ב-6 ביוני 1982 פלש צה"ל ללבנון, כבש את חלקה הדרומי עד עיר הבירה ביירות, במאמץ לסלק את ארגוני הטרור הפלסטינים שפעלו משטחה ומררו את חיי התושבים לכול אורך הגבול. הלחימה הביאה גם להתנגשות עם צבא סוריה. במהלך השנים דילג צה"ל לאחור כמה פעמים תוך שהוא מייצב קו ביטחון חדש, עד ליציאה הסופית והדרמטית ביום 24 במאי בשנת 2000. לעיונכם מבט חטוף על אירוע זה

אל"ם (במיל') שאול נגר

אות המערכה ללוחמי מלחמת לבנון הראשונה

טנק מרכבה סימן 1 – טבילת אש ראשונה במלחמת שלום הגליל. בצילום הטנק בביירות. מתוך המאבק לביטחון ישראל

ישראל בלבנון אבני דרך

הגבול בין ישראל ללבנון היה שקט מאז 1949 עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, ועד ראשית שנות ה-70'. שום כוח צה"ל לא פעל נגד מטרות על אדמת לבנון ולא חצה את הגבול בתקופה ארוכה זו שבה היו לישראל מלחמות עם סוריה, ירדן ומצרים. בסוף שנות ה-50' אף לא היתה גדר פיזית כלשהי לאורך חלק מהגבול. השינוי החל עם הפעילות החבלנית כלפי תושבי הצפון בראשית שנות ה-70', עבור דרך מבצעי "קלחת" (לדוגמה קלחת 4 בימים 17-16 בספטמבר 1972), מבצע ליטני בחודש מארס 1978 ומלחמת לבנון הראשונה שהחלה ב-6 ביוני 1982, ופעילות הביטחון השוטף מאז, שהתבססה על רצועת הביטחון בהשתתפות צד"ל, עד ליציאה הדרמטית והחפוזה של צה"ל ביום 24 במאי 2000, בתום 18 שנות כיבוש ושהייה, עד לגבול הבינלאומי המוכר משנת 1923, ומבלי שהושג הסכם פורמלי כלשהו.

במלחמת לבנון הראשונה (שנקראה בשעתו מלחמת שלום הגליל – של"ג) השתתפו מצד ישראל כ-75,000 חיילים, כ-800 טנקים ובהם לראשונה טנקי מרכבה סימן 1, וכ-1,500 נגמ"שים. במהלך הקרבות (עד 29 בספטמבר 1982) נהרגו 654 חיילי צה"ל, 4 הוגדרו נעדרים (בקרב סולטאן יעקוב) ו-8 חיילים נלקחו בשבי. עוד 562 חיילים נפלו במלחמה ברצועת הביטחון אחרי ספטמבר עד ליציאה הסופית מלבנון.

טנק מגח 6ב עם מיגון ריאקטיבי "בלטן" בלבנון. מיגון ריאקטיבי זה היה הראשון בעולם שנחשף במלחמה זו. מתוך המאבק לביטחון ישראל

 

הטנק האחרון יוצא מלבנון ועדת צלמים ממתינה לו. צילום: ירון קמינסקי

 

תאריכים בשלב הראשון של המלחמה:

5 ביוני 1982 – החלטת הממשלה על מלחמת "שלום הגליל".

6 ביוני – צה"ל ניכנס ללבנון.

8 ביוני – התנגשות עם הסורים.

11 ביוני – הפסקת אש עם הסורים בבקעה.

13 ביוני – הטלת המצור על ביירות.

25 ביוני – השלמת המצור על ביירות.

20 באוגוסט – כניעת הסורים ואש"ף בביירות.

23 באוגוסט – בשיר ג'ומייל נבחר לנשיא לבנון.

1 בספטמבר – גמר פינוי ביירות ע"י הסורים ואש"ף.

14 בספטמבר – רצח בשיר ג'ומייל.

15 בספטמבר – השתלטות צה"ל על מערב ביירות.

16 בספטמבר – טבח סברה ושתילה ע"י הפלנגות.

 

מאות רבות של חיילים ואזרחים נהרגו בלחימה, בביטחון השוטף ובפיגועים חבלניים משטח לבנון מאז תחילת מלחמת של"ג ועד ליציאת צה"ל מלבנון במאי 2000. אלפים אחרים נפצעו, רבים מהם נשארו נכים לכול חייהם, במהלך שנות האיבה.

כמו בגבולות אחרים של ישראל ושכנותיה נשאלה השאלה האם פעלנו נכון ובתבונה בכול אותן שנים והאם לא היה אפשר להגיע למצב זה קודם לכן. הגבול שקט, לפי שעה, ויש ניצנים של שאיפה להגיע לרגיעה אמיתית ולמעלה מזה, אך עדיין אין כול הסכם שלום או הסדר אחר.

לא לנו לענות על השאלה של הכורח או היתרון לנוכחותנו בלבנון 18 שנה. בחרנו לציין כמה אבני דרך בודדות לאורך התקופה הארוכה הזו, שבה חיל השריון נטל חלק חיוני בכול שלבי הלחימה בכיבוש לבנון ובפעילות הביטחון השוטף בשנים אלו ובהצלחה לא מבוטלת. אבני דרך אלו אינן היסטוריה רשמית ובוודאי לא רשימה לפי קריטריונים סדורים. לא היתה זו המלחמה בתרחיש החמור ביותר שאנו מתאמנים לקראתו, אך גם במשימה מסוג זה, שאיננה כלולה בקלאסיקה של לוחמת שריון, השריון למד ונערך במהירות ובהצלחה. טכניקות פעולה של חיל השריון בפעילות הבט"ש זכו להצלחה רבה והצטרפו לניסיון המבצעי המצטבר שלו. הטנקים שיצאו מלבנון בשנת 2000 היו משופרים ללא כול השוואה לרמת הטנקים שנכנסו ללבנון במלחמת של"ג. השינויים הרבים נבעו ברובם לפי תוכנית סדורה של שיפורים בזכות טכנולוגיות חדישות ובחלקם כמענה ייעודי לצרכים המיוחדים של השהייה הארוכה שם. שיפורים אלה תרמו רבות להצלחתו המבצעית ולכושר העמידה שלו בפני איומי נ"ט מגוונים.

 

השתלשלות העניינים

אפריל 1975 – פרצה מלחמת האזרחים בלבנון בעימות אלים בין אנשי הפתח לפלנגות הנוצריות. ביוני 75' איבדה ממשלת לבנון את השלטון וצבא לבנון התפרק. מלחמת האזרחים נמשכה עד אמצע שנות ה90-'.

מארס 1978 –  ב-11 בחודש פיגוע כביש החוף (אוטובוס הדמים) במהלכו היו 35 הרוגים ישראלים. 3 ימים לאחר מכן החל מבצע ליטני שבמסגרתו השתלט צה"ל על דרום לבנון עד נהר הליטני בסיוע כוחות שריון, חי"ר אוויר ועוד.

יולי 1978 –      מועצת הביטחון החליטה על הקמת כוח או"ם – יוניפי"ל – שהוצב בדרום לבנון מיד עם השלמת יציאת צה"ל ממבצע ליטני ב-18 בחודש. השליטה במובלעת הועברה לכוחות צבא דרום לבנון.

יולי 1981 –      מטחי קטיושות רבים על קריית שמונה, נהרייה ויישובים לאורך הגבול. ישראל הגיבה בתקיפות אוויר וארטילריה מסיביות.

יוני 1982 –      בעקבות ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב, תקיפת חיל האוויר וירי מסיבי של קטיושות ליישובי הצפון. ב-6 ביוני החלה מלחמת של"ג. 3 עוצבות שריון נכנסו ללבנון וגויסו כוחות מילואים גדולים. היעד המוצהר – כניסה לעומק 40 ק"מ כדי לרוקן את השטח ממחבלים. בספטמבר 82' נכנס צה"ל לבירות. במהלך הלחימה פרצו קרבות שריון כבדים עם הסורים בגזרת ג'זין. השריון נטל במלחמת של"ג חלק חשוב וחיוני לצד כוחות חי"ר ואחרים.

ספטמבר 1982 עד יוני 1985 – המחבלים פונו מבירות וצה"ל נסוג מהרי השוף והתבסס בקו נהר האוולי. בהמשך פינוי בשלבים עד לקו רצועת הביטחון, ושהייה שם עד ליציאה הסופית ב-24 במאי 2000.

אזור הביטחון הוקם כמענה לפעילות ארגוני הטרור שכללה ירי קטיושות וניסיונות חדירה לשטח ישראל לשם ביצוע פיגועים. להיערכות צה"ל על הגבול בתחום ישראל ולא בעומק לבנון היה יתרון של חיסכון בסד"כ שבקו, ביטול החיכוך עם האוכלוסייה המקומית בדרום לבנון וצמצום הפעילות הדרושה לשגרת אבטחה. אזור זה שימש חייץ ובלם חלק רב של פעילות הפח"ע שכוונו לפגוע בשטח ישראל. נוסף על כך היתה לצה"ל גמישות פעולה ותגובה במגוון של פעילות בט"ש.

יולי 1993 –           מבצע דין וחשבון שבא בתגובה לגל פיגועים בחיילי צה"ל.

אפריל 1996 –       מבצע ענבי זעם נגד עמדות ובסיסים של חיזבאללה. מאות אלפי תושבי דרום לבנון נסים צפונה. רוב תושבי הצפון פונו למרכז הארץ.

פברואר 1997 –     ב-4 בחודש אסון המסוקים: 73 חיילים בדרכם מחופשה למוצבים בלבנון נהרגו בהתנגשות של 2 מסוקי היסעור.

אוגוסט 1997 –      5 חיילי גולני נהרגים בדליקה בואדי סלוקי לאחר התקלות.

ספטמבר 1997 –   ב4- בחודש אסון השייטת. 12 חיילי הקומנדו הימי נהרגים בעלייה על מטענים בדרכם לפשיטה.

24 במאי 2000 –   יוצאים סופית מלבנון ונערכים על הגבול הבינלאומי שנקבע בשנת 1923.