בגוף ראשון: היומנים של מפקדי מחלקות ההנדסה ב"צוק איתן"

שלושה מפקדי מחלקות מחיל ההנדסה הקרבית שלחמו במבצע "צוק איתן" מתארים את החוויות, המראות והתחושות ביומנים שכתבו. מיוחד

 

מיכל גלברד (מאתר צה"ל, 15 באוקטובר 2014)

שלושה מפקדי מחלקות מחיל ההנדסה הקרבית צילום: דובר צה"ל

צילום: דובר צה"ל

כשהסתיים מבצע "צוק איתן", יצאו הלוחמים מרצועת עזה עם תחושות, חוויות ומראות מימי הלחימה. סרן מאור צדקה, מפקד פלוגת 'שחף' בקורס מפקדי הכיתות בבית הספר להנדסה קרבית, החליט שאסור לאבד את החוויות מנקודת המבט הזו. על כן, הוא הנחה את מפקדי המחלקות שתחתיו להעלות על כתב ולסכם את ימי המבצע מעיניהם.

התוצר הינו יומן לחימה המציג בגוף ראשון קושי לצד שלל חוויות: רגעי הקלה למראה חבר, יופי מפתיע בלב שטח אויב – וגם תחושת פחד, אובדן חברים ואחריות פיקודית. תפקיד מפקדי המחלקות בכל שלב ושלב בימי המבצע היה קריטי בביצוע משימות הנדסיות חשובות. אחריות זו נישאת על כתפיהם של שלושת המ"מים – אתר צה"ל מביא לכם את סיפורם.

מה עובר בראשו של מפקד מחלקה בלחימה בעזה?

ברגעים שלפני הכניסה הקרקעית, מפקד מחלקה 1, סג"ם נתנאל גולדפדר, בן 21 מאריאל, דיבר עם חייליו ברשת הקשר. "הסברתי להם שאנחנו עומדים להיות חלק מהדבר הזה שנקרא 'צוק איתן'", הוא כתב. "דיברתי על משמעות המבצע ועל האמונה בצדקת הדרך. הסברתי שעיניי המשפחות שלנו ושל כל העם נשואות אלינו וסומכות עלינו". באותן דקות קריטיות, ספר סג"ם גולדפדר לאחור. "10 שניות ואנחנו בעזה", נזכר. "בלתי נתפס – אנחנו חלק רשמי ממבצע 'צוק איתן'".

על מחלקה 2 פיקד סג"ם מאור אשר, בן 21 מראש העין. "נכנסנו לעזה. הדבר הראשון שאתה מצפה שיקרה כשאתה חוצה את הגדר הוא שיירו עלייך ושתראה את האויב. למרות זאת, לא פחדתי בכלל. אף אחד מאיתנו לא פחד", הוא כתב. ביומנו, תיאר סג"ם אשר את החשש הגדול שליווה אותו בלחימה. "החשש הכי גדול זה החיילים. החשש שיקרה משהו לחיילים שלי ויהיה עליי ללכת למשפחה ולהסביר שהילד שלהם לחם, אז הוא כבר לא איתנו", שיתף. "פחדתי באמת שהם לא יחזרו. לא פחדתי למות".

 

סג"ם משה פרקש, בן 21 מירושלים, פיקד על מחלקה 3. גם עבורו השניות הראשונות ברצועת עזה היו רגע משמעותי במיוחד. "ברגע המעבר של הגדר אתה מרגיש שנכנסת לתוך המקום הכי מסוכן בעולם, אתה נהיה ערני ופותח עיניים לכל כיוון, ירי לנקודות חשודות וכניסה מאוד מאסיבית ומאוד רועשת", נזכר.

בהמשך תיאר פעילויות הנדסיות ומשימות שונות להן נדרשו. "עם הפעולות הבנתי כמה מקצוענות, סדר וערנות חשובים, ושאסור לפקשש. חובה להיות מפוקסים. זה יהיה על חשבוני, פיצוץ קטן שיגרום לנזק. התפללתי שזה יתפוצץ כמו שצריך", שיתף. "אין מצב שאני לא עושה את מה שבאתי בשבילו".