תא”ל (במיל’) אריה קרן שלח לפני כמה חודשים מכתב גלוי לראש הממשלה ולשר הביטחון בבקשה למתן הוקרה לרב-אלוף דוד אלעזר (דדו), שהנהיג את צה”ל במלחמת יום הכיפורים, ואשר ועדת אגרנט הביא לסיום תפקידו
תא”ל (במיל’) אריה קרן*
כריכת הספר “48 שנה ועוד 20 יום” שכתב חנוך ברטוב על דדו, רמטכ”ל צה”ל במלחמת יום הכיפורים
מכתב גלוי לראש הממשלה ושר הביטחון למתן הוקרה לרא”ל דוד אלעזר ז”ל
206 “מושבעים” אינם טועים ובהם:
- 1 ראש ממשלה,
- 5 שרי ביטחון,
- 4 רמטכ”לים,
- 3 מפכ”לי משטרה,
- 5 מנכ”ל משרד הביטחון,
- 6 ראשי אמ”ן, מוסד ושב”כ,
- 7 מפקדי חיל האוויר וים,
- 2 חברי ועדת וינוגרד,
- עשרות שרים ח”כים וראשי ערים,
- עשרות בעלי ומנהלי חברות פרטיות וציבוריות,
- 113 אלופים, ניצבים ותא”לים, ובהם מפקדי זרועות, אגפים, פיקודים, חילות ועוד.
206 מג”דים, מח”טים, מפקדי טייסות, פלגות ולוחמים רלוונטיים נוספים כולם מפקדים במלחמת יום הכיפורים, “מינו עצמם” מתוך ידיעה ותחושה עמוקה של אי צדק ל”מושבעים“.
מתוקף היותם לוחמי שדה משקלם המקצועי והמוסרי המצטבר ולאחר 40 שנה של חיבוטי נפש, גאווה, ובחינה דקדקנית של דו”ח ועדת אגרנט (שבדקה 3 ימי לחימה ראשונים וההכנות למלחמה).
חזרו וחקרו במשך עשרות שנים בתפקידיהם השונים מזוויות ראייה רחבות ובפרספקטיבת הזמן, אחריותם וניסיונם המגוון את המלחמה כולה על כל היבטיה.
וכולם קובעים שמצביא מלחמת יום הכיפורים הרמטכ”ל דוד אלעזר ראוי להערכה והוקרה על מנהיגותו, החלטותיו, רוחו האיתנה והמקרינה באוקיינוס הספק והמבוכה כאשר עמדנו כפסע מכישלון, ובתנאים שאין קשים מהם, הוביל תוך ימים לניצחון יוצא דופן בהיסטוריה הצבאית אשר השלכותיו לעוצמות צה”ל והמדינה שרירות ומשפיעות גם היום 40 שנה למלחמה.
אנו מבקשים וממליצים לממשלת ישראל לתקן עוול אישי-מהותי-מוסרי והיסטורי ולהביע
בהחלטת ממשלה הערכה רבה לרמטכ”ל מלחמת יום הכיפורים רא”ל דוד אלעזר, שהכין את
צה”ל והוביל לסיום המלחמה בניצחון צבאי 101 ק”מ מקהיר וכ- 35 ק”מ מדמשק.
מקצת הנימוקים
- איננו מבקשים וכמובן לא יכולים לשנות אפילו פסיק בדוח ועדת אגרנט. מרביתנו למדנו את הדוח ורואים בו נדבך חשוב להכרה וחקירת המלחמה, אבל לא נדבך יחיד.
- ועדת אגרנט וצוות עוזריה המצומצם (בעליל) חקרה במשך 4 חודשים ותשעה ימים, מהקמתה ב-21 בנובמבר 1973 עד להגשת דוח הביניים הראשון ב-1 באפריל 1974, את שלושת הימים הראשונים של המלחמה, 8-7-6 באוקטובר 1973, ופסקה בדוח הביניים ביחס לרמטכ”ל, כאשר כל שר ביטחון, רמטכ”ל, ראשי אמ”ן ומוסד, מפקדי זרועות צה”ל, אגפיו ופיקודיו וכן מפקדי החילות ועוד ועוד… קראו את דוח ועדת אגרנט, חקרו ולמדו עשרות שנים בתפקידים שונים את המלחמה כולה ואת הכנת הצבא למלחמה בעזרת המנגנונים הרבים שעומדים לרשותם, ומתוקף תפקידם קיבלו החלטות, חיזקו את הטעון חיזוק ושינו את הטעון שינוי.
- וכמי שהשתתף בחלק מכנסי אוקטובר האחרון בסדיר ובמילואים ביחידות, בפיקודים, בחילות ועוד, יודע שעד היום לומדים את לקחי המלחמה בקורסי המפקדים מבה”ד 1 ועד קורסי המח”טים.
הערה: כן הופתענו ובאשמתנו ועשינו שגיאות בכל הרמות והאחריות לכך מונחת על כולנו כולל הרמטכ”ל.
