לוחמי "צוות אפשטיין" של פלס"ר 401 מגיוס אוגוסט 2012, סיים בשבוע שעבר את מסע הכומתה המסורתי וקיבל את כומתת השריון השחורה בטקס רב-רושם ביד לשריון, בהשתתפות בני המשפחה, ונערך לשלב אימון הסיירות המקצועי
כתב וצילם אל"ם (במיל') שאול נגר
סג"ם איתי אפשטיין, מפקד הצוות בהכשרה
"מי שלא נשם אבק דרכים – לא ישאף אוויר פסגות" ציין סג"ם איתי אפשטיין בדברי הברכה שלו ללוחמי הצוות שאותם קיבל כאזרחים לפני חצי שנה וכיום הוא גאה בהישגיהם בתום מסע הכומתה, בטקס שהתקיים ביד לשריון ביום 7 בפברואר 2013. "צוות אפשטיין, אל תעצרו, המשיכו לטפס למרות הקושי במעלה הדרך. אני גאה בכם על שבחרתם להתנדב לסיירת של חטיבה 401", הוסיף רס"ן נדב עטר מפקד היחידה באותו מעמד בטקס.
לוחמי "צוות אפשטיין" שהתגייסו לצה"ל באוגוסט 2012 באו ליד לשריון עם בני המשפחות, המפקדים והחברים במזג אוויר מצוין, לטקס קבלת כומתת השריון, בתום המחצית הראשונה של הכשרתם, שהסתיים במסע כומתה מפרך של כ-50 קילומטרים ברמת הגולן, בתוואי קשה ובמזג אוויר חורפי, ימים ספורים קודם לכן. כל הבאים ערכו סיור באתר בלטרון, קודם שהתכנסו באולם שבקריית החינוך במקום לטקס המרשים. באתי לראות ולשמוע. ראיתי זיק בעיני הלוחמים ובעיני בני המשפחות המאושרות שבאו לשמוח ולעודד את בניהם, ושמעתי את הלוחמים ואת המפקדים הצעירים. מפקד הצוות סג"ם איתי אפשטיין ומפקד היחידה רס"ן נדב עטר נשאו דברים שכול מנהיג ציוני היה יכול להתברך בהם ולהתגאות בהם. אני התלהבתי.
רס"ן נדב עטר, מפקד פלוגת הסיור
שיחה עם סגן יובל לביא
סגן יובל לביא: אני מפקד פלגת ההכשרות בפלס"ר 401, האחראי על מסלול ההכשרה ביחידה. היום זו הפעם הראשונה שמתקיים בפלס"ר טקס הכומתה לבד, ולא כחלק ממחלקה בנח"ל כפי שהיה בשנים עד עכשיו. הצוות הזה עלה קצת יותר מוקדם מבדרך כלל מהנח"ל ליחידה, במסע שהתחיל מצומת יהודיה דרך כיפת נשרים ונגמר במחנה נאפח, מסע עלייה בגשם, בבוץ, מזג האוויר לא קל, בסוף מסע אלונקות. זו פעם ראשונה שהצוות עושה מסע לבד, והופך ממחלקה לצוות. יש לזה איזשהו סטטוס אחר שאנחנו נמצאים בו, זה מסע של היחידה, כול החיילים מחכים להם בסוף, וזו פעם ראשונה שהם רואים ריכוז של כול כך הרבה אנשים עם כומתות שחורות ועם סמל של היחידה, ולא רק ירוק מסביב של הנח"ל. עם כול הכבוד לנח"ל – פשוט זה משפיע.
בנח"ל אנחנו עושים טירונות ואימון מתקדם, שלב שנמשך בערך חצי שנה, יחד עם פלוגת הגדס"ר של הנח"ל, ובחצי השנה השני של המסלול אנחנו עושים את המסלול ביחידה, בפלס"ר 401 – שבועות ניווט, הסוואה, ולוחמה בכול מיני מתארים.
מה השוני בין הפלס"ר שלכם לפלס"ר 7?
יובל: אין שוני, אנחנו יחידות מאוד דומות, בגודל, במספר האנשים, באנשים שמגיעים אליה, באופי של היחידה, במסלול ההכשרה אנחנו מאוד דומים. הם מתחילים בבא"ח גולני, יחד עם גולני, ואנחנו עושים את הקורס הייעודי בצאלים שנמשך חודש, ביחד, יחד גם עם שאר הפלס"רייה, החטיבות הסדירות של החי"ר, ולנו יש לפעמים קצת קשרים מעבר לזה, למשל לפני שבועיים היה לנו שבוע משותף ביחד איתם, ובסוף אנחנו שתי היחידות, היחידות בצבא, שעדיין הן פלוגת סיור קלסית כמו של פעם, ששייכת לחטיבה, ובעצם מעל מפקד הפלס"ר עומד המח"ט. אין יותר עוד פלס"רים כאלה, זה היה פעם, כיום זה גדס"רים.
מה המסלול האישי שלך עד עכשיו?
יובל: עשיתי מסלול הכשרת הלוחם בפלס"ר 401 בנובמבר 2008, סיימתי מסלול, יצאתי לקורס מ"כים, הגעתי בבא"ח נח"ל להיות מ"כ של חיילים בשלב האימון מתקדם, ולאחר מכן יצאתי לקורס הקצינים. סיימתי את קורס הקצינים והגעתי להיות מפקד צוות מסלול, של צוות שהיה ארבעה חודשים לפני סוף המסלול, בסוף ההכשרה. סיימתי איתם את ההכשרה והמשכתי איתם עוד שמונה חודשים לפלגת הלוחמים, זה בעצם הצוותים המבצעיים אחרי ההכשרה. לאחר מכן הגעתי להיות בתפקיד הנוכחי, בעצם מפל"ג (מפקד פלגה) הכשרות. אני אחראי על כול מה שקשור להדרכה ומקצועיות ביחידה. יש תחתיי מפקדי מחלקות מקצועיות, אם זה מחלקת ניווט, הסוואה, לוחמה, קרב מגע, סיור ותצפית, ואנחנו בעצם מכשירים את כול צוות שעושה מסלול ביחידה, ומאמנים גם את הלוחמים, בונים להם אימונים, עושים את האימונים גם בתעסוקה מבצעית, עד כמה שאנחנו יכולים לדחוף, וגם באימונים כמו בתקופת אימון, כמו שעכשיו היחידה נכנסה אליו.
האם התנסית בפעילות מבצעית או בתעסוקה מבצעית עם יחידת השריון? עם יחידת האם?
סגן יובל לביא, מפקד פלגת ההכשרות ומנחה הטקס
יובל: כן, היה לי שלב של חצי שנה בתור מפקד צוות לוחמים שעשינו גם פעילות מבצעית בגבול ירדן וגם פעילות מבצעית בשומרון, כפלוגה שמחזיקה גזרה, והפעילות הבט"שית שלה מוכוונת תפקיד ייעודי של פלס"ר. אם עכשיו הייתה לנו הזדמנות לעשות פעילות שהיינו יכולים לשלב בתחום ייעודי שזה תצפית, איזשהו סיור – ניסינו מאוד לשלב את זה, מארבים, תצפיות, זה דברים שפלס"ר עושה.
מה השוני ביניכם כפלס"ר שריון לפלס"ר בחי"ר?
יובל: השוני שאנחנו עובדים ישירות מול המח"ט, אין מעלינו מג"ד שמרכז תחתיו גם את פלוגת חיל ההנדסה וגם את פלוגת הנ"ט, כפי שיש את זה בכול גדס"ר חי"ר. אנחנו כפופים ישירות למח"ט השריון, ומה שהמח"ט מחליט – זה מה שאנחנו עושים. אם הוא רוצה שעכשיו אנחנו נתקוף איזשהו בית – אנחנו תוקפים בית, אם הוא מחליט שאנחנו צריכים לפתוח שטח – אנחנו פותחים שטח. אנחנו יכולים לפתוח שטח גם לטנקים, גם לחי"ר, גם להנדסה.
