16 בדצמבר 2020: טנק המרכבה סימן 1 – האמנם הייתה זו פריצת דרך – הגיגים

סא"ל (במיל') מיכאל מס – אוצר הטנקים של יד לשריון (*)

סייעו בהכנת הכתבה אל"ם (במיל') שאול נגר אל"ם (במיל) אבינועם ברטל, אל"ם (במיל') ניסים לוי.

מהדורה מתוקנת 18.12.2020

טנק המרכבה סימן 4, עם מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" נחשב כיום לאחד המתקדמים מסוגו בעולם.  יתרונותיו בהיבט המיגון והשרידות, כוח האש והקטלניות וכן יכולת התמרון שלו הינם מהידועים. האם גם טנק מרכבה סימן 1 בשנת 79 היווה הצלחה כול כך משמעותית. במלאת 50 לתחילת הפרויקט ו-41 שנה למיבצעיות המרכבה, בחרתי לבחון "ההיית או חלמתי חלום". התשובה בתוכן המאמר.

הרקע

פיתוחו של טנק המרכבה והיערכות מדינת ישראל לייצורה של פלטפורמת טנק, נבעו מהטלת אמבארגו בריטי על מכירת נשק לישראל בסוף שנות ה-60. ההפתעה הגדולה של בגידת הממלכה הבריטית, "אלביון הבוגדנית" כפי שכונתה, הביאה את צמרת הביטחון ובראשם את אלוף ישראל טל ז"ל להתחיל לחשוב על יצירת אי תלות באספקת טנקים ממדינות אחרות (ארה"ב, בריטניה, צרפת), אשר סיפקו בעבר טנקים שנפלטו מהשירות או עודפים. חיל השריון חלם על טנק מהקו הראשון כמו הצ'יפטיין הבריטי בעל תותח בקוטר 120 מ"מ חלק קדח, ומיגון משמעותי. התפרקות ההסכמים עם הבריטים , ובעיקר נוכח הניסויים הנרחבים שנעשו עם מספר טנקי צ'יפטיין בארץ, הביאו להבנה פורצת דרך – על מנת לשמר את כוחו של השריון, ולבסס את כוחה של מדינת ישראל על יכולותיה ויצירת עצמאות ביטחונית, ישראל חייבת לשקול את פיתוחו וייצורו של טנק כחול לבן.

החלטת הממשלה בנושא, למורת רוחו וחוסר הרצון של שר הביטחון משה דיין, היוותה מהפכה משמעותית בחשיבה ובתהליך קבלת ההחלטות, 22 שנה לאחר עצמאותה. ב-1970 נפלה ההחלטה והחלו ההכנות לפיתוחו של טנק כחול לבן אשר ישנה (?) או יאזן (?) את יחסי הכוחות בין השריון הישראלי לשריון של צבאות מצרים סוריה וירדן. ההחלטה האמיצה לא הוכוונה על ידי רעיון לבנות את הטנק הטוב בעולם אלא לפתח "קטר טכנולוגי" אשר יאפשר למדינת ישראל לבנות תשתיות מתאימות לבניית טנק ישראלי תוך הישענות על התעשיות המקומיות ועל טכנולוגיות ידועות ומיושמות בטנקים אחרים.

במקביל, החלו צבאות סוריה ומצרים להצטייד בחשאי בטנקים מתוצרת סובייטית מסוג T62   עם תותח משמעותי בקוטר 115 מ"מ עם חודרן חץ ארוך ומערכת אוטומטית להפלטת תרמילים. מעבר לצורת הצריח , התותח ותובה ארוכה יותר, לא היווה טנק זה שינוי גדול במיוחד לעומת טנקי ה-T55 הסובייטיים והצ'כיים שהיו בשירות האויב. אולם העובדה שעד מלחמת יום הכיפורים היה ידוע עליו מעט, היווה איום מרתיע שהדיר שינה מעיני הקברניטים של מערכת הביטחון.

