10 בדצמבר 2019: "שני יוריק" – מפגש בלתי אפשרי

מאת אלדד אורן – קצין החינוך והנפגעים חטיבת "אגרוף הברזל". (*)

שני יוריק

ז'קלין דואק הביטה בדף המודפס שיצא מהמדפסת ואמרה כלא מאמינה: "יוריק? גם אני הייתי קוראת ליורם , "יוריק" כשהיה קטן.

מבחינתי זה היה שיאו המרגש והנפלא של המפגש.

לפני כחצי שנה הגעתי לבקר את אלמנות החטיבה שהשתתפו בנופש אלמנות השריון בכפר המכביה. אחת האלמנות שהשתתפו הייתה ז'קלין דואק, אלמנתו של חלל החטיבה סמל אליהו דואק ז"ל שנפל ב-1972. ז'קלין אמרה מספר פעמים בשיחות שקיימנו כי כל מה שידוע לה הוא שאלי ז"ל נהרג בתאונת דרכים, כנראה ברמת הגולן. יותר מזה לא ידעה וחשוב היה לה מאד לקבל פרטים נוספים על מה שקרה.

גילוי נאות:

התגייסתי לחיל השריון בשנת 1971. עברתי שתי מלחמות, פשיטה משוריינת בלבנון ותפקידים רבים. מזה למעלה מ-8 שנים אני ממלא בהתנדבות את תפקיד קצין הנפגעים של חטיבת השריון במילואים "אגוף הברזל". למרות שאני לובש מדי א' כשאני בתפקיד, זה למעשה התפקיד הקשה ביותר שמילאתי בצה"ל. בפגישותיי עם המשפחות השכולות של החטיבה – לחטיבה 77 חללים – נחשפתי לסיפורים רבים, רובם קשים. הפעם, לשם שינוי, אביא לפניכם סיפור שתחילתו בבקשה רגילה לקבלת מידע אך סופו בתגלית מדהימה. בתור ה"שדכן" בסיפור, אספר ברשותכם את מהלך הדברים בגוף ראשון.

הסברתי לז'קלין כי לאחר שנים כה רבות יש רק אפשרות אחת לקבל מידע על מה שקרה, וזה לבקש לפתוח את תיק החלל. אבל באותה נשימה גם ביקשתי ממנה להביא בחשבון שלא תתאכזב באם תיק החלל יהיה ריק או שלא ניתן יהיה לקבל ממנו כל מידע נוסף על נסיבות נפילתו של אלי. ז'קלין שקלה את הדברים והחליטה שהיא מעוניינת לפתוח את התיק.

באותו ערב פגשנו את סרן אלעד גרינפלד, רמ"ד נפגעים בענף נפגעים של חיל השריון וז'קלין העלתה בפניו את בקשתה. תהליך פתיחת תיק חלל הוא תהליך ארוך: קודם צריך לאתר את התיק בארכיון, אחרי זה למיין את המסמכים כדי לברר שאין שם נושאים חסויים, לקבל את האישורים הדרושים, להכין העתקים מהתיק לבני המשפחה ועוד.

ערב אחד לפני כשלושה שבועות אלעד ואני עלינו לירושלים לפגוש את משפחת דואק ולמסור להם את תיק החלל. הצטרף אלינו אורי, קצין נפגעים צעיר מענף נפגעים חש"ן. אלעד הכין 3 עותקים מהתיק, עותק אחד לז'קלין האלמנה ושני עותקים נוספים לדלית וליורם, ילדיו של אלי ז"ל. משפחת דואק קבלה אותנו בסבר פנים יפות מאד.

תוך כדי עיון בתיק, מצאתי מסמך המפרט את ההצבות של אלי ז"ל. והנה, רשום שם כי בשנת 1964 אלי הוצב ב"פלוגת סיור 288". 288 היה באותה עת מספרה של פלוגת הסיור החטיבתית שלנו. כלומר, בניגוד למה שהיה ידוע לנו בחטיבה, אלי לא היה שייך לגדוד 61 [9206 היום] אלא לפלוגת הסיור! מיד התקשרתי טלפונית לוותיקי הפלוגה והם אכן אשרו לי את הדבר.

ממשיכים לעיין בתיק ומגלים ממצאים נוספים:

1. – אלי לא היה הנהג בתאונה בה קפח את חייו

2.– הנהג היה קצין צה"ל בשם חיים [עקב צנעת הפרט לא נציין כאן את כל פרטי הנהג השמורים עמנו]

3. – התאונה קרתה בכביש שבין כרמיאל וצפת [ולא ברמת הגולן, כאמור].

ואז, תוך כדי עיון במסמכים שבתיק, ז'קלין אומרת פתאום "האם אתם יודעים שיורם [הבן – א"א] קרוי על שם חבר של אלי שנפל במלחמה?". ואוו! זו פצצה אמיתית!

"האם את יודעת מה שם משפחתו של החבר?" שאלתי.

"לא" ענתה ז'קלין.

"האם שם המשפחה הוא רוטפלד?" שאלתי.

"איני זוכרת" ענתה ז'קלין.

ואז קפץ יורם הבן ואמר "כן, רוטפלד".

אצלי בראש הסתדר כל הפאזל.

אלי ז"ל היה חייל בפלוגת הסיור.

גם יורם רוטפלד ז"ל שנפל בקרב ב-1967 בסיני במלחמת ששת הימים היה חייל בפלוגת הסיור.

בינגו!

"האם תרצו לפגוש את משפחת רוטפלד?" שאלתי.

"כן, בוודאי".

הבטחתי למשפחת דואק לבדוק את הנושא עם משפחת רוטפלד ונפרדנו בחיבוק.

כבר באותו ערב יצרתי קשר טלפוני עם זוהר רוטפלד, בנו של יורם ז"ל. היות ואני לא נוהג ללכת סחור-סחור, שאלתי אותו בצורה ישירה: "האם השם אלי דואק אומר לך משהו?"

"לא" ענה זוהר.

"אלי דואק היה חבר של אבא שלך בפלוגת הסיור. הוא נהרג בשנת 1972 בתאונת דרכים. בשנת 1969 נולד לו בן והוא קרא לו יורם על שם אביך".

למשך כמה שניות ארוכות השתררה דממה בצדו השני של הקו.

ז'קלין ידעה שהבן יורם קרוא על שם חבר של אלי, אבל לא ידעה מי המשפחה. משפחת רוטפלד לא ידעה כלל על כך.

"האם תרצו לפגוש את משפחת דואק?" שאלתי.

"כן, בוודאי".

ביום חמישי , 28.11.2019, שתי המשפחות נפגשו ב"יד לשריון" בלטרון.

הפגישה הראשונה - יורם דואק [מימין] וזוהר רוטפלד — **הפגישה הראשונה – יורם דואק [מימין] וזוהר רוטפלד**

המפגש היה מרגש ביותר ונמשך כ-3 שעות. מצד משפחת דואק הגיעו האלמנה ז'קלין, הבן יורם והבת דלית ושני הנכדים, ילדיה של דלית. מצד משפחת רוטפלד הגיע הבן זוהר עם רעייתו יפעת ושני ילדיו. הצטרפו למפגש גם 3 מוותיקי פלוגת הסיור – אסף קוטף, יואב ברטל [ברטה] ודן יוסף [עם רעייתו אורה].

שיחת רעים – [מימין לשמאל] ז'קלין, דלית ויורם דואק, זוהר ויפעת רוטפלד

משתתפי המפגש ביד לשריון בלטרון

**ותיקי החטיבה [מימין לשמאל] – יואב , דן יוסף ורעייתו אורה, אסף קוטף, אלדד אורן**

לאחר שיחה ארוכה [שגלשה מעבר ללו"ז המתוכנן…], צפו המשתתפים במופע אור קולי על חיל השריון ולאחריו בסרט על החיל היום. לאחר מכן נערך סיור קצר שכלל, בין השאר, הסבר על מבנה הטנק [בטנק המג"ח החצוי בתצוגת הטנקים], תצפית מהמרפסת שעל גג בניין המשטרה והסבר על לטרון והקרבות שנערכו.

**וכמובן איך אפשר לבקר ב"יד לשריון" בלי צילום קבוצתי עם טנק מרכבה 4?**

הגענו לחדר ההנצחה. דלית הדפיסה את הדף של אלי ז"ל ממערכת "יזכור" וזוהר הדפיס את הדף של יורם ז"ל. בראש הדף של יורם רשום "יורם (יוריק) רוטפלד". ואז ז'קלין דואק הביטה בדף המודפס שיצא מהמדפסת ואמרה כלא מאמינה: "יוריק? גם אני הייתי קוראת ליורם כשהיה קטן יוריק".

המעגל נסגר.

לאחר התייחדות המשתתפים ליד שמות הנופלים החקוקים על לוח השמות נפרדנו, כאשר משפחת דואק ומשפחת רוטפלד, שלא יכלו להיפרד, הבטיחו כי מעתה ואילך ישמרו על קשר אמיץ.

**ולסיום, התמונה שאומרת את הכול: יורם דואק [מימין] וזוהר רוטפלד ליד כותל השמות**

משפחת חטיבת "אגרוף הברזל" ממשיכה ומחבקת את משפחות החללים גם 50 שנה ויותר מאז נפילתם.

אחרית דבר

לפי הפרטים שהיו בתיק החלל, דלית הצליחה לאתר את הקצין חיים שנהג ברכב בשעת התאונה. היא ויורם נפגשו איתו וחיים ספר על אלי ז"ל, כיצד, למרות שזה לא היה מתפקידו, התנדב לעזור ולתקן לו את הרכב, כיצד סייע למכונאים בסדנה להבין מה מהות התקלה ולתקנה וכיצד סירב בכל תוקף לעשות הפסקה לפני חזרתם לבסיס כי בשעה 4 בבוקר למחרת הוא אמור לנהוג את זחל"ם הסיור ואינו רוצה "לדפוק" את מי מחבריו.

לדבריו של חיים, התאונה קרתה בגלל תקלה בהגה של הרכב, שבעטיו הרכב סטה ונפל לתעלה. שניהם נפצעו, אבל לאחר שפינו אותם יותר לא ראה את אלי ולאחר מכן שמע לצערו שאלי נפטר מפצעיו.