גשר הגלילים הוכנס בידי חטיבה 600 לתעלת סואץ ביום 18 באוקטובר 1973. הייתה זו מפלצת פלדה באורך 180 מטרים שלאורכה 80 גלילים ענקיים ממולאים בקצף פלסטי ומשקלה כ-400 טונות. הגשר נועד להיות "גשר סער" והיה חלומם הרטוב של מתכנניו ויצרניו, כמו גם של אריק שרון – מפקד אוגדה 143. בגלל תקלה טכנית, הגשר לא 'הסתער' קדימה בזמן הרצוי וכוחות צה"ל צלחו תחילה עם סירות, והטנקים צלחו על גבי "תמסחים" ודוברות. והשאר היסטוריה.
עופר עידן
לפני שגשר הגלילים זכה לראות את מי התעלה, התחולל קרב כבד בצומת ציר טרטור-לקסיקון בליל ההבקעה, 16-15 באוקטובר 1973. חטיבה 600 קיבלה את משימת הגרירה אחרי שהקרב הנורא שכך ושני גדודים נכנסו לפעולת הגרירה. גדוד 409 דאג לחיפוי צפונה וגדוד 410 הופקד על הגרירה עצמה ממזרח לציר לקסיקון, לאורך ציר טרטור ועד קו המים ופנימה. החטיבה פתחה את הציר ובבוקר 18 בחודש יצא הטנק של יהודה גלר, מג"ד 410 (כיום אל"ם במיל'), לסיור מקדים לאורך טרטור, לוודא את כשירות המסלול. איתו בצריח היה אורח חמישי – ג'קי אבן, מפקד מבצע הצליחה. ב'טרטור 42' התגלו מימין לציר עשרות גופות של צנחנים (מגדוד 890) שלא פונו מליל קרב ההבקעה. ביניהן היו מספר גופות שריונאים (כנראה מגדוד 100) שנפלו בניסיון לסייע. על פי הוראתו של גלר, הגיעו למקום זחל"מים של פלוגת החרמ"ש מגדודו, בפיקודו של דוד גלזר ז"ל, ופינו את הגופות. רק אז המשיכו גלר וג'קי אבן במסע על ציר טרטור ובחזרה, נערכים לגרירה המתוכננת שהתקיימה בהמשך היום.
את גרירת הגשר לתעלה הוביל חיים אלקן בראש שורות הטנקים של פלוגה ל' מגדוד 410, בפיקודו של יהודה גלר. לפני הגשר התרוצצו כמורעלים טנקי דחפור אמיצים [טד"חים] ושיטחו מהמורות, בורות וגבעות להקלת המעבר של הענק הנגרר. צפונית לנו, אִבטחה אותנו יתרת החטיבה (גדוד 409), פרוסה ונלחמת עם טנקים מצריים שהיו בין בנייני 'החווה הסינית'. בתא הנהג של הטנק של גלר ישב נהג מילואים צעיר, כותב שורות אלה, שבקושי יכול היה לראות את המתחולל מסביב, למעט העפר של ציר טרטור ומעט פיסות שמיים שנראו דרך הפריסקופים. האבק והעשן במהלך הגרירה לא אפשרו פנורמה של ממש. בשעה 01:30 אחר חצות היה הגשר מחובר לשני צדי התעלה. התאריך: 19 באוקטובר 1973. המצרים החלו להבין שהצליחה הפכה לעובדה קיימת.
הדגם המיניאטורי של גשר הגלילים במלוא תפארתו. מידות הדגם: 58×31 סנטימטרים.
כעבור 28 שנים מהמלחמה התקשרתי ביום העצמאות לחברים מן החטיבה כדי לברך בחג שמח. חבר מהגליל ביקש ממני לרשום מספר טלפון של .מרפאה בתל השומר ולתאם בדיקה. בדיקה של מה? שאלתי. של הלם-קרב, קוקו, הוא ענה לי. אתה לא יודע שאתה הלום קרב??? נפלתי. הבחור צדק. כלוחם בחטיבה, מ'בוגרי' החווה הסינית, גם הוא 'גורר' הלם קרב.
עד לאבחון ותחילת הטיפול, מעולם לא דיברתי עם איש על מה שראיתי ב"חווה הסינית" או בקרב על "מיסורי", כמו בשום מקום אחר. 28 שנים החזקתי בבטן זיכרונות, תמונות ורעשים שמבחינתי היו ונשארו לנצח חלק ממני. חייתי את חיי והתנהלתי כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. ואז פגשתי את פח הנחושת.
לפתע התחלתי לצייר על נחושת. הציורים הפכו לריקועים ואלה לתבליטים: טנקים, מטוסים וסירות גומי. הזיכרונות משדה הקרב החלו לצוף בעזרת אמנות טיפולית שפיתחתי לעצמי. את הטכניקה, תופתעו, ראיתי כשהייתי במילואים במחנה אנצאר 2. העצירים הפלשתינאים היו מרקעים עבודות על פח ששיטחו מ…שפופרות ריקות של משחת שיניים או גילוח. בונים דגמים מגפרורים ומציירים על מטפחות. מילואים עשיתי כמו כולם, עד שצה"ל נתן לי פטור. איש לא ידע על ההלם, לא רק אני.
