תולדות חיל החימוש
ספר בשני חלקים
"הצבא צועד על קיבתו" אמר נפוליון, ובעצם התכוון לחייל, אך הצבא באמת צועד על חימושו, כי מה יעשה צבא בלחימה ללא נשק וציוד? על כך מופקד חיל החימוש שיש לו עבר מפואר, הווה מורכב ועתיד אתגרי.
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר
שני ספרים נכתבו על תולדות חיל החימוש, הראשון בשם "תולדות חיל החימוש", המפרט את תולדות החיל בשנים 1967-1948, והשני בשם "חיל החימוש כמכפיל הכוח" המפרט את תולדות החיל בשנים 1985-1967. לעיונכם דברים שכתב על הספר אל"ם (במיל') דוד שילו, איש חימוש ותיק ובעל עיטור העוז ממבצע "כראמה", ששימש גם יו"ר עמותת חיל החימוש.
בהמשך תמצאו קישור לפרקי הספר הראשון בנפרד ולכל ספר במלואו.
סמל חיל החימוש
דברי אל"ם (במיל') דוד שילו, ששימש ראש עמותת חיל החימוש
מ ב ו א
חיל חימוש הוא איבר של המערכת הלוגיסטית בצה"ל. בשנים בהם דן חיבורנו, תפקידו היה להעניק לחילות השדה של צה"ל שירותי עצה, תיקון, התקנה והספקה שיאפשרו להם להפיק את מירב העוצמה מאמצעי הלחימה שבידיהם, במובני אש, תנועה, דיוק ואמינות טכנית. למשימות אלה היו מוטים כל דרגי החיל וגורמיו, החל בדרג המטה הכללי, דרך הפיקודים המרחביים והעוצבות, וכלה במחלקות ובכיתות חימוש ביחידות הלוחמות; החל בקצין חימוש ראשי וכלה במש"קים אנשי חימוש ביחידות השדה, בבתי המלאכה, במפקדות או בהחסנה. תולדות חיל חימוש המתוארות להלן הינן תולדות החתירה לבצע משימות אלה בהצטיינות.
ההגדרה שהבאנו למעלה יפה בעיקר לגבי חיל חימוש בשנים 1966-1948 כפי שנסביר, היא שונה משהו בשנים שלאחר מכן. חיבור זה עוסק בתקופה שבמרביתה רמת אמצעי הלחימה שבידי חילות השדה של צה"ל היתה נמוכה לא רק בהשוואה לרמת התפתחותם של אמצעי לחימה של אותם חילות בצבאות מתקדמים בעולם, אלא גם בהשוואה לאמצעים בהם הצטיידו הצבאות הערביים, איתם הכין עצמו צה"ל להתמודד. האתגר לפני חיל חימוש היה אפוא כפול: ראשית, לגרום שמירב אמצעי הלחימה בסדר הכוחות יהיה כשיר וזמין לפעולה בכל עת ושנית, לשדרג אמצעי לחימה ישנים, לא פעם גרוטאות, לרמה שתהיה גבוהה מן הפוטנציאל המקובל שלהם; לעתים ובאורח מפתיע אף גבוהה מרמת אמצעי לחימה חדישים שבידי צבאות ערביים. פער האיכות של אמצעי הלחימה לטובת הצבאות הערביים, שהיה גדול בחלקן השני של שנות ה- 50, נסגר בהדרגה הודות לשלושה גורמים: ראשית, כמות ואופי האמצעים הכספיים שמדינת ישראל היתה מוכנה להעמיד לרשות הצטיידות חילות השדה; שנית, איכות הפעלת אמצעי הלחימה בידי חיילי צה"ל ושלישית, שדרוגם ואחזקתם של אמצעים אלה ברמה גבוהה על ידי חיל חימוש. אולם בולטת גם העובדה, שהמאמץ הטכנולוגי להעלאת תפוקת העוצמה מאמצעי הלחימה אשר ניתנו בידי צה"ל נשמר כיעד מרכזי של חיל חימוש גם אחרי שאיכות אמצעי הלחימה המיובאים מחו"ל השתוותה לזו של הצבאות הערביים.
