יש פרק זמן רלוונטי לחקר קרבות שסמיכותו לאירועים תורמת לאמינותו. ככל שנאחר לתחקר תפוג האמינות והאירועים יחרגו מגופו של עניין לגופן של הנפשות הפועלות, גם כתוצאה מתפוגת הזיכרון ויותר מכך יצירת מצג לצורכי הגנה עצמית מפני ביקורת
חנני תבור – מג”ד גדס”ר 134 במלחמת יום הכיפורים
לוח הזיכרון של גדס”ר 134 שהוצב ליד עין זיוון. צילום: דובה פרימרמן
נוהג בזוי בעיניי הוא שבעקבות אירועים טראומטיים, עט הציבור לאיתור אשמים כדי לתלותם בכיכר העיר, ואלה מגיבים בהגנה עצמית ומתפתחים תהליכים שעיסוקם בגופם של אנשים, תוך חריגה מחקר האמת לצורך הפקת לקחים. ככל שמתמשך הזמן נארגים סיפורים חדשים, תוך הטחת האשמות הדדיות, השתלחויות אישיות והדיפת הביקורת לעבר עמיתים, וזה המנוע לכישלונות הבאים. לפי השקפתי רק מי שלא עושה לא טועה, ובוודאי במציאות מורכבת כמו מלחמה – טעויות קורות. הבעיה היא איך לנתב אותן להפקת לקחים. מפקד שטעה והפנים את טעותו, לדעתי, יתקן את הטעון תיקון טוב מכל אחד אחר, כי מנחָה אותו רק האמת שהוא חווה והוא כשיר לספוג ביקורת ולנתבה ללימוד הלקחים.
קרב ההבקעה בחאן אורינבה במלחמת יום הכיפורים מייצג עבורי את אחד המחדלים האומללים והקטלניים שאירעו באותה מלחמה, שלצערי נשאבתי אליו כמפקד הגדוד המוביל. מהלך זה נבע מזחיחות דעת של מפקדים בכירים, שמטעמי זמן ומרחב מוטעים, ובעיקר אי קריאת הקרקע והאויב, העדיפו הבקעה רוחבית דרך הציר הראשי לדמשק, שמן הסתם הכיל מערך מבוצר וממוקש, ואויב שנחוש להגן על בירתו. מבחינה קרקעית נשען על אגן הרוקד ברוחבו המרבי, הנשלט ביעילות רבה מעמדות הסורים, כלומר הוא מהווה שטח הריגה מובהק. זאת במקום חלופה אחרת מועדפת שהתבססה על תכנון ראוי לניצול, של הצלחת החדירה של אוגדה 36 לעומק מערכי הסורים דרך שולי החרמון, והחדרת העתודה, אוגדה 210, דרך הצלחת אוגדה 36 והכרעת המערכים מאחור, ובמקביל העמקת החדירה לעומק. ההבקעה הרוחבית החטיאה גם את הכוונה של רווח בזמן ומרחב, והקרב הפך למאמץ חילוץ על חשבון מאמץ הבקעה, והתאפיין בריבוי מיותר של נפגעים עם תועלת מוגבלת בהישגים.
הקרב הזה, כמו כל אותה מלחמה איומה, שמהלכיה לא נחקרו אלא סופרו, ובעלי כישורי הסיפור המיטביים “יצרו” את מורשת הקרב המוסדית, שלצערי היוו את המקור להוצאת לקחים מעוותת. אמר פעם מישהו: “עשית ולא סיפרת – לא עשית, סיפרת ולא עשית – עשית”. ספרים שהופקו הם מורשת קרב לכל דבר ועניין, אך הם החוויה האישית ו/או הקבוצתית, ואסור שישמשו כמורשת הקרב המוסדית, תוך קיפוח העמיתים שלא שיתפו פעולה עם מנגנון מעוות זה. גדוד הסיור, כמו גם כמה יחידות אחרות כמו חטיבה 179, שמורשתן נגרעה מהציבור, ביצע את המתחייב. כאשר תִחקרנו את הקרבות בסמוך לאירועם תיעדנו אותם מילולית בגיבוי מפות עם מרשמי קרב ותצלומי אוויר רלוונטיים, לרבות הוצאת לקחים פנים-גדודית. החומר הופץ מיד אחרי הקרבות בכמה עותקים בצה”ל, ואם לשפוט על פי הפרסומים שהופקו על המלחמה – כנראה שהתאדה.
