"צוק איתן" מאוד

מבצע "צוק איתן" יצא לדרך ב-8 ביולי 2014, לאחר ירי חוזר ונשנה של רקטות ופצצות מרגמה משטח רצועת עזה לשטח ישראל. מדינת ישראל פעלה כמה פעמים בעשור האחרון כדי להשיג רגיעה, החיונית לחיים התקינים של התושבים כאן, אך לא נמצא עד כה פתרון בר-קיימא שימנע את הצורך ב"טיפול תקופתי". מה חיוני לעשות?

אלוף (במיל') חיים ארז (בהמשך לדיון הציבורי בנושא)

הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ עם מפקד פיקוד הדרום אלוף סמי תורג'מן בשבוע שעבר. צילום דובר צה"ל

לאחר כמה מבצעים כמו "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008 – ינואר 2009) שכלל פעולה קרקעית מוגבלת, ו"עמוד ענן" (נובמבר 2012) שכלל פעילות אווירית בלבד, שוב חודש הירי משטח רצועת עזה, ובשבוע האחרון נורו לשטחנו מאות רקטות. עד היום (13 ביולי 2014) פעולת צה"ל כללה תקיפה מן האוויר בלבד, ובתוך כך ההגנה על היישובים מבוססת על מערכת "כיפת ברזל".

זו מלחמה שהחמאס יזם, הכין והתחיל, ומדינת ישראל חייבת להתייחס למבצע "צוק איתן" כמלחמה שיש לנצח בה. הפעם נדרשת מהממשלה וממערכת הביטחון תוצאה ברורה וחד משמעית, שפירושה:

  • חיסול כל מערך הרקטות הקיימות בשטח הרצועה. פירושו הרקטות, המשגרים, וחומרי הגלם החיוניים לייצורם.
  • חיסול מוחלט של מערך הייצור וכושר הייצור של נשק רקטי.
  • חיסול או מעצר כל האחראים לפתיחת המלחמה ולפיתוח וייצור מערך הרקטות.
  • חשיפה והריסת המנהרות שנבנו לצורכי לחימה בישראל.

לחיל האוויר תפקיד חיוני בלחימה זו, גם בהיבט המודיעיני וגם בפגיעה והשמדת מאגרי נשק והמפעילים שלהם. יחד עם זאת ברור, ללא כל ספק, כי זה תנאי נחוץ אך בהחלט לא מספיק!

  • חיל האוויר אינו יכול להשמיד או לפגוע במאגרי טילים ומשגרים המוטמנים בבתי תושבים או במבנים אחרים, כמו בתי חולים ומוסדות אזרחיים אחרים, שבהם יש תושבים כדרך שגרה.
  • חיל האוויר אינו יכול להשמיד את כל המנהרות.
  • חיל האוויר ככלל אינו יכול לפעול באופן כירורגי כאשר יש שילוב של אזרחים ומטרות צבאיות.
  • חיל אוויר אינו יכול לבדו להכריע ולנצח.

מכאן ברור כי רק שילוב עם פעולה קרקעית יכול להביא לתוצאה החיונית של חיסול מערך הרקטות ומערך הייצור שלהם, חיסול או מעצר של האחראים לכך וכן חשיפת המנהרות והריסתן.

פעולה קרקעית – כיצד ומתי

פעולה קרקעית יכולה להיות מכוונת לשינוי כולל ודרמטי של המצב, כמו כיבוש כל הרצועה והקמת שלטון חלופי, או להשגת יעד בהיקף מוגבל עד מוגבל מאוד. לכל אחת מהאפשרויות דרושה הכנה אחרת ויש לה משמעות אחרת. כיבוש כלל הרצועה היא פעולה בקנה מידה גדול מאוד שיצריך גיוס מילואים נרחב והפעלת כוחות המילואים גם בלחימה ברצועה. במקרה כזה גדלה הסכנה של פתיחת חזית נוספת, כמו התערבות חיזבאללה משטח לבנון וכמובן לחץ בין-לאומי מוקדם ומשמעי שישראל לא תוכל לעמוד בו לאורך הזמן הדרוש להשלמת המשימה.

פעולה קרקעית בקנה מידה קטן וכנגד מטרה חיונית, גם אם לא תשיג את כל היעדים בשטח הרצועה, עשויה להמחיש לחמאס גם את היכולת, גם את הנחישות וגם את התוצאה, אם לאחר מכן יחזור מצב של ירי תלול מסלול לשטח ישראל.

הפעילות הקרקעית צריכה להיות כבר בשלב מוקדם של הלחימה, מיד לאחר שלב הפתיחה של חיל האוויר, לאחר שהושגו במהירות מרבית היעדים המתאימים לפעילות כזו. כל התמהמהות בהפעלת השלב הקרקעי טומנת בחובה סכנות של לחצים או התערבות מדינית חיצונית, סכנה של ריבוי הרג לא רצוני של בלתי מעורבים, בהעדר יכולת פעולה כירורגית, ובעיקר סכנה שהחמאס יחוש שבכך הסתיימה הלחימה.

יצוין כי במלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006) הייתה הפעלה לא נכונה של כוחות הקרקע, גם בעיתוי וגם בהגדרת המשימות.

עלינו לתת את כל הגיבוי להנהגה המדינית והצבאית בשעה זו, וגם לחזור ולציין כי הפעם התוצאה חייבת להיות ברורה ומשכנעת, שפירושה פעולה קרקעית משולבת וללא היסוס.