צה”ל משתנה ומתעצם לנוכח המזרח התיכון המבעבע, שאין יודעים מתי וכיצד יגיע לרגיעה. השריון ממשיך להוות אבן בניין חיונית בכוחות היבשה, תוך שינויי מבנה ותורת לחימה, אך בתוך כך נסגרות חטיבות שריון בטקסים עצובים ונוסטלגיים. לאחרונה הייתה זו חטיבת השריון פלמ”ח 11 שראשיתה בתש”ח. מה יהיה עם המורשת השריונאית?
אל”ם (במיל’) שאול נגר
תג החטיבה
אתר יד לשריון כבר ראה טקסי זיכרון והנצחה רבים, וטקסי סיום קורסים של השריונאים הממשיכים אתת קודמיהם בשלשלת דורות השריון. בערב שבו מתקיים טקס סגירה של חטיבת שריון נסוכה עצבות על המשתתפים, מהולה בהרהורים על העבר ועל העתיד. כך היה גם בערב שבו הוכרז על סגירת חטיבת השריון 11, היא חטיבת יפת”ח, ששורשיה במלחמת העצמאות כחטיבת חי”ר.
הערב המיוחד התקיים ביד לשריון, בהשתתפות מפקד פיקוד המרכז אלוף ניצן אלון, מפקד עוצבת עידן תא”ל אמיר אבולעפיה, קצין השריון הראשי תא”ל שמואל אולנסקי, קצין המילואים הראשי תא”ל הושע פרידמן, מפקד חטיבת יפת”ח 11 אל”ם אורן סולומון, סגן ראש עיריית מודיעין תא”ל (במיל’) שלמה פסי, מפקדי החטיבה בעבר ובהווה, מפקדים וחיילים בסדיר ובמילואים ואורחים.
בערב שהתקיים ביום 23 במארס 2014 היו שני חלקים, האחד טקסי לנוכח כותל השמות, והשני באולם המרכבה שם נסקרה ההיסטוריה של החטיבה וסיפרו על חייה עד כה. סרן שי משה, קצין השלישות של החטיבה, הנחה את הערב על שני חלקיו. להקת פיקוד המרכז הנעימה בשיריה בחלקו השני של הערב.
סרן שי משה, מנחה הערב
הטקס ליד כותל השמות
מאות מאנשי החטיבה בעבר ובהווה ואורחים רבים נקבצו ברחבה שליד כותל השמות. לא נעדרו דגלנים עם נס החטיבה, שורה של סמלים מוגדלים המציגים את החטיבה, האוגדה והפיקוד, במה, מנחה וצלמים. הבאנו דברים מטקס זה.
בטקס ליד כותל השמות ביד לשריון
מדברי דברי המח”ט אל”ם אורן סולומון
מפקד פיקוד המרכז האלוף ניצן אלון, מפקד האוגדה, קצין השריון הראשי, קצין המילואים הראשי , מפקדי החטיבה בעבר, סגן ראש העיר מודיעין, אורחים, ואחרונים חביבים קציני וחיילי החטיבה כיום, מכובדי כולם.
בדיוק כאן לפני שלוש שנים ותשעה חודשים קיבלתי את הפיקוד על החטיבה, ואך סמלי הוא שכאן אני גם מסיים. בפרק זמן משמעותי זה, ידענו יחד אתגרים רבים:
- אימונים רבים ומורכבים: מתרגיל צוות ועד תרח”ט, אימון טקטי ואימון באש, בציר הררי ובשטח בנוי. ביום ובלילה ועוד.
- טיפול ופיתוח כוח האדם – תומכי לחימה ולוחמים, הסבת שריונאים למגח, איוש והכשרת קצינים ומפקדים.
- פרקי תעסוקה מבצעית משמעותית בשומרון ובחטמ”ר יהודה.
- הכנת הימ”ח ומוכנות לגיוס חרום.
מעל כול זאת עומד המצפן המשמעותי שהצבתי לנגד עיניי עם כניסתי לתפקיד, והוא המוכנות למלחמה, בדגש על זירת הצפון, חזית הלבנון, יחד עם ההבנה הבסיסית כי החטיבה עשויה להיות מוטלת לכול מבצע או זירה, הן בדרום והן במרכז. תחת הבנת המטרה והתכלית יזמה החטיבה ופעלה ללא לאות בכול המישורים האלה, באופן עצמאי, ולעתים אף כנגד דירקטיבות צה”ליות מסרסות ואף מתנגדות. כך, מתחת למכ”ם הצה”לי, במנותק מתדמיתה החיצונית של החטיבה, צמחה לה חטיבה בכשירות גבוהה, מוכנה לכול תרחיש. זאת עשיתי ולא לכבודי, בראשי עמדה המחשבה התמידית ככתוב בספר ישעיה פרק י’ “ומה תעשו ליום פקודה”.
עם עצמי חשבתי לא מעט על התרחיש שבו נידרש לגיוס ועל המשמעות מכך. בדבר אחד הייתי בטוח, והוא ההתייצבות של לוחמי החטיבה ומפקדיה עם הקריאה. סמכתי על רוח הגייסות, על המורל ועל הלכידות, שלא נבנו ברגע. סמכתי על אותה רוח של דבקות במשימה, נחישות, רעות ואומץ הלב אשר אפיין את החטיבה מרגע הקמתה, בכול המלחמות והקרבות שבהם השתתפה. אכן זהו רגע לא קל לכולנו. ההחלטה על סגירת סד”כ צה”לי משמעותי, ובתוך כך החטיבה – לא הקבל בטבעיות כפי שיחידות אחרות אולי חוו. כידוע סברתי כי לוחמי החטיבה ומפקדיה יכולים עוד לתרום באופן משמעותי את חלקם בביטחון המדינה ובשליחות הציונית שאליה אנו שייכים.
ואכן הרגָשָתי הייתה כי נעצרנו בבלימת פתע תוך כדי נסיעה בכביש מהיר. לפיכך, בדרך המצופה מכול מפקד אחראי, הבעתי את עמדתי המקצועית ואליה הצטרפו שכבת המפקדים הבכירים בחטיבה. עמדנו על האופן והעיתוי הנכונים יותר לסגירת היחידה, הכול כמובן בתוך הצבא, בלויאליות ובדרך הראויה. בד בבד עם הניסיון לייצר דו שיח מקצועי ולא סתגלן, יזמנו ופעלנו ללא לאות כדי למצות את אנשינו בצורה המיטבית, והראויה.
ההבנה כי קיים כאן פוטנציאל המגלם בתוכו אלפי שנות ניסיון ואיכות אנושית מדהימה, היכולה להמשיך ולתרום לצה”ל בדרך שונה – היא זו שהובילה את תהליך הסגירה. לפיכך פעלנו ללא לאות, בסיוע חיל השריון, כדי למצוא מקום וכתובת לאנשים הרוצים לתרום, וככול שניתן, במסגרות המְשַמְּרות את הלכידות הגבוהה. יש יחידות המתהדרות בלכידות ובמורל, בסיפורי מורשת ועוד, אנחנו מדברים במעשים. כיום, עם סיום התהליך, ניתן לומר כי אחוזי המיצוי הגבוהים הינם העדות הטובה מכול לרוח היחידה הבריאה, למורל וללכידות בחטיבת יפתח.
אכן, זו העת לסיים חלק זה של היום, ואי אפשר מבלי להזכיר את מורשת החטיבה, אשר מאז הקמתה היוותה מודל ומופת של חלוציות ותרומה. בטוחני כי למקימיה יש על מה להיות גאים גם כיום, ונקווה כי נס החטיבה, שמה ומספרה, ימשיכו לספר את מורשתה גם ביחידה החדשה.
לסיום, למרות הדברים המתוכננים בהמשך הערב, ברצוני להודות למפקדיי, למפקד הפיקוד ולמפקדי האוגדות מוטי ואמיר, על האמון אשר שנתנו בי, על התמיכה והסיוע, וכמובן למפקדי הגדודים והקצינים שאותם אזכיר אחד אחד בהמשך הערב, על שותפות לדרך, ולמפקדת החטיבה בסדיר ובמילואים.
תודה והערכה מקרב לב.
המח”ט אל”ם אורן סולומון
מדברי מפקד עוצבת עידן תא”ל אמיר אבולעפיה
כאן, מול כותל השמות ביד לשריון, רגילים אנו לעמוד בטקסי זיכרון ואירועי הנצחה, אך בשונה מכך אנו עומדים כאן הערב, במעמד מורכב ומיוחד זה, שבו אנו מכריזים על סגירתה של חטיבה מפוארת, חטיבה 11. מעמד זה הפותח את ערב זה, בא להדגיש בראש וראשונה כי על אף הסגירה אנו מתחייבים כי זכר נופלי החטיבה לוחמים ומפקדים – כולם יישמר ולא ייפגע. נדע להמשיך ולשמר את שמה ואת מורשתה של החטיבה אשר מהווה את המשכה של חטיבת הפלמ”ח האגדית, חטיבתו של יגאל אלון – חטיבת יפתח.
במרוצת השנים צה”ל פעל להתאים את ארגונו ומבנהו לאתגרים המשתנים. צה”ל הקים, איחד ואף סגר יחידות. צה”ל הסב יחידות מחי”ר לשריון ולהיפך על פי הבנותיו את צרכיו לאורך השנים. תהליך זה לא פסח גם על חטיבה 11 – חטיבה שהחלה את דרכה כחטיבת רגלים בפלמ”ח, המשכה כחטיבת חי”ר ממוכנת ולאחר מכן ועד היום חטיבת שריון מפוארת.
רק לפני מספר חודשים, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, ציינה החטיבה בערב הנצחה וזיכרון מרגש במיוחד, את פועלה ותרומתה העצומה של החטיבה. ערב זה חידד בקרבי את ההבנה כי רוח הלחימה, הדחיפה לביצוע, הרצון להיות במקומות הקשים והמשמעותיים – הם באמת בנשמת אפה של החטיבה, אז כמו היום.
וגם היום, עם סגירתה של החטיבה, עלולים אנו לטעות ולהטעות – חטיבה אשר נדרשה לפעול בהספקים גבוהים, ללא לאות, על מנת לשמר את כשירותה, חטיבה אשר מפקדיה נאבקו לבצע כול אימון וכול תעסוקה באופן מופתי, חטיבה החָשָה מחויבות אדירה להיות רלוונטית לכול איום ולכול אתגר, ופתאום בלי שום קשר לרמת הכשירות והמוכנות, החטיבה נדרשת לדומם. זו הרגשה קשה לכול אחד שיודע מהי יחידה לוחמת ומהי אחוות לוחמים. לכן חשוב להפנים ולהבין כי עצם הסגירה מעידה על שינוי ארגוני בצה”ל אשר תואם את הערכת המצב העכשווי, ואינו אומר דבר וחצי דבר על נחיצותה וחשיבותה של החטיבה עד רגע זה, ובוודאי שאינו מעיד על תרומתה המבצעית העצומה של חטיבה 11 במלחמות, במבצעים ובפעולות בט”ש כה רבות שלקחה בהן חלק.
כמפקד האוגדה וכמיצגה אני מבקש להצדיע לנופלים וכמובן להביע את הערכתי העצומה לשדרת המפקדים והלוחמים לכול אורך שנותיה של החטיבה, ולהתחייב כי נפעל לשימור מורשתה של החטיבה.
אני מבקש במעמד זה לאחל הצלחה לכול אותם לוחמים ומפקדים אשר שובצו במסגרות צבאיות אחרות ועל דחיפתכם והתעקשותכם להמשיך ולתרום. תודה מיוחדת לך המח”ט, אל”ם אורן סלומון, על תרומתך העצומה לביסוס חוסנה ומוכנותה של חטיבה 11 במהלך 4 שנות פיקודך עליה ובאותה נחישות את דאגתך המרשימה לאנשיך – במילואים ובסדיר.
בהצלחה לכולכם.
הטקס ליד כותל השמות הסתיים בשירת התקווה. לאחר הטקס התקיים חלקו השני של הערב באולם המרכבה.
