כאשר גדוד “סופה” של חטיבת ברק הסדירה נקרא לרדת ללחימה הקרקעית במבצע “צוק איתן”, נקרא מיד גדוד המילואים “מגן הארץ”, של חטיבה 8 – חטיבת “הזקן”, לתפוס את מקומו בגבול הצפון. “אנו שמחים שגייסו את הגדוד הזה ונתנו לו לעלות על טנקים, מודים על הזכות להשתתף ולעזור בהגנה על הצפון” אמר סרן במילואים דורון לביא, מפקד מחלקה, באחת הפלוגות של הגדוד שגויס והתייצב במלואו ללא היסוס
אל”ם (במיל’) שאול נגר
מפקד גדוד “מגן הארץ” סא”ל (במיל’) יריב אלעני
כל אנשי גדוד הטנקים “מגן הארץ” של חטיבת הזקן, המפקדים, הלוחמים ותומכי הלחימה גויסו בצו 8 לקראת השלב הקרקעי של מבצע “צוק איתן”. הם באו לתפוס את מקומם של לוחמי גדוד סופה של חטיבת ברק, שירדו עם הטנקים שלהם מגבול הצפון לרצועת עזה. תחילה גויסו המפקדים בפיקוד המג”ד סא”ל (במיל’) יריב אלעני, איש אלביט, כדי להכיר את הגזרה ולעשות חפיפה עם אנשי גדוד סופה, שהפקידו את גזרתם בידיים אמונות. שבוע אחר כך גויסו כל שאר הלוחמים. בינתיים הוכנו גם הטנקים והנגמ”שים שבימ”ח והגיעו לגזרה ונפרסו באתרים השונים לאורך גבול לבנון.
יצאתי לצפון לבקר בגדוד “מגן הארץ”.
ההתייצבות לקריאת החירום הייתה מעל 100 אחוזים, לרבות טנקיסטים מבוגרים הנושקים לגיל 40. תוך זמן קצר נכנס הגדוד להילוך סדור, עודף המגויסים שוחרר לביתו, המפקדים כבר ערכו סיורי לימוד בגזרתם והם בכוננות ובמוכנות כמו הסדירים שאותם החליפו.
יש לציין כי במקביל לגדוד “מגן הארץ” הופעל לתעסוקה בצפון גם גדוד ההנדסה של חטיבה 8-“הזקן” בפיקודו של סא״ל (במיל׳) דמיאן יפה.
“מגן הארץ” הוא גדוד של מלח הארץ
הגעתי לאחד המחנות של גדוד סופה הסדיר, ב-28 ביולי, ליד אחד הקיבוצים בצפון, שם התמקמה מפקדת גדוד “מגן הארץ”. קיימנו שיחה עם חלק מאנשי מפקדת הגדוד ובהם המג”ד סא”ל (במיל’) יריב אלעני, הסמג”ד רס”ן (במיל’) יאיר מנדלוביץ’ המכונה מנדל, השליש בגדודו רס”ן (במיל’) חן פורמן, והרב החטיבתי הוותיק סא”ל (במיל’) גדעון לנגמן, שלא ויתר על ההזדמנות להיות עם הלוחמים בעת הזו. כולם במדי צה”ל כמו בשירות הסדיר.
גויסנו בשני שלבים, הסביר סא”ל יריב, בשלב הראשון המפקדים ב-8 ביולי, שקיבלו צו 8 לעלות לחפיפה בקו כדי להחליף את גדוד 53 (של חטיבה 188). עלינו לכאן כמעט 60 קצינים וכמה אנשי מנהלה. התפזרנו במוצבים כדי ללמוד את הגזרה, אחר כך התפזרנו בתחנות מקצועיות לריענון מקצועי על הטנקים, השתמשנו בכמה טנקים שלנו מהימ”ח להתכונן מקצועית, לרענן את הידע, ועוד יומיים ניצלנו את הזמן לסקירת הגזרה האופרטיבית שלנו.
כשבוע לאחר מכן גייסו במכה אחת את כל הגדוד המונה מאות אנשים, והחל נוהל גיוס חירום. בחטיבת הזקן החליטו שאנחנו עושים גיוס בנוהל חירום מלא כדי לתרגל את הפרוצדורה במלואה. הוצאנו החוצה את כל הטנקים שלנו הערוכים לקרב מהאחסנה היבשה בימ”ח, את הנגמ”שים, המשאיות ושאר סוגי הרכב, בעצם כל הפרוצדורה, כולל עמדות חיול, לרבות עבודה בין יחידות השליטה של הגדוד והחטיבה. הטנקים הגיעו לאזורים השונים שבגזרה על מובילים והנגמ”שים בנסיעה על שרשרות. אנחנו אחראים על גזרה גדולה, בערך מהר דב במזרח ומערבה. בנוסף לאחריות של הגנה על הגזרה, מבצעים הטנקיסטים של הגדוד משימות הגנה בכלל גזרת הקו הכחול, מראש הנקרה ועד הר דב וגם ברמת הגולן מהר רם ועד תל פארס.
