קורס הטנקיסטים הראשון בצה"ל

זוהי עדות נדירה ומרתקת מפי רס"ן (במיל') אריה צדיק, מספר אישי 152278, כיום בן 91, שהיה חניך בקורס הטנקיסטים הראשון בצה"ל שהתקיים בגדוד 82 שבחטיבה 8, במתחם שדה התעופה לוד, שהחל באוגוסט 1948. לקורס הראשון הגיעו ילידי 1931 שהיו אז נערים צעירים, שגויסו לצורך הכשרה ואימון טרם יציאתם ללחימה

אל"ם (במיל') שאול נגר

הכתבה מוקדשת לזכר שלושת רעיו של אריה צדיק, יבל"א, שלושתם בוגרי קורס הטנקיסטים הראשון:

סגן אריה שיטרית אלוני שנפל בקרב אבו-עגילה במלחמת "קדש" ב-1956
סגן יוסי שחר שרטר שנספה בטיסת אל-על מעל בולגריה ב-1995
סרן יוסי עמוסי שנפל בקרב בפעולת כראמה (מבצע "תופת" במארס 1968

וכן לכול בוגרי קורס הטנקיסטים הראשון שחלקם כבר לא עימנו.

אריה צדיק נולד ב-1931 והיה כבן חצי שנה בעת שעלה עם הוריו לארץ מעיראק ב-1932. בארץ נולדו גם שלוש אחיותיו. כשנולד הייתה אמו כבת 18-17 ואביו מבוגר ממנה בכ-6-5 שנים. ילדותו עברה עליו בגבעתיים, אחר כך ברמת-גן ולבסוף בתל-אביב, שם למד בבית הספר יבנה (כבר לא קיים) ואחר כך בתיכון מקצועי מונטיפיורי. בשנת הלימודים האחרונה פרצה מלחמת העצמאות שכמובן פגעה בלימודים.

רס"ן (במיל') אריה צדיק, פברואר 2022, כבן 91

הגיוס לצה"ל וקורס הטנקיסטים

כחודש לאחר הקמת המדינה, ביוני 1948, הוחלט לגייס למשך חודשיים את כול ילידי 1931, כדי לעבור אימונים. בתום החודשיים קבע צה"ל שהם ימשיכו בשירות הצבאי עקב צורכי המלחמה. קבוצה של כ-100 חיילים צעירים ואריה צדיק ביניהם, הועברה מתל השומר לשטח שדה התעופה לוד תחת פיקוד גדוד 82 של חטיבה 8, שהתמקם שם באוהלים, כדי להפוך לטנקיסטים. מפקד החטיבה היה יצחק שדה המיתולוגי, ומפקד בית הספר לשריון היה סגן ראשון (לימים אל"ם) פרדיננד רוהטין (לימים דן רותם, ז"ל), יוצא הצבא הפולני במלחמת העולם השנייה, שבקושי דיבר עברית. המדריך הראשי בבית הספר היה דן סמואל, בעברו קצין שריון בצבא הבריטי ונכדו של הרברט סמואל היהודי ששימש הנציב העליון הבריטי הראשון לארץ ישראל.

בבית הספר לטנקיסטים הם החלו ללמוד מכונאות ונהיגה על משאית וגם תותחנות ללא טנקים. תחילה למדו על תותח 2 ליטראות, תותח 6 ליטראות שנקרא סִיקְס פָּאוּנְדֶר, על תותח 37 מ"מ, תותח 75 מ"מ אמריקני ותותח 75 מ"מ "קרופ". גם למדו קשר, בכול פעם על מכשיר אחר כפי שהגיע לידיהם. חודשיים אחרי תחילת הקורס הם קיבלו טנק שרמן ללא צריח שקראו לו "הטקסי" ועליו למדו נהיגה. היו להם מקלעי בראונינג 0.3 ו-0.5 וכן מקלע בינוני תוצרת צ'כיה בקוטר 7.92 מ"מ בשם בֶּזָה. לאחר מכן המצב השתפר ובינתיים המלחמה נגמרה ואז קיבלו להדרכה שני טנקי שרמן בעלי תותח הוביצר 105 מ"מ קצר קנה. קורס הטנקיסטים נמשך כחצי שנה והסתיים באפריל 1949 והמשתתפים בו הפכו לפלוגה א'. הקורס לא נעדר קשיים: את שפת חלק מהמדריכים (אנגלית או רוסית) היה צורך לתרגם לעברית; שיטות תפעול השריון שהיו מקובלות בגדוד 82 התבססו על השיטה האנגלו-סכסית שהייתה נהוגה בפלוגה א' וכללה שני טנקי קרומוול וטנק אחד שרמן, ועל השיטה הסובייטית שהיתה נהוגה בפלוגה ו' שכללה טנקי הוצ'קיס 39; מושגים ופקודות שניתנו בשפה הרוסית או האנגלית היה צורך לבחון ולתרגם לעברית; לא היה ידוע איזה תותחים יורכבו בטנקי השרמן שנרכשו מאיטליה (תותחיהם המקוריים חובלו והוצאו משימוש).

האנשים בצוותי הטנקים הוותיקים של הפלוגה היו אנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) וגח"ל (גיוס חוץ לארץ) ששירתו ביחידות שריון בעת מלחמת העולם השנייה. מתוך תערובת של חיבה וקנטור מצד הוותיקים זכו הצעירים לכינוי "ילדים". אחד הקצינים בגדוד הדגיש בפניהם כי עליהם להתמקד בלימודים כי עוד מעט המלחמה תגמר ורוב אנשי הסגל שהיו מתנדבים מחו"ל יעזבו, והם החניכים יהיו היסוד של השריון. הקורס הסתיים באפריל 1949. פלוגה ראשונה זו החלה באימונים בגדוד 82 שבחטיבה 8. המ"פ היה יעקב הוברמן, שקודם לכן שימש מ"פ שריוניות בגדוד. אגב, פלוגת טנקים זו הייתה מאפריל 1949 ועד אמצע 1950 הפלוגה המבצעית היחידה בגדוד. באוגוסט 1950 השתחררו "הילדים" ועברו לשרת במילואים. מיד עם שחרורם, באותו היום, הם נלקחו חזרה להשתתף בתמרון הראשון של צה"ל.

פגישת מחזור כעבור 52 שנה

ב-30 באוקטובר 2001 התקיימה ביד לשריון פגישת מחזור של בוגרי קורס הטנקיסטים הראשון. לא כולם הגיעו, שלושה מהם נפלו בשירותם הצבאי וחלק נפטרו מסיבות שונות. "האנשים שהגיעו לפגישה היו שונים מאוד מאותם נערים צעירים שנפגשו בבית ספר לטנקיסטים. שיבה זרקה בשׂער ראשם של הילדים מ-1948, פה ושם בלטו קרחות וגם הגוף הצעיר לשעבר זכה לממדים אחרים. אך עד מהרה נראה היה שהרוח שאפפה אותם בעבר לא פגה. הוחלפו סיפורי זיכרונות והווי, הוזכרו משובות הנעורים, מתיחות ואירועים אחרים. והנה הם שוב אותה קבוצה שהתלכדה במהלך קורס הטנקיסטים הראשון וכאילו לא חלפו 52 שנים מאז".*

חניכי הקורס לא זכו בשעתו לקבל את אות הטנקיסט (הצפרגול). לימים יזם קצין השריון הראשי תא"ל אביגדור קליין מפגש ביד לשריון והעניק לבוגרי הקורס הראשון את אות הטנקיסט מוזהב בצירוף תעודה נאה. הטקס זכה גם לכיסוי תקשורתי בעיתונות.

* מתוך כתבה "הילדים מ'בית הספר לטנקיסטים' 1948" של סא"ל (במיל') ד"ר עמיעד ברזנר (ז"ל) בגיליון שריון 14 (ינואר 2002)

"הילדים" מקורס הטנקיסטים הראשון בכנס ביד לשריון בשנת 2002. ראשון משמאל בשורה התחתונה אריה צדיק ולידו פרדיננד רוהטין (דן רותם) שהיה מפקד ביצת הספר, מחזיק את סמל חטיבה 8 המקורי. מעל אריה צדיק בחולצה לבנה עמיחי כרמלי.

טנקיסט שהוא אריה

בשנת 1952 הוקמה חטיבה 27, חטיבת שריון מילואים ראשונה בצה"ל (לימים חטיבה 264, חטיבה 60, חטיבה 204 – חטיבת אגרוף ורומח). אריה צדיק הוצב בגדוד 277. עוד לפני שהשתחרר משירות החובה עבר אריה, יחד עם כתריסר מחבריו, קורס מפקדי טנקים. בשנת 1952 עבר אריה צדיק קורס קצינים במסגרת שירות המילואים.

במסגרת המילואים גם התאמנו בירי למטרות נעות ובירי נ"מ. באזור גבעת אולגה היה מתקן אימונים ששימש בשעתו את הבריטים בתקופת המנדט, ובמתקן הייתה מסילה. אנשי החטיבה אלתרו מבנה שנסע על המסילה והתאמנו כך בירי למטרות נעות. עוד בנו עפיפון גדול, שנקרא אז טִייָארָה (מטוס בערבית), ועליו ירו לכיוון הים במקלע המפקד 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ).

במלחמת סיני (מבצע "קדש") שהחל ב-29 באוקטובר שימש אריה מפקד מחלקה. הוא לחם במסגרת החטיבה באזור סיני עד אל-עריש. המג"ד זיוי צפרירי נהרג. המ"פ של אריה, שמוליק אורן-אלברט, נפצע בלחימה, הסמ"פ התמנה למ"פ, ואריה התמנה סמ"פ.

בשנת 1964 פנה מפקד החטיבה מנחם אבירם (מֶן) לאריה וביקש ממנו לעבור קורס מ"פים (אז כבר נקראה חטיבה 60). אריה התקשה לעזוב את עבודתו לשלושה חודשים של הקורס, ולבסוף נמצאה פשרה: הקורס מפוצל לשניים אמר המח"ט, חלק ראשון הוא מקצועות שאתה (אריה) יודע, וחלק שני טקטי שנמשך חודש וחצי. כך יצא אריה לקורס מ"פים וסיים בהצלחה.

השנה 1967, המג"ד של אריה המ"פ הוא טוביה רביב (לימים אל"ם), שניהם היו קודם לכן יחד מ"מים בגדוד. במאי קרא לו טוביה ואמר שעומדים לצאת לאימונים. במקום אימונים פרצה מלחמת ששת הימים ואריה פיקד על פלוגת טנקי שרמן אם-51 החמושים בתותח צרפתי 105 מ"מ. במהלך המלחמה נקלע גדוד 19 של חטיבה 60 בפיקוד סא"ל זאב איתן (וילנר) למארב של טנקי טי-55 מצרים המצוידים בראיית לילה. הגדוד נפגע קשה וזעק לעזרה. הסמג"ד של אריה, חיים תמיר ליפסקי (פלמ"חניק בעברו), פקד על פלוגה ו' לנוע לעזרת גדוד 19. לפלוגה היו תקלות בדרך ואריה שפלוגתו נקראה "הדרן" נחלץ לעזרת הגדוד והגיע לקראת בוקר עם ארבעה טנקים והספיק לפגוע ולהשמיד ארבעה טנקים מצרים. במהלך הירי לטנקים המצרים נפגע הטנק של אריה. פגז של טנק מצרי פגע במדוכות העשן של הצריח בטנק של אריה, המשיך ופגע בג'יפ של הסמג"ד ליפסקי ופצע אותו קשה. פרצה דלקה בטנק ואריה הפעיל נר עשן להסוואה. בהמשך המלחמה הגיעה הפלוגה של אריה לעיר קנטרה שלחוף תעלת סואץ, בערך בקילומטר ה-40 מצפון התעלה מכיוון פורט סעיד, התמקמו מחוץ לעיר והיו עצמאיים.

כשלושה שבועות מתום מלחמת ששת הימים, ב-1 ביולי 1967, התגלתה יחידת קומנדו מצרית בקילומטר ה-10 של התעלה, שעברה לצד המזרחי, באזור שנקרא ראס אֶל-עֵישׁ. המג"ד של אריה החליט לשלוח לשם את הפלוגה של אריה, כמובן ללא אמצעי ראיית לילה שלא היו בנמצא, יחד עם פלוגת חרמ"ש שבפיקוד אוריאל מנוחין (ז"ל). אריה עם פלוגתו ופלוגת החרמ"ש החלו לקראת ערב בנסיעה בשיירה, כשהם נזהרים שלא לרדת מהדרך מזרחה לשטחי הביצות. במהלך הנסיעה ירד הלילה וכמה כלים החליקו מהדרך ונתקעו. צוות טנק שנתקע יצא מהטנק עם מקלע והתמקם ממול. אריה הגיע עם ארבעה טנקים ואז הוחלט שפלוגת החרמ"ש תאגוף את הקומנדו המצרי ואריה ייתן להם חיפוי. בינתיים המצרים פתחו באש. מ"פ החרמ"ש אמר לאריה שהוא (אוריאל מנוחין) יחזיק בידו נצנץ לסמן גבול גזרה, כדי שאריה יידע לכוון את האש. כשהכוח המשולב חרמ"ש וטנקים פתח באש המצרים מיהרו אל הסירות שבהן חצו את התעלה והחלו בחזרה לגדה המערבית ואילו אריה ואנשיו יורים עליהם במים. המצרים החלו בהפגזת המקום ואוריאל נפצע בבוקר שלמחרת. במהלך הפינוי דרומה של אוריאל ופצועים נוספים באמצעות זחל"ם, נפגע הזחל"ם, חלק מהיושבים בו ובהם אוריאל נפלו לכיוון המים, ואוריאל נפגע שוב מירי ונהרג. כעבור כמה ימים הגיעה אל אריה ואנשיו עם אנשי החרמ"ש הספקה של תחמושת, מים ומזון. באותו יום הגיע גם המח"ט מנחם אבירם (מֶן) ובשיחה עם אריה מסר לו מילת קוד, שאם אריה יזדקק לסיוע אווירי הוא ישתמש בה וחיל האוויר יגיע. שבוע שלם נשאר אריה שם ולא נזקק לחיל האוויר.

מרגמות 120 מ"מ של החטיבה לא הגיעו לטווח של ראס אל-עיש, אך המצרים הפגיזו את הכוח של אריה. בשלב מסוים החליט אריה לירות כדורי נפיץ של הטנקים לעבר פורט סעיד. בהגבהה מרבית של תותחי הטנקים, כך ידע, אפשר להגיע לטווח של כ-15 ק"מ. הוא עשה את ההכנות הדרושות, נתן פקודה וארבעת הטנקים פצחו בהפגזה. לאחר מכן המצרים לא הוסיפו להפגיז את הכוח. הכוח של אריה הוחלף בארבעה טנקים אחרים. בחטיבה החליטו בהמשך לפנות את המקום מטנקים וחרמ"ש ולהסתפק במחלקת חבלה שתשב שם.

תעודה שניתנה עם הענקת אות הטנקיסט כעבור 54 שנים!

מלחמת ההתשה

אחרי מלחמת ששת הימים בדצמבר 1967 עשינו חודש מילואים בבקעה, מספר אריה. זמן קצר לאחר שהשתחרר משירות המילואים, בשעה שהיה באירוע חברתי אצל אריה באטוס חברו מקורס הטנקיסטים, הגיע אליו רב-סרן במדים, הסתודד איתו ואמר כי הייתה תקרית בבקעת הירדן וכי רפול, מפקד חטיבת הבקעה, ביקש להחליף את מ"פ הטנקים שתחתיו. אריה נרתם ללא היסוס, ירד לבקעה ופיקד על הפלוגה שלא הייתה שלו, אך הוא הכיר את אנשיה שהיו מאותו הגדוד שלו.

לא עבר זמן רב והודיעו על פעולת כראמה (מבצע "תופת") בשילוב כוחות שריון, חי"ר וחיל האוויר, שהחלה ביום 21 במארס 1968. חלק מגדוד השרמנים שבו שירת אריה (מספרו השתנה מ-277 ל-268) גויס למבצע וכמובן גם אריה. סך הכול השתתפו 14 טנקי שרמן אם-51 לצד הסנטוריונים של חטיבה 7. טנקי השרמן של חטיבה 60 גויסו לפעולה משום שהיו הטנקים היחידים, הקלים במשקלם מטנקי הסנטוריון, שיכלו לעבור על גשר דמיה, שהיה גשר מסוג ביילי.

אריה מספר כי כאשר היה נקרא לשירות מילואים היה מלא שמחה. הוא ואנשיו אהבו את השירות הצבאי. כשקיבל את ההוראה להגיע לצורך פעולת כראמה הוא הגיע בין הראשונים ליחידה והתחילו לחלק צווים לבתים של אנשי המילואים. אריה החזיק בידיו רשימת טלפונים של אנשיו, הוא מיהר להתקשר אליהם והם הגיעו עד האחרון שבהם עוד לפני שהצו הרשמי נמסר להם.

סרן אריה צדיק במלחמת ששת הימים עם הרמטכ"ל יצחק רבין וסגן הרמטכ"ל חיים ברלב

מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1972 זימן אותו מוסה פלד, שהיה מפקד אוגדה 146, ומסר לו כי בכוונתו להצעיר את הגדוד וכי הוא, אריה, יצטרך לעזוב את הגדוד, ויוכל לבחור איזו יחידה אחרת לדוגמה הג"א (הגנה אזרחית). עוד הוסיף מוסה ואמר כי אם יידע כי בתוך חצי שנה תפרוץ מלחמה – לא ישחרר אותו. ביולי 1973 ערכו לאריה ולעוד שני קצינים מסיבת שחרור, שבה קיבלו תעודה עם תמונה של טנק… כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, בהיותו בן 42, נקרא אריה להתייצב מיד בגדוד ואומרים לו: אתה סמג"ד, בגדוד של טוביה לשם, בחטיבה 670 של אל"ם גדעון גורדון. גדוד הטנקים שבו שירת אריה נשלח לבקעת הירדן. כעבור כשבוע ולאור השקט מול החזית הירדנית השאירו שם פלוגה ואריה עם יתרת הגדוד ירדו לסיני, ושירתו בגזרה הצפונית באזור בלוזה.

אחרי המלחמה עשה במילואים תפקידים נוספים ובהם ממלא מקום קצין אג"ם חטיבתי, טיפל בחטיבה בהקמה ועוד.

שחרור מצה"ל

אריה צדיק, "הילד" מקורס הטנקיסטים הראשון בצה"ל, השתחרר ממילואים בשנת 1988, בגיל 57, כעבור 40 שנות שירות! בשנתיים האחרונות שבהן שירת במל"ח (משק לשעת חירום (כיום רח"ל – רשות חירום לאומית).