דבר המח"ט אל"מ טוביה רביב במסדר הסיום של המלחמה

חברי הלוחמים,

דרך ארוכה עברנו יחד מאז נקראנו אל הנשק ואל הגנת המדינה בעצם יום-הכיפורים.

לחמנו במערכה כבדה ובקרבות מרים. ידענו את שמחת הניצחון ואת הכאב והיגון על חברינו שנפלו. כך חיינו ימים ולילות, בלא שינה ומנוחה. כך עברנו קרב אחר קרב. החטיבה הוטלה אל המערכה בפתאומיות, אך ידענו להתארגן במהירות, ופלוגותינו היו מן הראשונות שהגיעו אל החזית ותגברו את כוחות הצבא הסדיר שעסקו בבלימה.

משימות כבדות הוטלו עלינו ואנחנו יכולנו להן. עמדנו בגבורה בקרבות הבלימה והיינו מן הכוחות העיקריים שהשתתפו במבצע הפריצה ובתפיסת ראש הגשר. מהלך זה הביא לשינוי הגדול ביותר במלחמה זו.

בימיה האחרונים של המלחמה לחמנו בקרבות מרים, כדי להרחיב את ראש הגשר צפונה ולמנוע את ניתוקם של הכוחות הצולחים.

שמות כמו: 'חמדיה', 'מכשיר', 'כישוף', 'טלוויזיה', 'לכסיקון', 'עכביש', 'טרטור' ו'מיסורי', יישארו חרוטים בזיכרוננו, כי שם היינו עדים לגילויי גבורה והקרבה, שלא ידענו כמותם במערכות ישראל.

בזכות מסירותם והקרבתם של לוחמי החטיבה, התלכדנו כולנו בכור-ההיתוך של האש והפלדה והפכנו לגוף אחד של אחווה וגבורת לוחמים.

מחיר כבד שילמנו במערכה. 119 מטובי לוחמינו נפלו בקרב. הם נפלו והותירונו אחריהם, כדי להציב גל-עד לגבורתם. נהיה ראויים לזכרם ונישא פועלם בקרבנו לאות ולמופת.

(נלקח מתוך אתר חטיבה 600)