6 בנובמבר 2012: לוחמי גדס"ר 288 בנתיבי הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים

ב-6 ביולי 2012 סיירו ותיקי גדוד הסיור (גדס”ר) 288 של אוגדה 146 ובני משפחותיהם במסלול הקרבות במלחמת יום הכיפורים, ושחזרו את גילויי הגבורה בקרבות העקובים מדם. ההכנה המדוקדקת לא פסחה על מחוות מרגשות של הוקרה והצדעה לחברים שנפלו ולכוחות שחברו לגדוד, ובכלל זה הטייסים שהשתתפו בחילוץ החברים הפצועים תחת אש תופת

לקישורים למקבצי סרטונים וצילומים נוספים ראו בסוף הכתבה

דבורי בורגר*

צביקה דהב המג”ד במלחמה (במרכז) עם חלק מלוחמיו בתל פארס

“היום הזה יהיה מלא התרגשויות”, ציין אל”ם (במיל’) צביקה דהב, מפקד הגדוד במלחמה, בפנייה ללוחמים הוותיקים עם יציאת האוטובוס ליעדו. הוא ביטא הערכתו למי שטרחו כל כך לקראת הרגע המשמעותי הזה, ובראשם רס”ן (במיל’) עודד וקסלר סמ”פ ג’ בגדס”ר 288 במלחמת יום הכיפורים, ואלדד אורן המשמש היום כקצין החינוך של חטיבת “אגרוף הברזל” (205 במלחמת יום הכיפורים). הגדוד פעל באוגדת המילואים 146 בפיקודו של האלוף מוסה פלד, שנטלה חלק מכריע במתקפת הנגד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
גדוד הסיור 288 שהוקם כגדוד מילואים בשנת 1973, נקרא בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לרמת הגולן, חודשים ספורים לאחר הקמתו. לחימתו של גדס”ר 288 הוא סיפור של מסירות נפש של לוחמים מיומנים, בעלי תעוזה ותושייה החל במפקדם צביקה דהב, קציניו ולוחמיו ועד אחרון חיילי המפקדה. בסיום המלחמה שירת הגדוד במערב תעלת סואץ עד מארס 1974, עם פינוי השטח על ידי צה”ל. לאחר מכן פורק. בפרק הזמן הקצר שלחם במתכונתו הותיר הגדוד מורשת מרשימה בתולדות צה”ל.

בשורה הראשונה (מימי)ן: צביקה דהב, מפקד הטייסת כיום, הטייס המהולל אליעזר (צ’יטה) כהן ואלדד אורן

