כתבה וצילמה – כתבת יד לשריון – ליאור לינדר (מדריכת שריון במיל')
רגע לפני הסגר של ראש השנה, עליתי על קו 392 ונסעתי דרומה. האוטובוס העמוס בימים כתיקונם היה ריק כמעט לחלוטין, מלבדי היו עוד חמישה חיילים ומשפחה אחת שהייתה בדרכה לאילת. כידוע, בדרך לאילת עוצרים בשיזפון!
מעולם לא ראיתי את הבסיס כל כך ריק: מלבד החיילים בש"ג והשומר בנשקיה לא ראיתי אף אחד. זו תקופה מוזרה בשיזפון, תקופה שבין מחזורים: הטירונים נמצאים בשבועות האחרונים לטירונות, בקרוב יתחילו מקצועות; פלוגות הצמ"פ בשטח, פלוגות הקמ"ט בשבוע ניווטים ופלוגת הקק"ש (קורס קציני שריון) בשבוע מתקדמים. הודות לסגר, בסיס שיזפון היה נקי מקורונה במשך כמעט חצי שנה. על מנת ללמוד איך התמודדו על הנגיף בבית הספר לשריון, שוחחתי עם ראש מדור ההדרכה, רב סרן איציק בארי.
"קודם כל עשינו התאמות לאור המצב כדי לגרום לכך שתהיה מינימום פגיעה בהכשרה. לאור זאת שמנו שלוש מטרות לנגד עינינו: שמירה על הכשירות של החיל וההכשרה, שמירה על כוננות החטיבה ומניעת התחלואה (חטיבה 460 היא חטיבה מבצעית חוץ מהכשרות), ובכלל לשמור על הכשרה באופן מלא מבלי לגרום לפגיעה או נזק באיכות ההכשרה לצד שמירה על מתח מבצעי ושמירה על כוננות בכל אירוע שיתפתח."
בגדוד ההכשרה, גדוד 195, נקטו בשיטת הפרד ומשול: "כל מסגרת לא ראתה מסגרת מקבילה לה, פלוגה א לא באה במגע עם פלוגה ב, פלוגה ב לא באה במגע עם פלוגה ג' וכן הלאה. בתוך הפלוגות צמצמנו ככל הניתן את החיכוך בתוך המחלקות: יצרנו בידולים לשבוע בין המחלקות, כך שגם אם מישהו חלילה מגיע עם הנגיף מהבית, זה נשאר בתוך המחלקה ולא מדביק את כל הפלוגה. עשינו את זה על ידי ירידה מהירה לשטח כמחלקה וסגירה ממושכת בבסיס. בסגר הראשון בממוצע הגיעו פה בין חמש לשבע שבתות ברציפות, היו פה חיילים שסגרו 42 יום."
רס"ן איציק בארי , ראש מדור הדרכה בחטיבה 460
כיום פלוגת טירונים מחולקת לארבע מחלקות על בסיס מקצוע: מחלקת טענים, מחלקת תותחנים, מחלקת נהגים והמחלקה הרביעית נקראת "מחלקת בייניש" – מחלקה המורכבת ברובה מבני ישיבות הסדר ולוחמים דתיים, על מנת להקל על החיילים והמפקדים בכל הקשור לזמני תפילה, צומות וכו'. בזמן המקצועות מחלקת הבייניש (בני ישיבות ההסדר) מפוזרת בין שלוש המחלקות האחרות, לפי מקצועות הלוחמים.
"מחלקה 4 לא יצרה מוקד פוטנציאלי להדבקה: הנגיף פגש אותנו בטירונות, שם הם עוד תרגלו כמחלקה. בשלב המקצועות הגענו קצת יותר מוכנים, מחלקה 4 התפצלה בין המחלקות האחרות וזה קרה בסוף שבעת הימים של הטירונות, כך שהתחילה מחזוריות חדשה."
המורכבות החלה בשלב המקצועות, כשהחיילים עוברים בין הכיתות, המשטח והמאמנים. גם אז הקפידו בגדוד 195 הקפדה יתרה על הנהלים: " בכיתות הקפדנו על מסכות, החמרנו עוד לפני שהייתה הוראה לשים מסכות. תחילה הייתה הנחיה חטיבתית על עטית מסכה בחללים פתוחים, אחר כך הבנו שהנגיף יותר מסוכן בחללים סגורים אז התאמנו את ההנחיות. המדריכות שמרו על ריחוק מהחיילים, הקפדנו על היגיינה בתוך המאמן: ניקיון בסוף כל אימון של הפומית, של הג'נטקס, של המתגים. בכיתות איפה שהיה אפשר יצרנו מרחקים בין הכיסאות, הקפדנו על מקסימום של 25 חיילים בכיתה. גם בכיתות זה תמיד היה ברמת המחלקה, מחלקה 4 הייתה אורגנית למקצועות וברמת המדור ולקראת הסגר השני בנינו שתי קפסולות."
אפילו ירידת המדריכות לשטח בוטלה: " בסגר הראשון לא ירדנו לשטח בגלל שרצינו לא לפגוע בבידול, הפלוגה הייתה צריכה להיות מנותקת מכולם, כי אם מישהו יורד לשטח בלי תסמינים אי אפשר לדעת אם זה מהמדור או מהפלוגה. כל הפלוגות של החטיבה בליל הסדר היו בשטח – 24 פלוגות בשטח שעשו את ליל הסדר: במ4, מ3 פלוגות שהיו בבסיס עשו במשטחים, באולם ספורט, באולם כדורגל, בפינות דגל, 30 ארוחות של ליל סדר."
מדור הדרכה
המדריכות, שבדרך כלל יוצאות הביתה מדי יום חמישי (למעט מקרים ספציפיים של שמירות או שבתות מדוריות) מצאו את עצמן סוגרות בבסיס במשך שבע שבתות ברציפות. "כשהביאו לנו מכונת כביסה למגורים, הבנו שאנחנו הולכות להישאר כאן עוד הרבה זמן" מספרת לי אחת המדריכות.
" הסגירות הרבות היו מאד מאתגרות מנטלית, אני לא מייפה את המציאות, זה היה מאד קשה עבורן. הן עמדו בזה בגבורה. בסגר הראשון הן הצליחו להכיל את זה, סגרו פה מפורים עד שבועות: כולל פסח, ערב יום הזיכרון, ערב יום העצמאות, היציאה הראשונה הביתה היתה רק בשבועות. ניצלנו את זה לזמן ביחד, הובלתי את הסדר עם כל המדור, בסופו של דבר הסגר גיבש אותנו מאד; בערב יום העצמאות עשינו הפנינג למדור לפי הנהלים, ראינו את טקס הדלקת המשואות עם על האש וקריוקי. כל יום שישי הורדתי בנות איתי לקניות מרוכזות בסופר לסוף השבוע ולעודד מוטיבציה, עשינו ערבי סרט וניסינו לייצר הווי והפוגות תחת הקפדה על הנהלים." אומר בארי.
כחלק מתהליך ההכשרה של המדריכה, ישנו שלב הנקרא "חפיפה". מדריכה צעירה שזה עתה סיימה קמ"ד נקראת "נחפפת" ומוצמדת לה חונכת, "חופפת", מדריכה בוגרת באותה הכיתה, אשר מלמדת את הנחפפת את מערכי השיעור הנלמדים באותה כיתה. הנחפפת לומדת כל שיעור בנפרד ונבחנת על כל מערך שיעור מול מספר בוחנות: החופפת, קצינת המגמה או המדריכה הבוגרת של המגמה, מדריכות מהמגמה הנקראות "סוגרות" ומדריכה ממגמה אחרת הנקראת "חיצונית". למשל, אם הנחפפת שייכת לכיתת טכניקות ירי, מדריכה מתחום הנהיגה תהיה ה"חיצונית" שלה.
" בסגר השני עשינו מודל של חלוקת המדור לשתי קפסולות, כאשר כל קבוצה מכילה את כל המרכיבים והיכולות ההדרכתיות והמקצועות, ככה שאם קפסולה אחת נדבקת אז השנייה ממשיכה לתפקד: אם יש שתי מדריכות בכיתה כל אחת משובצת בקפסולה אחרת. זה אתגר אותנו כי מי שמכיר את עולם התוכן במדור כשיש שתיים בכיתה אחת חופפת את השנייה, ואם אני מפריד ביניהן הן לא יכולות להיפגש. החמרנו את הנושא של מרחקים ומסכות, החמרנו את היציאות הביתה, יציאות חצי חצי בסופשים כדי לצמצם את הסיכון שמישהו יכנס בחוץ.
השתדלנו מאד לצמצם את כמות המקשיבות החיצוניות בחפיפה גם כן שיתאים בקפסולות, אתגר אותנו מאד, צמצמנו את משימות החוץ שלנו ו"תיעדפנו" אך ורק מילואים. בלי לעלות לרמת הגולן למבצעית, אלא רק משימות שמגייסים לטובתן מילואים. גדוד סדיר שמבקש תגבור ושמירות בלטרון הורדנו."
המדור נמצא בחוסר סד"כ (סדר כוחות) תמידי, המשימות גוברות על הסד"כ. בתקופה האחרונה המדריכות תפסו שמירות ומטבח בבסיס בנוסף לכל משימות השגרה שלהן: אין רגע דל בחייה של מדריכה. כשמדריכה אינה מעבירה שיעור בכיתה, היא מעבירה אימון במאמן, הדגמה במשטח, לוקחת חלק בחפיפה של מדריכה צעירה, מעבירה זמני לימוד והשלמות לחיילים, דואגת לניקיון המגורים, הכיתה ובניין ההדרכה ורשימת המטלות עוד ארוכה.
מרכבה סימן 4 בעת אימון בשיזפון – צילום: מיכאל מס
הסבות ומילואים
בפעם הראשונה בהיסטוריה של החיל, כל ארבע החטיבות הסדירות משרתות עם אותו הטנק: מרכבה סימן 4.
"השינוי הזה מצד אחד מקל על המדריכות, שלא נדרשות להדריך על מספר סימנים שונים כבעבר, מצד שני האמל"ח (אמצעי הלחימה) הרבה יותר מורכב ודורש הרבה יותר ידע. על סימן 2 למשל היו מדריכות על X שיעורים ועכשיו 2X . כיתת תחמושת לדוגמא, כיתה מאד מורכבת כי מתווסף לה הרבה מאד אמל"ח, כגון מעיל רוח שדורש מקצועיות יתרה. זה אמנם מייצר אחידות בין החטיבות אבל זה עדין לא מקטין מכמות הידע שהמדריכה נדרשת אליו, כי המדריכות עדין צריכות להכיר סימני 3.
נוצרת איזושהי הקלה באחידות ההכשרה. גם בהקשרי החלפים זה היתרון הגדול, השפה משותפת, אותו פס יצור, לכולם יש אותם חלקים. המענה החימושי הרבה יותר מסודר ויותר פשוט, אם כי יותר יקר."
הופתעתי לשמוע על כמות משימות המילואים של מדור ההדרכה, עקב היעדר התקציב הממשלתי וההנחיה לצמצום אימוני המילואים בעקבות הקורונה.
"מצד אחד מצמצמים במה שמבינים שהוא יחסית חלש, ומצד שני מחזקים במה שמבינים שהוא נדרש ונצרך. השריון הוא מלך היבשה. הוא אמצעי הלחימה המרכזי ביבשה, הוא הולך להתעצם עוד יותר עם טנק ה4 ברק שהולך להיות מכונת מלחמה מסוג אחר. לא מורידים את הרגל מהגז, להפך, רק הולכים ומשבחים את האמל"ח. בכל האירועים המבצעיים האחרונים הטנק בא לידי ביטוי כמענה ראשוני כמו האירוע בהר דוב או בעזה. מפקדי אוגדות אומרים 'הטנקים הם שלי, זה הדבר שהכי נוח לי להפעיל האמל"ח שאני מאמין בו והצוותים שלו הכי מקצועיים ומביא תוצאות הכי יעילות'. מעבר ל'אדם שבטנק ינצח', האמל"ח מאד דומיננטי פה, זה השילוב שמביא את התוצר שאנחנו נדרשים אליו. משקיעים בהסבות האלה הרבה מאד כסף כי מבינים שאנחנו לא יכולים לוותר עליהן.
אחת המשימות בשבועות האחרונים זאת הסבה של פלוגה מחטיבה 14 שקיבלנו מחטיבה 847 שלחמה על סימני 2 לסימני 3 רמח. אנחנו דואגים לשמר את הידע גם על טנקים שאינם בשימוש בסדיר: יש מאגר של 120 מדריכות במילואים עבור חיזוק המדור במקומות שצריך סיוע: במשימות חוץ והעמקות מקצועיות לפלוגות שמגיעות למילואים, הדגמות בתאים, שיעורים, מט"זים, תרגולי אנש"צ. השנה הוקם מתקן כוכב בצאלים, מתקן יעודי לחטיבות המילואים. אנחנו שולחים מדריכות מכאן למתקן, כשמו כן הוא, מגיעים לנקודה שממנה יוצאות זרועות. יש שם מט"זים, תרגולי טעינה, נהיגה, חניכה ובקרה. בפסח יש הסבה של שני גדודים מחטיבה 188 ויש את המשימה הלאומית שזו הכשרת הלוחמות. אנחנו מתחילים עם הסבה של מ"כיות מבהל"ג, שזו גם משימת דגל משמעותית מאד וזו גם משימה גדולה. בנוסף ישנה שמירת כשירות של חטיבה 4 שהולכת להגיע שלושה שבועות, גדוד לכל שבוע וחטיבה 10 הולכת להגיע."
אם כך, לאור ההשקעה הרבה בהסבת חטיבות המילואים, אין כל ספק שחיל השריון והטנקים עדין רלוונטים, והנם אמצעי הלחימה המרכזי והמשמעותי בהכרעת הקרב הבא.
