פארק יפהפה בלב רמלה ברחוב אנג’ל נקרא על שם האלוף משה (מוסה) פלד ז”ל, איש מושב נהלל, מפקד אוגדה 146 וממובילי מתקפת הנגד במלחמת יום הכיפורים 1973 ומפקד גייסות השריון
אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילומים: לינוּר לוי-שמש
השלט בפארק על שם מוסה ובו נכתב: פארק פלד על שמו של אלוף משה (מוסה) פלד איש מושב נהלל, מפקד אוגדה 146, ממובילי התקפת הנגד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים 1973, מפקד גייסות השריון ומשקם חיל השריון לאחר מלחמת יום הכיפורים.
מראה כללי בטקס
בטקס צנוע בפאתי הפארק היפהפה שברחוב אנג’ל ברמלה נקרא הפארק על שם אלוף משה (מוסה) פלד ז”ל. מוסה, איש מושב נהלל היה מהלוחמים הבולטים של השריון. במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדת המילואים 146 והיה ממובילי התקפת הנגד ברמת הגולן. לאחר המלחמה היה מפקד גייסות השריון ועסק בשיקום החיל והגברת עוצמתו. על קורות חייו של האלוף מוסה פלד ראו בהמשך.
בטקס השתתפו ראש עיריית רמלה (אל”ם במיל’) יואל לביא, אנשי עיריית רמלה, גב’ דינקה פלד רעייתו של אלוף מוסה פלד ובני במשפחה, חברי עמותת יד לשריון ומוקירי זכרו של מוסה ז”ל. הנחה את הטקס רובי שגב (מנמהל פרויקטים בעיריית רמלה).
במהלך הטקס היו אתנחתאות מוסיקליות:
- טל יעקובי ודניאל סעדו, חברי להקת הזמר הייצוגית רמנוער, שרו את השיר “הוא פשוט שריונר” (מילים יורם טהרלב, לחן שאול ביבר). הלהקה פועלת במסגרת מרכז אמנויות הבמה במחלקת הספורט והאירועים בעיריית רמלה.
- הכנרית רוני שטרן, תלמידת הקונסרבטוריון העירוני, ניגנה את שיר הרעות לפי לחן של סשה ארגוב. הקונסרבטוריון פועל במסגרת מרכז אמנויות הבמה במחלקת הספורט והאירועים.
- הטקס הסתיים בשירת “התקווה” של המשתתפים בביצוע טל יעקובי.
הבאנו מן הדברים שנאמרו בטקס.
שלב חשיפת השלט בפארק
מדברי תדהר פלד, בנו של האלוף מוסה פלד
תדהר פלד
ראש עיריית רמלה מר יואל לביא, רובי, חברים ומשפחת פלד המורחבת,
לפני כשנה בהיותי עם בני ששמו בן, פגשתי את יואל (ראש עיריית רמלה) באקראי. לאחר הכרות עם בן, פנה אליו יואל ואמר לו, האם אתה יודע מי זה סבא שלך? בן ענה ‘בוודאי’. יואל אמר לו אני אספר לך על סבא שלך. וכאן הוא סיפר לו על המפגש המרגש ביניהם.
בעקבות זאת, סיפרתי ליואל שבמספר עיריות בארץ דנים באפשרות להנציח את אבא ובשלב עדין בדיונים שלא מתכנסים. יואל מיד אמר לי, אנחנו הולכים לעשות זאת ברמלה. לא שמעתי ממנו כשנה עד שיום אחד הודיעני רובי, על ההחלטה ועל המימוש.
בימים אלה אנו נכנסים לשנת הארבעים למלחמת יום הכיפורים. אין לי ספק שאבא ראה את מלחמת יום הכיפורים כשיא בעשייתו הצבאית והביטחונית. מפקדת אוגדה 146 שעליה פיקד הייתה ממוקמת ברמלה וממנה הם יצאו למלחמה ברמת הגולן.
יד לשריון בלטרון, שאבא הקדיש לה הרבה מאד מזמנו, ממוקמת אף היא מרחק של פחות מחמישה עשר ק”מ מכאן.
אני מבקש להודות לכולכם בשם משפחתי על שכיבדתם את זכרו של אבא בנוכחותכם, ולהודות שוב לעיריית רמלה, לרובי שגב (מנהל פרויקטים בעיריית רמלה), לשי אדרת (מנהל מחלקת משק ונכסים בעירייה), ומעל לכול ליואל לביא ראש העיר, על מעשה זה.
תודה רבה.
