תפיסת הביטחון של ישראל על רקע המזרח התיכון המשתנה

קשת האיומים הניצבת מול מערכת הביטחון הישראלית, מחייבת את קברניטיה לעצב מחדש את תפיסת הביטחון של צה"ל ולהביאה לאישור מידי של הדרג המדיני

 תא"ל (במיל') שמעון חפץ*

מפת המזרח התיכון

מפת המזרח התיכון

ראשי מערכת הביטחון עומדים על המשמר ובדריכות מבצעית מלווה לאורך גבולות המדינה מול קשת האיומים במזרח התיכון המשתנה מדי יום. אנו בתחילתה של השנה הרביעית מאז פרץ "האביב הערבי" לחיינו. את רעידת האדמה המתחוללת במזרח התיכון בעקבותיו לא חזה אף ארגון מודיעין מערבי. מדובר באירועים שלא נחזו בהערכות המודיעין של אף אחת מסוכנויות המודיעין מהמתקדמים של ימינו, "אפטר-שוק" אחז בכולם, אפקט שדרדר כדור ענק ללא מעצור ועדיין ממשיך.

הפלת משטרים במדינות ערב יצר חלל שלטוני אשר הפך מדינות שלטוניות למדינות "כושלות". מדינות שכתוצאה מהתמוטטות המבנה השלטוני והפוליטי, המדינה איבדה את יכולתה לאכוף חוק וסדר. התהליך, המתחיל בגילויים של אנרכיה ואלימות המביאים עד קריסתן של מדינות אלה, מסכן את יציבותה של המערכת הבינ"ל מכיוון שמדינות הלאום מהוות את אבני היסוד של הביטחון הלאומי מבית אל מעבר לגבולותיהן. יש רק לראות את מה שמתרחש במצרים עם הדחת הנשיא מורסי ותפיסת השלטון על ידי שר ההגנה פילדמרשל סיסי – המועמד לנשיאות.

מול קשת האיומים הנוכחית מציבה מערכת הביטחון וצה"ל יכולות של מענה אופרטיבי אותו מוביל המטכ"ל בראשות הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. מענה זה מתבסס על תפיסת הביטחון המונחה על ידי הדרג המדיני, קרי הממשלה, באמצעות שר הביטחון רא"ל (מיל') משה (בוגי) יעלון. בקביעת תפיסת הביטחון ובכל הקשור לחשיבה בנושא אין חלוקה חד משמעית בין הדרג מדיני לדרג הצבאי אלא, שהחלוקה היא בתחומי האחריות להחלטה ולביצוע. הדרג המדיני מנחה לצבא מדיניות בטחון אשר צריכה להגדיר לצבא לאילו משימות עליו להיערך ולהתכונן, ובאילו מגבלות (מדיניות, כלכליות, משאבי אנוש ועוד).

הסכמה לאומית על מדיניות הביטחון היא נגזרת של הדרג המדיני לתפיסותיו הפוליטיות המרכזיות והמרכיבים של הממשלה הקיימת בישראל מעת לעת. תפיסת הביטחון נשענת מזה שנים על מלחמת-מנע קונבנציונלית או על יכולת של המצאות נשק בלתי קונבנציונלי (איראן) – זו שאינה נותנת מנוח וחופש תמרון פשוט לדרג המדיני. אין להתעלם מהרצון האיראני לפתח לעצמו את האופציה הגרעינית, ועל אף השינוי במדיניות, יש לזכור כי הסנקציות נותנות מענה חלקי. ברם אין זה שולל מאבק חריף יותר נגד הטרור והגרעין האיראני כפי שעשה זאת ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו"ם ובכנס איפ"ק – נתניהו ממשיך, גם לאחר תפיסת האוניה "קלוז סי", בתפיסתו כי יש לעצור בכל מחיר את איראן. חובה גם כי נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ייתן דעתו בצורה בהירה וחדה בנושא המענה החלקי שמעניקות הסנקציות – אך זה אינו נראה מספיק.

