הצדק חייב להיעשות

הצדק חייב להיעשות

כתבתו של סא"ל (במיל') ד"ר עפר דרורי¹, מייסד אתר הגבורה ומנהלו.

בתום מלחמת הקוממיות (היא מלחמת העצמאות) הוענקו, כידוע, שנים עשר אותות "גיבור ישראל" לשנים עשר חיילים שהצטיינו במלחמה וביצעו מעשי גבורה יוצאי דופן במהלכה. אותות אלו הומרו בשנת 1973 לעיטור הגבורה עפ"י חוק העיטורים של צה"ל. מעטים יודעים את הסיפור שמאחורי הקלעים של שנים-עשר אותות אלה.

אות גיבור ישראל

לקראת תום מלחמת הקוממיות מונתה וועדה מטכ"לית לקליטת כול ההמלצות שניתנו לחיילים על מעשי גבורה. תפקידה של הוועדה, שבראשה עמד ישכה שדמי, היה לעבור על אלפי ההמלצות ולברור מתוכן את ההמלצות הראויות ביותר לאותות הצטיינות. "אות הצטיינות" הייתה המילה שהייתה נהוגה בזמנו ל"עיטור" ול"ציון לשבח" (צל"ש) הנהוגים בימינו. הוועדה הראשונה סיימה את תפקידה ומסרה את המלצותיה לרמטכ"ל בציון העובדה שלא סיימה את עבודתה בגלל ריבוי ההמלצות שהגיעו אליה.

הרמטכ"ל מינה וועדה שנייה, שתפקידה היה לבצע החלטה סופית לגבי המומלצים לאותות הצטיינות בהתבסס על המלצות הוועדה הראשונה (וועדת שדמי) וכן לעבור על יתרת ההמלצות שלא נבדקו על ידי הוועדה הראשונה. הוועדה השנייה בראשות יצחק פונדק עברה על כול ההמלצות, אישרה חלק מהן, דחתה חלק אחר ואף השלימה את ההחלטה, לאור המלצות נוספות שהגיעו לידיה². על יסוד מחקר ארוך שקיימתי בשנים האחרונות, נמצא כי החלטת הוועדה השנייה היא הסופית לגבי כול החיילים שהוחלט שהם גיבורי מלחמת הקוממיות. מדובר על כ-1200 מקרים, וזאת לאחר פסילה של אלפי המלצות אחרות. ועדת פונדק קבעה מדרג של 7 אותות הצטיינות הזהה למדרג העיטורים שקובע כיום חוק העיטורים של צה"ל וכן למדרג הציונים לשבח של צה"ל כפי שהוא מעוגן בפקודות מטכ"ל הרלוונטיות.

דוד בן-גוריון שהיה ראש ממשלה ושר הביטחון ובעל אישיות מאוד דומיננטית, התעלם מהחלטת הוועדה שמונתה בידי הרמטכ"ל ודרש מהוועדה שתמציא לו רשימת המלצות קטנה הרבה יותר, שמהווה אחוז אחד מכלל החלטות הוועדה. הדרישה של בן-גוריון עוררה התנגדות בצבא ובקרב חברי הוועדה אבל כפי שהתבטא יו"ר הוועדה, סא"ל יצחק פונדק, בעדות שגביתי ממנו לפני כמה שנים, "לא היה ניתן לעמוד מול בן גוריון". סופו של דבר רשימת מקבלי אותות הצטיינות נגנזה ומתוכה נבחרו רק  12 מקרים לקבלת "אות גיבור ישראל". לצד הגבלת המספר של מקבלי אותות ההצטיינות קבע בן גוריון את דרך הבחירה של האותות המעטים. מבחינתו אות הגבורה יינתן בלי קשר לעוצמת מעשה הגבורה, כול עוד מעשה הגבורה התרחש בקרב שבו כוחותינו ניצחו. לבן גוריון היה חשוב שמעשי הגבורה ומורשתו ישולבו רק בקרב שבו ניצחנו. היום ידוע שאין קשר בין ניצחון לתבוסה בכול הקשור למעשי גבורה של היחיד, ולעתים המצב הפוך. בקרבות נואשים מתגלים מעשי גבורה יוצאי דופן בחריגותם. כול זה כאמור לא עזר וכ-1200 עיטורים וצל"שים נגנזו ולא הוענקו למומלצים, תוך פגיעה קשה בלוחמים ובבני המשפחות שלהם, בין חיים ובין מתים. כרבע ממקבלי האותות המיועדים נפלו בקרב ומקומם נפקד ממורשת הגבורה של צה"ל, וממורשת הגבורה שלנו כעם, תוך גרימת עוול משווע להם ולבני משפחותיהם.