תא”ל אמיר אבולעפיה, מפקד עוצבת עידן, נושא דבריו
הערב באולם המרכבה
מעט היסטוריה של החטיבה
סרן שי משה מנחה ערב, קרא את תמצית ההיסטוריה של חטיבה מפוארת זו:
ערב טוב וברוכים הבאים לטקס הפרידה ממפקדי וחיילי חטיבה 11, “חטיבת יפת”ח”, ערב בסימן רעות לוחמים.
חטיבה 11 הינה חטיבת פלמ”ח שהוקמה בשנת 1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות. בתחילה הייתה החטיבה כוח משימה, בפיקודו של מפקד הפלמ”ח יגאל אלון. המבצע הגדול הראשון של החטיבה היה מבצע יפתח (ששמו נקבע על ידי יגָאֵל ידין). ערב הכרזת המדינה והקמת צה”ל, בעת שהתארגנו גדודי הפלמ”ח וחילות ההגנה מחדש בחטיבות, אוחדו שני הגדודים הצפוניים לחטיבה שנשאה את שם המבצע שבו השתתפה.
פעולותיה העיקריות של החטיבה בגליל המזרחי היו בכיבוש טבריה וצפת, במבצעי “יפתח” ו”מטאטא”, בהתקפות על משטרת נבי יושע, בקרבות מלכיה, ובהדיפת הסורים מעמק הירדן.
ביוני 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ, השתתפה במבצע “יורם”, בניסיון לכבוש את לטרון ומאוחר יותר במבצע “דני”, גי”ס [על שם ראשי התיבות של החטיבות שנטלו בו חלק: חטיבת גבעתי, חטיבת יפתח, ו-סרגיי, כינויה של חטיבת הנגב (במקור- כינויו של מפקדה, נחום שריג)] ויואב, וכן בהגנה על מנחת המטוסים ליד רוחמה ערב מבצע יואב (קרב חירבת מחאז).
לאחר סיום המלחמה ועד למלחמת ששת הימים שימשה כחטיבה מרחבית בגזרת רצועת עזה. במבצע קדש כבשה החטיבה את העיר עזה ואת חלקה הצפוני של הרצועה. במלחמת ששת הימים השתתפה החטיבה בקרבות 5 ביוני על מבואותיה המזרחיים של העיר עזה, והייתה שותפה לכיבוש העיר.
במלחמת יום הכיפורים, תחת פיקודו של אהרון פלד (פדלה), פעלה כחטיבה ממוכנת ולחמה בגזרה המצרית. השתתפה במתקפת-הנגד של 8 באוקטובר כחלק מהכוח בפיקוד קלמן מגן בגזרה הצפונית, וב-14 באוקטובר בלמה יחד עם חטיבה 204 את המתקפה באזור קנטרה של חטיבה 15 מדיוויזיה 18 המצרית, בקרב שבו הושמדו כ-40 טנקים מצריים. בהמשך הלחימה הצטרפו כוחות מהחטיבה לאוגדה 252 בחציית התעלה ובלחימה בשטח מצרים.
במבצע חומת מגן פעלה החטיבה כחטיבת שריון במילואים בגזרת שכם, כבשה את מחנות הפליטים בלטה, מסכן וא-שעבייה ואת מתחם קבר יוסף. אחד הגדודים של החטיבה לחם בעיר בית לחם וכיתר את מתחם כנסיית המולד שבה התבצרו המחבלים.
לזכר חללי החטיבה הוקמה אנדרטת חטיבת יפתח בנגב. קיבוץ יפתח הוקם באוגוסט 1948 על ידי יוצאי החטיבה.
בשנים האחרונות, חטיבת יפת”ח עסקה בבניין הכוח ובאימונים תחת אוגדה 340. במסגרת זו, הכינה החטיבה את עצמה ליום פקודה, וזאת בהתאם למצפן אופרטיבי המכוּוָן בעיקר לזירת הצפון, חזית לבנון, וכמו גם לזירות מבצעיות נוספות. כן עסקה החטיבה בטיפול ובפיתוח באנשיה, בהכנת הימ”ח לגיוס, ובאימונים רבים מאתגרים ומורכבים. בשנה האחרונה, החטיבה עמדה בשיא מוכנותה המקצועית והמבצעית.
מדברי סרן אביחי אלגביש, מוותיקי החטיבה
עם כל הכבוד לאנשי המילואים, החטיבה הזו עומדת על אנשים מדהימים ונשים מדהימות בשלישות ובקישור, על אנשי החימוש ורכב, הפועלים בשמש או בקור, מחברים שלושה ג’יפים כדי שמשהו ייסע ובאמצע תרגיל רצים ומחליפים מנוע של נגמ”ש תוך כדי תנועה, ועל אנשי הלוגיסטיקה. תודה והוקרה להם.
חז”ל אומרים ששלושים יום קודם הפסח דורשים הִלכות הפסח, כלומר החל בפורים. הסימן של פורים הוא שמחה, וגאולה יכולה לבוא מתוך מקום של שמחה, אבל גאולה היא רק הצעד הראשון. על הגאולה הזאת כמו שחווינו בדור האחרון שזכינו למדינה משלנו – צריך לשמור. החירות של ליל הסדר איננה מושג מופשט, היא מושג אמיתי, זה מה שאני מרגיש כאיש מילואים.
בשבת האחרונה ישבתי עם סבתי שאמרה לי, הייתי בת של חייל (סבא רבא ז”ל היה קצין ורופא בוורמכט במלחמת העולם הראשונה), הייתי אישה של חייל (סבי ז”ל היה צלף בגבעתי והיה שנה במילואים, ובנו, הדוד הצעיר שלי שכיום הוא בן יותר משישים, נולד במהלך מלחמת העצמאות), שיצא ליום אחד של חופשה, לברית של בנו, הייתי אימא של חייל, סבתא של חיילים רבים וקצינים, ועכשיו דור הנינים מתגייס (אחד מהם בני שעומד להתגייס אחרי המכינה). חווית המילואים היא חלק משמעותי מחיינו בבית. כשבאתי לאבי לבכות שעשיתי 32 ימי מילואים במהלך סמסטר וזה הוריד לי שנת לימודים, הוא אמר לי מה אתה בוכה? אני בשנים 73-67 כקצין בשריון, עשיתי שתי תקופות רצופות של 45 ימי מילואים, 90 יום. הרבה פעמים בבית המדים שלי כחייל צעיר בגולני היו תלויים ליד המדים שלו כקצין עד גיל 70.