מדברי יואל לביא ראש עיריית רמלה
ראש עיריית רמלה יואל לביא
ערב טוב למשפחת פלד המורחבת, למפקדיי בשריון, לכול החברים שבאו לכבד את הטקס הזה, לחבריי בעירייה, וכמובן לצעירים שנוטלים חלק בפרק האמנותי.
מלחמת יום הכיפורים מבחינתי התקצרה בשישה ימים עקב פציעה ב-18 באוקטובר.
לקראת סוף חודש מארס 1974 נקראתי לראיון אצל מפקד גייסות השריון האלוף מוסה פלד. הכרתי את מוסה פלד רק מתוך האימונים בצאלים לקראת מלחמת יום הכיפורים, שם הייתה אוגדה 146 לקראת המלחמה. כעבור 8-7 דקות אמרתי למוסה שאני שמח על שיחת הנימוסין הזאת ועל שמפקד גייסות השריון מוצא זמן לפצועי השריון. באותם ימים נטלתי הרבה כדורים שהשפיעו על יכולת התפקוד שלי. אך מוסה בתגובה אמר לי: שב, אנחנו עוד לא נפרדים. התפתחה שיחה בעניין חזרה לשירות בצה”ל. חשתי באמת עוד די סמרטוט ובקושי ער במשך היום. ואז מוסה שאל אותי שאלה שגרמה לי לתפנית בחיים מאותו יום והלאה. הוא סיפר לי שהוא בעצמו נפצע בעבר, והציג את ההליכה שלו עקב הפציעה, ושאל אותי אם אני רוצה להיות ‘נכה מקצועי’, או שאני רוצה לחזור לחיים. השאלה הזאת של ‘נכה מקצועי’ הדהדה לי בראש.
נסעתי מקסטינה ועצרתי בתחנת דלק בדרך לנתניה. ישבתי עם חברי אסא אברהם שנפצע קשה במלחמת ההתשה. סיפרתי לו על השיחה עם מוסה, והוא שכבר היה מבוסס כלכלית, אמר לי: שמע, כול מה שחסר לי עד היום זה מסלול טנק בודד, קראו לזה פעם רינגו. הבנתי, התקשרתי לשמעון חפץ שהיה אז ראש הלשכה של מוסה ושאלתי מה עושים כדי לחזור לשירות? תתייצב מחר בקסטינה, אמר לי שמעון. למחרת באתי לקצין הסגל, שהציע לי שיבוץ בחטיבה 889. שאלתי מה זה הדבר הזה? אמר לי בשבטה מקימים חטיבה. מי מקים את החטיבה? שילה ששון. אמרתי שילה ששון – זה בסדר. נסעתי, פגשתי שלושה גדודים של נח”לאים, שאין להם מושג בשריון.
בימים הראשונים ואולי בשבוע הראשון הייתי ער רק שעה-שעתיים ביממה. כעבור חודש כבר תפקדתי מלא. וכך לאחר כשנה או שנה וחצי ובניגוד לדעת הרופאים זרקתי את הכדורים וזו הייתה תפנית עצומה בחיים. אני לא סתם מנציח כאן ברמלה, אני לא סתם מכבד, ולא אפתיע אך אחד אם אומר שקראנו פארקים גם על שם האלוף משה בריל (בר0כוכבא) ועל שם האלוף נחמיה תמרי, ונקווה שלא נצטרך לעשות לעוד. זה הכבוד שאני רוחש ואני שמח שהעירייה ומועצת העיר אמצה עניין זה.
ערב טוב.
מדברי אלוף חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון
אלוף (במיל’) חיים ארז, יו”ר עמותת יד לשריון
דינקה ומשפחת פלד, ראש עיריית רמלה חברנו מר יואל לביא וחברי הנהלת העיר, מנכ”ל עמותת יד לשריון בלטרון וחברי עמותת יד לשריון,
כולנו מכירים את תרומתו של האלוף משה (מוסה) פלד ז”ל לביטחון ישראל בשירותו רב השנים בצה”ל, ממפקד פלוגה במלחמת העצמאות, מפקד אוגדה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, מפקד גייסות השריון ומשקם חיל השריון לאחר מלחמת יום הכיפורים. מוסה המשיך לתרום לביטחון כמנכ”ל רפאל וכעוזר שר הביטחון לתעשיות הביטחוניות.
אני מביא לאירוע זה, קריאת פארק על שמו של מוסה ברמלה, את תודתם והוקרתם של אלפי משפחות שכולות ששמות יקיריהם חקוקים על כותל השמות בלטרון, על תרומתו של מוסה להנצחת יקיריהם והנחלת מורשתם לחיילים הצעירים ולבני הנוער המבקרים ביד לשריון בלטרון.
