למרות שעליונות טכנולוגית היא מרכיב מפתח בתפיסת הביטחון בישראל, בצה"ל לא השכילו לזרז פיתוח טכנולוגיות חדשות לפני מלחמת לבנון השנייה, כיום, הסיפור אחר לגמרי
איציק אלימלך, לשעבר רמ"ח במפא"ת. מתוך אתר 'ישראל דיפנס' 11 ביולי 2016
נראה כי בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה 2000-2006 הצטברו על שולחן המטה הכללי פרויקטים רבים אשר המתינו לאישור, טכנולוגיות אשר הבשילו ולא מצאו את דרכם לשדה הקרב. שתי סיבות מרכזיות גרמו לכך: האחת היא קיצוץ תקציבי מתמשך שפגע בבניין הכוח, כמו גם פגע באימונים ובמוכנות הכוחות. השנייה הינה התובנה, המוטעית בדיעבד, כי אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות בו ניתן לבנות את הכוח על בסיס אותן טכנולוגיות מתפתחות ותפיסות הפעלה חדשניות תוך קפיצה לדור הטכנולוגי הבא ללא השקעה בהווה, בשורה התחתונה לא השכלנו לייצר באותם שנים תוכנית רב-שנתית עם ווקטורים ברורים בבניין הכוח.
עוד טרם המלחמה ידענו שיכולת התמרון של היבשה, טובה ככל שתהיה סובלת מפערי שרידות, בדגש על איום הטילים והמטענים. סוגיית הפלטפורמה לחיל הרגלים עלתה על שולחן הדיונים שנים רבות לפני המלחמה, הנמר היה שם, אמנם על הנייר אבל מחכה להחלטה, גם טכנולוגיית ההגנה האקטיבית הייתה שם בשלה וממתינה. הגדרנו חזון טכנולוגי של עליונות יבשתית אשר שילב את כלל מרכיבי בניין הכוח, פיתחנו טכנולוגיות רבות בתחום האש המדויקת, מאיסוף דרך איכון ועד פגיעה מדויקת, פיתחנו גם ראשי קרב יעילים מאוד, עסקנו רבות בתחום התמרון, שאפנו להקנות יכולות של חוזי עילי למג"דים, השקענו רבות בחייל החי"ר אבל לא השכלנו להבשיל זאת לכדי יכולת מבצעית לפני המלחמה וכך לדוגמא אחת בתחום האש, מוצא צה"ל את עצמו יורה מעל 170,000 פגזים לתוך שטח לבנון עם יעילות מבצעית נמוכה מאוד עד אפסית, קושי בדיוק האיכון וקושי בתקיפה רלוונטית מידית.
מלחמת לבנון השנייה היוותה קריאת השכמה לצה"ל, לא רק לתפיסת ההפעלה, למוכנות הכוחות לבעיות קוליגיאליות, למשבר אמון בין הדרג הלוחם לדרג המטה, אלא גם בהיבט הטכנולוגי. נראה כי מלחמת לבנון השנייה תפסה אותנו בשפל טכנולוגי. עם טכנולוגיות רבות על שולחן ההחלטות ואחרות בתהליכי מימוש. מצב כזה עלול להתרחש גם בכל מלחמה עתידית אך נראה כי ב-2006 היינו בשפל.
טנקים של עוצבת ברק בהכנה לכניסה ללבנון. צילום: מאיר אזולאי
מרכיב ההפתעה הטכנולוגי
קריאת ההשכמה הטכנולוגית במלחמת לבנון השנייה הובילה את צה"ל ומשרד הביטחון לאשר מיד לאחר המלחמה פרויקטים רבים אשר היו על שולחן הדיונים שנים רבות לפני המלחמה. חלקם, תחת ההבנה הישנה/חדשה כי התמרון היבשתי היה ונשאר מרכיב מרכזי ביכולת ההכרעה של צה"ל. מיד עם תום המלחמה החליטה מערכת הביטחון לפתח ולהצטייד בנמרים (נגמ"ש כבד לחי"ר), לסיים את הפיתוח במערכת הגנה אקטיבית ולהצטייד בה לטנקי המרכבה החדשים, צה"ל השקיע בחימוש חדש לטנקים ("כלנית" ו"חצב"). חה"א נוכח לדעת מה שידע בדיוני האמל"ח טרום המלחמה, שאמינות פצצות האוויר שטח נמוכה, ונכנס לפיתוח פצצה מחוזקת (500 MPR) ועוד דוגמאות רבות.