חיל חימוש הצטיין ברוח יחידה ובמסירות חייליו ועובדיו האזרחיים ליעד מרכזי זה. אלא שרמת תיפקוד כזו לא הושגה מיד, ולא בקלות. היא היתה תוצאת התעשתות תקציבית מאוחרת משהו מצד ממשלת ישראל, של ניסיונם המצטבר, התמחותם, יוזמתם ויצירתיותם של קצינים, חיילים ואזרחים בחיל חימוש, ושל שיתוף פעולה בלבטים בין חיל חימוש למפקדות וגורמים אחרים בצה"ל ומחוצה לו, במיוחד גייסות שריון, חיל תותחנים, חיל ההנדסה והתעשייה הצבאית, האזרחית. כל כמה ששיתוף פעולה זה לווה במתחים, בתחרות ולעתים אף ביריבות – כפי שהדברים היו לא פעם גם בתוך שורות החיל – ניתן לראות באלה מאפיין אינהרנטי בלתי נמנע, ולא בהכרח מכשול בהתקדמות החיל.
אנדרטת חיל החימוש במרכז ההנצחה לחללי חיל החימוש בנתניה
חקר תולדות חיל חימוש בצה"ל וסדר הצגתו
לתפיסתנו, היסטוריוגרפיה היא תולדות השינויים במצבם, במחשבותיהם ובמעשיהם של אנשים ומוסדות; את אלה חיפשנו גם בתולדות חיל חימוש. חיפשנו תהליכי צמיחה, שינוי וגם ניוון, מצורות ישנות לחדשות כשכולן שזורות בחוט ההמשכיות. ביקשנו לספר, וככל הניתן גם להסביר, איך מעשים ודפוסי-עשייה פשוטים של מיליציה שהפכה לצבא עני, לבשו צורות מורכבות יותר ויותר המאפיינות צבא סדיר, ממומן ומצויד כהלכה; ואיך מחשבה ומעשה של יחידים מצאו ביטוי קולקטיבי בהתהוות שיטות, נהלים ותקנים של ארגון צבאי; איך מאמצים לפתור בעיות קונקרטיות, השביחו מחשבה טכנית וארגונית שלעתים נשאה פרי הילולים ולעתים גם הסתימה בכישלון ובתסכול. מלכתחילה, לא היתה כוונתנו לספר "הכל", וגם לא להעניק ציון לכל מי שנטל חלק בפעולה ובתרומה לתוצאות המרשימות. חיפשנו בעיקר את הבולט והטיפוסי מנקודת מבט היסטורית. החיבור שלפנינו הינו פרק בהיסטוריה של חלק מן הצבא. מטבע הדברים שהוא מועד לגלוש להפרזה בחשיבות אובייקט התיאור. לא השלמנו עם מכשלה זו; ניסינו להתגבר עליה על ידי חיפוש מתמיד אחר קשרי-גומלין בין חיל חימוש לגורמים אחרים: ממשלת ישראל, המטה הכללי ובמיוחד אגף האפסנאות, והגורמים שהיו כפופים לחיל, כלומר מערכות בסיסים, ואלה אותם שירת, כלומר המערך הנפרס לרמותיו, במיוחד חילות השדה. ראינו גם חשיבות רבה, לפרוש את ההקשר הבינלאומי של צמיחת עוצמת צה"ל בכל תקופה, בעיקר של הרכש הצבאי ויבוא ידע טכני, ואת השפעת תורות-לחימה וטכנולוגיות מצבאות אחרים. לרגע לא שכחנו שמדובר באנשים. חשנו אמפטיה למצבם, למאווייהם האישיים ולחולשות-אנוש אשר ליוו את מסעם האישי עם המחנה הגדול. הנחנו מראש כי תולדות זרוע צבאית, הגם שציות לפקודות עובר בה כחוט השני, תלויים רבות באותה מזיגה מיוחדת בין משימות מוכתבות לבין נתיבם של יחידים המשרתים במערכת, ואשר תוך שהם מצייתים לפקודות וממלאים משימות, הם חותרים, לעתים נואשות, לממש את עצמם, להתקדם לאן שהוא, להתחבר למה שהוא ולמצוא סיפוק ואושר אישי.