בהתקרב יום השנה למלחמת יום הכיפורים הפכה היוזמה לְכַנֵּס את הלוחמים לעיקשת, ובעבודה פרטנית ומייגעת, מבלי לחסוך משאבים, אותרו הלוחמים הוותיקים ובני המשפחות השכולות, והוזמנו לסיור מורשת בנתיבי הקרבות של הגדוד. המביט מן הצד ראה חבורה מפוארת העשויה כמקשה אחת. נראה כאילו דבר לא השתנה בהם, למעט השיבה שזרקה בשערם. רובם ככולם נראו ספורטיביים וחיוניים, נרגשים לפגוש האחד את השני, כשהם זוכים להכיר את בני הדור השני והשלישי שהצטרפו לסיור המורשת. מקום מיוחד בסיור היה ללוחמים שנפלו בקרבות ולבני המשפחות השכולות. המשפחות ידעו כי הסיור יפתח בפניהם צוהר שחיכו לו שנים – סיפור גבורתו של יקירם מעדויות של מקור ראשון ובאתר שבו נפל.
נקודת העצירה הראשונה הייתה תצפית מרהיבה הנקראת “מצפה אופיר”, החולשת על הכנרת ונופי הגולן, עליהם הגנו הלוחמים בחירוף נפש במלחמת יום הכיפורים. ג’ימי, תושב מושב גבעת יואב הסמוך, שהקים את המצפה וקרא לו על שם בנו שנפטר בדמי ימיו ממחלה, תמצת את מאפייני הנוף וחשיבותו האסטרטגית. משסיים כינס עודד וקסלר את הנוכחים וחילק תעודות הוקרה לבני המשפחות השכולות.
הנקודה הבאה הייתה תל סאקי בדרום רמת הגולן. על קרב תל סאקי מתחנכים זה ארבעה עשורים שריונאים כאחד מהקרבות החשובים והמכוננים, במהלכו באו לידי ביטוי ערכיי צה”ל בקרב הלוחמים במוצב ובניסיונות החילוץ ההרואיים. סגן (במיל’) מנחם אנסבכר, אז מ”מ צעיר בגדוד הנח”ל המוצנח 50, נשלח בצהרי 6 באוקטובר 1973 למוצב עם ארבעה לוחמים מהגדוד ונהג מילואימניק כדי לצפות משם על כוחות האויב. אנסבכר והלוחמים תחת פיקודו התמקמו ב”בונקר”, מבנה בטון חשוף, ממנו יכלו לדווח על תנועת האויב. אליהם חברו גם שרידי כוחות מחטיבות 188 ו-7. הכוחות הסורים הלכו והציפו את הרמה והחלו מכתרים את התל. כושר עמידתם של הלוחמים היה ראוי לשבח. אחד מלוחמי חטיבה 188, יצחק נגרקר, יצא באומץ לב ונפל בשבי. הלוחמים נאחזו בקשר הקבוע עם מפקד גדוד הנחל המוצנח יורם יאיר (יה-יה), לימים אלוף, שעשה כמיטב יכולתו, אך רק לאחר יותר מ-40 שעות של תקיפה ועמידה, תוך גילויי תושייה והקרבה, כשהבונקר מלא בהרוגים ובפצועים, כשהגיעו בניסיונותיהם לחלץ את הלוחמים, נשמעה מפתח הבונקר הקריאה הגואלת של לוחם הגדס”ר חיליק ויינשטיין “יש כאן שריונאים?”. 39 שנים מאוחר יותר עמד חיליק ויסמן כשגבו אל הבונקר, וגולל בפני הנוכחים בסיור את סיפור החילוץ. כאשר הגיע לתיאור השלב שבו עמד בפתח הבונקר וקרא “יש כאן שריונאים” הגיחו מתוך הבונקר לוחמי המוצב מנחם אנסבכר, לייזי (אליעזר) אגסי, מנחם ברוקנטל, גלעד ארד, איציק כנען ומוטי אביעם. חיליק התרגש מאוד, אך ההפתעה הייתה נחלת כול הנוכחים. מנחם אנסבכר והלוחמים אסירי התודה השלימו את דבריו של חיליק והעניקו לו תעודת הוקרה.