מה שנכון ביבשה ובאוויר נכון גם במודיעין. מלחמת לבנון פורצת כאשר בצה"ל כ-200 מטרות מסומנות, זהו מספר נמוך מאוד, כיום בצה"ל יש אלפי מטרות מסומנות, אלו מטרות שיתקפו מיד עם פתיחת המלחמה הבאה בקצב אש גבוה מאוד ויושמדו תוך ימים ספורים. הטכנולוגיה עליה נשען המודיעין והאיסוף הטקטי הבשילה רק אחרי המלחמה, השו"ב המתפתח, אפשר למקבלי ההחלטות לשבור מוסכמות ומאפשר כיום ליחידות הנלחמות ברמת גדוד וחטיבה ליהנות ממודיעין עשיר רלוונטי לגזרתם. התפתחות עולם החוזי, הקנתה למג"ד מזל"ט, רוכב שמיים, המאפשר לו לאסוף מודיעין מעבר לגבעה ולהפעיל אש יעילה ומדויקת.
4000 קטיושות ויותר שנופלות בשטח מדינת ישראל בישובים, בערים מרכזיות ונקודות אסטרטגיות של צה"ל נצרבות בתודעת מקבלי ההחלטות ומובילות לאחר המלחמה להבנה גוברת בצורך להשקיע במערכי הגנה מפני טילים. ההתנגדות לפרויקט כיפת ברזל נחלשת ולאחר המלחמה הפרויקט צובר תאוצה ומגיע למבצעיות תוך שנים מועטות, צה"ל עם יכולות כיפת ברזל ושרביט קסמים יודע טוב יותר באופן מהותי לבצע את משימותיו.
עליונות טכנולוגית הינה מרכיב חיוני בתפיסת הביטחון של ישראל, משאבים רבים מושקעים בכדי לשמר עליונות זו במשך השנים. עליונות שבאה לידי ביטוי בכל יום אך תכליתה לאפשר הכרעה מהירה בעת מלחמה. פיתוח והטמעת יכולת טכנולוגית הינו תהליך שאורך זמן רב. המלחמה, פוגשת את האמל"ח במספר מצבים: רובו מוטמע, מוכר ללוחמים אשר השתמשו בו בסדיר ובמילואים במלחמה/במבצע הקודם. חלקו חדש, שזו לו טבילת האש הראשונה, אם כי גם אמל"ח זה עבר תהליך הטמעה מסודר כגון טנק המערכה מרכבה סימן 4. חלקו הקטן נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים. היכולת הצה"לית נשענת עלהאמל"ח הראשון המוכר והטוב. האמל"ח החדש אמור להוות את הערך המוסף של העליונות הטכנולוגית, את התוספת מאז המלחמה האחרונה, את פסגת הידע המתורגמת ליכולת מבצעית בשדה הקרב. זהו מרכיב ההפתעה הטכנולוגי, כגון: הופעתהסאגר במלחמת יום כיפור, טיל אויר אויר פיתון במלחמת לבנון הראשונה, כיפת ברזל ב"צוק איתן". זהו אמל"ח עם יכולת אשר מוציאה את האויב משיווי משקל ומעצבת את שדה הקרב. לכן, כאשר צה"ל מגיע למלחמת לבנון השנייה עם טנק מרכבה סימן 4, שזו לו טבילת האש הראשונה במלחמה. כלי הטוב מסוגו בעולם, מערכת קרב מדהימה, עם היתוך של מיטב הטכנולוגיות, אתה מצפה שהטנקים הללו ייצרו שינוי מהותי בשדה הקרב, יאפשרו יכולות שלא היו קיימות לפניו, אך זה לא היה המצב במלחמה זו, מעל 40 טנקים מכל הסוגים נפגעו, מעל 20 טנקים נחדרו, ביניהם 5 טנקי מרכבה סימן 4 והתמרון דשדש לאורך כל המלחמה.