הפיתוח

כוונת מובילי הפרויקט לפיתוח ויצור טנק כחול לבן, אלוף ישראל טל "טליק" וכן מהנדסי חיל החימוש בגוף ההנדסי החדש רפ"ט, ומקביליהם במפקדת קצין השריון הראשי הייתה לפתח טנק שיתאים לצה"ל לצרכיו ולדוקטרינת הפעלת השריון.(*)

הדגשים שניתנו בתחילת הפיתוח היו בעיקר אלה הקשורים להגנה על המשאב היקר ביותר – האדם שבטנק. דגשים נוספים שנלקחו בחשבון ובאו לידי ביטוי בולט ביותר, היו קלות הטיפול בטנק, נגישות למערכות ויישום לקחים מהקרבות ומהאימונים. (הערה: בטנק יושמו לקחים משמעותיים ממלחמת יום הכיפורים, שכן על ציר הזמן, עיקר הפיתוח התבצע מ-1974 , התצורה כבר נקבעה והחלה בשלות הפיתוח). העיקרון אותו טבע טליק היה – "האדם במרכז החומר" – וכך בעצם השפיע עיקרון זה על התכנון.

פרופיל הטנק החדש – יתרונות וחסרונות

כבר מדגם הפלסטלינה הידוע ודגם העץ שבוצע לאחריו, ניתן היה להבחין בכמה מאפיינים בולטים  אשר חלקם חדשני וחלקם לא מהווה שום חידוש. אולם תצורתו הסופית הוצגה בעצם בזמן מסירת 3 הטנקים הראשונים לגדוד 82 של חטיבה 7 בטקס קצר במש"א. להלן ירוט מאפייני הטנק ומתן ציון למערכת, בבחינת יתרון, חיסרון או חוסר יתרון:

• צריח הטנק היה צר יותר מטבעת הצריח – דהיינו מטרת הצריח שהאויב רואה הינה צרה ביותר – יתרון משמעותי. (מזכיר את הטנק M60A2 פטון, בעל צריח צר יותר מטבעת הצריח).
• מיקום אצילי תותח גבוה דבר שאיפשר תצפית וירי תוך חשיפה מזערית – יתרון.
• מנוע וממסרת בחזית הטנק – תוספת מיגון בחזית הטנק – יתרון.
• מנוע בהספק של 900 כ"ס לעומת 750 כ"ס בטנקים האחרים (שוט-קל ומגח), אולם מיקומו, בעיית ההתחממות וכן מומנט נמוך, האפילו על יתירות ההספק. סה"כ ההספק הסגולי של מרכבה סימן 1 היה 15 כ"ס לטון, נמוך אף מטנק הליאופרד 1 הגרמני  בעל 19.6 כ"ס לטון (שיצורו החל ב-1964, 12 שנה לפני יצור ה-סימן1 )
• קרני מיגון משני עברי מקבע התותח – מיגון טוב ו"עמוק" יותר שחסר היום אף בטנקים חדישים בעולם הרחב – יתרון.
• זחל מרכבה – זחל פשוט וחזק בעל מיעוט חלקים, מזכיר במבנהו את זחל השוט – יתרון מסוים.
• נגישות למערכות – מתכנני המרכבה נתנו את דעתם לשיפור נגישות הצוות לצורכי טיפול ואחזקה, כמו תאי מצברים בדלת האחורית, תא מערכת סינון אב"כ בתא אחורי, דלת למערכת הצריח ההידראולית בגג הצריח, סיפון טיפולים לחטיבת הכוח ועוד. – יתרון.
• בעקבות הצבת חטיבת הכוח בחזית, התאפשרה בנייתו של מסדרון כניסה ויציאה במרכז החלק האחורי של הטנק, אל ומתא הלחימה שבצריח. – יתרון.
• משני צידי המסדרון האחורי ומתחת לקו טבעת הצריח תכנן רפ"ט מארזים מיוחדים חסיני אש לצורך אחסנת הכדורים (פגזים, בלשון הטנקיסטים) – יתרון.
• לקחי מלחמת יום הכיפורים בהיבט ההסתרה ולחימה בחוליות נ"ט וחי"ר הביאו להתקנת מערכת מיסוך עשן דרך המפלט (פיתוח סובייטי שיושם בכול טנקי ה-T ), מרגמה 60 מ"מ חיצונית להפעלה ע"י המפקד וכן מקלע לטען קשר. השמן ההידראולי החדש שהחליף את השמן הדליק, סופק למערכת ההידראולית בצריח – יתרון.
• לראשונה הורכב צריח שמיגונו מבוסס על דפנות כפולות, לניטרול של פגזי מעיך, ביחוד בצידי הצריח העליונים יותר. החלל שבין הלוחות היצוקים של פלדת השריון שימש לאחסנת ארגזי פעולה, תחמושת למרגמה 60 מ"מ ואף לאחסנת זרקור העזר למפקד. תצורת מיגון זו דחקה את המפתחים הסובייטים לפתח רקטת נ"ט בעלת ראש מטען חלול כפול טאנדם (בטור) שיאפשר חדירה של שריון כפול (או מיגון ריאקטיבי רב שכבתי). מועד הפיתוח של הרקטה RPG29 ב-1980 איננו מקרי אם אנו זוכרים שהמרכבה נכנסה לשימוש ב-1979. – יתרון.
• לראשונה יושם בטנק של צה"ל מיגון סטטיסטי (בחלקו האחורי של הצריח) הבנוי מחצאית של שרשראות וכדורים המהווים כעין הגנה מסביב לסל הצריח כנגד נשק מטען חלול האמור לפגוע מתחת לכיס הצריח. – יתרון.
• מיכלי הדלק העיקריים היו בשני הצדדים האחוריים של התובה דבר שהקטין את סיכויי היפגעותם. – יתרון.
• לטענת אנשי המרכבה באותו זמן, ניסויים השוואתיים מול טנקי מגח ושוט קל סדירים הוכיחו שברמת הגולן, הייתה עבירותו של טנק המרכבה סימן 1 עדיפה על האחרים. – יתרון.
• מערכת המתלים התבססה על קונספט של בוגי (בוגי = מערכת מיתלה של קרונות רכבת) עם שני זוגות גלגלי מרכוב על כול יחידת מתלה. בכול צד אם כך, היו שלושה מתלים וסה"כ 6 מתלים בכול הטנק. המבנה של ערכת מתלה דואלית בת שני זוגות גלגלים, הייתה כבר בטנקי השרמן במלחמת העולם השנייה ובכול הטנקים מסוג סנטוריון (שוט ושוט-קל), אמנם עם מערכת ריסון שונה. דוגמת הזרועות (ימין ושמאל) העגונות במרכז, הזכירה את הזרוע הסכינית והזרוע המזלגית בטנקי הסנטוריון (שוטניקים יבינו). לא הייתה בשורה בתצורת המתלה המסורבלת אשר הכבידה את הטיפול ע"י אנשי הצוות. נכון הוא שהמיתלה היה קשוח מאד דבר שאיפשר לנהגי המרכבה לנסוע בתנאי שטח קשים באופן "קליל" יותר מאשר טנקי מגח. אגב, באותם שנים היו כבר בצה"ל כ-1500 טנקים מסוג מגח בעלי זרועות "נגררות" Teailing Arms, שיושמו בטנק המרכבה החל ממרכבה סימן 3. מתקן אל"ם ישראל סבר – "המראה מטעה – נכון שבמרכבה יש יחידת מיתלה עם זרוע קדמית (leading) וזרוע אחורית , (trailing), כמו בשוט… אך במרכבה התאפשר מהלך זרוע של 210 מ"מ (travel) לעומת מחצית בשוט וכמעט 300 בסימן 3" – נכון הוא הדבר אלא שהזרוע הקדמית הייתה "שוקעת" ולא "נגררת" דבר שפגם בעבירות בכניסה למכשול. – יתרון בחוסן ובביצוע, חיסרון .באחזקה ובנטייה "להתחפר"

