הגברת אתי בן-שֹׁהָם, אלמנתו של אל"ם יצחק בן-שהם, מפקד חטיבה 188 שנפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, הייתה אישה אנרגטית ורבת עשייה. בתוך כך הייתה חברת ההנהלה של יד לשריון וכן יו"ר עמותת חטיבה 188 עד לפני כשנתיים. אתי הלכה לעולמה בעקבות מחלה והובאה למנוחת עולמים בנתניה ביום 27 בפברואר 2020. "אני יודע שהיו בה את כול התכונות של לביאה אמיתית. היא לא פחדה! היא קיבלה החלטות, היא עשתה והיא נלחמה על מה שחשוב." ספד לה בנה מתן.

הגברת אתי בן-שֹׁהָם, אלמנתו של אל"ם יצחק בן-שהם, מפקד חטיבה 188 שנפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, הייתה אישה אנרגטית ורבת עשייה. בתוך כך הייתה חברת ההנהלה של יד לשריון וכן יו"ר עמותת חטיבה 188 עד לפני כשנתיים. אתי הלכה לעולמה בעקבות מחלה והובאה למנוחת עולמים בנתניה ביום 27 בפברואר 2020. "אני יודע שהיו בה את כול התכונות של לביאה אמיתית. היא לא פחדה! היא קיבלה החלטות, היא עשתה והיא נלחמה על מה שחשוב." ספד לה בנה מתן.

ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר

                      

הגב' אתי בן-שֹהָם עם בנה מתן ובני משפחתו, בטקס יום הזיכרון ביד לשריון, אפריל 2015

אתי בן-שהם הייתה אלמנתו של אל"ם איציק בן-שהם ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, בשעה שפיקד על חטיבה 188 שהגנה בחירוף נפש על רמת הגולן. שנים רבות הייתה פעילה בעמותת יד לשריון ושנים רבות שימשה יו"ר עמותת חטיבת ברק – 188, עד לפני כשנתיים. פעילותה באה לידי ביטוי בתמיכה במשפחות השכולות, בביקור הפצועים, בעזרה לחיילי החטיבה ולחיילים הבודדים בפרט, בהקמה ובהפעלה של אתרי ההנצחה לחללי החטיבה – והכול בהתנדבות גמורה. אתי אהבה, חיה ונשמה את חיילי החטיבה, והמפקדים החזירו לה את הערכתם ואהבתם.

"אני יודע שהיו בה את כל התכונות של לביאה אמיתית. היא לא פחדה! היא קיבלה החלטות, היא עשתה והיא נלחמה על מה שחשוב." ספד לה בנה מתן.

רבים באו לחלוק לה כבוד אחרון ובהם מפקדים ולחמים ממלחמת יום הכיפורים, יו"ר עמותת יד לשריון האלוף (במיל') אודי שני, נציגי עיריית גבעתיים העיר המאמצת של חטיבה 188, וידידי המשפחה.

אתי הובאה למנוחת עולם בבית העלמין "מנוחת עולם" בנתניה, ביום 27 בפברואר 2020. יהי זכרה ברוך. ספדו לה בהלוויה בנה מתן, תא"ל גל שוחמי מפקד עוצבת המפץ ובעברו מח"ט 188, ידיד המשפחה תא"ל (במיל') שמואל בן-משה ששימש קצין השלישות של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים, ואחרים.

אל"ם יצחק (איציק) בן-שֹהָם ז"ל, נפל במלחמת יום הכיפורים בגולן בהיותו מח"ט 188, בעל עיטור העוז על לחימתו

מדברי ההספד מפי הבן מתן בן-שהם

אמא שלי לא היתה אישה קלה, אבל אני יודע שהיו בה את כל התכונות של לביאה אמיתית. היא לא פחדה! היא קיבלה החלטות, היא עשתה והיא נלחמה על מה שחשוב. היו לה כמה דברים חשובים בחיים – 188, בעלי חיים, אומנות, ואותי.

היא הספיקה לחיות ולעשות המון, אבל בתפיסתי, יותר מכל דבר אחר בעולם היה חשוב לה להיות אמא שלי (מצחיק שזה בדיוק מה שדינה חברתה הטובה אמרה, בלי לדעת שכבר כתבתי את זה). להיות אמא זו עבודה קשה, אצל אמא שלי זה התחיל אומנם מאוחר בשל הנסיבות, אבל כמו כול דבר שהיא עשתה בחיים, ברגע שזה קרה – זה היה עד הסוף.

