אנחנו והקרב על הבליטה
ערך וכתב חגי כהן (תא"ל מיל.)
כמוני ודאי שמעתם מעט, אם בכלל, על הקרב המפתיע והמרתק הזה, שנחשב על פי היסטוריונים רבים לאחד הקרבות המפתיעים והמרתקים ביותר במלחמת העולם השנייה אחרי המערכות שקדמו לi: מערכת מוסקבה, הנחיתה בנורמנדי ומערכת קורסק (קרב השריון הגדול במלחת העולם השנייה). "הקרב על הבליטה" שהפתיע ב 14 דצמבר 1944 את בנות הברית, נמשך כחמישה שבועות בעיצומו של חורף מושלג, מזג אוויר סוער במיוחד, על קרקע טרשית מוגבלת מאוד לתנועה, בהרי הארדנים על אדמת אירופה. הייתה זו מערכה עצומה בכול קנה מידה: מאות אלפי לוחמים, אלפי כלי רכב משוריינים וקני ארטילרי, מאות מטוסים (עם עליונות אווירית מוחלטת של בנות הברית), מערכים לוגיסטיים מורכבים, אבדות רבות בנפש, בכלי מלחמה ורכוש – שלא נודעו רבות כמוה בהיסטוריה המודרנית. המערכה נוהלה על ידי בכירי המפקדים של בנות הברית וגרמניה והביאה לשדה הקרב את מיטב הטכנולוגיות של אותם ימים.
אינני היסטוריון צבאי, גם קטונתי ואיני מתיימר לנתח את ההיבטים האסטרטגיים, האופרטיביים והטקטיים של המערכה המרתקת הזו שהייתה המתקפה הגרמנית האחרונה במלחמה, בתקווה להשיג הכרעה לפני התבוסה הסופית שכבר נראתה באופק.
אם כן מדוע נזקקתי למערכה הזו כאן, מה לה ולנו? הסיבה היא שעיון בהערכות והתנהלות הלחימה ב"קרב על הבליטה", עוררו אותי למספר מחשבות שהן אקטואליות תמיד לצבא לוחם ושבחרתי רק כמה מהן כרלוונטיות וראויות לעלות כאן בהקשר של הפקת לקחים ולימוד ערכי יסוד בלחימה והיבטים (חלקיים בלבד) של עקרונות המלחמה.
זחיחות והונאה
זחיחות הדעת וקונספציות שגויות הם אלו שאפשרו למערכה הזו לפרץ בכלל ולהתפתח כפי שהתפתחה. כל אלו מפורטים היטב בניתוחים של כותבי ההיסטוריה הצבאית (הכול מונגש היום באתר המרכז להיסטורי צבאית של צבא ארה"ב: /https://history.army.mil). הצבא הגרמני הצליח, בתחכום רב, לצבור כוחות משמעותיים מתחת לאפן של בנות הברית, להפתיע בזמן ובמקום ואף להחדיר יחידות מחופשות של "דוברי אנגלית" לעורף האויב וכך לשבש מהלכים מבצעיים ולוגיסטיים, לגרום מבוכה וקורבנות רבים לכוחות של בנות הברית. גם בצד המותקף של בנות הברית וגם בצד התוקף של הצבא הגרמני, נדחקו לשוליים, כל צד ממניעיו הוא, הערכות מצב ומודיעין שהגישו אנשי הצבא למקבלי ההחלטות. התהליך הזה מזכיר כל כך את מה שקרה אצלנו במלחמת יום כיפור, בהבדלים של נתוני הרקע כמובן. ההפתעה תמיד אורבת בפתח ומחייבת ערנות יתר בדרגי הפיקוד וההחלטה הבכירים. בכל הערכת מצב יש לבחון כיצד נמנע מהפתעה או לפחות נשבש אותה במהלכים מוקדמים.
חוד החנית
אל הקרבות במערכה הזו הוטלו לא אחת, בשני ציידי המתרס, יחידות שלא הוכנו כראוי למשימותיהן או שהתייצבו למערכה בלא שהות מתאימה להתארגנות (הדביזיה האמריקאית בגזרת ההבקעה הגיעה מצרפת אחרי מסע חורפי מתיש של שלוש מאות קילומטרים ותפסה את הגזרה רק חמישה ימים לפני תחילת המתקפה הגרמנית). חיילים שלא עברו אימון בסיס, ציוד, מטוסים וכלי לחימה בלתי כשרים – שלא רק שלא הואילו אלא שיבשו בפועל את התקדמות הכוחות ואף הגדילו משמעותית את האבדות. אף שהנושא לא נחקר לעומקו, ניכר שבחלק לא מבוטל מהקרבות נוצרו ציוותי כוחות אדהוק כפועל יוצא מהתפתחות הקרבות. חוכמת האלתור וציוותי כוחות מזדמנים תוך כדי לחימה, הינה לעתים צורך בל יגונה, אבל חשוב לשקול היטב את השימוש בהם ואת יעילותם המוגבלת. להכרות המעמיקה עם השטח והמשימות יש השלכה ישירה ומכרעת על התוצאות בקרב. לעניות דעתי, ויש דוגמאות רבות לכך, שאלתורים ושינויים בלתי צפויים במשימות של הכוחות הלוחמים במלחמות שלנו, נעשו לעתים בשיקול דעת חלקי ובחיפזון יתר. (בכוונה אני נמנע כאן ממתן דוגמאות שיעוררו קרוב לוודאי מחלוקת). במערכה הזו נוכחנו שוב בחשיבות של ריכוז הכוחות למאמץ העיקרי ואיתור נקודות התורפה במערכי האויב שאפשרו את ההבקעה והפריצה לעומק, אך מצד שני ראינו שהזנחת אבטחת האגפים היא זו שסיכלה את ניצול ההצלחה של המאמץ העיקרי.