בארבע עשרה שנות פעילותו כיו”ר עמותת יד לשריון, השקיע מוסה באתר את נשמתו, והאתר הפך לדוגמה ולעלייה לרגל לחֵילות אחרים בצה”ל ולצבאות מהעולם הרחב, שבאו ללמוד כיצד להנציח לוחמים. קריית החינוך שהוקמה בתקופתו, מחנכת את חיילי צה”ל לאהבת הארץ ולמוכנות להילחם למענה. מוסה הפך את יד לשריון בלטרון לביתם השני של המשפחות השכולות והן מודות על כך.
כולנו מודים לראש העיר על יוזמתו להנציח את אלוף משה פלד בעירו.
טל יעקובי ודניאל סעדו, חברי להקת הזמר הייצוגית רמנוער
אלוף (במיל’) מוסה פלד ז”ל – קורות חיים
מוסה פלד נולד במושב עין גנים ליד פתח תקווה בשנת 1926. הוריו שושנה וזלמן איזנברג היו חקלאים מאנשי העלייה השנייה. בגיל צעיר עקר עם הוריו למושב נהלל בעמק יזרעאל, הקים בו בית והיה בעל משק וחבר המושב עד יומו האחרון.
בשנת 1939 הצטרף להגנה במהלך לימודיו, תחילה כקשר ומאוחר יותר כמפקד כיתה. במלחמת העצמאות שירת בגדודים 14, 15 ו-19 של חטיבת גולני והיה מפקד פלוגת הג’יפים של החטיבה. השתתף בקרבות בצפון, בעמק הירדן ובנגב. נפצע פעמיים במהלך המלחמה. במהלך המלחמה נשא לאישה את דינה ליברמן, בת מושב נהלל. עם השנים נולדו להם חמישה ילדים. במבצע עובדה לשחרור הנגב הדרומי וכיבוש אילת, פיקד על הכוח המוביל את כוחות גולני. בתום מלחמת העצמאות השתחרר מצה”ל וחזר למשקו בנהלל.
כקצין מילואים עבר הסבה לחיל השריון בשנת 1952, הקים גדוד טנקים מילואים פיקודי, גש”פ 181. פיקד על הגדוד עד חזרתו לקבע ב-1959.
כאשר דוד בן-גוריון קרא לבני המושבים להיחלץ ולסייע בקליטת גלי העלייה, עבר מוסה בשנת 1954 להתגורר במושב יכיני שבנגב המערבי, חי בין העולים שנה וחצי והדריכם ובהמשך ריכז את ההדרכה במושבי העולים בגליל.
בשנת 1958 נקרא על ידי מפקד גייסות השריון, האלוף חיים בר-לב, לשירות פעיל והתמנה למדריך בקורס מפקדי פלוגות שריון. בהמשך סיים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו”ם) ובתום לימודיו התמנה למפקד גדוד טנקים סדיר, גדוד 52. מילא שורה של תפקידים ובהם:
- השתלם בקורס שריון מתקדם של צבא ארה”ב בפורט-נוקס.
- קיבל את הפיקוד על קורס מפקדי פלוגת שריון.
- קיבל את הפיקוד על חטיבת שריון מילואים, חטיבה 8.
- קיבל את הפיקוד על חטיבת שריון סדירה, חטיבה 14 עליה פיקד עד כ-3 חודשים לפני מלחמת ששת הימים. החטיבה השתתפה בתקריות ובימי הקרב ב”מלחמה על המים” שקדמה למלחמת ששת הימים. כמח”ט 14 הקים ומיסד את מתקן האימונים 500 בצאלים.
- במלחמת ששת הימים התמנה לסגן מפקד אוגדת געש בפיקודו של אלוף אלעד פלד, שלחמה ביהודה ושומרון וברמת הגולן. בתום המלחמה, מתמנה לראש חטיבת מה”ד תו”ל העוסקת בלימוד לקחי מלחמת ששת הימים ובגיבוש תורת צליחת מכשולי מים הנדרשת לאור הגבולות החדשים.
- עם פרוץ מלחמת ההתשה בשנת 1968 התמנה לסגן מפקד הכוחות המשוריינים בסיני. בתפקיד זה קודם בשנת 1969 לדרגת תא”ל.
- פיקד על המכללה הבין זרועית לפיקוד ולמטה (פו”ם) בדרגת תא”ל ובמינוי חירום כמח”ט.
בשנת 1972 התמנה למפקד אוגדה משוריינת 146 שאותה הכין למלחמה. במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדה זו שלחמה בגזרה הדרומית של רמת הגולן והובילה את התקפת הנגד להדיפת הכוחות הסוריים אל מעבר לקו סגול. בהמשך ירדה האוגדה לסיני, לחזית הדרום, ולחמה שם עד להכרזת הפסקת האש.