איך התגלגלנו כקבוצה לחטיבה אחת, חטיבת שריון? בשנת 1984, לאחר כחודש בצבא, ערכנו מסע שבו עלינו ממישור אדומים לירושלים, ועברנו ליד איזה מחנה שריון בסוף העולם. הזיכרון השני שלי מהטנקים היה כאשר כחי”רניקים רצנו אחריהם והם בורחים לנו. ואז במסגרת קורס סיור אמרו לנו אם אתם רוצים את העבודה האמיתית, תעברו לשריון, אז עברנו קבוצה, ואנו בחטיבה משנת 1991.
ומשהו על חברות. במלחמת המפרץ כשאני בדיוק בין החי”ר לבין הפלס”ר ומסופח לסיור, תפסנו קו רפיח. החבר’ה המילואימניקים המבוגרים, שלא הכירו אותי קודם לכן אמרו בוא ילד נדאג לך, בוא איתנו, לא להאמין איזו אחריות הם לקחו על עצמם. כשעלינו ל”חומת מגן” וכל אנשי המפח”ט והפלס”ר ישנו במחסן באלון מורה, מצאתי לאחר שבוע בלי שינה איזה סדק לישון בו. בבוקר מצאתי את עצמי שלושה מטרים הצידה משם. היה חור בגג וירד גשם ומישהו הזיז אותי הצידה וגם כיסה בניילון.
בעניין גיוס יתר. אף פעם לא מצאנו את עצמנו בחוסר אמיתי של חיילים. תמיד בתרגילים מועד הגיוס אינו מתאים, אם אתה עצמאי או שכיר או סטודנט, בדיוק לפני נסיעה או אחרי נסיעה, ותמיד האנשים מגיעים. ומי שלא מגיע, רואים שהוא מאוד מצטער על כך ואומר אולי אבוא בשבת, אולי אני אעשה כך, אולי אעשה אחרת. זו זכות להיות עם הרבה כוחות בחטיבה. זו חוויה שחוויתי לכל האורך. במבצע חומת מגן היינו מאות אנשים יותר ממה שיכולנו להעלות על הכלים.
החטיבה זכתה במקום ראשון ביום כשירות חש”ן כי האנשים יודעים לעשות את העבודה. אני עדיין חי”רניק, אבל גאה במקום הראשון שבו זכינו. היה גם הניצחון של הפלס”ר בשנת 2000 מול הפלס”ר של חטיבה 35 שבו הכֵּינו אותם שוק על ירך, למרות שהיינו על כלים ישנים ובלי ציוד מתאים. שוב זו החשיבה.
בשנת 2002 ארגנה מפקדת החטיבה רשת ביטחון לתעסוקה. היה משבר בשוק וכדי לדאוג לאנשים לעבודה, כל מי שיכול היה לעזור לאנשים למצוא עבודה תרם את מה שיכול לתרום בקשרים שלו. הייתי בין הנזקקים אז וקיבלתי עזרה.
הידיעה הזאת שאני בעל זכות עצומה להיות שייך למשפחה גדולה ומתגאה של אנשים, שעם כל הקושי, עם כל האי-נוחות, מגיעים ומרגישים חייבים, מגיעים כי הם רוצים, הם בוחרים, הם יודעים כי זה מה שנכון לעשות. הידיעה שהאנשים האלה באים מתוך חברוּת ומוכנים להיות שם בשבילי, ואני מוכן להיות שם בשבילם, במשמעות של בשבילי ובשבילם עד הסוף, במבחן האולטימטיבי של האדם, האם אני מוכן לשים את חיי כצוות ראשון על מנת שהטנקים יעברו, האם הטנק מוכן לחכות רגע כדי שנוכל לחלץ את הצוות שלי? הדבר הזה איננו מובן מאליו בשום דרך ובשום צורה. הזכות להיות חלק מהמורשת המופלאה הזאת היא דבר עצום. אני לוקח איתי את הזיכרון הזה בטוב. אני מאוד מקווה שאנחנו עוברים כיחידה שלמה או כמעט כיחידה שלמה לחטיבה 179, שנצליח להביא את הערכים הטובים שלנו ולחבר אותם עם ערכים טובים שלהם, אני עדיין מקווה, כמי שסבא שלו היה בהגנה, שאראה את סמל החטיבה נאמר על מרכבה סימן 4, ושהיופי הזה ימשיך קדימה.
סרן (במיל’) אביחי אלגביש נושא דבריו
מדברי מפקד פיקוד המרכז האלוף ניצן אלון
חטיבת יפתח, הקרויה על שמו של ממקד הפלמ”ח יגאל אלין – ראשי תיבות של יגאל פייקוביץ (אלון) תל חי – החלה את דרכה בימיה הראשונים של מלחמת הקוממיות עת הועברו יחידות פלוגות המחץ למסגרות חטיבתיות של צבא ההגנה לישראל שהוקם באותם ימים.
מאז, מעל יובל שנים, שימשה חטיבה 11 כחלק אינטגרלי מכיח המגן של העם היהודי בארצו. בכול מערכה ובכול החזיתות מצאו עצמם לוחמי החטיבה בחזית הלחימה. רק בספטמבר האחרון ציינו ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, בה פעלה החטיבה בחזית הדרומית והרחיקה עד לאפריקה עת צלחה את תעלת סואץ, 101 ק”מ מקהיר. בכנס המרגש שערכתם לציין מורשת החטיבה במלחמה, שבו ועלו סיפורי הגבורה הרבים.
החטיבה עברה גלגולים רבים במהלך השנים. מאחת מחטיבות הפלמ”ח שפעלה בכלל החזיתות במלחמת העצמאות, דרך חטיבה חי”ר מילואים, חטיבה מוכנת ועד לחטיפת שריון. לחטיבה מורשת, ערכים והיסטוריה שלא יימחו. נבר עתה אבהיר כי המלצתי כמפקד הפיקוד לשמר את מורשת החטיבה במסגרות אחרות. ההכרעה בנושא זה תתקבל בקרוב על ידי המטה הכללי, ואני מבטיחכם כי כלל היבטי המורשת והמשפחות השכולות יטופלו כנדרש.
זה המקום להרחיב על התהליך הרחב שערב זה הוא אחד מתוצאותיו. אנו מצויים בעיצומה של תקופת עיצוב משמעותית בהיסטוריה של המזרח התיכון, ומכאן של סביבתה האסטרטגית של מדינת ישראל. מדינות ערב עוברות טלטלה משמעותית שעוד רחוקה מלהתייצב. ממצרים בדרום – שלאחר הישג משמעותי לאיסלאם הפוליטי שבה לשלטון צבאי, דרך מלחמת האזרחים המתמשכת בסוריה ודרך מדינות רבות נוספות.
חוסר ודאות זו מתפתחת לאירועים שונים על גבולותיה של ישראל ולצורך בפעילות ביטחון שוטף משמעותית מתמיד. עם זאת, יש באירועים הגאו-אסטרטגיים המתרחשים על אויבנו משום שינוי משמעותי של שדה המערכה העתידי. איום מלחמת שריון בשריון בינינו לבין שכנותינו מדרום ומצפון הולך ופוחת, ומרכז הכובד עובר אל אתגר הביטחון בגבולות לצד איום תלול מסלול על עורף ישראל. בפועל – אויבינו נחלשים ומתרכזים בבעיותיהם הפנימיות.
מציאות זו, המחייבת שינוי משמעותי בהיערכות צה”ל, במבנה ובסדרי הכוחות, מצטרפת גם להחלטה מדינית על שינוי סדרי העדיפות הלאומית. אלו יחדיו הובילו אותנו לתהליך רה-ארגון משמעותי בסד”כ היבשה.
סגירת חטיבה 11 וחטיבות נוספות, אחרי עשרות שנות פעילות ביטחונית מהמעלה הראשונה, הינה חלק מתהליך רחב שבסופי יעמיד צבא ההגנה לישראל מוכן וערוך לשדה הקרב העתידי ולאתגרי המחר.
לא נותר לי אלא להצדיע לכם, אנשי המילואים, חיילים ומפקדים, על שירותכם רב השנים. להצדיע למורשת חטיבתית מרשימה ששורשיה בפלוגות המחץ, בכיבוש טבריה וצפת במלחמת הקוממיות, ענפיה נפרסו מרצועת עזה, דרך תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, בקבר יוסף בשכם ובכנסיית המולד בבית לחם בעת מבצע “חומת מגן”. להצדיע לחללי החטיבה ולחבק את המשפחות השכולות. זרעי פעילותכם ימשיכו וילוו את פעילות צה”ל בעתיד לבוא ומורשתכם לא תשכח ולא תעלם.
האלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד המרכז, נושא דבריו
מדברי רמ”ט החטיבה היוצא סא”ל יומיק (יום-טוב) שמר
לפני 65 שנים, בחודש מאי 1949, לאחר החלטת בן-גוריון על פירוק הפלמ”ח, נכתב בעיתון התקופה, באירוע לרגל יום השנה לשחרור צפת: “הכושי (קרי הפלמ”ח) עשה את שלו…”. בעקבות הכתבה בעיתון, כתב אלתרמן בטור השביעי את הטור: “שתי שיבולים וחרב”:
ובכן, “רבותי, ההיסטוריה חוזרת…” והכושים הרי הם כאן.
ערב טוב לכולם,
הוזמנו לטקס סגירת חטיבה 11 – חטיבת יפת”ח איך סוגרים חטיבה? טכנית זה פשוט. עובדה: רשימת השלישות כבר כמעט ריקה משמות. אנשי הקבע שלנו ברובם, פוזרו ביחידות השונות. התקבלה כבר פקודה מפורטת באשר לחלוקת ציוד ורכב. ואפילו הדגל שלנו – הדגל של חטיבת יפתח – הורד לאחר כבוד, קופל והוא ימתין בסבלנות להנפתו המחודשת.
והטנקים? ובכן חברים, כמעט כול בוקר, על הכביש הסמוך לביתי, עובר מוביל טנקים אזרחי, ועליו, לא תאמינו, טנק מגח, עירום מבלטניו, ללא מקלעיו (ואפילו כיסוי לוע אין עליו). הוא מגיע מאזור הדרום, האזור המוכר לו היטב. אבל בניגוד לצירי התנועה, הידועים למגחים שְׂבֵעֵי מיילים אלה, הוא אינו פונה לשטחי האימונים, מלאי האבק בנבי-מוסא או בבוקע הצפוני, ואפילו אין דרכו למעלות הבזלת הקשים של רמת הגולן… המגח, לא תאמינו, פונה כאילו מרצונו, מערבה, לכיוון הים, לכיוון הנמל שממנו הוא ובני מינו הראשונים הגיעו לפני כ-46 שנים. ושם ליד הנמל, במפעל, ייפרקו את הטנק מהמוביל, ובכוח מנועיו, כך נמסר, יובילוהו לתנורים. וכך, ממש כמעט כמו בדברי הנביאים, יכתתו את תותח המגח וסדנו לאתי חפירה, צינורות מים, חממות לגידול ירקות, נגמ”ש או טנק מרכבה, וכל מה שייתן רווחה… שכן את החטיבה סוגרים, ואת הטנקים מתיכים, אבל הזאב, כן, זה מדברי הנביאים – הוא, לא נעלם מהגזרה, הוא רק משנה את עורו וצבעו, וכבשים הוא ממש אוהב מאד, כשהם מסתובבים כשווארמה, ועם אפשר אז עם הרבה עמבה.
וקרבות שריון בשריון תשאלו? ובכן חברים, הם כבר אינם היום באופנה! כך אומרים כל המומחים! ואולי, כך יאמרו שריונרים ותיקים, יש צורך לחפות על כוחות החי”ר, במתארי לחימה שונים? נו באמת, יאמרו המומחים, לשם כך להחזיק כלים מיושנים? אז נעבוד יותר לאט, נמציא פטנטים חדשים, בשביל זה להחזיק מערך? מספיק, חדל אש, תפסיקו לנדנד, תזדכו על הציוד ושלום על ישראל.
היום לובשים מעילים, שולחים פצצות חכמות וטילים. המסכים, חברים, ניצחו את המשקפת, ותותחים ומזל”טים רחוקים, מנצחים את המלחמות ומרתיעים נמרים זאבים ושאר מרעין בישין – כך בפירוש אומרים המומחים. אז מה נותר? אולי רק העבר?
לא אפרט כאן את מורשתה המפוארת של החטיבה, רק אזכיר בקצרה שהיא נוסדה אי-אז במאי 1948, כאחת משלוש חטיבות הפלמ”ח. אנשי פלמ”ח/יפת”ח סימנו בדמם את גבולותיה של הארץ הזאת בצפון, במרכז ובנגב. זיעת לוחמי תש”ח ונחישותם בקרב, הומרה לאחר הלחימה, לנחישות מסוג אחר. אז קראו לזה הגשמה – עלייה להתיישבות הייתה ערך, ואנשי החטיבה הקימו והשתתפו ביישובם של יישובים רבים לארכה ולרחבה של הארץ. לאחר פירוק מטה הפלמ”ח ומלחמת העצמאות, הפכה החטיבה לאחת מחטיבות המילואים של צה”ל. החטיבה, אשר קבלה את שמה כחטיבה 11, השתתפה במבצע סיני, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמבצע חומת מגן, ורשמה פרקים מפוארים בכול אחד מאירועים אלה.
מבלי להפחית מחשיבותם של אירועים מכוננים אלה של החטיבה, שנצרבו בנפשם של הלוחמים, הפצועים ומשפחות ההרוגים בכול תולדותיה של החטיבה, אבקש להזכיר שבמרבית תקופת קיומה של החטיבה, ככול חטיבת מילואים, עסקו לוחמיה, בהכנות ובאימונים לקרב ובתעסוקה מבצעית בגזרות השונות.
וכעת, כאשר אנו יושבים כאן לבטח בלטרון, ומסתכלים ימינה ושמאלה על היושבים באולם, נמצא כאן מלוחמי מלחמת יום הכיפורים, אשר אליהם התוודענו לאחרונה במסגרת האירוע לציון 40 שנים לאותה מלחמה ארורה. נמצאים כאן כאלה שלחמו במבצע חומת מגן, ונמצאים כאן רבים וטובים שלשמחתנו, שירתו במסגרת החטיבה כאמור “רק” בהכנות ליום פקודה ובתעסוקה מבצעית.
כאנשי מילואים ותיקים בגדודים, ביחידות המפח”ט ובמפקדת החטיבה, אנו יודעים היטב שמעבר לשירותנו בצבא המילואים כחובה חקוקה, חבים אנו לצבא המילואים בכלל ולשירות בחטיבה בפרט, לא פחות ואולי הרבה יותר ממה שהמדינה חבה לנו. אין לי ספק, ואני מעיד כאן על עצמי: טובי חבריי, מיטב חוויותיי, מקורן בשירות המילואים. לא אגזים אם אומר, שלא ניתן לדמיין את חיינו כאנשים בוגרים כאן בארץ, כול אחד על פי אופיו ומקומו, ללא החלק הזה המצוי כבר ב-DNA שלנו אשר נשאב מעולמנו כמילואימניקים. בזכות השירות הכרנו את ארצנו הכרות עמוקה, אבל בעיקר הכרנו את כלל מרכיביה של החברה הישראלית על רבדיה השונים, היכרות בלתי אמצעית, אשר מהווה, כך אני מקווה, את בסיס קיומנו כחברה אחת מאוחדת.
קשה לעמוד כאן, תוך ההבנה שזוהי אולי בעצם הפעם האחרונה שאני עומד מול חבריי, מפקדיי בעבר ובהווה ופקודיי בעבר ובהווה, אשר שירתו עמי כתף אל כתף במשך כ-24 השנים האחרונות, בחומת מגן, בתרגילים ובפרקי תעסוקה מבצעית. האם בכך באמת תם הטקס? הסתיימה תקופה? כנראה שכן, כי כאמור הכושי עשה את שלו, והוא כבר יכול ללכת.
אולם בטרם פרידה אבקש לנצל את ההזדמנות שנתנה לי לעוד כמה תודות וברכות: ב-15 שנות שירותי כראש מטה החטיבה, שירתתי תחת פיקודם של 5 ממפקדי חטיבה: אלחנן שמואלי ז”ל, וייבדלו לחיים טובים וארוכים, אורן בן-ג’ויה, בועז אברהם, איציק כהן ואורן סולומון. מבלי להמעיט דבר מכבודם, חשיבותם, כושרם וייחודיותם של כול מפקדינו האחרים, אלו שכאן, ואלו שאינם כאן, אבקש ברשותכם להתייחס לשניים ממפקדי: לפני כשנתיים בחודש דצמבר 2011, איבדנו את אלחנן שמואלי בתאונת מטוס. אלחנן, חברנו, היה מפקד החטיבה שלנו בין השנים 1998 – 2001, נועה, אלמנתו, מכבדת אותנו כאן בנוכחותה. אלחנן מינה אותי לתפקיד ראש מטה החטיבה, ואבקש לציין כי בתקופתו נוצר קשר חזק וטוב עם מורשת יפתח-פלמ”ח שאנו מקפידים לקיים עד היום, בצעדה שנתית בעיר מודיעין ובאירועים אחרים. אף פעם לא הבעתי את הערכתי לאלחנן על דבר חשוב זה, ועל כך, ודרכך נועה, אני מבקש להוקיר תודה לאלחנן.
