הפלישה לנורמנדי (שם קוד: “מבצע אוברלורד”, באנגלית “Operation Overlord“) הייתה פלישה אמפיבית של צבאות בעלות הברית המערביות בחופי נורמנדי בצרפת הכבושה, שהתרחשה ביום 6 ביוני 1944, במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה. ביומה הראשון של הפלישה השתתפו 156,000 חיילים של בעלות הברית, בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט, והיא נחשבת למבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה במלחמה נגד גרמניה, ואת ראשית הקץ של גרמניה הנאצית.
ליקט וערך אל”ם (במיל’) שאול נגר
(הלקט מבוסס על ויקיפדיה ועל אתר http://www.militaryphotos.net, אתר ישראל היום)
אף שגרמניה כבר הייתה בנסיגה, בלחץ ההתקפות של הצבא הסובייטי ממזרח, לא הייתה מדינה יחידה אז שיכלה להביא לניצחון עליה, ואז באה הפלישה הענקית של בעלות הברית לנורמנדי, בחופה בצפוני של צרפת, וגורלה נחרץ והסתיים כעבור 11 חודשים בכניעה ללא תנאי. עד לפלישה לנורמנדי הייתה מעורבותם של כוחות היבשה של צבאות ארצות הברית ובריטניה הגדולה במלחמה נגד גרמניה הנאצית ביבשת אירופה מוגבלת ביותר (הפלישה לסיציליה ולאיטליה).
המאמץ הרב-לאומי של הפלישה, שקדמו לה הכנות ממושכות ומדוקדקות, הוא גם מופת לשיתוף פעולה בין-לאומי שלא נראה מאז כמוהו בנחישות, בנחרצות, ובהסכמה הרחבה.
בימים אלה מציינות מדינות המזרח והמערב יחד מלאות 70 שנה ליום הפלישה שהחל את המהפך בחזית המערבית באירופה.
לפרטים ראו בוויקיפדיה ראו כאן:
בפקודת היום גנרל דוויט אייזנהאואר לקראת הפלישה הוא כתב:
“חיילים, מלחים ואנשי צוות אוויר בחיל המשלוח של כוחות בנות הברית! אתם עומדים לפתוח במסע הצלב הגדול שלקראתו חתרנו במהלך החודשים הרבים הללו. עיני העולם נשואות אליכם… בהצלחה! הבה נתפלל כולנו לבורא עולם שיעניק את ברכתו למשימה נעלה זו”.
להלן פקודת היום המלאה באנגלית:
“Soldiers, Sailors and Airmen of the Allied Expeditionary Force! You are about to embark upon a great crusade, toward which we have striven these many months. The eyes of the world are upon you. The hopes and prayers of liberty loving people everywhere march with you. In company with our brave Allies and brothers in arms on other fronts, you will bring about the destruction of the German war machine, the elimination of Nazi tyranny over the oppressed peoples of Europe, and security for ourselves in a free world.
Your task will not be an easy one. Your enemy is well trained, well equipped and battle hardened, he will fight savagely.
But this is the year 1944! Much has happened since the Nazi triumphs of 1940-41. The United Nations have inflicted upon the Germans great defeats, in open battle, man to man. Our air offensive has seriously reduced their strength in the air and their capacity to wage war on the ground. Our home fronts have given us an overwhelming superiority in weapons and munitions of war, and placed at our disposal great reserves of trained fighting men. The tide has turned! The free men of the world are marching together to victory!
I have full confidence in your courage, devotion to duty and skill in battle. We will accept nothing less than full victory!
Good Luck! And let us all beseech the blessings of Almighty God upon this great and noble undertaking
.”
