משהו ממני הולך איתך: כומתה שעברה מאב שנפצע בעת שירותו בצנחנים לבן שהלך בדרכו, אחות שכולה שהעבירה סיכה מהמ”פ של אחיה לחייל שהדריכה, ומפקד פלוגה שהפתיע חייל בודד בסיכת סוף המסלול שלו
רתם קליגר (מאתר צה”ל, 20 בנובמבר 2015)
רב”ט ארתור גודס, לוחם בחטיבת השריון 7
רב”ט ארתור גודס, לוחם בחטיבת השריון 7, עלה מאוקראינה לבדו לאחר ששני הוריו נפטרו. הוא הצטרף לכפר נוער ולאחר מכן התגייס. “אצלנו במשפחה זו לא שאלה אם אתה עושה צבא והולך לקרבי או לא”, הוא מספר. “אבא שלי היה בצבא באוקראינה, ואח שלי היה מפקד ביחידת אגוז. זה התפקיד שלנו לשרת את הארץ ולתרום למקום שאנחנו גרים בו”.
הוא הבן אדם שאיתו אני רוצה להיכנס לקרב,
ומוכן לעשות את זה גם בעיניים עצומות
רב”ט גודס לא ציפה לכך, אולם בסוף המסלול, מפקד הפלוגה, סרן יקיר קסלסי החליט להעניק לו את סיכת סיום המסלול שלו. “הוא נעמד מולי והתחלתי לצחוק. אמרתי לו – אתה לא באמת מתכוון לזה. עד כדי כך לא האמנתי שזה יקרה”, הוא משחזר. “יקיר ענה לי – ארתור תעמוד בשקט, ואז נתן לי את הסיכה ואמר שיש לו סיבות משלו לכך. מבחינתי זה היה מאוד לא צפוי, למרות שיש לנו קשר מיוחד. יקיר הוא הבן אדם שאיתו אני רוצה להיכנס לקרב, ומוכן לעשות את זה גם בעיניים עצומות. הוא לימד אותי לדרוש מעצמי יותר ולא לוותר לעצמי – כי הוא בעצמו בן אדם כזה”.
“זה חייל שאתה רוצה שיבוא איתך לכל מקום”, מוסיף המ”פ, סרן קסלסי. “חייל שאין לו אף אחד, שעבר אינספור קשיים, אבל שום דבר לא הצליח לשבור אותו. החיים בנו אותו כאדם חזק ומלא שמחה, תמיד מוכן לתרום וגם דוחף את החברים שלו קדימה. היו לי עשרות חיילים אבל הוא בלט ותפס אותי. במהלך הטירונות ביקרתי אותו בכפר הנוער שבו הוא גר ונוצר בינינו חיבור שממשיך גם עכשיו. היה לי כיף לראות את הדרך שהוא עשה ואני גאה בו”.
רב”ט צדק דוינו, מדריכת צמ”ה
הבחירה של רב”ט צדק דוינו, מדריכת צמ”ה (צוות מכני הנדסי) להתגייס לחיל ההנדסה הקרבית לא הייתה מקרית. אחיה, מושיקודוינו ז”ל, נהרג בשנה שעברה במהלך מבצע “צוק איתן”, כשטיל נ”ט פגע בדחפור ה-D9 בו נהג. “מושיקו היה חוזר הביתה ומדבר רק על הנדסה ועל הכלים הכבדים והאווירה המיוחדת. ראיתי את האהבה שלו לכלי וזה מה שגרם לי להתגייס לחיל”, היא מספרת. “בסוף קורס מדריכות צמ”ה מפקד הפלוגה של מושיקו עלה לבמה לדבר. הוא סיפר על הלחימה במבצע ואז מול כולם הוא העניק לי את סיכת מפעיל הצמ”ה שלו. סיכה שליוותה אותו במלחמת לבנון השנייה, במבצע עמוד ענן, וגם בצוק איתן כשמושיקו נהרג”.
את הסיכה בעלת המשמעות המיוחדת רב”ט דוינו לא ענדה על המדים זמן רב. היא החליטה להעניק אותה בעצמה לרב”ט נתנאל מזרחי, לוחם שהדריכה. “כשראיתי את ההתלהבות של נתנאל והרצון שלו לעלות על ה-D9 וללמוד כמה שיותר – הוא הזכיר לי את אחי. זו הסיבה שהחלטתי להעניק לו את הסיכה כשהוא סיים את הקורס”, היא מספרת. “אני בטוחה שאם הם היו פוגשים זה את זה, האהבה לכלים הייתה מחברת אותם. צמ”ה זה באמת משפחה”.
האהבה של נתנאל ל-D9 הזכירה לי את אחי,
זו הסיבה שהחלטתי להעניק לו את הסיכה
כשהוא סיים את הקורס
רב”ט מזרחי שמע את סיפורה המיוחד של רב”ט דוינו, רק בסיום הקורס, כשהיא בחרה לשתף את כולם ולחשוף את החיבור העמוק שלה לחיל. ” היא מאוד התרגשה אבל דיברה בלי דמעות – זה היה הרגע שקלטתי כמה היא חזקה”, אומר רב”ט מזרחי. “היא בן אדם שחייבים להתחבר אליו ולאהוב, תמיד צוחקת ומחייכת לכולם. אם הייתי מכיר את משה ז”ל, הייתי רוצה להגיד לו כמה היא מדהימה ולספר לו שהיא הלכה בעקבותיו וממשיכה את הדרך שלו”.
הסיכה של נתנאל. צילום: דובר צה”ל
רב”ט אור סימן טוב – אחרי לצנחנים
את סיפורו של סא”ל ישראל סימן טוב, לשעבר קצין בסיירת צנחנים וכיום אחראי הסברה למתגייסים בבסיס תל השומר, לא ניתן להבין בלי להביט אל העבר. “שמונה שנים עברו עד ששבתי לצבא אחרי מלחמת לבנון הראשונה בה איבדתי את רגלי. ושנה אחר כך, איבדתי את אחת מעיני באינתיפאדה השנייה”, הוא אומר. “באותה תקופה כבר לא ידעתי איך אוכל להשתקם שוב”.
אפילו לא ידעתי שהוא הולך לגיבוש צנחנים.
כשהוא הודיע לי שהוא עבר את המיון
והוא עומד להתגייס לחטיבה – חשבתי שהוא עובד עליי.
הכומתה האדומה שמונחת על כתפו היא לא זו שהייתה שם בצעירותו. לא לפני שיצא לקרב בדאמור סמוך לביירות ב-1982, ולא מאוחר יותר כששירת כמ”פ בג’נין ב-1990. “הכומתה ההיא נמצאת עכשיו אצל הבן שלי – אור”, הוא מספר בחיוך. “אפילו לא ידעתי שהוא הולך לגיבוש צנחנים. כשהוא הודיע לי שהוא עבר את המיון והוא עומד להתגייס לחטיבה – חשבתי שהוא עובד עליי. בטקס סוף המסלול שלו, עמדתי כמו כל ההורים, ונזכרתי ביום שבו אני קיבלתי את הכומתה האדומה אחרי מסע של מעל מאה קילומטרים. בסוף הטקס הענקתי לו את הכומתה שלי”.
“בהתחלה לא הייתי בטוח שהוא יוכל לעבור את המסלול הקשה הזה, גיליתי בו דברים שהפתיעו אותי מאוד ואין לי מילים לתאר כמה ריגשה אותי העובדה שהוא הלך בדרכי”, הוא משתף.
סא”ל סימן טוב בהרצאה שהעביר לפלוגה של בנו. צילום: אוסף פרטי
בנו של סא”ל סימן טוב, רב”ט אור סימן טוב, משרת כיום בגדוד 101 של הצנחנים בפלוגת המסלול. אף על פי שהתגייס לחטיבה בין היתר בעקבות אביו, הוא דואג להדגיש: “אני אוהב לעשות את הדברים בדרך שלי. יכול להיות שגם בלי קשר לאבא הייתי בוחר להתגייס לחטיבה”, הוא אומר. “גם סבא שלי היה צנחן, ככה שלפעמים אנחנו יושבים בארוחות משפחתיות ופשוט מדברים על החוויות הדומות והשונות מהשירות. למשל אחרי הצניחה הראשונה שלי, הם יותר מכולם הבינו מה הרגשתי. ידעתי שזה חשוב לאבא שלי, אבל רק כשהוא נתן לי את הכומתה שלו הבנתי באמת עד כמה הוא מעריך את הדרך שבחרתי”.
