אל”ם (במיל’) שאול נגר
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התקיים באתר יד לשריון בלטרון טקס מכובד לזכרם של 4997 חללי השריון, שנפלו על הקמתה של מדינת ישראל ושמירת ביטחונה ועצמאותה זה שבעים שנה. השתתפו בטקס בני המשפחות השכולות, מפקדי השריון ואלופי צה”ל בעבר ובהווה ובהם האלוף קובי ברק מפקד זרוע היבשה, קצין השריון הראשי תא”ל גיא חסון, חברי עמותת יד לשריון בראשות יו”ר העמותה האלוף (במיל’) אודי שני והמנכ”ל תא”ל (במיל’) חנן ברנשטיין, אנשי אגודת ידידי צה”ל בארצות הברית (FIDF) ועוד רבים.
כאן במרחב לטרון התרחשו המערכות הקשות – הקרבות העקובים מדם לקיום הקשר עם ירושלים בירת הנצח שלנו. כאן לפני 70 שנה בדיוק נפרצה הדרך לעצמאותנו. השנה אנו מציינים 70 שנה למדינת ישראל, 70 שנה לצה”ל, ו-70 שנה להקמת חיל השריון.
הנחה את הטקס מיודענו תנ”צ בדימוס אליהוא בן-און.
למצגת צילומים מטקס יום הזיכרון ראו כאן:
https://photos.app.goo.gl/yUzfrY9FbBWMME4G3
בַּיּוֹם הַהוּא
אליהוא בן און קרא את הדברים שכתב איזי מן
הַפְּקֻדָּה נִתְּנָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְזַחֲלֵי הַשִּׁרְיוֹן נָעוּ כְּדֵי לָתֵת אֶת עֲקִיצַת הָעַקְרָב. לפנות בוקר הֵם פָּרְצוּ אֶל הָאוֹיֵב, וְהִסְתַּעֲרוּ קָדִימָה – בְּעַמּוּד הָאֵשׁ וּבְעַמּוּד הֶעָנָן וְשׁוּב הוֹכִיחוּ אֵיךְ מוּל רִבּוֹא טַנְקִים הִצְלִיחוּ לְהַעֲמִיד אֶת הָאֵיכוּת, כִּי הַפְּלָדָה הָאֱנוֹשִׁית שֶׁלָּנוּ קָשָׁה מִכֹּחַ הָאוֹיֵב.
כָּךְ מַמָּשׁ, – בְּסַעֲרַת הַקְּרָב, בָּאָבָק הַמִּתְרוֹמֵם כְּשֹׁבֶל אַחֲרֵי הַטּוּר – בַּיּוֹם הָהוּא כָּל שִׁרְיוֹנֶר הִתְחַיֵּב שֶׁבְּאֹמֶץ לִבּוֹ, בִּתְבוּנָתוֹ וּבְתִמְרוֹנָיו הַחֲכָמִים יַכֶּה בָּאוֹיֵב – כֵּן, בְּאֶגְרוֹפָיו יַכֶּה בַּבַּרְזֶל.
הַפְּקֻדָּה נִתְּנָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְחִצִּים שֶׁסִּמְּנוּ אֶת טוּרֵי הַשִּׁרְיוֹן נָעוּ, טִפְּסוּ עַל אֻכָּפִים, פָּרְצוּ אֶת הַצִּירִים וְהַדְּרָכִים. וְאֶת הַהִיסְטוֹרְיָה רוֹשְׁמִים גִּבּוֹרֵי הַקְּרָב, הַחֲשׂוּפִים בַּצְּרִיחִים.
הֵם נָתְנוּ לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל אֶת חַיֵּיהֶם – וּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם זוֹכֶרֶת אֶת מוֹתָם וְדֶגֶל כָּחֹל לָבָן מִתְנוֹפֵף עֲלֵיהֶם כְטַלִּית וְהֵם – אֶחָד אֶחָד, מִזִּירַת הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן מַבִּיטִים אֵלֵינוּ, וּבַאֲבוּקַת הַזִּכָּרוֹן עֵינֵיהֶם נוֹצְצוֹת כְּמַרְגָּלִית”.
