אל"ם (במיל') רונן איציק
לפני מספר חודשים, בשבתי עם חבר טוב מהצנחנים הסתבר לי שקורה משהו בבה"ד 1, משהו שלא הכרתי, ויש בו מן הייחודיות. מדובר בדבר כל כך מעניין שהחלטתי לתת לעצמי שבת ולבלות עם צוערי השריון – גיליתי שבכל שבת הם מובילים הצגה בה הם סוקרים בסטייל "ארץ נהדרת" את כל אירועי השבועיים האחרונים בגדוד. לתדהמתי גיליתי שמדובר במסורת של שנים אותה לא הכרתי, וזה בהחלט הצדיק 3 שעות נסיעה למצפה רמון.
בשיחה מהירה עם סא"ל גלעד אברלינג'י, מפקד גדוד "דקל", גדוד הצוערים של מערך הלחימה ביבשה, הבנתי שזה אמיתי, שבאמת יש כל שבת הצגה כזו. בהזדמנות הזו הזמין אותי המג"ד להעביר הרצאה בפני הצוערים אודות "האדם שבטנק". לא יכולתי לסרב.
כך מצאתי עצמי ביום ו' בבוקר נע דרומה למצפה רמון, ומגיע לביקור משמעותי במקום בו לא ביקרתי שנים רבות. "מה השתנה שם, בבסיס שכולו בטון?" תהיתי לעצמי כל הדרך. לא יכולתי להימנע מהזיכרונות שלי על הקיר, החבל, גולת הכותרת של מסלול המכשולים, לרבות כל החוויות שלי מאותה תקופה.
את הביקור פתחנו בהרצאה על מנהיגות מפקד המחלקה, והאחריות שלו להכנת הכוח למלחמה. השיח היה מאוד עשיר, ומצאתי חשיבות רבה למפגש הבין-דורי הזה ביני ובינם, מפגש שכל-כך מעשיר גם אותי וגם אותם. מולי ישבו 500 צוערים ממגוון חיילות – ואכן השיח היה קולח ומרענן, בעיקר סביב העובדה שמפקדי המחלקות, הקצינים הצעירים, הם אלו שמצויים באמת בחוד החנית, וההחלטות שלהם קובעות מציאות: על הגדר בעזה, במובלעות הקו הכחול בגבול לבנון, מול דאע"ש בגולן, ובכלל.
לאחר אותה הרצאה נפגשתי עם צוערי השריון, ושם גיליתי איכות מרשימה של צוערים שבהחלט העלו את השיח לרמה גבוהה יותר.
רז בקשי, יוצא חטיבה 188 מספר שגאוות השריון מאוד בולטת בבה"ד 1. "אנחנו כל-כך דומיננטיים, שאני רואה לא מעט צוערים מחילות אחרים ששואלים את עצמם למה לא בחרו שריון, ממש כך".
"מחנכים אותנו לאור התו"ל" (תורת הלחימה) מספר רז, "אבל לא פחות מכך, להיות קצת חצופים וליזום".
מוטי עמר, צוער מ-188 ובוגר פנימייה צבאית הוסיף "זו הזדמנות לקבוע יעדים אישיים, לחשוב בגדול על דברים, על הזהות שלנו ועל כל אותם דברים שבלו"ז הצפוף ביחידות אין לנו באמת זמן לעשות – זו הזדמנות לצאת מהטנק, לחשוב אחרת, ולצעוד קדימה בהתפתחות העצמית שלנו", הוא מרחיב.
גם אורי פדידה, יוצא חטיבה 7 ו-460 מדבר על זמן לעצירה ולמחשבה – "אני קיבלתי פרספקטיבה שמעשירה אותי, ובדגש על שיחות רבות עם מפקדים מנוסים – זה חשוב וזה מאוד מלמד", כך הוא מספר.
אליהו גולדשטיין, יוצא חטיבה 401 מרחיב בנקודה הזו: "זה זמן עיבוד למה שהיה ולמה שיהיה. עבורי זו הזדמנות לחשוב לעומק על מה אני אעשה בעתיד, על מה שאהיה. ובכלל, העיסוק בתו"ל ובעקרונות הלחימה מרתק אותי, אבל לא פחות מכך, השיח החברתי עם אלו המגיעים מחיילות אחרים".
