מראיינים: תא"ל (מיל') יצחק רבין ואל"ם (מיל') שאול נגר
המערכת: מה הבשורה שמביא עמו טנק המרכבה סימן 4, האם הוא יביא לשינוי בשיטות הלחימה או ישפיע על תורת הלחימה או על אופן שילוב השריון עם החי"ר?
הרמטכ"ל: ראשית, ראוי לפתוח ולומר שאנחנו נמצאים כרגע במלחמה והתרומה של יחידות השריון על כל סוגי הטנקים במלחמה הנוכחית, היא מאוד מאוד משמעותית; היא מוסיפה לכוחו של צה"ל בדרך שבה הוא נלחם, במציאות של מלחמה בעצימות נמוכה. כולי שבח ליחידות השריון, למפקדים ולחיילים, על הדרך שבה הם מבצעים את המשימות שלהם. זה מחויב המציאות בימים האלה.
אני חושב שהכניסה של טנק המרכבה סימן 4 לזירה מסמלת כמה דברים: ראשית יש כאן התחדשות טכנולוגית בכל הקשור במרכיב העיקרי של הכוח בזרוע היבשה. נכון לעת הזאת, במאזן בין היכולת להכריע באש ומן האוויר ובין היכולת להגיע להכרעה ביבשה – אנחנו עדיין בנקודת הזמן שבה ההכרעה, ככל הנראה, תושג ביבשה. יכול להיות שביום מן הימים, בעתיד, זה יתאזן יותר ואולי אף יתהפך, אבל זה עוד לשנים הבאות, זה לא נכון לטווח הקרוב. לטווח הקרוב צריך להמשיך ולחזק את העוצבות המשוריינות שלנו וכך אנחנו עושים. לכן יש מרכיב גדול מאוד ליכולת הניידות של העוצבות המשוריינות של צה"ל ולכוחן להתמודד מול איומי העתיד ולהתגבר על איומים אלה באמצעות ניידות, כוח אש ומיגון. טנק המרכבה סימן 4 הוא עליית מדרגה משמעותית בכל שלושת התחומים האלה: גם בניידות, גם בעוצמת האש וגם במיגון ואין לי ספק שהוא יוסיף לעוצמתם וכוחם של היחידות והעוצבות המשוריינות של הצבא.
בשלוש וחצי השנים האחרונות עברנו תהליך מאוד משמעותי של ארגון מחודש של כוחות היבשה שלנו. כאשר בוחנים כיום את העוצבות המשוריינות שלנו, מגולמים בהן כל מרכיבי הכוח ביבשה: כיום חטיבות החי"ר הסדירות שלנו הן בתוך העוצבות המשוריינות, וכן יחידות ההנדסה והיחידות הארטילריות. למעשה העוצבה המשוריינת כיום היא עוצבת היסוד ביבשה, כפי שהיא הייתה בעבר, אבל היא מכילה בתוכה את כל מרכיבי הכוח ביבשה. בעבר, חטיבות החי"ר היו חטיבות עצמאיות. אני סבור שזה רק מחזק את העוצבות המשוריינות שלנו ככוח תמרון קרקעי, מקיים בהן איגְבּוּר (סינרגיה) משמעותי מאוד מעצם החיבור. נוסף על כך בנינו את העוצבות עם ארבעה גופי תמרון ולא שניים או שלושה. היו לנו בעבר עוצבות שהיו בהן שניים או שלושה גופי תמרון והיום העוצבות המשוריינות שלנו הן עם ארבעה גופי תמרון, כך שיש יכולת גם לגמישות, גם לעתודה, גם להטלת כוח עוצבתי שיכול להביא בנסיבות מסוימות עד כדי הכרעה. ולבסוף, על אף שאנחנו מדברים על העוצבות ועל טנקי המרכבה ועל סימן 4, המרכיב האנושי הוא בעיני, בסופו של דבר, המרכיב העיקרי.
אם בוחנים כיום את שדרת הפיקוד בכלל ביבשה ובשריון, אפשר לראות מפקדים הרבה יותר מקצועיים, הרבה יותר איכותיים. אני רואה כיצד הם נלחמים, אפילו ברגעים אלה, בטול-כרם, בג'נין או בכל מקום אחר, במורכבות של הלחימה בשטח בנוי, ואין זה בדיוק שדה הקרב הקלאסי עבור השריון. אתה רואה כיצד הם נלחמים וכיצד הם מביאים לידי ביטוי את היכולות שלהם, ואני חושב שהם ראויים לכל שבח והערכה על הדרך שבה הם מוציאים לפועל את המשימות שלהם.
