אל"ם במיל' צביקה דהב היה מראשוני השריון הישראלי ודמות מוכרת ומוערכת מאוד בקרב ותיקי השריון והצנחנים.

אל"ם (במיל') צביקה דהב ז"ל

אל"ם (במיל') צביקה דהב ז"ל

אל"ם במיל' צביקה דהב היה מראשוני השריון הישראלי ודמות מוכרת ומוערכת מאוד בקרב ותיקי השריון והצנחנים. הוא שימש מ"פ טנקים, אי-אם-אקס-13, בקרבות המתלה במלחמת סיני (קדש), מג"ד טנקים 95, של חטיבה 10 הראל שבפיקודו של אורי בן-ארי הנודע, בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים, ומפקד גדוד הסיור 288 באוגדה 146 של מוסה פלד בקרבות בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. ב-29 באפריל 2021 נפטר והוא בן 88, ולמחרת הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. הבאנו דברים לדמותו ולזכרו

 ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר

צביקה דהב בן 80

צביקה דהב בן 80

פרחים על קברו הטרי בגבעת השלושה

פרחים על קברו הטרי בגבעת השלושה

על צביקה דהב

צביקה דהב נולד בתל אביב בשנת 1933. בגיל 17 זייף את חתימת הוריו והתגייס לצה"ל ב-1950 והוצב בשריון. סיים קורס קציני שריון במחזור הראשון ושירת בפלוגת הסיור של חטיבה 7. בשנת 1955 נשלח לצרפת, כחלק ממשלחת צה"ל, ללמוד את הטנק החדיש אז אי-אם-אקס-13 (AMX-13) והשתתף במבצע הסודי אז, מבצע יונה, להורדת טנקים אלה סמוך לחוף הקישון, מנחתות צרפתיות, לקראת מבצע סיני.

ב-10 באוקטובר 1956 בהיותו מפקד מחלקת טנקים מגדוד 9 של חטיבה 7 השתתף בפעולת התגמול על משטרת קלקיליה. כמה שבועות לאחר מכן השתתף במלחמת סיני שימש מ"פ טנקים תחת פיקוד חטיבת הצנחנים בפיקוד אריק שרון בקרב המיתלה.

בשנים 1959-1957 שימש צביקה דהב סמג"ד 181 בפיקוד הצפון. בשנת 1958 עבר קורס מ"פים וב-1960 מונה לקצין המבצעים של גייסות השריון. בשנת 1963 היה סמג"ד 95 בחטיבת הראל ובשנת 1964 התמנה למפקד הגדוד.

חטיבת הראל השתתפה בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, גדוד 95 שהיה אמור להיות בעתודה קיבל משימה להגיע לבית חנינה. הגדוד פרץ דרך עמק הארזים והגיע בלילה לנבי סמואל. בשעה 03:30 החלו הטנקים לנוע לעבר בית חנינה תוך חילופי אש כבדים עם השריון הירדני שהתמקם על הפסגות באזור ובין המבנים בתל אל פול. זמן מה התנהל קרב שריון בשריון  בטווים של 1000 מטרים. 3 טנקים ירדנים נפגעו והשאר נסו מזרחה והתל נכבש. בזה נותקה ירושלים מאויב ירדני מצפון וממזרח.

במארס 1973 הקים צביקה דהב את גדוד הסיור 288 באוגדה 146 שבפיקוד מוסה פלד. בגדוד היו טנקי שוט קל, נגמ"שים אם-113 וג'יפים. במלחמת יום הכיפורים לחם הגדוד בחזית רמת הגולן מול האויב הסורי. הגדוד עלה דרך ציר כורסי עם כוחות אוגדה 146 וסופח לחטיבה 205 בפיקוד אל"ם יוסי פלד. ההיתקלות הראשונה של הגדוד בכוחות סוריים הייתה ברמת מגשימים. הגדוד המשיך לצפון-מזרח על ציר "טפה" וחבר למוצב תל סאקי ב-8 באוקטובר. חיילי הגדוד פינו ממוצבים אלה את חיילי גדוד הנח"ל המוצנח 50 של חטיבה 35, שהיו מכותרים שם ולחמו מאז יום הכיפורים. הגדוד לחם בתל ג'וחדר ב-9 באוקטובר וכבש את תל פארס השולט על פתחת רפיד וכביש הנפט. לאחר מכן השתתף הגדוד בקרבות בגזרת חושניה וכבש את תומת רפיד. לאחר סיום קרבות הבלימה עבר הגדוד ממזרח לקונייטרה ונפרס בתצפיות על התלים בדרום המובלעת. הגדוד השתתף בקרב אום בוטנה ותל מסחרה ובבלימת התקפות-הנגד של הכוחות הסורים, העיראקים והירדנים. לאחר הכרזת הפסקת האש נשלח הגדוד כחלק מאוגדה 146 וכוחות נוספים מפיקוד המרכז לתגבר את מערכי צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ והשתתף בקרבות ההתשה מול הכוחות המצריים עד הפרדת הכוחות בחודש מארס 1974. לאחר מכן הגדוד פורק.

צביקה דהב השתתף בקורס מח"טים הראשון בצה"ל והועלה בשנת 1976 לדרגת אל"ם ומונה למפקד אגד תחזוקה 836 באוגדה 194 אז בפיקוד אמנון ליפקין-שחק. בשנת 1984 מונה לראש מטה האוגדה ובשנת 1993 פרש משירות המילואים.

בקבלת דרגת אל"ם מהרמטכ"ל מוטה גור, 1976

בקבלת דרגת אל"ם מהרמטכ"ל מוטה גור, 1976

זר חטיבה 10 הראל

זר חטיבה 10 הראל

דברי הבן עופר דהב בהלוויה

אבא שלי, היית גיבור, גיבור אמיתי, בקרבות, במלחמות ובמאבק על ביטחונה של מדינת ישראל. אבא במהותו היה איש צבא שאהב את הצבא, אהב את הטנקים, אך בעיקר אהב את חייליו וקצינו. השירות הצבאי, בחובה, קבע ובמילואים, הגדיר את אישיותו והביא לביטוי את כישרונותיו ויכולתו.

אבא נולד בתא אביב הקטנה בשנת 1933, להוריו סוניה ומאיר, שעלו לארץ מרוסיה (כיום חלק מאוקראינה) בעלייה השלישית. אבא היה חבר ב"מכבי הצעיר", שיחק כדורגל וכדורסל ב"מכבי", ואף היה פעיל בארגון "ההגנה" לפני קום המדינה. בשנת 1950, בהיותו בן 17, זייף את חתימת הוריו והתגייס לחיל השריון, שהיה ביתו מאז ועד מותו. במהלך שירותו התקדם במהירות, סיים קורס קציני שריון מחזור א' והתקדם לתפקיד מ"פ סיירת חטיבה 7. בשנת 1955 נשלח לבית הספר לשריון בצרפת, ובהמשך השתתף במבצע "יונה" לקבלת בחשאיות טנקי אי-אם-אקס-13 מצרפת. בשנת 1956 היה מ"פ טנקים ב' בגדוד 9 של חטיבה 7, והשתתף עם הצנחנים בקרבות המיתלה שבסיני. אחר כך שימש סמג"ד בגדוד 191 וקמב"ץ של גייסות השריון. בשנת 1960 השתחרר משירות קבע ועבר לעבוד בחברת "פז".

בשנת 1967 היה מג"ד מילואים של גדוד הטנקים 95 בחטיבה 10 הראל, בפיקודו של אורי בן ארי, והשתתף במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים. בשנת 1973 היה מפקד גדוד הסיור 288 באוגדה של מוסה פלד והשתתף במלחמת יום הכיפורים הכיבוש דרום רמת הגולן. לאחר המלחמה השתתף בקורס מח"טים מחזור א' וקיבל פיקוד על אגד תחזוקה באוגדה 1466 בדרגת אל"ם במילואים. את שירותו הצבאי סיים בגיל 60, בשנת 1993 בתפקיד רמ"ט ב' באוגדה 146. בסך הכול שירת 10 שנים חובה וקבע ו-33 שנים במילואים.

מי מכם המכיר את השריון ואת מורשת קרבות ההכרעה במלחמות ישראל – יידע להעריך את העובדה שתמיד צביקה היה בקו החזית והשפיע באופן אישי עת תוצאות המלחמה בנקודות זמן קריטיות.

אף שהייתה לו קריירה ענפה ומוצלחת בחיים האזרחיים – בתוך כול הקים את מצקן הגז בפי גלילות והגיע לתפקיד מנהל מחוז תל אביב והדרום בחברת הדלק "פז", ונחשב לאוטוריטה בתחום הקמת תחנות דלק בארץ – עיקר תשומת ליבו הופנתה לשירותו במילואים, בו השקיע את מרצו וזמנו בצבא על חשבון זמנו הפרטי, וזאת מתוך אידאולוגיה.

אבא היה שריונר שאהב טנקים, אך יותר מכך אהב את אנשי הפלדה, הגריז והאבק. המוטו שלו היה שקודם כול יש לשמור על החיילים, לדאוג לרווחתם, ובעיקר לדאוג שיחזרו הבית בשלום. כך נהג בכול מהלך שירותו בצבאי, ובעיקר בקרבות העקובים מדם שבהם השתתף במלחמת סיני (קדש), ששת הימים ויום הכיפורים. חייליו וקציניו הלכו אחריו באש ובמים, ובכול פעם שנינו נפגשים עמם, הם היו מזכירים שהם חבים לו את חייהם.

בהיותי ילד התלוויתי לאבי להרבה נסיעות לצבא, ותמיד הוא היה מקור גאווה והשראה עבורי ומודל לחיקוי. ילד הייתי וגם בגרתי, והמשכתי להתלוות לאבא באירועים מיוחדים של יד לשריון בלטרון, וביום ירושלים בגבעת התחמושת. רק לפני שנתיים אבא הדליק שם משואה. שני הגופים – יד לשריון וגבעת התחמושת – היו קרובים לליבו, ובמסגרתם התנדב ותרם שעות רבות של הרצאות להנחלת המורשת של חיל השריון.

אבא שלי היה איש חם, איש של אנשים, ויעידו על כך כול החברים הרבים בנמצאים כאן היום, ועוד רבים אחרים. תמיד היה נכון לסייע בכול פניה, ועקב רשת קשריו הענפה והחברויות שיצר במשך השנים, אף עזר לרבים.

התכונות והפעולות שאפיינו אותו לאורך חייו, הם מה שנקרא אצלנו במשפחה המורחבת "להיות דהב", לתכנן ולחשוב שניים-שלושה צעדים קדימה, לעשות היום גם את מה שאפשר לדחות למחר, להיות ישר ללא פשרות, להיות צנוע, לייצר מקסימום יעילות במינימום זמן, ולא פחות חשוב – תמיד תמיד לחנות עם הפנים ליציאה, כי מה שטוב לטנקים טוב גם למכוניות.

ואחרי כול הדברים האלה, היה אבא בראש וראשונה איש משפחה למופת. עבורנו היה מוכן לעשות הכול. עם אימא חגג לא מזמן 61 שנות נישואים מאושרות ויפות. יחד הם היו הורים נפלאים. עבורי ועבור אחיותיי, המשמעות היומיומית הייתה שאבא הוא לנו סלע איתן, שנמצא שם תמיד עבורנו, בימי שמחה ועצב. לא הייתה שבת במהלך השירות הצבאי שלא זכינו לביקור הורים, כולל סטייק בפיתה. וברבות השנים, כשהרחקנו למדינות שונות ברחבי העולם, כמעט ולא הייתה שנה בלי שאבא ואימא התייצבו לביקור משמח. יחד טיילנו בהנאה גדולה ברחבי העולם ובארץ.

אני שמח במיוחד על נסיעות משפחתיות בהרכב מלא, נכון לאותו זמן, שעשינו בשנים האחרונות, בהן ביקרנו באתרי מורשת ברחבי הארץ, כשאבא מספר גם לדור הצעיר את סיפורו האישי. אין לי ספק שדור הנכדים נושא איתו זיכרונות יפים שברבות הימים גם יעביר הלאה, כי אבא שלי היה גיבור, גיבור אמיתי.

זכיתי, זכינו לגדול עם אבא מיוחד, גאה ואוהב מאוד אותנו ואת נכדיו שמח במיוחד בינינו.

אבא אהוב, אנו מפרדים ממך היום בצער גדול. אנחנו מבטיחים לשמור על אימא ולשמור על משפחה מאוחדת כמו שהיית רוצה, וכמובן לשמור על המורשת המפוארת שלך.

נמשיך ללכת בדרכך. נוח על משכבך בשלום.

דברי תמי שוחט, ידידת המשפחה, בהלוויה

"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים", כך אנו סופדים לגיבורי ישראל.

יצאת בשלום מבימות הקרב אך נפלת לנו בקרב על החיים. מעמד זה מצמרר אותי וכואב מאוד. איני מאמינה שאתה, הגיבור שלנו, נעלמת ולא אמרת שלום, כעלות אליהו הנביא בסערה השמיימה.

ביקשת תמיד שאברך בחגיגות ובשמחות המשפחתיות, אך הפעם זהו מכתב פרידה, ועצוב, עצוב לי בלב. היית פטריוט וגיבור ללא חת, לחמת במלחמות ישראל, מלווה בדאגה של שולה היקרה והנאמנה שכה אהבת, היית גאה בשבט שהקמת, וזכית לנין הראשון – אדם. היית חבר שכולם התברכו בו, חבר אמיתי שאפשר להיתלות בו. הכרנו צעירים וזכינו לחוות חברות של למעלה משישים שנה, כן – זכינו, ועכשיו – הפסדנו אותך. השארת שבט מפואר ואת שולה שאין כמותה, שישמרו את זכרך בגאווה, ויישאו את לפיד המשפחה שהקמת. גם אנו, חבריך, נזכור אותך באהבה אין קץ.

דברי אלוף (במיל') ג'קי אבן, ידידו של צביקה דהב, בהלוויה

שולה ומשפחת דהב היקרות,

צביקה, חברי הטוב, מותך הדהים אותי וקשה לי להאמין שהיום אני מספיד אותך, הרי עוד לפני כמה ימים שוחחנו. הייתה לנו חברות איתנה ומכובדת רבת שנים שהחלה לפני כ-67 שנים.

בשנת 1955, בבית הספר לשריון בצרפת, עברנו יחד אימונים מיוחדים על הטנק אי-אם-אקס-13. על פלוגת טנקים כאלה פיקדת בהצלחה במלחמת קדש, תחת פיקודו של מח"ט 7 המפורסם, חברנו אורי בן-ארי ז"ל. היית לוחם ומפקד במערכות ישראל השונות, כולל מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

לאורך כול השנים הרבות, בהן הייתה לנו חברות אמיצה, שוחחנו רבות על משפחותינו ועל החיים במדינה שאותה מאוד אהבת. היית אכפתניק ציוני ומצב ביטחון המדינה היה בנפשך. הייתה לך אהבת הארץ והיה לך אכפת כיצד מתנהלים פה ערכים ציוניים, ועל כך שוחחנו רבות.

היית איש משפחה דואג ומסור, וידענו תמיד שאתה גאה בשולה רעייתך ובבני ביתך.

צביקה רעי הטוב, אזכור אותך תמיד כלוחם למען המדינה, כאיש שליבו ופיו שווים, ומעל לכול – חבר טוב ונאמן!

יהי זכרך ברוך!

דברי תא"ל גל שוחמי, מפקד אוגדה 164 כיום

דברי תא"ל גל שוחמי, מפקד אוגדה 164 כיום

דברי תא"ל גל שוחמי, מפקד אוגדה 164 כיום

דברי אל"ם עידן מורג, מפקד חטיבת אגרוף הברזל (205) כיום

דברי אל"ם עידן מורג, מפקד חטיבת אגרוף הברזל (205) כיום

דברי צביקה דהב שהיה מג"ד 288, 11 באוקטובר 2020,

ליד אנדרטה של הגדוד בפארק העוצבות ביד לשריון

למרות שעברו 47 שנה ממלחמת יום הכיפורים אני מוצא לנכון להעביר מידע על תולדות הגדוד ולחימתו במלחמת יום הכיפורים והצלחתו הגדולה בעצירת הצבא הסורי וכיבוש שטחים נוספים ברמת הגולן. וכול זאת בזכותכם ובזכות החללים והפצועים של הגדוד.

הקמת הגדוד

גדוד סיור 288 הוקם במאי 1973 באוגדה 146 בפיקודו של האלוף מוסה פלד ז"ל, 5 חדשים לפני מלחמת יום הכיפורים. מוסה תרם רבות לאימון הגדוד וגיבושו והיה צמוד אלינו. הגדוד קלט את טובי הקצינים והחיילים שהיו באוגדה ובפיקוד המרכז. הגדוד קבל עדיפות בטיב הטנקים – טנקי שוט קל חדישים, נגמ"שים  אם-113 וג'יפים הטובים ביותר שהיו לצה"ל.אמון ההקמה היסודי והמקצועי תרם לנו רבות והוכיח את יכולתו במלחמת יום הכיפורים שבאה עלינו בהפתעה.

הגדוד במלחמת יום הכיפורים

ב-6 באוקטובר 1973 הוזעקנו והתגייסנו במחנה עופר הנמצא צפונה מירושלים. ההתייצבות היתה מעל 100 אחוזים. אחרי לילה של זיווד הטנקים והתחמשות היינו מוכנים ליציאה ביום ראשון בבוקר.

בשעות הצהרים קבלנו פקודה לנוע על השרשראות לפקוד צפון בציר ירושלים-רמאללה-שכם-ג'נין-צמח. הגענו בשעות הלילה בשלימות על כול הרק"ם לצומת צמח, תדלקנו את הרק"ם ומוכנים לפקודה.

המצב בפקוד צפון היה קשה מאד, הצבא הסורי פתח ביום כיפור בצהרים במלחמה עם כוחות גדולים של שריון וחי"ר ובסיוע ח"א הגיע עד קצה הרמה, כאשר בדרך הוא כובש את מוצבינו וגורם אבדות כבדות לכוחות השריון והחי"ר הסדירים שלנו שחסמו בגופם את האויב.

הפקודה שקבלנו היתה להשתתף בהתקפת נגד אוגדתית בגזרה הדרומית של רמת הגולן, לנוע בציר המזרחי ביותר ברמת הגולן – ציר 'ירקונה'.

תחילת תנועה יום ב' 8 באוקטובר שעה 06.00. עליה לרמה דרך קורסי. הגענו לרמת מגשימים ומכאן החלה המלחמה הקשה שהתחילה בתקיפה אווירית סורית עלינו. פגשנו את טנקי האויב בטווחים קצרים. קרבות השריון והארטילריה הסורית הצפופה ליוו אותנו עד סוף המלחמה ללא הפסקה.

נלחמנו בציר רמת מגשימים – ג'וחדר – תל פרס – צומת רפיד. לוחמי הגדוד הגיעו למוצב תל סקי ומוצב 116 ופינו את חיילי גדוד 50 שהיו מכותרים ולחמו בכוחות אחרונים במוצבים מיום שבת.

