יצחק ארד ז"ל (11 בנובמבר 1926 – 25 בדצמבר 2021), המוכר לרבים בכינוי טוֹלְקָה, היה בגיל צעיר מאוד פרטיזן במלחמת העולם השנייה, עלה לארץ בדצמבר 1945, הספיק להתגייס לפלמ"ח ועשה קורס טיס, שירת בתפקיד טייס בתחילת מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה שימש מ"פ בחטיבה 7 ומג"ד 9. במלחמת סיני (1956) שימש קצין השריון הראשי ובהמשך גם ראש מטה אוגדת מילואים.

תא"ל (במיל') ד"ר יצחק ארד (טולקה)  ז"ל

יצחק ארד ז"ל (11 בנובמבר 1926 – 25 בדצמבר 2021), המוכר לרבים בכינוי טוֹלְקָה, היה בגיל צעיר מאוד פרטיזן במלחמת העולם השנייה, עלה לארץ בדצמבר 1945, הספיק להתגייס לפלמ"ח ועשה קורס טיס, שירת בתפקיד טייס בתחילת מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה שימש מ"פ בחטיבה 7 ומג"ד 9. במלחמת סיני (1956) שימש קצין השריון הראשי ובהמשך גם ראש מטה אוגדת מילואים. ביולי 1968 מונה לקצין החינוך הראשי, ובשנים 1993-1972 שימש יושב ראש "יד ושם". הבאנו דברים עליו ולזכרו

 

אל"ם (במיל') ד"ר בני מיכלסון

תא"ל  ד"ר יצחק ארד (טולקה) בשנת 2015

פרטיזן דרגה א'

יצחק ארד (רודניצקי) – טולקה, נולד בסוויינציאן שבפולין (כיום ליטא), בנובמבר 1926. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, התגוררו הוא ומשפחתו בוורשה. אחרי שלשה חודשים בעיר הכבושה על ידי הגרמנים ברחו הוא ואחותו חזרה לסויינציאן1. הוריו נותרו בוורשה ונספו בשואה. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941 וכיבוש עיירתו, מצא עצמו טולקה שוב  תחת שלטון גרמני. בסוף ספטמבר 1941, כאשר יהודי עיירתו הובלו לבורות השמדה, ברח יצחק, ואחרי חודשי נדודים בעיירות וביערות בביילורוסיה, חזר לגטו הקטן שהוקם בשויינציאני. בעבודתו במחסן נשק גרמני, גנבו משם הוא ואחדים מחבריו נשק, התארגנו בקבוצה מחתרתית, ובמארס 1943 ברחו ליערות והצטרפו לפרטיזנים הסובייטיים. יצחק השתתף בפעולות פרטיזניות רבות, ביניהם מיקוש ופיצוץ 13 רכבות, ועוטר באות פרטיזן דרגה א'. בדצמבר 1945 עלה טולקה לארץ ישראל בספינת המעפילים "חנה סנש". ארבעה חודשים לאחר ירידתו מהאונייה בחוף נהריה הצטרף טולקה לפלמ"ח2.

בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות

בתחילת שנת 1946 התגייס טולקה למחלקת הטייס של הפלמ"ח, עבר קורס טיס בנען ובשדה התעופה ברמלה, קיבל רישיון טיס בריטי, וצילם מהאוויר יעדים ערבים (תיקי שטח). בעקבות בדיקות רפואיות, בהן התגלה שהוא עיוור צבעים3, עבר טולקה לשרת במקצועו הבסיסי קצין חבלה, וצורף לגדוד משולב של הפלמ"ח והחי"ש בפיקודו של חיים לסקוב במסגרת מבצע נחשון. הוא הדריך קציני חבלה בקיבוצים אשדות יעקב ואפיקים, השתתף בפיצוץ בית המוכתר בכפר יאזור, תגמול על רצח טנדר הנוטרים, ובמבצע "נחשון" לקח חלק בפיצוץ חלק ממחנה ואדי סראר ובפיצוץ הגשר על הכביש שליד המחנה. הוא עלה לירושלים עם "שיירת הראל" לגדוד החמישי. בירושלים הנצורה היה מפקד החבלנים וקצין חבלה גדודי. השתתף בפיצוץ בתים בשייח' ג'ראח, בשועפט, בקרבות רמת רחל, בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, בקרבות בשער הגיא, בהר הצופים, וכן במבצע חורב – בקרבות רפיח וניצנה, בתוך חצי האי סיני.

טולקה במחלקת הטייסים של הפלמ"ח

גדוד 9 – הפרטיזן הופך לשריונר

בשנת 1949 כאשר צבא מלחמת העצמאות השתחרר וצה"ל נבנה מחדש על-בסיס סדיר קטן ומילואים הוחלט להעביר את גדוד הפשיטה הממונע 9 מחטיבת "הנגב" (שהפכה לחטיבת מילואים) לחטיבת השריון הסדירה היחידה שהוקמה – חטיבה 7. מרבית חיילי ומפקדיה במלחמת העצמאות השתחררו, ומבין המפקדים המעטים שנשארו בצבא הקבע המצומצם שהוקם נמצא גם טולקה, לוחם וותיק ממלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. הוא מונה למפקד פלוגת זחל"מים בגדוד 9. במסגרת זו עסק בלחימה במסתננים באזור הר חברון ובשנת 1950 הוביל את פלוגתו במצעד צה"ל בירושלים4. בחודש נובמבר 1950, בחורף הקשה של אותה שנה, השתתף טולקה בראש פלוגתו ב"מבצע מעברות" שבמסגרתו סייע צה"ל לעולים החדשים באמצעות רכב עם הנעה רב-גלגלית בהעברת אנשים ומזון למעברה וממנה.

באפריל 1951 מונה טולקה לסמג"ד של אריה שוורצמן (שחר) כאשר הוחלט על הפיכת גדוד 9 לגדוד חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) בחטיבה 7 וקיבל את הכינוי גדוד שריון 9. המג"ד וטולקה עמדו בפני אתגר עצום, לבנות את הגדוד מחדש ובמקביל לקלוט עשרות חיילים – עולים חדשים – ולהכשירם ללוחמי חרמ"ש5.

זמן מועט לאחר הקמת גדוד שריון 9 במסגרת חטיבה 7, בשלהי חודש אוגוסט וראשית ספטמבר 1951 השתתף בתמרון "לכל", התמרון הגדול ביותר של צה"ל מאז הקמתו. בתמרון הזה השתתף גדוד 9 לראשונה כגדוד נייד, ופעל במתכונת של צוות-קרב-גדודי (צק"ג) משוריין, עם חרמ"ש, טנקים וסיוע ארטילרי צמוד. הגדוד בהנהגתם של אריה שחר וטולקה, הוביל את חטיבה 7 (שפעלה במסגרת פקוד הדרום ששיחק את האויב המצרי) באיגוף מהיר ועמוק מעוג'ה-אל-חפיר על כביש פלוגות – בית-גוברין ולאורך הגבול עם ירדן, והשתלטה על תל לכיש בעורף כוחות פיקוד המרכז (ששיחק את צה"ל בתמרון). כוחות פיקוד המרכז לא איתרו את המהלך האוגף. גדוד 9 לקח בשבי ובלי קרב את כול הדרג העורפי של חטיבות פיקוד המרכז. המהלך המפתיע שנמשך כ-24 שעות במקום 48 שעות שתוכננו במקור, גרם להגעתם של קצינים בכירים מצמרת צה"ל כדי לבדוק האם בסוף המהלך היה מלאי דלק מספיק לכלי הרכב המשוריינים. טולקה שדאג מראש להעמיס מכלי דלק רזרביים על כלי הרכב, מזון ותחמושת יכול היה להוכיח את עצמאותו המנהלית של הגדוד6.

סיכומי התמרון של 1951 עמדו בסימן הגילוי המפתיע ביכולת השריון לנוע ולפעול במהירות בשדה הקרב. תופעה חדשה זו, שהייתה בניגוד לתפיסה הקיימת, מצאה את ביטויה בדברי סגן הרמטכ"ל, האלוף מקלף, בסיכום התמרון: "רק היום, …אנו חודרים לגודל הבעיה ולהבנת העוצמה הטמונה בשריון. התדהמה שהשיג השריון מחייבת מאמץ עצום לאיזון יתר של צה"ל באמצעות הקמת חטיבה (שריון) נוספת (מילואים או סדירה)7.

להצלחה שריונאית זו הייתה השפעה קשה על מפקדי צה"ל ונוצר הרושם שאין בכוחנו לעמוד מול התקפה של דיביזיית שריון מצרית, שתיהנה מעדיפות באוויר ואשר תצליח לחדור למרכז המדינה ולמרחב עורפה האסטרטגי.

טולקה בתפקיד קצין החינוך הראשי

לאחר תפקיד במערך ההדרכה מונה טולקה בחודש אפריל 1954 למפקד גדוד 9, גדוד החרמ"ש הסדיר היחיד בצה"ל. חזרתו לגדוד לוותה בטקס מרשים על פסגת המצדה. את הגדוד הוביל לשם במסע רגלי, המג"ד הקודם, שמואל (אולי) גבעון, ובתום הטקס החגיגי הוביל המג"ד החדש, טולקה, את הגדוד דרך סדום חזרה לבסיסו במחנה נתן. את שגרת האימונים ופעילות הביטחון-השוטף קטעה השתתפות הגדוד כולו, על 50 זחל"מיו במצעד יום העצמאות, שנערך בחודש מאי 1954 ברמלה. המצעד נערך בעיר העולים הישנה-חדשה, כדי לבטא שני מאמצים מרכזיים של צה"ל: סיוע בקליטת העלייה וחיזוק ההתיישבות החדשה. באוקטובר אותה שנה פתח טולקה קורס מפקדי כיתות חרמ"ש בגדוד, ולמפקד הקורס מינה את משה בריל (בר-כוכבא)8.

התגברות ההסתננות מרצועת עזה וריבוי הפיגועים בגבול המצרי הביא להיערכות מוגברת ושונה של צה"ל בגבולות. גדוד 9 קיבל גזרת אחריות רחבה ת"פ חטיבה 8 בגבול רצועת עזה. טולקה המג"ד קיבל תחת פיקודו, בנוסף לפלוגות הגדוד, פלוגת צנחנים מגדוד 890, גדוד תותחנים מוקטן ומחלקת טנקים מגדוד 82. מפקדת הגדוד התמקמה בקיבוץ מגן, ומדי לילה נפרסו 17-14 מארבים. כוחות הגדוד ביצעו פעילות מוגברת של סיורי גבול, תצפיות ואבטחת יישובים כדי לאפשר את מהלכם התקין של החיים. כמעט מדי יום עלו זחל"מי הגדוד שנעו על דרך הפטרולים על מוקשים נגד רכב. כתגובה הופגזו המוצבים המצרים הסמוכים באש מרגמות ותותחים. בתקריות שהתפתחו הופגזו גם הקיבוצים מגן ונחל עוז. באחד המקרים הסתער כוח מהגדוד על מוצב מצרי וכבש אותו לשעה קלה. בתקריות המיקוש והירי היו לכוחות הגדוד (ואלו שהוכפפו לו) 4 הרוגים ו-23 פצועים. לוחמי הגדוד היו נתונים במתח נפשי רב, ולכול יציאה לסיור התלוו חששות כבדים. טולקה הצטרף אף הוא באופן אישי לסיורים כדי לתת דוגמה אישית וכדי לעודד את הלוחמים הצעירים. בתחילת חודש מאי 1955 חזר הגדוד למחנה ג'וליס. טולקה סיים את תפקיד המג"ד בחודש יוני9 ועבר להיות מדריך בפו"ם.

ההחלטה העקרונית להפעלת אוגדה 77 על בסיס מפקדת גייסות-השריון נתקבלה כשבועיים לפני המבצע10, וזאת תוך מימוש התפיסה הארגונית הקובעת שמפקדת גייסות השריון הופכת למפקדת אוגדה במלחמה, תפיסה התקבלה כבר בשנת 1954. האישור הרשמי להפיכת מפקדת גייסות השריון לאוגדה ניתן רק ב-25 באוקטובר 1956, עם תחילת נוהל-הקרב המטכ"לי למלחמת סיני.

ב-29 באוקטובר בשעה 1700, ביום ה"ע", לאחר שהכוחות שהיו תחת פיקוד האוגדה עברו לשטחי הכינוס, התפצלה מפקדת גייסות השריון. מפקדת קצין שריון ראשי בפיקוד קשנ"ר, סא"ל יצחק ארד (טולקה), התמקמה בג'וליס בבית-הספר לשריון, והייתה אחראית על מערך האימונים העורפי של השריון11.

מפקדת אוגדה 77 בפיקוד האלוף חיים לסקוב, מפקד גייסות השריון וסגן הרמטכ"ל עד לא מכבר, (יחד עם סגן מפקד גי"ש וקצין האג"ם) דילגה למושב מבטחים והתמקמה בבתי אבן בחלק הבלתי מאוכלס של המושב. בתפקידו זה, קשנ"ר במלחמה, היה על טולקה למלא את כול התפקידים של קצין חיל ראשי ונוסף על כך היה ממונה על ביה"ס לשריון ועל הפלוגות ומחלקות הטירונים של היחידות הלוחמות ועל לסגל שנשאר במחנות הקבע. ההכנות להקמת מפקדת קשנ"ר נעשו בשלהי חודש אוקטובר ובהקמתה נתקל טולקה (שהושאל מתפקידו בפו"ם) בבעיות איוש, כיוון שמרבית הקצינים העדיפו לקבל מנויים ביחידות לוחמות ולא במפקדה עורפית12.

לאחר סיום מלחמת סיני, לאחר שמג"ד 277 זיו צפרירי נהרג במלחמה, מונה טולקה למג"ד טנקים 277 בחטיבה 27. בסיום תפקיד זה מונה לסמח"ט שריון 37 ועסק בשיקומה בעקבות המלחמה ובהפיכתה לחטיבת שריון כשירה מבצעית.

בשנת 1962 מונה טולקה לראש מה"ד אימונים, תפקיד שאותו מילא במשך 4 שנים. הייתה זו תקופה שבראש מה"ד הועמד שוב אלוף (צבי זמיר) והיה צורך באיש שריון לתאם את כלל אימוני צה"ל, שהפך יותר ויותר לממוכן ומשוריין.

לאחר מכן מונה טולקה לראש מטה אוגדה 36 ובמלחמת ההתשה לקצין חינוך ראשי (1968-1972). בהיותו שריונר וותיק הבין טולקה את חשיבות החינוך במסגרת הכוחות המשוריינים בסיני וראה בכך את משימתו העיקרית של חיל החינוך. בתקופתו הוא הקים בסיני יחידה בראשות סא"ל ישעיהו תדמור, ועל אף שהייתה קטנה, היא תוגברה במאות אנשי מילואים שסופחו אליה ובמתנדבים רבים, והיה זה מערך גדול מאוד. אנשי החינוך עסקו בעיקר בהסברה ובטיפוח רוחם של הלוחמים, אבל להכרת התמונה כולה של החינוך בסיני יש להוסיף את הפעילות הענפה בתחום הרכשת השכלה לחיילים בעת ששהו בעורף בסיני – השכלה תיכונית והכנה לבחינות בגרות – ואת הפעילות הנרחבת להקניית ידיעת הארץ, היינו הכרת סיני, את שלטי ההסברה ליד המעוזים, שכונו בשמות של תחנות בני ישראל במדבר מתקופת המקרא, ושפע האמנים למיניהם וגופי הבידור שהופיעו לפני לוחמים בקו התעלה ובבסיסי המפקדות בסיני. כול השלוחות האלה פעלו ובשפע, יחסית לאפשרויות של אותה התקופה. חיל החינוך בתקופתו של טולקה הטביע חותם והשפיע על הרוח ועל המורל. קציני החינוך היוו דוגמה של קציני חינוך קרביים, העוסקים במהותה של ההוויה הצבאית המבצעית. בזה תרם חיל החינוך תרומה בעלת ערך רב לכוחות המשוריינים בתקופת מלחמת ההתשה. לאחר סיום מלחמת ההתשה בחזית המצרית ולפני סיום תפקידו ערך טולקה ספר אלבומי בשם אלף הימים13 שהפך ל"רב מכר" בקרב הציבור הישראלי. "אלף הימים" מתאר בתמונות, באומר, במפות ובתרשימים את צה"ל ב-1141 ימי הלחימה שתחילתה ביום שלמחרת מלחמת ששת הימים וסיומה ב-8 באוגוסט 1970, יום הפסקת-האש בגזרה המצרית. לחימה זו התנהלה לאורך קווי הפסקת-האש ומעברם, בשטחים המוחזקים וגם בישראל. נטלו בה חלק כול החילות והזרועות של צה"ל, אך במרכזה העמיד טולקה את היחידה הקטנה – במעוז ובמוצב, ליד טנק ותותח, את החולייה במארב ובסיור, את צוות המטוס וסירת ההסתערות של חיל הים. בספר זה תרם טולקה יותר מכל לצרוב את תודעת מלחמה זו בלבבות אזרחי מדינת ישראל.

טולקה ורעייתו מיכל ושלוש מנכדותיו

פעילותו האזרחית: בשנים 1993-1972 היה טולקה יושב ראש הנהלת "יד ושם", שימש גם מרצה באוניברסיטת תל אביב ובעל תואר דוקטור-היסטוריון. הוא חקר את תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה ופרסם שבעה ספרים ומאמרים רבים. בין הספרים החשובים: "ירושלים דליטא במאבק וכליון", "מבצע ריינהארט – מחנות ההשמדה בלזץ, סוביבור וטרבלינקה", "שואת יהודי ברית המועצות" (2 כרכים). ספרים אלה תורגמו לאנגלית. ספרו האוטוביוגרפי נקרא "חורט בזיכרון – לוחם, שורד, מנציח" יצא לאור בשנת 2016.

אנו נזכור את טולקה כאחד מעמודי התווך של מיזם מוזאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, שנמנה על צוות ההיגוי של המוזאון ,ואף תרם תרומה ענקית למחקר ההיסטורי של הנושא שפורסם בספרו: בצל הדגל האדום14, המתאר את הלוחמים היהודים בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה.

יהי זכרו ברוך.

 

כריכת האלבום 1000 הימים

הערות:

  1. יצחק ארד, נעורים בלחימה, מערכות, ת"א, 1977, עמ' 24.
  2. ארד, שם, עמ' 211.
  3. ארד, שם, עמ' 229.
  4. משה גבעתי, בדרך המדבר והאש, מערכות, ת"א, 1994. עמ' 301.
  5. גבעתי, שם, עמ' 302.
  6. גבעתי, שם, עמ' 304.
  7. עמיעד ברזנר, סוסים אבירים, מערכות, ת"א, 1999, עמ' 140.
  8. גבעתי, שם, עמ' 311.
  9. גבעתי, שם, עמ' 313.
  10. עדות ק' אג"ם גייסות השריון
  11. סא"ל הרצל שכטרמן, פצול מפקדת גייסות השריון 2029/200, מפקדת גייסות השריון/אג"ם, 26 באוקטובר 1956.
  12. ברזנר, שם, עמ' 366.
  13. יצחק ארד (עורך), 1000 הימים, משהב"ט, ת"א, 1972.
  14. יצחק ארד, בצל הדגל האדום, משהב"ט, ת"א, 2008.

 

מדברי האלוף (במיל') חיים ארז על פטירתו של טולקה ז"ל

(חיים ארז משמש יו"ר עמותת הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה)

משפחתו של טולקה, חברים,

אני נפרד מטולקה כנציגם של העוסקים בהקמת מוזאון הלוחמים היהודיים במלחמת העולם השנייה, המוקם בלטרון.

טולקה הפרטיזן, לוחם הפלמ"ח וצה"ל, מפקד, מנהל "יד ושם" והיסטוריון, ראה חובה קדושה בהקמת המוזאון שיספר את סיפורם של מיליון וחצי חיילים יהודיים שלחמו מול הנאצים. הוא היה בין הראשונים שנרתמו למשימה, השתתף בתכנונו, היה שותף ומשפיע על תכניו. המוזאון ישמש כנר זיכרון לטולקה.

במידה רבה טולקה היה עבורנו מורה דרך – באישיותו, בידע הרב, בנחישותו, וגם בצניעותו  ובשמחת החיים שהקרין. הוא ביטא אותה לעיתים בשיר רוסי ישן ששר לנו.

טולקה יחסר לכולנו.

אני מצדיע לתא"ל ד"ר יצחק ארד.

יהי זכרו ברוך.

 

"לוחם, שורד, מנציח": פרידה מיו"ר יד ושם לשעבר יצחק ארד

"לוחם, שורד, מנציח": פרידה מיו"ר יד ושם לשעבר יצחק ארד

כתבה לזכרו במעריב מיום 8 במאי 2021

"לוחם, שורד, מנציח": פרידה מיו"ר יד ושם לשעבר יצחק ארד

https://www.maariv.co.il/culture/literature/Article-839115

 

כתבה של טולקה על שירים רוסיים, לרבות קישור לשמיעתם:

http://www.jwmww2.org/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d_%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%9d

 

סיפורו של יצחק ארד (רודניצקי) בסרט של יד ושם

https://www.youtube.com/watch?v=qIx9AXUnLB8