נחישות והקרבה
בקרבות של "מתקפת הארדנים" כפי שכונתה בפי הגרמנים ו "הקרב על הבליטה" כפי שכונתה המערכה על ידי בנות הברית, נערכו התמודדויות רבות ברמה הטקטית. מרבית חוקרי המערכה התייחסו בעיקר לפיקוד הבכיר ומיעטו ל"נבור" ברמות הנמוכות. אך ברמה הטקטית התנהלו הקרבות האמתיים והם אלו שהכריעו בסופו של דבר את המערכה כולה. אותו מפקד זוטר: יהיה זה מפקד חטיבה, גדוד, פלוגה ואפילו מחלקה – נלחמו לא אחת בתנאים של חוסר וודאות מוחלטת, מצוקה ומחסור חמור באמצעי לחימה, מזון, מים, ביגוד חם ודלק , תקשורת מקוטעת, העדר סיוע ארטילרי ואווירי, הרוגים ופצועים שלא ניתן לפנותם. בצד הכניעה לאויב של שני רג'ימנטים אמריקאים (רג'ימנט– אצלנו סדר גודל של חטיבה), הנחישות וההקרבה של יחידות אחרות הייתה עילאית ובלתי מתפשרת. יחידות שחוקות עד דק שכותרו מכל עבריהן, המשיכו להילחם באמונה שלא יופקרו ויחברו אליהן, קרבות בלימה והשהיה כמעט חסרי סיכוי הוכיחו את עצמם כשוברי שיווין במערכה כולה. חיילים ומפקדים אמריקאים שנלחמו על אדמה זרה למען ערכים נעלים ומהצד האחר חיילים ומפקדים גרמניים שטופי מוח (ואולי חלק מהם שטופי פחד מוות) הקריבו את חייהם בלהט הקרב ורק מעטים נטשו את המערכה. אצלנו האמונה בצדקת הדרך ואחוות הלוחמים אינן מוטלות בספק, אך אסור לקבלן כדבר המובן מעליו. במלחמות שלום הגליל ולבנון השנייה לדוגמא (ואפשר לחשוב גם על מצבים אקטואליים כיום), התעוררו לא מעט ספקות ביחס לצדקת המלחמה והן מהוות איתות לחשיבות של העמקת התודעה בצדקת הדרך וההתמודדות עם מצבי קיצון גם אצלנו. גורם מהותי ומשפיע על המורל והגיבוש ביחדות הלוחמות מושג בעיקר באימונים ריאליים ותרגול מתמיד.
לוגיסטיקה
יש היסטוריונים שיקראו למערכה הזו הקרב על הלוגיסטיקה. הגרמנים תקפו כאשר מראש סבלו ממחסור בדלק והתבססו על השתלטות על מאגרי דלק אמריקאים וכיבוש נמל אנטוורפן שהיווה את צינור האספקה העיקרי של הצבא האמריקאי באירופה. אין לכך כמעט אח ורע במלחמות המודרניות וכאשר כשלו בכך התבוסה כבר הייתה ממשית. בנוסף תנאי השטח, העבירות המוגבלת ומזג האוויר הקיצוני הקשו מאוד על ההתנהלות ותחזוקת הכוחות. היו אלו תנאי פתיחה שקשה להניח שיחזרו על עצמם אי פעם. גם המיגון, השרידות, הדיוק של אמצעי הלחימה שלנו וההתפתחויות הטכנולוגית אינם ניתנים להשוואה עם תנאי המערכה ההיא. אבל בכל זאת חשוב לציין שלתכנון וניהול הלוגיסטיקה הכושלת, בלשון המעטה, במערכה ההיא, הייתה השפעה מכרעת על תוצאות המלחמה ומכאן שאין להתייחס לנושא הזה כשולי כלל וכלל. אומנם האמצעים הלוגיסטיים כיום מגוונים ומשוכללים ומרחבי הלחימה אצלנו מצומצמים בהרבה, אבל מהצד האחר הלחימה העתידית בשדה הקרב ובחזית העורף שלנו, מציבה אתגרים לא פשוטים במגוון ההיבטים הלוגיסטיים והאזרחיים שיש להביאם בחשבון.