הקטגוריה השלישית הינה של שימוש באמל"ח חדש תוך כדי לחימה. קטגוריה זו שנויה במחלוקת ואכן בעייתית. הרצון העז לתרום, להשפיע ולאפשר ללוחמים לבצע את משימתם בוער גם בעצמותיהם של העוסקים בפיתוח האמל"ח, בצבא ובתעשיות. המטרה לרתום את כלל משאבי המדינה, גופי פיתוח, קצינים, תעשיות ביטחוניות, לרכז מאמץ בעת חירום על מנת להגיע להכרעה מהירה ולסיום המלחמה בניצחון. לעיתים מגמה זו מתנגשת חזיתית ברצון להילחם עם מה שהתאמנת אתו, עם המוכר והטוב, לא להסיט קשב (בעיקר של מפקדים) לקליטת ושימוש באמל"ח חדש ולא להכניס אי וודאות נוספת לרבות הקיימים במלחמה. האיזון בין 2 המגמות צריך להיעשות על ידי המפקדים ברמות השונות. אפשר למצוא דוגמאות רבות להפעלת אמל"ח חדש תוך כדי מלחמה עם תרומה משמעותית כמו גם שימוש פחות מוצלח באמצעים חדשים. בכל גוף טכנולוגי ובכל תעשיה ביטחונית קיימים נהלים והוראות קבע למלחמה. בנוסף התעשיות מתבקשות לנסות לייצר פתרונות טכנולוגיים תוך כדי המלחמה לסוגיות שצצות כגון פצצות להבערת "שמורות הטבע" במלחמת לבנון השנייה או פתרון להשמדת מהירה ויעילה של מנהרות בצוק איתן. משימות חירום אשר דורשות ריכוז של מיטב המוחות בכדי לייצר פתרון יעיל דיו בזמן קצר מאוד. "דור הפלזמות": במלחמת לבנון השנייה נמתחה ביקורת על מפקדים אשר העדיפו להימצא בחדרי הפיקוד מאחור (חמ"לים), חדרים אשר היו מצוידים חלקית במערכת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) וביכולות נוספות. בשבוע בין תחילת המלחמה לכניסה הקרקעית, נפרסה המערכת בחמ"לים הנייחים אשר היו בשטחי המדינה על קו הגבול. עבודה מאומצת של גופי האמל"ח יחד עם חברת אלביט הובילה למצב בו בחמ"לים ניתן היה לצפות במיקום הכוחות כמעט עד רמת הכלי הבודד, ניתן היה להקרין וידאו ישיר ממזל"טים באזור, בחמ"ל היה קשר דרך מערכות השליטה והבקרה ישירות ליחידות אש כולל חיל האוויר, ניתן היה לסגור מעגל אש יחסית מהר. יכולות אלו לא היו בנמצא במלחמת לבנון השנייה בחפ"קים(חוליית פיקוד קדמי) וכך מצאו המפקדים, המח"טים בעיקר, את עצמם בדילמה הקלאסית בכל קרב, מיקום המפקד. במלחמה זו הדילמה התחדדה באופן קיצוני מכיוון שהפער בין יכולת השליטה וניהול הקרב מחדרי הלחימה לבין היכולת המאוד מצומצמת בחפ"ק, היה עצום. המפקד היה צריך לבחור בין להיות בתוך בית מס' ק"מ בתוך לבנון עם מערכת קשר בלבד, תמונת מצב מוגבלת מאוד, יכולת הפעלת אש לא רלוונטית כמעט ויכולת ניהול קרב נמוכה. כל זאת בהשוואה לחמ"ל המאובזר בכל טוב טכנולוגי, המאפשר למפקד החמ"ל לקבל החלטות מושכלות בזמן אמת על בסיס מכלול הנתונים והיכולות. עם הטמעת כלל תוכנית צי"ד. לאחר המלחמה פער זה הצטמצם משמעותית וכיום הטכנולוגיה מאפשרת להעביר יכולות רבות לחוליית הפיקוד הקדמי. כך שכבר במבצע "עופרת יצוקה" המפקדים יכלו להיות עם הכוחות מלפנים ועדיין ליהנות מיתרונות הטכנולוגיה.
