ליקט – סא"ל (במיל') מיכאל מס
הספר – הקרב בסולטאן יעקוב
מחקר – דר' רפי יקר
עריכה – אל"ם בעז זלמנוביץ
קטגוריה – צבא וביטחון
הוצאה" משרד הביטחון
הספר מבוסס על מחקר של ד"ר רפאל יקר שפורסם בצה"ל לפני עשרים שנה, מניח מסד עובדות דקדקני המבוסס על המקורות הראשוניים שהיו בידי החוקר – רשתות קשר של שני הצדדים, יומני מבצעים, תצלומי אוויר, וגם מגוון רב של תחקירים וראיונות ועוד חומרים מגוונים. יקר הוא אחד החוקרים הקפדנים שקראתי, וגם אחד שלא חושש להיות ישר והגון כלפי העובדות, וגם אם ריכך את הביטויים, לא ריחם וכתב את מה שאירע להבנתו. הוא בוחן את הדברים – המודיעין, ההחלטות, המעשים, הטעויות והניסיונות למעשה – ולא מונע משיקולים זרים ופוליטיים, ומכיוון שהיה לי חלק מהבאת הספר לדפוס ולפרסום לציבור הרחב, אני יכול לומר שלמעט מחיקת שמות מקורות מודיעיניים ושמות בודדים של מקומות [בתוך ישראל] אין הבדל בין הגרסה הצבאית הפנימית לבין הספר. במהלך השנים, בגלל תוצאותיו הקשות – הרוגים, פצועים ונעדרים [עדיין נותרו שניים לאחר החזרת זכריה באומל ז"ל] התפתחו מועקה ומורסה סביב קרב גיס 446 ואוגדות 90 ו-880 ב-11-9 ביוני 1982, ובעיקר סביב הקרב הדרמטי למרגלות סולטאן יעקוב של גדוד 362 בפיקודו עירא אפרון ושל כוחות נוספים מחטיבה 399, ושל פלוגה ח' מגדוד 8132 שאיבדה 8 מלוחמיה בקרב ב-11 ביוני בבוקר. עד היום לא הונחו העובדות הידועות באופן נרחב שכזה בפני הציבור הרחב, וגם בפני החוקרים לסוגיהם. כל מי שיתעניין בקרב או ירצה לחקור או לפרש אותו יצטרך להתחיל מ'הקרב בסולטאן יעקוב' כפי שכבר עשו זאת באישור ובלי אישור עד היום. בכל מקרה, אם אתם ממשתפי הקרבות או חובבים היסטוריה מקצועית ומתעניינים במלחמה, בקרבות ובאנשים ששילמו ומשלמים מחיר יקר על הקרב, תקראו.
חלקה הדרומי של הפתחה בה התנהל הקרב (מבט מא-רפיד לצפון מזרח, לכיוון ח'ירבת רוחא) (צילום מתוך ויקיפדיה)
מציין רס"ן (במיל') יואב סטולר, חוקר ותיק ביחידה לאיתור נעדרים – אית"ן:
ברצוני לציין שמחקרו היסודי של דר' רפי יקר היה בשבילי המסד לחקירת אירוע סולטאן יעקב, ואני מלא הערכה לרפי שסייע רבות בידע הרב, בנעימות וענווה.
(יואב סטולר הינו בעל תעודת הערכה מהרמטכ"ל רא"ל שאול מופז על פועלו למציאת גורלם של נעדרי הקרב)
יואב סטולר – תעודת הערכה מהרמטכ"ל
כותב תא"ל (במיל') אפרים לפיד באתר Israerl Defense במאמרו מ-9 בפברואר 2020:
הספר החדש מתבסס על מחקרו המעמיק של ד"ר רפאל יקר, שנעשה במחלקה להיסטוריה של צה"ל. הוא מתרכז בקרב של שתי אוגדות, ובניהול הלחימה על ידי הכוחות בשטח – ממפקדי האוגדות ועד מפקדי טנקים. הספר משמש כלי חשוב להיכרות עם תכנון קרב וניהולו, ורלוונטי בכך גם למפקדים של היום.
לרוב הציבור הישראלי המונח "סולטאן יעקוּבּ" הוא סיפורם של שני החיילים הנעדרים, יהודה כץ וצבי פלדמן מגדוד 362 באוגדה 90. גופתו של זכריה באומל, הנעדר השלישי, הוחזרה לישראל לפני כשנה מסוריה, בסיוע הרוסים. זהו פצע פתוח בחברה הישראלית, העוקבת ברגישות רבה אחר המאמצים לאיתור נעדרים והשבתם הביתה.
אבל בתולדות מורשת הקרב של צה"ל, סולטאן יעקוב הוא בעיקר הקרב הקונבנציונלי האחרון של צה"ל מול צבא אויב סדיר, באמצעות העוצבה הטקטית הגדולה ביותר של צה"ל שלחמה אי פעם – גיס 446 בפיקודו של אלוף אביגדור (ינוש) בן-גל. הגיס לחם בבקעת הלבנון מול הצבא הסורי. נפלו בקרב 22 לוחמים מאוגדות 90 ו-880 ועוד כ-60 נפצעו. 19 טנקים ושישה נגמ"שים נפגעו וננטשו. כל זה קרה ביומיים ביוני 1982, במסגרת מערכת "שלום הגליל", שהפכה לימים למלחמת לבנון הראשונה.
את התיאור, הניתוח והמסקנות מלחימתו של הגיס פירסם לאחרונה צה"ל בספר חדש, שמתבסס על מחקרו היסודי והמעמיק של ד"ר רפאל יקר, שנעשה במחלקה להיסטוריה של צה"ל ונערך ועודכן בידי חוקר המחלקה אל"ם (במיל´) בעז זלמנוביץ. זה ספר שונה מספרים קודמים של המחלקה להיסטוריה – הוא מתרכז בקרב של שתי אוגדות ומהווה מסמך תשתית עובדתית ורשמית על הלחימה וניהולה על ידי המפקדים בשטח, מרמת מפקד הגיס ומפקדי האוגדות ומטה, ובמקביל גם מהלך הקרב בעיני מפקדי הדיוויזיות הסוריות.
המחקר כולל את תחום קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית ואת המבצעים היבשתיים ברמה המערכתית והטקטית בלחימה אל מול המחבלים ומול הצבא הסורי בלבנון. בספר זה ניתן להצביע על ההבדל בין "סיפורי מורשת" למחקר היסטורי סדור, מעמיק ואמין. למשל, הספר שפירסמו אילן כפיר ודני דור על ינוש, שכלל כמובן התייחסות לקרב זה, לא תרם למחקר של מחלקת ההיסטוריה (עמ' 39, הערה 41). בסיכום המחקר ניתנות אפילו מסקנות בחוכמה שלאחר מעשה, כי עדיף היה לגיס לרכז את המאמץ העיקרי דרך בקעת הליטאני, שם נמצא מרחב התורפה במערך הסורי, ולא דרך הבקעה הקטנה. במציאות הצליחו כוחות סוריים מצומצמים יחסית להקשות על ביצוע המשימה (עמ' 269).
האוגדות 880 ו-90 היו אוגדות מילואים, שהצטבר בהן ניסיון קרבי רב. רבים מן המפקדים שבהן נטלו חלק במלחמת יום הכיפורים, ואף במלחמת ששת הימים. שני מפקדי האוגדות היו מג"דים ביום כיפור; מג"דים ומח"טים היו מפקדי פלוגות ב-1973. לניסיון זה, שלא יחזור במלחמות ישראל בטווח הנראה לעין, היו השלכות על התנהגות המפקדים בלחימה. ההשלכה הבולטת ביותר היא זהירות מופלגת וחשדנות, עד כדי אי-אמון של מפקדים כלפי פקודות שניתנו להם על ידי הרמות הממונות. מפקדים חזרו ובדקו פקודות שניתנו להם, בחנו אותן עם מפקדים עמיתים והשהו ביצוע משימות. למפקדים היה חשוב לברר מי המפקד אליו הם עומדים לחבור. היה גם חשש מ"ירי בין עמיתים" (כוחותינו על כוחותינו) של טנקים ומטוסים, בעקבות אירועים כאלה במלחמה זו (עמ' 278-277).
בשל רגישותו של המחקר, הוקדש זמן רב בניסיון למצות עד תום את מגוון המקורות שעמדו לרשות החוקר, ובהם יומני מלחמה, דו"חות לאחר קרב, רשתות קשר, תצלומי אוויר, ראיונות, מסמכים אישיים רבים וחומר מודיעיני על הצבא הסורי. עם זאת חלק ממשתתפי הקרב לא רואיינו, מכיוון שסירבו . הספר ערוך בציר הזמן ונותן תמונה כתובה של מהלכי החלטות ולחימה מפורטים מאד, עד רמת מפקד הטנק, המחלקה והפלוגה. חלק מהמקורות שעמדו לרשות החוקר אינם פתוחים לציבור, אך בעצם פרסומם יש חידוש.
הספר הוא עדות עדכנית לאומץ הציבורי שיש לצה"ל להעמיד בפומבי ניתוח קרב קשה, על כל הישגיו ומגבלותיו. גם אם אינו בסיס מדויק להשוואה לאופי הלחימה כיום, הוא משמש כלי חשוב להיכרות עם תכנון קרב וניהולו – ובכך יש לו תרומה למפקדים של היום.