נראטיבים עיקריים בתולדות חיל חימוש
את תולדות חיל חימוש ניתן לספר בשתי דרכים: האחת היא להפיק נראטיב כרונולוגי אחיד ורציף לאורך ציר זמן, והשנייה, לתאר בנפרד את תולדותיהם של הגורמים העיקריים שהרכבו חיל גדול זה. כלומר, הדרך השנייה מתרכזת בנפרד בהתפתחות מפקדות, בסיסים, יחידות ותורת הלחימה. יתרונה של הדרך הראשונה הוא בשטף התיאור אך חסרונה שהיא מתקשה להיכנס לפרטים מבלי לאבד את חוט ההמשכיות. והרי בתולדות חיל טכני, כמאמר האדריכל האמריקני ואן-דה-רוהא, "האלוהים הוא בפרטים". יתרונה של הדרך השנייה, שהיא מיטיבה לתאר "מה ואיך קרה", אולם במהלכה עלול הקורא לאבד את תחושת הסינכרון של מאורעות שונים המתרחשים בו-זמנית במגזרים שונים של החיל, הצבא ומדינת ישראל. לכן בחרנו לשלב שתי דרכים אלה באופן הבא: בחלק הראשון של חיבורנו גללנו את היריעה ההיסטורית כולה, משורשי החיל ועד הרפורמה המבנית של החילות בצה"ל, באוגוסט 1966, והלאה, עד מלחמת ששת הימים. בחלק זה דבקנו בנראטיב רציף. בחלק השני, ותארנו התרכזנו מחדש בשנים 1967-1955, שהיו תקופת צמיחתו הנמרצת של החַיִל. בנפרד וביתר פרוטרוט את התפתחות גורמי החיל העיקריים, לאמור: מפקדת קצין חימוש ראשי – מקחש"ר, בסיסי החסנה (בה"חים), בתי המלאכה הבסיסיים (במ"בים) וכן את התפתחות תורת הלחימה החימושית בסיס ההדרכה לתורת החימוש – בה"ד 20. והמעשה הארגוני והנוהלי של פעולות החימוש במערך הנפרס, בתקופות רגיעה ובמלחמה, החל הפיקודים המרחביים ועד כיתות החימוש ביחידות השדה.
בדרך זו בנינו ארבעה נראטיבים. בראשון, המשתרע על פני ארבעת הפרקים הראשונים, התחקינו אחר שורשיו היסטוריים של החיל, אחר המהלך הפתלתל של בנית גורמים טכניים שונים בצה"ל והכללתם ב"קבוצות", "שירותים" ו"חילות" שונים, עד שב- 1951 התנקזו כולם לתוך מסגרת חילית אחת, היא חיל חימוש. המשכנו לתאר את השינויים באופי ודרכי השליטה והאחריות על מגוון גורמי החימוש בחיל חימוש עד למהפכה הארגונית של אוגוסט ,1966 שהייתה גם מהפיכה מהותית באופי החיל. בשלושת הפרקים הבאים כללנו שלושה נראטיבים נפרדים: הראשון עוסק בהתפתחות מקחש"ר; השני בתולדות בסיסי החיל ברמה המטכ"לית, והשלישי בתולדות תורת החימוש ובהתפתחות גורמי החימוש במערך הנפרס של צה"ל. עיון חטוף בתוכן העניינים יוסיף ויבהיר לקורא את גישתנו זו.
לכאורה, תולדות חיל חימוש הינם בבחינת "ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מאד". אך מצאנו כי לא כך בדיוק קרה. ההיסטוריה של חיל חימוש ידעה לא רק צמיחה והתרחבות, אלא גם צמצומים, קיצוץ בסמכויות, ניתוחי קטיעה מכאיבים וחבלי התאוששות שלא בהכרח הסתיימו בהחלמה מהירה. ניסינו להבין שינויים אלה ולתארם כמיטב יכולתנו.
תיקוף תולדות חיל חימוש עד 1967
ממעוף הציפור, קל לחלק את תולדות החיל עד 1967 לשלוש תקופות: הראשונה היא תקופת בראשית, שבה נעוצים שורשי החיל. אחר כך באות שתי תקופות המפוקסות באישיותם ובפועלם של שני מנהיגים צבאיים-טכניים בולטים, קציני החימוש הראשיים אל"ם מנס פרת ואלוף עמוס חורב.
פרת וחורב אינם רק שמות בשרשרת ארוכה של ראשי חיל חימוש, אלא סמלים של שתי תקופות הרות-תמורה, עתירות קשיים וצמיחה בתולדות החיל, שהשלכותיהן התמידו מעבר לכהונותיהם. כהונות אלה היו רוויות דאגה, רוגז ומחלוקת, לא פחות מרגעי נחת. שניהם היו קצינים דעתנים ונחרצים שניהלו מאבקים מרים עם המטה הכללי ואם אחרים בצמרת צה"ל ומערכת הביטחון על עניינים שנראו להם בנפשו של החיל.על רקע מאבקים אלה, שניהם הפסיקו את כהונותיהם, אך בהעדר חלופה שבו ונטלו את הפיקוד ולבסוף נטשוהו שוב בכעס ובתסכול, שההיסטוריון איננו רשאי לדלג עליהם. אולם מה ששני קצינים אלה הותירו אחריהם היא ההיסטוריה של חיל חימוש עצמה. אך מן הבחינה הנושאית ואופי התמורות שחלו בחיל חימוש, תיקוף תולדות החיל מתאים דווקא לחלוקה לארבע תקופות-משנה:
א. שורשי החיל – הנעוצים במלחמת העולם השנייה ומסתיימים בראשית מלחמת העצמאות. היתה זו תקופת החניכות של ראשוני חיל חימוש בשני מחוזות: המחוז המחתרתי של ה"הגנה" בתקופת השלטון המנדטורי הבריטי, ומחוז המערכת הלוגיסטית של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, בה שרת מספר גדול של מתנדבים ארץ-ישראליים בחילות לוגיסטיים. משני מקורות אלה ניצוקו לימים התורה החימושית, הניסיון, וסגל החימוש של צה"ל בראשיתו.
ב. תקופת כהונת פרת – פותחת בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, כשפרת עצמו כיהן עדיין כמספר שנים בהיררכיה החימושית, אך כבר מלכתחילה התנשא כמספר אחד בתחום המקצועי, ועד לזמן שבו, דווקא כשסוף סוף הועמד בראש הזרוע הטכנית – שהחליפה שמות ועברה שינויי סמכויות תכופים – מצא עצמו נאלץ לפרוש מן הצבא. שנה אחר כך, כשתפיסתו התיאורטית התקבלה, ולאחר שמחליפו לא הצליח להתעלות לרמה מספיקה, שוכנע פרת לשוב ולפקד על החיל, מצויד בסמכויות רחבות שהוגדרו לשביעות רצונו. בינתים, עברה המערכת הלוגיסטית כולה שינויים תכופים, שלא את כולם קל להבין היום. התמורות במעמדם של גורמי החימוש היו חלק מלבטים בלתי פוסקים בשאלות שבשורש בניית המערכת הלוגיסטית בצה"ל, כולה.
היתה זו התקופה הפורמטיבית של החיל, ששלב חשוב בה בא בראשית 1951, הוא כינונו של חיל חימוש השלם. אלא שרוחב הסמכויות שניתן לפרת לפי דרישתו, לא יכול היה לבוא לידי ביטוי במעשה צבאי-חימושי הולם, בגלל המחנק התקציבי שאפיין לא רק את חיל חימוש אלא את כל מערכת הביטחון ואת תקציב מדינת ישראל לפרישתו השנייה והסופית של פרת מן הפיקוד בשלהי 1954 אולם בשנים בהן מילא את תפקידו, פרת סייע באורח מכריע לעיצוב דפוסי החיל, דרכי ניהולו ועקרי תורתו הטכנית, שבחלקם התמידו עד 1966 ובחלקם הפכו נכסי צאן-ברזל של מערך החימוש בצה"ל לדורותיו.
ג. תקופת כהונתו של חורב – נפתחה במינויו החפוז של קצין זה לקחש"ר באופן המכונה בעגה הצבאית: "הצנחה מבחוץ", כלומר, כצעד חירום חפוז שנקט הרמטכ"ל אמנם נושאי חימוש לא היו זרים לחורב כבר אז; הוא היה בעל דיפלומת מהנדס ובתפקידו הקודם היה מעורב ביסוד מחלקת אמצעי לחימה (אמל"ח) בצה"ל/אג"ם שבראשה עמד. כהונתו החלה באותה אווירת מחנק תקציבי שידע קודמו ובביטויי מרירות ותסכול דומים באותן שנים. מצאנו כי מחנק זה הוא האחראי לאזלת ידו של חיל חימוש במילוי יעדיו, והוא הסיבה מצידו, כלפי המטכ"ל. אלא שבמהרה התחלפה סיטואציה זו בהתעשתות תקציבית וארגונית. אתגרים חדשים, אשר נבעו מן הצורך בהתרחבות מהירה של סדר כוחות צה"ל ושינוי אופיים, הכתיבו לממשלת ישראל שינוי בסדר העדיפות הלאומי. התעצמות צה"ל שהוזנחה לזמן מה, חזרה להיות משימה לאומית עליונה, שאחד מביטוייה היה הרחבת הכתף החימושית. בסיסי החיל צמחו; מקחש"ר הרחיבה את סמכויותיה והכושר התפעולי של חיל חימוש הלך וגדל. ואז, באוגוסט 1966 דווקא כשהחיל עמד בשיאי כוחו ויכולתו בנושאי החסנה שיקום, שדרוג ובניה של אמצעי לחימה, נחת עליו קרדום רפורמה מבנית, אשר אמנם לא הפסיקה את תנופת העשיה הטכנית, אך גימדה את חיל חימוש עצמו, בהעבירה את מרבית סמכויות הפיקוד מידיו למפקדת אג"א. על רקע זה פרש חורב. אך מקץ זמן לא רב הוא שב להיות מעורב באותם נושאים, מן העמדה העליונה של ראש אג"א.
ד. תקופת ההסתגלות לרפורמה, עד מלחמת ששת הימים. מבחינת תולדות חיל חימוש תקופה רביעית זו הינה תקופת-מעבר בלתי מהותית, המהווה חלק מתקופה ממושכת יותר שבה התרגל החיל לפעול בדפוסים המוקטנים, החדשים. היא נכללת בחיבורנו כתקופה נפרדת משום שחיבור זה נועד להסתיים ב- 1967 לחמות הן אולי פרשות- מים חשובות בתולדות צה"ל, אך לא בהכרח בתולדות חיל חימוש. בין אוגוסט 1966 ליוני 1967, המערכת הלוגיסטית וחיל חימוש טרם הטמיעו את התנאים שיצרה הרפורמה הנ"ל. מלחמת ששת הימים היתה אמנם מבחן מכריע לאמצעי הלחימה שבידי יחידות השדה בצה"ל, ובכך היתה גם מבחן לאיכות השדרוג ולתחזוקה שבאחריותו הפיקודית או המקצועית של חיל חימוש, אולם מדובר בתוצאות פעולה של שנים, אשר קדמו לאותה רפורמה, כלומר תוצאות תפקוד החיל במתכונתו הקודמת.
המקורות לתולדות חיל חימוש
היסטוריוגרפיה הינה מדע בו לא ניתן לערוך ניסויים להוכחת טענות. תיאורים וטענות הינן פרי שיפוטו של ההיסטוריון, הלומד ממסמכים, מראיונות אישיים ומביטויים כתובים אחרים של התקופה הנדונה. מאלה הוא חותר להפיק נראטיב החותר להיות נכון ואמין.
פעולות חיל חימוש בין 1948 ל-1967 אכן הותירו אחריהם מסמכים, מרביתם גנוזים בארכיון צה"ל. אולם מי שהתנסה בעבודה במקור קפדן ואיטי עדי ייאוש זה, יודע כי כדי להגיע לחומר תיעודי מועיל ושלם מכאן לא יספיקו שנות-חיים. בנוסף, מרבית המסמכים הנחשפים שם קצרים וסתומים לא מעט; הם כוללים דינים וחשבונות העוסקים בפתרון בעיות שהיו בוודאי מוכרות היטב לאלה שעסקו בהן בשעתו, אך בכתב הן מסתכמות במשפטים קצרים החושפים לעתים טפח ומכסים טפחיים. בנושאים חשובים התקיימו הדיונים בעל-פה, וכך גם המסקנות. פה ושם, הם נותרו בזיכרונם המתעמעם והולך של יחידים, ולרוב – לא. בהכרח נותר חלל ריק, אשר כדי למלאו תוכן היסטורי רצוף ההיסטוריון נזקק לדמיונו, מודרך ע"י חתירה לאמת. בכך, בלי ספק הוא חושף עצמו לסוג מוכר של טענות ש"הדברים לא כך היו אלא אחרת", ש"לנושא מסויים הוקדש מעט מדי ולנושא אחר יותר מדי" וכדומה. בטענות מסוג זה לא נוכל לטפל בדרך שתספק כמה קוראים המכירים נתח זה או אחר של תולדות חיל חימוש מניסיונם; גם לא זו היתה כוונתנו. גורמים ומאורעות היסטוריים לעולם אינם משחזרים את עצמם, ובכל זאת הם מלמדים אותנו בדרך אינטואיטיבית כיצד דברים קורים. חתרנו לחבר יחד מה שלא ידענו בתחילה באמצעות תובנה כללית כיצד מתרחשים במערכת יחסים אנושית, ובמערכת צבאית במיוחד. לבסוף – גם אם לא פעם רב היה החסר על המצוי, לא ראינו זכות לעצמנו להתחמק מהסקת מסקנות. שכן גם אם מחקר נעשה בנסיבות של בהירות חלקית, על מסקנותיו להיות בהירות לגמרי. חוסר שלמות מתודי זה, גרם להיסטוריון בריטי, לורד אקטון, לקבוע כלל עבודה לתנאי העדר וודאות מלאה, והוא: "Seek excellence, not perfection" כלומר, חוסר הבהירות יישאר בתודעתו של המחבר, ולפעמים הוא אף יציג את לבטיו, אך את מהות ההתרחשות וסיבותיה הוא יקבעו בבהירות. במחקרנו חיפשנו גורמים, כולל מעשיהם של אנשים, אשר סייעו לשנות דברים ומחשבות בנושאי חימוש. הקיצור, חתרנו לאמת היסטורית שהיא רק אחת, מתוך ידיעה כואבת, כי אמת כזו בשלמותה היא מעבר להישג ידנו. ולבסוף, לא ראינו צורך לפאר עלילות אלה בסופרלטיבים, וגם לא ממש מתחנו עליהן ביקורת. שירי-הלל ליחידות צה"ל הם ביטוי רלבנטי שמקומו בספרי מורשת- יחידה ובחגיגות. אנחנו ביקשנו להניח לקורא להתרשם ממידת הצלחותיהן ומחדליהן האישיים והקולקטיביים, של הנפשות הפועלות.
פרק ראשון: עוסק בתולדות מחלקת חימוש ב"הגנה" – מח"ש ובהתנסותם הצבאית והטכנית של חיילים ארץ-ישראליים בשורות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הפרק דן במטען האינטלקטואלי ובניסיון שהביאו עימם יוצאי הצבא הבריטי לחיל חימוש בצה"ל, שעיקרו התובנה כי החימוש הינו חלק מן הלוגיסטיקה של צבא סדיר וכי ניהול לוגיסטי בכלל, וניהול שירותי חימוש בפרט, הינם נושא מורכב לא רק מבחינה טכנית אלא גם מבחינה נוהלית. רבים מבין אלה אשר שרתו בחילות הלוגיסטיים הבריטיים,RAOC ו-REME, עלו שם בדרגה והתמחו במגוון פעולות חימוש. אך מבחינת כשירותם להקים חיל חימוש בצה"ל הכשרתם לא היתה מאוזנת; מתי-מעט, למשל, נשלחו לקורסי פיקוד ומטה או התנסו בעבודת מטה ביחידה. ומה הביאו בכליהם וותיקי מח"ש "הגנה" לצה"ל? בעיקר את המסגרת הארגונית ההתחלתית, ואת ההתלהבות והמסירות עד חרדת הקודש, לאמצעי הלחימה. ידיעתם הטכנית באמצעי לחימה מודרניים היתה מוגבלת מאד.
פרק שני: עוסק בהתפתחות גורמי חימוש בתקופת מלחמת העצמאות, בה טרם קם חיל חימוש מאוחד. במקום חיל אחד כדוגמת ה- REME הבריטי, קמו בצה"ל גורמים נפרדים כגון: "הספקת חימוש", "שירות חימוש", "שרות תחבורה" ואחר כך "חיל תחבורה", אשר לבשו ופשטו צורות נוספות, כגון "חיל טכנאים", "חיל הספקה ותובלה" ו"חיל ציוד וחימוש". מאיבריהם של אלה, ועל סמך לקחי הפעלתם, קם לבסוף חיל החימוש המאוחד.
פרק שלישי: עוסק בהתהוות ובתפקוד חיל חימוש תחת חלוקה ופיצול מנהליים משתנים לבקרים, עד חזרתו של אל"מ מנס פרת לשרות, וכן במהלך כהונתו השנייה של פרת מאפריל 1950 עד נובמבר 1954 הפרק מתאר את לבטי התיחום, החיבור, . ההפרדה, האצלת הסמכויות והפרדת סמכויות בתחומים שונים של המערכת הלוגיסטית של צה"ל, עד שכל מה שמוכר היום כ"נושאי חימוש" נצרף לחיל אחד שכונה סןף סוף: "חיל חימוש". הפרק מתאר את עוניו של החיל, את דלות ציודו, את תנאי המחנק התקציבי ואת חוסר יכולתו לבצע את משימותיו כהלכה, והוא מסתיים בפרישתו השנייה של אל"ם פרת מצה"ל, מבלי שיחול שיפור במצב החיל.