הדבר הבא שראוי לומר, ואני חושב שהוא מתבקש, היא העובדה שצה"ל ומדינת ישראל נמצאים בחזית הטכנולוגיה העולמית. אני חושב שהאלוף ישראל טל השכיל לשלב חזית טכנולוגית זו עם מומחיות מאוד ייחודית, ואני חושב שהיא מומחיות עולמית שיש לו, לבנות לנו דגם של כלי יבשתי בדמות המרכבה סימן 1, 2, 3 ועכשיו 4. טנק מרכבה סימן 4 מציב את מדינת ישראל הקטנה לפחות בשורה אחת עם מספר קטן ונבחר של מדינות ומעצמות, ביכולת של פיתוח וייצור טנקים, ואולי אפילו לפניהן. זה הישג לא מבוטל בעצם העובדה שהמדינה שלנו יודעת ליישם ולשלב טכנולוגיות מתקדמות עם ידע וניסיון מצטבר משדות הקרב. האיש שמכיל בתוכו את כל המרכיבים האלה יחדיו, גם ניסיון פיקודי ומבצעי, גם יכולת טכנולוגית והנדסית וגם הבנה של מה נדרש כדי לבנות את הכלי הזה שיהיה בשורה הראשונה של טנקי המערכה של הקו הראשון, הוא ישראל טל. בהזדמנות זו, לרגל יום העצמאות ולרגל השקת הטנק מרכבה סימן 4 צריך לברך את טליק ולהודות לו על ההישג האדיר הזה. זה הישג טכנולוגי עולמי שמדינת ישראל יכולה להתברך בו ואין צל של ספק שזה יוסיף לכוחו ולעוצמתו של צה"ל לשנים הבאות.
בד בבד עם העיסוק במציאות הביטחונית – וזה נכון גם בימים האלה שבהם אנחנו נמצאים במצב של מלחמה שלא ידענו כמותה בשנים קודמות, כבר קרוב לשנה וחצי – השכלנו לאורך השנים להמשיך לזרוע זרעים ולהנביט אותם לעתיד. אחד הדברים שקרו בשנה וחצי האחרונות היא העובדה שהמשכנו עם פיתוח הטנק סימן 4 על אף המלחמה ועל אף כל ההשקעות שנדרשות בלחימה הזאת, וכבר הנבטנו את הכלים הראשונים. הפלוגה הראשונה יוצאת לניסוי בעתיד הקרוב ובשנה הבאה אנחנו נכנסים לייצור סדרתי של טנק המרכבה סימן 4. זה רק מעיד על היכולת שלנו שלא לזנוח את העתיד, גם כאשר אנחנו נמצאים במאבקים ובמבחנים קשים מאוד. דרך דוגמה זו של ההשקעה בסימן 4, והיא איננה היחידה. אפשר להיווכח עד כמה אנחנו גם חזקים, גם מספיק נבונים, כמדינה וכצבא, לדעת שבעודנו מנהלים את המערכה הזאת, אנחנו מתכוננים למערכות הבאות.
במאבק הנמשך כבר למעלה ממאה שנים, ידע היישוב בארץ ומדינת ישראל מאז הקמתה, עבור דרך מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ושל"ג, בכל אחת מנקודות הזמן הללו, ידענו לנהל את המלחמה ולהמשיך להשקיע בעתיד ולהתפתח. דרכה של מדינת ישראל מאופיינת בדרך של מאבק, ולוואי שלא היינו נדרשים לה ולא נידרש לה בעתיד, וישרור שלום באזורנו ונוכל להשקיע יותר באפיקים אחרים. אבל, כל עוד קיימים איומים אלה, אני סבור כי עלינו להתמודד עם המערכה הנוכחית ובו-זמנית להתכונן למערכה הבאה, בכל מרכיבי בניין הכוח, גם בהשקעה בכוח אדם איכותי שאנחנו עושים, ובעיני זה הדבר הראשון, גם בכל הנושא של הפיתוח של כלי לחימה שהם מכפילי כוח בשדה הקרב העתידי, וגם ביכולות נוספות שלא יפורטו כאן. זהו קו מחשבה ופעולה שלדעתי הוא מאוד ייחודי לנו ואנו שומרים עליו בעקביות היסטורית, ובדביקות שמעט מאוד מדינות בעולם יכולים להצביע עליהן.
המערכת: לאור היכולת הרבה יותר של טנק המרכבה סימן 4 והחיוניות של מיצוי מגוון הכישורים של הטנק, האם לא רצוי שעל כל טנק יפקד קצין?
הרמטכ"ל: שאלה זו עלתה ונבחנה עוד כשנכנסנו לעידן של מרכבה סימן 3. יש לנו פיקוד זוטר מאוד איכותי. יש לנו מט"קים יוצאים מן הכלל שבמלחמה הזאת הוכיחו יכולת, תושייה ורמה מקצועית שלעתים לא נופלות משל הקצינים. לא מזמן פתחנו קורס סמלים בכירים בצבא והם חבר'ה מאוד איכותיים גם ביכולת שלהם וגם במסלול ההכשרה שהם עוברים, ועם זאת אני חושב שנושא זה ראוי לבחינה בכל נקודת זמן מחדש. אני חושב שבמובן מסוים נצטרך לבדוק גם אם יש לנו יכולת להציב קצין בכל טנק ומצד שני לבדוק מהו הערך המוסף של איוש כזה.
המערכת: הגיוס לשריון ולעוד יחידות בעוצבת היסוד הרב-חיילית איננה על בסיס התנדבות אך התביעות מן השריון גדלות. האם לא נדרש במצב זה להפנות לשריון כוח אדם עוד יותר איכותי?
הרמטכ"ל: אני חושב שזהו תהליך טבעי, ככל שהמערכות נעשות יותר מורכבות. באיזון בחלוקת משאב כוח האדם, אנו שולחים איכויות כוח אדם יותר גבוהות לאותם מקומות שבהם המערכות יותר מורכבות. אם מסתכלים על התפתחות כוח האדם בחיל השריון, הרי מעולם לא הייתה לשריון איכות כוח אדם כפי שיש היום.
עם הזמן יותר ויותר אנשים רוצים להגיע לחיל השריון משום העובדה שהם יודעים כי הם הולכים להתמודד עם מערכות מאוד מורכבות, ומנגד המערכות האלה הן מכפילי כוח בשדה הקרב העתידי. הטנק מרכבה סימן 4 בוודאי לא דומה לשרמן הראשוני והיכולת של הצוותים להשפיע בשדה הקרב גדולה בהרבה מאשר עם טנקי העבר. אני חושב שהשילוב של שני הדברים האלה ביחד מביא אנשים לשריון. מצאתי תופעה מאוד מרשימה, שחיילים שהתלבטו האם ללכת לשריון או למקומות אחרים, כאשר הגיעו לשריון הם שואלים את עצמם איך בכלל התלבטנו. רמת הגאווה החיילית גבוהה לא רק בכלי. השהייה הזאת בטנק, ללא תלות בסוג הטנק, יוצרת לכידות ברמה הצוותית שכמעט ולא קיימת ביחידות אחרות. המט"ק וצוות הטנק שחיים באינטנסיביות רבה בתוך בועה מאוד קטנה, בתלות הדדית חד חד-ערכית, יוצרת לכידות ורעות שהיא לדעתי ייחודית מאוד לשריון ואני לא בטוח שהיא מתקיימת בכל מקום. יש פה תלות ומחויבות הדדית: אם התותחן טועה – אז הצוות נפגע, אם הטען טועה – הצוות נפגע, אם המפקד טועה – הצוות נפגע. זו רמת לכידות מאוד מיוחדת היוצרת מחויבות אישית והיכרות אינטימית מאוד עמוקה שצריך רק לברך עליה.
הייתי מוסיף בנקודת הזמן הזאת, כי אנחנו מדברים הרבה על העתיד ועל הסימן 4, אני רואה את הלכידות הזו עומדת במבחן היומיום, אני רואה את המקצועיות, את איכות כוח האדם עומדת היום במבחן של היומיום במלחמה הזאת. נכון שאין זו מלחמה של עוצבות שמביאות את כל כוח המחץ שלהן לידי ביטוי, אלא יותר פעולות של יחידות יותר קטנות, בין אם זה צמדים או פלוגות מוקטנות שמופעלות בשטח בהתאם למאפיינים של זירת הלחימה הנוכחית, אך כל המרכיבים האלה באים לידי ביטוי באופן מאוד מוצלח. אתה רואה את איכות כוח האדם, את איכות המפקדים, את האמונה שלהם ביכולת שלהם, את האמונה ביכולת האישית שלהם יחד עם הכלי שאותו הם מפעילים, את התוצאות המבצעיות המצוינות שלהם. הטנקים שלנו פגעו בעשרות חוליות טרור ולדעתי חסכו הרבה מאוד חי אדם. מדינת ישראל חבה להם חוב גדול מאוד על הדרך שבה הם מתפקדים. מצד שני גם היו מקרים שבהם שילמנו בחייהם של לוחמי השריון מתוקף העובדה שהם נלחמו, ואין זו פראזה, ובגופם הגנו על אזרחים ועל יישובים ועל חיי חיילים אחרים, בעצם הפעולה שהם בצעו. לכן יש פה איזשהו חיבור של ההווה עם העתיד.
בשורה התחתונה אנחנו יכולים להיות גאים בעוצבות המשוריינות שלנו, גם בתרגילים וגם באימונים שקיימנו השנה על אף הלחימה המאוד מואצת, גם ביחידות הסדירות וגם ביחידות המילואים שלנו. יש תוצאות משביעות רצון ואתה רואה שיפור ומגמת שיפור שהולכת וצוברת עוצמה. אני חושב שאם וותיקי השריון, שהם אנשי מקצוע מעולים, היו היום צופים בעיניים המקצועיות שלהם בעוצבות המשוריינות שלנו הם היו יכולים להיות גאים מאוד.
בהזדמנות זו אני רוצה קודם כל להודות לחיילי צה"ל גם ביבשה, גם באוויר וגם בים, אבל מכיוון שאנחנו מדברים פה על חיילי השריון, לברך אותם על ההישגים שלהם, לחבק את המשפחות השכולות ולחזק את ידיהן ולאחל החלמה לפצועים, לאחל להם חג שמח לקראת יום העצמאות ולאחל לעצמנו שהחיילים שמשרתים היום בתוך שורות צה"ל בעת שירותם ייכון שלום אמת באזורנו.