מדורת השבט
כמעט בהיסח הדעת, ותמיד בכוונה כנה, אנחנו שולפים את הסיסמא "האדם שבטנק ינצח". מבלי לזלזל כלל באמירה השגורה הזו והדומות לה, "הסיסמאות" הללו הן ערכים מופשטים שאין בהם די כשלעצמן, כדי לנצח בקרב. יש כאן מרכיב חשוב נוסף שלשמו בעצם נכתבו השורות הללו.
עוד בשחר ימה של האנושות, ואני לא מחדש כאן דבר, היוו הסיפורים שסופרו ליד האש במערות האדם הקדמון, המקור להתפתחותה של הציוויליזציה והטכנולוגיה האנושית. שם סופרו בין השאר סיפורי הצייד ועבודת האדמה, משם התפתחו כלי הנשק הראשונים, המלכודות, טכניקות הצייד ואחר כך טקטיקות הלחימה בשבטים מתחרים וכיוצא בזה. גם התנ"ך שלנו הוא בעיקרו רצף של סיפורים בתחומי החיים השונים, ביניהם סיפורי מלחמה וכיבוש מרתקים, שעל בסיסם התפתחו התרבות והזהות הלאומית שלנו. הסיפור באשר הוא, מהווה מקור השראה ועוצמה לדורות. אפשר להעמיק ולהרחיב בנושא הזה, אך התמצית היא שלסיפורי הקרב, או למה שאנחנו קוראים היום, לקחי מלחמה ומורשת קרב, השפעה ותרומה שלא יסולאו בפז, על הפיקוד ורוח הלחימה בשדה הקרב. התועלת וההשפעה של סיפורי הקרב הם בעלי ערך סגולי רב שאינו ניתן למדידה ולכן גם מקבל, אולי, מקום נמוך יחסית בסולם הערכים של הכשרת המפקדים בצה"ל. קל יותר להתבונן בפרספקטיבה היסטורית על מאורעות רחוקים מאתנו, אבל באמתחתנו מצויים למכביר קרבות מימי יהושע בן נון ודוד המלך, דרך מלחמות המכבים, קרב תל חי, גבעת התחמושת, צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, קרבות הבלימה וניצול ההצלחה ברמת הגולן וקרבות רבים אחרים, המחזיקים אוצר בלום של ידע, ערכים, גבורה וחשיבה צבאית שהטמעתם בקורסי הפיקוד השונים היא נכס חשוב מאין כמוהו לתהליכי שיקול הדעת וההחלטות של מפקדים בשדה הקרב ועובר כמובן לרוח הלחימה, הלכידות והנחישות בקרב של הלוחמים שלנו.
לסיכום
הידע והסיפורים זמינים היום יותר מאי פעם ומה שמתבקש הוא לאתגר את עצמנו בהטמעתם, הבנתם והתאמתם למלחמה של מחר. נכון וברור ששדה הקרב העתידי יהיה רחוק במובנים רבים מהקרב של אתמול, אך כול עוד העימות הפרונטלי במלחמה יהיה אנושי, ולו גם בטווחים רחוקים מאוד, יישארו הערכים הבסיסיים ועקרונות הלחימה נכונים ותקפים תמיד. אומנם כן, יש להביא בחשבון אפשרות שנופתע למרות מערך המודיעין האדיר שהקמנו, יש להביא בחשבון אפשרות שדברים ייצאו משליטה ונידרש אז לתושייה וגיוס פתרונות שלא הכרנו וגם להביא בחשבון מצבים של הרס ופגיעה אנושה בחזית או בעורף שיחייבו הקרבה ותעצומות נפש יוצאי דופן. אין כאן עניין של הפחדה או יצירת פאניקה, אלא הנכחה של מצבים שההיסטוריה האנושית חוותה אותם שוב ושוב בתולדותיה. אני ממליץ בכל לב למפקדים ברמות השונות לצלול קצת לסיפורי המלחמה שלנו ושל אחרים, זה מרתק ברמות. לא מתחיבת, לעניות דעתי, ירידה מפורטת להבנת המהלכים הטקטיים והאופרטיביים – די לקלוט ולהבין את המהלך הכללי, ההחלטות המרכזיות, הערכים, הכשלים וההצלחות, כדי לצאת נשכרים ומעושרים בידע חשוב ורב ערך בשעת מבחן.
חגי כהן (תא"ל מיל.)
*תודה לבני מיכלסון (אל"מ מיל.) על ההערות המחכימות והעריכה של הרשימה הזו בהיבט של ההיסטוריה הצבאית.
*אשמח לקבל תגובות גם לכתובת המייל שלי hagigga@gmail.com