חיליק ויסמן עם הלוחמים שחילץ בתל סאקי, על רקע הבונקר

בשלב הבא התבקשו הנוכחים להיכנס למעבה המוצב, ושם נכון להם מפגש מרגש נוסף. עיני כולם היו נשואות לרמי דגני, היום פרופסור בעל שם, שנפצע קשה מאוד וחולץ תחילה על ידי גבי וייסמן וצוותו. גבי וייסמן תיאר את הקרב ואת חילוצו של רמי דגני. למרות מגבלת שמיעה שרמי דגני נושא מאז פציעתו בקרב, הוא תיאר בבהירות רבה את שעבר עליו, והעניק תעודת הוקרה לגבי וייסמן. בשלב הבא הופיעו בפניו שני טייסי המסוקים אשר חילצו אותו תחת אש תופת בהיותו פצוע קשה – שלמה תימן וגיורא צוראבל. ההתרגשות הגיעה לשיא חדש. רמי דגני לא הסתיר את התרגשותו ושמח מאוד להגיש לשני הטייסים הגיבורים תעודות הוקרה שהוכנו מבעוד מועד. הרופא החטיבתי, פרופסור משה רווח, לימים קצין רפואה ראשי, אשר טיפל ברמי דגני ובלוחמים נוספים בשטח, הדגיש בפני הנוכחים את החשיבות בטיפול הראשוני ובפינוי המידי של הפצועים הקשים. ההתרגשות נמשכה עוד זמן רב, אלא שהשעון לא אפשר ללוחמים להתמהמה, ומיד נקראו להמשיך לנקודה הבאה שרגשה אותם לא פחות – תל פארס.
לתל פארס נודעה חשיבות מכרעת בגזרה המרכזית של רמת הגולן. הסורים השתלטו על התל ב-8 באוקטובר. לוחמי גדס”ר 288 ומפקדם בראשם הבינו את המשמעות הקריטית של ביצוע מהלך מהיר לכיבוש התל וביום המחרת שעטו ללא מורא לעבר התל וכבשו אותו מחדש. אל”ם (במיל’) צביקה דהב הסביר על חשיבות תל פארס ומהלך הלחימה עד לכיבושו. אחריו תיאר את שהתרחש בקרברס”ן (במיל’) אמיר לוי, מפקד פלוגת הנגמ”שים. פרטים נוספים השלימו רס”ן (במיל’) יאיר כידן שהיה קצין המבצעים של פלוגה א’, אל”ם (במיל’) זיו הלוי שהיה מפקד מחלקת הטנקים, ורס”ן (במיל’) עמוס קלרמן שהיה מפקד פלוגת הג’יפים. בסיום דבריהם העניק להם המג”ד אל”ם (במיל’) צביקה דהב תעודת הוקרה. הוא הדגיש באותו מעמד כי היה חשוב שהמפקדים בשטח יספרו ממקור ראשון את הדברים שחוו, ומכאן חשיבות הסיור.
הסיור לא יכול היה להכיל את כל מסלול הקרבות, אך המחיש והאיר חלק ניכר מנקודות הציון. מתכנניו ציינו כי לא תמה פעילות ותיקי הגדוד, וכי כעת, משעמדו במשימה החשובה של איחודם מחדש, יפעלו להמשך שימור המורשת.

עודד וקסלר מעניק תעודות הוקרה לבני המשפחות השכולות

ואכן, המפגש הבא לא איחר לבוא, משהוזמנו ותיקי גדס”ר 288 לבסיס פלמחים, ל”טייסת החרב המתהפכת”, שאליה השתייכו הטייסים שחילצו את הפצועים. היה זה ביקור גומלין שחיזק את הברית המיוחדת שנרקמה בין השריונאים לטייסים. ב-20 בספטמבר 2012 התכנסו לוחמי גדס”ר 288 בפלמחים וזכו לכבוד רב מצד מפקד טייסת החרב המתהפכת כיום סא”ל ג. וכמובן שני הטייסים גיורא צוראבל ושלמה תימן. אורח של כבוד, שהיה גם על תקן מארח, היה טייס הקרב למוד הקרבות אל”ם (במיל’) אליעזר “צ’יטה” כהן, שמונה כמפקד טייסת החרב המתהפכת ב-1966. הוא תיאר בפני אורחיו את מורשתה המפוארת של הטייסת, והביע את הערכתו והוקרתו ללוחמי השריון העשויים ללא חת, שאותם הוא רואה כגיבורים. רס”ן (במיל’) ירחמיאל וידר, מ”פ ג’ בגדס”ר 288 במלחמת יום הכיפורים, עלה לבמה והעניק לרם דיין תעודת הוקרה על שם אביו רם דיין ז”ל (שעל שמו הוא נקרא). במעמד המרגש נמסרה לאיילתתעודת הוקרה על שם אחיה חנוך דור ז”ל. בין הדוברים היה גם לייזי (אליעזר) אגסי, מלוחמי הנח”ל המוצנח (גדוד 50) בתל סאקי. דוברים נוספים הביעו את הערכתם על העשייה ועל חשיבות של פעילות המורשת של הגדוד.
גדוד הסיור 288 איבד במלחמת יום הכיפורים 9 לוחמים: סגן בנימין גדידי ז”ל, סרן יהונתן גוברמן ז”ל, סגן חנוך דור ז”ל, סמ”ר רם דיין ז”ל, סמל יעקב דמינסקי ז”ל, סרן גיל טריפון-טל ז”ל, סמל יהודה טרכטמן ז”ל, רב”ט דב סולניצה ז”ל, סמ”ר גיורא שחר ז”ל. עשרות פצועים פונו במהלך הקרבות.
יוזמתם של לוחמי גדס”ר 288 ממלחמת יום הכיפורים, ובפרט הסיור שקיימו ביולי 2012, מאפשרת לנו ללמוד על מהלכים משמעותיים של הלחימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, שלא זכו לתיעוד משמעותי במחקר ההיסטורי, וכעת הם זוכים לתיעוד ולהדגשה, ומשלימים את המידע עבור החוקרים, בני המשפחות השכולות והציבור כולו.

