האלוף סמי תורג’מן תמך בכניסה לעזה ב”עמוד ענן”, אך אינו מכה על חטא: “קיבלו החלטה שקולה”. רגע לפני שהוא נוטל את המושכות בפיקוד הדרום, הוא מבטיח: בקרוב – מג”דית ביבשה
אמיר בוחבוט (מאתר וואלה, 1 במארס 2013)
בשבוע שעבר, הגיש האלוף סמי תורג’מן לרמטכ”ל רב-אלוף בני גנץ מסמך בן 19 עמודים, בו הוא מסכם שלוש שנים וחצי שבהן עמד בראש זרוע היבשה. במסמך מתאר תורג’מן, בקפדנות האופיינית לשריונרים, את מצבה של זרוע היבשה ואת אתגרי העתיד של כוחות היבשה – רגע לפני שהוא מתמנה לאלוף פיקוד הדרום. בראיון מיוחד לוואלה! חדשות, כמה שבועות לפני כניסתו לתפקיד החדש, חושף תורג’מן לראשונה את עמדותיו בשאלות שמעוררות ויכוח במטה הכללי: מיהו לוחם בצה”ל? האם כדאי להקים יחידות חדשות ללוחמים חרדים? כיצד ייראה העימות הבא עם החמאס? האם נסראללה הוא יעד לחיסול, כיצד יש להיערך להתפוררות צבא סוריה ואיך מתכוננים לתרחיש קיצון במצרים?
שיקם את אוגדת געש. סמי תורג’מן (צילום: ביטאון היבשה)
תורג’מן הוא האלוף היחידי במטה הכללי שלא נולד בישראל. כשהיה בן שנה, עלה עם הוריו ממרקש שבמרוקו. הוא החל את שירותו בחיל השריון והתקדם עד לתפקיד קצין השריון הראשי. לאחר מכן פיקד על אוגדת מילואים ולקראת מלחמת לבנון השנייה מונה לראש חטיבת המבצעים במטה הכללי. הרמטכ”ל דאז, רא”ל דן חלוץ, שיבח את תפקודו במלחמה והגדיר אותו קצין מצטיין. אחרי המלחמה, הוא הוזעק לפקד על עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון במסגרת תהליך השיקום של צה”ל והחזרתו למסלול האימונים. שביעות הרצון מהתהליך שעברו יחידות הסדיר והמילואים תחת פיקודו, הקפיצו אותו לדרגת אלוף והוא מונה למפקד זרוע היבשה, במקומו של האלוף אבי מזרחי.
עם אילו תובנות הגעת לזרוע היבשה, אחרי התפקיד באוגדה 36 שיחידותיה, ובהן חטיבת גולני, פזורות בכל זירות הלחימה?
“הגעתי עם מטען של הבנה טובה מה הצורך המבצעי הצה”לי בכוחות היבשה, ומצד שני מה המצב של היחידות. יש מפקדים שמחפשים פערים. אני חיפשתי את החוזק. לא התחלתי מאפס – קיבלתי זרוע רצינית מאבי מזרחי. הדבר הראשון שהצבתי לעצמי כמטרה הוא להבטיח מוכנות של היבשה למלחמה. לא רק מוכנות של יחידות אלא גם של מפקדים. לתת להם את התחושה שהם מסוגלים. אני חושב שעמדתי בזה”.
הגשת מסמך לרמטכ”ל, בו הצגת את פועלה של זרוע היבשה בשנים האחרונות: 15 עמודים על העשייה ועוד ארבעה עמודים על האתגרים. מה אתה משאיר מאחוריך?
“המסמך שכתבתי לא בא לטפוח למישהו על השכם. הוא שם מול העיניים את העשייה לצד האתגרים, כדי שמפקד הזרוע הנכנס יוכל לקבל את הניסיון שלי ולהבין כמה דברים עיקריים שצריך לעסוק בהם. השארתי לו תשתית חזקה מאוד לקבל החלטות. אפשר לדעת מה מצב הכשירות של היחידות ומה הפערים ולנסות דרך זה לשים את התכנית לשנים הבאות.
“כשאתה בא ליחידה יבשתית המבחן הוא לא טכנולוגי. זה לא מכ”ם או מערכת. הדבר הראשון שאני בודק הוא מה איכות המפקדים. יחידה יבשתית מושפעת מאוד מרוח היחידה שהמפקד מצליח להכניס. יש יחידות עם יכולת טכנולוגית גבוהה ביותר, אבל הרוח לא מספיק חזקה. ואז לא יעזור לך כלום. שמתי דגש על הנושא הזה”.
איפה הצלחת להשפיע?
“העלינו את ערך המקצועיות בכל שרשרת הפיקוד. השפענו על בה”ד 1. מי יגיע וכמה יגיעו, התכנים שהם לומדים. כבר לא מדובר רק בתיאוריה אלא בפרקטיקה, זה מתמקד במה צריך מפקד המחלקה לדעת בלחימה. הצוערים באים עם מטען משמעותי מקורס מ”כים. השפענו על האקדמיה לפיקוד. יש מיון קפדני. רק מצוינים מגיעים לשם. הצבנו רף גבוה ולא ‘מי פנוי באלנבי'”.
תורג’מן מדבר עם חיילים (צילום: ביטחון היבשה)
איך נראה היום צבא היבשה? האם הוא מוכן למלחמה בכמה חזיתות?
“מוכנות זה כשירות של מפקדים ויחידות. עברנו מערכת אימונים קשה, מאתגרת, שמדמה את המציאות. היום צבא היבשה קטלני יותר והוא משולב עם מודיעין, חיל האוויר, לוגיסטיקה, שנשענים על מוכנות ותחושת מסוגלות. לא קונים את ההישג הזה בדיונים ולא בחשיבה אלא בתרגילי פרט, חוליה, מחלקה וכן הלאה; בלילה, ביום, בקיץ, ובחורף. בתרגיל מתוכנן ובתרגיל מלא הפתעות. אני מנחה להעלות את הרף ולהקשות באימונים. המאמץ הזה לעולם לא מסתיים. מה עם מערך המילואים? השקענו רבות באימוני המילואים, בכשירות הימ”חים, ובסוף ראינו ברכה בעמלנו במבצע עמוד ענן. פגשנו איכות פיקוד גבוה ויחידות מוכנות”.
אתה היית בעד תמרון קרקעי ב”עמוד ענן”. מה היה קורה אילו הוא היה יוצא אל הפועל?
“חשבתי שצריך לתמרן, אבל כשראינו שיש הישגים מבצעיים זה כבר לא היה רלוונטי. אני חושב שהייתה שם מערכת שיקולים והחלטות מאוד מאוזנת. מפקד צריך לדעת מתי להפעיל את הכוח ומתי לא. ואני חושב שקיבלו שם החלטות שקולות בהחלט. אם הגלגל הענק הזה היה נכנס לעזה היינו רואים עוצמה גדולה מאוד. הוא היה מצמצם שיגורים לעורף, אבל היה לו מחיר גם לכוחותינו. הוא היה גם גובה מחיר כבד יותר מהחמאס ומהג’יהאד, פוגע ביכולות של הארגונים האלה, בלוחמים שלהם, באמצעים ובתשתיות. אם היינו נכנסים פנימה אז היינו נכנסים עם המפקדות המתקדמות ביותר שצה”ל העמיד אי-פעם. כולן מרושתות, עם מערכות שליטה ובקרה, בשונה מכל מה שהיה פעם. בכל פרמטר היינו טובים יותר מאשר בעבר”.
חייל בשטח התכנסות מחוץ לרצועת עזה בזמן “עמוד ענן” (צילום: רויטרס)
מה הייתה נקודת המפנה בתהליך השינוי שחל בצה”ל?
“לפני מלחמת לבנון השנייה לא התאמנו. מאז עברנו שבע שנים של אימונים אינטנסיביים. אנחנו עכשיו בסוג של שיא. עד 2012 עברו מפקדי המחלקות של מלחמת לבנון השנייה אימון כמ”מ, מ”פ, סמג”ד, ומג”ד. אתה מבין איזו איכות זו? זו שיא הכשירות של העשור האחרון. זה אחרת לגמרי מכל מה שהכרת בשנים עברו. לכאן הגענו”.
“אנחנו בסוג של שיא”. תורג’מן עם אמיר בוחבוט (צילום: ביטאון היבשה)
החזית הצפונית מתחממת. נסראללה מאיים בעימות אם ישראל תעז לתקוף באירן. איך עשויה להיראות מלחמה אפשרית בלבנון?
“מלחמה בלבנון תהיה בעוצמה גבוהה מאוד ממה שראינו בעבר. כל מי שיהיה במרחב ייפגע. אנשים שיישארו במרחב הלחימה ייקחו על עצמם סיכון גדול מאוד. גדול מאוד. אי-אפשר להילחם מבלי להפעיל את העוצמה שלך ואנחנו קטלניים היום יותר מבעבר. מפקדים יצטרכו להפעיל בשכל את האש. לכן למלחמה בלבנון כמו למלחמה בעזה יהיו תוצאות קשות למי שנמצא שם”.
“פגיעה בשרשרת הפיקוד של האויב היא נכס”. חסן נסראללה (צילום: AP)
“עמוד ענן” נפתח בעריפת ראשו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד אל-ג’עברי. נכון לפתוח את מלחמת לבנון השלישית בעריפת ראשו של נסראללה?