שימור העליונות הטכנולוגית
עם תום המלחמה, נכנס צה"ל לתחקורים רבים ועמוקים, ברמות שונות, התחקיר הטכנולוגי אף הוא התקיים בכל הגופים העוסקים בפיתוח אמצעי לחימה ובכלל הזרועות, התחקיר שביצע מפא"ת הינו מסמך מרתק והיווה מפת דרכים טכנולוגית שנים רבות קדימה. המלחמה הינה המבחן העליון של הטכנולוגיה אשר פותחה והוטמעה בשנים טרום המלחמה, לתכלית ההכרעה והניצחון. במלחמה למדים מהן הטכנולוגיות שתרמו בשדה הקרב, האם אמצעי הלחימה שפותח בהשקעה רבה אכן עונה לצורך המבצעי, אך בעיקר למדים על הפערים, מה חסר? איך מתמודדים עם "שמורות טבע"? איך מקצרים את זמן המלחמה משבועות לימים? אילו טכנולוגיות נכון לפתח והיכן להשקיע את המאמץ והכסף? למשוב שמגיע מהלוחמים יש משקל עצום בפיתוחים הבאים. לקחים אלו יחד עם ניסיון לחזות ולהתכונן למלחמה הבאה הובילו את תוכניות המחקר והפיתוח בשנים שלאחר המלחמה. אין ספק שעשור לאחר מלחמת לבנון השנייה צה"ל עשה קפיצת דרך טכנולוגית מדהימה וכיום אנו נמצאים בעליונות טכנולוגית מובהקת על אויבנו. עם זאת, זהו מאמץ מתמשך הדורש השקעות רבות לאורך השנים. בהסתכלות עתידית חשוב להמשיך ולחזק את יכולות האש המדויקת והאפקטיבית על ידי דיוק האיכון ותקיפה מידית עם חימוש אפקטיבי למטרה. להמשיך להשקיע בתמרון הקרקעי (כולל בסביבה אורבנית) תוך הקניית מערכת הגנה אקטיבית מתקדמת מדור ב' לכל כלי לחימה. לקצר, לפשט ולאפשר למג"ד לסגור מעגלי אש מהירים ויעילים, להרחיב את יכולת החוזי העילי כך שיהיה זמין אך למפקד הפלוגה וכמובן למח"ט. חייל החי"ר צריך להיות במרכז העשייה הטכנולוגית. חשוב להתמודד עם התווך התת-קרקעי, לפתח יכולות רובוטיות יבשתיות ועוד. בחיל האוויר קליטתם הקרבה של מטוסי האדיר (F-35) תשנה מהותית ולטובה את יכולות החיל ויחד עם שילובן של מערכות ישראליות במטוס, יאפשרו לשמר את העליונות האווירית. המלחמה הבאה צריכה להיראות אחרת לגמרי, קצרה יותר, אגרסיבית יותר, הפעלה משולבת של כלל היכולות והגעה להכרעה מהירה עם מינימום נפגעים לכוחותינו.
לצפייה בכתבה במקור, ראו כאן:
