הַיּוֹם הַזֶּה
שולמית ספיר-נבו
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לְהִתְיַחֵד עִם זִכְרָם שֶׁל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל,
הַיּוֹם הַזֶּה בְּתוֹךְ עַמִּי אֲנִי יוֹשֶׁבֶת,
הַיּוֹם הַזֶּה שַׁיָּךְ לָהֵם –
לְכֹל אֵלֶּה שֶׁבִּזְכוּתָם יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה
וּבִזְכוּתָם יֵשׁ לָנוּ יָמִין וְיֵשׁ לָנוּ שְׂמֹאל.
הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי מַרְכִּינָה לֵב,
אֲנִי מְנִיחָה שׁוֹשָׁן,
אֲנִי קוֹרֵאת עֲלֵיהֶם וְרוֹצָה לְהַכִּיר אֲחָדִים מֵהֵם –
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים שֶׁלִי,
לֹא אַף אֶחָד אַחֵר!
לֹא אַף דָּבָר אַחֵר!
הַיּוֹם הַמְּקֻדָּשׁ הַזֶּה –
כְּמוֹ שֶׁשַׁבָּת הִיא שַׁבָּת
וְיוֹם חוֹל הוּא יוֹם חוֹל –
מֻקְדָּש לְזִכְרָם:
"יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו"
כֻּלָּם הֵם גַּם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִי,
וְעַל מִי שֶׁנִלְקַח מִמֶּנָּה אֲנִי בּוֹכָה,
רוֹצָה לְחַבֵּק אֶת הָאִמָּהוֹת וְאֶת הָאָבוֹת
שֶׁאוֹר חַיֵּיהֶם כָּבָה.
הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת לְפָחוֹת אֶת הַמְּעַט שֶׁאֶפְשָׁר –
לְהִתְיַחֵד וּלְהוֹקִיר אֶת זִכְרָם,
" יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְּבָּרֵךְ בְּזַרְעוֹ".