- הניצחון הצבאי המזהיר של צה”ל שהושג על לוחמיו המופלאים מול צבאות גדולים ממנו בהרבה ובהפתעה קשה, כאשר מרבית צה”ל מבוסס על עוצבות וחיילי מילואים מלמד בצורה נחרצת שצה”ל היה מוכן למלחמות. ולעובדה פשוטה זו – ניצחון מזהיר – אחראי “גם” הרמטכ”ל.
כן, היו משגים קשים.
כן, “המשכנו את מלחמת ששת הימים.
כן, הסדיר היה קטן מדי ועוד ועוד.
- ממשלת יכולות לקבל או לא לקבל המלצות ועדות חקירה וועדות אחרות. לדוגמה – ממשלות ישראל לא קיבלו המלצת ועדת אגרנט למינוי יועץ מודיעין ליד ראש הממשלה (ואין עד היום), לדוגמה- ממשלת ישראל בהחלטה 416 מיום 2 אפריל 74 הפרידה בין הרמטכ”ל דוד אלעזר לשאר הקצינים, לפני שאימצה המלצות דו”ח הבינים של וועדת אגרנט.
- “למדתי” מפרופסור אסא כשר, “שתפקיד ממשלת ישראל לקבל החלטות חדשות ולשנות החלטות ישנות”.
- תוך שיחת התייעצות עם כבוד נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ששירת גם כפרקליט צבאי ראשי וכיועץ משפטי לממשלה (שיחה שחיזקה אותי בצדקת הדרך), סיפר לי מר שמגר שלאחר התפטרות הרמטכ”ל דוד אלעזר הוא נפגש עם מאות חיילי מילואים וציין בפניהם שנעשה עוול והטילו דופי ברמטכ”ל ויש צורך לתקן זאת. ובנימה מיוחדת הוסיף שדדו התקשר אליו ובירך את אומץ ליבו על דבריו עם החיילים.
- אפשר גם ללמוד שממשלת גולדה “אשר נוקתה” על ידי ועדת אגרנט התפטרה פחות משלושה חודשים לאחר דו”ח הביניים מיום 1 באפריל 1974, וביום 3 ביוני 1974 הוקמה במקומה ממשלת רבין.
הוועדה פסקה “זכאי” – ובניגוד לכך הממשלה התפטרה.
דעת הקהל הכריעה אז וראוי לממשלה לשקול דעת “206 המג”דים” כיום.
- “1000” היבטים למלחמת יום הכיפורים – היום ברור חד משמעית שלמצביא רא”ל דוד אלעזר נעשה עוול, ואפשר ומגיע הזמן לתקנו תוך הבעת הוקרה והערכה למנהיגותו.
ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון הנושא מונח על שולחנכם.
* הכותב תא”ל (במיל’) אריה קרן מח”ט 500 במלחמה, יוזם מכתב 206 המג”דים.
הערה: רשימת ה 206 מג”דים נמצאת בעמותות צה”ל, “צוות” האגודה למען החייל ויד לשריון
לכתבה קודמת בנושא מיום 8 בדצמבר 2013, לחצו כאן
לכתבה של האלוף (במיל’) ישראל טל: “דדו” – טרגדיה של איש מלחמה, לחצו כאן
על שדות הקרב עברו עורבי הזמן
[לזכרו של רא”ל דוד אלעזר (דדו), הרמטכ”ל במלחמת יום הכיפורים]
מילים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר
על שדות הקרב עברו עורבי הזמן,
הטנקים חול כוסו, חלקם החלידו,
וללשכה הרמטכ”ל הוזמן
לשמוע פסק הדין ומה הגיד הוא.
וכשיצא אמר סע למלון,
והנהג הביט בו ונשך שפתיים,
ובחדרו פתח הרמטכ”ל את החלון
וצעיפים כיסו חומות ירושלים.
וכמו ברק נגלה יומן חייו.
אשרי האיש, אשרי אשר קרא בו,
והסיפור מתחיל הָיֹה הָיָה
בעיר ביוגוסלביה סרייבו,
הָיֹה הָיָה בקרב בקטמון,
הָיֹה הָיָה בדרך אל בירת מצרים,
הָיֹה הָיָה חייל אשר מילא פקודת עמו
עת צעיפים כיסו חומות ירושלים.
הרמטכ”ל קָרַב אל החלון –
פניו כמו העיר קשות כסלע,
כמו אז בקרב כמעט האחרון
בין ים החול להררי בזלת.
לאט לאט הפנה הוא את גבו
ולבדו נשא הדין על הכתפיים.
הָיֹה הָיָה, הָיָה חייל אשר נשבר ליבו
וצעיפים כיסו חומות ירושלים.
זה שיר על איש אשר האגדה בו
רֵעִי ומפקדִי, רֵעִי שלי דָּדוֹ.
https://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=64951&itemId=5686