“צבא צריך לפתח לעצמו מגוון כלים ויכולות כדי להפתיע ולפגוע במרכיבים העיקריים של המערכת שבה הוא נלחם. פגיעה בשרשרת פיקוד של האויב היא נכס”.
במצב של עימות מול חיזבאללה, נסראללה הוא בר חיסול?
“אני חושב בהינתן מצב כזה, כל המערכת היא ברת חיסול”.
איך תיראה זרוע היבשה אחרי קיצוץ בכוח האדם וקיצוץ בתקציב?
“זה יהיה צבא קטן יותר שלא בהכרח מתאים לאיומים שיש סביבנו. כל מכסות כוח האדם שהייתי צריך לקצץ, קיצצתי. בשנים 2012-2013 הורדתי מאות תקנים, ולא נכנסו אנשים במקומם. עכשיו יש את המשך התכנית שאנחנו שוקדים עליו והוא אמור להתממש מ-2014. ההיקפים עליהם מדברים יפגעו בכל התחומים. אנחנו נעשה כל מאמץ לא לפגוע ביחידות לוחמות. עיקר הקיצוץ והירידה יהיו במפקדות וביכולות ובהתעצמות באמצעי לחימה. אני לא נגד לקצץ, אבל לבנות כוחות לוקח שנים”.
גיוס חרדים נמצא כעת בכותרות. אתה בעד הקמת חטיבה חרדית לוחמת?
“אני חושב שצריכים לעשות כל מאמץ לשמר את הרעיון הבסיסי של הצבא שהוא צבא העם וכמה שפחות יחידות מגדריות וסגורות. צריך כמה שיותר שילוב ובכל התחומים: לחימה, מפקדות, תומכי לחימה, מקצועיות תקשוב וכל השאר. כמה שיותר”.
יש כבר תכניות מגירה לקליטת חרדים בתפקידי לחימה?
“כשתתקבל החלטה בדרג המדיני אנחנו נצטרך לממש אותה. נבחן מה הצרכים המבצעיים שלנו ונקים יחידות בהתאם לצורך. יש לנו ניסיון עם גדוד הנח”ל החרדי. אנחנו לא צריכים להמציא עכשיו משהו חדש. בחודשים הקרובים נקים כוח שהוא יהיה אחד ממרכיבי השיפור הכי משמעותיים ביבשה – כוח שידמה אויב במרכז לאימוני יבשה והוא יאתגר את כל הגדודים והחטיבות שמגיעים להתאמן בצאלים. אנחנו חושבים לבנות אותו מכוח אדם חרדי, כיחידה סגורה. אנחנו חושבים לבנות סיירת לחטיבה 188. בתוך מרחב אוגדתי וחטיבתי הם יוכלו לקיים צרכים דתיים. אנחנו נדע להציג צרכים מבצעיים כדי לממש את החזון. לא נכון להקים חטיבת חי”ר חרדית – לא לצבא ולא לחרדים”.
“צריך כמה שיותר שילוב”. גיוס חרדים בבסיס קליטה ומיון (צילום: נמרוד סונדרס)
צבא סוריה מתפורר. זו הזדמנות חיובית או פתח לאיום חמור יותר?
“אני רואה את ההתפוררות של סוריה כגורם שיכול להוות סיכון ולהגדיל את האיום על רמת הגולן. במדינה הולכת ומתפוררת, הדומיננטיות של הצבא תדעך, ויש ארגוני טרור וג’יהאד ותתי ארגונים של אל-קאעדה. רמת הגולן הופכת לאזור שאף אחד לא שולט בו. במקום כזה, כשכוחות הביטחון הסוריים מאבדים שליטה, ולמורדים ולארגונים יש המון אמצעי לחימה ואין הרתעה, האתגרים המבצעיים גדלים ולא קטנים. כשנראה מה קורה בסוריה כמדינה ומה קורה לצבא שלה נבין גם מה המשמעויות. אנחנו גם לא יודעים איזה שלטון יהיה שם”.
יש שרואים בנפילת משטר אסר הזדמנות לצה”ל לחלק את הכוח אחרת בזירה הצפונית.
“אני אשמח לקדם כל הזדמנות חיובית, אבל כאחד שאחראי על בניין הכוח אני אחראי על הפתרון המבצעי לא על אשליה. אני צריך לתת הפתרון המבצעי ולכן בניתי מערך איסוף המתקדם ביותר בעולם כדי לדעת מה קורה מתחת לאף. זו מערכת שמנטרת את כל הגבול ביום ובלילה. אנחנו בונים מכשול בגבול הסורי כולל גדוד איסוף חדש”.
החזית המצרית מתערערת מאז נפילתו של חוסני מוברק. איזה מענה תציבו לצבא המצרי?
“נעשו מהלכים משמעותיים של חיזוק הכוח של שנמצא בגזרת פיקוד דרום”.
אחרי “עמוד ענן” הוחלט לצמצם את מרחב האבטחה ברצועת עזה. פלסטינים יכולים להגיע למרחק של מאה מטרים מגדר המערכת. איך צה”ל נערך לכך?
“יש שיתוף פעולה מעולה בין זרוע היבשה לפיקוד דרום ואוגדת עזה. אנחנו מספקים מעטפת מלאה לעזה. צמוד לגדר ובעומק השטח. אנחנו משקיעים הרבה משאבים של כסף ואנשים. אני מקווה שבשנתיים הקרובות נפרוץ את התחום הזה. התקדמנו בלוחמה בתת-קרקע (מנהרות, א”ב), אבל יש לנו עוד עבודה רבה”.
לוחמים? מערכת כיפת ברזל בפעולה (צילום: דרור פיקלני)
יש ויכוח במטה הכללי בשאלה מי הוא לוחם. למשל, כל מפעילי “כיפת ברזל” נקראים לוחמי הגנה אווירית. מיהו לוחם בעיניך?
“לוחם הוא אחד שלוקח על עצמו סיכון ולא רק נמצא באזור של סיכון. אחד שנמצא בחיכוך עם האויב ומשפיע באופן ישיר על האויב ונמצא בסיכון אישי בלחימה שלו. יש מערך מסתער שנמצא בסיכון הגבוה ביותר. הוא כולל את לוחמי החי”ר, השריון וההנדסה. יש לי הרבה הערכה לחיילים ולמפקדים במערך ההגנה האווירי. אני חושב שהם הוכיחו יכולת מרשימה ונתנו תוצאות מצוינות. אני מאחל להם המשך הצלחה, אבל המצב שלהם לא דומה למצב של לוחם, לא משנה אם הוא ימי, אווירי או יבשתי”.
לוחמת קרקל הסתערה על מחבלים בגבול ישראל מצרים. הייתה אחת שלא הסתערה. התחום של נשים בלחימה הגיע לתקרת זכוכית?
“אני מאוד מרוצה מהשתלבות הבנות בלחימה. בגדוד הקרקל, בארטילריה, במטוסים לא מאוישים, גם בתפקידי הדרכה. כל תפקיד שיהיה אפשר לשלב בו לוחמת אנחנו נעשה את זה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בחשיבה הזו כדי לאפשר את השילוב הזה. אנחנו קרובים מאוד למצב שבחיל האיסוף הקרבי תהיה לנו לראשונה מג”דית. בקרקל? לא כל מ”פית היא מג”דית. ביחידות הארטילריה הסבירות גבוהה יותר שזה יקרה”.
האלוף (מיל’) יאנוש בן גל מתח ביקורת חריפה על הרמטכ”ל לשעבר דן חלוץ, על כך שאין מספיק שריונרים במטה הכללי. שבעה שריונרים שנמצאים כיום במטה הכללי שברו שיא. זה משנה את האיזון במטכ”ל?
“מה שקובע מיהם האנשים שמתקדמים בצבא – מח”טים, מפקדי אוגדות או אלופים – הוא האיכות וההתאמה לתפקיד. אני לא רוצה שמפקדים יתקדמו בהתאם לצבע הכומתה אלא בהתאם ליכולות ולפוטנציאל שלהם להמשך. אני חושב שאלו השיקולים שקיימים היום בקידומים בצבא – מי המתאים ביותר. נכון שיש היום יותר שריונרים. זה נותן עומק ונקודות מבט שונות שמשביחות את התהליך ואת התוצאה”.
השריונר האחרון שהיה רמטכ”ל הוא דדו, לפני ארבעים שנה. מה זה אומר על חיל השריון?
“אני מכיר הרבה מאוד שריונרים שצמחו בארבעים השנה הללו שהיו ראויים ומתאימים להיות רמטכ”לים. הם לא קודמו כי לידם היו עוד טובים. אני מכיר גם חי”רניקים שהיו טובים ולא קודמו להיות רמטכ”לים”.
(צילום: דובר צה”ל)
המחשבות האלה עוברות בראש שלך?
“מה? להיות רמטכ”ל? המחשבות שעוברות לי בראש זה איך לתרום יותר ולעשות יותר”.
שאלת ההכרעה במלחמה בעידן הנוכחי נראית מעורפלת. במלחמה הבאה יהיה ברור מי ניצח ומי הפסיד?
“אני בטוח ביכולת של הצבא היבשתי, סדיר ומילואים, לעמוד בכל משימה שתוטל עליו להכריע את האויב שיעמוד מולו. הביטחון הזה נובע מההיכרות האינטימית עם המפקדים שמובילים את הכוחות. עם הערכיות המקצועיות והנחישות שלהם, יהיה ברור מי ניצח. במלחמה הבאה יהיה ברור מי ניצח”.