היעדים של חטיבת שריון שונים מיעדים של חטיבת חי"ר, איך זה משפיע על מה המשימות שלכם, ההנחיות אליכם או הבקשות מכם להביא מטרות מיוחדות שמתאימות לשריון?
יובל: אם אתה מתכוון לטכנולוגיה שלנו ושל האויב, שהוא בעצם כבר פחות כצבא סדיר, אלא יותר כצבא גרילה, המענה שלו לטנקים הכי חדישים ומתקדמים בעולם זה איום הנ"ט. האתגר שלנו זה למצוא איזושהי חולית נ"ט שיכולה להתחבא בטווח של גם עד חמישה קילומטרים, למצוא אותה ולהכווין עליה אש, אם זה אש של טנקים, מרגמות, חיל אוויר, תותחנים, וזה אתגר מאוד קשה, כי טנקים הם שמשהו שדוהר מהר מאוד קדימה וגם לו יש כיום טכנולוגיות שעוזרות לו לזהות את האיום הזה, ואנחנו צריכים להתקדם בקצב שלו, ולגלות לפניו את האיום הזה, או אם הוא לא הצליח לזהות – לעזור לו לזהות ולהשמיד אותו, ובעצם לסייע לו בסוף להגיע ליעד שהוא צריך להגיע אליו. זה אתגר ואני חושב שזה הרבה יותר קשה מאשר לגלות איזושהי מחלקה או גדוד אויב שמגיע כמו שהיו המשימות בעבר. כיום לאתר שלושה, ארבעה, חמישה חיילים של אויב שמסתתרים בתוך סבך עם איזשהו משגר נ"ט – זה אתגר מאוד מאוד גדול, ועיקר ההכשרה שלנו מוכוונת לאיום הזה.
האם יש לכם הוויי משותף עם השריונאים?
יש לנו קצת ולא מספיק, אנחנו מכירים את הטנקים ברמה מאוד מאוד מאוד בסיסית, אנחנו צריכים להכיר יותר, וההוויי המשותף שלנו הוא באימונים, אימונים חטיבתיים ששם יש עצרת חטיבה ואנחנו עושים שת"פים, אנחנו קולטים צוותים לתרגילי פלוגות ותרגילי גדודים, יש את התרח"ט שמסכם תמיד את האימון, ובזה מתבטא הממשק שלנו.
האם יש אירועים חברתיים וצבאיים שבהם אתם משתתפים עם הטנקיסטים?
זה רק באמת באיזושהי מסגרת חטיבתית בזמן האימון. אני חייב להודות שבגלל שאנחנו קצת גוף זר בתוך חטיבת שריון זה קצת מקשה על החיבור.
מי המ"פ?
המ"פ הוא רב-סרן נדב עטר, ותיק שעשה הרבה תפקידים בצבא, והוא כרגע המ"פ שלנו. הוא והמח"ט עובדים ביחד צמוד. הוא באמת שווה-ערך למג"ד. בישיבות עם המג"דים גם הוא יושב, כי הפלס"ר הוא גוף עצמאי, ומפקד צוות יכול למצוא את עצמו כמו כול מ"פ בשטח, הוא צריך להכיר את כול הכוחות שפועלים בחטיבה, את כול הגזרות, הוא צריך לעבור מגזרה של גדוד א' לגדוד ב', והוא עושה את זה לבד בלי אף אחד שעוזר לו. קבוצה קטנה מאוד של אנשים שמטיילת לה בכול השטח. זה מאוד מסובך, ומפקד צוות מוצא את עצמו יושב בפורומים עם מ"פים, גם עם מג"דים ומדבר בשפה החטיבתית.
סינטיה ודיוויד גלוקמן, סבתא וסבא של חן דייויס מצוות אפשטיין, "שעשו עלייה" לארץ מדרום אפריקה לפני כחמישה חודשים
שיחה עם סג"ם איתי אפשטיין
איתי אפשטיין: אני המפקד צוות של אוגוסט 2012. עד עכשיו אני נהנה מאוד, מההתחלה הרגשתי זכות אדירה לקבל חבורה של אזרחים, ילדים שלא מזמן סיימו תיכון, ולהפוך אותם ללוחמים בצבא. עברנו חצי שנה בבא"ח נח"ל, טירונות ואימון מתקדם. בטירונות התמקדנו יותר במעבר מאזרחים, כשכול אחד אדון לעצמו לחיילים במערכת הצבאית, בכול מה שקשור למשמעת, הקפדה על חוקים, הטמעת מקצועות בסיסיים של חיילוּת, קליעה, שדאות, הטמעת האהבה לארץ. הערכים שאני מאוד מאמין בהם, הם רעות, אמינות, אחריות. אחר כך באימון מתקדם הפכנו בעצם ללוחמי חי"ר 07, התמקדנו בכול מה שקשור ללוחמה בשטח פתוח, שטח בנוי, ברמת המחלקה, הפלוגה, סיימנו בעצם את הרובאי 07 ועלינו ליחידה במסע כומתה הראשון שבעצם מהווה סוג של היסטוריה ביחידה. עכשיו אנחנו מתחילים את המסלול ביחידה.
כמה זמן זה ימשך?
איתי: עוד חצי שנה עד אוגוסט 13, ואז הם מוכרזים כלוחמים בסיירת. יחסית לצרכים של היחידה, ההכשרה היא די קצרה, אבל המסלול הוא די אינטנסיבי, מאוד תמציתי, אין שום תוכן שהוא לא חשוב, אסור לפספס שום דבר, כיוון שההכשרה היא קצרה יחסית וכול שבוע הוא קריטי, משמעותי למקצוע, להכשרה של להיות סייר.
שיחה עם איתי חריטן, חניך מצטיין
אני מבין שאתה חניך מצטיין?
איתי חריטן: עכשיו אני מגלה את זה.
איך עבר עליך האימון?
איתי: עבר טוב מאוד, למדנו הרבה, ועוד לא נגמר, יש עוד הרבה מה ללמוד.
מה היו החוויות העיקריות שלך בהכשרה עד עכשיו?
איתי: למדנו להיות לוחמי חי"ר, למרות שכמו שאתה יודע הכומתה שלנו עדיין שחורה.
למה עדיין? זה המקצוע – סייר שריון.
איתי: עד עכשיו למדנו להיות לוחמי חי"ר רגילים כמו כול לוחם חי"ר ומעכשיו מתחילים ללמוד את הייעוד שלנו בתור סיירת שריון.
האם תיפגשו עם טנקים ועם טנקיסטים? אתם מבחינתכם צריכים גם ליזום את הקשר עם הטנקיסטים, גם חברתית וגם מקצועית.
איתי: הקשר עם הטנקיסטים הוא הבסיס של הייעוד.
מה חשבת לפני השירות?
איתי: לפני השירות דווקא הייתי בעניין של הטנקים, רציתי מאוד להגיע לטנקים, ורק כשהגעתי לצה"ל שמעתי על הפלס"ר, ונראה לי שמתאים לי השטח והסיור, ניסיתי את מזלי והגעתי.
ויתרת על הטנקים?
איתי: ויתרתי על הטנקים, עדיין יש לי צביטה בלב על הטנקים, אבל שמחה גדולה על הפלס"ר.
איתי חריטן, חייל מצטיין בהכשרה
טקס הענקת כומתת השריון
כול הקרואים באו לקריית החינוך, טעמו כיבוד קל והתכנסו באחד האולמות שבקריה לטקס הענקת כומתת השריון. הנחה את הטקס סגן יובל לביא, מפקד פלגת ההכשרות שבפלוגת הסיור של חטיבה 401.