זהו. 'בעזרת' הנחושת התחלתי לדבר על המלחמה. בינתיים העבודות החלו לקבל סגנון נוסף. לעבודות הנחושת הצטרפו עבודות בד, עץ, חֵמָר ואבן ותערוכה נולדה. הכול סביב ארץ ישראל, עם ישראל ודמוקרטיה. במארס 2006 אפילו הצגתי אותה במוזיאון ערד, בסיוע ארגון נכי צה"ל שעזר לממן את העלויות של הובלת התערוכה לערד, באמצעות מלגת יוצרים. אורח הכבוד בפתיחת התערוכה היה אייק אהרונוביץ', הקפיטן המיתולוגי של הספינה 'אקסודוס'. מאז התערוכה נעולה בארגזים. לאחר התערוכה גם הוצאתי לאור ספר: 'פשוט שריונר'. עם כל מה שהרשיתי לעצמי לספר.
מבט מקרוב על הטנקים והגשר בדגם
לפני כשנה 'גיליתי' כי גשר הגלילים וסיפורו חסר לי בתערוכה. גם סיפורה של חטיבה 600 איננו מוכר מספיק בציבור. החלטתי לייצר דגם מיניאטורי וסמלי של הגשר עם הטנקים בשעת הגרירה. במקור רציתי לחרות בנחושת את שמות הצוותים הגוררים והגעתי למבוי סתום, בגלל מידע חסר או סותר. מכיוון שבקרבות 1973 איבדנו 119 לוחמים, ביניהם האחים התאומים אהוד וחגי גורדון ז"ל, אותם הכרתי אישית – כמו רבים וטובים אחרים – החלטתי לחרות לצד הגשר את שמות כל חללי החטיבה במלחמת יום הכיפורים, למנוע מחלוקות ועגמת נפש.
ישבתי לתכנן את הביצוע. את הטנקים המיניאטוריים הזמנתי מארצות הברית. ישבתי עם חבר ותיק מאשקלון, צבי אבירם, שבמלחמה ההיא היה הסמג"ד בגדוד הסיור האוגדתי 87. סיפרתי לו על ה'פרויקט' ועל הבעיות הטכניות, ביניהן איך צובעים מיני-טנקים כאלה? מניין לוקחים צבע "אמיתי"? שתינו קפה והתפזרנו.
ימים ספורים אחר כך, התקשר אליי צבי: יש צבע ויש מי שיצבע!… מסתבר כי הבן של צבי קשור עם לטרון בעבודות מתכת. ולהזכירכם: הטנקים עוד לא הגיעו בכלל מאמריקה, הגשר עדיין רק על הנייר וצבי מספר לי שבלטרון כבר מציעים את עזרתם בצבע ובצביעה ו…מזמינים את הגשר לתצוגת קבע. נפלתי מההפתעה: חבר'ה, לעצור את הסוסים!!! הויסה!
לאחר התאוששות קלה, הסברתי לסמג"ד (במיל') אבירם שימסור לחברים בלטרון את תודתי, כי הגשר עדיין לא נולד וכי הטנקים עדיין לא הגיעו והגשר רק בהכנה. שנית, לחטיבה 600 תהיה זכות בכורה על הגשר והמחליט יהיה טוביה רביב, מי שהיה מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים. ידעתי שיש עימות בין רביב והנהלת יד לשריון על דיוקים במיצג יום הכיפורים באתר. לאחר שהתקיימה ישיבה מסכמת בעניין, ביוני 2011, קיבלתי מטוביה רביב אור ירוק להעביר את דגם הגשר למרכז ההנצחה בלטרון – יד לשריון, לתצוגת קבע.
כנהגו של יהודה גלר, וחייל בחטיבתו של טוביה רביב, מיום הקמתה, אני מקווה שמקומה של חטיבה 600 לא ייפקד בלטרון מעיניי המבקרים וההיסטוריה. ראויים חללינו וחיילינו, כמו צאצאי כולנו, שידע כל מבקר בלטרון מה עשתה החטיבה, היכן לחמנו ועל מה הקריבו חברינו את חייהם. יהיה זה המחווה הפעוט שאותו אנו יכולים לבצע למען כל אלה שבזכותם חזרנו הביתה בחיים.
ריקוע של עופר עידן שנקרא "חוזרים הביתה"
ריקוע של עופר עידן של מפת סיריוס
ריקוע של עופר עידן של האריה השואג של תל-חי
סקירה מורחבת על ספרו המרתק והחשוב של עופר עידן: "פשוט שריונר; מלחמת יום הכיפורים מנקודת ראותו של לוחם שריון הלום קרב" ראו כאן.
