סרן דמיטרי לויטס ז”ל, מ”פ ג’ בגדוד 82 בחטיבה 7
בכרוניקה יבשה יאמר שדימיטרי נולד בטשקנט ונהרג בעזה. בן 26 שנים ומפקד פלוגת טנקים בתפקידו, אך יש בכך להטעות מול גורל חייו של עלם חמודות.
תמונה אחרונה: עזה, שלהי יולי 2014. מ”פ ג’ מחטיבה 7 נפגע בצריח, כורע מעוצמת המכה אך נשאר לנצח זקוף בנשמה. הודעה בקשר ל-10 ולשנייה השתררה דממה ומיד נשמע “קדקוד משנה, המשך”, וממנו בקשר: “היישר” ושתיקה.
ונשאל מה היו תחנות חייך הקצרות בן יקר? לידה בנֵכָר עלום בטשקנט שלא זכרת ממנה כלום. ילדות בקבוץ גשור שם מול הרי גולן. מבט לפאתי דמשק ואתה כמעט שם. זיכרונות מלחמת יום הכיפורים מבעיתים, כמעט לא מציאותיים רוחשים בגולן, עדויות על מה שחטיבה 7 עשתה שם.
מעבר דרמטי בגיל 13 לעיר הנצח ירושלים עם אימא מרינה, בבושקה, אנה ודניאל הקטן. ואבא אלכסנדר נשאר שם. ואתה מתעשת וקם ממש בן אדם. חיש מיד תלמיד מצטיין ברנה קסין, תיכון ירושלמי מעולה ונחשב, נושק לגבעת התחמושת הנוצרת סוד הגבורה, כמו די-אן-איי ישראלי ליום פקודה.
וגדל הנער דימא ופרח, ובבוא העת לצבא התגייס, ומיד בטנק מרכבה סימן 4 התחמש. מקורס לקורס התקדם, ממש מטאורבחש”ן, אחלה של חבר וחייל נאמן. ודימא מתפקיד לתפקיד קוּדָם ולמפקד טוב נחשב שבזמנו הפנוי קרא ספרי היסטוריה וקרב, להיות מוכן למבחן העיתים שיש בו, והוא ידע סיכון חיים.
והנה דימא כבר מ”פ בפלוגה ג’ המבצעית בחטיבה 7 האגדית. ועברו אך ימים מעטים ופלוגתו חצתה את הקווים ללחום להביס הרשעים, שבזכותנו לחיות כופרים. ודימא כפי שאמרו חייליו כה היטב מיד להתחבב על פיקודיו. ומספרים חייליו שהגיע אליהם כביום שרב, ולקח פיקוד והחרו-החזיקו לוחמיו אחריו. נתקבל כמו נסיך שחיכו לו אנשיו והוא חייך אליהם כמפקד נשגב.
אך לפתע, כמעט סתם כך, שרק כדור ודימא נדם, ולוחמיו המשכו לבדם, חלל ריק בליבם. ממשיכה הפלוגה ולוחמת ימים רבים, וזכר המפקד האהוב צרוב בה לעולמים. ובלילות מוחים לוחמיו דמעתם על המפקד שלהם שנלקח לעד לשם. בחור שקול, זהיר וחכם, מקצועי ונאמן, צנוע ודקדקן – כל מה שצריך ממפקד בחש”ן. כך נוספה אגדה לשריון ורק כל כך חבל שהמפקד אבד לעד.
כן דימיטרי, אנו הוותיקים שכאילו הכרנוך שנים – מוחים דמעותינו, בוכים עליך ולא במסתרים, על הצטרפותך למעגל הלוחמים שנתנו לנו את חייהם על מגש הכסף והקריבו את זיו העלומים. כן אנו בוכים עליך ולא מסתירים, כי אין כבר כוח להגביל את העיניים אחרי האלפים שנתנו את חייהם מול אויב קנאי ואכזר.
ולרגעים בהכרח מתעוררת תחושת ההחמצה והמחשבה – מה היה קורה אילו דימיטרי, שכל השריון אהבו, היה מדלג על הכדור וממשיך לפקד כמו מפקד יחידה סדור, ממשיך לכדרר כמו כוכב ועולה ועולה גבוה בלי די, לא מגיע מוקדם מדי לשמי אל עליון, אלא נשאר כאן איתנו בשריון.
נתנחם מעט בכך דימיטרי, שידעת כי בנתיב שבו בחרת יהיו גם חסמים שלעיתים מקפיאים את חייהם של גיבורים. חרף כל הכוונות המחודדות, ירי התותחים המדויקים והמעשים, ונשארנו בלעדיך כולנו מיותמים.
נאהבך ונזכורך דמיטרי היקר עד שנגיע גם אנו לשם, וככל שתוכל שמור בינתיים על עמך משם.
זוהר ברעם
29 ביולי 2014