דוגמה מובהקת של ההחטאה בהפקת הלקחים היא קרב “סולטאן יעקב” במלחמת של”ג, שלקחתי בו חלק. גם כאן נוצרה סיטואציה אומללה, דרך תפקוד של מפקדה זחוחה שלא קראה נכון את הזירה ובעיקר לא את תנאיי השטח והיערכות האויב. נכון שהידיעה על אפשרות כניסת דיוויזיה 3 המשוריינת לזירה, הכתיבה דחיפות של תפיסת שטחי מפתח בציר הצפוי להגעתם – כביש ביירות-דמשק. אך נעשה תרגום ההזוי של שליחת הכוחות לצליחת שני שטחי הריגה מובהקים, כמו בקעת נהר עין-קני החשופה ונשלטת מכל עבריה, וכן משולש טובלנו, כאשר ביניהן מֵצַר כמעבר הכרחי בין ג’בל אל-מזיבלה ותלאת אבו-עמר, וכל זאת בנוהל קרב חפוז ללא מודיעין קונקרטי על האויב הצפוי, ללא דגשי קרקע ופירוט כוחות שכנים ובתנועת לילה מיותרת, כיוון שהלילה הוא מכפיל בעייתי קריטי לשליטה בזירה. תמוה בעיניי מדוע הגיס לא ניצל חלופה מועדפת בציר כפר קוק-וינטא כמאמץ עיקרי. כאן במפורש בולט העדר שליטה גייסית על הזירה בכללה. אוגדה 252 התקדמה בציר הנדון כאשר הכוח הקדמי של איתן קאולי, שהיה באזור ינטה, עצר. גם לאחר ההסתבכות ב”משולש טובלנו” נכון היה לפתח את ההמשך על בסיס הציר המזרחי בשני מאמצים – מאמץ אחד לכיוון ציר בירות-דמשק בהתאם למודיעין העדכני למגמת תנועת דיוויזיה 3, ובמקביל מאמץ לסיוע חילוץ הגדוד של עירא שהסתבך במשולש “טובלנו”.
שלוש עשרה שנים אחרי מלחמת של”ג ביצע ההיסטוריון ד”ר רפי יקר תחקיר על קרב סולטאן יעקב שבו לחמתי, וביקש שאשתתף בתחקירו. תשובתי הייתה נחרצת – שפרק הזמן הרלוונטי לתחקיר עבר לפני 13 שנים, וכי תחקיר כזה – שניזון בעיקר מזיכרונם המאוחר והמשוחזר של לוחמים ומפקדים – לא תורם לאמינותו ומן הסתם יחרוג לפסים אישיים שתרומתם מוגבלת לצורך הוצאת לקחים, ולא נעניתי לפנייתו.
סיכום
ניתן בקלות לזהות את הזיקה של אי הפקת הלקחים, וכתוצאה מכך התעלמות מטעויות העבר והתוצאות הקריטיות בעטיין. בחיל האוויר מתועד בסיס התחקור באמצעות צילום, והתופעות שהתייחסתי אליהן אינן יכולות להתפתח. הפקת הלקחים מחוברת ביעילות לאירועים. כוחות היבשה נטולים מנגנון תחקיר ראוי, והגיע הזמן להקדיש חשיבה יצירתית לבניית מנגנון כזה. כיום קיימים אמצעים טכניים שאפשר לרתום אותם לשיפור אמינות התחקור ולתועלת הפקת הלקחים ומורשת קרב מאוזנת.
לסרטון “גדס”ר 134 חוזר לגולן 40 שנה אחרי המלחמה”, כתבתו של רובי המרשלג ראו כאן
לכתבה הצבת לוח זיכרון ללוחמי גדוד הסיור 134, בעין זיוון, מיום 14 בנובמבר 2013, ראו כאן
לכתבה “ארז השמונה לזכרם של הנופלים מגדוד הסיור 134, מיום 4 ביוני 2012, ראו כאן
למצגת על הצבת לוח זיכרון בחניון עין זיוון, לתיאור לחימת גדס”ר 134 במלחמת יום הכיפורים, ראו כאן