“יזכור” ופרק תהילים
המנחה את ה”יזכור”. הרב הצבאי סא”ל גבי מור קרא פרק תהילים.
קדיש
המנחה סיפר על סרן יעקב גרנק מחטיבת הזקן, היא חטיבה 8, שנפל בקרב במלחמת העצמאות:
“הייתה שעת בוקר, רק זה עתה הגיעו חמשת הזחלים מתל-ג’אמה. גבולות הייתה שקועה בתכונה. הזחלים עמדו על הדרך והבחורים בתוכם מוכנים ליציאה. הבוקר היה זוהר, העיניים חשבו להיעצם. ליל גרר היה מאחורינו ועל פנינו.
‘מהרו’! צעק דב, ‘צריך לגמור עם המצרים’!
סרן יעקב-דב גְּרָנֶק זכרו לברכה, נולד בלודז’, פולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והוא בן 16, הצטרף ללח”י ומתמקם כעמוד התווך בארגון. שם כונה בשם “דב הבלונדיני”. סרן יעקב-דב גרנק זכרו לברכה היה בין ראשוני מפקדי הפלוגות בחיל השריון, חטיבת “הזקן”, ונפל במבצע “חורב” בקרב עוג’ה אל-חפיר, ביום כ”ד בכסלו תש”ט, 26 בדצמבר 1948.
גרשון ויואב גְּרָנֶק, אחיו ואחיינו של סרן יעקב גְּרָנֶק ז”ל שנפל במלחמת העצמאות, קראו קדיש.
אל מלא רחמים
החזן הצבאי יואל פולק קרא תפילת אל מלא רחמים.
שיר “הרעות” מאת חיים גורי
במלחמת יום הכיפורים היה נפתלי יהב טנקיסט בחטיבה 7, בקרבות הבלימה ברמת הגולן. לאחר שחרורו ובמשך שנים רבות נשאר קרוב לשריון ועסק בשיקום טנקים שנפגעו לצורך החזרתם לכשירות, לעתים תחת אש. נפתלי מתמודד בגבורה עם נכותו כהלום קרב של חיל השריון, ותורם מכישוריו לחברה ולאוכלוסיות רגישות. בשם רעות השריונאים, רעות הלוחמים וברית הזיכרון לרעינו הנופלים, נפתלי יהב ניגן במנדולינה את שירו של חיים גורי- הרעות.
דבר המשפחות השכולות מפי הגב’ ברוריה שינוולד
ברוריה שינוולד היא אחותו של טוראי מכס אייזנשטיין זכרו לברכה. ברוריה ומכס שרדו יחד כילדים את השואה ברומניה ונפרדה דרכם עם עלייתה של ברוריה כנערה לארץ ישראל. מכס עלה ארצה יום לאחר הכרזת המדינה ומיד גויס לחטיבה 7. כעבור שבועיים, ביום כ”א באייר תש”ח, 30 במאי 1948, נפל מכס בעת שיצא עם גדודו להתקפה השנייה לכיבוש לטרון במבצע בן נון ב’. את ברוריה ליוו שתי הנינות שלה – שי ועומר אסרף, האחת קצינה והשנייה מפקדת בחיל החינוך. ואלה דבריה של ברוריה:
מכס אחי האהוב, אם היינו נפגשים היום, האם היית מזהה אותי?
אתה אחי הגדול ממני בשנתיים, אבל נשארת נער. היום אני בת 88 ואתה היית צריך להיות בן 90. אך אני לא מצליחה לראותך יותר מבן 17-16. תראה מה הצליחה התקופה הזאת לגרום לנו.
אם היינו נפגשים היום, והיה לך לרגע ספק, מיד היית בודק את סימן הלידה בידי הימנית והיית רואה שזו אני, אחותך הקטנה ברוניקה.
