כנס ההנצחה והמורשת השנתי של חטיבה 600 – "נתיבי האש" – סוכות תשפ"ג 12/10/2022
כתב וערך, איתן כהן.
איתן כהן מ"מ 1 בפלוגה ל' גדוד 410 בחטיבה, במלחמת יום הכיפורים.
כמידי שנה, ערכה עמותת חטיבה 600 "נתיבי האש" את כנס ההנצחה והמורשת השנתי לנופליה, ברחבת אנדרטת החטיבה, בפארק העוצבות ביד לשריון בלטרון.
השנה נערך הכנס, בדגש על פועלם של תומכי הלחימה.
באי הכנס משפחות שכולות, לוחמים. ובני המשפחות התקבלו על ידי דיילות קבלה שהפיקו לכל אחד מהבאים תג עם שמו לצורך הקלה על זיהויים במפגש הרעים. הבאים התכבדו בכיבוד קל, פירות ובשתייה.
במפגש הרעים, נוצרו מפגשים מרגשים ומרתקים בין לוחמים שלא פגשו אחד את השני מאז תקופת המלחמה ובין לוחמים ובני המשפחות השכולות.
לאחר מפגש הרעים התקבצו הבאים למרגלות אנדרטת החטיבה לטקס הזיכרון.
מפגש רעים (צילום רחלי נרקיס)
מהלך טקס הזיכרון
המנחה יצחק סחייק שליש הגדוד לאחר המלחמה נשא דברי פתיחה:
49 שנים חלפו מן המלחמה הנוראה ההיא , ושוב אנו ניצבים כאן – הורים שכולים ובנים ונכדים , אחים וחברים וחיילי חטיבה 600 – להעלות את זכרם של רעינו שנפלו במערכה הכבדה.
49 שנה – אך הכאב לא פחת, והצלקות לא הגלידו והזיכרון עודו עמנו.
כל נופלי מלחמת יום הכיפורים, הפצועים והנעדרים חרותים בליבנו לעד. הם שבגופם ובנפשם הבטיחו את קיומם של העם והארץ, בלי הבדל עדה וגזע, ומין ודת, דעה והשקפה, וזאת על אף טעויות נוראיות שנעשו קודם לכן על ידי חלק מקברניטי המדינה…
119 חיילים איבדה החטיבה שלנו , ואנחנו עושים ונעשה כל הניתן כדי שזכרם לא יישכח , גם בחלוף השנים.
רצינו להתייחד השנה במיוחד עם זכרם של תומכי הלחימה שבין הנופלים – מכונאים ואנשי הצוותים הטכניים , צוותי הרפואה , נהגים , טבחים , אנשי השלישות והאפסנאות ועוד ועוד.
אלא אם היו מעורבים באירוע לחימה מפורסם, שמם ומעשיהם לא מופיעים בכרוניקה העיתונאית, בכתבי ההלל ובסיפורי הגבורה, אך כולנו יודעים שרבים מהם נצרבו בלהבת הקרבות, ובלעדיהם, לא ניתן היה לעמוד במשימות הכבדות.
המכונאים וצוותי התחזוקה שעשו לילות כימים כדי להשיב לכשירות את הכלים כדי שיחזרו לשדה המערכה. צוותי הרפואה שחירפו נפשם ונלחמו על כל פצוע ולא ויתרו עד אשר נגזר אשר נגזר, האפסנאים ואנשי הלוגיסטיקה, שתחת אש דאגו שכל הציוד שנדרש יגיע ליעדו, לעיתים גם בדרכים לא שגרתיות, אנשי הקשר שבלי התמדתם לא הייתה תמונת המערכה בפני המפקדים, הטבחים ואנשי העזר שבנפשם ובגופם קיימו את המימרה שהצבא צועד על קיבתו, הנהגים שבנאמנות אין קץ לא נחו יומם וליל והיו נכונים לכל משימה, הרבנים וצוותי הדת שסעדו ותמכו ועודדו גם פיזית וגם נפשית ואנשי השלישות וכוח האדם שטיפלו במשאב החשוב ביותר – בני האדם ובקשר עם המשפחות על הכאב הנורא שכרוך בכך.
מנחה הטקס יצחק סחייק ( צילום איתן כהן)
הורדת דגל הלאום לחצי התורן
חנן צימרמן ודרור בן הרואה נמנים על ותיקי החיילים בגדוד 410. אנשי צוות טנק שלחמו בעוז בפלוגת לורה בפיקודו של אהרן נרקיס וחזרו בשלום מהקרבות ופעילים בעמותה להנצחת החברים שנפלו, הורידו את דגל הלאום לחצי התורן.
הדגל בחצי התורן (צילום איתן כהן)
הדלקת אבוקה
חיים רדזי הגיע לגדוד עם הקמתו מהחטיבה הירושלמית כחובש תאגד ונמנה על ותיקי גדוד 410. לאורך כל ימי הלחימה פעלו הוא וחבריו החובשים תחת פקודו של ד"ר חיים יפה ללא לאות תוך הצלת חייהם של רבים, חיים רדזי הדליק את אבוקת הזיכרון.
הדלקת אבוקה – חיים רדזי (צילום איתן כהן)
קריאת יזכור
אליקום גור שנפצע כלוחם במלחמת ששת הימים, עבר מפלוגת החרמש לתפקיד קצין תחזוקה בגדוד 410 ושימש בתפקידו שנים רבות על אף שיכול היה לפרוש משרות ביטחון, אלי נשא את תפילת "יזכור"
יזכור – אלי גור (צילום איתן כהן)
קריאת פרק תהילים ותפילת אל מלא רחמים
הרב אלי שינקולבסקי המשמש כרב החטיבה שנים רבות , קרא פרק תהילים ונשא את תפילת אל מלא רחמים.
אל מלא רחמים – הרב אלי שינקולבסקי (צילום איתן כהן)
קדיש
ב 6 לאוקטובר היה סרן שמואל ויגדור ז"ל קצין החימוש של גדוד 410 והצטרף לרב סרן שלום עין גל ז"ל שהיה סגן מפקד הגדוד, שניהם מהרו להגיע לימ"ח בשדה תימן אך בדרכם בתאונת דרכים קטלנית נהרגו. בנו של שמואל ויגדור, לירן נשא את תפילת הקדיש לזכר אביו ולזכרם של הנופלים כולם.
קדיש – לירן ויגדור בנו של שמואל ויגדור (צילום איתן כהן)
דבר המשפחות השכולות
סרן שמוליק פליישר היה קצין החימוש של גדוד 409 ונהרג בהפגזה ארטילרית על ציר טרטור עכביש. גב' שרה לייזרוביץ אלמנתו של שמוליק נשאה דברים בשם המשפחות השכולות.
משפחות וחברים יקרים,
התכנסנו היום במקום הזה מול האנדרטה כדי להתייחד עם זכר יקירינו שקיפחו את חייהם על היותם בני הארץ הזאת.
אבות ובנים, בעלים, אחים, אחיות ורעים שנלחמו הקריבו את חייהם ונפלו על הגנת המולדת כדי שלעם היהודי תהיה ארץ כאחד העמים כדי לחיות לפרוח ולשגשג בה.
אני בטוחה שביום הזה כל משפחה שכולה עסוקה באבלה הפרטי ובזיכרון יקירה.
ואני בזיכרוני הפרטי זוכרת את שמואל פליישר שהיה בעלי, היה בן 24 בנופלו בן להורים ניצולי שואה ואחות צעירה ממנו. נישאנו כ-14 חודשים לפני המלחמה.
היום ממרום גילי ועם כל התובנות שרכשתי בחיים כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שהיינו ילדים צעירים ותמימים לא חשבנו שנמות במלחמות.
נפרדנו בפתחו של ביהכ"נ הוא מיהר הביתה להוציא את מדיו ורץ, תפס טרמפ עם חברים שירדו דרומה לא חיכה להסעות.
היינו זוג צעיר ובוגר עם אהבה גדולה עם תכוניות ענקיות לחיים שקרסו באחת.
הוא היה עמוד התווך בביתו לאחר שנפטרה אמו כשהיה בשרות הצבאי הוא לקח פיקוד כהרגלו ודאג לאביו ולאחותו.
