08 בספטמבר 2018: "אחי הצעיר יהודה" 50 שנה לנפילתו של יהודה ויינר ז"ל

כתב וערך: איתן כהן נהג הטנק בצוות הטנק של יהודה ויינר ז"ל

את יהודה הכרתי מספר חודשים לפני נפילתו, בג'וליס הבסיס בו עברנו את ה "מקצועות" הוא חניך במקצועות טנקים במדור תותחנות ואני חניך במקצועות טנקים במדור נהגים, כבר בתקופה זו הוא בלט במראהו ובמבנה גופו ולתומי חשבתי שזה איש הצוות שארצה לשרת איתו באותו הטנק. בסיום המקצועות צוותנו לטנקים ולשמחתי יהודה צוות כתותחן בצוות הטנק שלי, יחיאל (חיליק) לוי טען קשר שהוחלף במהלך הצמ"פ על ידי ידידיה (דידי) גפני ואני איתן כהן הנהג.

על ההוויה בפלוגה

לפני היציאה לרגילה הגיעו מפקדי פלוגה ו' החדשה, חטיבה 401 גדוד 46, סידרו אותנו לפי צוותים מט"קים בראש כל צוות, מ"מ לפני כל מחלקה בפקודת "הקשב" ובהצדעה קיבלו את מפקד הפלוגה סרן יוסי בן חנן (לימים אלוף). המשפט הראשון שיוסי בן חנן אמר היה "קוראים לי סרן יוסי בן חנן, אם מישהו לא מכיר אותי שירים את ידו". רק לאריאל ויינר ז"ל (נהרג במלחמת יום כיפור) היה האומץ להרים את ידו. תשובתו הספונטנית של יוסי בן חנן הייתה "האם לאמך לא היה כסף לקנות את ה Life ?" (יוסי בן חנן הופיע בעיתון –Life כאשר הוא טובל בתעלה במלחמת ששת הימים ומניף בגאווה קלצ'ניקוב). יצאנו לרגילה ושבוע לאחר מכן הוטסנו ביום שישי לביר גפגפה (רפידים) במטוס סטראטוקרוזר לקראת תחילת הצמ"פ.

שער עיתון LIFE – ההתמונה המפורסמת של יוסי בן חנן טובל בתעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים

כשהגענו הציוד האישי של כל אחד מהחיילים היה מוכן ומסודר על המיטה ואפסנאי עבר בין האוהלים להחתים את החיילים. לאחר מכן עברנו תהליך דומה ליד הטנקים לחתימה על הזיווד שהיה מוכן ומסודר לפני כל טנק. לאחר מכן מצאנו זמן להצטלם כמובן עם סרבלים ועוזי.

יוסי בן חנן מ"פ הפלוגה היה קשוח מאוד עמנו, וכבר במסדר הבוקר הראשון הבנו עד כמה: למסדר הבוקר הראשון, איחר חיליק בדקה מאחר ולא הצליח לשרוך את הנעל שלו בזמן. יוסי בן חנן, עמד על מכסה המנוע של הנ"נ הפלוגתי, והחליט לשפוט את חיליק בו במקום. המשפט נשמע כך:
יוסי בן חנן – "הנך מוכן לעמוד בפני למשפט?"
חיליק: "כן"
יוסי בן חנן: "הנך נאשם בזה שאחרת למסדר הבוקר מה יש לך להגיד?"
חיליק: "לא הצלחתי לשרוך את הנעל ובשל כך איחרתי"
יוסי בן חנן: " אני גוזר עליך שבעה ימי מחבוש ובכדי לא לפגוע באימונים תרצה אותם בימי שישי שבת"

תקופת הצמ"פ

הצמ"פ גיבש אותנו כצוות, יצאנו פעמיים כצוות מצטיין פלוגתי ואף זכינו לחופשה שלא מן המניין בשל כך. במהלך הצמ"פ למדתי להכיר את יהודה, איש שיחה משכיל וחכם, בימי שישי ובזמן הפנאי היה פותר תשבצים וקורא המון ספרים.

יהודה ז"ל ביום ההגעה למחנה הפלוגה ברפידים צילום: איתן כהן

איתן כהן ביום ההגעה למחנה הפלוגה ברפידים צילום: יהודה ויינר

סיום הצמ"פ והשירות במזח

בסיום הצמ"פ (אוגוסט 1968) ירדנו על זחלים לתעלה תוך כדי ביצוע אימון פלוגתי. מחלקה אחת הוצבה בקוברה, מוצב על קו התעלה (מול בסיס טילים), מחלקה שנייה הוצבה במוצב הכפר והמחלקה שלנו הוצבה במוצב המזח.
מוצב המזח נבנה על לשון יבשה מלאכותית של מפרץ סואץ מול פורט תאופיק והעיר סואץ. המקום היה מוקף במים משלושת עבריו והגישה היבשתית אליו התאפשרה רק בדרך צרה. השטח ממזרח למוצב היה שטח ביצות, אשר הגביל את הגישה אליו.

במזח הטנקים היו במחפורות תחת הסוואה קרוב לבונקר הקשתות (בונקר מכוסה בשקים) בו חיינו. שיגרת החיים שלנו הייתה טיפול בטנקים, תצפיות ממגדל התצפית לעבר פורט תאופיק והעיר סואץ וכמובן שמירות. המקום היה שורץ בעכברים שהעבירו את זמננו בנעימות בזמן השמירות. בבוקר כל המקום היה טבוע בעקבות עכברים.