רס"ן יחיעם הרפז ז"ל, "מר מזקו"ם " של פרוייקט המרכבה. יחיעם, לימים אל"ם, עמד מאחורי פיתוח המזקו"ם של טנקי המרכבה לדורותיהם בדגש על סימני 3 ו-4

• מערכת סינון אוויר למנוע – מושתתת על מסננים דומים לאלה שבמגח ובשוט-קל. – אין יתרון.
• על מנת לצמצם את נפח הפיתוח, היה ניסיון לאמץ מערכות קיימות. באחד מאבי הטיפוס הותקנו שתי מערכות מתח זחל שונות. בצד אחד הורכב מנגנון מתיחה של טנק T55 כאשר בצד השני הורכב מנגנון של טנק סנטוריון (שוט-קל). הבחירה במנגנון הבריטי של הסנטוריון הובילה לאימוץ התצורה עד לימים אלה בטנק החדיש מסוג מרכבה סימן 4. – אין יתרון.
• מאותה סיבה של אמוץ רכיבי מדף המיושמים כבר בטנקים אחרים נבחרו ליישום במרכבה סימן 1 רכיבים אמריקאים המיוצרים בארה"ב ורכישתם נעשתה במסגרת כספי הסיוע SSA . אמנם חלק מהרכיבים עבר "גיור" בארץ ומסירתם למיפעל שה"ל של התעשייה האווירית כפריטי GFE, אך עיקר הנתח היה רכש אמריקאי ואילו התאמתם לצריח המרכבה הנמוך, בוצעה בארץ. בין היתר נרכשו ממסרות הצידוד (ורניקה-נורקא), מצברי החנקן (הידרודיין), בקרי התותחן ושסתומים (KEMP) רכיבי ייצוב הידראולי (הוניוול ותע"א) – אין יתרון.
• מערכת בקרת האש התבססה על מחשב ירי אלקטרוני מפיתוח ישראלי בשם " אורנית", כוונת תותחן סטנדרטית וכוונת אופטית מכנית למפקד ללא ערוץ לראיית לילה. כוונת המפקד הייתה זהה לזו של הליאופרד 1 הגרמני משנות ה-60. – אין יתרון.
• ראיית לילה לנהג התבססה על פנסים קידמיים שהאירו אלומה באור תת אדום  הניתן לגילוי ע"י האוייב.. בשלב מאוחר יותר הותקנה מערכת ראייה פאסיבית לנהג מסוג "רדיאן", שהיה המקביל הישראלי למכשיר הפאסיבי AN/VVS-2 – חיסרון.
• לא הייתה כלל מערכת ראיית לילה למפקד ולתותחן. טליק סלד ממערכות מתוחכמות ודגל במערכות חזקות ומוכחות. תשובתו לנושא ראיית הלילה הייתה – תירו פצמ"ר תאורה. יש לציין שעד להופעת המרכבה סימן 1 ב-79, הטנקים היחידים בעלי ראיית לילה שאינה אינפרא אדום, היו טנקי מגח 6ב' בעלי ראיית לילה פסיבית, או א"א עם שפופרת דור ב' אשר הגיעו באותו זמן מארה"ב.  –חיסרון  
• מנוע וממסרת בחזית הטנק – השימוש בממסרת המגח המיושנת מסוג Allison CD8506A גרמה לחוסר כוח של החט"כ במיוחד בשעת היגוי בדיונות ובשטחים קשים אחרים – חיסרון.
• מנוע וממסרת בחזית הטנק – גרמו לבעיות התחממות בגין חוסר בפתחי אוורור מספיקים למנוע הטלדיין קונטיננטל מקורר האוויר. ההתמודדות עם בעיות תרמו-דינמיות היוותה נושא כבד בסדר היום של מהנדסי התחום האוטומטיבי. – חיסרון.
• תותח – תותח הטנק שאמור להיות הנשק העיקרי שלצורך הפעלתו נבנתה פלטפורמה עתירת כוח ומיגון – אמור היה להיות חדשני. בייחוד עם הופעתו של קנה התותח בקוטר 115 מ"מ במלחמת יום הכיפורים, ותחילת מסירתם של טנקי T72 לצבא הסובייטי, בשנת 1973, כאשר הינם מצוידים בתותח חלק קדח בקוטר 125 מ"מ היורה תחמושת לא אחודה (אמנם בעלת חודרן קינטי קצר). התותח שהותקן במרכבה סימן 1 היה תותח רק"ם סטנדרטי בקוטר 105 מ"מ זהה כמעט לחלוטין לתותחים המורכבים בכלל טנקי השוט-קל (L7) והמגח (M68). לא הייתה במקרה זה שום התקדמות או שיפור של כוח האש בהשוואה לטנקי שוט עם תותח 105 מ"מ שהיו בשימוש בצה"ל יותר מעשור. אמנם הייתה בכך אחידות בתחמושת.- חיסרון. (זה לא חסרון שלם, כי ביחס לתותחי 100 של טי-55/54 וזה מה שהיה אז בידינו, בהמשך פותח ויוצר בארץ כדור ח"ש-חץ "ליטוף" עם קלע טונגסטן, לתותחי 105 מ"מ של צה"ל, בכושר חדירה גבוה משל ח"ש-חץ של טי-62 שהיה עשוי פלדה).
• בתותח הותקן שרוול תרמי להקניית דיוק טוב יותר בירי, עקב הקטנת טמפרטורת הסביבה על הקנה. השרוול הטכני מפיתוח וייצור חברת ווישיי ישראל, היווה שיפור משמעותי. – יתרון

אנקדוטה בהתייחס לתותח ובכלל – הטנק הגרמני ליאופרד 2 הוכנס לראשונה לשימוש בצבא הגרמני ב-25 באוקטובר 1979, ארבעה ימים לפני טקס הכנסת המרכבה 1 לשירות בגדוד 82 בטקס שנערך בסינדיאנה. הטנק היה מצויד כבר בתותח חלק קדח בקוטר 120 מ"מ (ובאורך קנה של 44 קליברים), מנוע בהספק של 1500 כ"ס מקורר מים והספק סגולי של 24.1 כ"ס לטון !

אנקדוטה בנושא הזרקור במרכבה סימן 1 – בעניין הבק"ש סיפר נפתלי אייל ששימש ראש מדור בק"צ ובק"ש ברפ"ט, כי עקב התנגדותו של טליק להכנסת מחשב בליסטי ואמצעי ראיית לילה למרכבה, הטיל עליו ראש רפ"ט אל"ם ישראל טילן לפתח כוונת ללא ראיית לילה. טילן הסביר כי טליק אמר כבר את המשפט "מטרות נפגעות הופכות את הלילה ליום". אנשי האופטיקה במקחש"ר דוגמת סא"ל אפרים ארגמן, התנגדו לגישה זו ואימצו אמצעי ראיית לילה של טנקי M60 לטנקי המגח והשוט בצה"ל. בינתיים הותקן זרקור רב עוצמה בטנק מרכבה סימן 1 אשר אוחסן בצריח והאיר כלפי מעלה. חיים טופול, ניפגש באחד הימים עם טליק שסיפר לו על בעיית הראייה בלילה. טופול השחקן, הציע לו לאמץ את השיטה הנהוגה בתעשיית הסרטים שבה מאירים את השחקנים באמצעות מראות ולא על ידי אור ישיר. מנת"ק פנו למיפעל שה"ל של התעשייה האווירית, שם פיתחו מערכת זרקור המבוססת על טכנולוגיה תעופתית. הזרקור והמערכת הורכבו בכיס הצריח משמאל עם שתי דלתות העשויות פלדת שריון. כאשר הדלתות נפתחו, הייתה המערכת יוצאת החוצה כשהמראה ניצבת בזווית של 45מעלות ואילו הזרקור מאיר "למעלה" כלפי המראה. ניקוב המראה העשויה מלוח פלסטי, ע"י קליע נק"ל או רסיס, לא פגם בביצועי המראה והנזק הכלכלי בהחלפתה היה מזערי. לימים יוצרה מערכת זרקור מפושטת וזולה יותר ע"י מפעל תעשיות דדון בבית שאן אך הוסרה בסדרת היצור המאוחרת . מערכת הזרקור סייעה בלחימה בלילה עד אשר הופיעו מערכות ראייה פסיביות .

טנק מרכבה סימן 1. המראה והזרקור נראים מאחורי פתח טען קשר.

פורץ דרך או מיישר קו?

במבט מהיר אל הכתוב לעיל, ניתן להניח שמדובר בטנק איכותי פורץ דרך שיתרונותיו המרובים מאפילים על חסרונותיו. (למי אכפת האם מנגנון מתיחת הזחל הינו מהפכני?).

אך לפני שנצלול מעט לתוך סה"כ האיכות כדאי להבין שהטנק בתצורה בה הופיעה לראשונה, לא היווה מערכת נשק המשנה את המאזן. יתרונו של הטנק בבכורתו. פריצת הדרך הניכרת הינה הישענות גורמי הצבא על ניסיונם המצטבר של מהנדסי חיל החימוש לאחר פעולות יוצאות דופן בתעוזתן כמו הסבת 1000 טנקי סנטוריון ישראליים לתצורת שוט-קל א' בעל מנוע דיזל וממסרת הילוכים אמריקאית (פרויקט שזיכה את משתתפיו בפרס בטחון ישראל). השבחת טנקי מגח, שיפור מערך השרמנים בשנים קודמות כמו גם הסבת טנקים לתומ"תים ונושאי מרגמות כבדות, הוכיחו שקיימים בארץ תשתית ידע ובעלי מקצוע לייצורו של טנק חדש.זו הייתה הפעם הראשונה בה יוצר טנק בישראל, יוצר במלואו תותח לטנק, וכן נוצרו טכנולוגיות ותשתיות שלא היו בארץ  לפני כן.

הזמן שחלף בין הרגע בו ניתן אור ירוק, לבין תחילת היצור, דהיינו 8 שנים, אינו מהווה זמן ארוך גם בקרב מדינות מתועשות מהמובילות בעולם. משיחות שערכתי עם מספר ותיקים בתחום המרכבה, הבנתי שמול רצונו של המפתח להביא לעולם טנק מתקדם יותר, גם במחיר איחור במסירת הטנק לצה"ל, לעומת הרצון של טליק למסור כבר את ה-"בייבי" לשריון, לאחר שדגם כבר הוצג לציבור –  ניצח הצורך למסור כבר את הטנק.

בעיני רוחו, ראה ראש רפ"ט אל"ם ישראל טילן ז"ל את הטנק החדש בתצורת מרכבה סימן 3, מנוע עתיר מומנט, תותח בעל עוצמה גדולה יותר וחודרן משמעותי, מערכת בקרת אש מתקדמת, ועוד.  טילן, המוח והמהנדס שמאחורי פרויקט המרכבה, לא הסכים לפשרות. הוא רצה את הטוב ביותר. הלחץ שהופעל עליו להתפשר, גרם לו לעוגמת נפש מרובה. עליי לציין שהידידות בין טליק לטילן שררה עד לימיו האחרונים של טילן.