במשך 4 שנים שרדנו שנינו את זוועות השואה, לבד, בלי ההורים. אתה דאגת לי כמו אבא קטן, שמרת עליי מכל משמר. נפרדנו על רציף הרכבת ברומניה בשנת 1945, כול הלילה שמרת עליי ברכבת. אתה בן 16, אני בת 14, נסיעה ארוכה שהלוואי ולא הייתה נגמרת. היית כל כך קרוב אלי שם ברכבת, האדם הכי קרוב אליי. אחים בדם בלב ובנפש. מאז הנסיעה ההיא לא נפגשנו. אני עליתי על האנייה לפלשתינה ואתה נסעת לחפש את ההורים שלנו.
מכס, אם רק היינו נפגשים… אם היינו נפגשים, הייתי שואלת אותך מתי החלטת לעלות לארץ? מה עבר עליך בדרך? האם גם אתה היית בודד כמוני? שמעתי שבקפריסין היית מומחה לחבלה ואימנת את חבריך.
אם היינו נפגשים הייתי שואלת אותך האם חיפשת אותי? האם חשבת עליי? הייתי מספרת לך שאותי שלחו לקיבוץ דן, קיבלתי נשק, נערה לבדה בעולם, שומרת על המשק.
ואתה כנראה עלית לארץ 4 שנים אחריי ואני לא ידעתי. לא ידעתי שהגעת. לא ידעתי שגויסת. לא ידעתי שנהרגת. לא ידעתי שנקברת.
מכס אחי האהוב,
אתה אחד מאותם ילדים שלא זכו ליהנות מקרני השמש הישראלית, שלא נשמו את האוויר והאווירה של החופש, שלא זכו לחיות ללא חרדה ופחד, ולהיות גאים שהם שייכים לעם ישראל.
אם רק היינו נפגשים אז…
אני נרגשת היום לעמוד בפניכם קהל נכבד, משפחות שכולות ומפקדים, חברים לנשק.
כאן במשטרת לטרון, לפני 70 שנה בדיוק, לחם אחי, טוראי מכס אייזנשטיין זכרו לברכה, לוחם בחטיבה 7 שעלה ארצה מרומניה שבועיים בלבד לפני הקרב בו נהרג.
על כותל השמות שנמצא כאן מולי, חקוקים שמותיהם של לוחמי השריון, וביניהם לוחמי תש”ח הגיבורים שרובם עלו ארצה בודדים וחבולים, מעט לפני מלחמת השחרור, ונפלו מבלי שזכו לראות את מדינת ישראל מתפתחת פורחת ומשגשגת. ואולי בעצם רק בזכותם אנחנו זכינו לכך.
היום, 70 שנה אחרי, אני גאה לעמוד כאן עם הנינות שלי, חיילות בצבא ההגנה לישראל!
הצורר הנאצי לא ניצח אותנו, אויבינו לא ניצחו אותנו.
עם ישראל חי!!!
יהי זכרם ברוך לעד.
דברי האלוף (במיל’) אודי שני, יו”ר עמותת יד לשריון
הרשו לי הפעם במקום המיוחד הזה לטרון, לדבר אליכם, המפקדים השכולים.
לשערי הדמעה יש צירים חלודים ומתפוררים, הם שזורים וטבועים במצודה הנמצאת מאחוריי. לדמעות שלנו, המפקדים, יש משקל של מילים. אין הן הדמעות של המשפחה השכולה, החסרה, הכואבת. דמעותינו, המפקדים, הן הלשון החרישית של העצב, עצב שהוא כישלון והחמצה. עצב על מחויבות שלא קוימה, מחויבות למשפחות ולעצמנו, על שרצינו אחרת ולא הצלחנו, על שותפות שנסדקה.
היסטוריון אמריקאי בשם וושינגטון אירווינג אמר כי דמעות מפקדים הן סימן לכוח, הן דוברות בעוז יותר מעשרת אלפים לשונות.
כאן בלטרון מופגן כוח – כוח הדמעה!! כוח הנשמה!! ביד לשריון מופגנת כוחה של הנשמה, היא עוצמתית אלפי מונים מכוחה של החרב. באומרנו את המשפט “במותם ציוו לנו את החיים”, אנו מתכוונים לכך שטיב חיינו הוא בטיב המחשבות אשר בליבנו.