הצילום מוקרן על הקיר והטקס יתחיל עוד מעט
דברי סגן יובל לביא
טקס כומתה ומסע כומתה. אחרי הנוף של המדבר, של תל ערד ונחל צאלים שנחקק חזק מאוד במוחם של החיילים, הם עלו השבוע לנוף שהוא קצת שונה, קצת ירוק, נוף של רמת הגולן. הם דרכו בבוץ, הרגישו גשם כמו שרק הגולן יודע לייצר. והנה הם כאן היום אחרי מסע מפרך. ברוכים הבאים לטקס הכומתה של צוות אפשטיין מחזור אוגוסט 2012. אני מתכוון להזמין לבמה את מפקד הצוות סגן משנה איתי אפשטיין.
כומתות השריון ממתינות ללוחמים
דברי סג"ם איתי אפשטיין בטקס
לפני כחצי שנה קיבלתי את הזכות לפקד על מחזור אוגוסט 2012. קיבלתי את הזכות הגדולה להפוך חבורה של מיטב בנינו מנערים לגברים, להפוך אזרחים טריים, שעד לא מכבר למדו בתיכון, ללוחמים בצבה ההגנה לישראל. עברנו טירונות בבא"ח נח"ל בפלוגה משותפת עם טירוני שייטת 13, שבה הדגשנו בעיקר את המעבר החד מאזרח לחייל, ממצב בו אתה אדון לעצמך לאדם בעל מחויבויות רבות, ולחלק במערכת קפדני ובלתי מתפשרת של חוקים ודרישות שלהם הוא כפוף. למדנו את מקצועות הלחימה הבסיסיים כמו קליעה, שדאות ואחרים, תוך בניית כושר גופני וקרבי ועמידה על משמעת נוקשה וקפדנית, ומוסר עבודה ברמה הגבוהה ביותר – כישורים המהווים בסיס איתן ללוחם בצבא, ועל אחת כמה וכמה ללוחם בסיירת. כמו כן שמנו דגש על ערכי הרעות, האמינות והאחריות. דאגנו להטמיע את אהבת הארץ ואת החיבור למורשתה ולהיסטוריה שלה, וכן להטמיע את ההבנה למה אנחנו פה ולמה עושים את אשר אנו עושים. כי רק אדם שמבין את ה"למה" יידע בכול מקרה איך לעשות.
לאחר הטירונות עברנו לאימון המתקדם שבו הפכנו מחיילים ללוחמי חי"ר לכול דבר. התמקצענו בלוחמת שטח פתוח ובנוי ברמת המחלקה והפלוגה, תוך הטמעת האהבה לשהייה בשטח ולקרבה לאדמה. לבסוף סיימנו את תקופת השהייה שלנו בבא"ח נח"ל, והשארנו מאחורינו הישגים מרשימים וכבוד רב, בין השאר זכינו בנתוני הקליעה הטובים במחזור אוגוסט 2012 בבא"ח, זכינו להיות המחלקה המצטיינת בפלוגה ועוד. בשבוע שעבר עשינו היסטוריה ביחידה בכך שביצענו מסע כומתה עצמאי ראשון, ללא קשר לחטיבת הנח"ל. צעדנו על רמת הגולן במסע לא קל של כמה עשרות קילומטרים בבוץ חורפי ובמזג אוויר סוער. הכומתה השחורה מייצגת את השתייכותנו לחיל החזק והמפואר בצה"ל, ועל כך אנו גאים מאוד. כמו כן עשינו צעד גדול נוסף ומשמעותי לא פחות. מחלקה 3 מפלוגה מ' בבא"ח נח"ל הפכה לצוות ביחידה. למילה צוות יש משמעות נשגבת. מאחורי המילה הקטנה הזאת עומדת רעות נדירה, ברית דמים, ברית אחים, אורגניות בלתי רגילה, יכולת תקשורת במבט, אהבת אמת אחד של השני, וכעת אנחנו צריכים להוכיח שמגיע לנו להיקרא כך.