בתום המלחמה קודם לדרגת אלוף וזמן קצר לאחר מכן למפקד גייסות השריון. בתקופה זו עסק בשיקום החַיִל לאחר מלחמת יום הכיפורים, הביא לתנופת ההקמה של עוצבות שריון חדשות למערך צה”ל, ביישום לקחי מלחמה, ברענון תורת הלחימה של חיל השריון ובמתן תנופה לפיתוח מערכות נשק חדישות.
בשנת 1980 סיים שירותו בצה”ל.
לאחר שחרורו שימש כראש חטיבת יבשה בחברת אלול ובהמשך הצטרף לקונצרן כור כמנכ”ל קבוצת מכניקה ומערכות ובהמשך הקים את קבוצת הגומי והפלסטיקה.
בשנת 1986 התמנה ליו”ר עמותת השריון והסתער במלוא המרץ לפיתוח אתר השריון בלטרון, עד פטירתו בשנת 2000.
בשנים 1987-1992נענה לפנייתו של שר הביטחון יצחק רבין לשמש מנכ”ל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא”ל). בהמשך התמנה לעוזר שר הביטחון לענייני תעשיות ביטחוניות ותאגידים.
מוסה הוא בוגר מצטיין של הפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וכן למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב ומינהל מתקדם בטכניון.
מוסה פלד נפטר ביום י”א בניסן תש”ס, 16 באפריל 2000 והובא למנוחת עולמים בנהלל.
“ההחלטה הקשה בחיי”
(מתוך ראיון עם מוסה פלד שהתפרסם בגיליון הראשון של “שריון”, יולי 1998)
“ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי בשדה הקרב, הייתה המלצתי לצאת למתקפת-נגד ברמת הגולן, ב-8 באוקטובר 1973. ההמלצה הזו אומצה על-ידי רב-אלוף (מיל’) חיים בר-לב, שהיה באותה עת בפיקוד הצפון וגם על-ידי הרמטכ”ל, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), שהיה ב’בור’ בקריה בתל-אביב.
“חשוב לציין כי ההחלטה הזו עמדה בניגוד לפקודה שניתנה לי, להיערך להגנה על נהר הירדן. האוגדה שלי הייתה אמורה לתפוס עמדות על הגדה המזרחית של הירדן. במקום זה, כינסתי את קציני המטה שלי, כדי לתכנן את מתקפת הנגד. הם הביטו בי בתדהמה, כשהודעתי להם שאני לא מאמין בטקטיקה של מִגְנָנָה.
“צריך גם לזכור מה עבר על הפיקוד בשעות שלפני הגעתנו לרמה. הפיקוד ולוחמיו עמדו בשערי תופת, ממש כך. זמן קצר קודם לכן קיבל ‘חקה’ (יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון) את הידיעה המרה שחטיבה 188 הושמדה וחדלה להתקיים ככוח לוחם, וכי מאות טנקים סוריים שוטפים את דרום רמת הגולן בדרכם למחנה נָפָח שבו ישבה מפקדת אוגדת הרמה. אני באתי ממחנה הקבע של האוגדה ברמלה.
“בערב 7 באוקטובר הצגתי את תכנית המתקפה לבר-לב. הוא הקשיב, אמר: ‘יפה מאוד, מוסה’לה’ והלך לטלפון האדום, לדבר עם דדו. כשסיים, קרא לי לטלפון ונתן לי לשוחח עם הרמטכ”ל. אחר כך יצאנו החוצה, לקבוצת התכנון של הפיקוד. בר-לב הקשיב לחקה [האלוף יצחק חופי] ולקציניו ופנה אלי: ‘ומה אתה חושב על זה, מוסה’לה?’
“כשסיימתי, אמר בר-לב קצרות: ‘חקה, אני שמח מאוד שקיבלת את התכנית של מוסה, יש לה אישור של הרמטכ”ל’. ככה יצאנו למתקפה ברמת הגולן.
“צריך לזכור שכל החלטה בשדה הקרב היא החלטה קשה, משום שהיא נוגעת בחיים ובמוות. היא חורצת גורלות של אנשים צעירים, שמקפחים את חייהם לפני שטעמו את טעמם. איגוף ימני, שמאלי, מתקפה מסוג זה או אחר – תמצית המלחמה היא מוות, של האויב או שלנו. כל החלטה בשדה הקרב, תוצאתה המידית היא מותם של אנשים. לעולם לא נוכל לשנות עובדה זו”.