במקביל, פירוק הצבא הסורי מנשק החל"כ נעשה בפיקוח בינלאומי, אך אינו עומד בלוח הזמנים שתוכנן ובו בעת עדיין קיים החשש לזליגה לידי החיזבאללה, כפיצוי ללחימה לצד הנשיא אסד בתמיכה איראנית. המשך הברחות האמל"ח המשופר כפיצוי לחיזבאללה נמשך ומחייב עין בוחנת של כוחותינו, מצב שאינו מאפשר לעמוד מן הצד, ואף הוגדר כאמל"ח שובר שוויון שלא נוכל או נרצה לעמוד בהם. נוכח כל המתואר והתרחישים בו אנו עומדים בעולם משתנה סביבנו עולה הדרישה המתחייבת, דרישה מתפיסה ביטחונית למירב הגמישות, לצורך השגת יעדים וגם לעמידה במצבים משתנים. יש לציין כי אין זה שולל "מכה מקדימה" – כדוגמת מלחמת "ששת הימים" כאפקט של מלחמה ולא רק של פתיחה באש. בנושאים המדיניים בתפיסת הביטחון – עדיף להתייחס למדינות ערב – כקואליציות ערביות. וכן ביחסים עם המעצמות ארצות הברית או רוסיה. מרכיבים כלכליים הינם חלק ממכלול השיקולים. במקביל גם הקשר עם ארצות הברית, כפי שבא לביטוי על ידי קברניטי המדינה והנשיא אובמה בביקורו בישראל, חייב להישמר. בהתחייבותו ההצהרתית של אובמה, הוא התחייב להיקף הסיוע הכספי עד 2017. מדובר בדברים בעלי מחויבות אסטרטגית ממעלה ראשונה. גם שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארצות הברית הינו יסוד ארוך-טווח לביטחון ישראל. הוא מחזק את צה"ל ומהווה גורם פסיכולוגי מרתיע, שקיבל גושפנקא עם אמירת נשיא ארצות הברית – "אתם לא לבד".

אסטרטגיה היא לא מילה גסה

מבחינה אסטרטגית, היעד הוא של השגת שלום אמת. אבל, בהיעדרו גם יעד של השגת מרווחי זמן הגדולים ביותר בין המלחמות, ובכך לאפשר מילוי היעד המרכזי לשמו קמה המדינה, הוא הישג. הצבא הינו הכרחי על מנת לבנות את המדינה במקסימום ביטחון. על הדרג המדיני להישען על הצבא בגודל וביכולת לבצע מגוון נרחב מאוד של התרחישים, ולתת מענה למצבים חזויים ובלתי חזויים של תהפוכות בעולם הערבי. לצה"ל יש מספר יעדים: קודם כל אבטחת הקיום הלאומי. בנוסף הוא מעניק ביטחון לשטחי המדינה, גבולותיה, אזרחיה והאינטרסים החיוניים שלה, כולל שטחי המים הכלכליים (קרי אסדות הגז והנפט מול חופי המדינה). הרתעה – במקרה של מלחמה, אם לא נמנעה, יעדו של צה"ל הוא להשיג ניצחון והכרעה. כושר ההרתעה הינו היסוד הקיומי ממנו נגזר כושר ההתקפה של צה"ל – המקור המרכזי והמשותף לכולנו. יכולות אלה היוו וימשיכו להוות ככלי ומרווח תמרון בידי הדרג המדיני למשא ומתן להשגת הסכמי השלום עם שכנינו דוגמת מצרים וירדן.

ניצחון והכרעה במלחמה – יֵדעו כל שכנינו הסובבים אותנו כי אם העורף האזרחי ייפגע – תיפתח עליהם מכת מחץ הרסני. שידע כי המשך חייו של הפוגע בנו תלוי בכך שיאפשר לנו לקיים חיינו. אין לישראל זמן להססנות. רק תגובה נחושה היא זו שתביא את האויב לבקש "הפסקת אש" במקום ובתנאים הצבאיים והטריטוריאליים הנוחים לישראל (כדוגמת "עמוד ענן" או מבצע "חשיפה מלאה").

התנאי להפסקת אש – מכה צבאית ניצחת מקהה את רצון הלחימה של האויב ומביאה אותו לבקש הפסקת אש. כיום ניתן להשמיד כוחות ומטרות בהיקף ובקנה מידה ודיוק מזהיר כזה מבלי שעלינו להגיע לשטחם לצורך כיבוש טריטוריה, אלא בעיקר לצורך השמדת מערך הטילים כדוגמת "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן".