רמי דגני עם מחלציו – גבי וייסמן והטייסים גיורא צורבאל ושלמה תימן

דברי מג”ד גדס”ר 288 אל”ם (במיל’) צביקה דהב בסיור ברמת הגולן ב-6 ביולי 2012

לאחיי לוחמי גדוד הסיור 288, מכובדי היקרים.
אנחנו עומדים היום פה נרגשים במעמד מיוחד ומרגש, כאשר בעוד שלושה חודשים ימלאו 39 שנה למלחמת יום הכיפורים. אנו מתחילים בסיור במקום שבו התמקמה מפקדת האוגדה בתחילת המלחמה. גדוד הסיור הוקם בשנת 1973 באוגדה 146 בפיקודו של האלוף מוסה פלד ז”ל, וטובי החיילים והקצינים של האוגדה בפיקוד המרכז הגיעו לגדוד הזה. הגדוד קיבל עדיפות לטנקי שוט קל חדשים, נגמ”שים וג’יפים הטובים ביותר שהיו בצה”ל. ביום הכיפורים בשעה 10:00 הוזעקנו למחנה עופר הנמצא צפונה מירושלים, התגייסנו ולמחרת בבוקר היינו מוכנים לצאת. הגיוס היה מעל למאה אחוז. ביום ראשון קיבלנו את ההוראה לנוע על שרשראות על ציר ירושלים – רמאללה – שכם – ג’נין – צמח. המצב בפיקוד הצפון היה מאוד לא ברור. הצבא הסורי פתח במלחמה והגיע עם כוחות השריון עד קצה הרמה, ובדרך כבש את מוצבינו וגרם לאבידות קשות. הפקודה לגדוד הייתה לבצע התקפת נגד בציר המערכת, שהוא הציר המזרחי ביותר ברמת הגולן. תחילת תנועה ביום שני 06:00. עלינו לרמה דרך ציר כורסי והגענו במהירות לרמת מגשימים, ומכאן התחילה המלחמה הקשה. חטפנו התקפה אווירית סורית והתחלנו לפגוש בטווחים הקצרים ביותר את טנקי האויב, והחל קרב שריון בשריון שנמשך עד סוף המלחמה ללא הפסקה. נלחמנו בציר רמת מגשימים – ג’וחדר – תל פארס – צומת רפיד, שהיה הגבול לפני תחילת המלחמה. הקושי הגדול במלחמה היה מול טנקי האויב שהיו בכמויות גדולות, תוך מעבר דרך הטנקים והזחל”מים של כוחותינו שנפגעו בקרב הבלימה ביום שבת, והמראה היה קשה ביותר.
זאת הפעם הראשונה מאז המלחמה שמפקדים שלחמו בקרבות יספרו על הקרב שבו השתתפו, מפקדים שהיו במגע הקרוב ביותר.
גדוד הסיור היה מקצועי, חייליו מטובי הלוחמים של גייסות השריון. הגדוד הצטיין וביצע בהצלחה את כל המשימות בצורה הטובה ביותר והשקולה ביותר.
במלחמה זו נפלו לנו תשעה לוחמים. במעמד זה אנו חייבים להצדיע בהערצה לחיילי וקציני הגדוד החיים והמתים, הפצועים והבריאים. אתם חיילי וקציני הגדוד, ותיקי הגדוד, הֱיו גאים בהשתתפותכם במלחמת יום הכיפורים ובתרומתכם הרבה להצלת המדינה. היו ברוכים.