אייזנהאואר עם צנחנים מרגימנט הרגלים המוצנח ה-502, הדיוויזיה המוטסת ה-101,
ב-5 בינואר 1944, זמן קצר לפני תחילת מבצע אוברלורד
70 שנה לנורמנדי: הצנחנים חזרו, וגם המלכה
מנהיגי העולם מציינים את יום השנה ה-70 לאירוע שהוביל להפלת גרמניה הנאצית. מאות צנחנים אמריקנים, קנדים ובריטים שחזרו את הצניחה ההיסטורית, בהם ג’וֹק יוטון שהיה בן 19. המלכה אליזבת באה לפריז
מאתר ynet, 5 ביוני 2014
ג’וק יוטון צנח שוב, 70 שנה אחרי. צילום: Getty images
כמה ממנהיגי העולם מציינים בסוף השבוע בצרפת בשורה של טקסים את יום השנה ה-70 לפלישת בעלות הברית לחוף נורמנדי, שאירעה ב-6 ביוני 1944. המבצע נחקק בהיסטוריה הצבאית כמבצע הנחיתה הגדול ביותר מעולם, שהוביל לשחרור צרפת ושכנותיה ולבסוף להפלת גרמניה הנאצית. חלק מהטקסים נערכים כבר אמש (יום ה’) והטקס המרכזי יהיה מחר. מאות צנחנים אמריקנים, קנדים ובריטים שחזרו את הצניחה ההיסטורית וצנחו לאותו אזור ממש, בהם ג’וֹק יוטון הסקוטי שהיה אז רק בן 19.
אחרי שסיים את שחזור הצניחה, סיפר האטון: “היינו קופצים אז מגובה של 150 מטר, ולכן לא היה אז צורך במצנח רזרבי. אם המנצח העיקרי לא היה נפתח, אז אפשר היה להגיד לילה טוב”. האטון היה חבר בחטיבת הצנחנים של הדיוויזיה הבריטית המוטסת השישית.
ביקור נדיר מחוץ למדינתה. המלכה אליזבת ונשיא צרפת הולנד. צילום: getty images
את עיקר תשומת הלב בחגיגות ה-D-Day משכה מלכת בריטניה אליזבת, שהתקבלה על ידי נשיא צרפת פרנסואה הולנד. מדובר בביקור נדיר ביותר של מי שזכתה לתואר “אורחת העל של האירוע”. המלכה בת ה-88 עשתה את דרכה מלונדון לפריז ברכבת ה”יורוסטאר” המהירה, מלווה בבעלה הנסיך פיליפ.
כ-300 איש הריעו למלכה ולבעלה עם הגעתם לבירה הצרפתית. בהם הייתה גם מרגרט קיטל, קנדית שבעלה הרולד לחם בחיל האוויר המלכותי במהלך מלחמת העולם השנייה. “זה נהדר שהיא כאן, היא היחידה מבין כל המנהיגים שמגיעים לאירוע שיכולה לספר על המלחמה ממקור ראשון. ראיתי את המלכה כמה פעמים ואת אימא ואבא שלה לפני המלחמה בקנדה כשהייתי בת ארבע. אבל היום הוא באמת מיוחד”.
מלודי צ’אנג, אזרח סין שלומד בלונדון ונמצא כעת בצרפת, סיפר: “ידעתי על ההגעה שלה לכאן רק כמה שעות לפני האירוע ומיהרתי לנסות לראות את המלכה. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה וכנראה גם האחרונה. זה ממש מגניב שהצלחתי להיות כאן”. אחרי הטקס המרכזי תשתתף המלכה אליזבת בסעודה ממלכתית בארמון האליזה. רשימת הפוליטיקאים שמגיעים לצרפת כוללת גם את מנהיגי ארצות הברית, רוסיה וגרמניה. ראש הטקס בנשיאות צרפת, לורן סטפניני, אמר כי “כל ההסדרים נעשו על מנת להוכיח שהמלכה היא אורחת העל בין 33 מכובדים אחרים מהעולם”. שורת הטקסים כוללת מפגשים שבהם יזכירו אלפים את הקרבתם של הלוחמים שפשטו על החופים למרות הירי הכבד לעברם, וסיכנו את חייהם כדי להביס את הרייך השלישי של הצורר אדולף היטלר.
אז והיום. חיילים בחוף ב-1944, על רקע נורמנדי השלווה של ימינו. צילום: getty images
“מאז לא היו לנו עוד מלחמות עולם”
בין הבאים לטקסים גם קלייר מרטין (93), שהשתתף בקרבות, ושב לאזור הלחימה שלוש פעמים ב-70 השנים האחרונות. “אפשר להגיד שזאת הפעם הרביעית שלי”, הוא אומר בחיוך, “אם אתה לוקח בחשבון את הפעם הזאת שבה הם ירו לעברי”. מרטין, אמריקני שמתגורר בסן דייגו, אמר עוד כי “אני משבח את אלוהים על כך שהצלחתי לעשות את זה, ושמאז לא היו לנו עוד מלחמות עולם”. האפיפיור פרנסיסקוס פרסם לרגל יום השנה ה-70 לפלישה לנורמנדי הודעה שבה ציין כי הוא “מוקיר את אלו שלחמו בברבריות הנאצית ושחררו את צרפת הכבושה”. במכתב מטעמו נאמר כי הכס הקדוש “לא שוכח את החיילים הגרמנים שנקלעו לדרמה הזאת, כמו כל קורבנות המלחמה”.
צילום: getty images
כך זה היה: הפלישה לנורמנדי
אור ל-6 ביוני 1944, מעט אחרי חצות, נכנסו לפעולה שלוש דיביזיות מוטסות – שתיים אמריקניות ואחת בריטית (23,500 חיילים בסך הכול). חלק מהכוחות הוצנחו, ואחרים הונחתו בדאונים חד-פעמיים. הבריטים השתלטו על גשר “פגסוס” האסטרטגי על הנהר אוֹרְן ועל סוללות תותחים עורפיות. האמריקנים לא הצליחו בהשגת יעדיהם, משום שהתפזרו מחמת תקלות שונות בשטח רחב ידיים. עם זאת, עלה בידם לתעתע בעתודות המקומיות הגרמניות.
לפנות בוקר ניצבה מול חופי נורמנדי הארמדה הגדולה ביותר בהיסטוריה: 1,200 ספינות מלחמה, 4,126 נחתות ו-180 ספינות תובלה, תחת מטרייה אווירית של 10,000 מטוסי קרב והפצצה. בשעה 05:00 פתחו ספינות המלחמה בהרעשת חופי הנחיתה, לאורך קו חוף של 80 ק”מ. ספינות הנחיתה נשאו כוח של 132,500 איש, בפיקודו של הפילדמרשל הבריטי ברנרד מונטגמרי, אל חמישה חופי נחיתה: שמות הקוד שלהם, ממערב למזרח, היו: יוּטָה, אוֹמָהָה, גוֹלד, ג’וּנוֹ וסוֹרד. השניים הראשונים הוקצו לכוחות אמריקניים, הרביעי לקנדים, והשניים הנותרים לבריטים.
הנחיתה הראשונה תוכננה לשעה 06:30 בחופי אומהה ויוטה. הנחיתה באומהה החלה בשעה היעודה (שעת ה-ש’), אך בחוף יוטה החלה הנחיתה למעשה מעט לפני 07:00. למזלם הונחתו האמריקנים במרחק של כשני קילומטרים מהאתר המתוכנן, ולכן לא נתקלו במערך החזק שנמצא באתר המקורי, והתקדמותם היתה קלה. בחוף אומהה, לעומת זאת, היתה התנגדות הגרמנים עזה מאוד, מספר האבדות היה גדול, ובשלב מסוים אף ביקש מפקד הכוח, הגנרל האמריקאי עומר ברדלי, אישור לסגת. השדר לא הגיע מיד לידי אייזנהאואר, ועד שמצא את דרכו אליו, כבר עלה בידי ברדלי לפרוץ פנימה מקו החוף, הודות לסיוע תותחי הצי ולאומץ לבם של אנשיו.
דבר הפלישה נודע לעולם בשידור הרדיו הממלכתי הגרמני כבר בשעה 07:00, אך הבריטים הודיעו עליה רשמית רק כעבור שעתיים. ב-12:00 בישר צ’רצ’יל לבית הנבחרים על הפלישה, ובשעה 18:00 מסר לבית כי המבצע נחל הצלחה מדהימה.
ואכן, מלבד אי-כיבוש קאן, ולמרות ההתנגדות העזה בחוף אומהה, עלה בידי בעלות-הברית להשיג את יעדן המרכזי – דריסת רגל איתנה בחוף צרפת.
לצפייה בסרטונים, שבו נראה ג’וק יוסטון בצניחה, 70 שנה אחרי ושל קבלת הפנים למלכת אנגליה בצרפת, ראו כאן
להביא נמל מהבית
ב־6 ביוני 1944, היום לפני 70 שנה, יצא אל הפועל “מבצע אוברלורד”: פלישת בעלות הברית לחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה. אלא שהפעולה ההרואית, שנכנסה לדפי ההיסטוריה, גנבה את התהילה למבצע מרשים לא פחות: הקמת נמלים מלאכותיים מול חופי הפלישה
אהרון לפידות (מאתר ישראל היום, 6 ביוני 2014)
ביום 5 באוגוסט 1943 הפליג ווינסטון צ’רצ’יל מנמל גורוק שבבריטניה לעבר האליפקס שבקנדה, על סיפונה של ה”קווין מרי”, אוניית הפאר שהוסבה לנושאת גייסות. צ’רצ’יל היה בדרכו לפגישה עם בעל בריתו, הנשיא האמריקני רוזוולט, במסגרת ועידת קוויבק השנייה.
בעלות הברית עמדו בעת ההיא על סף אישורו של המבצע הגדול והשאפתני ביותר שלהן עד כה – הפלישה לאירופה. רק כחודש הפריד בין הוועידה לבין הנחיתה בחוף סאלרנו שבאיטליה (שבוצעה ב־9 בספטמבר), אבל נדרשו הכנות של עוד כשנה כדי לבצע את הפלישה המשמעותית ביותר – הנחיתה בחופי נורמנדי בצרפת.
ארבעה ימים ארכה ההפלגה, וצ’רצ’יל כנראה נהנה ממנה מאוד. “מדהים עד כמה מהר יכול לעבור המסע אם יש לך איך למלא כל רגע של ערנות”, כתב בסדרת הספרים המופתית שהקדיש למלחמת העולם השנייה (תרגום חופשי מתוך המהדורה האנגלית). בשיירה הקטנה שחצתה בחשאי את האוקיינוס האטלנטי היו קצינים נוספים שניצלו את הזמן לפעילות נמרצת. ראש וראשון להם היה אדמירל לורד לואי מאונטבטן, נצר למשפחת המלוכה הבריטית ואחד הקצינים המהוללים בצבא הבריטי, שנרצח ב־1979 על ידי המחתרת האירית. מאונטבטן היה אז מפקד המבצעים המשולבים (Chief of Combined Operations), שהגה והוציא אל הפועל פשיטות נועזות רבות בעורף האויב, ובהן הפשיטה הכושלת על דייפ. הוא ניסה לשכנע את הספקנים שבקרב אנשי מטהו בתקפותו של רעיון שהגה צ’רצ’יל: הקמת נמלי אספקה צפים עבור הכוחות הפולשים לצרפת.
הרעיון המקורי התבשל במוחו של צ’רצ’יל עוד בימי מלחמת העולם הראשונה, עת היה הלורד הראשון של הימייה. אז הציע לכבוש שני איים קטנים סמוך לחוף הולנד ולהקים נמל מלאכותי, מוגן מפני פגעי מזג האוויר, באמצעות דוברות שטוחות ומבני בטון טרומיים. הרעיון החדשני נזנח אז בשל שטף האירועים. עתה, כשפלישה מאסיבית לצרפת עמדה על הפרק – הוא שב ועלה.
הנחיתה בחופי נורמנדי ביום הפלישה
“הקשיים ידברו בעד עצמם”
ההיגיון המבצעי שמאחורי הרעיון היה בסיסי ועקרוני: כוחות הברית התכוננו להנחית בחופי נורמנדי מאות אלפי חיילים ורבבות טנקים וכלי רכב אחרים. כדי להביא את הכוחות לחופי הפלישה, לאחר הגל הראשון שישיג דריסת רגל בחוף ויבסס שם ראש גשר, יש צורך במספר עצום של כלי שיט. לכלי שיט אלה יש לספק מעגן מוגן מפגעי מזג האוויר ומאש האויב. בהמשך יש לדאוג לאספקה סדירה ורצופה של כמויות עצומות של ציוד ומזון לכוחות המתקדמים לעבר פריז, שכן הצבא צועד לא רק על קיבתו אלא צורך גם תחמושת, דלק וציוד מגוון ורב. קווי אספקה סדירים ומאובטחים הם קריטיים להצלחתו של כל מבצע מתמשך, וצבאות שנכשלו בכך – הפסידו את המערכה.
היתה קיימת, כמובן, החלופה של שימוש בנמלים הקיימים בסביבת חופי הפלישה, כמו שרבורג ולה-האבר, אולם נמלים אלה היו מבוצרים ומוגנים היטב. על פי כל ההערכות, כיבושם יארך זמן רב יותר מבניית הנמלים הצפים, ויעלה במספר קורבנות גדול הרבה יותר. הפשיטה על דייפ באוגוסט 1942, שנכשלה ותבעה קורבנות רבים, הוכיחה בדיוק את התזה הזאת: אם אינך יכול לכבוש נמל – עליך לבנותו. האינטואיציה של צ’רצ’יל התבררה כנכונה.
מלבד זאת, הנמלים הצפים – שקיבלו את שמות הקוד “מאלברי A” ו”מאלברי B” – תוכננו לקום ממש בתוך חופי הפלישה, עם נגישות מידית לכוחות הלוחמים, תוך כדי ביטול הצורך בקווי אספקה פגיעים: מהאונייה היישר לחזית.
כבר כשנה לפני ועידת קוויבק, ב-30 במאי 1942, שלח צ’רצ’יל למאונטבטן מברק בעניין המזחים הצפים, ובתחתיתו הוסיף בכתב ידו הערה צ’רצ’יליאנית טיפוסית בזה הלשון: “הם חייבים לצוף מעלה-מטה עם הגאות. על בעיית העוגנים יש להתגבר. על הספינות להיות מצוידות במשטחי צד ובגשר נע ארוך דיו כדי שיגיע לנקודות העגינה שעל המזחים. תן לי את הפתרון הטוב ביותר שתוכל להמציא. אל תתפלמס עם הנושא: הקשיים כבר ידברו בעד עצמם” (תרגום חופשי מתוך “מלחמת העולם השנייה” מאת צ’רצ’יל).
את ניסיון השכנוע שלו ביצע מאונטבטן בדרך מקורית. באחד מלילות ההפלגה לוועידת קוויבק הוא זימן את הקצינים לחדר האמבטיה שבתאו. בתוך האמבטיה צפו כ־40 סירות עשויות נייר עיתון. אחד הקצינים, לוטננט קומנדר גרנט שמו, נצטווה על ידי מאונטבטן “לעשות גלים” באמבטיה באמצעות מברשת. בתוך זמן קצר טבעו כל סירות הנייר. עכשיו עבר מאונטבטן לחלק השני של ההדגמה. הוא הציב סירות נייר טריות במים, אך סביבן הניח חגורת הצלה. הפעם הגלים לא הועילו: הספינות נותרו צפות על פני המים, מוגנות על ידי חגורת ההצלה. עקרון הנמל הצף הובן על ידי כל הנוכחים, ונפתחה הדרך בפני אחד מהמבצעים ההנדסיים הגדולים ביותר בתולדות המלחמות.
לפלוש בראש שקט
המבצע הימי הגדול ביותר מאז ומעולם. מפת אזור הפלישה
הנחיתה בחופי נורמנדי הפכה לאחד המיתוסים המלחמתיים הידועים ביותר בהיסטוריה. אובייקטיבית, מבצע הפלישה, שכונה “אוברלורד”, כלל בתוכו את המבצע הימי הגדול ביותר מאז ומתמיד (מבצע “נפטון”): השתתפו בו יותר מ־5,000 כלי שיט מכל הסוגים, וכ־160 אלף חיילים חצו את התעלה ביום הראשון לפלישה, שנקבע בספרי ההיסטוריה כ-D-Day. למרות ההכנות הממושכות וסדרי הגודל האדירים של הכוחות שהשתתפו במבצע, הגרמנים הופתעו לחלוטין כשהתעוררו ב־6 ביוני 1944 וראו מולם את הארמדה הגדולה בעולם יורקת לעברם אש וגופרית ומנחיתה גלים-גלים של לוחמים וטנקים על החופים שבשליטתם. אף שהופתעו, נלחמו הגרמנים בעקשנות רבה והסבו לכוחות הברית אבדות כבדות: קרוב ל־5,000 חיילים אמריקנים, בריטים וקנדים, ולצידם בני לאומים רבים מיחידות מתנדבים, נהרגו בפלישה ההרואית לנורמנדי, שהפילדמרשל הגרמני המהולל רומל העניק לה את הכינוי “היום הארוך ביותר”.
חופי הפלישה – “סוורד”, “ג’ונו” ו”גולד”, שלהם היו אחראים הבריטים, וחופי “יוטה” ו”אומהה” בפיקוד אמריקני – כיכבו בעשרות סרטים. הידועים שבהם, בין היתר, הם “היום הארוך ביותר” (1962) ו”להציל את טוראי ראיין” (1998), שבו המחיש היטב סטיבן ספילברג את זוועות המלחמה בכלל, ואת הטבח שהיה מנת חלקם של הכוחות שנחתו בחוף “אומהה” בפרט.
ואולם המבצע ההנדסי של הקמת הנמלים הצפים מאלברי A ו־B היה לא פחות מרשים, גם אם זכה, שלא בצדק אבל מטעמים מובנים, להרבה פחות תהילה. עתה, במלאות 70 שנה ל-D-Day(החל היום, 6 ביוני), ובאמצעות יכולת הנדסית-טכנולוגית מודרנית עוצרת נשימה – הוקם הנמל הצף מאלברי B לתחייה, והושב כבודם של המהנדסים הצנועים, שבגאוניותם אפשרו לכוחות הפולשים לבצע את משימתם בראש שקט.
הנמלים הצפים היו אכן ביטוי מזהיר לגאוניות הנדסית וליכולת ביצוע מרשימה. הם היו גדולים – בסדר גודל של נמל דוֹבֶר כל אחד – וכללו עשרות אלפי חלקים שיוצרו באנגליה והושטו למיקום הנבחר. הנמלים האדירים הללו הוקמו בתוך שבוע אחד בלבד, החל ביום שלמחרת ה-D-Day, וכללו שוברי גלים (שכונו “גוסברי”) שהורכבו מאוניות ישנות וממבני בטון טרומיים שנראו כמו כוורות, אשר נגררו והוטבעו סביב הנמל; 19 ק”מ של כבישי מתכת צפים שחיברו בין היבשה למזחים, שיכלו לשאת את משקלו של טנק שרמן, כ-40 טונות; מזחים גמישים, מחוברים לכבלי פלדה, שיכולים לעלות ולרדת בהתאם לגאות, וכך לאפשר את פירוק מטענן של האוניות בכל מצב; וראשי מזח מבטון, שעוגנו באמצעות עוגנים מיוחדים ושימשו מייצבים של המערכת.
פאזל של מיליוני חלקים
למיצג התלת-ממדי של נמל הפלישה המשוחזר (ראו בסרטון בהמשך) אחראית חברת “דאסו סיסטמס” הצרפתית. סרט דוקומנטרי של שעתיים, שיתאר את התהליך המרגש והדקדקני של השחזור, יוצג מהיום בעולם. הסרט יאפשר הצצה לאיסוף המדעי והמוקפד של מיליוני פריטים, המרכיבים את תמונת הפאזל הגדולה. יפה יעשו ערוצי המדע הישראליים אם ירכשו את הסרט להקרנה גם בפני הציבור בארץ.
דאסו סיסטמס היתה מחלקת תוכנה לא גדולה בחברת דאסו, יצרנית המטוסים המהוללת שאחראית, בין השאר, לייצור המיראז’ 3 – גיבור מלחמת ששת הימים של חיל האוויר הישראלי. בהמשך הפכה המחלקה לאחד מבתי התוכנה המובילים בעולם בתיכון מטוסים, מכוניות ואפילו חנויות ורשתות מרכולים, והיא מעסיקה כ-12 אלף מדענים ומהנדסים. יתרונה נשען על תוכנה תלת-ממדית גמישה ויעילה בשם CATIA, שמאפשרת למהנדסים ולמתכננים לראות מודלים וסימולציות בשלושה ממדים, ולהגיע לכל פינה במוצר שתיכננו – עד לרמת הבורג – בלי לבנות דגמים פיזיים. אין צורך להסביר מה ערכה של תוכנה כזו, שנחשבת היום לטובה מסוגה בעולם, לכל יצרן, וכמה אנרגיה, כסף וטעויות היא חוסכת.
ברוח החברתית של הימים האלה החברה אינה מסתגרת בד’ אמותיה התעשייתיות. היא מעמידה את התוכנה שלה לרשות חוקרים בתחומים שונים, לצורך שחזור מבנים ארכיאולוגיים ואירועים היסטוריים שונים, ולשם בניית מודלים תלת-ממדיים להבנה טובה יותר של העולם שסביבנו. כך, למשל, פיתחה עם אוניברסיטת הרווארד והמוזיאון לאמנות של בוסטון מודל של הפירמידות של גיזה, מודל של פאריס לאורך השנים, ודגם של ספינת הדגל של לואי ה-14, La Lune. אגב, כל המודלים הללו נגישים ברמה מסוימת באתר החברה ואפשר לחוות מסע תלת-מימדי של ממש על מסך המחשב שלכם. כל היוזמות המדעיות, הטכנולוגיות והתרבותיות הללו ממומנות על ידי דאסו סיסטמס ושותפיה, והיא מעמידה אותן לתועלת הציבור – ללא תמורה.
במסגרת הזו, ביחידה שהקימה החברה בשם המכון לשאיפה לחדשנות (Passion For Innovation Institute), נבנה גם השחזור של הנמל הצף מאלברי B. במציאות הוא נבנה מול העיירהארומנש, על החופים שאליהם פלשו הבריטים והקנדים. מאלברי A נבנה על ידי האמריקנים מול חוף אומהה. אלא שב-19 ביוני פרצה בתעלה סופת אימים, שלא נראתה כמותה 40 שנה, ופשוט השמידה אותו. 800 ספינות טבעו, שוברי הגלים נפרצו והכבישים הצפים הפכו לערימת גרוטאות על החוף.
לעומת זאת, הנמל הבריטי-קנדי מאלברי B החזיק מעמד והיה צינור האספקה המרכזי של כוחות הברית המתקדמים לתוך צרפת. “האמריקנים בנו את הנמל שלהם בתוך שלושה ימים, לעומת הבריטים והקנדים, שלקח להם שבוע”, סיפר טים בקט, שאביו, אלן בקט, היה בין ההוגים והמתכננים של הנמל. “הם עיגלו פינות והיו מאוד גאים בכך שהקדימו אותנו – עד שבאה הסופה”.
כעבור חודש, ביולי 1944, היה מאלברי B הנמל העמוס ביותר בעולם מבחינת נפח התעבורה שעברה בו. בחמשת החודשים שבהם היה מבצעי, עברו דרך הנמל 2.5 מיליון חיילים, 500 אלף כלי רכב ו-4 מיליון טונות של אספקה.
“כמות אדירה של מידע אבדה בגלל שיני הזמן”, סיפר ניקולא סריקוף, ראש פרויקט שחזור ה-D-Day בדאסו סיסטמס, לקבוצת עיתונאים בינלאומית שהוזמנה לפאריס כדי לחזות בשחזור. “אמנם רק 70 שנה עברו מאז, אך פגעי הטבע מחקו כמעט כל זכר לעצמים הפיזיים. מדאוני WACO, דאוני העץ ששימשו להנחתת הצנחנים מאחורי קווי הגרמנים, לא נשאר אף דאון אחד בעולם. גם מאסדות הנחיתה המפורסמות לא נותר זכר. השחזור שלנו מאפשר לשמר את המורשת התעשייתית וההנדסית לדורות הבאים. בעצם, זו האפשרות היחידה לשמר את הזיכרון ההיסטורי חי ונושם”.
במשך שנים הקיפו חוקרים את העולם במרדף בלתי נלאה אחרי כל פרט, כל תוכנית, כל מסמך שיכלו לשים עליו את ידם. בתהליך מייגע צירפו פרט לפרט כדי לשחזר במדויק את הנמל והכלים ששימשו את הלוחמים. “נדרשו שני מיליארד סריקות לייזר כדי לשחזר רק את הדאון”, הבהיר סריקוף, כדי להכניס את המאמץ לפרופורציה.
התוצאה מהממת: בחדר מציאות מדומה מיוחד, שנבנה במטה החברה בפרברי פאריס, קם החוף בארומנש ומתעורר לחיים. באמצעות משקפיים מיוחדים ואקדח שלט רחוק אתה יכול לטייל לכל אורכו ורוחבו של הנמל – לטוס מעליו או לצלול תחתיו. כל עמוד, כל כבל, כל מצוף בטון, מצויים במקומם המקורי. מאוניות ה”ליברטי” העוגנות לצידי המזחים נפרקים טנקים ומשאיות בקצב; כבישי הים עולים ויורדים עם הגאות בהפרשים של שבעה מטרים(!) וכשהים נסוג מתגלה אחד הסודות הנסתרים של בנייתם: רגליים מיוחדות, התומכות בכביש כשהיבשה מתחתיו מתגלה. בתי העיירה ארומנש שוחזרו באותה קפדנות, ואפשר לטייל בסמטאותיה. על קרקעית הים אפשר להרים מבט למעלה ולהתפעל מהשילוב שבין יציבות וגמישות; הנה שוברי הגלים, על ספינות הבטון הטבועות המרכיבות אותם – דבר לא חסר. 70 שנה אחרי, הגאונות הטכנולוגית המודרנית מצליחה להקים לתחייה את הגאונות ההנדסית של אז.
לצפייה בסרטון (אתר ישראל היום) ראו כאן:
אתרי הנחיתה בנורמנדי – אז וכיום
בקישור להלן מוצגים 11 צילומים משולבים של אתרי הנחיתה בנורמנדי, המשלבים כל אחד צילום מיום הנחיתה עם צילום אותו מקום לאחרונה. מלאכת מחשבת להמחשת תמונת המצב במלחמה עם החיים כעבור כשבעים שנה לנחיתה ההיסטורית.
צילומים מיום הנחיתה בנורמנדי
בקישור להלן צילומים יפהפיים של יום הנחיתה. המיוחד בקישור זה הוא שלחיצה על הצילום מעבירה את הצילום מיום הנחיתה לצילום של אותו אתר כיום ולחילופין.
לצפייה בסרטון מארכיון צרפתי, ראו כאן:
לצפייה בסרטו של George Stevens בשם D Day To Berlin, ראו כאן:
