8 באוגוסט 2020: בדרכי, שריונר – בשדות הקרב במקום שדות הלחם

אל"ם (במיל') שאול נגר

עמוס כ"ץ, יליד הארץ, גדל והתחנך ברחובות ובקיבוץ שריד. "חונכתי להגשמה ציונית ולאומית", כתב בפתח דבריו בספר. הספר משלב את סיפור חייו המרתק של עמוס כ"ץ, עם סיפורו של חיל השריון, החיל שעמוס כ"ץ שירת בו והיה לו חלק משמעותי בגיבוש תורת הלחימה של החיל והתוויית דרכו לעתיד.

תא"ל (במיל') עמוס כ"ץ הוא ממפקדי השדה המשובחים והמהוללים בצה"ל. את דרכו בצה"ל החל עמוס בתפקיד מכונאי טנקים בחיל החימוש, על יסוד הכשרתו הטכנית בבית הספר בקיבוץ שריד שבו גדל, והוצב בגדוד 82. התעקשותו לשרת בחיל השריון הביאה אותו להיות מ"מ טנקים בגדוד זה, בפלוגה של חיים ארז (לימים אלוף). מסלול הלחימה שלו החל במלחמת ששת הימים שבה היה מ"פ א' בגדוד 46. על לחימתו בששת הימים זכה בעיטור המופת. בהמשך לחם במלחמת ההתשה שבה היה סמג"ד ומג"ד 46. מלחמת יום הכיפורים החזירה אותו לארץ מהשתלמות צבאית בארצות הברית, ואליה הגיע כמה ימים לאחר שהחלה, ובה שימש מג"ד 71. בהמשך היה המח"ט ששיקם את חטיבה 188 במהלך מלחמת ההתשה שלאחר מכן בגולן, וכן השתתף במלחמת שלום הגליל שבה שימש ראש המטה של פיקוד הצפון. עוד היה קצין השריון הראשי הראשון לאחר הקמת מפקדת חילות השדה ופירוק מפקדת גייסות השריון. בהמשך שימש סגן מפקד גיס, תפקיד שנמשך גם בשירות המילואים הארוך. במהלך שירותו נפצע פעמיים בלחימה ועוד עבר שלוש תאונות במהלך השירות.

על מלחמת ששת הימים סיפר בשעתו:

במלחמה זו נפגע הטנק שלי (שבו היה יוסי לפר), החלפתי טנק וגם הוא נפגע ואף נשרף, ועוד החלפתי פעמיים טנקים שנפגעו ונשרפו, וכן נפגעו עוד טנקים בפלוגה. סמל יוסי לפר ז"ל (שנפטר ממחלה בספטמבר 2002) קיבל את עיטור הגבורה על לחימת-גבורה עיקשת בחאן יונס, כאשר נותר לבדו בטנק הפגוע.

עמוס כ"ץ מג"ד 46 בחטיבה 401 במלחמת ההתשה בסיני

עמוס כ"ץ השתתף במשלחת הסודית בשעתה שיצאה לגרמניה בשנת 1965 ללמוד את טנקי הפטון הראשונים שעמדו להגיע לארץ. לימים התפרסם הסיפור על כך בשם "המסע לארץ משה". סיפר על כך האלוף ג'קי אבן: "עמוס כ"ץ, קצין צעיר, הרשים אותי כבר מהפגישה הראשונה. הוא לא דיבר הרבה, גם בהמשך, אבל ראיתי שהוא ממוקד מטרה. לוחם שחונך להיות פטריוט. לתת ולא לקבל. – – – עקבתי אחרי עמוס לאורך כל הקריירה הצבאית שלו. בשבילי עמוס הוא הדוגמה של מנהיג צבאי, קצין שריון מוביל, מ\שמקבל ומבצע בהצלחה כל משימה שמוטלת עליו, כי הוא יודע שהמשימה חשובה מכל. יחד עם זאת – הוא דעתן. לא מבטל את עצמו מפני המונים עליו. אומר מה שהוא חושב. מפקד ישר, אמיץ, פטריוט. אדם ערכי ביותר. בכל תפקיד שעשה, כולם בקו האש, הוא התמקצע והתפתח. צה"ל 'פספס' אותו כאלוף".

"הספר הזה הוא על מנהיג שריון שדוגל במנהיגות שקטה, במקצועיות ובדוגמה אישית באימונים ובשדה הקרב. שריונאי בכול רמ"ח אבריו שעשה את כול מסלול הפיקוד בשריון כשהוא מותיר בכול תפקיד חותם אישי. כול תפקיד וכול שלב עשה בעתות מלחמה, תמיד בגזרות הקשות ביותר. מפקד של אנשים שמטפח אחוות לוחמים ואומץ לב אישי… בעיניי עמוס כ"ץ הוא מהמפקדים הבכירים שהשאיר חותם אישי על התפתחות חיל השריון בצה"ל". כך כתב האלוף (במיל') יעקב (ג'קי) אבן.

האלוף (במיל') איל בן ראובן היה איש צוות במלחמת יום הכיפורים, הטנק שלו נפגע והוא שובץ מחדש בגדוד של עמוס ברמת הגולן. וכן כתב: "מלחמת יום הכיפורים, איש צוות בגדוד שלך, מול הכפר דיר אל עדס, עולה עם הפלוגה שלי לעמדות, ארבעה טנקים, ביניהם שלי, חוטפים טילים. בטנק שלי, מעבר להיסטריה קצרצרה של המט"ק ונזקים חיצוניים, לא קורה דבר. המט"ק נותן לי פקודה: אחורה מהר. אנו בעמדת המתנה והמט"ק מודיע לנו, אנשי הצוות: אנחנו כאן לא עולים לעמדה. לאחר מספר דקות של המתנה, אומר לי המט"ק: איל, סע מהר קדימה. אנו עולים לעמדה. המג"ד על ידנו, וכרגע עולה לעמדה.

"לא הערכתי אז כנהג טנק עד כמה תיחרת דוגמה זו בראשי ועד כמה תשמש אותי להבנת מקום המפקד בקרב, ומעבר להבנה – השימוש המעשי שעשיתי בה כאשר פיקדתי על אנשים בהמשך".

עמוס כ"ץ הוא איש צנוע וענו. היסודות שנוצקו בו בילדותו ובנעוריו התפתחו לאישיות נחושה והחלטית, עם רצון עז לתרום לחברה ולמדינה. בספר הוא מביא את קורות חייו האישיים בחיסכון ובצנעה, וגם על המלחמות הרבות שבהן השתתף אינו מפליג בסיפורים, אך מפליא בתיאור נפשו של הלוחם בשעת לחימה, בתיאור המצבים הקשים שאליהם נקלעים מפקדים ולוחמים תחת אש, ומהם שנפצעים ונהרגים, ועדיין השגת המשימה והניצחון בקרב מניעה אותם להמשיך.

סֶרֶן עָמוֹס

מאת חיים חפר (על עמוס כץ, מ"פ א' בגדוד 46)

בְּיוֹם שֵׁנִי, שִׁשָּׁה בְּיוּנִי 67'

יָצְאָה פְּלֻגָּה שֶׁלָּנוּ בְּדֶרֶךְ מִבְּאֵר שֶׁבַע,

יָצָאנוּ אֶת חֲצִי הָאִי סִינִי לִכְבֹּשׁ

וּמִי אַתֶּם חוֹשְׁבִים הָלַךְ עִם הַפֶּטוֹן בָּרֹאשׁ?