ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר
אל"ם (במיל') שלמה ארבלי, הנקרא בפשטות ע"י כולם בשם 'ארבלי', הוא איש מיוחד במינו. איש אנרגטי בעל צחוק רועם וחיבוק חם, פעיל ומתנדב הממשיך גם כיום, להרצות כל שבוע בפני חיילי צה"ל על מורשת קרב. הנער הזה הוא כיום נער בן שמונים. ולכבוד האירוע החגיגי, התכנסו ובאו כמאה וחמישים איש. היו בהם בני המשפחה, מפקדיו ופקודיו מצה"ל ובהם האלופים ג'קי אבן ועמרם מצנע וגיבור ישראל אביגדור קהלני, לוחמי פלוגה א' המיתולוגית של האלוף משה בר-כוכבא (בריל) ז"ל, חברים מארגון "צוות" וממועדון הגמלאים, יו"ר מפלגת העבודה חבר הכנסת בוז'י הרצוג וחבר הכנסת איתן כבל וידידי המשפחה.
היה זה באולם "תאטרו" בראשון לציון ביום 23 בפברואר 2017. במהלך הערב הוקרן סרט על חייו של שלמה, שהוכן במיוחד לאירוע זה, ובו קטעים מסרט שחזור קרב הרואיפה. את הסרט על חייו של ארבלי ומשפחתו ערכה והפיקה דורית ש.מ.ש.
אל"ם (במיל') שלמה ארבלי בטקס לציון 60 שנה למלחמת סיני
חברים, ידידים ובני המשפחה הכינו ברכות חמות לארבלי וחלקם קראו אותן במהלך הערב. היו בהם:
- תא"ל (במיל') יוס אלדר, שארבלי היה המ"פ הראשון שלו כשהיה מ"מ, שסיפר בהתרגשות על החונכות המסורה והאבהית של ארבלי, ששימשה לו מודל בשירותו הצבאי.
- יוסף נסראלדין יו"ר התנועה הדרוזית הציונית בישראל,
- חבר הכנסת בוז'י הרצוג יו"ר מפלגת העבודה שארבלי נמנה על שורותיה,
- תא"ל (במיל') אביגדור קהלני, שפעם היה פקודו של ארבלי ופעם מפקדו, והגדיר אותו "נשמה מהלכת".
- צבי אלפרט מפלוגה א' המיתולוגית של משה בר-כוכבא,
- אחותו הצעירה ציפי
- הרב אביטן שקרא לדברים שנשא "שיר השירים אשר לשלמה",
- חבר ילדות מקריית חיים ראובן ברוק
עטיפת דיסק של סרטון על חייו של ארבלי
ארבלי – 1955 – מתגייס לשריון
ההורים מרים וחנוכה ארבלי עולים לארץ ברגל
מרים וחנוכה ארבלי, הוריו של שלמה, עלו לארץ ברגל בשנות ה-30' של המאה הקודמת, מצפון עיראק דרך סוריה ועד לירושלים. אחותו הגדולה נולדה כבית הכנסת בסוריה בעת שהיו בדרכם לארץ הקודש. שלמה עצמו נולד בעיר העתיקה בירושלים ביום 14 בפברואר 1937. אביו חנוכה לחם בשורות האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי). אמו בת למשפחת ברזני, שאחד מבניה, משה ברזני, נמנה על עולי הגרדום בעכו בתקופת המנדט הבריטי. סבו של שלמה, יצחק ברזני, היה הרב של העיר ארביל בצפונה של עיראק.
שלמה החל את לימודיו ב"חדר" בגיל 3. באחד הימים חזר עם סימנים כחולים על גופו וסיפר שהרב הרביץ לו. אביו מיהר לרב והיכה אותו. מאז לא הלך יותר שלמה ל"חדר". ההורים התקשו לחנך את האחד השובב מתוך שבעה אחים ואחיות. כשהיה בן ארבע – עברה המשפחה לחיפה. לפני מלחמת העצמאות עברו לקריית חיים שנחשבה אז ליישוב יוקרה, ושם קיבלו "שיכון" בדמות דירה בת שני חדרים. בחדר אחד גרו ההורים ובשני שבעת הילדים. מאוחר יותר הגיעה גם הסבתא מעיראק והצטרפה לחדר הילדים.
ילדותו של ארבלי עברה עליו בקריית חיים. היו אז ארבעה תלמידים בכיתה, וארבלי היה יוצא מהכיתה לבלות בים, ולכן יש לו השכלה "ים-תיכונית"… מאורח יותר עברה המשפחה ליישוב ציפורי, שם בילה את נעוריו.