פרק רביעי: עוסק בתקופת כהונתו של עמוס חורב כקחש"ר, משלהי 1954 ועד אוגוסט 1966 הוא מצביע על שתי פרשות מים עעקריות בהתפתחות החיל בין מלחמת "קדש". ומלחמת ששת הימים: האחת – האצת תהליך התעצמות צה"ל, במיוחד מ- 1958, ושניה – קיצוץ סמכויות מקחש"ר באוגוסט 1966. סיבתה הראשית של התרחבות חיל חימוש . היתה הרחבת ושינועם של חילות השדה, תוך העמדת השריון במרכזם, ואגב כך, הפיכת חי"ר, ארטילריה, הנדסה וחלק מן השירותים בשדה לממונעים ומשוריינים. לסייע בתהליך זה נדרשה התגוונות, הסתעפות ושכלול פעולות התחזוקה, ויכולת הבניה של חיל חימוש. אלה היו ציר פעולתו של חורב. באתגרים אלה עמד החיל חימוש באורח מרשים. הפרק מתאר את הצורות המתחלפות שלבשו פעולות גורמי החימוש בנושאי שיקום ושדרוג נשק, רק"ם, רכב ומכשירים מדויקים, את התרחבות מפקדות החימוש הפיקודיות ואת התרחבות והתגוונות מקחש"ר. הפרק מסתיים בתיאור המאבק המר שניטש סביב היוזמה להחליש את מעמדם של קציני החילות הראשיים, וליטול מחיל החימוש במיוחד את הפיקוד על בסיסיו ואת השליטה על תקציבי החימוש. משקרסה ההתנגדות ליוזמה זו, הפכו בה"חים ובמ"בים ל"מרכזים לוגיסטיים" תחת פיקוד אג"א, וחיל חימוש עצמו גומד.
פרק חמישי: מתאר באורח פרטני את התפתחות מפקדת קצין חימוש ראשי בשנים -1955 1967; את צמיחתם של ענפים, מדורים ותפקידי מטה, עיצוב תפקידים חדשים כגון עוזרי-קחש"ר לארגון וטכנולוגיה, הסתעפות ענפי המפקדה תוך העלאת מדורים לדרגת ענפים וההתפלגות הכללית של ענפי המטה לענפים טכניים-הנדסיים וענפים טכניים-משקיים. הפרק מסתיים בהשלכות הרפורמה של 1966 על מבנה מקחש"ר.
פרק שישי: עוסק בתולדות בסיסי החיל: בסיסי החסנה, בתי המלאכה הבסיסיים ובסיס ההדרכה 20 בנושא החסנה הוא מתאר את התפתחות בה"חים ממחסנים גרידא למאגרים .מווסתי-זרימה של אמצעי לחימה, את שכלול דרכי החסנת צל"ם ואת הנהגת מחשוב האינוונטורה אפסנאית; את המתח שבין המגמה לתת מענה גיאוגרפי-מרחבי לצרכי הפיקודים המרחביים, לבין השאיפה למירכוז התמחות הבסיסים. בנושא במ"בים הוא מתאר את הפיכתם מבסיסי שיקום-רכב לבתי חרושת לשריון ואמל"ח אחר. בנושא בה"ד 20 הוא דן בהתגוונות מקצועות חימוש והדרכתם.
פרק שביעי: עוסק בתולדות תורת החימוש ובהתפתחות גורמי החימוש במערך הנפרס. בניגוד למעמדה הסמכותי והפיקודי של מקחש"ר ברמת מטכ"ל, החימוש במערך הנפרס לא היה כפוף למקחש"ר אלא באורח מקצועי ואף זאת תוך מגבלות שונות שעל מהותן ניסינו לעמוד. למרות שמרבית קציני וחיילי החימוש במערך זה היו בעלי שיוך חילי חי"ח, ועברו הכשרה בבה"ד 20 ,הם היו כפופים מבחינה פיקודית למפקדי יחידות אחרות, ולכן דפוסי המעשה החימושי שלהם עוצבו יותר במפקדות כגון מפקדת גייסות שריון, ואלופי הפיקודים, מאשר במקחש"ר. אך עם שגורמים אלה שמחוץ לחיל חימוש היו לא פעם דומיננטיים בעיצוב תורת החימוש במערך הנפרס, הם לא מיהרו בעצמם לעצב תורה שבכתב, ובסופו של דבר לא יכולים היו לכתוב אותה לבדם. הסיבה להשתהות הרבה בכתיבת תורת החימוש של עוצבות השדה היא, כך נראה לנו, ייחודו של צה"ל והסירוב המושכל להעתיק תורה צבאית זרה ככתבה. הפרק מתאר גם את הלבטים שידעה תורת החימוש בתרגומם, הן של צרכים ייחודיים של צה"ל והן של תורות חימוש זרות, לבניין יחידות ונוהלי פיקוד ומטה בצה"ל.
