אם ביום קיץ, אם ביום חורף, אם ביום גשם, אם ביום שמש” כתב אריק איינשטיין בשירו הנודע “כל השבוע לָךְ”. אם היו הדברים מכוונים לעמותת יד לשריון, הרי היו קולעים למעשי ההתנדבות ללא גבול של חברנו דני בן אריה
אל”ם (במיל’) שאול נגר
ג’ינג’י בן שבעים ושמו דני בן אריה
דומה שאין כמעט אירוע ביד לשריון שבו דני בן אריה (רס”ב במיל’) אינו מתנדב ליטול בו חלק בארגון ובביצוע. פעמים רבות אני נפגש עם דני ביד לשריון, בבואי לאירוע כלשהו, אם ביום קיץ ואם ביום חורף, והוא כבר מתרוצץ בכניסה עם חיוך חברי לכול הבאים, ומושיט יד מכוונת. ברגע זה אני נזכר בשורות שכתב ביאליק בשירו “המתמיד”:
וּבְטֶרֶם מְקַדְּמֵי אַשְׁמוּרוֹת יָקוּמוּ
הִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא;
דני מקדים להגיע לאירועים כדי ליטול חלק בביצוע, והוא רואה בפעילותו ביד לשריון מעין עבודת קודש ומסור לה ללא גבול. דני הוא ממייסדי עמותת יד לשריון ומכיר באתר לטרון כל אבן ומשעול. בחור אכפתי, דני, ישר כסרגל, ומושיט יד לעזרת כל חבר הנזקק לעזרה או לסיוע כלשהו. דני הוא נכה צה”ל ופעיל בבית הלוחם בתל אביב. הוא ככתוב “אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח“(משלי יח, כד). ספק אם נדע את כל עלילותיו בהתנדבות, שרבות מהן הוא עושה בסתר ורק הוא והמסתייע יודעים על כך.
בשירו של אברהם ברושי “משמר החוף” (“נשיר נא אחים על שַׁיִט”) אומר הפזמון החוזר:
בֵּין גַּלִּים עַל הַתֹּרֶן,
מוּל הַחוֹף הַיָּקָר,
בַּיּוֹם בַּלֵּיל, בָּעֲרָפֶל
אַרְצִי, לָךְ אֲנַחְנוּ מִשְׁמָר.
כזה הוא דני שלנו, דני בן אריה עם תכונות של כפיר נועז. שנים רבות שירת בחיל השריון, ראו בילקוט השירות להלן, ועם רבים ממפקדיו ורעיו לשירות הוא שומר על קשר חם ותוסס גם כיום.
“אין עליך” אחי; “אתה תותח”; “אתה משהו משהו”; “מספר חזק”; “אַכְּבָּר גבר שבעולם”; “מסמר הערב”; “משהו רציני”; “שׁוּפְרָא דְשׁוּפְרָא” – כל אלה ביטויים בתקופות שונות של העברית המדוברת לתאר אדם איכותי מאוד ובולט בסביבתו, ודני בתקופות השונות של חייו אכן תמיד כזה.
יום הולדת שבעים לדני
לא מכבר, בחודש מאי השנה, חגגנו לדני בן אריה יום הולדת שבעים. חברים רבים מהשירות הצבאי, מבית הלוחם, ידידים רבים ובני משפחה, התקבצו בערב במסעדה בראשון לציון לערב שכולו הוקרה והערכה לדני שציין יובל שבעים. היו ביניהם האלופים (במיל’) ג’קי אבן, דני יתום, חיים ארז, יפתח רון-טל ורבים ששירתו יחד עמו בשירות הצבאי הארוך. מלווה ברעייתו פנינה, הבן ושתי הבנות, הנכדות והנכד, רווה דני נחת מהמעמד שהיה ראוי לו. מספר חברים ובני משפחה עלו לבמה והפליאו בדברי שבח לדני, ומהם שקראו דברים שכתבו לאירוע החגיגי וגם כותב שורות אלה תרם את חלקו בשיר שכתב (ראו בהמשך).
מדברי מאיר הראל (מנכ”ל IES)
דני היקר,
בשונה מחלק לא קטן מהמכובדים שיושבים כאד מסביבנו, אני מכיר אותך רק משבת 1986 [ וזה מעט יחסית. כמו כן אין לנו לצערי עבר צבאי שריונאי מפואר כמו שרץ כאן באולם כמכנה משותף. אבל בכל זאת, מיום שבו הכרנו במסגרת אותו סימולטור נהיגה מפורסם בג’וליס ועד ליום פרישתך לגימלאות מאלטל (לשעבר טלדור ולשעבר IES) עסקנו במשותף, לא רק, אך בעיקר בתרומה לשיפור מתמיד באיכותם של האימונים והמתאמנים בצה”ל – שהיה מאז ומעולם ערר עליון בעיניך.
כאחד שהיה אחראי למעלה מ-200 חודשים לשלם את משכורת, אני יודע, כי מה שתמיד היה חשוב לך הוא מה עומד מאחורי התלוש הקר, ולא הכסף שהוא יצג. וזה היה ממש אותו דבר מהתלוש הראשון ועד האחרון. אני מניח שאם תביטו סביבכם תתקשו למצוא אדם כמו דני, שוויתר על העלאת שכר לטובת עמית שהוא סבר שכדאי ונחוץ יותר שיקבל במקומו. זה דני.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר שנזכרתי בו כשעיכלתי שלדני מלאו “ע” שנים. זה התחבר אצלי ביום העצמאות, כשבמסגרת השירים שהיו מאז ומתמיד הקלסיקות של מדינת ישראל השמיעו את שיר השכונה של “התרנגולים”. ובשיר נאמר לפתע “תגיד עין”. והסיפור שהיה כך היה: באחד מימי העבודה השגרתיים, אי שם באמצע שנות ה-90, שבהם דני ניהל בחברת IES את כל פעילות החברה בטיפול ואחזקת ערכות ה”מיילס” בכל יחידות השריון והח”יר, קיבלתי דיווח כי הוא ואלכס שאתו, היו מעורבים בתאונת דרכים בטנדר הסקודה שנסעו בו, והם מפונים לבית חולים במצב שלא ידוע כרגע.
אני “טס” בגובה נמוך לבית החולים ומגיע כשדני שוכב על מיטה ומועבר מחדר המיון לצילום רנטגן. דני מקובע על מגש עץ, סד פלסטי מקבע את צווארו, רצועות מחברות את ידיו ורגליו למיטה, בקיצור- ג’ינג’י חסר אונים. אני ניגש קרוב אליו, ושואל בחרדה: אתה מת או חי? לדני היה קשה לדבר אז הוא נאלץ לענות לי בתנועה עם היד. תוכלו לנחש איזו תנועה עשה? יפה ניחשתם. למי שלא ניחש, דני כבר היה למחרת בעבודה, כי בביטוח שלנו אז, מטעמי חיסכון, היה סידור רק לרכב חלופי…
אז זה בעצם דני שלנו – נטו. למי שקולט את הסיפור ומכיר את דני, מבין בעצם את כל מה שהתנועה הזו מסמלת אצלו: החל מ”נולדנו יחד והוא מת לפני” ועוד חידודי לשון מסוג זה, ועד האמירה הצלולה והברורה: אני כאן, וגם אם הייתה לי תקלה קטנה, מתקנים וממשיכים הלאה – צירוף שריטות של ג’ינג’י ושריונאי. שניהם מהסוג המקורי (היזהרו מחיקוים).
אם נחבר יחד את תיאור כל “התקלות” שדני תיקן לכל היושבים כאן באולם לאורך השנים, ביום ובלילה, בקיץ, בחורף, בצפון ובדרום – נסיים ביום הולדתו ה-80… וזה מרשים במיוחד לאחד שטוען בתוקף שהתעודה היחידה שיש לו היא תעודת לידה…
אז דני היקר, נאחל לך שתמשיך במלוא המרץ קדימה, שידיף לא תהיינה עמוסות בתקלות שצריך לפתור, ושתהנה כל רגע מחייך המשותפים עם פנינה אשתך המקסימה, שתרווה נחת מילדיך ונכדיך ושנוכל בהגיעך לגבורות, בעוד עשור, להמשיך ולספר עלילותיך.
מכל חבריך לעבודה.
ג’ינג’י בשחור-לבן בעת השירות הצבאי
נְאוּם בְּרָכָה לְאִישׁ יוֹבֵל יִשְׁרְאֵלִי
(על בסיס “נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי” של אלתרמן,
ביומולדת שבעים לדני בן אריה)
עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן,
וְהַדָּנִי גָּדֵל, חֵי שָׁמַיִם!
נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן.
בְּלַטְרוּן נִפָּגֵשׁ עוֹד יוֹמַיִים.
אַלְמוֹנִית, קַפִּיטָן, הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הָאִישׁ,
בַּכְּתוּבִים עוֹד אֵינָה מְפֻרְסֶמֶת.
אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם עֲשׂוּיָה לְהַגְעִישׁ,
בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת.
עַל הַדָּנִי הַזֶּה, הַמָּסוּר, הַקַּפְּדָן,
יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִים.
יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, בֵּן אַרְיֵה, קַפִּיטָן,
יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטָנִים.
אֶת עֲמַל זֶה הָאִישׁ לֹא סוֹד-לֵיל יְכַסֵּה,
הוּא גָּלוּי לְעֵין כָּל בְּלַטְרוּנָה.
הֵן נוֹכָחְתֶּם כֵּיצָד הוּא בְּשְׁעַת מַעֲשֶׂה
מַפְנֶה כָּל אַחַ”ם לַטְּרִיבּוּנָה.
לְחַיֵּי זֶה הָעֶרֶב, נָעִים וְגַם חָם,
לְחַיֵּי זֶה הָאִישׁ וְהַדֶּרֶךְ,
לְחַיֵּי מַעֲשָׂיו, שֶׁל הָאִישׁ הֶחָכָם –
מִתְנַדֵּב אֲמִתִּי בַּעַל עֵרֶךְ.
לְחַיֵּי בֵּן אַרְיֵה שֶׁכִּכְפִיר הִתְעַצֵּם
בְּלִי לֵאוּת כָּל יָמָיו הוּא בְּשַׁיִט,
לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד,
עִם מַצְפֵּן וְיָשְׁרָה מִן הַבַּיִת.
הוּא נוֹתֵן אֶת הַכָּל, אֶת הַלֵּב, הַנְּשָׁמָה,
וּמוֹשִׁיט לְחָבֵר יַד תּוֹמֶכֶת,
הוּא רָווּי צִיּוֹנוּת וּמָלֵא הַגְשָׁמָה
וּלְרֶגַע לֹא נָח מִן הַמְּלֶאכֶת.
יוֹם יָבוֹא – וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל בֵּיתְךָ
תֵּשֵׁב, סָב, תֵּרָגַע עַל כּוֹס תֵּה,
תְּחַיֵּךְ וְתַחֲזִיק עוּגִיָּה בְּיַדְךָ
וּבְנַחַת תִּלְגֹם וְתִשְׁתֶּה.
הֵן עָמַלְתָּ רַבּוֹת בָּעוֹלָם הֶעָגֹל,
וּבְנוֹתֶיךָ יֹאמְרוּ אָז, זָקַנְתָּ,
וְתָחוּשׁ כִּי זֶה רֶגָע לְמְּסוֹר אֶת הָעוֹל
לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁהֵכָנְתָּ.
אַךְ הַיּוֹם עוֹד רָחוֹק וַחָזוֹן לַמּוֹעֵד
וְאַתָּה כְּהַר גַּעַשׁ פָּעִיל,
וַאֲנִי כְּרַבִּים עוֹד צוֹפֶה וְגַם עֵד
לְךָ קַפִּיטָן, כּהֹ יָעִיל.
זֶהוּ דָּנִי שֶׁלָנוּ, יָקָר לְכוּלָם,
זֶהוּ אִישׁ עִם יָזְמָה, אֵנֶרְגֶטִי,
מוּל אֶתְגָּר תּוֹבְעָנִי יְטַפֵּס בְּסוּלָם –
הוּא תָּמִיד מְעוֹרָב וְאִכְפַּתִּי.
שָׂא בְּרָכָה, קַפִּיטָן, עַל כָּל מַה שֶּׁהִנְּךָ,
יִצְטָרְפוּ לַבְּרָכָה הַקְּרוּאִים –
הֵן רָאוּי, קַפִּיטָן, שֶׁתֵּצֵא וְאִתְּךָ,
צְרוֹר בְּרָכוֹת וְאִתָּם גַּעֲגוּעִים.
ח’ באייר תשע”ד
8 במאי 2014
דני בן אריה – ילקוט שירות
1962 גיוס לצה”ל לגדוד 82.
- השתתף בקרב על המים.
- סיים קורס מפקדי טנקים ושימש מדריך בקמ”ט.
- בהמשך בדרגת סמ”ר היה בתפקיד רס”ר של קמ”ט.
- קצין ניהול של קורס מ”פים ומג”דם.
- קמב”ץ במחלקת תורת חש”ן (תח”ש).
- נסע לאנגליה בנושא סימולטורים והקים את מדור סימולטור נהיגה בבית הספר לשריון.
- בתפקידו האחרון בצה”ל היה קצין הקישור של השריון בעמותת יד לשריון בעת הקמתה, ואיש הצבא הראשון בשירות בין מקימי יד לשריון.
- 1988 השתחרר מצה”ל.