לדעתי, מעבר לתכונות המרובות הנותנות המקנות לאנשי הצוות הישרדות גבוהה לעומת שוט ומגח, במקרה של היפגעות (כפי שהוכח במלחמת לבנון הראשונה),, אכן פרמטר יקר ערך, סבל טנק המרכבה מביצועים נמוכים או סטנדרטיים ושוויי ערך לטנקים מיושנים יותר כמו המגח והשוט-קל. המרכבה סימן 1 היה טנק ישראלי "מיישר קו" ותו לא, הן ביכולת התמרון, הן בכוח האש והן בקטלניות. טנק שהתכונות המובילות שבו הינן אך ורק בתחום ההישרדות, לא יכול להיות פורץ דרך. חשוב לציין ששנתיים לאחר תחילת ההצטיידות בטנק מרכבה סימן 1, ציידה מנהלת השיפורים בצי הטנקים של המטכ"ל בראשות אל"ם שאול נגר את מרבית מערך הטנקים מבוסס המגח והשוט-קל, באמצעים ששמו בצל את ה"חדשנות" של המרכבה. טנקים כמו מגח 6ב היו עם מערכת ייצוב בשני צירים, מנוע משופר ומערכת ראיית לילה פסיבית. מגח 6מ' המושבח היה עם מערכת בקרת אש מתקדמת מסוג "נחל עוז" עם מערכת עקיבה. שוט-קל ג' צוייד בבק"צ אמריקאי ומערכת ייצוב מוכחת מתוצרת הניוול. מגח 6ג' היה בעל מערכת ראייה תרמית ומד טווח לייזר ומחשב ירי מתקדם. צי טנקים משופר זה אשר צוייד גם בחליפת מיגון ריאקטיבי, היווה הוכחה לאיכות צבורה בטנקים אחרים בהשוואה למרכבה ה"חדישה".

חדשנות הטנק הייתה בעצם הפרוייקט, וכללה שני מוטיבים חשובים ממעלה ראשונה:

א. עצם הפיתוח והייצור העצמי של מערכת לחימה עיקרית לכוחות היבשה כמענה לקושי ברכש מסודר היוותה מהפיכה משמעותית שאת תוצאותיה והשפעתה אנו רואים כיום.

ב. טנק המרכבה הינו מהפכני בתצורתו שבה המנוע לפנים וקיים פתח כניסה מוגן לצוות. המיגון סביב לצוות. קונספט יתיר שלא אומץ ע"י שום יצרנית רק"ם בעולם בטנק מערכה עיקרי.

הציון – מיישר קו. (עם נטייה למהפכנות)

מרכבה אבטיפוס 001, עם כיס צריח יצוק, פלטות בזוקה ניתנות להנפה על צרים וגלגלי מרכוב "קלים" ומחוזקים.צילום: רפ"ט