אנו נוצרים ונשבעים להפגיש כאן ביד לשריון את טיב המחשבות, הדמעות והזיכרונות, את הלקח והסיפור – עם חיי שעה בריאים, ישרים ותוססים שהם חיי העולם.
יהי זכר חללי השריון ברוך, ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים.
השיר “צליל הטעות” שכתב סרן עמרי טל ז”ל
סרן עמרי טל היה מפקד מחלקת סיור בגדוד 53, בחטיבה 188, ונפל במערכת “צוק איתן”, ביום ה’ באב תשע”ד, 31 ביולי 2014. השיר “צליל טעות” נכתב על ידו. את שירו של עמרי הלחין וניגן בטקס אלנתן שלום. השיר עובד והופק במיוחד לטקס זה על ידי גל פדה וארז כספי, שריונאים מחטיבה 500.
“יוֹם אֶחָד עוֹד תַּעֲשֶׂה אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ גֵּאֶה,
אַתָּה רַק מְחַכֶּה לַיּוֹם שֶׁבּוֹ תֵּדַע לְהִתְמוֹדֵד
עִם כְּאֵב שֶׁאַתָּה עֲדַיִן לֹא מַכִּיר.
אַל תַּגִּיד דָּבָר
תַּעֲזֹב
כָּל עוֹד אַתָּה מְסֻגָּל.
כַּבֵּה אֶת הָאוֹר.
עַכְשָׁו אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁאַתָּה שׁוּב הוֹלֵךְ,
דְּמוּת מֻכֶּרֶת בְּפֶתַח הַדֶּלֶת,
בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה לְהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה.
לְהַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה”.
דברי קצין השריון הראשי – תא”ל גיא חסון
12 בפברואר 2003, פיצוץ עז נשמע סמוך ליישוב דוגית שברצועת עזה, במהלך פעילות מבצעית של צוות 1ב’ מפלוגה ל’ בגדוד 195 של חטיבה 500. מטען רב עוצמה הכריע את טנק המגח וגרם למותם של ארבעת אנשי הצוות – סמ”ר דורון כהן מפקד הטנק, סמ”ר אלכסיי בליצקי הטען-קשר, סמל נועם בהגון התותחן וסמל איתי מזרחי הנהג זכרם לברכה. ארבעה לוחמים שבחרו להיות שותפים בהגנת העם והארץ נפגשו בטנק. העולה החדש, הצבר, תלמיד הישיבה ותושב הפריפריה. נולדה רעות שריונאים שהפכה לדרך חיים, והיוותה עבורי סימן לעוצמה, ללכידות, לנחישות ול’ביחד’. ככה הם הלוחמים שלנו, זה הפסיפס של חיל השריון.
משפחות שכולות יקרות, מפקד זרוע היבשה האלוף קובי ברק, יו”ר עמותת יד לשריון האלוף במילואים אודי שני, אלופי צה”ל ומפקדי חיל השריון בעבר ובהווה, אורחים נכבדים, מכובדיי כולכם,
השבוע היכה בנו שוב השכול. השבוע כמו סכין בלב קיבלנו שוב מסר חד וברור כי יש מחיר לעצמאות. 4997 נופלים לחיל השריון. סיפורם הוא הסיפור שלנו. סיפורם שזור בסיפורה של המדינה. סיפורם הוא סיפור של שבעים שנות עצמאות. אני מבקש מכאן לשלוח תנחומיי העמוקים למשפחת דרורי ששכלה את בנה אליהו בסוף השבוע האחרון בפעילות מבצעית בגזרת ניצנה שבגבול סיני, ולאחר החלמה מהירה לפצועים.
משפחות שכולות יקרות, עבורכן כל יום הוא יום זיכרון. לעתים חשבתי שהזמן עושה את שלו. טעיתי. הזמן מעצים את החלל שנוצר, את המחשבות על הפסד החיים, מחשבות שאינן מרפות ולא ירפו לעולם. במהלך שירותי הצבאי פגשתי משפחות רבות מתקופות שונות ואני מבין שהזמן אינו מרפא.
רגע לפני ציון יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל יורד הדגל לחצי התורן. לוחמי השריון וחילי צה”ל פוקדים ברגעים אלה ממש את בתי העלמין. חיילי השריון בשיתוף פעולה עם חיילי צה”ל נוספים עומדים ליד קברי כול החללים מאז מלחמת העצמאות ועד היום. יחד עם זאת, ביום זה העם עוצר לרגע, להצדיע, להצדיע למשפחות השכולות שבחרו לבחור בחיים, להצדיע למשפחות ששילמו את היקר להן מכול עבור כולנו, להצדיע למשפחות שבחרו להיות חלק בלתי נפרד מהגנת העם והארץ, להצדיע ללוחמים שלא שבו, ולהתפלל להחזרתם של נעדרינו – זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, הנעדרים מרקב סולטן יעקוב. אלה הם הלוחמים שבזכותם נחגוג עוד רגע את עצמאותנו.
חיל השריון וצה”ל כולו מצדיע לכן, משפחות יקרות. סיפור חייכן הוא סיפור חיינו. סיפור חייכן הוא סיפור דרכה של מדינת ישראל. המחיר שלכן הוא הצו שלנו. המחיר שלכן הוא עצמאותנו, ועל עצמאות זו נמשיך להילחם עד אין קץ.
יהי זכר הנופלים ברוך.
הנחת הזרים
- זר משרד הביטחון הניח האלוף במילואים עמוס ירון, לשעבר מנכ”ל משרד הביטחון.
- זר צה”ל הניח האלוף קובי ברק, מפקד זרוע היבשה.
- זר חיל השריון הניח תת-אלוף גיא חסון קצין השריון הראשי.
- זר עמותת יד לשריון הניח יו”ר עמותת יד לשריון, אלוף במילואים אודי שני.
- זר המשפחות השכולות הניחו אלי דון יחיה ושמוליק יחיה, אחיו ואחיינו של רב”ט שמואל יחיה זכרו לברכה. שמוליק, סא”ל, מג”ד במילואים בשריון. שמואל עלה לארץ ממצרים בשנת 1946, בדרך המחתרת, תחת מסווה של חיל בריטי, והתנדב לפלמ”ח, לחטיבת הראל. שמואל נהרג במלחמת העצמאות, בשלב האחרון של הקרבות במבצע “חורב” לשחרור הנגב, ביום ג’ בטבת תש”ט, 4 בינואר 1949.
-
הנחת זר המשפחות השכולות
- זר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה הניח האלוף במילואים חיים ארז.
- זר לוחמי השריון לדורותיהם הניחו שניים – סא”ל (במיל’) תדהר ובנו בן פלד. בנו ונכדו של האלוף משה (מוסה) פלד זכרו לברכה. מוסה היה מפקד גייסות השריון וממקימי אתר יד לשריון, בנו סא”ל (במיל’) תדהר פלד שימש קצין בחיל השריון בתפקידי פיקוד בסדיר ובמילואים. סמל בן פלד, גנן בקורס מפקדי טנקים בחטיבה 460. בן, חלה במחלה קשה כשהיה ילד, החלים ממנה והתעקש לשרת כלוחם בחיל השריון.
- זר גבורת השריונאים הניחו סא”ל (במיל’) משה לוי, בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, יחד עם סגן-אלוף במילואים אבשלום מאושר בעל צל”ש הרמטכ”ל ממלחמה זו.
- זר קרבות לטרון הניח תת-אלוף במילואים אשר לוי, בעל עיטור המופת, שהוביל את חיילי פלוגתו במערכה כאן בלטרון במלחמת העצמאות ב”מבצע בן נון”, יחד עם נכדו סרן במילואים איתי לוי, לוחם ומפקד בחטיבת הקומנדו.
- זר אגודת ידידי צה”ל בארצות-הברית I.D.F הניחו מר אבישר ומר ישראל רויזמן נציג התורמים ומר מרק אבישר.