סגירת החטיבה ופיזורה, מהווה גם את אקורד הסיום לקדנציה של מפקדנו בשלוש השנים האחרונות, מפקד החטיבה, אל”ם אורן סולומון. אורן, השנים במחיצתך היו שנים מאתגרות, וזה בלשון המעטה. עוד טרם הגיע המינוי שלך כמח”ט, כבר גייסת את מטה החטיבה לתרגיל ברמת הגולן. כמות האימונים שיזמת, אין לה אח ורע בעולם המילואים. ברור שתמיד בחרת לנו את המועדים הפנויים בלו”ז הצה”לי, כלומר תקופות של חגים, ובעיקר אהבת לגייס אותנו בחנוכה, בערבי פסח ועוד כהנה וכהנה מועדים “מוצלחים”. שתהיה לנו בריא… מעולם, ואני אומר זאת באחריות, לא היה לוח השיבוץ הקרבי של החטיבה מלא כבתקופתך, ועל כך מגיעה לך מלוא ההערכה. נכון שלא תמיד ראינו את הדברים עין בעין, אבל אתה בדרכך, הובלת את החטיבה להישגים באימונים ובתעסוקה המבצעית.
ביזמתך, ובהכוונתך, השבנו חוב של כבוד ללוחמי החטיבה במלחמת יום הכיפורים. ובימים אלה, הצלחת, כנגד כול הסיכויים, להעביר יחידות כמעט שלמות מהחטיבה ליחידות שונות בצה”ל. בכך להערכתי הגדלת את הסיכויים של יחידות אלה להמשיך ולשרת שירות מועיל בצבא המילואים, וגם על כך מגיעה לך הערכה רבה.
אורן, בשמי ובשם מפקדי החטיבה ולוחמיה, עלה והצלח בהמשך דרכך.
לסיום, אני גאה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לשרת בחטיבה 11, חטיבת יפת”ח, במשך כול השנים הטובות הללו. תודה רבה לכל שותפיי וחבריי לדרך בשירות המילואים, לאנשי הקבע והסדיר. תודה והערכה רבה לכול מי שנשא את נס החטיבה עד לתקופתנו, בחטיבת יפת”ח, 576 או 11.
ייתן האל ברכתו על הארץ הזו ועל לוחמיה ותושביה, והלוואי שיסגרו את צה”ל, אבל לא בגלל שיקולים כספיים אלא בשל בואו המיוחל של השלום.
תודה רבה.
סא”ל (במיל’) יומיק (יום-טוב) שמר נושא דבריו
הקרנת סרט על עשיית החטיבה בשנים האחרונות
מדברי המח”ט אל”ם אורן סולומון
אנו כבר בסיומו של הערב, ערב המורכב משילוב רגשות של שמחת המפגש והעצב המהול בידיעה על רגע הסיום והפרידה. למרות מופעי “היבש לפני רטוב” של היחידות בחודש האחרון – ברגע זה אני בהחלט נרגש. כמעט ארבע שנים בפיקוד על החטיבה לא ניתן לסכם בכמה דקות, ובוודאי לא את מורשתה הענפה וארוכת השנים, אך מעט מכך חשוב לי להזכיר.
אינני יכול שלא להיזכר בדבריי הכניסה שלי לתפקיד, ובחזון החטיבה שאותו התוויתי, והוא להיות חטיבה ברמת כשירות גבוהה ומוכנה למלחמה, תוך הפגנת יוזמה ודביקות במשימה בכול אחת מזירות המבצעים שבהן תפעל. ואכן זה היה נשמע תלוש מהמציאות. החטיבה תוכננה לפעול כמפקדת חטיבת ביטחון שוטף באיו”ש, פלוגת הסיור הייתה עסוקה בטיולי ג’יפים, ומפקדת החטיבה הסדירה עסקה בשאלה מדוע אף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות.
כיום, כולנו מבינים שביצענו מהפיכה. אינני נביא, ולא בן בנו של נביא, ורק חזון ומצפן התוויתי. אך זאת ידעתי – ההון האנושי הקיים בחטיבה הוא הבסיס והיכולת האמִתית לבצע כל זאת.
בחטיבה מצאתי אתכם – חיילים בסדיר ובמילואים, תומכי לחימה, לוחמים ומפקדים מצוינים ומנוסים אשר “כחומר ביד היוצר” השפיעו ופעלו כול העת ביחד לשפר את הקיים, ליזום, ליצור ולפתח יכולות וכשירויות מקצועיות ובמקצוענות. אכן, לא על הכול הסכמנו, אך לא ניתן לרצות את כולם כול הזמן. במנהיגות משתפת אך בהחלט מובילה, מרגע שסוכמה המשימה, נרתמתם ונכנסתם לשאת בעול.
בלא מעט תחומים הובלנו ואף פרצנו דרך, וראוי להזכיר מעט מהם:
בתחום האימונים:
- ביצוע שנת אימונים באש בשת”פ מחלקות הטנקים – כחטיבה ראשונה היוזמת את המהלך ומבצעת אותו בהיקף של כ-30 מחלקות!
- השתתפות בתרגיל האוגדתי 80 – ביוזמת החטיבה.
- השתתפות בכל אימון במרכז לאימון מפקדות אוגדתי.
- סדרת אימונים ייחודית ועצמאית לפלוגות החרמ”ש.
- הגעה למקום ראשון ביום כשירות חש”ן לחטיבות המילואים.
- סדרת אימונים באש מורכבת.
ומעל הכול – אימונים מוכווני כשירות לחימה ללבנון, וזאת ללא תמיכת הצבא, לרוב – ללא ידיעתו, ומקצתו – למרות התנגדותו.
- בתחום כוח האדם – פיתוח מפקדים, מילוי השורות בעשרות ומאות לוחמים וקצינים, ואף זאת למרות סדר העדיפות הנמוך שזכינו לו.
- בתחום הימ”ח, המוכנות וארגון לקרב – מקום ראשון בביקורת פיקודית ומטכ”לית, זכייה בפרס חילי, שיפוץ הסדנה והמשרדים, ועוד.
- בתרבות ארגונית – מיצוי משאבים מיטבי. מעולם לא חסרו לנו ימי מילואים ולעיתים אמרתם לי די, איננו יכולים עוד. עוד קידמנו תרבות למידה והפקת לקחים מקצועי.
- קבלת פרס הגדוד המצטיין של 7001 בפיקודו של ארז אצל נשיא המדינה.