נושא מספר אותות ההצטיינות שהטריד את בן גוריון והחשש שלו שריבוי אותות הצטיינות יוזיל את ערכם נבדק על ידי במחקר אחר. באותו מחקר נבדק היקף הענקת העיטורים במלחמות ישראל מאז מלחמת העצמאות ועד ליוני 2016, תוך השוואה למשך הלחימה³. משך הלחימה אינו  המדד היחיד להשוואה, אבל יש בו כדי לבצע בחינה ראשונית של היקף סביר של הענקת עיטורים. ריכוז המידע ההשוואתי מוצג בטבלה שלהלן. מן המחקר עולה כי היקף העיטורים שניתנו במלחמת העצמאות קטן ביותר, בסדרי גודל לעומת מה שהוענק במלחמות ישראל שאחריה. לדוגמה אם הכללים שקבע בן גוריון לאחר מלחמת העצמאות היו בתוקף אחרי מלחמת יום הכיפורים, מספר העיטורים והצל"שים לאחר מלחמה זו היה חמישה בלבד, ולא חמש מאות ושמונים! (כפי שהוענקו בפועל). עוד מתקבל כי מספר העיטורים והצל"שים אחרי מלחמת ששת הימים, לפי כללי בן-גוריון, היה שניים בלבד, ולא 270 עיטורים וצל"שים כפי שהוענקו בפועל. בהשוואה למלחמות אחרות שידעה ישראל מספר העיטורים שהוענקו במלחמת העצמאות קטן ביותר, ראה ממצאי מחקר בנושא שבחן היקף עיטורים וצל"שים בצה"ל לפי משך לחימה.

טבלה 1: התפלגות העיטורים והצל"שים במלחמות לפי משך הלחימה⁴

כדי להמחיש את גודל האבסורד בהשוואה למלחמת יום הכיפורים, שנחשבת המלחמה הקשה ביותר של מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות, אדגיש את הנתונים הבאים.

1. משך המלחמה: מלחמת העצמאות נמשכה 18 חודשים, ובמדויק 593 ימים. מלחמת יום הכיפורים נמשכה 18 ימים. כלומר מלחמת העצמאות הייתה ארוכה פי 33 ממלחמת יום הכיפורים.
2. מספר חללים: במלחמת העצמאות נפלו כ-5000 חיילים ועוד כאלף אזרחים. במלחמת יום הכיפורים נפלו כ-2900 חיילים. כלומר מספר החללים היה כמחצית ביחס למלחמת העצמאות. במלחמת העצמאות מספר החללים היה כאחוז אחד מהאוכלוסייה לעומת כעשירית האחוז במלחמת יום הכיפורים.
3. כול הנתונים הללו מצביעים על היותה של מלחמת העצמאות קשה ומרה הרבה יותר ממלחמת יום הכיפורים. על אף נתונים אלה, במלחמת העצמאות הוענקו רק 12 עיטורים ובמלחמת יום הכיפורים הוענקו כ-580 עיטורים וצל"שים. אין אבסורד מזה וכולו נובע מהחלטת יחיד של בן-גוריון שלוקה לטעמי בחוסר סבירות קיצוני.

במשך שנים אני מנסה לתקן עוול זה ולצערי ללא הצלחה, השינוי מתבקש לא רק למען הצדק אלא גם בגלל האפשרות הקלה לביצוע. רעיונות טובים ונכונים נדחים לא אחת בגלל הקושי בביצוע, אך זה כך המצב במקרה זה. ממצאי המחקר כוללים רשימות מדויקות של מקבלי האותות לפי החלטת הוועדה, והם מסודרים באותו מדרג הקיים גם כיום. עיטור הגבורה, עיטור העוז, עיטור המופת, צל"ש הרמטכ"ל, צל"ש האלוף, צל"ש מפקד האוגדה וצל"ש המח"ט. כול שנדרש הוא הקמת וועדה שעיקרה מימוש טכני של ההמלצות שכבר נקבעו בעבר על מלחמת העצמאות, ותפקידה יהיה המרת אותות ההצטיינות שהוחלט עליהם לעיטורים ולצל"שים הקיימים כיום.

וועדה כמעט זהה לחלוטין בתפקידה התקיימה בצה"ל לאחר חקיקת חוק העיטורים בצה"ל. גם שם עסקה הוועדה בהמרה של צל"שים שניתנו בצה"ל עד לכניסת החוק לתוקפו, לעיטורים כפי שקובע החוק. לוועדת ההמרה לא זומנו חיילים להעיד, לא זומנו מפקדים להסביר ולא התקיימו תחקירי קרבות בהם היו מעשי גבורה. עבודת הוועדה כללה עיון בכתבי הצל"ש שהיו והמרתם לעיטורים השונים לפי אמות מידה פשוטות שהוועדה קבעה לעצמה. צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור העוז, צל"ש האלוף לעיטור המופת וכו'. מספר מצומצם של כתבי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור הגבורה כיוון שעיטור זה לא היה בנמצא בעת הענקת צל"ש הרמטכ"ל. היות והוועדה לאותות הצטיינות של מלחמת העצמאות כבר החליטה על עיטורי הגבורה (12 במספר) כול שנותר הוא המרה ישירה מאותות ההצטיינות שבדרגה השנייה במעלה לעיטור העוז, מאותות הצטיינות שבדרגה השלישית במעלה לעיטור המופת וכן הלאה לשאר רמות הצל"שים השונות.

אותות צה"ל

צבאות רבים בעולם לא נרתעים להעניק עיטורים לחיילים גם אחרי שנים רבות בהתאם לנסיבות. צבא ארה"ב מעניק דרך קבע עיטורים לחיילים ממלחמות עבר כאשר המידע עליהם נחשף בהווה, כך גם בצבאות אחרים. צבאות העולם מקיימים את האמרה "על מעשה גבורה אין התיישנות"⁷ ובוחנים בצורה אובייקטיבית ועניינית את הזכאות לעיטורים למעשים שהייתה בהם גבורה, ללא קשר לזמן שעבר, כול עוד יש גיבוי עובדתי למעשה. אותות ההצטיינות שוועדה מטכ"לית רשמית החליטה עליהם מגובים במסמכים ובהחלטות ואין כול התלבטות לא באשר למעשה הגבורה ולא להחלטה הרשמית להעניק להם עיטורים ואותות בהתאם למדרג שקבעה ועדה רשמית צה"לית.

הדרך שבה צה"ל מתמודד עם הסוגייה הזו עד כה בעייתית. במקום לחקור ולברר את העובדות הצבא נרתע מכול פתיחה של מקרי העבר, גם כאלה שהמידע עליהם מדויק. בכול המקרים המובאים לידיעת הצבא, צה"ל נוקט בתשובה אחידה: "בחלוף הזמן לא ניתן לבחון את העובדות", אף שאין זה המצב, בוודאי בכול הקשור לאותות ההצטיינות של מלחמת העצמאות. מהעדר מדיניות אחידה ומסודרת בכול הקשור לאותות הצטיינות של מלחמת העצמאות מופעלים לחצים שונים ורבים על בכירי הצבא. לחצים אלה מטבעם אינם אחידים ולמענה חלקי זוכים אלה שדרכם ללשכה פתוחה. בשנים האחרונות החליט הרמטכ"ל במספר מקרים חריגים להעניק תעודת הערכה מטעמו, כתחליף לעיטור או צל"ש שהיה אמור להינתן ושדרגתו ב"היררכית הגבורה" נמוך בהרבה מאחרים שלא עברו את מסלול המכשולים הקיים היום. הענקת תעודת ההערכה לא התבססה על השוואה מסודרת של העובדות של מעשה הגבורה מול מעשי הגבורה באותה תקופה. זכו לתעודות הערכה אותם חיילים שהמשפחות שלהם או חבריהם מצאו את הדרך להציף את מעשי הגבורה בבקשות חוזרות ונשנות, תוך רתימת גורמים שמכירים את תהליכי קבלת ההחלטות. ככה נותרו גנוזים לוחמים רבים שמעשי גבורתם היו אפילו גבוהים יותר, בעוד שמעשי גבורה שעמדו מאחוריהם אנשים שהכירו את דרכי קבלת ההחלטות זכו להוקרה. הערכת הצבא צריכה להיעשות בצורה עניינית וללא קשר לגורמים המציגים את המעשה. ברשותי כמה דוגמאות שמחזקות את הדברים.

ביצוע המלצה זו תניב לצה"ל עוד כ-1200 עיטורים וצל"שים מוצדקים בגין מעשים הראויים לעיטור או צל"ש שנעשו במלחמת העצמאות, ויעשה צדק עם הלוחמים ובני משפחותיהם. עוד היא תעשיר את מורשת הגבורה של צה"ל ועם ישראל. המרה זו תעשה צדק ותעשה תיקון ראוי הממתין כבר שבעה עשורים לביצוע.

גם הפעם אני מתנדב להיות שותף בעשייה ולהעמיד את כול המידע שרכשתי עד כה לטובת התהליך.

מקורות להרחבה הידע בנושא המאמר:  אתר הגבורה , לחץ כאן 

הערות:

1. סא"ל (במיל') ד"ר עפר דרורי הוא מייסד אתר הגבורה ומנהלו. באתר הגבורה  מפורטים כלל העיטורים והצל"שים שהוענקו בידי צה"ל ושאר גופי הביטחון, מקום המדינה ועד היום והוא כולל מעל ל-3200 עיטורים וצל"שים.
2. עפר דרורי: 'עיון בעבודת הוועדות לאותו הצטיינות של מלחמת העצמאות', יסודות, גיליון 3, המחלקה להיסטוריה של צה"ל, 2021.
3. עפר דרורי: 'התפלגות עיטורים וצל"שים לפי תקופות לחימה', אתר הגבורה, יוני 2016.
4. שם.
5. המספר שצריך להיות הוא 85; אם היו מוענקים הצל"שים שוועדת הצל"שים אישרה בזמנו, גם אז זה היה נמוך ביותר לעומת המלחמות הבאות.
6. ייתכן שהמספר הזעום נובע מכך שתקופה זו הוכרזה כמלחמה לאחר 30 שנה, ובמהלך התקופה עצמה לא ראו המפקדים צורך להמליץ על צל"שים.
7. נלקח מכותרת מאמר שפרסמתי בתקופון "ישראל דיפנס" בשנת 2015, בהקשר למעשה הגבורה של חגי בר-אוריין שקיבל בסופו של תהליך תעודת הערכה מטעם הרמטכ"ל.