סתיו יעיש, יוצא חטיבה 7 מרחיב על בולטות השריונרים: "הגעתי ממוצב גלדיולה בגבול לבנון. שם למדתי עד כמה החי"ר חייב ללמוד איך פועלים אתנו – אנחנו, השריונרים, להבנתי, מגיעים מרקע טוב יותר, וגם השילוב הפנימי עם המסייעת בגדודים נותן לנו יתרון בהבנה איך שריון מפעיל חי"ר. הייתי רוצה לראות סימטריה מקצועית גם עם החירני"קים – הקרב המשולב איתם הוא החשוב ביותר, ואני הייתי רוצה לראות את זה קורה טוב יותר, ולא רק מקצועית, אלא גם ערכית".
אראל דוייטש, יוצא חטיבה 401 סיפר על המהפך שחל בחיל-השריון בנושא המוטיבציה: "כאב לי הזלזול הזה שרכשו לנו בעבר. היום אני רואה שתלמידי תיכון חשופים הרבה יותר לחיל-השריון, וזה עושה את שלו. מדובר בסופו של עניין בנושא חינוכי מן המעלה הראשונה".
יצחק סגל, גם הוא יוצא חטיבה 401, ובדרך גם גנן ב-460, סיפר על הניסיון הרב שיש לגננים בקורס קצינים: "אנחנו מגיעים עם הבנה טובה יותר של הפעלת המסגרת. זה יתרון מול אלו היוצאים בזימון ישיר – כי לניסיון יש חשיבות רבה".
התרשמתי מאוד מהצוערים שלנו – איכות השיח, ההבנה של תפקידם כקצינים בחוד החנית, ובייחוד העוצמה שהם משדרים והביטחון ביכולת לקראת עימות. "אנחנו במקום אחר", הם הסכימו בהקשר מפגש צפוי בשדה הקרב מול חזבאללה. "וזה לא רק בגלל מעיל רוח", הם אומרים. "אנחנו מאומנים, וגם מבינים היטב שבפעם הבאה זה צריך להיות אחרת (מ-2006). התוצאה חייבת להיות חדה ומובהקת".
משם צעדתי יחד עם כולם לחדר האוכל. האמת, לא היו לי זיכרונות טובים מידי מאיכות המזון בבה"ד 1, אבל גם כאן היה שדרוג. ההפתעה שלי הייתה המופע האומנותי בו פתחו…. שוב, הצוערים שלנו. הם בלטו בשירה ובהומור, זה היה מלבב, אבל זה היה קצר מאוד מלהכין אותי למה שקרה שעה לאחר מכן.
"עכשיו אתה הולך לראות משהו מדהים", ניסה להכין אותי המג"ד, סא"ל אברלינג'י, שפיקד עד לא מזמן על גדוד 601 בחטיבה 401. האמת, לא דמיינתי מה אני עומד לראות.
לאחר צעידה של כמה מאות מטרים נחשפה לפני טריבונה עמוסה במאות אנשים. "מה זה???" שאלתי. והוא ענה "זה כל הבה"ד בא לראות את ההופעה של השריונרים, וזה יוצא דופן ברמות מטורפות".
התיישבתי עם כולם וזכיתי בשעה וחצי של מופע מאלף בו התגלגלתי מצחוק, ברמה שמזמן לא זכורה לי. והכל, הכל על טהרת הצוערים שלנו שהצליחו לגעת בהומור בכל דבר ובכל אירוע שפקד אותם ב-10 הימים האחרונים: הסיטואציות של צוערים וצוערות, הייחוד המצחיק של כל חיל וחיל, המפקדים, היחידות השונות, ואפילו על ההרצאה שלי הם הספיקו לבנות קטע. זה היה מדהים.
"מתי הספקתם לעשות את זה?" שאלתי כמה מן הצוערים.
"פה ושם אנחנו גונבים שעה-שעתיים להכנות, ומרימים את זה".
"הבחורים האלה פשוט מדהימים" אומרים לי צוערים מחילות אחרים, "בלי השריונרים היה פה ממש משעמם", הם הוסיפו.
צוערים בשמחת השבת
לאחר מנוחת לילה קצרה, נעתי חזרה צפונה, עמוס חוויות מהיממה האחרונה שחוויתי. אבל מעל הכל בלט לי כמה איכות יש בצוערים שלנו: מקצוענות, רצינות, מחויבות, והרבה הרבה הומור. יצאתי עם הרבה סיפוק מהשבת הזו בה ריתקתי עצמי לבסיס, אבל עם הבנה מאוד ברורה – אני חייב עוד לחזור אליהם לחבר'ה האלה שהם העתיד שלנו, יש לנו עוד הרבה על מה לדבר.
