בוושינגטון לא מתכוונים לצאת למלחמות יבשתיות בנוסח בעיראק. לכן, הצבא עובר להפעיל מערכות מתקדמות, שיאפשרו גם לחמוק מאחריות בינלאומית
אנשיל פפר (מאתר הארץ, 4 באפריל 2014)
הנתון המעודד, שלפיו חודש מארס 2014, היה הראשון מאז פברואר 2003 שבו לא נהרג אף חייל אמריקאי באפגניסטאן או בעיראק, הוא קודם כל ביטוי לכך שצבא ארצות הברית אינו נוכח בשתי המדינות כבר שנתיים וחצי. באפגניסטאן הוא ישב מאז אוקטובר 2001, כשהמלחמה נגד הטליבאן ואל-קאעדה החלה לאחר פיגועי 11 בספטמבר. כיום הכוחות האמריקאיים (יחד עם נציגות מצומצמת יותר של מדינות נוספות) נמצאים בשלבים מתקדמים של העברת האחריות הביטחונית לממשלת אפגניסטאן. יש מי שירצה לראות בכך גם עדות נוספת לתהליכי ההתבדלות והעייפות האמריקאים, שבאו לידי ביטוי בשנה שעברה גם בהתנגדות הקונגרס לכוונת ממשל אובמה לתקוף מטרות בסוריה בתגובה לשימוש משטר אסד בנשק כימי.
מטוס הניסוי הקרבי X-47B, כלי טיס בלתי מאויש שיופעל מנושאות מטוסים, במאי 2013. צילום: MC2 Timothy Walter / U.S. Navy
אולם, בפועל, בתקופת אובמה ארצות הברית מעורבת בלחימה ביותר זירות מבשנות קודמו ג’ורג’ בוש הבן – רק שהדבר נעשה בחתימה נמוכה הרבה יותר, עם מעט מאוד נפגעים, ובמתכונת המזכירה הרבה יותר דוקטרינת ה”מלחמה בין המלחמות”, המאפיינת בשנים האחרונות את צה”ל; הסתמכות נרחבת על כוחות מיוחדים, כלי טיס בלתי-מאוישים, צוללות,לוחמת סייבר, מטוסים חמקנים ופעולות שלא זוכות לפרסום, וגם כשכן ודי ברור מה מקורן, אף נושא תפקיד רשמי לא מקבל עליהן אחריות בגלוי.
גם אם ברק אובמה בשנות כהונתו האחרונות ירצה לשנות פאזה ולהפוך פעיל יותר בזירה הבינלאומית, או אם זה מי שיחליף אותו בבית הלבן בתחילת 2017, חזרה למלחמות יבשתיות גדולות דוגמת הפלישה לעיראק ב-2003 אינה צפויה. התקציב החדש של הפנטגון, כפי שהוצג בחודש שעבר, כבר מכוון לאופי הלחימה החדש: מספר הלוחמים בחיל הנחתים יצומצם בהדרגה, מטוסי תקיפה הוותיקים מדגם A-10, שנועדו במקור לחסל את הטנקים של ברית ורשה אילו התחממה המלחמה הקרה, ושבמקום זאת שימשו בעשור האחרון את לוחמי הקרקע בעיראק ואפגניסטאן, יוצאו אף הם מהשירות. לא ברור אם יש כלי טיס שיבוא במקומו של המטוס הוותיק. גם מטוסי הריגול המאוישים מדגם U-2, בשימוש מסוף שנות ה-50, ומילאו חלק מרכזי בכל עימות שארצות הברית השתתפה בו, יוצאו לגמלאות והיקפי כוח האדם של הכוחות המזוינים האמריקאים יצומצמו מ-570 אלף בשיאן של המלחמות בעיראק ובאפגניסטאן לכ-440 אלף בתוך חמש שנים.
חלק מהצמצומים נדרשים בשל הקיצוצים בתקציב הפדרלי בניסיון נואש לצמצם את הגירעון העצום, אבל תקציב צבאי שנתי של כ-500 מיליארד דולר הוא עדיין יותר מההוצאה הביטחונית של חמשת המדינות הבאות בתור אחרי ארצות הברית. מדובר בעיקר בהסטת דגשים משמעותית. את החיסכון שיושג באחזקת מערכי נשק מיושנים ותשלום משכורות לעשרות אלפי חיילים שיופרשו עתידים האמריקאים להשקיע במערכות טכנולוגיות מתקדמות.
במסגרת הדגש של הממשל בחמש השנים האחרונות על הפעלת כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) בוצעו מאות תקיפות בעיראק, תימן, אפגניסטאן, פקיסטאן וסומליה, בסיכולים ממוקדים של אנשי אל-קאעדה (בדומה לטקטיקות שפיתח קודם צה”ל בלחימה בעזה). כמו כן, נערכו טיסות ריגול מעל מדינות כמו איראן וצפון קוריאה באמצעות כטב”מים חמקניים כמו RQ-170, שאחד המטוסים מהדגם הזה אף נחת בעקבות תקלה באיראן והוצג בתקשורת שם.
צורות ההפעלה האלה אמורות רק להתרחב. שתי תוכניות חשאיות לפחות של הדור הבא של כטב”מים חמקניים, RQ-180לריגול וכטב”ם מפציץ שייבנה על בסיס X-47 הניסיוני ויופעל מנושאות מטוסים, נמצאות כעת בפיתוח. גם במשימות שבהן עדיין יש צורך בבן אנוש בתא הטייס מקווים האמריקאים להשתמש בעימותים הבאים בעיקר בכלי טיס שלא יתגלו במכ”ם, מה שלא רק יגן על חיי הטייס, אלא יאפשר לממשל לא לקבל אחריות על פעולות בשעת הצורך.
הפנטגון ממשיך להשקיע עשרות מיליארדים מדי שנה בבור חסר התחתית הקרוי F-35. ההשקעה הזאת נמשכת למרות התקלות הרבות בפיתוח, העיכובים המתמשכים בכניסתו לשירות והמחיר המאמיר. בנוסף, התברר בחודש שעבר מתצפיות של חובבי תעופה (ספוטרים), שמטוס חמקן נוסף, שלא ברור לאיזו משימה נועד, כבר טס.
מעבר לעובדה שארצות הברית כבר לא ששה אלי קרב באף מקום בעולם, ההתפתחויות האחרונות מול רוסיה מצביעות על צורך במערכות לחימה ותצפית שיוכלו לבצע משימות בחתימה הנמוכה ביותר האפשרית, כדי לצמצם את האפשרות שישמשו עילה לפתיחה במלחמה (בדומה לתקיפות המיוחסות בחודשים האחרונים לישראל בסוריה).
רוסיה וסין מפתחות אף הן כלי טיס חמקניים וטילי שיוט מתקדמים הדורשים מארצות הברית לשפר את יכולותיה הצבאיות בתחומים האלה, וכן כלי נשק מבוססים לייזר היכולים ליירט טילים וכטב”מים. תחומים נוספים שהפנטגון יצטרך להשקיע בהם על חשבון אוגדות משוריינות וכוחות הנחתים. עוד מגמה שבמקביל צה”ל עובר בתקופה הנוכחית.