פרק שמיני: פרק הדן בפעילותו של חיל החימוש במלחמת ששת הימים , מערך החימוש הנפרס בצה"ל באביב 1967, מלחמת ששת הימים, לבד מתוצאותיה ההיסטוריות מרחיקות-הלכת שאינן מעניינו של חיבור זה,
פרק תשיעי – תהליכי ארגון בחיל החימוש אחרי מלחמת ששת הימים, 1985-1966 פרק זה מתאר את תהליכי הארגון בחיל החימוש לאתר המלחמה, הייעוד ומבנה השינוי הארגוני, המפץ הגדול בתפיסה ובהפעלת חיל החימוש.
פרק עשירי – מתאר את הפעילויות של חיל החימוש לפני , במהלך ולאחר מלחמת ששת הימים במהלך מלחמת ההתשה.
* * * * * * * * * *
חיבור זה הינו פרי יוזמת עמותת חיל חימוש המייצגת את וותיקי חיל חימוש ומפקדיו בכל הזמנים. חבורה חרוצה זו, שימרה בתוכה גם אחרי פרישתה מן השרות, תכונות עמלניות מבורכות מן העבר, גם בחתירתה לכתיבת תולדות החיל. יתר על כן, להיטות אנשיה לספר את המעשה שעשו הם וחבריהם, לא פגעה ברצונם להפיק חיבור היסטורי ולא, כהגדרת כמה מהם, "לא אלבום". בדרך זו, ובמאמץ חרוץ מצד מחלקת היסטוריה של צה"ל, נפל בחלקנו הכבוד לחקור ולספר את הסיפור.
בעשותנו זאת, ליווה אותנו בלי הרף החשש שמא נחמיץ או נטעה בתיאור פרטיו או טבעו של מעשה טכני או ארגוני זה או אחר. הוסכם אפוא נגיש טיוטות מחיבור זה לעיונם של כמה מהם, מתוך כוונה לספוג ביקורת והצעות לתיקונים, בטקסט. היה זה טיפוסי לוותיקי חיל חימוש, שבסופו של דבר נחלצו כשני תריסרים מהם לקרוא את כתב היד ולהעיר את הערותיהם, אשר אמנם נמצאו מועילות מאד; אלא שבצד התועלת, באה גם מבוכה. שכן איש-איש מהם, בתחום התמחותו ולמיטב זכרונו, ניסה לא רק לתקן, אלא גם לשכנענו להוסיף פרטים, שמות, פעולות וזכויות לאישים, ולגורמים שונים. מבוכתנו נבעה מן החשש שהמוסיף עשוי בסופו של דבר להימצא גורע, וכי עוד שמות ופרטים עשויים לגרום, שמרוב עצים יוסתר היער. לכן, אם שקראנו את ההערות בעיון ובתשוקה להוסיף וללמוד, ושיבצנו בכתב היד תיקונים שונים ממה שלמדנו בשלב סופי זה, המשכנו לראות לנגד עינינו את המטרה שהצבנו לעצמנו מלכתחילה, והיא: לספר סיפור מאוזן, נכון ומתון, אשר יציג את העיקר והוא, כיצד קבוצת אנשים גדולה זו נטלה יחדיו חלק במאמץ, שהיה חלק מכינונה של מדינת ישראל, ושל מאבקה לשרוד במהלך יותר משני עשורים.
ירושלים, נובמבר 2001
לספר בטקסט מלא – לחץ על הקישור
הספרים בגרסה המלאה
ספר תולדות חיל החימוש 1948-1967 לחץ כאן לקריאת הספר (לוקח מספר דקות לטעינה, אז אנא התאזרו בסבלנות)
ספר תולדות חיל החימוש 1967-1985 לחץ כאן לקריאת הספר (לוקח מספר דקות לטעינה, אז אנא התאזרו בסבלנות)