מגבלות המשאבים – מגבלות המשאבים הלאומיים בכוח האדם והתקציביים בבניין הכוח, קיים לאורך זמן. למרות הרצון להיצמד לתוכנית הרב שנתית, תוכנית זו מחייבת עדכון ומשתנה מעת לעת – נוכח השתנות הנסיבות במזרח התיכון. עם שינוי הנתונים הקיימים גודל הנטל הביטחוני על צה"ל מחייב את מערכת הביטחון לרה-ארגון ולשינוי בתפיסת הביטחון המבצעית.

ובעצם ימים אלה צה"ל עומד לאחר הערכת מצב מודיעינית בו איום הטרור גדל והסכנה למלחמה כוללת פחתה. המענה והתכנון הרב שנתי של צה"ל מהווה מסגרת שהיא בסיס לתפיסת הביטחון במעטפת לטווח ארוך, ועל כן יש שני שלבי יסוד בבניין הכוח: ראשית, כשהבעיה היא הטרור הצומח לנגד עינינו מסוריה ומלבנון, בצורתו של ארגון חיזבאללה, ובמצרים גובר האיום המציבות חוליות הטרור בסיני, האפשרות להתפרצות אינתיפאדה שלישית בשטחים ובגדה. שנית, בעיית הגרעין האיראני, הופכת למצב שמחייב הערכות אחרת – אחרי כל התפתחות בתחום ובחירת נשיא חדש ברפובליקה האיסלאמית – יש להעריך האם הדרך הדיפלומטית תצלח או שכל האופציות עדיין נותרות על השולחן? צה"ל חייב להיות צבא התקפי המאורגן בצורה שונה – צבא חדש המותאם טכנולוגית לכלל האיומים אל מול אמל"ח ויעדים שעמו יידרש להתמודד כולל מערכי הסייבר.

משמעות הדבר היא השמת דגש על מערך מודיעין מתקדם ביותר הנותן כלים בידי הדרג המדיני- קרי מקבלי ההחלטות ודרגי-הביצוע להביא לשינוי מושכל ומדויק במהפכה של שדה הקרב המודרני. שינוי זה יביא את היכולת להכרעה בכל מערכה למערך היבשה וחיל האוויר. לקחי השנים האחרונות מחייב המשך קידום שיפור כוח האש, השקעות במכפילי כוח, הצטיידות בנשק בכלים הבלתי מאוישים באוויר, בים וביבשה. עם כוח אש מדויק הנשען על מערכות שליטה ובקרה באמצעות רשתות המחשוב. כל אלה בשילוב זרוע אוויר, זרוע הים וזרוע מודיעין על כלל מרכיביו. אך אל נשכח את מקומם של כוחות היבשה, ובהם גייסות השריון. אלה ישפיעו מהותית יחד על כל שלב בתוצאות הלחימה בזירות הלחימה, היה ונדרש, ובעורף. הזרוע האווירית הייתה ונשארה האמצעי העדיף לאבטחת העורף ולהרתעת האויב מפני פגיעה באזרחים, כדוגמת מלחמת לבנון השנייה ומבצעי "עופרת יצוקה" ועמוד ענן" ברצועת עזה.

מבחינת כוחות היבשה – השריון וכוחות החי"ר צפויים לתרחישים למשימות כמתחייב במציאות שדה הקרב והאיומים העומדים לפתחינו במזרח תיכון משתנה. על הדרג המבצעי, לעניות דעתי, להציג בהקדם האפשרי את תפיסת הביטחון לאישור הדרג המדיני, ובכך תינתן "רשת הביטחון" למדינת ישראל, ממנה יורדו ההנחיות לדרג הצבאי לבניית התכנית הרב שנתית "תעוזה". תוכנית רב שנתית המתחייבת לבניין של צבא איכותי ומקצועי הלוקח בחשבון את התעוזה לקיצוצים המומלצים והעמדת המשאבים הכספיים לתקציב הביטחון.

* תא"ל (במיל') שמעון חפץ, כיהן כ-15 שנה כמזכיר הצבאי של נשיאי המדינה. בין היתר היה מזכירו הצבאי של הנשיא עזר ויצמן, של הנשיא משה קצב ושל הנשיא שמעון פרס.