מַנְדָלָה היא יצירה גרפית סמלית בעלת מבנה מעגלי וסימטרי. תא”ל (במיל’) חגי כהן, שריונר, מביא את סיפורו בצירוף ציור אנרגטי שמבטא מצד אחד התמקדות, מעגליות ופתיחות, ומצד שני אם תרצו – יוזמה ומקוריות
תא”ל (במיל’) חגי כהן
האדם הוא הפלדה, השריון מתכת בלבד. ציורו של חגי כהן
אחי, השריונאים,
במעט הזמן הפנוי שלי אני מצייר מַנְדָלוֹת ואף השתתפתי בתערוכה של אמני ארגון “צוות” לפני כשנה. בשולי המַנְדָלָה שציירתי, אני מבקש להוסיף כמה מילים.
התגייסתי לצה”ל בשנת 1963 והשתחררתי בשנת 1985 כמפקד אוגדה. את רוב שרותי, פרט לשנה הראשונה בקורס טייס, ביליתי, תרתי משמע, כלוחם ומפקד בשריון. השרות בשריון עיצב את אישיותי, העניק לי תחושה של עוצמה, ערך אישי וגאווה על תרומתי לביטחון המדינה.
אחיי השריונאים אינה סיסמה נבובה עבורי – אני מרגיש שייך להוויה של חיל השריון ובעיקר לקבוצה מופלאה של אנשים, חיילים ומפקדים שאיתם עשיתי את דרכי הארוכה בחַיִל.
הסיפור האישי שלי מצטרף לפסיפס מגוון ועשיר של מפקדים שבתעוזה, מסירות ומופת אישי, בנו אבן על אבן, את חומת המגן למדינתנו. הוריי היו חלוצים במלוא מובן המילה, ואנו המשכנו בנאמנות ואחריות את המשימה שהחלו בה.
בתחילת שירותי הצבאי עוד דיברנו על טנקי השרמן והאי-אם-אקס-13 שלחמו במבצע קדש (1956), אך במלחמת שלום הגליל (1982), שבה פיקדתי על חטיבה 460, כבר לחמנו עם טנקי המרכבה הראשונים. ההתקדמות הטכנולוגית הייתה מדהימה, אך העוצמה האמתית הייתה ותישאר תמיד בממד האנושי.
עד היום אני מלא התפעלות מהמסירות והתעוזה ללא גבול שאותה גילינו חבריי ואני באימונים ובקרב – שעות אין-ספור של אימונים מפרכים ופעילות מבצעית ביום ובלילה, תדריכים מדוקדקים, טיפולים אין-סופיים בטנקים, הדרכות ומטווחים, תכניות אופרטיביות והכנת הכוח לקרב בכול המובנים. הינו דרוכים עלי קרב, להוטים למגע, נועזים, נחושים וחדורי ביטחון.
במובן מסוים היינו נשואים לתפקיד – הפלוגה, הגדוד והחטיבה היו לנו בית שני. האתגר האישי וההכרה בחשיבות המעשה ובאחריות האישית, לא הירפו לרגע. כשאני נזכר בימים ההם, בסיטואציות מאתגרות ומלחיצות של קרב, כמו מלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ, צליחת התעלה ולחימה בגדה המערבית במלחמת יום הכיפורים, כיבוש העיר ג’זין במלחמת שלום הגליל ועוד רבות, אני מתמלא גאווה והוקרה לאנשים שפיקדתי עליהם וצער עמוק על אלה שקיפחו את חייהם ולא שבו הביתה.
השריון הוא משפחה עבורי וכול פעם מחדש מפליא אותי כיצד אנחנו, צוות המפקדים שלחמו איתי ביום הכיפורים, ממשיכים עד היום במשך שנים כה רבות, להיפגש בתדירות קבועה ולשמור על קשר חברתי ואישי הדוק.
למורשת השריונאית יש ערך סגולי רב בעיניי. ערכים כמו הכרה בייעוד, אהבת המדינה והארץ, רעות ואחוות לוחמים, גאוות היחידה, המקצוענות, הנועזות והגבורה, הדבקות במשימה, האחריות האישית והאחריות לחיי הלוחמים – הם תמצית העוצמה של כול כוח לוחם ושל השריון בפרט. מהמקום שאני מתבונן בו כיום – ערכים אלה מוטמעים היטב בשדרת המפקדים כיום וזה יכול בהחלט להיחשב כהישג ראשון במעלה עבורנו, ובעיקר עבור מדינת ישראל.
באחווה שריונאית.
