“אין נחמה למשפחה שכולה. כול שאנו יכולים לעשות הוא להנעים מעט את זמנה, קצת ללטף, קצת לחבק, קצת לומר אנחנו אתכם בכאב, וקצת לחפש את הדרך לגרום לכם לחייך ולהרגיש טוב”. כך ציין תא”ל (במיל’) אביגדור קהלני, יו”ר האגודה למעל החייל, בערב משפחות שכולות של חללי השריון במתקן אולגה על הים
אל”ם (במיל’) שאול נגר. צילום: סמל גבי יפה, יחידת ההסברה ביד לשריון
חיבוק מרגע ההגעה
מדי שנה מקיים חיל השריון ערב משפחות שכולות, במסגרת נופשון של ימים אחדים המתקיים במתקן אולגה על הים של האגודה למען החייל. במפגש השנה עם בני המשפחות השכולות השתתפו מפקד זרוע היבשה האלוף גיא צור, ראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון מר אריה מועלם, קצין השריון הראשי תא”ל עפר צפריר, יו”ר האגודה למען החייל תא”ל (במיל’) אביגדור קהלני, שהוא אח שכול ממלחמת יום הכיפורים ובעל עיטור הגבורה ממלחמה זו, קצין השלישות הראשיתא”ל אריה דהן, מנכ”ל עמותת יד לשריון תא”ל (במיל’) מנשה ענבר, ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים אל”ם יפה מור, מפקדי חטיבות שריון, וקצינות הנפגעים שליוו את בני המשפחות במשך כול ימי הנופשון.
קצינת נפגעים קולטת את הבאים לנופשון
מסייעים בקליטה לנופשון
מסייעים בקליטה
התמודדות קשה וללא שיעור
“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה.” כך כתב טולסטוי ברומן הגדול אנה קרנינה. בני המשפחות השכולות מתמודדות כול אחת בדרכה ביגון ובכאב הגדול והמתמשך שהותיר יקירם עם נפילתו. עם זאת החיים ממשיכים לצד הכאב, כי כך דרכם של החיים. אמנם אין נחמה על נפילת בן משפחה, אך כולנו תקווה כי בערב שכזה, שבו מומחשים זיכרון הנופלים וההערכה לפועלם, על ידי הדור הנוכחי של המפקדים והחיילים, יחד עם החיבוק לבני המשפחות השכולות, יש משום אתנחתא של הכאב. ההורים, האחים והאחיות ושאר בני המשפחה של הנופלים – גדלים, מתבגרים ואף מזקינים. מטבע הדברים עולות המחשבות על נסיבות הנפילה, ועל מה היה קורה אילו לא כך היו פני הדברים. בנופשון הנמשך ימים אחדים מלווים את בני המשפחות השכולות קצינות הנפגעים, החל מהגעתם ועד עזיבתם, ומשמשות להם סעד לשיחה על מצוקותיהם ולפתרון בעיות שונות.
קצין השריון הראשי תא”ל עפר צפריר מאזין למצוקות
פגישה עם אל”ם סער צור, מח”ט 401
ערב המשפחות השכולות של חללי השריון החל בסקירה של אל”ם סער צור, מח”ט 401, על השריון כיום. חיל השריון כיום הוא חיל מאוד טכנולוגי ובעל יכולת רבה כנגד כול אויב ביבשה. העוצמה הקיימת כיום בחיל השריון מטופחת על ברכי המורשת של חללי השריון לאורך הדורות, ציין אל”ם סער צור. אנו זוכרים ומוקירים את החללים שבזכות פועלם אנו ממשיכים ונמשיך להגן על מדינת ישראל.
בהמשך הערב נערכה ארוחת ערב בהשתתפות מפקדים רבים שבאו לכבד את בני משפחות הנופלים. הבאנו מן הדברים שנאמרו בערב מרגש זה.
אל”ם סער צור מח”ט 401 מסביר בערב לבני המשפחות השכולות
מדברי תא”ל (במיל’) אביגדור קהלני, יו”ר האגודה למען החייל
אני מאוד שמח להיות כאן אתכם, ואם תסתכלו על חבורת המפקדים שבאה לכאן לכבודכם, האמינו לי – אין כוננות בצבא. נמצאים כאן מפקד זרוע היבשה שהגיע באופן אישי ויברך אתכם עוד מעט, נמצא כאן קצין השריון הראשי תא”ל עפר צפריר וקצין השלישות הראשי תא”ל אריה דהן, ורמ”ח נפגעים והמח”טים והחבר שלי מנשה ענבר שהוא מנכ”ל יד לשריון. בקיצור – השריון מושבת היום – בגללכם, הוסיף קהלני בנימה מבודחת. אם תפרוץ מלחמה ולא נגן על המדינה – אתם אחראים. אני מאוד שמח להיות אתכם כאן, ומאוד מצטער שהאולם הזה לא מלא (כי לא כולם הגיעו). אני מביע את צערי על כך כי היינו רגילים לראות פה אולם מלא.
אביגדור קהלני, יו”ר האגודה למען החייל, נושא דברי ברכה. לידו סג”ם ירדן שהנחתה את הערב
אני עומד כאן לפניכם ומבין בדיוק עם מי אני עומד. נמצאת כאן אשתי דליה שאיבדה שני אחים במלחמה ואני שאיבדתי אח במלחמה, במלחמת יום הכיפורים, וכמובן איבדתי הרבה מאוד חברים לאורך כול השנים, הרבה מפקדים שלי, הרבה לוחמים שלי – אנחנו משפחה אחת גדולה. כולנו יודעים את המחיר של הכאב. שאומרים ציוו לנו את החיים, אני אומר נתנו לנו את החיים. לצוות, או לתת, העובדה שאתה מתייצב ושומר על המדינה ומשאיר את הדגל מונף – זה לתת לנו את החיים. ואנחנו חיים בתוך הכאב, כולנו. אין נחמה למשפחה שכולה. אין נחמה. כול שאנחנו יכולים לעשות זה להנעים מעט את זמנה, קצת ללטף, קצת לחבק, קצת לומר אנחנו אתכם בכאב, וקצת לחפש את הדרך לגרום לכם לחייך ולהרגיש טוב, וזה מה שהאגודה למען החייל עושה. אנשים טובים מעבר לים, בקנדה, עוזרים לנו לממן את כול המפעל הגדול הזה, שיימשך חודשים רבים. אנחנו מודים להם מכול הלב על כך שהם מסייעים לנו. ולכם אנחנו רוצים לומר, כול אחד מאיתנו יודע, שהדרך הטובה ביותר היא לעשות הכול כדי שנזכור את אלה שלא נמצאים כאן. אילו יכלו הילדים שלנו להסתכל עליכם מלמעלה ולומר מהם היו רוצים, כי למטה הם לא יחזרו – היו אומרים אל תשכחו אותנו. ואנחנו בדרך של האהבה אליכם יכולים לומר לא שכחנו, לא אותם ולא אתכם. לכן מצוּוים אנחנו לחפש את הדרך לתת לכם, להנעים את זמנכם. חמש וחצי שנים אני בתפקיד ולא ראיתי חבורה כול כך רצינית של מפקדים שמגיעה ומתייצבת לערב כזה כמו היום. היקף הטיפול בשכול, שהצבא כיום מקדיש לו תשומת לב רבה, לא היה בעבר. בכול יחידה יש קצינות שמטפלות, שמלוות אתכם כאן, יש הרבה אנשי צבא שמלווים אתכם. אני אומר זאת כאחד שכבר עזב את הצבא לפני 23 שנים, ואני מצדיע לאנשי המדים שנמצאים כאן, ואומר לכם תודה. מה שאתם עושים כאן זה לא רק להורים השכולים, אתם גם מקרינים לאלה שנמצאים כרגע במשמרת, ללוחמים, שיידעו כי אם חלילה יקרה להם משהו, הם לא יופקרו.
ברצוני לאחל הצלחה למפקד מז”י. מז”י זה מפקדת זרוע היבשה. אני רוצה לאחל לכולנו ערב נעים, ערב טוב. תודה רבה.
מדברי הגב’ אסתר ניסנבוים, אמו של ערן ניסנבוים ז”ל
ערן שירת כמט”ק מרכבה בחטיבה 401 ונהרג מפגיעת אר-פי-ג’י בעת חילוץ כוח צנחנים במלחמת לבנון ב-1982. כמדי שנה אנו שבים ונפגשים כאן בנופש באולגה על הים, אנחנו המשפחות שלכולנו מכנה משותף, אובדן יקירינו – הדבר היפה והיקר ביותר שהיה לנו. החוסר שמלווה אותנו מורגש בליבנו עמוק יום-יום, חודש-חודש, שנה-שנה.
ערן התגייס לצה”ל לחיל השריון. בחיל זה סיים כחניך מצטיין בכל שלושת הקורסים שבהם השתתף: טירונות, מקצועות, וקורס מט”קים. בשביל ערן טנק מרכבה היה חלום. לא אחת נהג לומר: הטובים לטיס -הטובים למרכבה. הייתה זו אהבה ללא מעצורים אשר בסופו של דבר תבעה את קורבנו. ערן נפל בתוך הטנק שלו ביום הראשון של מלחמת לבנון, בשעה שחילץ כוח שנקלע למארב.
אני ילידת וארשה שבפולין, שניצלתי מהתופת הנוראית של מלחמת עולם השנייה, אני ניצולת שואה, ורק היום אחרי כל כך הרבה שנים של אֵבֶל וסבל אני מסוגלת להביט אחורה ולתאר מבחינתי מה השכול עשה לנו. שנים של חסד, שנים של מאמץ אדיר לא להיחשף לפני בני המשפחה ולהעמיד פנים שהכול בסדר ורגיל. לא פעם אני שואלת את עצמי מאיפה אנו שואבים את הכוחות להמשיך את חיינו. עם זאת אני יודעת – כי אין לנו ברירה. עוברת שנה ועוד שנה, לגבי זו השנה ה-31 לנפילתו של ערן, ואנו חייבים להמשיך, למעננו, למען בנינו שאינם, למען ילדינו ונכדינו בעתיד.
דברים אלה נכתבו לזכרו של ערן. שוב אנחנו כאן, כבר עברנו כול כך הרבה שנים, ועדיין לא מאמינים, לא מאמינים איך נעלם ערן שלנו, בלי להתערב, בלי לומר אפילו שלום. איך יום אחד הגעת לחופשה מהצבא עם דרגה חדשה, מלא גאווה, ואז קראו לך לחזור ואתה מיהרת אל המלחמה ההיא שממנה לא חזרת, ובליבנו פצע גדול השארת. ומאז ועד היום נשאר אצלנו רק הזיכרון. זיכרון שהוא לפעמים גם הוא משתנה אך לעיתים מתייאש ונוטה להיעלם. גדלנו ביחד, למדנו, שיחקנו, טיילנו, צחקנו ובכינו. ילדים היינו, חושבים, מתלבטים, חולמים חלומות, מתעצבים והופכים לאט לאט להיות אנשים. אבל אתה, ערן, איתנו לא המשכת ללכת. אצלך הזמן קפא מלכת.
ברצוני להודות למחלקת הנפגעים, לחיל השריון על מסירות ועל תשומת הלב החמה, להנהלת אולגה על הים על הנופש מדי שנה, המאפשר לנו המשפחות להיות זו לצד זה, לשנות את ימי השגרה העצובים ולהגיע לכאן למפגש שמסמל בעבורנו שהחיים ה”נורמלים” ממשיכים.
גב’ אסתר ניסנבוים, אימו של ערן ז”ל, נושאת דברים
מדברי האלוף גיא צור, מפקד זרוע היבשה
כבוד גדול הוא לי לעמוד מולכם היום כמפקד זרוע היבשה. 32 שנים גדלתי בחיל השריון, על מורשת הנופלים של חיל השריון. אנחנו נמצאים היום בשנה ה-40 למלחמת יום הכיפורים, ולא מעט מהמשפחות כאן איבדו את יקיריהם במלחמת יום הכיפורים. אני מעריך כי לפני 40 שנה, אחרי המלחמה הטראומטית הזו, לא חשבנו ש-40 שנה אחרי נעמוד פה ועדיין נעסוק באיומים על מדינת ישראל. האיומים השתנו, מדינת ישראל משתנה, הבעיות לא קטנו, האתגרים מאוד גדולים, מאירן דרך מעגלים רחוקים מאוד, דרך עזה ואיו”ש ולבנון ומסוריה ומצרים. בעולם מסביבנו, בעולם הישן והעולם החדש יש לא מעט אתגרים. אנחנו מבינים שדרוש לנו חיל אוויר חזק, ואנחנו צריכים חיל הים חזק, ואנחנו מפתחים כיפת ברזל, ומפתחים חץ 3, ובסוף אנחנו מבינים עוד דבר – שהתמרון הוא לב ליבה של היכולת להכריע מלחמה. ובתוך התמרון אנחנו רואים את חיל השריון כחיל המוביל. והחיל הזה צריך אנשים אמיצים, מקצועיים, מפקדים טובים, שמוכנים להקריב ומוכנים לתת, עד כדי היקר מכול, כדי לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל. והדרך שלנו לחנך אותם היא דרך הציונות ודרך הערכים ודרך המקצועיות, ודרך שמירת המורשת – מורשת הבנים שעליהם אנחנו בונים את הערכים ומכשירים את הלוחמים האלה – הבנים שלכם והבנים של המשפחות השכולות האחרות. ובדרך הזו שבה אנחנו מחנכים על ברכי הגבורה של הבנים האלה, אנחנו משמרים את מורשת הקרב ומשמרים את המורשת שהם הותירו לנו.
אני מאוד שמח שאנחנו מצליחים מעט להקל בימים שאתם פה, לעשות מעט טוב. אני יודע, כפי שאמר אביגדור – אין נחמה. אבל אם אנחנו תורמים מעט אז אנחנו בוודאי שמחים מאוד. תודה רבה שאתם משתתפים בימים האלה, ותודה רבה שאתם מכבדים אותנו בנוכחותכם בנופשים האלה, ושתזכו לעוד הרבה ימים וימים טובים, תודה.
האלוף גיא צור מפקד זרוע היבשה נושא דבריו
מדברי מר אריה מועלם, ראש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון
ערב טוב חבריי, המפקדים, משפחות יקרות,
אני שמח להביא לכם את ברכת משרד הביטחון. לפני מספר ימים היינו כולנו יחד אתכם בבתי הקברות הצבאיים, עמדנו יחד אתכם דום עם הצפירה והצדענו לנופלים במערכות ישראל. בפרשת השבוע שלפני יום הזיכרון, פרשת שמיני, מסופר על אהרון הכהן, ששכל שני בנים בעת מילוי תפקידם בבית המקדש. שני בניו נדב ואביהוא נלקחו. ואהרון הכהן נשאר אב שכול לשניים. ובתורה כתוב בהמשך, שהתגובה שלו הייתה “ויידום אהרון”. מהמשפט הזה אנחנו יודעים עד כמה יש עוצמה לעמידת דום אתכם, לעמידת דום לצדכם ביום הזיכרון. אנחנו במשרד הביטחון נמשיך לעמוד דום ולהצדיע לנופלים ולחבק אתכם. ערב טוב לכולם.
מר אריה מועלם, ראש אגף משפחות והנצחה, נושא דבריו
משל האבן היקרה
קצינת הנפגעים של חטיבה 401 סג”ם ירדן ש את הערב, קראה בסיומו את המשל הבא:
אישה חכמה טיילה בנחלים ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל. למחרת פגשה מטייל רעב. האישה פתחה את הצרור שלה וחלקה איתו את המזון שברשותה. ראה האיש את האבן היקרה בצרורות האישה, התפעל ממנה האיש וביקש מהאישה שתיתן לו את האבן. האישה נתנה לו את האבן והאיש עזב שמח על מזלו הטוב. האיש ידע שאם ימכור את האבן היקרה – לא יידע מחסור כל חייו.
כעבור ימים אחדים חזר האיש והחזיר לאישה את האבן שלה. “מה קרה” שאלה האישה. ענה האיש “חשבתי על זה והבנתי שאיני זקוק לאבן היקרה, אני מחזיר לך אותה בתקווה שתתני לי משהו אחר, רב ערך עוד יותר. האם תתני לי את הדבר הזה שבקרבך שאִפשר לך לתת לי את האבן?”
מקבץ צילומים מערב המשפחות
יד תומכת
יד עוזרת
אוזן קשבת
מפקדים מגיעים לערב המשפחות
חיבוק של תודה
אביגדור קהלני עם בני משפחות
מאזינים ומקשיבים לנושאים שמעלים בני המשפחות
מסייעים בקליטה לנופשון
ומאזינים לנושאים המועלים על ידי בני המשפחות
מקשיבים
