שובו הביתה בשלום ויהי רצון שיזכה עמנו בכל קצוות תבל לקיים “כי אתם באים אל ארץ כנען”.
אל”ם (במיל’) הרב ישראל מאיר זינגרביץ’
(לשעבר הרב של גייסות השריון. הכתבה פורסמה במעריב סופשבוע מיום 25 ביולי 2014)
יישוב הארץ (צילום: ויקיפדיה)
“כי אתם באים אל ארץ כנען” (במדבר לד, ב).
סוף סוף לאחר ארבעים שנות נדודים מגיעה השעה שאבותינו יזכו לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. אכן אמרו חז”ל שארץ ישראל נקנית בייסורים, ולמרות זאת, זו המצווה שעליה שקדנו הן בהיותנו ישובים על אדמתנו והן לאחר שגלינו מארצנו. לא פסקנו אלפי שנים לחלום מתי נזכה שוב לחוֹן את עפרה. דורנו זכה לכך אך ייסורי הגאולה לא הרפו גם כאן.
חוט משותף משוך בין מצוות יישוב הארץ למצוות סוכה.
הרבי מרופשיץ זצ”ל אמר שמצוות סוכה חביבה עליו כיוון שהוא נכנס אליה כל כולו בגופו ובמגפיים שלו, שבעה ימים מצויים בתוכה, ועם ישראל גם מייפה ומקשט את הסוכה בהידור מצווה מרהיב עין.
כך מצוות הישיבה בארץ ישראל. בכל רגע, בכל ימות השנה, אנו מקיימים מצווה זו. אנו חיים בתוכה בכל גופנו ובכל מלבושינו ולא יוצאם ממנה אף לרגע – עובדים, נחים, אוכלים, לומדים, יוצרים, ובכל דקה שאנו מצויים בתוכה מקיימים אנו מצוות עשה של ישיבת ארץ ישראל. (כמה חבל שאחינו בגולה לא זוכים לזה…). וכשם שמצווים אנו לייפות סוכה – כך מצווים אנו לייפות את שבילי ארצנו ורחובותיה. כל המשליך פסולת ברחוב – לא רק על חוק הוא עובר אלא מחלל את קדושת ארצנו ומכער אותה. וכשם שאסור להכניס סיר עם שיירי מאכל לסוכה כך יש לשמור על יופייה של ארצנו.
ה”בן איש חי” כותב שמצווה הנעשית בשבת ערכה כאלף מצוות הנעשות ביום חול, וכך מצווה הנעשית בארץ הקודש ערכה נשגב לאין ערוך ושכרה כפול מאותה מצווה הנעשית בחוץ לארץ. אשרינו מה טוב חלקנו.
בימים אלו מצויים אנו בעיצומה של מלחמת אין ברירה וחיילינו עומדים כצוק איתן להגן על עמנו. ידע כל קצין וחייל, כל אחד מכם, בעצם היותו עטור במדי הקודש אשר סמל צבאנו חרות עליו, בים ביבשה ובאוויר, הריהו מקיים כל רגע ורגע מצוות יישוב הארץ ומצוות הגנת הארץ ועמה – בין ביושבם ובין בעומדם, בין בשנתם ובין בקומם, בין בשלוותם ובין במלחמתם באויב הצר עלינו. בזכותם יכולים כולנו לקיים את מצוות יישוב הארץ.
קשה היא הדרך במעלה הצוק, סלעים מתדרדרים מראשו על ראש לוחמינו. גם דם לרוב נשפך, אך הם, שלא רק שליחים שלנו הם אלא שליחות הדורות נושאים הם על שכמם, וחלום שנות אלפיים מגשימים, ממשיכים במצעד החיים.
יכול העם להתפלל בזכותם. וזכות אותן תפילות חוזרת אליהם להצעידם לניצחון. יכולה התורה להתגדל ולהתהדר בארצנו בזכות מסירותם. וזכות אותה התורה חוזרת אליהם ללוותם כענן הכבוד אשר נפרס במדבר על ראשי בני ישראל.
שובו הביתה בשלום ויהי רצון שיזכה עמנו בכל קצוות תבל לקיים “כי אתם באים אל ארץ כנען”.