השירות בצה"ל
כשבגר התגייס ארבלי לצה"ל ב-8 בפברואר 1955 (מספר אישי 316034) והגיע לשריון במחנה חסה הסמוך לאשקלון. ארבלי שובץ לפלוגת טנקים בפיקודו של המ"פ משה בריל (לימים האלוף משה בר-כוכבא). תחילה היה איש צוות בטנק שרמן אם-3 ובהמשך מפקד טנק על טנק שרמן אם-50.
במלחמת סיני שפרצה ביום 29 באוקטובר 1956 לחמה הפלוגה של משה בריל בקרבות אבו-עגילה ובקרב הסכר הנודע. הפלוגה קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה, ממפקד גייסות השריון אל"ם אורי בן-ארי שהיה מח"ט 7 במלחמה.
ניתכה עלינו אש נוראית, מספר אבלי על קרב הסכר, את הפגז הראשון (של טנק אויב) אני קיבלתי, השרשרת (של הטנק) ירדה. מיד בוצעה תרגולת, ירדנו מהטנק, לקחתי את המקלע 0.3 (7.62 מ"מ) עם ארגזי פעולה, ורצנו מהר לפי הפקודה והתרגולת. הצבתי את המקלע עם ארגזי הפעולה. הם (אנשי הצוות שירדו) ירו על היעד, ואני חזרתי ונכנסתי לטנק, ושימשתי גם מפקד טנק וגם טען-קשר. טור החרמ"ש המסתער שהיה אמור לכבוש את היעד רגלית נפגע ונעצר. גם הטנקים המלווים אותו מתחילים להיפגע אחד אחרי השני. אל היעד מצליחים בסופו של דבר לפרוץ רק הטנק של המ"פ בריל והזחל"ם של סגנו (אוריאל רוזן). הם נעים בין עמדות המצרים, ממטירים אש על ימין ועל שמאל. מוצב סכר הרואיפה נכבש על ידי הגדוד בקרב המופתי.
כל הטנקים נפגעו, מספר ארבלי בהתלהבות, אבל אף טנק אחד לא נעצר ולא ברח. כל אלה שנפגעו – כל אלה המשיכו לירות אש אל היעד. זה גם מה שנתן למ"פ את הכוח לכבוש את היעד. שלמה ארבלי קיבל צל"ש (ראשון) מאלוף פיקוד הדרום, האלוף חיים לסקוב, על חלקו בקרב הסכר.
ככל שטיפס בסולם הדרגות כך הטביע את חותמו כחייל, קצין ומפקד יוצא דופן. ב-1957 סיים את קורס הקצינים. ב-1958 הפלוגה בפיקודו של בריל נבחרה לייצג את חיל השריון בצעדת ארבעת הימים, ואף הגיעה למקום הראשון בתחרות הארצית. לאחר שזכו המקום הראשון בצעדה זו בארץ נשלחו לייצג את צה"ל בצעדה הבין-לאומים בהולנד. גם שם זכו במקום הראשון. ארבלי מצא עצמו בצעדה בהולנד עם נקע ופצע בקרסול. הצל"ש השני הוענק לו ממפקד גייסות השריון האלוף חיים בר-לב, על שהגיע למקום הראשון למרות הנקע ברגלו. ארבלי נבחר להיות גם "מצטיין הנשיא".
סא"ל ארבלי בצעדת ארבעת הימים
מאז שחתם לשירות קבע באוגוסט 1958 ועד שהשתחרר בדצמבר 1981 שירת בתפקידים רבים בקריירה הצבאית שלו:
- יוני 1967, מלחמת ששת הימים: בחזית סיני בחטיבה 7
- 1967: מפקד פלוגת סיור 135 – לקראת מלחמת ששת הימים
- הצל"ש השלישי: במאי 1996 התרחש אירוע שבו כוח הנדסה ספג מטחי אש ממוצב ירדני עוין. ארבלי שהוזעק למקום חילץ את הכוח. על כך קיבל צל"ש מהאלוף ישראל טל, מפקד גייסות השריון דאז.
- 1966: קצין האג"ם בחטיבה 200 ("כאב ראש עם הניירת, מעדיף לפקד על פלוגה"…)
- 1966-1964: מפקד קורס מ"כים חרמ"ש בגדוד 9
- מ"פ בסדנה קרבית
- 1963: קצין קישור ומ"פ מילואים בחטיבה 200, לתרגיל גדודי
- 1962: מ"פ בגדוד 52 על טנקי סנטוריון
- קורס מ"פים
- 1961: סמ"פ בגדוד 52 על טנקי שרמן אם-51
- 1968-1967: בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם)
- 1970-1968: מג"ד 9 (גדוד מילואים) על טנקי פטון. במלחמת ההתשה פיקד על הגדוד בחטיבה 14 בגזרת קנטרה – פורט סעיד.
- 1972-1970: מפקד בסיס הטירונים ברפיח
- 1972: סמח"ט 11
- 1973: נשלח לאתיופיה לשמש יועץ של מפקד דיוויזיה שם
- 1973: בפרות מלחמת יום הכיפורים חש ארבלי לישראל ושובץ לתפקיד סמח,ט 164 באוגדה 252
- 1974: מפקד בית הספר לשריון. אביגדור קהלני סגנו
- 1974: דרגת אל"ם ומינוי לראש מטה אוגדה 131
- 1975: מח"ט 292
- סגן מפקד אוגדת מילואים, שמפקדה אביגדור קהלני
- דצמבר 1981: שחרור מצה"ל
ביום השישי למלחמת ששת הימים, לאחר הפסקת האש, ארבלי נכנס למבנה נטוס שבראס סודר (לחוף מפרץ סואץ), שבו הסתתרו חיילים מצרים. אחד מהם ירה בו 7 כדורים. שניים מהם פגעו בראשו ופצעו אותו בעיניים. חבשו את ראשו במרפאה במקום, הטיסו אותו לבית חולים באילת, שם הזריקו לו בשתי עיניו, ומשם הועבר לבית החול\ים דונולו ביפו, משם התקשר לרעייתו עליזה וסיפר שהוא עדיין בסיני.
אחרי מלחמת ההתשה הוצע לו תפקיד סמח"ט אך הוא בחר להיות מפקד בסיס טירונים. במוטו שלו היה "לחבר בין אנושיות לאימונים", "דלת פתוחה לכל החייל וטירון".
האישה שאיתו – עליזה – אהבה ממבט ראשון
יום אחד הגיעה האישה שגילתה לו כי יש חיים חוץ ממדים מאובקים ומטנקים. עליזה נולדה בגטו ורשה בפולין בשנת 1940. חלק מבני משפחתה נרצחו בשואה. משפחתה עברה לגרמניה בשנת 1946 והמשפחה עלתה לארץ בשנת 1949, כשעליזה הייתה בת 9. ארבלי ועליזה הכירו כאשר הייתה אחות בבסיס חיל הרפואה בג'וליס (ליד קיבוץ נגבה) והוא קצין בשריון. כולם חיזרו אחריה אבל הוא כהרגלו הוא זה שזכה לשבור את הכוס… החתונה התקיימה ביוני 1959 בבית הספר לשריון במחנה ג'וליס. לשםהיו באים הילדים: טל (בן), איריס וזוהר בת הזקונים, שנהגו לבלות חלק מזמנם בבסיס שבו שירת ארבלי. אחרי הפציעה שב לשירות במלוא המרץ. גם הבר-מצווה של הבן טל התקיימה בבסיס שריון.
עליזה היא רבת פעלים ובשלל פעילויותיה אפשר למנות עיצוב אופנה, ניהול סניף המשביר לצרכן באשקלון, עיתונאית ובתוך כך כתבת בעיתון הארץ, אשת עסקים, ציור. בתוך כך הייתה היוזמת של הטיולים הרבים שערכו בני הזוג ברחבי עולם.
עליזה ארבלי
הקריירה האזרחית של ארבלי
ב-1982 החל לשמש מנהל כפר הנופש הצרפתי באשקלון. ב-1984 שימש יועץ ראש הממשלה למגזר הבדואי. ב-1986 שימש מנהל החווה החקלאית ניבה בחבל לכיש. ב-1987 הניח אבן פינה לרשימה מפלגתית עצמאית וב-1989 היה מועמד לראשות העיר אשקלון והתחכך עם תושבים רבים ואנשי פוליטיקה. ב-1992 שימש סגן ראש העיר ובתוך כך נסע לפולין. החיידק הפוליטי לא הרפה מארבלי. באותה תקופה בנו הוא ועליזה את ביתם היפה באשקלון.
אחר כך התרחבה המשפחה עם נישואי הילדים והולדת הנכדים והנכדות. הנכד הבכור התגייס לקרבי והנכדה יובל מונתה למש"קית ת"ש בשריון.
ארבלי עם בני הפזורה הבדואית
ארבלי המתנדב
ארבלי הוא יו"ר עמותת ידידי בית האבות "הלפרין", יו"ר הסתדרות הגמלאים במרחב הדרום, ופועל לשיפור איכות חייהם ולרווחתם. הוא מרצה לגמלאים ומשקיע מרץ רב בהרצאות לחיילים במחנות צה"ל, במעט בכל שבוע, הנושאי מורשת קרב. ואת פלוגה א' המיתולוגית הזכרנו? ארבלי הוא הרוח החיה בשימור הקשר בין חברי פלוגה א' מגדוד 82, הנפגשים ביניהם לעתים קרובות וערכו כמה מפגשים מיוחדים באתר יד לשריון בלטרון. אנשי הפלוגה כתבו ופרסמו בשנת 2005 ספר על הפלוגה בשם ""הפלוגה ששינתה את ההיסטוריה בשריון במלחמת קדש 1956", לציון 50 שנות חברות.
ב-14 בדצמבר 2010, במלאות 55 שנה לקרב על סכר הרואיפה, נפגשו שוב לוחמי פלוגה א'. ב-12 בנובמבר 2015, במלאות 60 שנה לפלוגה א' של האלוף משה בר-כוכבא (בריל) קיימו אנשיה אירוע חגיגי ביד לשריון. ב-30 בנובמבר נבחר ארבלי לייצג את השריון בכנס לציון 60 שנה למלחמת סיני, שהתקיים באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע.
מעבר לכל הפעילויות והפעילות המשפחתית הוא עושה עוד דברים שהוא אוהב, כמו להכין זיתים כבושים, להכין יין ולטפח עציצים בבית.
ארבלי יו"ר עמותת ידידי בית אבות הלפרין
ברכות
יוסף נסראלדין, יושב ראש התנועה התנועה הדרוזית הציונית בישראל, העניק לארבלי תעודת הוקרה וזו לשונה:
התנועה הדרוזית הציונית בישראל
יום הולדת שמח
למר שלמה ארבלי
שלמה היקר,
הגעת לגבורות משימה רצינית
אנו מתמלאים בשמחה ועם רינת הלב
התנועה הדרוזית שאתה מראשי מעריציה ותומכיה, מאחלת לך עד מאה ועשרים כעשרים בריאות ואושר.
תתמיד להיות הארי שבחבורה, מעריכים ומעריצים אותך.
אשרי העם שהתברך בבנים כמוך.
יוסף נסראלדין – יושב ראש התנועה
שי וברכה מהתנועה הדרוזית הציונית בישראל
יוסף נאסראלדין הוא אחד מבכירי המנהיגים בעדה הדרוזית. חלוץ ברית החיים היהודית-דרוזית ויסד ב-1975 את התנועה הציונית הדרוזית, שחרתה על דגלה את שותפות האמת בין העדה לחברה הישראלית.
עיקר הפעילות במפגשים להכשרת מנהיגות דרוזית למעורבות חברתית, טיפוח ההשכלה הדרוזית, חיזוק מעמד האישה והעצמתה, מלגות לסטודנטים דרוזים, מאבק לשוויון היישובים הדרוזים ושילוב הדרוזים המערכות החברה.
המועצה הציבורית הדרוזית שאני ויוסף עומדים בראשה עוסקת כגוף משותף יהודי-דרוזי בהעצמת הקשר הזה.
שלמה ארבלי הצטרף כפעיל המועצה וחבר בה ושותף לפעילות חשובה זו. במהלך השנים נרקמו קשרים טובים בין ארבלי לחברים הדרוזים מתוך שותפות אמת לעשייה והיכרות בין החברות.
יוסף נאסראלדין ואנוכי הופענו מספר פעמים במכללה שבראשה עומד ארבלי ושוחחנו על הברית ההיסטורית בין שתי העדות.
ארבלי מלווה פעילות זו ומוערך על ידי הדרוזים בשל אהבתו לעדה וקשריו הטובים שטיפח עמם במשך השנים.
ארבלי – המפקד שביטל את המסטינג
כתבה על אל"ם (במיל') שלמה ארבלי, מאת אביתר בן-צדף, התפרסמה בעיתון "במחנה" ב-12 באוגוסט 1992, ובה מפורט כיצד חידד ארבלי את המושג "המפקד", בדרכו המקורית לפקוח עין על הנעשה ביחידה ולדאוג לחייליו. בתוך כך או ייזכר אולי בזכות היותו הראשון שפינק את חייליו בצלחות פלסטיק במקום במסטינג עתיר ההיסטוריה והסיפורים. כשהיה ארבלי מפקד בסיס הטירונים הכניס ארבלי לשימוש החיילים צלחות פלסטיק במקום המסטינגים ומיד זה הפך להיט בצבא.
בקרו דרך קבע בדף הפייסבוק של יד לשריון