באותה התקופה, היו חדירות רבות של המצרים לצד הישראלי של התעלה והנחת מוקשים, כל חדירה כזו זכתה לתגובה מקומית של צה"ל.

ביום ראשון ה 8/09/1968 בבוקר טיפלנו כהרגלינו בטנק, על הצריח הפעלנו רדיו, ברקע הושמע השיר:

יום א' בשבוע :

"זה יום א' בשבוע
פורץ בשיר פרוע.
פורץ בשיר, פורץ בשיר פרוע,
כשהשבת יוצאת."

יהודה התותחן בקול מבויש אמר לנו שאחיו אהוד כתב את השיר. הקשינו עליו מי זה אחיך והוא סיפר שאחיו אהוד מנור הינו משורר וזה אחד מהשירים אותו כתב. יהודה היה גאה מאוד באחיו.

לקראת השעה 14:00 באותו היום הודיעו לנו שהמצרים חצו פעם נוספת את התעלה והטמינו מוקשים וצה"ל עומד להגיב בעוצמה רבה לאורך כל תעלת סואץ. נכנסנו לכוננות בתוך הטנקים ונערכנו לקרב, ההתרגשות הייתה גדולה, זה הקרב הראשון בו השתתפנו. הקרב החל בשעה 15:00 עלינו לעמדת אש, שבתאי זכריה מפקד הטנק פקד "תותח חלול טנק על אש.." שמענו פיצוץ אדיר וקריאת כאב. באותה השנייה הטנק שלנו ירה ובאותה השנייה נפגענו פגיעה ישירה מתול"ר מצרי שפגע בטנק מתחת לטלסקופ התותחן. יהודה נפצע קשה ופנינו אותו למרפאת המוצב, שבתאי וידידיה נפצעו ואנוכי יצאתי ללא כל פגיעה.

הטנק הפגוע – הפגיעה בטנק צילום: איתן כהן

הטנק הפגוע – שבתאי זכריה מצביע על מקום הפגיעה צילום: איתן כהן

במשך כל הלחימה, הייתה הרעשה ארטילרית של המצרים במרגמות 160 מ"מ נפערו בורות ענקיים ומי תהום נקוו בכל אחד מהם, המשכנו להילחם בטנק, פגענו והשמדנו טנק מצרי (על כך ועל פינויו של יהודה קיבל שבתאי עיטור המופת). בסיום הקרב נודע לנו שיהודה נהרג.
שבתאי פונה בתום הקרב, ידידיה ואני קיבלנו פקודה לטפל ולהכשיר את הטנק (מה שלא הייה מעשי) ואספנו את הציוד האישי של ארבעתנו מתוך הבונקר שנפגע מפצצת מרגמה שנחתה בפתחו וגרמה בתוכו להרס ולחורבן.

בראיון עם האלוף טל שערך במחנה לרגל יום השריון, שיבח האלוף טל את השריונאים שהתגייסו אחרי מלחמת ששת הימים והשמידו טנקי אויב. אומר האלוף טל: "בתקרית הגדולה שאירעה באיזור הסואץ ב 8.9.68 ושבה הרעישו המיצרים את כוחותינו במשך שעות ממאות רבות של כלי ארטילריה, נפגע טנק שלנו והתותחן נהרג. הצוות של הטנק הזה המשיך להילחם, פגע ופוצץ את הטנק המצרי היחידי שהופיע בגיזרה, הטנק היה מדגם T54 " (במחנה כרך כ"ג גליון 5 22/10/1968)

אהוד כתב לזכרו של אחיו את השיר "אחי הצעיר יהודה". בכל פעם שמושמע השיר עוברת בי צמרמורת.

אחי הצעיר יהודה

אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך, והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא – יהודה.

בית זה, האחרון בשיר מתאר את יהודה כפי שהכרתי.
את דמותו אזכור ואשא לעד.

אהוד מנור ז"ל

על אהוד מנור ופגישת הצוות עמו

אנו אנשי צוות הטנק ניסינו ליצור קשר עם אהוד מנור ז"ל אולם הדבר היה קשה לו והוא לא הסכים לכל קשר שהו, הרגשנו רגשי אשם וחששנו להגיע לאזכרה השנתית ביום הזיכרון, ברשותי הייתה תמונה של יהודה אותה צילמתי בעת הצמ"פ וחיכיתי לרגע שבו אוכל לתת אותה למשפחתו.

בשנת 1998 הוענק לאהוד מנור פרס ישראל, מכתב שכתבתי לו בשם הצוות הרטיט את ליבו והוא נעתר להיפגש עמנו בתוכנית הטלביזיה "אצל מני" (בהנחיית מני פאר), במדיה אותה הכיר מקרוב ונתנה לו ביטחון רגשי. בתוכנית הושמע השיר "אחי הצעיר יהודה", נערך ראיון לאנשי הצוות והוענקה התמונה של יהודה אותה צילמתי לאהוד. תמונה זו נשמרה בביתי במשך 30 שנה וחיכתה לרגע הזה.