חיל השריון אבל ביחד עם משפחתו של תא”ל ברוך הראל (פינקו)
ההלוויה התקיימה היום.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב ברנשטיין כהן 14, רמת השרון.
על תא”ל ברוך הראל מתוך ויקיפדיה:
הראל נולד בטרגו ניאמץ שבמולדובה ב-1931 ועבר את השואה כילד. הוא עלה לישראל בשנת 1949 וב-1950 התגייס לצה”ל לחטיבת גולני. כמפקד כיתה השתתף בקרב תל מוטילה. בשנת 1952 הצטרף לחיל השריון כמפקד מחלקה ולחם במבצע קדש כסגן וכמפקד פלוגה בגדוד 9 של חטיבה 7.
שירת בתפקידי הדרכה וכסגן מפקד בית הספר לשריון. בשנים 1965-1966 פיקד על גדוד 82, סגן מפקד חטיבה 7, מפקד חטיבה 14, מפקד אוגדה 440, מפקד אוגדה 252.
במלחמת ששת הימים שירת הראל כסגנו של מפקד חטיבה 7 שמואל גונן (גורודיש), השתתף בקרב הג’יראדי כמפקד כוח גדודי והיה הראשון שהגיע לאל עריש. הוא זכה בעיטור המופת על לחימתו שכללה השמדת טנק פיקוד מצרי ברימונים, טיהור רגלי של יעד מבוצר והסתערות על ביר לחפן.
אחרי המלחמה יצא להשתלמות בבסיס צבא ארצות הברית בפורט נוקס שבקנטקי והדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. במהלך מלחמת ההתשה, בהיותו סגן מפקד חטיבה 8, פיקד הראל על מבצע רביב, פשיטה משוריינת בה הונחתה יחידה משוריינת של צה”ל בגדה המערבית של מפרץ סואץ ופגעה בכוחות מצריים. לאחר הצלחת המבצע מונה למפקד חטיבה 14, תפקיד אותו מילא בין השנים 1969 ל-1971, עת נפצע מפיצוץ מוקש.
במלחמת יום הכיפורים היה הראל סגן מפקד אוגדה 252 בסיני. במהלך הקרבות הופקד הראל על חטיבה מאולתרת בהרכב שני גדודים מחטיבה 10 שהצטרפו לאוגדה. ב-18 באוקטובר 1973 חצתה החטיבה את תעלת סואץ, כבשה את מתחם “צח” ואת שדה התעופה פאיד, התקדמה דרומה וכבשה את ע’דביה, הגיעה למרגלות ג’בל עתקה וסיימה את הקרבות בק”מ ה-101 בדרך לקהיר. בתום המלחמה היה אחד מהעדים שהעידו בפני ועדת אגרנט.
תפקידיו האחרונים של הראל היו כמפקד אוגדת המילואים של טנקי השלל – אוגדה 440, וכמפקד אוגדת סיני הסדירה – אוגדה 252. בשנת 1979 פרש מצה”ל בדרגת תת-אלוף.
כתב עיטור המופת שהוענק לברוך הראל
תיאור המעשה: במלחמת ששת הימים לחם סא”ל ברוך הראל כסגן מפקד חטיבת שריון. בנוסף לתפקידיו המקובלים בקרב, בצע מספר פעולות יוצאות דופן כמפורט להלן:- א. בעבור החטיבה באזור חן-יוניס, כוון את השדרות לעבר ציריהן, כאשר עמד חשוף בשעת הפגזה ארטילרית כבדה. ב. בקרב על אל עריש השמיד טנק פקוד מצרי, בפעלו יחידי מתוך זחל”ם. ג. הוביל את ההסתערות בכבוש מערך ביר לחפן. ד. טיהר את מוצבי ביר חמה, בעמדו בראש כוח קטן ביותר. בכלל – חפש מגע עם אויב, וכאשר נקלע לקרב, הוביל תמיד בראש הכוח המסתער. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל”ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
