"הטנקים שלנו אין כמוהם, כל אחד מהם הוא מפלצת מטורפת של טכנולוגיה, ומעל לכל זה – האדם שבטנק", אומר אל"ם סער צור, מפקד חטיבת "עקבות הברזל" (חטיבה 401) שלחמה במבצע "צוק איתן". "לחמנו יחד שריון וחי"ר והנדסה ואחרים", הוא מוסיף, "ואנו מבינים שאי אפשר האחד בלי השני".
אל"ם (במיל') שאול נגר
צילום דובר צה"ל
שלושה שבועות לפני סיום תפקידו של אל"ם סער צור, מפקד החטיבה המהוללת "עקבות הברזל", החל מבצע "צוק איתן". כמעט סיימנו תעסוקות מבצעיות בגזרות שונות, כבר עשינו את כל ההכנות לקראת עלייה לאימון קיץ ברמת הגולן, מספר אל"ם סער צור, וכבר נקבע מועד לטקס ההחלפה. במבצע "שובו בנים" (החיפוש אחר 3 הנערים שנרצחו) נכנסנו כצוות קרב חטיבתי להחליף את חטיבת הנח"ל. מפקדת החטיבה קיבלה תחת פיקודה שני גדודי חי"ר וביצעה משימות של מעצרים ופשיטות על כל מרחב חברון. במוצאי שבת (5 ביולי) שחררו אותנו ועלינו לרמת הגולן לתרגיל גדודי של גדוד הבוקעים. התחלנו תרגיל גדודי ממש באור ראשון של יום ראשון בבוקר. התרגיל נגמר ביום רביעי, וביום רביעי בצהריים כבר היינו כאן, בגזרת עזה, וגדוד הבוקעים שלנו חבר לחטיבת גבעתי. גדוד שלח שלנו צורף לחטיבת הנח"ל ואיתו גם גדוד ההנדסה שלנו. מיד הקמנו אנו צוות קרב חטיבתי שכלל את גדוד הטנקים עשת שלנו, את גדוד גרניט של הנח"ל וגדוד רותם של גבעתי וגדוד הנדסה במילואים.
נפגשנו עם אל"ם סער צור מפקד חטיבת "עקבות הברזל" ב-30 ביולי אחר הצהרים, סמוך לשטח הרצועה, ברגע של הפסקה לקראת כניסה חוזרת לשטח הרצועה, באוהל עם מכשירי קשר מטרטרים. חטיבת עקבות הברזל היא אחת מחטיבות החוד של השריון, המצוידת בטנקי מרכבה סימן 4 החדישים ביותר עם מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח" ועם מערכות שליטה ובקרה מתקדמות. כעבור זמן קצר הגיע לאוהל גם מפקד אוגדת הפלדה תא"ל נדב פדן. עוד היה איתנו תא"ל (במיל') דידי בן יואש המשמש קצין השריון הראשי בחירום, שאנשיו מסייעים ללחימה ואוספים לקחים לימים יבואו.
אל"ם סער צור, מפקד חטיבת עקבות הברזל, בעת השיחה
חטיבת "עקבות הברזל" בלחימה
המשימה הראשונה שקיבלנו ביום הראשון לפעולה הקרקעית ב-17 ביולי, מסביר אל"ם סער, הייתה למצוא מנהרה התקפית במרחב אל-עטטרה שבצפון רצועת עזה (מערבית לבית להיה). התחלנו בהתקפה חטיבתית על המרחב, מלווה בהרבה מאוד אש טנקים, אש ארטילרית ותקיפות של חיל אוויר וחיל הים. אל-עטטרה קרובה לים וחיל הים היה מאוד רלוונטי. הגענו שם לכיבוש פאתי השטח הבנוי ולהיתקלויות עם מחבלים, כולל מחבלים שיצאו מכל מיני פירים. השתלטנו על המרחב של המנהרה שחשבנו שתימצא שם, ואכן מצאנו מנהרה.
קיבלנו נתוני מודיעין על כך וחוץ מזה חפרנו הרבה באמצעים הנדסיים. היו איתנו באגרים (מחפרים) ודרילרים (מכונות קידוח) וכל האמצעים ההנדסיים שהפכנו להיות מומחים בהם. די מהר מצאנו את המנהרה שהייתה חפורה בתוך איזה בית. חפרנו לעומק המנהרה, לא הצלחנו לזהות את הזווית שלה לכיוון הארץ. טיפלנו בה כשלושה ימים ופוצצנו אותה. בכל משך הפעולה היה לא מעט ירי במרחב, הרבה מאוד זיהויים שלנו, ובמקביל כל היום מסתובבים מחבלים בין הרגליים. היינו שם בערך מיום חמישי עד יום שני (21 ביולי). יצאנו ביום שני בבוקר ונכנסנו להתקפה ביום שני בערב לכיוון ג'בלייה באותו הרכב כוחות. גם פה לכיוון שתי מנהרות התקפיות שנכללו במשימה. קיומה של אחת מהן נשלל לאחר חיפוש, ואנחנו עובדים עכשיו על שנייה. בעוד זמן קצר אני נכנס שוב פנימה. בכוונתנו לבנות מרחב שיאפשר לנו לעבוד על קו המנהרות במצב שיש הרבה מאוד אויב שמסתובב פה, שבעיקר מבצע ירי נ"ט, ירי מרגמות, ירי צלפים, וממשיך לבצע שיגורים של רקטות מהשטח.
בהמשך השתתפנו בהתקפה משולבת ומשמעותית שלנו עם חטיבת הנח"ל בשילוב ארטילריה, במרחב בית חנון (בצפון-מזרח הרצועה), כבשנו את פאתי השטח ויצאנו בבוקר לקראת הפסקת אש שהופרה.
הטנקים של חטיבת "עקבות הברזל" בתנועה לעבר החזית ברצועת עזה
שיתוף פעולה רב-חילי בלחימה
לחימה באויב הנטוע עמוק בשטח הבנוי בצפיפות, בתוך מנהרות, בבתים ממולכדים, בלב אוכלוסייה אזרחית אינה יכולה להיעשות בפשטות ונדרש שילוב כוחות של רגלים, שריון, הנדסה, ארטילריה, מודיעין, סיוע אוויר ואחרים. ואכן הלחימה במבצע "צוק איתן" מהווה מופת של שיתוף פעולה הדוק ויוצא דופן בין כל הגורמים במערכה. המלחמה הזאת היא מלחמה ממש של הטנקים בשיתוף פעולה מצוין עם שאר החילות וגורמים, מסביר אל"ם סער. זו גם מלחמה טכנולוגית עם החיבור של המודיעין האיכותי והמהיר שיש לנו, לתוך הטנק ממש. בתור מי שעשה לא מעט אימונים, מה שהתגלה פה זה הרבה יותר ממה שהתאמנו עליו. זה הרבה יותר מצליח לנו ממה שחשבנו באימונים שזה יהיה, יותר ממה שפינטזנו אפילו באימונים, אומר בסיפוק אל"ם סער.
תהליך הלמידה ויישום הלקחים, תוך כדי לחימה, הוא חלק בלתי נפרד של הלחימה המורכבת והטכנולוגית הזו. לבד מלחימה של מסגרת חטיבתית יש גם לחימה של מסגרות גדודיות, מפרט אל"ם סער. כל גדוד בגזרתו מבצע פשיטות כמעט על בסיס יומי, גם לפאתי השטח הבנוי ואפילו קצת יותר לעומק. בתוך כך אנו אוספים לקחים רבים. אחת ליומיים בערך אני אוסף את המג"דים ואנחנו מעבירים בינינו לקחים מהלחימה. יש גם קציני מילואים העוסקים בכך באוגדה, האוספים את המידע לכל אורך הגזרה, ועושים עבודה מצוינת על בסיס יומי.
יש לקחים מקצועיים של חי"ר ויש מקצועיים של שריון, ויש לקחים ללחימה המשולבת, מפרט אל"ם סער. זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים פה ממש את כל מרכיבי הלחימה המשולבת, את הדחפורים ושאר האמצעים של חיל ההנדסה, את הטנקים ואת חי"ר שהולך ברגל, וגם מבינים שאי אפשר אחד בלי השני. קשה מאוד בלי הדחפור, וקשה מאוד בלי הטנק לחי"ר, ולטנק קשה בלי החי"ר ששומר עליו בתוך השטח הבנוי. אין ספק שמיום ליום אנו צוברים פה עוד ניסיון ובאמת מאמינים בלחימה המשולבת הזו. אני חושב שאנחנו יוצאים מפה עם הרבה מאוד תובנות, בעיקר בהקשר לאימונים שלנו, במובן זה שאי אפשר לעשות אימון שהוא אימון של מסגרת טנקים וזה הכל, או מסגרת חי"ר וזהו, אלא חייבים לעשות הכל ביחד, ממש מרמת המחלקה ומעלה. היום ברמת הפלוגה אנחנו משתדלים לעשות את זה, לפעמים זה קורה יותר טוב ופחות טוב, אבל פה זה נתן לנו באמת את תמונת הקרב האמיתית, את הצורך האמיתי בלחימה הזו.
הגדודים שיש לי הם גדודים שהם שנתיים איתי, של נהלי קרב ותרגילים. כשאני מבצע תרגיל חטיבתי אז שני הגדודים האלה איתי בתרגיל חטיבתי, והשפה המשותפת שיש בינינו היא כזאת שזה מאוד מאוד מסייע, במיוחד בתקופה כזו.
הצבא כיום איננו מונוליתי באמצעים בכל היחידות, זה תהליך רב-שנתי. עד שנגיע לכך הצבא צריך לדעת להציב את היחידות השונות במקום שמתאים להן.
מערכת "מעיל רוח" שיש לטנקים שלנו בחטיבה איננה בפועל רק מערכת הגנה, זו מערכת התקפית הנותנת לנו יכולת לעוף קדימה. המערכת הזאת בתפיסה המבצעית שלה היא מערכת התקפית, היא מאפשרת לנו לתמרן יותר מהר ועמוק יותר פנימה, ושומרת עלינו תוך כדי התנועה קדימה.
נלחמים על הבית
אין לי חייל אחד בחטיבה שלא יורים לו על הבית, מסביר אל"ם סער. בניגוד למקומות אחרים ומלחמות אחרות, שבהם באמת חשת הרבה פעמים שאולי זה משהו מקומי, אולי רק תושבי הדרום חווים את הרקטות, או אנשי קריית שמונה – פה אין כמעט חייל אחד שלא יורים לו על המשפחה. וההיבט המוסרי הזה של לעזוב את המשפחה ולבוא להילחם – אין דבר יותר חזק ממנו. כולנו רואים פה את השיגורים, וכל אחד יודע שהשיגור הזה יכול ליפול אצלו בבית. הנחישות שיש ורוח הלחימה שיש פה, והרעות בין האנשים, והצדקת המשימה – לא ראיתי דבר כזה באף מקום. זה נכון לאנשי המילואים ולסדירים ולכולם יחד, לחי"ר ולשריון ולכל החילות. זה מדהים כי כולם, אבל כולם, מאוד נחושים, מאוד רוצים. אנחנו יכולים לעצור את זה לשנה וחצי או לשנתיים, כמו שהיה ב"עמוד ענן" (בנובמבר 2012) שבו לא תמרנו, ועכשיו אנחנו מאמינים שעם התמרון הנוכחי זה יהיה ליותר יותר שנים. אף אחד פה לא שוקע בחלומות שעכשיו זה למאה שנה, אבל זה חלק מהסיפור.
הטנק כגרעין לוחמת היבשה
בתור מפקד חטיבת טנקים שמדבר עם העמיתים שלו החי"רניקים, אין אחד שלא רב דבר ראשון על הטנקים שיהיו להם. אני מדבר על מפקדי חטיבות החי"ר, שהדבר המעניין אותם ביותר זה איפה הטנקים שלי, מי זה הטנק ומתי הוא בא. רק כקוריוז אספר, מוסיף אל"ם סער, שבאחת ההתקפות בבית חנון שהייתה בה הרבה מאוד אש ארטילרית מדויקת והרבה מאוד ירי טנקים מדויק, אמר לי אחד המג"דים שלי: מרוב שרציתי להשתתף בלחימה, אבל הרגשתי שאין לי כל כך מה לעשות כשהכול מתפקד היטב סביב, דרכתי את הנשק האישי, יריתי כדור אחד בסוללה ואמרתי לעצמי, יללה, אני בתוך הלחימה, חלק מהלחימה.
הטנקים שלנו אין כמוהם, כל אחד מהם הוא מפלצת מטורפת של טכנולוגיה, ומעל לכל זה – האדם שבטנק. יש לטנקים כוח אש, ועבירות יוצאת מהכלל, והשינוי המשמעותי הגדול הוא הטכנולוגיה המתקדמת שבהם. המשולש של כוח אש, עבירות ומיגון קיים עוד מימים ימימה, והדבר הנוסף שהייתי מוסיף פה זה ההיבט הטכנולוגי, סגירת המעגלים המהירה, השיח האוטומטי בין כל הטנקים ובין כל המפקדים, זה משהו שלא היה באף מלחמה לדעתי, ופה הוא מאוד מאוד משמעותי.
הדור הצעיר שלנו הם אריות. על כך הוסיף מפקד האוגדה תא"ל נדב פדן: אנחנו כבר חמש שנים מספידים אותם, קוראים להם דור ה-y, אבל הם נלחמים כמו אריות.
