלושה מחזורים, אבל שלושה מחזורים באיכות – זה ברמה הכי גבוהה שיש היום בצה”ל, וזה לא נכון להגיד שלא משתלם. זה סדר עדיפויות, מה אתה מעדיף – כמות או איכות.
- סג”ם אור גרנר מפקדת מגמת תותחנות בבית הספר לשריון. אפשרויות הקידום של המדריכה, דווקא פה בחיל השריון, הן עצומות. יש להן ממש ציר פיתוח לאורך כול השירות שלהן. הן מתחילות, הן עוברות את הקמ”ד (קורס מדריכות), מגיעות למדור, נכנסות להכשרה המתקדמת ואז הן ממש מתמקצעות על כול החומר הספציפי של הכיתה שהן עומלות ללמד בה. לאחר מכן המדריכות בקמ”ד ביניים, מה שנקרא. המדריכות בכיתה עושות המון לו”זים, מעין שיעורים בכיתה, הדגמות ותרגולים בטנקים. הן נמצאות עם החיילים במרחב הלמידה, כשהם לא נמצאים בהדגמות אלא סתם במשטח – המדריכות באות, יושבות איתם, ולאחר מכן הן מגיעות לחנוך, הן מקבלות מישהי חדשה לכיתה שהן צריכות להעביר לה את כול הידע ואת כול החומר שהן בעצמן למדו. הן יכולות גם לאחר מכן להתפתח לאפשרויות של להיות ממשבת, לתת את הפן ההדרכתי למדריכות, להגיד להן מניסיונן האישי. בשריון עובדים במחזורים של ארבעה חודשים, וכול ארבעה חודשים מתווסף להן משהו חדש לתפקיד, זאת אומרת שהגיוון שלהן בתפקיד אף פעם לא נגמר, והנתינה שלהן היא עצומה. מדריכות נמצאות מהבוקר עד הלילה בשיעורים בכיתות, בתרגולים, והן עושות את זה בחיוך ובכיף, וחייל שבא למדריכה ואמר לה שהוא לא מבין – המדריכה תילחם על כול חייל וחייל כדי לעזור לו וכדי לגרום לו להבין. הן הבנות עם הכי הרבה מוטיבציה שאני ראיתי בחיים. כול אחת פה היא עולם ומלואו, והן נותנות את הנשמה לחיילים, וזה ממש מדהים לראות משהו כזה.
אחרי כול מחזור שמסתיים בתקופה של ארבעה חודשים, אחרי כול פרק מקצועות שזה הטירונים, ברגע שנגמר פרק המקצועות, המדריכות מעלות את כול הלקחים שהצטברו אצלן, אם זה פערים שעלו והן פתרו אותם, אם זה דברים חדשים שהן גילו – ומכניסות זאת לספרות המקצועית ומעדכנות אותה. ככה אנחנו שומרים על הטיב של ההדרכה ועל העדכון שלה. לקראת כול מחזור אנחנו מוציאים ספרות חדשה לאור, בין אם זה המקצוענים שיש לחיילים, פנקסי המט”זים שאיתם עובדים המפקדים, התרגולים, אם יש פקודות ודיווחים שמשתנים – הכול מתוּקָף גם באמצעים ההדרכתיים שלנו לכול כיתה. לכול שיעור יש תיק מדריך שכולל בתוכו גם רצף מערך של השיעור, תיק תוכן, ליקויים – כול זה מתוקף כול הזמן ללא הפסק. כול דבר מה חדש שהן מוצאות – הן ישר מכניסות את זה חזרה לספרות ההדרכה. כך אנחנו שומרות ממש על הרלוונטיות והעדכניות, וכול פעם שאנחנו מוצאים משהו חדש, אנחנו דואגים להפיץ אותו ולהכניס אותו לכול הספרות המקצועית.
טל יונה
מִישׁוּב, מִשַּׁבְתִי, מְמַשֶּׁבֶת, אֲמַשֵּׁב
בשיר “הורה אהבה” של חיים חפר וסשה ארגוב שרים “התרנגולים”: אני אוהב, אתה אוהב, והיא אוהבת, ופה בבית הספר לשריון שמעתי מִשַּׁבְתִי, מְמַשֶּׁבֶת, אֲמַשֵּׁב, כלומר נתתי, נותנת ואֶתֵּן מָשׁוֹב. במה דברים אמורים? שאלתי אם כשנכנסתן בפעם הראשונה כמדריכה, בגמר ההכשרה שלכן, ואולי רועדות מפחד איך יגיבו החיילים הלומדים, איזה משוב נותנים לכן מהסביבה, לדוגמה המ”מית או מפקד אחר שנותן לכם משוב ומעיר, ומה האיסוף לקחים העצמי שלכן כדי להשתפר יותר גם למחזורים הבאים?
הרַף שלנו מאוד גבוה, אומרת אליאנה, זאת אומרת לא מתפשרים ושואפים למישוב. גם אלה הוותיקות שמשתחררות בעוד ארבעה חודשים עדיין דואגים למַשֵּׁב אותן ולתת להם כול פעם טיפים. ברגע שמסיימים את ההכשרה וכבר עומדים מול הכיתה – זה לא כמו מה שאתה לומד בהכשרה, זה פתאום העולם האמיתי, ושם אתה עובד יותר קשה. ברור שהמִישׁוּב יכול להיות קשה, אבל אתה גַּדֵל ממנו, אתה לומד ממנו, אתה משתפר ממנו, הוא מאוד מקדם אותך מבחינה מקצועית. ושחף מוסיפה: עכשיו, נגיד, יצאתי משיעור של חברה שמישבתי אותה, ישבתי מאחור וראיתי איך היא מעבירה את השיעור, ואיזה טיפים יש לי, אם זה ניסוחים שהם לא כול כך מובנים שהייתי משפרת אותה, אם זו שאלה שהיא נשאלה שהיא אולי לא הסבירה בצורה הכי טובה מבחינתי. אני כותבת את כול הנקודות ואחר כך, אחרי השיעור אני מעבירה לה את המשוב, אומרת לה בדיוק איפה להשתפר ואיפה לא, וזה קורה על כול שיעור. בכול שיעור שאת מעבירה בפעמיים הראשונות שלך משווים אותך ומציעים איפה להתחזק ואיפה לשמור על הרמה וכד’. אני יכולה להוסיף, אומרת אליאנה, שלכול מדריכה שמדריכה בפעם ראשונה ועומדת מול כיתה, מגיעה גם קצינה או מדריכה בכירה לצפות באופן העברת השיעור ובנוסף גם באה ממשבת. לכול מדריכה יש ממשבת שמתחילה איתה מתחילת ההכשרה שלה במדור עד לרגע שהיא מסיימת, וממשבת אותה באופן הדרכתי. ברגע שאנחנו מגיעים לשיעור הראשון – באים כול הגורמים שעסקו בהכשרה של אותה המדריכה, אם זו קצינה, מדריכה בכירה, והממשבת, וכמובן שהחונכת של אותה ילדה והמדריכה. כך שיש מישהו כול הזמן. אנחנו עובדים כול הזמן בתיאום עם גוף פיתוח הדרכה שיש בשיזפון בהדרכה ובאות המדריכות, צוות פיתוח הדרכה, באות וממשבות את החיילות לאורך כול השירות שלהן.
אחרית שהיא ראשית
קשה לדמיין את חיל השריון המתקדם מאוד כיום בטכנולוגיה, באמצעי לחימה ובשיטות לחימה המתעדכנות בקביעות, ללא מדריכות השריון, המהוות אבן יסוד בהכשרה של החיילים והמפקדים, משלב הגיוס ובקורסי הפיקוד השונים. איכות החיילות המגיעות לתפקיד זה, ההתלהבות, המסירות, האכפתיות, הרצון הנחוש ללמוד ולהתמקצע בחומר – הם שם דבר ומבטיח שהשריון יוסיף להתעצם בזכותן. המחזורים והדורות מתחלפים אמנם אך גם במדריכות השריון התורה עוברת ומשתכללת ומתקיימת לגביהן האמרה המיוחסת לחוני המעגל: כשם שנטעו אבותיי לי, אטע אני לבני”.