שמואל-שמוליק כפי שקראנו לו אהב לקרוא התעניין בשואה ובהיסטוריה של העם היהודי. לפני פרוץ המלחמה הוא עמד להירשם ללימודי הנדסה בטכניון,
תמיד דאג והתעניין בשלום חבריו ופקודיו, אפילו הספיק לדאוג להם ליין וחלות לקידוש ממש לפני שנהרג בהפגזה ארטילרית קשה על ציר טרטור עכביש.
מותו גדע את כל תכוניותיו ותוכנותינו כזוג צעיר להקמת בית.
היום אנו שומעים את החדשות ומבינים שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה, ישנם רבים שמבקשים את רעתנו אירן חיזבאללה חמאס ועוד.. לכן באווירה הזו של חג הסוכות שבה אנחנו מאגדים את ארבעת המינים כסמל לאחדות כל חלקי העם הבה נתפלל לאחדות בינינו ולשלום מדינתנו.
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,
בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ,
וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אלוהינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת ניצחון תְּעַטְּרֵם,
וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.
במעמד זה אני מבקשת להודות בשמי ובשם כל המשפחות לחברי העמותה על פעילותה ארוכת שנים כדי להנכיח ולהנציח את יקירינו יום ביומו. תבואו על הברכה.
יקירינו נפלו על קידוש ה׳ והארץ, במותם השאירו לנו החללים צוואה- להמשיך הלאה, לחיות לשמוח ולהביט קדימה אל עתיד טוב יותר,
כי במותם ציוו לנו את החיים.
דבר המשפחות השכולות גב שרה לייזרוביץ (צילום איתן כהן)
דבר שירה
סא"ל מיל' צדיק זמיר היה עוזר קצין השלישות ועסק בניהול כ"א ונפגעים, צוות של הדרג הלוחם, מורל בידור דואר חבילות ומכתבים וכל המטלות המנהליות הנדרשות בעת מלחמה, הקריא פרק שירה אותו כתב.
רק באוקטובר
רק באוקטובר, כמו לפרוע שילם
לאלה שעסקו במלאכה –
מלחמת מגן וקודש.
שוטף פלוס שנים!
לזכור את הדם שנשפך,
חופן ספוג בחולות מדבר.
שנית בדרכי עפר, שנית "לקסיקון"
עוד פעם "עכביש" "טרטור"
ושופרות באוקטובר נוגים שכן גם
בתרועת הניצחון בתקיעת שברים
שברי פלדה דברם,
הד קולם בקשר שנדם,
תמיד עמנו באוקטובר
שוטף פלוס שנים.
זמיר צדיק קורא קטע שירה שכתב (צילום איתן כהן)
דבר הלוחם
שמוליק ניב היה רוב ימיו קצין שריון ובעת מלחמת יום הכיפורים היה מפקד פלוגת המפקדה של גדוד 410. נבצר משמוליק להגיע לטקס והוא ביקש מהמנחה שיקריא את דבריו:
שמי שמוליק ניב, אני גר בעומר נשוי לאתי ואני בן 90. אני מציין את גילי על מנת שתבינו שהשתתפתי כקצין שריון כמעט בכל מלחמות ישראל.
ממבצע קדש ב 1956 כמפקד מחלקת טנקים ועד מלחמת לבנון ב 1982 כ רמ"ט חטיבה 600.
עבורי תפקיד מ"פ מפקדה בגדוד 410 במלחמת יום הכיפורים היה התפקיד המשמעותי ביותר מכל התפקידים שביצעתי.
19 ימי הלחימה של הגדוד (רוב הזמן בפיקודו של יהודה גלר) היו ימים קשים ורוויי דמים. 61 מחיילי הגדוד נפלו בקרבות, 60 נפצעו, עשרות טנקים נגמשים וכלי רכב אחרים נפגעו בקרבות.
הקשה בקרבות הגדוד כדברי המג"ד היה הקרב על "מיסורי" שבסיומו נותר המג"ד עם 4 טנקים על הגבעות מול הארמיה המצרית השנייה. עוד באותו לילה המג"ד בתבונה ובאומץ החל לשקם את הגדוד בעזרת פלוגת המפקדה, שבמאמצים כבירים ובלתי פוסקים ביום ובלילה הביאו לכשירות חלק מהטנקים הפגועים, שיבצו צוותים מחדש ועזרו בפינוי פצועים מהשטח.
תוך יומיים – 4 הטנקים שעל הגבעה הפכו ל 14 והגדוד חזר לתפקד והמשיך בלחימה ובביצוע משימתו לרתק את הארמיה השנייה ולמנוע מהם לנוע לעבר ראש הגשר.
מקובל לחשוב שפלוגת המפקדה מתפקדת כתומכת לחימה לכוחות הלוחמים, זה נכון בחלקו, אבל במציאות הפלוגה משתתפת גם בלחימה עצמה.
התאג"ד עסק בטיפול בנפגעים ובחילוץ פצועים תוך כדי לחימה.
החימוש עסק בתיקון, חילוץ והחזרה לכשרות של רק"מ ואמצעי לחימה אחרים בצמוד לאזור הלחימה.
גם יתר הפעולות הלוגיסטיות (דלק, תחמושת ואמצעי לחימה אחרים) נעשו ברוב המקרים בצמוד לאזור הלחימה.
תפקיד פלוגת המפקדה כפי שהגדיר זאת יהודה גלר מג"ד 410 הינו "לאפשר למג"ד בכל שלבי הלחימה להיות משוחרר מעיסוק בכל נושא הלוגיסטיקה" וזה מה שפלוגת המפקדה של גדוד 410 ביצעה בפועל.
ולאחי חיילי המפקדה בגדוד 410, כאשר הבנים או הנכדים ישאלו אותנו איפה היינו במלחמת יום הכיפורים נאמר להם בגאווה:
לחמנו בחטיבה 600 בגדוד 410.
דבר המפקד
לאחר שחרורו משרות סדיר הוצב משה עברי סוקניק למילואים בחטיבה 600 כמפקד פלוגה והיה ממקימי החטיבה. עם פרוץ המלחמה ב 6 לאוקטובר היה בטיול בחו"ל ומהר לחזור ארצה כדי להצטרף לחטיבה. מיד לאחר נחיתתו הוצב לגדוד בפיקודו של אהוד ברק כמפקד פלוגה ועוטר בעיטור העוז על לחימתו . לאחר המלחמה שב לחטיבה 600 כסגן מפקד גדוד 407 וכמפקד גדוד 410 עד לחזרתו לשרות קבע. האלוף משה עברי סוקניק נשא את דבר המפקד:
משפחות שכולות חברי מפקדי וחיילי חטיבה 600 מכובדי כולם
הייתי בין מקימי החטיבה שבסיס אנשיה היו בוגרי מלחמת ההתשה ואני מכיר אישית רבים מהנופלים.
מספר חודשים לפני המלחמה גדוד 407 עשה תעסוקה בגזרה הצפונית של התעלה, ראינו את הרמפות הענקיות שבונה הצבא המצרי ולא הבנו לשם מה. רמפות אלה שימשו את המצרים בפתיחת המלחמה להשמדת גדוד 9 שהיה בתנועה לסייע למעוזים בגזרה הצפונית.
הצבא המצרי הפיק לקחים הבין שבקרבות שריון ומול חיל האוויר הישראלי אין לו סיכוי ופיתח עוצבות חי"ר מאומנות מצוידות במשגרי נ"ט, ובנה מערך טקטי רב עוצמה.
ההנהגה הצבאית והאזרחית של ישראל נכשלה בהכנת הצבא למלחמה, התפיסה לאחר מלחמת ששת הימים הייתה שהטנק מסתער החייל המצרי מוריד את נעליו ובורח, צה"ל חזק אף אחד לא יעז לתקוף אותנו, ואם יעז נמחק אותו. המציאות בשטח הייתה אחרת, אכזרית וכואבת.
היטיב לתאר את המציאות לוחם בספר החטיבה, "מה שאינני יכול לשכוח מן המלחמה הוא התמוטטות כל מה שלימדו אותנו, כל מה שהתחנכנו עליו, כל הערכים, שאני אסוג ואשאיר חברים? אנשים שנלחמו איתי שם בטנקים, שאינני יודע אפילו מה קרה להם? אם הם חיים או מתים? את זה אני לא מסוגל לעכל עד היום."
המלחמה היא לא תכנית כבקשתך לא ניתן לבחור משימות אך לצערי הרב , סביב האחריות לפתיחה ולהרחבת מסדרון הצליחה היו מלחמות גנרלים שהייתה להם השפעה על ביצועי חלק מהיחידות שהעדיפו משימות אחרות, לוחמי ויחידות חטיבה 600 נהגו אחרת.
לא היו מקלעים, לא הייתה ארטילריה, המודיעין היה לקוי, חיל האוויר היה חסר חסרו לוחמי חי"ר, ונעשו גם טעויות אך כל זה לא מנע מלוחמי החטיבה לבצע כל משימה גם שנראה היה שביצוע המשימה בלתי אפשרי,
אני מצטט מדברי מגד 410 יהודה גלר זכרו לברכה בראיון אמיץ שנתן לפני כשנה על ההתקפה על מיסורי "אם מפקד האוגדה אריק שרון נמצא קילומטר ממני על רמפה רואה ויודע מה שאני רואה ויודע ולמרות זאת נותן לי פקודה להסתער כנראה שנשקלו כל השיקולים ולכן הובלתי את ההתקפה על מיסורי".
במלחמה איבדה החטיבה מטובי לוחמיה, הכאב על האובדן גדול וככול שעובר הזמן הוא מתחזק, יצאנו למלחמה מיותרת שהייתה יכולה להימנע, ולמרות שלא הכינו אותנו למלחמה הנכונה ובציוד חסר עשו לוחמי החטיבה את המיטב ביצעו כל משימה, גררו את גשר הגלילים לתעלה, השתתפו בקרבות קשים ומורכבים שאפשרו לצה"ל לצלוח את התעלה ולהכריע את האויב.
בזכות הלחימה העיקשת של הלוחמים שגם שספגו אבדות בסדר גודל שאיש לא צפה, התגברו על מכשולים שלעיתים נתפסו כבלתי עבירים, הניצחון הושג בזכות רוח הלחימה וגבורתם של הלוחמים, הם שהצילו את עם ישראל מתבוסה.
אני מוצא לנכון לציין במעמד זה את תומכי הלחימה, בכל מלחמה יש להם תפקיד חשוב על אחת כמה וכמה במלחמת יום כיפור שהייתה המורכבת, אכזרית וקשה מכול המלחמות שהכרנו, תומכי הלחימה היו תמיד חלק בלתי נפרד מאתנו בתעסוקות ובאימונים, הכרנו אישית את הנהגים, אנשי החימוש, האפסנאים, החובשים, אנשי הקשר הטבחים, היה להם ויש להם מעמד שווה, הם חלק מהמשפחה. הלוחמים בחזית ידעו שיש על מי לסמוך ואכן הם היו שם ברגעים הקשים.
מעדות של ד"ר יפה, "את תפיסת האחראיות לחיילים יצרנו בגדוד 410, פלוגת המפקדה נבנתה באופן ייחודי כשההנחה המקדמית הייתה שתפקידה של פלוגת המפקדה היא לשרת את הגדוד ובמיוחד את הדרג הלוחם".
ד"ר זאק הירש מגדוד 409 וד"ר יפה מגדוד 410 בסיוע הרופא החטיבתי ד"ר חנן טאובר ורופאים וחובשים נוספים טיפלו בעשרות פצועים, רבים מהם נפגעי כוויות קשות חלקם במצב אנוש,ביצעו בשטח ניתוחים מצילי חיים, קטעו איברים, הצילו חיילים שתחילה נראה היה שאין להם סיכוי לשרוד, עבור אותם פצועים שחייהם ניצלו בניגוד לכל הסיכויים, אנשי התאגד הם המלאכים האמתיים שלהם, מלאכים במדים שהצילו חיים רבים.
מעדות עמוס אונגר גדוד 409, "פלוגת המפקדה בפיקודו של יצחק חכמוב הייתה צמודה אלינו לאורך כל המלחמה, ציוותי החימוש עבדו יומם ולילה עשו הכול כדי שנוכל להמשיך להפעיל את הטנקים, אנשי החימוש הגיחו בלילות חרף הסכנה לתוך שטח הלחימה לפרק חלקי חילוף מטנקים שנפגעו והחזירו לכשירות טנקים שאחרת היה צורך לפנות אותם לאחור. כל לילה היו חילי פלוגת המפקדה בקשר עם כל הלוחמים של הגדוד, כל טנק שהגיע לציר עכביש ולאחר מיכן לציר לכסיקון קיבל תחמושת, דלק, מים ומזון. אנשי המפקדה תמיד היו שם לתת ללוחמים את השירות שצריך היה לספק להם."
מתוך עדות של ד"ר קלמן גויטין גדוד 407 "פרסנו את התאג"ד ואז הגיעו עשרות פצועים חלקם לא מהגדוד לחובשים זו הייתה הפעם הראשונה שהם ראו פצוע אמיתי ולא מפלסטיק היה להם שוק גדול, מסביב היה ירי כל הזמן טנקים באו הורידו פצועים, ציר עכביש היה חסום לא ניתן היה לפנות לאחור, מלאי המורפיום ומשככי הכאבים אזלו, הצוות הרפואי היה חייב לאלתר תחליפים להקלת כאבים והצלת חיים, בתנאים לא תנאים ולא אחת תחת אש ד"ר גויטין ועמיתיו הרופאים בסיוע החובשים ביצעו ניתוחים מצילי חיים. רבים מהפצועים הקשים של ליל ההבקעה חייבים להם את חייהם. אם כי לא בכל המקרים הרופאים ניצחו ,בשלושה ימים טיפלנו ב 247 פצועים. סרן ד"ר קלמן גויטין זכה בצל"ש על פעילותו להצלת חיים"
מעדות של זורח שדה "הגישה של אמנון וניב הייתה שעלינו להיות צמודים לגדוד לדרג הלוחם, לחלק מהאנשים אפילו לא היה ידע בסיסי בשימוש בנשק, היו כאלה שהיו משותקים מפחד אבל לא הייתה ברירה חברנו לחוליות הטכניות וסיפקנו להם חלפים, ריתכנו מעין פלטות של מגני מזקום ותושבות למקלעים את חלקם אספנו מטנקים פגועים שלנו ושל האויב בשלב מסוים עברנו לשטוף טנקים שלנו מחלקי גופות שנותרו בהם כי הטנקיסטים לא רצו להיכנס לתוכם".
הצירים הפקוקים, ההפגזות, הנפגעים והמראות הקשים שום דבר לא עצר בעד תומכי הלחימה מלהגיע ולעשות מה שצריך, הם פינו פצועים, ניקו את הטנקים מדם הנפגעים, החזירו כלים לכשירות דחפו הספקה, שהיה צורך השלימו צוותים, במסירות דבקות במשימה יוצאת דופן ובכך חיזקו את כושר העמידה של היחידה ואפשרו קיום רצף לחימה, שמותיהם החקוקים כאן בין רשימות הנופלים הם עדות כואבת שאש הקרב לא עצרה בעדם. הם חרפו את נפשם לבצע כל משימה והם ראויים להערכה ותודה.
במהלך השנים נכתבו ספרים ופורסמו תחקירים על מלחמת יום כיפור, וגם אם לא הכול נחקר אנחנו יודעים היום יותר על איך הופתענו איפה טעו מנהיגנו ואיפה אנחנו טעינו. זה מעצים את הכאב על מה ואיך נהרגו חברינו.
אנחנו שהיינו שם יודעים כמה קרובים היינו לתבוסה ומה המחיר של אותה מלחמה, חובה על הדור שלנו לעשות כל שניתן שלא נחזור למציאות כזו ושהנהגת המדינה תעשה הכול למנוע את המלחמה הבאה, ושנדע להתכונן כראוי באם תכפה עלינו.
על תרומתה במלחמת יום הכיפורים יש לחטיבה 600 מקום של כבוד במורשת הקרב של צהל, מלחמה בה איבדנו 119 מטובי חברינו, בשנה הבאה נציין 50 שנה למלחמה אנחנו שנושאים את צלקות אותה מלחמה, מתבגרים משנה לשנה שורותינו מצטמצמות, אני מבקש להביע הערכתי לאותם אלה שדואגים לשמר את הזיכרון והמורשת של החטיבה, חובתנו להעביר מורשת וזיכרון זה לדורות הבאים.
יהי זכר הנופלים ברוך!
דבר מפקד – משה עברי סוקניק (צילום איתן כהן)
הנחת זרים והשמעת שמות החללים
זר המשפחות השכולות – הונח על ידי מר מוריס קדם אחיו של סמל שלמה מזרחי מזור ז"ל שהיה נהג תאגד בגדוד 409 ו ע"י גב' שרה לייזרוביץ אלמנתו של סרן שמואל פליישר שהיה קצין החמוש בגדוד 409.
זר צה"ל – הונח על ידי סגן מאי צפריר ראש מדור נפגעים וע"י רב"ט גל שוטלנד משקית נפגעים.
זר יד לשריון – הונח על ידי תא"ל מיל' מר חנן ברנשטיין מנכ"ל יד לשריון.
זר עמותת חטיבה 600 "נתיבי האש" הונח על ידי משה אזולאי – מ"מ חט"ג גדוד 410 ויומי פנדו חובש בגדוד 407.
במהלך הנחת הזרים הושמעו שמות הנופלים של החטיבה.
זרים לרגלי האנדרטה (צילום איתן כהן)
מקהלת ח"ן בניצוחו של רון גנג., שילבה את שיריה במהלך הטקס.
מקהלת ח"ן בניצוחו של רון גנג (צילום רחלי נרקיס)
סיום הטקס
בסיום הטקס הודה המנחה לכל אלו שעסקו במלאכת הקודש של הכנת הטקס וביצועו.
- לאנשי עמותת נתיבי האש 600 ובראשם יובל ונרקיס ולחברים נוספים אשר פועלים בהתנדבות במסירות ובצנעה במשך שנים ארוכות להנצחת זכרם של אחינו הנופלים.
- לאנשי יד לשריון ולענף נפגעים בחיל השריון על פועלם הרב.
- לכל מי שנטלו חלק בהכנת הטקס וסייעו במלאכת הארגון .
- תודה מיוחדת לאנשי מקהלת ח"ן הנפלאים בניצוחו של מר רון גנג ולמועצה האזורית גזר
והוקרה מיוחדת לכל הלוחמים חיילי החטיבה ולבני משפחותיהם, ומעל הכל – לבני המשפחות השכולות שמהם ואליהם מכוון הכל
האורחים הוזמנו לאודיטוריום לפאנל שיעסוק בתומכי הלחימה.
הקהל שר את הימנון המדינה התקווה.
בתום הטקס התכנסו האורחים באודיטוריום "המרכבה" במבנה משטרת לטרון.
בחלק זה של הכנס, יובל ויס יו"ר העמותה סיפר על פעולות העמותה.
עובד מעוז דיווח על הקמת צוות הכולל אותו, את אלי הררי ואת אלי אפלבאום שיעסוק בתמיכה ועצה לכלל חיילי החטיבה מצולקי מלחמת יום הכיפורים בכל נושא וכמובן בהתנדבות וללא תמורה.
ניתנה הרצאה על ידי פרופ' תא"ל מיל' ערן דולב (קרפ"ר בעברו) בנושא הרפואה הצבאית מקום/התפתחות הרפואה בשדה הקרב עם נגיעות למלחמת יום הכיפורים.
נערך פאנל סיפורים אישיים של תומכי לחימה שסיפוריהם מעידים על תעוזה וגבורה. בהנחיית גדי ליפשס סמ"פ מפקדה בגדוד 410 בזמן המלחמה.
משתתפי הפאנל:
- דוד פישמן – חימוש גדוד 410, סיפורה של חוליה טכנית פלוגה כ'.
- אריה שדה – קשר גדוד 410, סיפור של קשר פלוגת מפקדה.
- פרופ' חנן טאובר – מפח"ט, הרופא החטיבתי סיפור מלחמת יום כיפור.
- משה מלכי – נהג בפלוגת החרמ"ש גדוד 410, סיפור נפילתו של דוד גלזר.
- פנדו יומי – חובש בתאג"ד 407, הסיפור האישי של עבודת התאג"ד בצומת לקקן.
- אורי שריר – מכונאי בגדוד 407, סיפור אישי + תפקיד תומכי הלחימה.
פאנל לוחמים תומכי לחימה בהנחיית גדי ליפשס. משתתפי הפאנל מימין לשמאל משה מלכי, אריה שדה, חנן טאובר, יומי פנדו, דוד פישמן, אורי שריר. (צילום משפחת ליפשס)