אכן, לא הכול היה מושלם, אך במכלול הדברים – הגענו בהחלט ל”קצה”. דרשתי מכם אחריות, תבעתי מכם מקצועיות, אין פשרות בעניין הזה. “מפקד שאיננו מקצועי דיו – מאבד את סמכותו מהרגע הראשון”. כמפקדכם, דרשתי מכם לדעת הכול, להתעדכן, לתרגל, להתאמן ולא להרפות.
לא יכולתי, כפי שיצחק רבין אמר, “לחכות שאחרים יעשו עבורי את המלאכה, ושאחרים יבואו עם הרעיונות הנכונים, מפקד בצה”ל חייב להתסיס את מוחו ללא הרף, לחפש פתרונות, להציע רעיונות, לפעול ולהפעיל כדי להיות ראשון בכל תחום פעילות”. אני קורא לזה “מוטרדות מבצעית ופיקודית”.
יחד עם דרישותיי אלה, הובלתי “מלפנים”. בעשר אצבעותיי תכננתי וביליתי אתכם, ימים ולילות כאשר הדילמות העיקריות היו מתי אני חונך ולא חונק. בהחלט על אתגרי הפיקוד שילמתי מחיר יקר, אולם אינני מצטער על הרגע, על הזכות לפקד על החטיבה.
בימים אלה, שבהם השוויון בנטל הוא נושא במרכז השיח הציבורי, יודע אני שאתם החיילים, ובעיקר המפקדים הנושאים בנטל – עושים זאת לא מכוחו של חוק, אלא מתוך ערכים, ערכי השליחות ואהבת הארץ והמדינה, ערך הרעות וההתנדבות.
בהוויי המילואים המיוחד, הייתה לי זכות לשרת אִתכם, ללמוד מכם, להתאמן אִתכם, לשמוע ביקורת מקצועית וגם לשמוע “היישר” בסופו של דיון או פקודה. וכפי שנאמר בפי יגאל אלון מפקדה הראשון של החטיבה: “אני מפקדכם – עבדכם”.
מפקדים וחיילים, אנחנו חותמים היום את סיפורה של החטיבה ללא חללים בקרב או באימונים. יחד עם זאת אנו זוכרים את הנופלים, ושולחים חיבוק חם למשפחות החללים והפצועים.
מרבית החיילים והמפקדים מצאו יחידות אחרות להמשך התרומה במערך המילואים, וכן קיימו טקסים ואירועי פרידה מכובדים, המכבדים בעיקר את מי שנשא בנטל שנים רבות. מגיע לכם ובהצלחה.
מפקדיי באוגדה ובפיקוד, בחַיִל ובמטות – תודה על הסיוע, המעט שלכם היה בשבילנו הרבה.
תודה לעמית הסמח”ט – חברי ויד ימיני, תודה לשותפיי הבכירים מפקדי הגדודים: ארז ויובל, אמיר ויגאל, גלעד ושמעון. תודה לראשי המטה יומיק ורותם, למ”פ פלוגת הסיור יובל, תודה לקציני המטה: אריק קצין האג”ם, רועי מפקד סיוע חטיבתי, איציק הקמ”ן ותומר קצין הקשר החטיבתי. תודה לאנשי הסדיר: רמי, אוהד וגיא, יבגני, אלירן, אלעד ובני, לאחים המופלאים משה ואורן מזרחי. תודה לקציני המטה הסדירים: שלומי ומשה, דורית ואהרן, שי והראל, איציק ויוסי – על מסירות ללא קץ, השקעה ועזרה. תודה אישית לכול חייל ומפקד – בסדיר ובמילואים – מילים לא יביעו את עומק הערכתי לכם.
ולבסוף, תודה למשפחתי – אמנם לא פה, אבל תמיד איתי.
תם הפרק הנוכחי של חטיבת יפת”ח. אכן משפחה של לוחמים. בערב זה אני מצדיע לכם.
תודה.
הענקת תשורות למג”דים, מ”פים, אנשי המטה, אנשי הקבע
גם חלקו השני של הערב באולם המרכבה הסתיים בשירת “התקווה”
קישור לסרט לכבוד 40 השנים למלחמה,לחצו כאן
על חטיבת יפתח במבצע חומת מגן
אל”ם (במיל’) הרב אליעזר שיינוולד, ראש ישיבת ההסדר “מאיר הראל”, מספר על המבצע:
בפרוץ מבצע “חומת מגן (פסח תשס”ב) שימשתי כסמח”ט חטיבת “יפתח” – חטיבת מילואים בחיל השריון. חטיבת “יפתח”הייתה חטיבת השריון היחידה שהשתתפה במבצע “חומת מגן” כחטיבה אורגנית עם אחריות גזרתית חטיבתית. החטיבה השתתפה בכיבוש החלק המזרחי של העיר שכם ובכללו קבר יוסף ומחנות הפליטים: בלטה והעסכרים (זכינו להיות הראשונים לפתוח מחדש את קבר יוסף, לאחר תקופה ארוכה שלא היה נגיש לכניסת יהודים). העיר שכם הייתה בירת הטרור של השומרון, והייתה מבוצרת וממוטענת יותר מכל הערים שנכבשו במבצע. למרות זאת, הקרב לא זכה לפרסום משום שב”ה הוא הסתיים בזמן קצר ללא נפגעים. פעמים רבות התבקשתי מאז לספר את סיפור הקרב מזווית אישית של מפקד בכיר ורב,שמשולבת בו ראייה מבצעית אסטרטגית וראייה ערכית ורוחנית של המבצע. לאחר שהרציתי על מבצע בהזדמנויות שונות, התבקשתי להעלותו על הכתב. וכך נכתב המאמר במספר מהדורות לפני שנים רבות. בימים אלה ימלאו עשר שנים למבצע, ועדיין חשיבות הדברים לא פגה, על כן ראינו לנכון לחזור ולהוציאו לאור, בפורמט אינטרנטי.
אליעזר שנוולד על טנק הסמח”ט בשערי שכם במבצע חומת מגן
לקריאת הסיפור המלא ראו כאן:
מדליה שהפיקה החטיבה לערב הסיום