צוות יקר, בחצי השנה הקרובה, שתהיה מהמאתגרות והחווייתיות ביותר שתחוו בחייכם, תלמדו את כל מקצועות הסיור. אתם תתמקצעו בלחימה בכל המתארים, תלמדו להיות חיות-שטח, תתמחו בהסוואה, ניווט, תצפית, קרב מגע, לוחמה זעירה ותכנים רבים נוספים, תוך פיתוח כושר גופני וקרבי ויכולת סחיבת משא רב. כול אלה יכשירו אתכם כצוות לוחמים בסיירת 401. אתם תעבדו קשה, תזיעו ותדממו, תמתחו את עצמכם עד לקצה גבול היכולת ומעבר לו, אבל תמיד תקפידו לחייך ולהסתכל בגאווה על כול מה שעברתם, ותחזקו את הרעות, וחברות האמת ביניכם, כך שנהפוך למשפחה אמיתית שהיא חלק ממשפחת סיירת 401. זִכרו – מי שלא נשם אבק דרכים – לא ישאף אוויר פסגות, והגיע הזמן לנשום את אבק הדרכים.
בהצלחה רבה לכולנו.
מאור שרף מצוות אפשטיין
ניר שרף, אחיו הצעיר של מאור, כבר חושב על הצבא
דברי מפקד הפלוגה רס"ן נדב עטר בטקס
יכול אני לסכם פה את הדברים שלי בזה שאומר לכול הצוות החדש שלנו ביחידה, קחו כול מילה שאמר מפקד הצוות ובזה אני אסיים את דבריי. נאמר כי ,עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (מדברי יגאל אלון). לפני שאתחיל אזכיר את העבר. רק השבוע הייתה לי שיחה עם אבא של איתי שטיינברגר זיכרונו לברכה, לוחם ביחידה שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הוא סיפר לי שחזר מאפריקה משבועיים של טיול עם החברים שלו מהטירונות, משנת 1975, שהוא איתם ממשיך לצבור חוויות עד היום. אמרתי לו, שמע, אני נדהם, שמאז ועד היום אתם נוסעים, מגיעים עד אפריקה ביחד, וממשיכים לדבר על החוויות שלכם מהטירונות. ונראה לי שרק מהדבר הזה אתם יכולים להבין את מלוא המשמעות שניסה פה מפקד הצוות להעביר לכם על 'מה זה צוות', ומה זו רעות, ועד כמה רחוק הולכים עם הדבר הזה. התחלתי מהעבר של אדם אחר, אדם יקר שקשור היום ליחידה הזו בנימיה ובדמה, אבל אתחיל להזכיר לכם טיפה עליכם קצת מהעבר, לכם ההורים קודם כול. אחרי שבניכם סיימו את המעגל הראשון בחייהם, הגן, הם עברו למעגל השני, לבית הספר, ומשם היישר למעגל השלישי לצה"ל. במידה מסוימת המעבר הזה הוא בדומה למעבר לגן – צריך ללמד הכול מהתחלה, שפה חדשה, נורמות, זמנים, מדים, רוח חדשה של איתנות, לוחמנות, רעות. את כול הדברים האלה עשו בתקופת הטירונות והאימון המתקדם בבא"ח, תחת פיקודם ומנהיגותם של מפקד הצוות איתי אפשטיין, של הסמל גוֹבִּי, והמ"כים טוּבִּי, נועם וחיים, שכיום שהוא כבר נמצא בהכנה לקורס הקצינים.
תחתם הם למדו להיות לוחמי חי"ר מעולים. וכשאני אומר מעולים – אני מתכוון לכך. כאשר הצוות המקביל בפלוגת המיוחדות, כמו ששמעתם כבר, הוא משייטת 13, אז אין מה לעשות, אנחנו משווים, כי אנחנו כאלה, תחרותיים, ובצבא זה טוב. וכאשר הצוות מנצח צוות של השייטת בשבוע מחלקה, אז נראה לי שכול מילה פה מיותרת. וכמו שלימדוני בצבא – מחפשים תוצאות ולא תירוצים. ואכן, צוות אפשטיין, הראיתם תוצאות. נוכחתי לראותכם במסע כומתה שהוא היה יחיד וראשון מסוגו, מסע המשלב ומסמל הן את עלייתכם ליחידה והן את מסע הכומתה שעד כה היה מתקיים בבא"ח. עד כאן זכיתם ובזכות מלאה לקבל את כומתת הפלס"ר. הלכתם במזג אוויר קשה, ובתוואי שטח מאתגר, הראיתם כי אתם מוכנים וראויים לעבור לשלב הבא בהכשרתכם, שזה שלב שאני קורא לו שלב הסייר הלוחם.
עתה נעבור לסקירת ההווה על מנת שלא יהיה דל. עד כה נבחנתם והוכשרתם להיות לוחמי חי"ר מעולים, עתה תוכשרו ביחידה כסיירים. אנחנו המפקדים ביחידה ממשיכים את שרשרת הדורות מהעבר להווה, שרשרת דורות הסיירים מהפלמ"ח ועד ימינו, של חיילים צעירים שחורשים ברגליים ובג'יפים את הארץ ולומדים להגן עליה, לומדים לאהוב אותה, דרך הרגליים, דרך החוויות שתקבעו במעלה המסלול. לגבי העתיד – הוא יותר לוט בערפל. כמו שטען קלאוזביץ', הוגה צבאי מסוף המאה ה-19, טען וצדק, ששדה הקרב הוא ממלכת אי-הוודאות. ולכן עלינו, המפקדים, המחויבות שהעתיד קצת יהיה לוט בערפל, כי המחויבות שלנו היא להכינכם באופן המיטבי למפגש עם ממלכה זו. לכן אנצור את פי בגילוי יתר, אבל בכול זאת אתן לכם מספר טיפים מיהו הלוחם, מיהו אותו הסייר, מהי רוחו, רוח של אותו לוחם, וזה לכם, צוות אפשטיין, תיקחו את זה אתכם במעלה הדרך. הלוחם ביחידה נדרש קודם כול לאחריות אישית והרבה, קודם כול לביצוע המשימה באופן הטוב ביותר, לאחר מכן אחריות על כך כי עליו לנהוג באחריות ובזהירות במעשיו בכליי המלחמה שיש לו, כי כליי מלחמה אלה, הם לטובתנו, אבל הם גם יכולים להיות בעוכרנו, ולכן יש לכם אחריות, קודם כול אחריות אישית. האחריות השנייה לחבריכם, על זה שאתכם בצוות, על זה שנלחם לצדכם כתף את כתף. הדבר השני היא תושייה, תושיית הלוחם, הלוחם זקוק לתושייה בשדה הקרב ובשגרה, ליצור יש מאין. אחרת נישאר עם אַיִן. התקופה היא תקופה של קיצוצים וצמצומים. אנחנו כלוחמים בצה"ל אמורים לשמש דוגמה ומופת, אנחנו הראשונים שנסתפק במועט ונחסוך במה שניתן. אבל על מנת שנמשיך להתעצם ולהמשיך לנצח, עלינו לגלות תושייה ולא לומר אין או אי אפשר. הדבר השלישי הוא הרצון ללמוד ולהשתפר ותמיד, זהו המפתח להיותכם לוחמים וצוות מעולה, ולשם כך צריך לגלות פתיחות וביקורת פנימית שלכם עצמכם. הדבר האחרון זו הרעות, זהו הדבר החשוב ביותר. כאשר המציאות תהיה קשה, אפורה, סיזיפית, לעתים קצת מייאשת וקצת מתסכלת וקצת רחוק מהבית, אז הרעות היא זו שצריכה לנשב, זאת הרוח ובאמצעותה תדעו תמיד להתגבר ביחד על כול מכשול בדרך.
צוות אפשטיין, אל תעצרו, תמשיכו לטפס למרות הקושי במעלה הדרך. מאחל לכם הרבה מאוד הצלחה בהמשך מסלול הלוחם ביחידה וגאה בכם על כך שבחרתם להתנדב לסיירת של חטיבה 401. תודה רבה.
מפקדים בהכשרה
ממתינים לכומתה השחורה
מקשיבים לדברי הברכה בטקס
הרגע הנכסף
עוד רגע הנכסף
עוד רגע הנכסף
ועוד רגע נכסף, מתוך הרבים שהיו
לכתבה קודמת באתר זה בשם "שום דבר לא יעצור את לוחמי פלס"ר 401 בדרך לכומתה" ראו כאן
כתבה שפורסמה באתר גל"צ
בלי הנח"ל: פלס"ר 401 סיימו מסע כומתה לבד
פלוגת הסיור של חטיבת השריון 401 השלימה עד היום את מסע הכומתה של הטירונים יחד עם חיילי הנח"ל. הפעם – הטירונים עברו מהנגב היבש לצפון הירוק – וסיימו את המסע לראשונה לבד. "זאת פעם ראשונה שהם מרגישים שהם חלק מהפלס"ר, ולא צוות מנודה"
נמרוד דנישמן
צילום: דובר צה"ל
העצים הירוקים והבוץ החום של רמת הגולן היו זרים לטירוני פלוגת הסיור של חטיבת השריון 401. מאז שהתגייסו הם ראו רק את הצהוב האינסופי של מדבר יהודה, בבסיס האימון החטיבתי של הנח"ל. בלי בסיס קבע, ורחוק מלוחמי השריון, הם נאלצו להתאמן עם לוחמי החטיבה הירוקה: "הם היו נקודה שחורה בתוך ים של כומתות ירוקות", אומר מפקד פלוגת ההכשרות של הסיירת, סגן יובל לביא. אבל השבוע, בפעם הראשונה, הם עלו מהדרום היבש לצפון הרטוב.
פלס"ר 401 הוקמה לפני קצת יותר מעשור. הייעוד: לתצפת ולסייר רגלית לפני הטנקים החטיבתיים. "באופי הם דומים הרבה יותר לחטיבות החי"ר", מסביר סגן לביא, "רק עכשיו סיימנו קו באוגדת יהודה ושומרון כמו כל הלוחמים האחרים."
אבל לאימון המשותף עם הנחלאווים יש גם בעיות. "מאז שהיחידה הוקמה הטירונים עוברים את מסע הכומתה יחד עם הנח"ל. טקס הסיום הוא באנדרטת הנח"ל בפרדס חנה. זה פשוט לא קשור אליהם", הסביר לביא. השנה החליטו בשריון לשנות את המסע, להוציא את הטירונים ממסלול הנח"ל מוקדם מהרגיל ולקיים מסע כומתה נפרד.
"הם עלו מצומת יהודיה, דרך כיפת נשרים ועד לבסיס של הפלס"ר בנפח, בסך הכל כמעט 50 קילומטרים. זאת הפעם ראשונה שהם רואים עצים בשירות שלהם, שהנעליים מתמלאות בבוץ ויש רעל בעיניים", מתאר סגן לביא, "הלוחמים הוותיקים הצטרפו אליהם לסוף המסע, רצו איתם וסחבו ביחד את האלונקות. זאת פעם ראשונה שהם מרגישים שהם חלק מהפלס"ר, ולא צוות מנודה."
עכשיו רק נותר לטירונים לסיים את המסלול. אז הם יצטרפו לוותיקים ויהיו חלק מפלס"ר 401. בנוגע למחזורים הבאים, מבטיח סגן לביא: "הם כבר לא יעשו את המסע של הנח"ל. מעכשיו זה רק אנחנו."