כבשנו את תל פרס, התל השולט על פיתחת חושנייה-רפיד וציר הנפט. עם כיבוש התל, נמנע מהאויב משלט חיוני. המוצב בראש התל חזר לפעילות מלאה ע"י חיילי הגדוד. דיווחי התצפיות שלנו והכוונת אש תותחי צה,ל, שנעשו ע"י פלוגת הג'יפים בפיקודו של רס"ן עמוס קלרמן, על סוללות התותחים הסוריים סייעו לייצוב השליטה של כוחותינו בגזרה.

בהמשך עבר הגדוד למובלעת בשטח סוריה ממזרח לקוניטרה ונפרש בתצפיות על התילים הגעשיים בגזרה הדרומית של המובלעת.

השתתפנו בהכרעת קרב השריון באזור אום-בוטנה ותל-מסחרה, נגד כוח שריון סורי ונגד חטיבת השריון הירדנית 40 שהגיעה לתגבור הכוח הסורי מדרום.

לאחר הכרזת הפסקת האש, ירדנו לגזרת מצרים בדרום, שם צורף הגדוד ליחידות מול איסמעילייה ממערב לתעלת סואץ, והשתתף בקרבות ההתשה מול כוחות מצריים, עד הפרדת הכוחות בין צה"ל לבין  הצבא המצרי.

אני גאה על כך שהגדוד ביצע את כול המשימות בנחישות ובשיקול דעת.

הלחימה בגזרות השונות ברמת הגולן גבתה מאתנו מחיר יקר של לוחמים אשר נפלו ולא שבו אל משפחותיהם בסיום הקרבות, ועשרות לוחמים אשר נפצעו, חלקם נושאים עד היום את אותות הפגיעה בגוף ובנפש.

המסגרת הגדודית התפרקה זמן קצר אחרי המלחמה.

ביוזמה של צוות מצומצם מחברינו ובעזרה של יד לשריון ואגף ההנצחה של משרד הבטחון, חנכנו אנדרטה למורשת הגדוד לזכר יקירנו שנפלו בקרבות יום הכיפורים.

אני חייב להודות בשמי ובשם כול חיילי וקציני הגדוד לתא"ל במילואים מנשה ענבר על עזרתו הרבה בתכנון, בהכנה ובביצוע האנדרטה.

לחברנו היקר עודד וקסלר, בלעדיו לא היתה לנו אנדרטה. הוא יזם, תכנן, ביצע והשקיע את זמנו ומרצו להקמת האנדרטה בעזרתם של חברינו עמוס קלרמן ודב בן דב.

סיכום

עלי לציין שניצחוננו במלחמת יום הכיפורים הוא הגדול בניצחונות צה"ל ותרומת גדס"ר 288 גדולה ביותר. רס"ן אלישע ברודסקי שימש סמג"ד ומילא את תפקידו ביעילות רבה. הוא גם אירגן את הטיפול והפינוי המהיר של הפצועים עם רופאי הגדוד: רס"ן כהן ורס"ן רפי קטן והרופא החטיבתי רס"ן משה רווח. הגדס"ר באמצעותו של סגן חיליק וינשטיין יצר את הקשר ופינה את 24 הלוחמים הנצורים ממוצב תל סקי. את חיילי מוצב 116 פינה רס"ן עמוס קלרמן שהגיע למקום לתצפית.

כיבוש תל פארס בפיקודם של רס"ן עמיר לוי, סרן זיו הלוי וסגן יאיר כידן ומ"פ הג'יפים רס"ן עמוס קלרמן. צומת רפיד נכבשה ע"י כוחותינו בפיקודם של המ"פים רס"ן וידר ירחמיאל, רס"ן יוסטה, ורס"ן דב בן דב. פלוגת המפקדה בפיקודו של רס"ן פנחס בר דוד עם כוחות החימוש, הרפואה, המזון, הדלק, והמים עשתה עבודה מעולה בכול שלבי המלחמה בטיפול ברק"ם ובלוחמים.

נזכור לנצח את 9 החללים והפצועים שלנו.