אפילוג

1. חשוב מאד לציין ולהדגיש, שבמידה וישראל לא הייתה נכנסת לפרויקט של פיתוח ובניית טנק, לא היינו חוזים היום בטנק המערכה מרכבה סימן 4 בעל מערכת הגנה קשה מסוג "מעיל רוח", פיתוח וייצור של מאות נגמ"שים מבוססי מרכבה מסוג נמ"ר, וכן נגמשים אופניים 8×8 מסוג איתן המצוידים בצריח לא מאויש.
2. ממשיכו של טנק המרכבה סימן 1 היה המרכבה סימן 2 אשר בו יושמו מספר שיפורים קטן, אשר גם במקרה זה, הצליחו ליישר קו ולא לגרום לקפיצת מדרגה. בין היתר נוסף מיגון בינוני בשני צידי הצריח, המרגמה הוכנסה לפנים הצריח ותפעולה עבר לטען/קשר וכן הוחלפה ממסרת ההילוכים הבעייתית בממסרת טובה יותר. נוספו גם פלטות "בזוקה" בעלות מיגון מיוחד. התפנית לכיוון של ייצור טנק איכות, הייתה אכן עם הופעת המרכבה סימן 3 ובמיוחד סימן 3ד' בז.
3. בשנת 1998 היה עדיין המרכבה סימן 2 הנחות בקו הקדמי של השריון. שני אירועים קשים גרמו לטליק לאשר הרכבה של שריון מיוחד (דגם ד') בטנק המרכבה 2. היה זה אירוע לחימה ליד מוצב ריחן במהלכו נורו ע"י חיזבאללה טילי פאגוט על טנק מרכבה 2 של חטיבה 7 גדוד 77. ביום 18.9.1997 נהרג מפגיעת טיל בצד הצריח, המ"מ סגן איל שמעוני. בדיוק חודש לאחר מכן, נהרג נהג הטנק סמל רונן חיון , ב-18.10.1997 מפגיעה בחזית הטנק שלפני תא הנהג. טליק הבין שהמרכבה 2 הינה בתת מיגון מול האיומים. מצב שבו לחודרן יש יתרון ברור על המגן , להבדיל מהמצב בימים אלה. הגם אירוע זה מביא אותי למסקנה שגם המרכבה 2 היה בקושי "מיישר קו" וברור שלא היווה פריצת דרך.
4. מרכבה סימן 1 נטל חלק בלחימה במלחמת לבנון הראשונה בציר החוף והגיע עד לביירות.
5. לטעמי, מובילים היום מנת"ק, רפ"ט ביחד עם חיל השריון , מצב הפוך לחלוטין לעידן שבו פותחו הטנקים מסוג מרכבה סימן 1 ו-2. מצב שבו היוזמה, המעוף ופריצת הדרך הינם בבחינת "הבא להורגך – השכם להורגו".  מהיכרותי הקרובה את מנהלת הרק"ם (לשעבר מנת"ק) רפ"ט ואנשים המדהימים העוסקים במעש, המרכבה 4 של היום ובהמשך 4 ברק, הינם בהחלט "פורצי דרך".

אלבום צילומים באדיבות מנת"ק-רפ"ט

דגם הפלסטלינה המצביע על קונספט של צריח צר מקוטר מיסב הצריח. שימו לב למדף בבליטת החיפוי לטבעת הצריח, כדוגמת טנק הפטון M60A2

טנק פטון אמריקאי M60A2 בעל צריח דומה ביותר לצריח המרכבה סימן 1 ו-2

דגם מרכבה סימן 1 מוקטן , עשוי פיברגלס

ראש רפ"ט אל"ם ישראל טילן מסביר על תכנון הטנק החדש לקציני שריון. מימין שמואל גורודיש, אל"ם גדעון אלטשולר ואברהם "אלברט" מנדלר.

אלוף ישראל טל מסביר על דגם העץ לשר הביטחון משה דיין

דגם פיתוח על גבי תובת  טנק שוט-קל. חרטום השוט – מימין. חרטום המרכבה – משמאל. 

גדי רפן, שריונאי בעל עיטור הגבורה ממלחמת ששת הימים, הצטרף לצוות הפיתוח, ובוחן חדירה בחזית היצוקה של הטנק העתידי. (1972). משמאל, דגם העץ ודגם של מיתלה.

24.7.74, טליק וראשי פרוייקט המרכבה בעמדת הירי בפלמחים בניסוי הירי הראשון

ג'יפ שעליו הותקן סיפון המרכבה העשוי עץ ומערכת פריסקופים לצורך בחינת שדה הראיה של נהג הטנק.

אבטיפוס מרכבה סימן 1 צ-8200001 בניסוי בצאלים בשנת 1974. בצילום סרן אבינועם ברטל, לימים אל"ם.

טנק מרכבה סימן 1 בתצורת הייצור 1979

טנק מרכבה סימן 1 בתצורתו הסופית ב-2007. נוספו משגרי עשן, פלטות בזוקה עבות וכוונת מפקד עם ראיית לילה.