ברשותנו טנקי מרכבה סימן 3. הטנקים פזורים בקבוצות קטנות לאורך גבול הצפון, מקיימים ביום ובלילה כוננויות, סיורים ותצפיות, מציבים מארבים ונמצאים בקשר תמידי עם חדרי המלחמה שבהם מרכזי הקליטה והבקרה של הגבול.
לאחרונה בחן צה”ל מחדש את היקף הכוחות ביחידות המילואים, מסביר סא”ל יריב, וקבע שגדוד צריך להחזיק כוח אדם בהיקף של 120 אחוזים מהשיבוץ הקרבי (שבצ”ק) שלו, ולשחרר את העודף. לאחרונה קלטנו אנשי מילואים צעירים שטרם הספקנו לפגוש אותם, לאחר שהאימון האחרון שעשינו במילואים היה לפני כשנה. התהליך של רידוד סדר הכוחות אירע בשלב זה, וחששנו שבגיוס החירום לא יגיעו חלק מהם והתברר שלמעט בודדים, מסיבה של שהייה בחו”ל וכדומה, כולם הגיעו. אחוז ההתייצבות בגיוס החירום היה מאוד גבוה. לאחר כ-13 שעות מהקריאה כבר התייצבו כ-80 אחוזים מהאנשים! והמוטיבציה – על הגובה.
עם הצוותים של מפקד המחלקה סרן (במיל’) דורון לביא סגלסון (שלישי מימין), המג”ד יריב (שני מימין) והרב החטיבתי סא”ל (במיל’) גדעון לנגמן (רביעי משמאל)
האחריות של גדוד “מגן הארץ” על הגזרה
היינו בשבוע של הכנת מפקדים לפני גיוס הלוחמים, מסביר המג”ד יריב, מפקדת החטיבה שלנו הורתה לנו לתפוס במהירות את העמדות שגדוד סופה מפנה כשהוא יורד לרצועת עזה. בפועל “תפסנו אחריות” גדודית על הגזרה כעבור כ-22 שעות מהגיוס. מי שהשתתף בסיור המפקדים כבר הכיר את הגזרה והשאר למדו זאת בהמשך.
למפקדים ולחיילים כבר יש שליטה יחסית מאוד טובה בגזרה, מסביר הסמג”ד רס”ן (במיל’) יאיר מנדלוביץ’. הם כבר עושים פעילות שגרתית הכוללת טיפולים בגזרה, פעילויות העשרה מקצועיות, סבב יציאות לחופשות קצרות, וגם הפונקציות החימושיות כבר עובדות בצורה סדירה. בתום השבוע הראשון שלנו בקו כבר השתלטנו על תקלות של טנקים שיצאו מהימ”ח, וטיפלנו בפערים בציוד או בזיווד ובפערי כוח אדם. עכשיו אנחנו נכנסים לשגרה מבצעית שבה המשימות כבר יותר איתנות בקרקע וכל מפקד מכיר את גזרתו בצורה טובה יותר. וגם בגזרה הגדודית כבר התחילה שליטה הרבה יותר טובה במרחב שלנו, בין היישובים האזרחיים לבינינו, הכרות עם פנים היישובים ונושאים אחרים.
האתגר הזה שאתה מדבר עליו מבחינת אחריות הגזרה, הוא הכי חזק אצל המפקדים, מסביר המג”ד יריב. מרבית החיילים עובדים במרחב גאוגרפי קטן יחסית. אם טנק עולה למארב והטנק הזה נשאר שבוע באזור המצומצם שלו, אז כמות המידע שהוא צריך להתמודד איתה היא יחסית נתונה. אבל אצלי ואצל יאיר הסמג”ד, ואצל האנשים שמובילים כאן בגדוד, יש כל הזמן היה מתח בין כמה אנחנו עושים פעילויות בקרה על הכוחות, לבקר במוצב לראות שהמוצב הזה מתנהל כמו שצריך, לבדוק כל רגע שקצין החימוש מכיר את כל התקלות שיש בטנקים ומטפל בהן, אל מול ההכרות שלנו את הגזרה. פה יש פעילויות אחרות שבאחריותנו ובהקשר של ההכרות של כל השבילים כאן וכל הנקודות, ובזה אנחנו עדיין לא במאה אחוז, אבל אנחנו מתקרבים לזה.
אילו היו מגייסים את הגדוד למלחמה, בין אם בגזרת עזה או בלבנון, האם הייתם יכולים באותה מהירות להיות ערוכים גם למלחמה?
אני חושב שיש הבדל משמעותי בהכרות עם השטח בהיערכות להגנה ובהיערכות להתקפה, מסביר מנדל הסמג”ד. אם היינו עכשיו יוצאים לפעולה קרקעית בגזרת לבנון, ההכרות עם הקרקע ועם כל פרטי הפרטים של צירי החדירה, הצירים הנסתרים, נקודות מתות של תצפיות, זו הייתה היערכות שונה לחלוטין. העובדה שהיה לנו אפשרות לבצע הכנת מפקדים יסודית יותר ומשמעותית עד כדי כך במקרה זה של אחריות לגזרה כאן, נתנה לנו אפשרות להיות ממוקמים תוך שבוע בגזרה ברמה שאחרת לא היינו מגיעים אליה.
לפי הפקודות האופרטיביות אנחנו אמורים לצאת למלחמה ולהיכנס לפעולה בהקדם, מסביר המג”ד יריב, ולהערכתי היינו עומדים בכך. כפי שיצאנו עכשיו מהימ”ח ותוך פחות מיממה הטנקים התחילו בתנועה, והיינו עושים נהלי קרב, היינו להערכתי מצליחים לעמוד בזה. לדעתי צה”ל החליט נכון לפני כמה חודשים בקביעה איזה יחידות יילחמו באיזה במרחב. אוגדת הגליל צפויה להילחם בלבנון. לכן הלמידה שלנו היא אופרטיבית על הגזרה שהוגדרה לנו, אבל אני גם לומד כיצד להילחם בגזרות אחרות בלבנון, ואם היו מטילים אותי לגזרה אחרת בלבנון, היו נדרשות לי 12 עד 24 שעות בלי לחץ, לקיים נוהל קרב כדי להבין את המרחב, וללמוד להתמודד עם סוג הלחימה ועם תרחיש אחר.
בשלוש השנים האחרונות יש קפיצה מדהימה באימוני השריון. עשו שינוי מהותי והבינו שצריכים לשנות לגמרי את האימונים, גם בצאלים וגם במקומות אחרים, והאימונים כיום הם מוכווני תרחיש ספציפי של כל יחידה, והאימונים הם משמעותית יותר טובים.
סיור בקו
יצאנו לסיור בגדוד המפוזר לאורך גבול הצפון, המג”ד יריב, הרב החטיבתי סא”ל (במיל’) גדעון לנגמן והשליש הגדודי רס”ן (במיל’) חן פורמן. עמדות רבות הן באמצע שומקום. באחת מהן מצאנו שני טנקים בפיקוד מפקד המחלקה סרן (במיל’) דורון לביא סגלסון מפלוגה כ’. כמה מיטות שדה היו פרוסות בצל של שיחים גבוהים והלוחמים חיפשו מנוחה מהשמש הקופחת, לאחר לילה של פעילות סיורים ומארבים בגבול. השליש הגדודי חן פורמן הביא איתו חבילה מאזרחים טובים לחוליה זו. חבילות נוספות חולקו בהמשך לעמדות אחרות.
טנק מהצוותים של מפקד המחלקה דורון לביא סגלסון, באמצע שומקום ליד הגבול
דורון מפקד המחלקה בעל ותק של 8 שנים בפלוגה. התגייס בצו 8 לפני כשלושה שבועות. נחפפנו בגזרה אחת ובסוף עלינו לא על הגבעה שנחפפנו עליה, הוא מסביר. כשגויסו החיילים עלינו לכאן. עשינו הרבה הכנות סגל שהיו מקצועיות ורלוונטיות, הוצאנו טנקים מהימ”ח בנוהל גיוס חירום, הגענו הנה והחלפנו את הסדירים שירדו לרצועת עזה.
לחיילים שלנו באהבה גדולה, חברת באגסק
כל יום אנחנו בכוננות ומקיימים סיורים עם הטנקים, בכל מיני צירים. יש לנו נתיבים שאנחנו לומדים אותם, מתאמנים לתמרן במקרה שיגיע הצורך ואנחנו יודעים להגיע לנקודות הדרושות. כל הזמן אנחנו מנתחים תרחישים, הטנקים כל הזמן בשטח מחוץ למוצבים, השריונרים היום מחוץ למוצבים, מוכנים, והם כל הזמן מוכנים לתרחישים, הם יכולים לנוע לנקודות בגזרה ולהביא את קנה התותח לאן שצריך. הכלים מאה אחוז.
דורון נשוי כשנה ומלאו לו שלושים לפני יומיים. הבטחתי לו להרים כוסית לכבוד היומולדת. גם רעייתו מגויסת בצו 8, ומשרתת בתפקיד קצינה בפיקוד העורף, ביחידת חילוץ מהריסות מבנים. היא בכוננות עם צוות שלה בצריפין.
מפקד המחלקה הוותיק סרן (במיל’) דורון לביא סגלסון
הגיעו לי עכשיו חיילים הרבה יותר צעירים, מספר דורון, ממש באו חבר’ה בני 24 שזה שירות המילואים הראשון שלהם. יש פה חיילים שאני פוגש אותם פעם ראשונה. אנחנו פתאום הופכים להיות הוותיקים והצעירים הגיעו פתאום. אני הייתי הדור הצעיר יחסית בפלוגה, היו לנו פה חבר’ה בגילאי 40 ולאחרונה שחררנו 20 אחוז מסדר הכוחות שלנו.
להיות טנקיסט זה בכלל לא קל, מסביר דורון. בלילה אנחנו על הכלים, אנחנו כל הזמן על הכלים. הכל מקופל פה בלילה, נכנס לשיחים ואנחנו בטנקים. אנחנו פה עושים את המקסימום להיות מוכנים למקרה שיפרוץ משהו, כי אם פורץ – אז פורץ. אני כבר הייתי פה פעם אחת בעת שפרץ. זה היה ב-2005, באירועי “הר וגיא” (ניסיון החטיבה בנובמבר 2005 בכפר רג’ר). לכן אנחנו פה בכוננות, אנחנו יודעים שמכוונים עלינו, זאת התפיסה. פלוגת טנקים במילואים זה לא משהו סטנדרטי והחבר’ה פה שמחים שיצא להם להתגייס ונתנו להם לעלות על טנקים, ומודים על הזכות להשתתף ולעזור בהגנה על הצפון. בשביל זה אנחנו פה.
כל שנותר לנו לומר הוא כל הכבוד!
מנסים לתפוס צל ולנוח באמצע שומקום בגבול הצפון
כשאין מספיק שיחים נחים בתוך הטנק…
המשכנו בסיור מערבה והגענו לאחד המחנות שבו כמה טנקים של הגדוד והצוותים שלהם. פגשנו שם בין השאר גם את המ”פ סרן (במיל’) טל אספריל, דרור ברק מ”פ המפקדה, את ערן יוסוב, אלי שמעון, אוהד דורון וחן גוב.
כשגויסנו לפני כשבוע בצו 8, כבר הוציאו אנשי הסגל הסדיר את הטנקים מהימ”ח, מסביר ערן יוסוב השריונר הוותיק בן ה-39. ישר חילקו אותנו במוצבים שונים, והתחלנו משימות שנמשכו 48 עד 72 שעות. המפקדים שלנו עשו חפיפה עם הסדירים ואנחנו עשינו תחקיר והכנה לעליה לשטח. אנחנו עולים עם טנקים לעמדות שונות, סורקים בתצפית מהטנקים את השטח, חוזרים לעמדות אחוריות, מגנים על עצמנו, וגם מקיימים סיורים.
הייתם רוצים להיות גם בעזה?
לא בטוח, הם משיבים. אם היינו מוכנים כמו הסדירניקים מבחינת מוכנות של הטנקים, זה היה אחרת. לחמנו
בעזה לפני 10 שנים, ומאז לא התעסקנו עם זה. המבצע האחרון שלי היה לפני 10 שנים בדיוק, אומר ערן יוסוב הוותיק. אני הייתי ב”ענבי זעם” באפריל 1996.
חן השליש הגדודי לא שוכח להנחית גם כאן חבילה אזרחית, חבילה שהתקבלה מילדי גן מנדרינה בהוד השרון. אחד הילדים מהגן שלא הספיק לכלול את תרומתו לחבילה צירף בנפרד שקית של וונדר-מן, שנחתה עם החבילה של ילדי הגן.
בדרכי חזרה מהצפון חזרו אלי מראות הסיור והמפגשים המעניינים עם אנשי הגדוד, המורל הגבוה מאוד, גאוות היחידה המשותפת לחיילים והמפקדים, והרצינות של השירות המעשי במילואים.
באהבה לחיילים, ‘מעגל נשים 16’ הוד השרון והמושבים
משמאל לימין: ערן יוסוב, אלי שמעון, אוהד דורון, חן גוב
מכתב מאחד הילדים: לחיילים הגיבורים כל הכבוד לכם, אנחנו אוהבים אתכם. מדוד
פינת ביסלי-במבה מתרומת אזרחי ישראל
