אַנְדַּרְטָה בְּצֵל אֳרָנִים
לרגל חנוכת האנדרטה של חטיבה 421

אִצְטְרֻבָּלִים נוֹפְלִים בַּיַּעַר, וְשִׁבְרֵי אֶבֶן שֶׁלֹא יָדְעָה יַד-אָדָם,
שִׂיחִים בֵּין הַסְּלָעִים וְרַקֶּפֶת אַחֲרוֹנָה מְחַיֶּכֶת,
מְפַנָּה מָקוֹם לְפִרְחֵי-בָּר חֲדָשִׁים.
עֲצֵי הָאֹרֶן מִתַּמְּרִים אֶל-עַל כְּחֻפָּה פְּתוּחָה,
וְהַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים אוֹ אֲפֹרִים מַבִּיטִים מֵעַל.
אַנְדַּרְטָה שֶׁחֲצִי גוּפָהּ אֶבֶן וּמַחֲצִיתָהּ פְּלָדָה כְּסוּפָה,
נֶאֱחֶזֶת בָּאֲדָמָה, מַכָּה שֹרֶשׁ וּפוֹרֶצֶת בִּתְנוּפָה.
וְהִיא שׁוֹאֶגֶת כְּאַרְיֵה בַּיַּעַר אֶת סִפּוּר לוֹחֲמֶיהָ,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בִּגְבוּרָה,
שָׁעֲטוּ בְּמֶרְכָּבוֹת כְּשֶׁהָאֵשׁ בָּעֲרָה,
חָצוּ אֶת הַמַּיִם בֶּחָרָבָה,
וְהִרְחִיקוּ אֶת יַד הָאֵימָה.
עַכְשָׁו גַּלֵּי הַמַּתֶּכֶת בּוֹקְעִים מִתּוֹכָהּ,
כְּמוֹ כְּלֵי נְגִינָה,
וּכְמוֹ אָז, רַחַשׁ הַמָּיִם נִשְׁמַע.
כְּשֶׁעַל הַתִּמְסָחִים עָבְרוּ הַטַּנְקִים,
וְצָלְחוּ הַשִּׁרְיוֹנָאִים אֶת הַתְּעָלָה.
וּבְיוֹם צָהֳרַיִם זָהָב וְכֶסֶף מְרַצְּדִים,
אֶת סִפּוּר גֶּשֶׁר הַחַיִּים,
וְאֶבֶן מְסֻתֶּתֶת הָפְכָה לְאֶבֶן מְסַּפֶּרֶת,
אֶת מַעֲשֵׂה הַחֲטִיבָה שֶׁצָלְחָה אֶת הַתְּעָלָה.

בְּפַארְק הָעֻצְבּוֹת,
הַכּוֹחַ וְהָעֶצֶב מְשַׁלְּבִים יָד,
צִפֳּרִים מְנַתְּרוֹת מִכִּתְפֵי הַפְּלָדָה וְהָאֶבֶן,
אֶל רֹאשׁ הָעֵץ,
שֶׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם שֶׁל אוֹר,
לְחַמֵּם אֶת לִבָּהּ,
וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף אֶת הָאָבָק.
הַסַּפְסָלִים מְחַכִּים מִסָּבִיב,
יָבוֹאוּ אִמָּהוֹת, אָבוֹת, אַחִים וְרֵעִים,
וִילָדִים מְיַחֲלִים לַשָּׁלוֹם.
וְיָפֵר הַצְּחוֹק עַל הָהָר אֶת הַשֶּׁקֶט,
דִּמְעָה וְחִיּוּך יַעֲלוּ יָד בְּיָד,
זִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר וְתִקְווֹת הֶעָתִיד,
יִתְאַחֲדוּ וְיַכּוּ כָּאן שֹׁרֶשׁ.

וְכַף יָד קְטַנָּה שֶׁל נֶכֶד תֵּשֵׁב בְּיָדוֹ שֶׁל הַסָּב,
וְתַעֲבֹר עַל שְׁבִילֵי הַמַּפָּה הַחֲרוּתָה בָּאֶבֶן,
הַמְּסַפֶּרֶת אֶת עֲלִילוֹת הַקְּרָב.
הוּא יִפְתַּח אֶת עֵינָיו לִרְוָחָה,
עַד שֶׁיִרְאֶה יָם כָּחֹל,
עַד שֶׁיִרְאֶה אֶת הַטַּנְקִים שׁוֹעֲטִים בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל.
"סַפֵּר לִי עוֹד, סַבָּא", הוּא יֵשֵׁב עַל בִּרְכָּיו וִיבַקֵּשׁ,
וְיָדוֹ הַקְּטַנָּה קְמוּצָה כְּמוֹ אֶגְרוֹף מִתְעַקֵּשׁ,
וּמִצְחוֹ הָרַךְ יִתְקַמֵּט בִּדְאָגָה רַבָּה,
עַד שֶׁיִשְׁמַע אֵיךְ הֵם לָחֲמוּ וְהִצִּילוּ אֶת הַמְּדִינָה,
עַד שֶׁיִמּוֹג הַמִּדְבָּר לְאָבָק רָחוֹק,
וְשׁוּב יְחַיֵּךְ הָעֵמֶק שָׁלֵו וְיָרֹק.

שולמית ספיר-נבו
אפריל 2001