ליקט: סא"ל (במיל') מיכאל מס
(דברים נוספים, זכרונות, אנקדוטות וסיפורים על אמי ניתן לשלוח ל-michaelmass@bezeqint.net , הדברים יועלו לכתבה זו)
תת-אלוף אמי פלנט ז"ל
אֶמִי פׇּלַנְט (אברהם כוכב) אשר שימש קצין השריון הראשי מיולי 1993 עד יולי 1995, הלך לעולמו ביום 15 באוגוסט 2022, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, והובא למנוחת עולמים למחרת, במושב מגשימים שבו נולד. הבאנו דברים לזכרו
אמי נולד ב-16 במאי 1951, ובנובמבר 1969 התגייס לשריון.
במלחמת יום הכיפורים היה פלנט מפקד פלוגה ח' בגדוד 77 בחטיבה 7, שבלמה את התקפות השריון הסורי כחלק מקרב עמק הבכא, תחת פיקודו של אביגדור קהלני. פלנט נפצע במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית. על חלקו במלחמה עוטר בעיטור העוז. לאחר המלחמה שימש סגן מפקד גדוד 77.
ב-1979 היה מפקד גדוד טנקים סדיר, וב-1980 ההי מג"ד שקלט את טנקי המרכבה הראשונים.
ב-1982 שימש סמח"ט 166 ברמת הגולן.
ב-1985 התמנה למח"ט והקים את חטיבה 263 (חטיבת מילואים ראשונה עם טנקי מרכבה 2).
ב-1987 התמנה למח"ט 7 וב-1989 למח"ט 460.
ב-1990 התמנה למפקד אוגדה 319 וב-1993 למפקד באלי"ש 750 בצאלים (כיום המרכז הלאומי לאימונים ביבשה), ובמקביל מינוי חירום מפקד אוגדה 380.
הכתבה על אמי פלנט בערוץ 13 ע"י אור הלר:
דברים שכתב סא"ל (מיל) יואל מרש"ק , לשעבר מג"ד 53 ומפקד בנמרים במלחמת ההתשה:
השבוע לווינו למנוחת עולמים את תת אלוף במיל' אמי פלנט במושב מגשימים. אמי החליף אותי כמגד גדוד 53 בחטיבה 188.יומים סיירנו יחדיו בג'יפ בשטחי האימונים, ברמפות המוכנות לתפיסת חירום. עברנו על כל התכניות וכמובן היכרות עם המפקדים. פגשתי לוחם אמיתי. אדם ערכי בוגר שבא לעבוד. ממעט בדיבור אך קורא תגר ומעשה, כדי להכין הכול לקראת המלחמה הבאה. תוך יומיים נשבה ליבי אחריו עד יומו האחרון.
נ. ב. אני קיבלתי את הפיקוד על הגדוד מאלוף במיל מאיר דגן ז"ל. ראש המוסד לשעבר. ממנו למדתי איזה חפיפה רצינית נדרשת בשריון.. יהי זכרם ומורשתם של מפקדי השריון כמודל חיקוי לדורות הבאים.
יואל מרשק
דברים שכתב והספיד חברו של אמי, תא"ל אביגדור קהלני:
השבוע נפטר חברי כאח לי אמי פלנט ולפי בקשתו הספדתי אותו. דמעות חנקו אותי והשעה הייתה לי קשה מנשוא.
אמי פלנט ז"ל
מלכה יעל אייל ואור משפחת פלנט היקרה. חברים של המשפחה וחברים לנשק.
לפני מספר ימים ישבנו אמי ואני זה מול זה הבטנו בעיניים זה לזה והוא אמר לי שאנחנו נפרדים לעד. יובל בן נר נהג הטנק שלי במלחמה ההיא ואני חברי הסוד של אמי יצאנו דומעים ולא היה לנו מה לומר!! הגבר שבגברים נפרד מאתנו. הוא הביט למוות בעיניים וידע שהוא הולך ולא ישוב רצה להיפרד שהוא על רגליו. כך ביקש שנזכור אותו כמו שהיה בחייו. אריה אשר רעמת שערו מתנפנפת ברוח.
חמישים שנה אמי ואני צועדים יחד בחוויות הקשות של החיים וברגעים שצחקנו עד לב השמיים. הכרתי את אמי בתרגיל נחיתה מן הים הייתי מפקד הכח ואמי שלא הכרתי היה תחת פקודי. כאשר הסתערנו על היעד שמעתי אותו בקשר ואמרתי לעצמי מי האיש הזה!! אזני קלטה שמדובר בלוחם היודע מלאכתו ובקולו הבטוח יביס כל אויב.
אמי בחייו פיקד על פלוגות על גדודים על חטיבות ואוגדות וסיים כקצין שריון ראשי. מדינת ישראל איבדה את אחד הבנים הטובים שלה אדם שורשי שגדל בכפר נגע באדמה ונגע באנשים. לימים הפך להיות יד ימיני גם בריצה לכנסת ולממשלה ולאחר מכן בחיים של אחרי התייצב לכל משימה.
מאמירותיו של אמי המעידים על אופיו אמירות שהיו בנינו ברור שלכל אחד מאתנו אמי שלו:
1.המגד תן לי לעקוף אותך אני מבקש להיות ראשון.
2.המגד אמיר הלך, עמיחי הלך, הרצל הלך, אדרי הלך, ברזילי, הלך בלומן הלך, זליג הלך, יאיר הלך לא אתן להם לעבור אותי.
3.סע הביתה המלחמה מאחור המשפחה שלך מחכה באבל אני אטפל בכל.
4. אתה רוצה אותי לידך אני מתייצב (מנכל המשרד)
5. "יש לי לומר לך משהו באוזן תעצור בצד". סירבתי והוא המשיך אני מבקש ממך. עצרתי לפקודת אמי והוא הוציא אותי מן הרכב התרחקנו כעשרים מטר ואמר סוד שהיה קשור לגורלי.
6.תקציב מדינה: אתה יכול להצביע עם הממשלה למרות הפערים שיציגו שם סגרתי עם האוצר מאחורי הקלעים הם יתנו לנו את כל שביקשת.
7.במינוי מפכ"ל: אני בא אתך ואהיה אתך בחדר. סירבתי. אני מגיע ואני מסרב לשמוע אותך אני אהיה שם על מנת לשמור עליך שלא יוציאו דברים אחרים החוצה.
8.במשפט: אני עומד לידך ולא אתן לשום צלם לצלם אותך לבד.
9. אנדרטה של גדוד 77: אתה קראת לנו להתייעץ אתנו ורק אני יודע שאתה כבר החלטת מזמן ואתה עושה לנו הצגה. סומכים עליך סע.
10.אני מאחל לך שתחייה על מאה עשרים ושבע כי אני לא רוצה למות בטרם עת ואני מבקש שאתה תספיד אותי.
אמי פלנט היה לוחם במדים ולוחם בבגדים אזרחיים. איש חרוץ ודעתן עד שלפעמים היה עקשן. דעותיו היו יצוקות בבטון מזוין. מילה שלו הייתה חזקה מפלדה. החברות שלו הייתה סמל ודוגמה. אומץ ליבו בשדה הקרב היה מהנחשונים שיש לנו במדינה. איש חכם אשר פתח כל דלת במדינה. אדם עם חזון אשר הגיע עם המפעל שיצר לכל רחבי העולם. אדם אמיץ שהביט למוות בעיניים ושמר על צלם אנוש עד הרגע האחרון. אנחנו החברים נמשיך להיות חלק מן המשפחה ונהפוך את העולם שהוא יונצח כסמל לדורות הבאים. יהי זכרו ברוך.
אביגדור קהלני יבל"א ואמי פלנט
דברים שכתב אל"ם במיל' ארז לב רן לשעבר מח"ט 8 ומג"ד 82 בלחימה בעזה. (1)
לזכרו של אֶמִי פׇּלַנְט ז"ל
לילה בסמטאות של רפיח, באחד המבצעים לאיתור והשמדת מנהרות הברחה שחצו מתחת לציר 'פילדלפי' (ציר המערכת בין רצועת עזה לסיני ולרפיח המצרית). עולה מולי בקשר אחד המ"פים ומדווח שנרדם לו אחד המ"מים בטנק, והוא לא מצליח להעיר אותו ואת הצוות.
כל טנק עמד בקרן רחוב וסרק ואבטח את גזרתו עם אמצעי הראיה מגבירי אור הכוכבים והתרמיים שלו. ועכשיו יש טנק שלא סורק את גזרת האבטחה שלו.
הצוותים בטנקים עובדים קשה וללא שינה.
בניגוד לכוח הרענן יחסית של לוחמי גדס"ר גבעתי המעולים בפיקודו של וינטר, הטנקיסטים שלי לא הגיעו מהבסיס אל שטחי הכינוס, אלא משרשרת של מוצבים בתוך הרצועה ולאורכה. מוצבים מהם הם יצאו כל לילה לפעילות ולמארבים.
"המג"ד, השבוע היה לנו שבוע רגוע", אמר לי אחד מהלוחמים שלי, "עברנו רק ארבע מוצבים". הוא לא אמר זאת בציניות. את הטנקים הפעילו לפי הערכות מצב, והצוותים היו מדלגים לאור התראות מודיעיניות שוטפות לגזרות המאויימות.
וכך, במקום לחזור מפעילות הלילה למיטה ולנסות לישון בחום היום אחרי שסיימו את הטיפול שאחרי תנועה ואת טיפולי הבוקר בטנק, הם היו מובלים או נוסעים למוצב חדש ומתחילים בו נוהל קרב מחודש על חשבון שעות השינה המעטות בלו הכי.
לשטחי הכינוס של המבצעים, הצוותים היו מרוכזים מרחבי הרצועה והמוצבים סביבה. עייפים.
לילה ארוך בעמדת הגנה אל תוך השעות הקטנות של המבצע, וירידת אדרנלין לאחר שצלחנו את שלב הכניסה והכיתור של היעד, גרמו לאותו צוות להירדם.
מה לעשות?
אש ספורדית עם נותבים ירקרקים-צהובים של קלא'צים ברחובות. לצאת מהטנק ולרדת ממנו כדי לטפס לטנק שכן עלולה לגרום לחמושים הפלשתינאים לרכז את אישם באותו לוחם חשוף.
קיים גם חשש שצוות הטנק הרדום יזהה בכל זאת שמישהו עולה להם על הטנק, יחשוב שזה אויב ויגיב בהתאם.
לא רצינו שאף אחד ימות מעייפות.
אז מה עושים?
"תירה לו צרור קצר מהמקלע על הזחל", אמרתי למ"פ.
הוא ירה. זה עבד.
מאיפה בא לי הרעיון?
מאֶמִי. באחת השיחות עם אמי פלנט.
גדלתי בגדוד עז 77 המפואר מתפקיד מפקד מחלקת טנקים ועד סגן מפקד הגדוד. פעמיים בשנה היו מגיעים הלוחמים והמשפחות השכולות לטקס בגדוד ובאנדרטה שבעמק הבכא בפרויקט מחויבות מדהים שיצר אביגדור קהלני, המג"ד המיתולוגי ממלחמת יוה"כ. שמעתי ונפגשתי עם ותיקי הלוחמים פעמים רבות.
אמי, 'קודקוד חומוס', לפי אות הקריאה שלו כמ"פ ח', היה מאותם מפקדי שריון מיתולגיים שבגופם בלמו את הסורים. אנחנו גודלנו וחונכנו כטנקיסטים ברמת הגולן לאור השריטות שלהם (והן היו רבות ועמוקות). אבל לא רק בתחום המקצוענות הטנקאית לעילא ועילא שהיה מסימני ההיכר הבולטים של חטיבה 7.
למשל, אני חייב לו תמיד את ההבנה של השתנות המצב. של המעבר ללחימה. של ההבנה ושל קבלת ההחלטה. שאפילו כשנפתחה מלחמת יום הכיפור האימתנית, הוא למטה בכיפת הצריח של טנק המ"פ שלו לא ידע שזו מלחמה. שזה לא עוד יום קרב, עליהם הם גדלו. ולכן לא רץ לקו על כבישי האספלט, אלא נסע לצידם על צירי העפר, והעביר את פלוגתו את הכביש על צמיגי מכוניות (שתמיד מונחים בצד הדרך במפגשי דרכי העפר עם הכבישים, כדי לא לחרוץ את הכבישים עם זחלי הברזל). זה קטע מדהים בעיניי.
וכשהבין בקשר שהמצב אחרת, הוא ביקש לעלות על הכביש. "תמתין, תן לבדוק זאת", אמר לו המג"ד. וכשהתשובה בוששה מלבוא, ונקפו הדקות, הוא קיבל החלטה. אמי העלה את הטור הפלוגתי על הכביש וטס לרמפות. הוא העדיף להתנצל ולא להסביר. ליזום ולפעול. הוא הבין את המצב ותירגם אותו להנחיות. אמי גם ייצר בעצם הנסיעה על הכביש גם שינוי תודעה אצל הצוותים שלו.
על ההתמודדות עם העייפות שמעתי אותו, ככל שאני זוכר, כאשר הייתי מ"פ ואמי היה קשנ"ר (קצין שריון ראשי).
זו הייתה שיחה ובה הוא תיאר את הקרבות בעמק הבכא. באותו זמן נכנסו לעולמנו הטלפונים הניידים הראשונים. ואיימי אמר בצחוק, שסוף סוף הוא יכול לתאר את העייפות שלהם אחרי ארבע יממות של לחימה רצופים בניסיונות הבלתי פוסקים של הסורים להבקיע דרכם. הצוותים המותשים, הוא אמר, היו כמו בטרייה של טלפון נייד שהתרוקנה, והם פשוט נכבו.
הוא סיפר שהפתרון שלו כמ"פ מול צוות שנרדם ולא ענה לו בקשר היה בירי על הזחלים.
זה עבד בבזלת של הגולן, וזה עבד גם ברפיח באותו לילה. ובלילות אחרים גם בעזה, ובחאן יונס, ובכל מקום אליו נכנסנו.
כיוון שמוד ההפעלה של ציוותי הטנקים בגדוד 82 עליו פיקדתי באותן שנתיים בעזה לא השתנה, והם המשיכו לדלג בין שגרת פעילויות הבט"ש (ביטחון שוטף) של מארבים בלילות, למבצעים, שמיד עם סופם הם לא חזרו לבסיס עורפי, אלא עלו על מובילי טנקים ונשלחו שוב למוצבים בתוך גוש קטיף, נצרים או ה'תוחמת הצפונית'. לכן ארעו שוב מקרים בהם צוותים נרדמו. שלא לדבר על מ"פ חולה ולוהט מחום שהתעקש להיכנס לפקד על פלוגתו.
עם הזמן, שכללנו את השיטה. למדנו למשל לנדנד טנקים קלות עם כף של דחפור 9-D ממוגן.
בתמונה: מבצע ברפיח מאמצעי ראיית הלילה של נהג טנק.
יהי זכרו ברוך
לזכרו – דברי הספד מפי האלוף (במיל') אודי שני, יו"ר עמותת יד לשריון
אמי,
עומדים אנחנו כאן, המומים וכואבים –
המפקדים שלך,
הפקודים שלך,
העמיתים שלך,
הלוחמים איתך ועל ידך,
מוקירֶיך, וכמובן משפחתך שלך.
כולנו כולנו אהבנו ואוהבים אותך,
הוקרנו ומוקירים,
הערצנו ומעריצים,
כיבדנו ומכבדים.
כולנו כולנו כואבים ודומעים,
משתאים ולא מאמינים,
זוכרים וכבר מתגעגעים,
שואלים ולא מקבלים תשובה.
היית לנו מפקד נערץ, לוחם אמיץ,
היית לנו אדם שפיו וליבו שווים,
היית לנו מיוחד ונמרץ,
היית לנו רַעֲיוֹנֶר, שריונר ולא שיגרתי.
היה לך את הסגנון שלך,
את החספוס לצד הציניות,
הייתה בך הנוקשות וההקפדה,
והיה לך את הרגש והחמלה.
הזמן יעבור, החודשים יחלפו,
הזיכרון ידלג מאירוע מלחמתי לשגרה צבאית,
מאינצידנט של טראומה למקרה של גבורה,
לישיבה כזו או אחרת, לערב שירה או אירוע משפחתי,
לחוויה עסקית או למפגש במשרד לביטחון-הפנים.
שנים תעבורנה, הגעגוע ילך ויתחזק,
הנחמה תימצא במשפט
"אבא או סבא שותף מהשמיים".
רסיסי הזיכרון יופיעו במפגש כזה או אחר,
אבל דבר אחד ברור לכל הקהל הזה –
אמי, אתה כבר חסר!
דברים שכתב אל"ם במיל' ארז לב רן לשעבר מח"ט 8 ומג"ד 82 בלחימה בעזה. (2)
לזכרו של אֶמִי פׇּלַנְט ז"ל (2)
בלא מעט סיפורים קראתי טנקיסטים מדברים על כך שאמי הוציא אותם לקצונה. בין אם זה גדי מאירי שהיה מג"ד שלי או אפילו אפי דפרין, שהיה טען אצלי במחלקה, בכתבה שפורסמה עליו השבוע במוסף 'הארץ'.
אצלי זה היה אותו דבר – רק הפוך.
קיבלתי עונש מאֶמִי לא להיות קצין. לפחות לא בזימון ישיר. להיות מט"ק 8 חודשים לפני שאצא לבה"ד 1.
****************
שיחת מח"ט 460 בשטח.
שִׁיזָּפוֹן. חריצי קוליסים של זְחָלַי בַּרזל באדמת הלס ופודרה הנישאת ברוח. טנק מרכבה 2ב', שהיה אז הטנק החדיש ביותר במערך, ועליו פרוסה רשת הסוואה מדברית. תחת הצל שלה יושבים חניכי קמ"ט (קורס מפקדי טנקים) של פלוגה מ', המיועדים לחטיבה 211 זצ"ל.
המח"ט אֶמִי פׇּלַנְט בא לדבר איתנו לפני סיום הקורס.
בשלב השאלות נעמדתי, ונאמן לרוח הפנימיה הצבאית, שכל אחד מהבוגרים גם אחראי למי שמסיים יחד עמו, אמרתי למח"ט 460, אל"ם אמי פלנט, מה אני חושב על הקורס ועל ה'תוצרת' שלו.
בגדול אמרתי שבקמ"ט מכשירים כמות ולא איכות.
רוח הפנימיה הייתה שונה מרוח השריון. אני מניח שאמי חטף חֲלַאסְטְרָה על הרעות.
אז לא ידעתי על אֶמִי דבר, מעבר למה שקראתי עליו כמ"פ בספר עֹז 77 של אביגדור קהלני.
גם עוד לא ישבתי אז עם בן כספית שסיפר לי על החוויות שלו כמט"ק תחת פיקודו בגדוד המרכבות הראשון – גדוד 82. על ההקפצות לרמפות, על הירידה לפרטים, או על תותחנים שמחטיאים ורצים עם הפגזים במטווח גולן את ה-3,000 מטר אל המטרות, שנמצאות על המצוק מצדו השני של נחל היהודיה.
אז עוד טרם שרתתי ברמת הגולן. התגייסתי ישירות למחנה סיירים למסלול 'רחף' ישיר לפיקוד שיועד לנפלי טייס ובוגרי הפנימיה, ומשם לקמ"ט בשיזפון. לא הכרתי את השריטות של הדור ההוא של יוה"כ, שמאוחר יותר הוטמעו בי ועיצבו אותי כטנקיסט וכמפקד.
תחת הכותרת "מי אתה שתשפוט את חבריך", הוא החל לשאול אותי שאלות מקצועיות על הטנק שניצב מאחוריו. שאלה אחר שאלה. על כולן עניתי נכונה, בכל זאת מצטיין 'בוחן תחנות'. זה עוד יותר הדליק אותו.
ואז אמרתי לו שהביקורת שלי היא לא על הקטע המקצועי, אלא על הפיקודי. כי יש יחד איתי הרבה חניכים שלא ראויים ערכית להיות מפקדים. וכי הפתרון של השריון, מכיוון שלא ישלחו אותם לפלוגה מבצעית, זה לשלוח אותם להיות מפקדי טירונים (שהיו אז במחנה סיירים). וזה הסגל שחייל צעיר שזה עתה נקלט בשריון יקבל.
טוב, זה כבר הוביל אותו ל'תגובה מהבקר', כפי שנאמר בעגה השריונאית. עם הבקר מפקד הטנק מכוון את התותח ושם 'על' על המטרה לפני הוצאת הפגז. ככה חטפתי את עונשי על דבריי.
"אתה רוצה להיות קצין?" שאל, ולאור תשובתי החיובית, ענה מול כל הפלוגה כי זה יקרה רק אחרי שאשפר את איכות המפקדים בסיירים ואהיה שם 8 חודשים.
שלושה שבועות לפני סיום הקורס הייתי הראשון שידע את השיבוץ שלו.
וכך קרה.
*****
סיירים אכן הייתה מושבת עונשין וסבלתי כל רגע להיות שם בסגל. התקופה הכי גרועה שלי בצבא.
למזלי, איך שהוא, קיבלתי זימון לקצונה אחרי 4 חודשים. ניצלתי אותו כדי לעלות לחטיבה 7 לרמת הגולן. אמרתי למג"ד שכך או כך, אני לא נשאר בסיירים, ואני מעדיף להיות מט"ק קודם ברמת הגולן.
כך נמלטתי מעונשי והגעתי לבסיס הצמ"פ של גדוד 75 בקובעת-קרעה.
שם זכיתי לחינוך הטנקאי של חטיבה 7 ברוח של "הסורים על הגדרות" שהטמיעו בנו אנשי דור יוה"כ, המחייב למקצועיות, מוכנות ומשימתיות. לדעת להציב סטנדרטים ולדעת לדרוש מעצמי ומהצוות שלי. ולראות את האנשים. שם למדתי לפקד.
עשיתי תפקידי פיקוד רבים ועד היום קשה לי להגיד מאיזה הכי נהניתי.
אין ספק שמט"ק בחטיבה 7 ולפקד על צוות טנק בהכשרה ובלבנון היה מהנה ומשמעותי ביותר בקשר האינטימי עם אנשי הצוות.
שם גם לראשונה נחשפתי לדברים המעסיקים אותי עד היום. למשל ליהדות.
לפני כחודש עצר אצלי לקפה הר' יעקב אידלס, הטען שלי ממחזור בני"ש. היום הוא ר"ם בישיבה. אבא לשבעה וסבא לשבעה (אללה יוסתור).
דיברנו על הפערים בין העולמות שבאנו מהם, אנחנו אנשי הסגל (רובם קיבוצניקים ומושבניקים) לבין אותם בני ישיבות. ועל המפגש.
כמג"ד, כשקיבלתי לגדוד מחזור בני"ש, פעלתי לפי אותם תובנות שנוצרו אצלי אז – ובאישור ראש אכ"א, אלעזר שטרן אליו פניתי – פירקתי את פלוגת הבני"ש הייעודית ושילבתי את אנשיה בפלוגות הרגילות. שיכירו זה את עולמו של זה. מודל שאח"כ אומץ גם בצנחנים.
אחרי שני צמ"פים כמט"ק, אותם סיימתי פעמים כמצטיין בוחן צוות חטיבתי, עברתי לפלוגה מבצעית עימה עליתי בפעם הראשונה ללבנון.
פעם אחר פעם סירבתי לצאת לקצונה. בסוף, אחרי כשנה יצאתי לבה"ד 1. כאשר סיימתי אותו כחניך מצטיין גדודי קשנ"ר בא לטקס להעניק לי את הסיכה.
*************
אומר כי למרות שהייתי פנימיון פעור ורב"ט עם פז"ם של חצי שנה בצבא, לא טעיתי בביקורת שלי על הקמ"ט. אני כותב זאת בראי הזמן גם לאחר שפיקדתי כמ"פ וכמג"ד על הקמ"ט. הקורס אכן הכשיר כמות ולא איכות.
למשל, 9 בוגרי קורס מפקדי טנקים בפלוגה שלי לא קיבלו מעולם חיילים (הופנו לתפקידים הזויים כמו מתאמי טיסות בבסיס סיירים ושלל תפקידים עורפיים במפקדות של 'משולש השריון' הדרומי שכלל אז את מחנות שיזפון, סיירים וצוקי עובדה). השיא היה כחצי שנה אחרי הקורס כאשר 6 מט"קים נכלאו והודחו מפיקוד על נפקדות.
כשהגעתי לפלוגה מבצעית בחטיבה 7 הבנתי את מה שראיתי בין היתר בקמ"ט. מפקדי הפלוגות לא יכלו לפלוט חיילים בעיתיים או לא טובים, מכיוון שמהשריון היו יוצאים אז רק באלונקה. ולכן נוצר פתרון יצירתי להוצאת חייל מהפלוגה – היו שולחים אותו לקורס מפקדי טנקים. ההנחה הייתה מן הסתם שאין סיכוי שהוא יחזור לפקד בפלוגה מבצעית.
יאמר לזכותו של אמי, שהגיע לפקד על חטיבה 460 בשיזפון לאחר שהיה מח"ט 7, שהוא זיהה את התופעה הזו והוא היה גם זה שחיסל אותה.
הוא הכריז שכל חניך קמ"ט שהגיע מפלוגה מבצעית יחזור אל אותה פלוגה כמפקד.
וזה מה שקרה והעלים את התופעה באחת.
*******************
לימים, כאשר הייתי מ"פ ו' בגדוד עֹז 77 אֶמי, כקצין שריון ראשי, הגיע למסדר על הפלוגה לפני עלייה ללבנון.
הוא היה מרוצה מאוד ממה שראה ואת הפער היחידי שהעלה לו פז המ"מ על פטיש 5 ק"ג רביעי – הוא דאג שיושלם טרם עלייתנו לקו.
כאשר נפצעתי קל מרסיסי סאגֵר ומרגמות במוצב הבופור, עליו פיקדתי, אֶמִי היה על הקו. הוא רצה שארד לטיפול. כשהבין שאני לא מתכוון לעזוב את המוצב, אמי וידא שאני מטופל היטב ע"י רופא המוצב. אחת לכמה זמן היה מוודא את שלומי. אז חשתי היטב את הדאגה הכנה שלו עוטפת אותי.
לימים הפכנו גם לשכנים כשעברתי לגור במושב מגשימים. בשלב הזה אבישי אחי הצעיר ואייל הבן שלו הפכו לחברים טובים כמ"מים באותה פלוגת קמ"ט. לימים ימשיכו לשרת יחד באותה פלוגה גם במילואים.
מֵעֵבֶר למפגשים אקראיים בצרכנייה ועצות על הדרך, בעיקר לפני תפקיד מח"ט, הגעתי אליו לפעמים הביתה לשיחות וגם זכיתי לשבת אצלו בחצר בפרלמנט של ותיקי חטיבה 7 מיוה"כ, בשבתות הבודדות בהם יצאתי הביתה מעזה כמג"ד 82.
אחת התובנות עליהם דיבר מאיר זמיר 'טייגר' האגדי, בחצר ביתו של אֶמי הייתה שכולם יצאו משם, מעמק הבכא, שרוטים. עם שריטות עמוקות לכל החיים. זה לא פסח על אף אחד מהם. דור של נְפִילִים. אֶמי היה אחד הבולטים שבהם.
יהי זכרו ברוך.
דברים שכתב תא"ל במיל' אביגדור קליין, לשעבר קשנ"ר.
אמי פלנט תא״ל במילואים, מפקד חכם ובעיקר פיקח, איננו. בעיני היה תמיד מיוחד וחד מחשבה. את תחילת דרכי כקצין שריון צעיר בחטיבה 7 עשיתי כפקוד של מפקדי המחלקות והפלוגות שלחמו בעמק הבכא. אמי היה שם ברקע ומפקד שכולנו הכרנו, הערכנו וגם הערצנו. לימים הייתי קצין הדרכה האוגדתי ואמי היה מח״ט 166 שבמחנה ירדן. אמי ידע למצות את כל האפשרויות שאף מקביל לו לא העז או חלם לדרוש. אמי התגלה כאיש פרקטי וראה בי הזוטר כאיש המפתח לתועלת וצרכי חטיבתו. הוא קנה אותי כבר אז ביחסו המקצועי והלא שגרתי אלי הקצין הזוטר. כשהיה מח״ט 7 הייתי ק. אגם אוגדה.
אמי היה הבולט ושוב המיוחד בדרכו ובתכונותיו בין המפקדים של אותה תקופה. ממנו למדתי חשיבה מקורית ואומץ לעשות דברים גם שהם לא תמיד כתובים בשורות אלא ביניהן (המפקדים באותה עת: שמוליק בן שחר, רפי נוי ואפי איתם שיבדלו לחיים ארוכים). נתי ז״ל מפקד האוגדה היה שואל אותי בעת שהייתי מציג תוכנית אם אמי ״מכיר״ התוכנית. ידעתי והבנתי שההערכה שרכשתי ליכולותיו של אמי הן נחלת המפקדים הבכירים באוגדה ובפיקוד. שוב במלחמת המפרץ והפעם כמח״ט תחת פיקודו כמפקד אוגדה. נהנתי והייתי גאה שיש לי מפקד שאפשר לסמוך על שיקול דעתו ואומץ ליבו.
בשבילי אמי יזכר כמפקד חכם ואמיץ, יצירתי בעל אמות מוסר ויושר ששיוו לו ובצדק דמות של סלע גרניט חזק ויפה בנוף המפקדים. במובן הזה איכותו ואופן התבטאותו הישר, הישיר, הברור הפשוט והיצירתי לא תמיד התאימו לתרבות הפיקוד של תקופתו. את תכונותיו וכשרונו חווינו ביתר שאת בפרק האזרחי של חייו עת שימש כמנכ״ל המשרד לביטחון פנים. בהמשך הקים חברה ביטחונית שאליה יצק את המיוחדות שבו והיא צמחה לאימפריה.
ליבי נצבט והצער כבש אותי עת התבשרתי על מותו. מלכה והמשפחה, מסורה לכם אהבתנו.
אמי פלנט כקשנ"ר חדש עם מפקדו אלוף עמנואל סקל יבל"א. צילום: ארכיון צה"ל ומשהב"ט.
דברים שכתב אריק דוידי, לשעבר מג"ד 532 תחת המח"ט אמי פלנט.
אמי פלנט ז״ל ,
הלך לעולמו היום .
צער , כאב עצום של אובדן מפקד אמיץ , איש של יושרה ודבקות במשימה .
איש משפחה , אנושי ואכפתי !
מפקדי בחטיבה 460 ואני מג״ד 532 ,
ההגעה שלי לתפקיד הייתה בעיני ההליך שהציג את אמי נכונה , האנושי והאכפתי , האחראי ואיש המשפחה .
היינו משפחתי ואני ,בלימודים בגרמניה מטעם הצבא והיינו לקראת סיום לימודיי .
הטלפון מצלצל ואמי על הקו .
רצה לבשר לי שאושר המינוי שלי לתפקיד מג״ד 532 בחטיבה .
אבל את זה הוא אמר בסוף .
אמי בגדולתו ו אנושיותו אמר בפתח דבריו ,
״ מצאנו לך בית פרטי עם חצר באילת כדי שתהיה קרוב למשפחה״
״רכב יחכה לך בשדה התעופה בנחיתה
עם נהג וייקח אתכם ״
״ הבית מוכן ויחכו לך ממשרד הביטחון עם מפתחות …״
והמשיך לפרט לוגיסטית את הקליטה שלנו בארץ אחרי שנתיים העדרות.
ובסוף ציין כי המינוי אושר ושנתאם את מועד תחילת התפקיד אחרי שנתאקלם ושאקח כמה זמן שצריך.
התאקלמנו וצלצול בדלת באילת המח״ט אמי פלנט יחד עם קצינת הת״ש וק. השלישות , כוס קפה ומעט דיבורים וחוויות ואז מבקש אמי שאצא איתו החוצה .
בחוץ חיכה נהג ו פיג׳ו 205 חדשה .
אמי עם חיוך ממזרי מבקש ש אסתכל טוב ואני מזהה שהרכב מסתיים בספרות 460 כמספר החטיבה .
חייכתי וכמעט חיבקתי אותו אבל שמרתי דיסטנס בכל זאת המח״ט והערצתי אותו.
זה אחד מהסיפורים האישיים שלי עם אמי שזכיתי לשרת תחת פיקודו כשנה וחצי ולמדתי ממנהיגותו , מקצועיותו והכי חשוב מאישיותו !
איבדנו אדם ומפקד אמיץ ונערץ, אישיות נערצת , איבדנו את אמי פלנט , כאב גדול , יהי זכרו ברוך .
משתתף בצער המשפחה ובצער השריון.
קצין השריון הראשי תא"ל אמי פלנט סוקר משמר כבוד ליד מפקדת קשנ"ר. צילום ארכיון צה"ל ומשרד הבטחון
דברים שכתב פקודו וחברו של אמי, מוסיק אבן חן.
אמי פלנט-המח"ט הבוס והחבר שהערצתי כבר לא איתנו.
אתמול הלך לעולמו ברצוני לשתף בדברי ההספד שלי הערב בהלוויה.
אמי
נתן יונתן כתב ושלמה ארצי שר: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"
כמה מוזר לדבר עליך בלשון עבר מבחינתי אין עוד אנשים כמוך הערצתי אותך למדתי ממך ויש דברים שניסיתי לעשות כמוך אז בצבא ובשנים האחרונות באלפר.
ראיתי אותך בפעם הראשונה מח"ט שיזפון בארוחה חגיגית לעשרות צוערי קק"ש שאני אחד מהם. ציפינו כמו בכל ארוחה בצבא כשהמפקד קם הוא עכשיו יתחיל לנאום נאום ארוך ומתיש אבל כבר אז הבנתי שעומד לפני מישהוא שונה נעמדת כולם השתתקו ואמרת :"בתיאבון"
זכיתי בסיום הקורס להישאר בשיזפון כמ"מ תחת פיקודך כמח"ט וללמוד ממך עוד דברים רבים אחד מהם היה כשהקפצת אותי לתרגיל מחלקה לילה ללא יבש לפני תרגיל שכל מ"מ התפלל שיקבל ואני ברוב התלהבותי מתלהב צורח פקודות בקשר ואתה פתאום עולה ברשת ומבקש ממני להגיע לתדרוך של לפני אצלך בגיפ מח"ט.
חושך לילה אני מגיע אליך לגיפ ומהר מאד מבין שקראת לי כדי לא לבייש אותי מול כל המחלקה.
שאלת: "אתה רואה פה חייל מצרי?" עניתי שלא, הוספת : "ירדני" עניתי שלא אמרת: "בוא נסכם שסורי בטח אין פה" הנהנתי בהסכמה ואז הגיעה השטיפה , אז מה אתה צורח? ממה אתה בלחץ ? תן פקודות בקול רגוע וסמכותי צרחות משדרות פניקה ,רוגע ישדר לחיילים שיש להם על מי לסמוך.
בהחלט כלל לחיים שמלווה אותי עד היום והיו עוד כללים וטיפים הן לצבא והן לחיים שלמדתי ממך.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" נפגשתי עם אמי שוב הפעם באזרחות 16 שנה אחרי שסיימתי את הצבא הגעתי לראיון עבודה שהתרכז כל כולו בשאלות שלך על תפקידי כמ"פ שבצעתי. בסיום השאלות התקבלתי לעבודה כשאמרתי לאמי אתה לא רוצה לשמוע מה עוד עשיתי מאז הצבא הוא אמר שאין צורך התקבלת בזכות היותך מ"פ שריון כי אצל אמי מי שיצא מחיל השריון הוא כבר עילוי ואם הוא קצין בשריון אז הוא מושלם.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" למרות שהייתי משוחרר ממילואים שאלתי אותך אם אתה רואה בעיה שאחזור לשרת במילואים כסמגד עם הבטחה שזה לא יפגע בתפקודי בחברת אלפר אמרת שכן אני רואה בזה בעיה שאתה רוצה להיות סמג"ד ולא מג"ד וכשנהייתי מג"ד במקום לקטר כמו שבד"כ קורה בחברות אזרחיות לאנשי המילואים הזמנת אותי לארוחה במסעדה עם הנהלת החברה להוקיר ולהעריך את התרומה שלי לצבא.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" שכל כך דואג לעובדיו כשאני נמצא בחו"ל נילי אשתי תקבל טלפון לבדוק איזה עזרה היא צריכה וכשהיא נזקקה לעזרה עצרת את העבודה ודאגת שאהיה על הטיסה הראשונה חזרה.
בכלל נילי עבורך היתה מקור של שמחה הבטחת לנו שתארגן ערב סטנדאפ עבורה ולא הספקת.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" לפני שלוש שנים אמי ואני קבענו להגיע הנה יחד להלוויה של חבר המושב ששנינו הכרנו. הבאת אותי לכאן שעה לפני כששאלתי למה היו לכך 3 סיבות
1. שלא נאחר
2. נוכל לחנות בעמדה כזו שנצא ראשונים
3. נשב על ספסל ונוכל לראות מי הגיע
אמי כמה הייתי מוכן לתת כדי לשבת איתך פה שוב על הספסל ושתראה כמה הגיעו וכמה אנשים אוהבים אותך.
מלכה יעל אייל ואור לא לא יהיה עוד איש כמו אמי לא היה ולא יהיה
מנילי וממני אוהבים אתכם מאד
ולך אמי המפקד המח"ט הבוס החבר מצדיע לך בפעם האחרונה.
יהי זכרו ברוך