— כשאני מסתכל על הקהל פה אני מתפעל! אני מבין שגם אני לא הבנתי את הגודל שלה. ממש לא הבנתי כמה גדולה היכולת שלה להביא ולחבר אנשים לעשייה, אני מתפעל מהערכה וההוקרה שלכם אליה ואני מקווה שהיא סוף סוף הבינה כמה אנשים הוקירו אותה ואת תרומתה.

לדבריו המלאים ראו כאן.

הספד מפי הבן מתן

מדברי ההספד מפי תא"ל גל שוחמי, מפקד עוצבת המפץ

אתי היקרה מכול,

פגשתי אותך לראשונה כקצין צעיר בחטיבה 188, באמצע שנות ה-90, בעליקה כמובן. אני זוכר עד היום את המפגש הזה ועד כמה שהוא היה משמעותי עבורי, כאשתו של יצחק בן-שהם, המח"ט הגיבור במלחמה, ומהר הבנתי את עומק הנוכחות ואת המשמעות שלך, לא רק כאשתו של… היית כדי להנציח, אך היית לא פחות כי רצית להמשיך להיות חלק מאיתנו, בתפיסתך ובפועלך.

מאז ועד שסיימתי תפקיד מג"ד החטיבה, היית שם איתנו. בכול מפגש, בכול טקס ותמיד, אבל תמיד, עם חיוך קבוע, צחוק מתגלגל, חיבוק אוהב ומסר ערכי. הקמתם והובלת כול השנים את עמותת ברק ועשית זאת בקנאות רבה, עמותה אשר פעלה להנצחת הנופלים החטיבה, ותמיד היית בעיניי וברוחי – האימא של החטיבה!

— אישה מברזל, נעוצה בגורל העם ומדינת ישראל, שהקריבה את היקר לה, אך הפכה את האבדן לרווח גדול ושליחות בחיים. אישה עם טמפרמנט צבעוני וססגוני כול כך, עם חיבוק חם כול כך! חטיבה 188 לדורותיה מצדיעה לך על פועלך, אישיותך, ובעיקר על מה שהיית בעבורנו.

לדבריו המלאים ראו כאן.

דברי תאל גל שוחמי

מדברי ההספד מפי תא"ל (במיל') שמואל בן משה

אתי ואיציק היו אנשים מיוחדים, זה היה קשר של הערצה ואהבה ממבט ראשון. אתי אישה דעתנית, ג'ינג'ית, מלאת חיים ומחיצתה לא היה רגע דל. כשהודיעו לאתי במהלך המלחמה שאיציק מהרג, אתי התקשרה אליי וביקשה לקבל את שמות פצועי החטיבה ששוהים בבתי החולים ושמות המשפחות השכולות, כדי לבקרם.

הבקשה השנייה הייתה למצוא את שק השינה של איציק. באותם הימים לא הבנתי את משמעות הבקשה, חשבתי שהיא ירדה מהפסים. אחרי המלחמה באחת השיחות בינינו ביקשתי שתסביר לי את מהות הבקשה, ואז היא אמרה לי: כאשר איציק עלה לרמת הגולן קניתי לו את שק השינה שסימל בעיניי את חום הבית.

לימים, המסגרת ההרצאות שלי בצה"ל בקורסי הקצינים, אתי ספרה את משמעות החזרת ציוד החללים למשפחות השכולות.

לדבריו המלאים ראו כאן.

דברי שמואל בן משה

 

בסוף הדרך – מאת נתן יונתן

בְּכָל מָקוֹם

יֵשׁ תְּהוֹם לָאַמִּיצִים

וְצֵל לָעֲיֵפִים

וּמַעֲיָן שֶׁקְּרִירוּתוֹ נִגֶּרֶת.

בְּכָל שַׁחֲרִית

יֵשׁ טַל לָרוֹעֲדִים

וְאוֹר לָאוֹהֲבִים

וַאֲבָנִים קָרוֹת וְעֵשֶׂב פֶּרֶא.

בְּכָל עַרְבִית

יֵשׁ קֵץ לַסּוֹעֲרִים

וְעֵץ לָעֲרִירִים

וְסֶלַע לַשּׁוֹכְבִים בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ.