חטיבה 188 – 18 – 45 – ברק
חטיבה 188 - אתר צה"ל
מלחמת העצמאות
לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, בקיץ שנת 1945, נערך ארגון ההגנה בארץ ישראל לקראת התקופה החדשה השוררת בארץ. על פי "פקודת המבנה הארצי, יוני 1945" מוקמים בארץ שני מרחבים:"הגליל הצפון" – מרחב כפרי, בפיקוד משה מונטאג (מן). לימים הוקמה במרחב זה חטיבת "גולני"."מחוז חיפה" – העיר חיפה ואזורים כפריים סביב לה. לימים הוקמה במחוז חטיבת כרמלי.
מרחבים אלה חולקו למספר נפות, כאשר בחלק מן היישובים שבהם נערכו אימוני חיל השדה האינטנסיביים שעברו החיילים. "פקודת המבנה הארצי, נובמבר 1947" איחדה את לוחמי "גליל צפון" (גולני) ולוחמי "מחוז חיפה" (כרמלי). במשך תקופה של כ-4 חודשים פעלו הכוחות יחד כחטיבה מלוכדת אחת – חטיבת "לבנוני" (חטיבת הצפון) במאבק עיקש ועקוב מדם על דרכי התחבורה בארץ. במהלך המאבק שוב מחולקת החטיבה לשתי החטיבות "גולני" ו"כרמלי". לפיקוד על חטיבת "כרמלי" ממונה משה זליצקי (כרמל).
לאורך כל תקופה סוערת זו החטיבה פועלת ללא לאות, בעיקר כנגד שיירות ערביות, ונוחלת הצלחות גדולות לצד תבוסות קשות. יעדה העיקרי הוא להשתלט על שטחה של המדינה העברית ולהגן על גבולותיה, והיא מבצעת השתלטויות רבות על משטרות בריטיות וכפרים ערביים במרחב החטיבה.
לזכותה של החטיבה נזקפת העברת השלטון בעיר חיפה מהבריטים שעזבו בפתאומיות את העיר, וכתוצאה מכך חלקה הערבי של העיר ננטש באופן המוני ונתפס מחדש על ידי הכוחות.
לאורך כל תקופה סוערת זו החטיבה פועלת ללא לאות, בעיקר כנגד שיירות ערביות, נוחלת הצלחות גדולות לצד תבוסות קשות. יעדה העיקרי הוא להשתלט על שטחה של המדינה העברית ולהגן על גבולותיה, והיא מבצעת השתלטויות רבות על משטרות בריטיות וכפרים ערביים במרחב החטיבה.
מלחמת העצמאות - שיירת יחיעם
היישוב היהודי במצוקה
מאז ההתקפה הגדולה על קיבוץ יחיעם ב-20 בינואר 1948 והשמדת משוריין הנוטרים שניסה להגיע אליו, היה הקיבוץ מנותק למעשה. במצב דומה היו גם שאר היישובים מזרחית וצפונית-מזרחית לנהרייה שהקשר היבשתי עימם נותק. אולם מצבם של אנשי יחיעם היה חמור במיוחד. הם התקיימו על מנת מזון דלה שעיקרה סרדינים וויטמינים. ביום 26 במארס 1948, בעקבות הסכם עם ערביי עכו בתיווך הבריטים, יצאה שיירת מזון גדולה מקרית חיים לגליל המערבי. היא הצליחה להגיע בשלום לנהרייה, והמשיכה לחניתה, מצובה ואילון ושבה לנהרייה ללא תקלות. מפקד ההגנה באזור, מג"ד כרמלי 21 בן עמי פכטר החליט כי השיירה תצא בשבת 27 במארס ותבקיע את הדרך ליחיעם הנצורה.
הכביש הישן מנהרייה ליחיעם עבר בשטח רצוף כפרים ערביים. ראשון היה הכפר אום אלפרג' (כיום החלק המערבי של המושב בן-עמי, מול בית-החולים של נהרייה). אחריו עבר הכביש בצמוד לכפרים אל-תל וא-נהר (כיום החלק המזרחי של מושב בן-עמי ותל כברי הגדול והמעיינות שלידו), אחר כך המשיך לצפון-מזרח, בין הכפרים כברי ועבסיה (כיום אתר ההנצחה צומת השיירה). היה זה כביש צר מאוד ומפותל, שעבר בתוך בוסתנים ופרדסים. משני העברים היו משוכות צבר, שיחים ועצים גבוהים.
ההתארגנות ויחסי הכוחות
בערב יום ששי הגיע קצין המודיעין של הש"י במרחב הגליל המערבי, חיים אוירבך, אל המג"ד ומסר לו מידע כי מתוכננת התקפה גדולה על השיירה ליחיעם. בן-עמי העריך כי השיירה שהוא מארגן, שכללה חמישה משוריינים ובהם מספר מקלעים, תהיה מסוגלת להתגבר על ההתקפה ולהגיע ליעדה. בבוקר יום שבת הגיע המג"ד למצובה ולקח עמו לשבי ציון את מחלקת החי"ש שהייתה בקיבוץ, כדי שתאבטח את השיירה. הכוח התארגן בשבי ציון. תוך כדי כך הגיע קצין הש"י ועמו מודיע ערבי, שמסר מידע עדכני על כוח גדול, הנאמד בכ-1000 ערבים מזוינים, המתרכז ליד כברי, בפיקודו של אדיב שישקלי וממתין לשיירה. גם מידע זה לא שינה את דעתו של המג"ד שהחליט לצאת לעזרת נצורי יחיעם כשהוא עצמו מצטרף ללוחמיו.
בקיבוץ יחיעם עשו הכנות לקראת בוא השיירה. לפני הצהריים יצא הטרקטור אל נחל הגעתון כדי להכשיר מעבר ליד הגשר המפוצץ, וביצע את מלאכתו בהצלחה. בצהריים התרכזה השיירה ליד קפה "גילה" בנהרייה. השיירה כללה שבעה כלי רכב ובהם 89 גברים ונשים (66 לוחמים, קשרית, 3 נהגי משאיות ו-19 אזרחים ובכללן נשים). הרכב הראשון היה משוריין פורץ-מחסומים ובו 14 לוחמים וביניהם מפקד השיירה המ"פ איתן זית (זייץ). במשוריין זה היו שני מקלעי ברן. הרכב השני היה טנדר משוריין ובו 6 לוחמים, ביניהם המג"ד בן-עמי פכטר, שהחליט לצאת לקרב עם חייליו. על רכב זה הועמס גשר-עץ מיטלטל לצורך חציית הגעתון, והיה בו מקלע ברן. הרכב השלישי – משאית בעלת תא-נהג משוריין ובה נהג ולוחם. הרכב הרביעי – משאית רגילה ובה נהג ולוחם. הרכב החמישי – משוריין ובו 24 איש (5 לוחמים ו-19 אזרחים, חברי קיבוץ יחיעם), הרכב הששי – משאית עם תא נהג משוריין ובה נהג ולוחם. הרכב השביעי, אוטובוס משוריין ובו כוח האבטחה העיקרי, 39 לוחמים אנשי מחלקת מצובה. במשוריין הראשון ובאוטובוס המשוריין היו מכשירי קשר.
הכוחות הערבים שפעלו בקרב כללו את הפלוגה של המתנדבים הירדנים, שחנתה בכברי ובתרשיחא ומאות לוחמים מכפרי הסביבה.
שישקלי, שזעם על ההסכם בין ההגנה וערביי עכו, הורה לסכלו. את המשימה הטיל על עוזרו קפטן ח'ליל כלאס, וזה החל בהכנות למארב לשיירה ליחיעם.
השיירה נלחמת
בשעה 14:00 יצאה השיירה ליעדה. הכפרים בדרך היו ריקים מאדם. בשעה 1420 הגיעה השיירה סמוך לבית הקברות של כברי. כאן נתקלה במחסומים של אבנים וחביות ונפתחה עליה אש כבדה. המשוריין הצליח לפרוץ את שני המחסומים הראשונים. בעת שעסק בפריצת המחסום השלישי ירו עליו הערבים מטווח 4-3 מ' לתוך האשנבים. מפקד השיירה נהרג והנהג נפצע. הפיקוד עבר למפקד המחלקה חמל'ה שבט, בן מושב נהלל. המשוריין עבר את ארבעת המחסומים הבאים, והדרך היתה פתוחה. אך הקשר עם האוטובוס נותק, כי כדור פגע באנטנה של מכשיר הקשר. המשוריין המשיך לנסוע מזרחה, כשהוא נתקל בעמדות אויב ובמארבים. הוא הגיע ליחיעם ובו המפקד ההרוג ו-5 פצועים. אנשיו היו בטוחים כי שאר כלי הרכב הסתובבו ושבו על עקבותיהם לנהרייה. הרכב השני שבו נהג המג"ד, שהיה עמוס בטונה וחצי ירקות, התהפך על צידו, אך כל אנשיו נחלצו בלא פגע. הם יצאו ממנו ונתקלו בערבים שפעלו מאזור הבית הדו-קומתי – הטחנה ובית המאפייה. בחילופי האש נהרג אחד החיילים והמג"ד נפצע. אחד החיילים – נער בן 16 – ניתק מהכוח ונסוג צפונה. המג"ד ושלושה מחייליו נעו דרומה ומצאו מסתור.
שתי המשאיות נפגעו באש הכבדה והצפופה. הראשונה התהפכה, התדרדרה לאחור במדרון וחסמה את הכביש. שני האנשים שהיו בה נהרגו. שלושת כלי הרכב האחרים היו עתה לכודים. במשוריין ה-5 תפש את הפיקוד המ"כ יהודה רשף. שני נוסעי המשאית השנייה הצליחו להגיע פצועים אל המשוריין ונכנסו אליו דרך הדלתות האחוריות. המשוריין הסתובב לאחר מאמץ גדול, הצליח להיצמד לאוטובוס, ומפקדו יצר קשר עם המ"מ משה שניירמן. לאחר התייעצות קצרה הורה לו המ"מ לנסות להגיע לנהרייה ולהזעיק עזרה. בשעה 1520, לערך, החל המשוריין בנסיעה חזרה כשבתוכו מספר נפגעים. הוא פרץ מספר מחסומים בכפר א-נהר, אך במחסום השלישי התהפך בתוך רחבה, ממש במרכז הכפר. בחיפויו של רשף, שהפעיל מקלע ברן, יצא שאר הכוח בריצה אל הגבעה מצפון לכביש. ליד יהודה נשאר רק אחיו.
בשלב הבא נטלו עמם השניים פצוע שנשאר בתוך המשוריין והגיעו לגבעה. שם התקבצו אליהם חמישה חיילים, שהיו פצועים או חסרי-כוח. השמונה נעו מערבה כשהבריאים תומכים בפצועים. בדרכם נתקלו בקבוצות של ערבים, אך כיוון שהשטח היה מלא בפרדסים, משוכות-צבר ותעלות מים, הצליחו להסתתר, ובחשכה הגיעו לנהרייה, שם מצאו את חבריהם.
ברכב הששי נהרג הנהג והמלווה שכב פצוע בתעלה. שלושת החובשים שבאוטובוס המשוריין ניסו לחלצו. הם לא הצליחו, ובמהלך ניסיון החילוץ נהרג אחד מהם ושני נפצע. האוטובוס החל לנסוע לאחור בהילוך אחורי.
הכוח הלוחם היחיד שנותר עתה בשטח היה האוטובוס המשוריין. כל עוצמת האש של המארב הערבי הגדול התרכזה עליו. הצמיגים היו ללא אוויר, ובמנוע פרצה שריפה שכובתה מיד במטף. בשלב זה נהרג הנהג. נהג אחר תפש את מקומו אך גם הוא נהרג. חייל אחר עבר אל ההגה, ואז נעצרה המכונית. החיילים ניסו להיחלץ מן האוטובוס שהפך למלכודת, כיוון שנורתה אש כבדה במיוחד מבית הקברות שמלפנים וגם מימין.
הוחלט לרדת לצד שמאל, שם היתה משוכה של שיחי פטל דוקרניים. סגן מפקד השיירה הורה לתפוס עמדות בשטח. הוא וארבעה חיילים החלו, לקפוץ מהדלת השמאלית שליד מושב הנהג, אך הסתבר, שהיא מכוסה באש, וכל החמישה נהרגו בעת שיצאו ממנה. הסתבר, שאין אפשרות לצאת. הערבים התקרבו למרחק 6-5 מ' מהאוטובוס. שני חיילים פתחו את האשנבים הקדמיים ופתחו באש ממקלעי ברן על הערבים. הם פגעו בכמה מהם, והשאר ברחו למרחק עשרות מטרים מהאוטובוס. בינתיים העלו הערבים באש את המכוניות הקדמיות של השיירה. לקראת חשכה החלו הערבים להשליך רימונים לתוך האוטובוס המשוריין, דרך הדלת הפתוחה. כל הניסיונות לסגור את הדלת נכשלו. רבים מהאנשים נהרגו והאחרים נפצעו מכדורים שחדרו דרך הדלת והאשנבים או מכדורים חודרי-שריון. מסביב התגודדו כמה מאות ערבים. בתוך האוטובוס נותרו למעשה רק שלושה-ארבעה חיילים שהיו מסוגלים להילחם. הם הצליחו להשליך חזרה 5 רימונים אך הרימון השישי התפוצץ בתוך הרכב.
בשלב זה חדלו הערבים לירות ולזרוק רימונים. הם החלו לקרוא בעברית אל האוטובוס ולתבוע מאנשיו להיכנע והבטיחו טיפול רפואי. אחד החיילים השיב בצפירה חזקה מצופר האוטובוס, שמשמעותה "לא ניכנע"! הדבר חזר מספר פעמים, ואז החלו הערבים להצית את האוטובוס בעצים, שהניחו מתחת לגלגלים. הצמיגים והרכב בערו והאוטובוס התמלא בעשן סמיך. אחד הערבים שפך בנזין על מיכל הדלק. כמה אנשים הספיקו לקפוץ מן הרכב הבוער לפני שהתפוצץ מיכל הדלק. ארבעה לוחמים בלבד שרדו ממחלקת האוטובוס. אחד מהם, עמיקם כספי, הצליח להגיע פצוע קשה ליחיעם וניצל.
הקרב נמשך עד השעה 2300. במהלך השעות הארוכות האלה היו אנשי היישובים הסמוכים חסרי אונים. אנשי יחיעם הדליקו מדורה גדולה על גג המצודה כדי שתשמש משׂואת ניווט לניצולים מהמארב. נעשה ניסיון להוציא לשטח מחלקת פלמ"ח מחניתה עם מרגמה 81 מ"מ, אך הפעולה בוטלה. קצין הש"י הפעיל את ידידיו הבריטים. יחידת צבא בריטית יצאה כבר בשעה 1630 לכיוון כברי. אנשיה ירו 12 פגזים לעבר כברי, אך נסוגו בטענה שאין אפשרות לפעול בשטח כיוון שהכוח הערבי גדול מאוד.
עם תום הקרב רצחו הערבים את הפצועים והתעללו בגופות החללים. הם בזזו את מטען השיירה. משאית משוריינת נפלה בידיהם במצב תקין ואילו שאר כלי הרכב עלו באש. במשך הלילה הגיעו לנהרייה ויישובי הסביבה 29 פליטים מן השיירה, וביחד עם 13 אנשי פורץ המחסומים שרדו 42 מאנשי השיירה.
כוח המג"ד הקטן, שהסתתר בלילה, התגלה בבוקר על-ידי הערבים בתל פדכה (נ"ג 21) כ-2.5 ק"מ מדרום-מזרח לאתר קרב השיירה. התפתח קרב קצר, שנמשך כ-10 דקות. הארבעה הפעילו את מקלע הברן שלהם וזרקו רימונים ולבסוף הוכרעו ונהרגו. בכך עלה מספר ההרוגים ל-47.
בעקבות השמדת השיירה
ביום ראשון 28 במארס יצא קצין המודיעין חיים עם היחידה הבריטית לאסוף את החללים. הבריטים ירו מספר פגזים, הניסו את אחרוני הערבים שהסתובבו בשטח, אספו את הגופות והביאו אותן לנהרייה. ביום שני הובאו החללים לקבורה.
לתוקפים היו בקרב כ-20 הרוגים (מתוכם 11 חיילי "צבא ההצלה" כולל קצין וכ-20 פצועים, 6 מהם חיילי צבא ההצלה). ב-13 במאי 1948, שבעה שבועות לאחר השמדת שיירת יחיעם, החלה חטיבת "כרמלי" במבצע גדול לשחרור הגליל המערבי. המבצע נקרא "בן עמי", על שמו של בן-עמי פכטר המג"ד שנפל בקרב השיירה. עם השלמת המבצע נפרצה הדרך ליחיעם. הוחלט להקים יישובים עבריים חדשים בשטח שבין נהרייה ויחיעם.
ב-8 בספטמבר 1949 הקימה קבוצת משוחררי צה"ל מושב על אדמות הכפר הנטוש אום אלפרג' ושמו בישראל בן-עמי. ב-8 ביוני 1950 הוקם בסמוך מושב עולים בידי עולי עיראק וכורדיסטאן ושמו נתיב השיירה.
מלחמת העצמאות - מבצע "בן עמי"
טיהור הגליל המערבי 14/05/1948
פעולותיה של חטיבת כרמלי לשחרור העיר חיפה באפריל 1948 היו הבסיס לפעולות לשחרור הגליל המערבי המנותק, שנותר ללא כל אספקה וללא כל קשר עם הישובים האחרים.
כאשר מפנים הבריטים את מחנה סנט- ג'ין (כמה קילומטרים מצפון לעכו), נותרת עכו הערבית כמכשול בין חיפה ויישובי הגליל המערבי כשנהרייה בראשם. כדי ליצור רצף טריטוריאלי שלם בין הישובים היהודים באזור זה, לקראת סיום המנדט הבריטי בארץ ובהתקרב סכנת הפלישה של צבאות ערב הסדירים שהפכו ממשיות – יצאו גדודי החי"ר של חטיבת "כרמלי" בנחישות רבה למבצע "בן-עמי".
במהלך המבצע יוצאת לדרכה שיירה לחיפה, עמוסת תגבורות של אספקה וחימוש שיגיעו לנהרייה ומשם לחניתה ויחיעם, כדי לפתור את מצוקת הישובים.
במבצע הם כובשים את משלטי עכו, א-זיב (אכזיב) ובצה (בצת), פורצים את המצור ההדוק על קיבוץ יחיעם ויישובי גוש חניתה (מצובה ואיילון), כדי להשאיר דרך זו פתוחה גם לאחר גמר המבצע, ולאפשר תוואי דרך נוח ובטוח.
יומיים אחר כך יוצאות פלוגות החי"ר של החטיבה בסיוע מרגמות, לתקוף את עכו ממזרח, כדי להשלים את כיבוש הגליל המערבי ומחשש כי כוח לבנוני פולש יבתר את גוש חניתה – ראש הנקרה ויגיע לעכו הערבית. הכוח כובש את בניין המשטרה ובית החולים, וגורם לכניעתה של עכו ב-17 במאי 1948.
משה זליצקי (כרמל) מח"ט "כרמלי", שבראש כפוף נכלא בשעתו על ידי הבריטים כאחד ממפקדי הגדודים של אסירי ההגנה בכלא עכו, קיבל כעת לידיו בראש מורם את כניעת העיר הערבית.
מלחמת העצמאות - הקרב על ג'נין
בגזרת ג'נין נלחמה החטיבה פעמים. לראשונה במלחמת העצמאות 1948 כאשר חיילי גדוד 25 של חטיבת "כרמלי" תקפו את העיר ג'נין ומשלטיה, ובדיוק 19 שנים אחר כך במלחמת ששת הימים תקפו חיילי החטיבה הממוכנת 45 "ברק" (הגדוד עבר הסבה לחרמ"ש) את העיר ג'נין, את בניין המשטרה ואף את רכס הבורקין.
הצלחתה של חטיבת "גולני" במבצע "ארז" במאי 1948 לכבוש את הכפרים ברכס הגלבוע במזרח, מגידו ולג'ון במערב, הביאה להחלטה של המטה הכללי להפעיל כוח גדול נגד חיל המשלוח העירקי בגזרת ג'נין, והטרדתו בגזרת טול כרם וואדי ערה.
לצורך כיבוש ג'נין הועברה חטיבת "כרמלי" מהגליל המערבי ונוספו תחת פיקודה שני גדודי "גולני". ב-30 במאי כבש גדוד "גולני" (4) משלטים ערבים בקרבת העיר ג'נין.
בליל 2-1 ביוני כבשו כוחות "גולני" (3) את הכפרים הערבים עראנה, ג'למה ומק'בלה שבשלוחות מערביות של הרי הגלבוע. הפעולה נמשכה עד שחר, ובשלב ב' של המבצע השתלטו שני גדודי "כרמלי" על דרכי הגישה וטבעת המשלטים סביב ג'נין. שני המשלטים המרכזיים והגדולים שנמצאו האחד מדרום-מזרח לעיר והשני מדרום- מערב לעיר חלשו על היישוב כולו השוכן עמוק בין שני הרים.
במשך יום המחרת 2 ביוני העיראקים ערכו התקפות-נגד רבות בסיוע טנקים, אך נהדפו. בליל 3-2 ביוני כבשו חיילי גדוד 14 של "גולני" את משלטי חרובה ואת הגשר ועם שחר 3 ביוני תפס גדוד 21 של "כרמלי" את המשלטים ממערב לג'נין למולו, ואילו גדוד 22 את המשלטים ממזרח לה.
הכוחות העיראקים הטרידו את המשלט מדרום-מזרח לעיר (280) ואילו כפריים מבורקין ניסו לכבוש את המשלט מדרום-מערב לעיר (336).
המפנה חל בשעה 1000 בבוקר, כאשר גדוד עיראקי מתוגבר בסוללת תותחים הגיע במכוניות משכם, ותקף בעוצמה רבה בסיוע אש כבדה של מרגמות תותחים ומטוסים את חיילי גדוד 21 במשלטי הגזרה הדרום-מערבית.
בלחץ ההתקפה העיראקית, נסוג הגדוד בצהרים לאור היום, צפונה ומזרחה למשלט הדרום-מזרחי שהוחזק על ידי גדוד 22 וסבל אבדות כבדות. למרות זאת הוחלט להפעיל שלב ג' במבצע ובנקודה זו פרצה לתוך העיר עצמה פלוגת קורס מכ"ים של "כרמלי" עם שתי פלוגות "גולני" המוסעות במכוניות משוריינות והם השתלטו על העיר מלבד בניין המשטרה.
בשעות הערב הזעיקו הערבים עזרה מתחנת המשטרה בג'נין. כוחות "כרמלי" במשלטים הגיעו למשבר בשלב זה של לחימתם.
התלבטויות קשות וחילופי מברקים עם המטכ"ל הביאו להחלטה של מפקד החזית והמבצע, משה כרמל, לסגת מג'נין ומשלטיה ב-3 ביוני 48 ולהיערך מחדש כקילומטר וחצי מצפון לעיר.
הקרבות באזור זה חודשו רק לאחר 'ההפוגה הראשונה'.
מלחמת העצמאות - מבצע "ברוש"
ב-8 ביוני הועבר גדוד 23 של חטיבת כרמלי מהגליל המערבי לגזרת ראש פינה – מחניים – משמר הירדן כדי להדוף את המתקפה הסורית הגדולה.
בעוד הגדוד התארגן ללחימה, כבר נכבש המושב משמר הירדן ונהרס על ידי כוחות סורים גדולים ב-10 ביוני 1948.
ב-11 ביוני נכנסת לתוקפה 'ההפוגה הגדולה'. הסורים בזמן זה מתבססים ב'ראש הגשר' ממערב לגשר בנות יעקב, בשטח שגבולותיו היו פרדס חורי ותל המעברה מצפון, חירבת ירדה ומשלטי 259 ו-213 במערב, ומשלט 223 ועד פיתולי הירדן מדרום (כ-4 ק"מ מדרום לגשר בנות – יעקב).
לקראת תום ההפוגה הוחלט לכתר את הכוחות הסורים בשטח זה ולהשמידם. בפעולה המתוכננת משולבת חטיבת "כרמלי" וסיוע חטיבת "עודד" (גדוד 11) כאשר התוכנית היא לכבוש מצפון את צומת בית המכס ולחסום את הכביש לקוניטרה, ולאחר מכן להשמיד את הכוחות הסורים בהתקפה מתואמת מכיוונים נוספים.
מבצע "ברוש" החל כמתוכנן בליל 10-9 ביולי 1948.
גדוד 23 כבש את דרדרה וג'לבינה ממזרח לירדן, אולם גדוד 22 נתקל בקשיים בחציית הירדן ליד תל המעברה. הכוחות שפעלו ממערב – גדוד 24 של "כרמלי" וגדוד 11 של "עודד" כבשו את המשלטים מדרום, ופלוגה מגדוד 13 של "גולני" כבשה את חירבת ירדה.
ב-11 ביולי הסורים עברו להתקפות נגד גדולות בסיוע אווירי וארטילרי, ויחד עם כוחות השריון כבשו בחזרה את השטח שנכבש קודם לכן על ידי כוחות צה"ל (פרט למשלטי דרדרה וחירבת ירדה שנורו בידינו). בניסיון נוסף ב-14 ביולי תקפה חטיבת "כרמלי" את ראש הגשר הסורי, הפעם מצידו הדרומי, בהנחה שצד זה פחות מוגן, אך הניסיון נכשל.
ב-16 ביולי 48 תקפו הסורים שנית והפעם ב-3 צירים והצליחו לכבוש את פרדס חורי ואת חירבת ירדה. התקפתם העיקרית, על כרך אל ע'נמה הסמוכה לקיבוץ איילת השחר, נהדפה בקושי רב. כוחות "כרמלי" בתגובה ניסו לכבוש מחדש את פרדס-חורי אך נכשלו, ואילו פלוגה מגדוד 23 הצליחה בסיום המבצע בליל 18-17 ביולי לכבוש מחדש את ח'רבת ירדה. ראש הגשר הסורי במשמר הירדן נותר בידי הסורים בסיום המבצע עד סיום המלחמה.
מלחמת העצמאות - מבצע "דקל"
מים ספורים לאחר תום המערכה על ג'נין ומשלטיה נכנסה לתוקפה ב-11 ביוני 1948 'ההפוגה הראשונה' – הסכם ראשון להפסקת אש בין צה"ל וצבאות ערב הסדירים. ההסכם נחתם לתקופת זמן מוגבלת של ארבעה שבועות ולאחר 28 יום התחדשו הקרבות למשך עשרה ימים (19-9 ביולי), ואז נחתם הסכם שני ל'הפסקת האש' הפעם ללא הגבלת זמן. 'ההפוגה השנייה' נמשכה עד להחלפתה בהסכמי שביתת הנשק ב-1949.
במבצע הראשון של כוחות צה"ל בחזית הצפון בתקופת קרבות "עשרת הימים", שבין ההפוגה הראשונה לשנייה השתתפה חטיבה 7 כולה שהיתה לחטיבה הממוכנת הראשונה של צה"ל, עם שני גדודי חי"ר וגדוד שריון. החטיבה תוגברה בגדוד 21 מחטיבת "כרמלי".
מטרת המבצע היתה להכות ולחסל את "צבא ההצלה" של קאוקג'י בגליל המערבי. בין 14 ל-15 ביולי, בתוך יומיים, גיבשו חיילי גדוד 21 ("כרמלי") וגדוד 71 (חטיבה 7) את יעדיהם ונעו לסייע לגדוד 12 ("גולני") שעמד במערכה קשה ביותר נגד "צבא ההצלה" בגזרת סג'רה שבגליל התחתון, על ידי הפעלת כוחות מבצע "דקל" – "כרמלי", "גולני" וחטיבה 7 לכיוון דרום-מזרח לעבר שפרעם ונצרת.
שלב ב' במבצע תחילתו בפעולת הטעיה והסחה של גדוד 13 ("גולני") שכבש בבוקר 15 ביולי את מג'דל (מגדל העמק) ומעלול (ממערב לנצרת). לאחר מכן בליל 16-15 כבש את עילוט (לשם אבטחת כוחות "כרמלי"). בו בזמן נעה חטיבה 7 משפרעם כדי לכבוש את ציפורי. לאחר כיבוש ציפורי החלו כוחות "כרמלי" וציפורי בביצוע השלב האחרון במבצע "דקל" – כיבוש נצרת.
בנצרת גרו אז כ-20 אלף תושבים ערביים ומפקדת צבא ההצלה של קאוקג'י שכנה בה.
בשעה 1715 נתקל הכוח בפלוגת השריוניות של האויב הערבי, פגע בה וחדר לעיר מצפון.
גדוד "גולני" (13) השתלט על הגבעות ממזרח לעיר ולא נותר לאנשי קאוקג'י אלא לנתק מגע ולהסתלק. כוחותינו הממונעים חצו את העיר, השתלטו עליה ואף על בניין המשטרה הגדול שמדרום לעיר. בשעה 2200 חתמו ערביי העיר על הסכם הכניעה.
מלחמת העצמאות - מבצע "חירם"
ב-19 ביולי 1948 נחתם הסכם 'ההפוגה השנייה' לפיו הפסקת האש תמשך ללא הפסקת זמן בין מדינת ישראל ומדינות ערב השכנות. העילה לחידוש הקרבות בצפון היתה התקפת כוחות קאוקג'י על מנרה ועל משלטי שיח' עבד, שליט מנרה. קאוקג'י, מפקד "צבא ההצלה" בתקופה זו (הכוח שנכשל בהתקפותיו על סג'רה וחמק מנצרת אל הגליל המרכזי בקרבות "עשרת הימים" ביולי 1948) טען כי צבאו אינו כפוף להחלטת האו"ם ולהסכם 'ההפוגה השנייה'.
ב-22 באוקטובר 1948 כבשו כוחותינו את משלט שיח' עבד (מצפון מערב לקיבוץ מנרה) ואת המשלטים על כביש הצפון בין קיבוץ יפתח לקיבוץ מנרה. ניסיונותיהם של כוחות "כרמלי" לעקור את חיילי קאוקג'י נכשלו.
הניסיון הוביל להחלטה כי אין להסתפק בפעולה מצומצמת כלפי כוחות קאוקג'י באזור מנרה בלבד אלא לשחרר את הגליל המרכזי כולו עד 'גבול הצפון' הגבול הבינלאומי של ארץ ישראל המנדטורית.
מבצע "חירם" היה מבצע דיוויזיוני-אוגדתי של 'חזית הצפון' כאשר 4 חטיבות הופעלו בו: חטיבה 7, חטיבת "עודד", "גולני" ו"כרמלי".
בלילה שבין 29-28 באוקטובר יצאה חטיבה 7 מבסיסה בצפת בשלוש זרועות: זרוע אחת השתלטה על הכפרים מצפון לכביש צפת – מירון, השנייה ניסתה לכבוש את מירון ונכשלה, והזרוע השלישית פוצצה את המחסומים שעל כביש צפת – מירון. לפנות בוקר הצליח צה"ל לפנות את הכביש בין צפת למירון.
לאחר מכן הוא כבש את מירון ובנוסף את הכפר ספסף והכפר גיש (גוש חלב העתיקה). הכוח הסורי בגוש חלב ספג מכה קשה וכ-200 מאנשיו נהרגו.
בלילה שבין 29-28 באוקטובר ניסתה חטיבת "עודד" להשתלט על מספר משלטים החולשים על תרשיחא. פלוגת ההנדסה פינתה את הכביש המוביל לתרשיחא ממחסומים ומכשולים, אך הכוח שיצא בדרך זו נתקל בהתנגדות ונסוג. התכנית המקורית שונתה, הכפר סאסא נכבש על ידי כוחות חטיבה 7 ובהמשך תוכנן כיבוש תרשיחא. אולם לא היה צורך בכך משום שכוחות "צבא ההצלה" נסוגו ממנה. בימים שלאחר מכן נעה חטיבה 7 מזרחה וכוחות "גולני" כבשו את כפר עילבון ומרר. לאחר כניעת תרשיחא המשיכו הכוחות בתנועתם לעבר הגבול המדיני בין ישראל ללבנון עד השלמת כיבוש מלכיה ונבי יושע ב-31 באוקטבר 1948.
סיכום המבצע
מבצע "חירם" היה הגדול במבצעי חזית הצפון. במלחמה היו אבדות הערבים: 400 הרוגים ו-500 שבויים אך מטרת השמדת כל "צבא ההצלה" לא הושגה בשלמותה, משום שחלק מחייליו ערקו וכוחו של צבאו זה נחלש במידה רבה לאחר המבצע. לעומת זאת המטרה העיקרית של השתלטות על הגליל כולו, הושגה במלואה. בין המקומות שנכבשו על ידי צה"ל הייתה גם פקיעין שבעבר היה בה ישוב יהודי קדום.
מבצע "חירם" היה האחרון במבצעי חזית הצפון במלחמה, לאחריו באו הסכמי שביתת הנשק עם סוריה ועם לבנון.
מלחמת ששת הימים
חטיבה 18 (לימים 45 ואחר כך ברק ובהמשך 188)ראשיתה במלחמת העצמאות. היא פורקה לאחר מלחמה זו והוקמה כחטיבת חי"ר בשנת 1956. לאחר מלחמת סיני היא הוסבה לחטיבה ממוכנת (בתהליך שהסתיים בשנת 1962) וקיבלה את המספר 45. היא מנתה אז גדוד טנקים, שני גדודי חרמ"ש, סיירת וגדוד מרגמות. בנובמבר 1966 קיבל סא"ל (אז) משה בר-כוכבא (בריל) את הפיקוד על החטיבה ונתן לה את השם ברק.
ההסבה שינתה את אופייה של החטיבה ללא היכר והיא הפכה בהדרגה לחטיבה המובילה בכל ההיבטים.
חטיבה 45 לחמה בקרבות מלחמת ששת הימים באזור צפון הר שומרון ובצפון הגולן. כיבוש עמק דותן, הקרב על העיר ג'נין וכיבוש הרמה היו מן הקרבות המרכזיים שבהם לקחה החטיבה חלק משמעותי ביותר
מלחמת ששת הימים - קרבות עמק דותן ומרחב ג'נין
עמק דותן שבשומרון הצפוני הוא עמק מרהיב, 10 ק"מ אורכו וכ-3 ק"מ רוחבו. לעמק דותן והעיר ג'נין חשיבות אסטרטגית וצבאית גדולה. בין שדות העמק מתפתל כביש מרכזי בין העיר שכם לג'נין, ובו שני צמתים מרכזיים: צומת קבטיה וצומת עראבה. עמק דותן מוקף כמעט מכל עבריו בהרים, לבד מאזור ג'נין, שהיא עיירה ערבית גדולה על גבול עמק יזרעאל והרי שומרון.
נקודות כעיר ג'נין והמשלטים סביב העמק, שולטות על שטח רב מבחינה גיאוגרפית ושליטה בהם מעניקה אפשרות של בלימת מתקפה אפשרית של האויב הירדני אל המישורים הרחבים של חבל תענך ועמק יזרעאל.
בעמק דותן יש תנאי שטח טובים ללחימת שריון ואפשרויות ההתקדמות הצבאית בלחימה מגוונת, כלומר תנאי השטח נותנים יתרון עצום לכוחותינו.
הערכות צבא האויב
הצבא הירדני נערך באזור זה בצורה טובה, כך שהשטחים החיוניים הוחזקו על ידי חטיבה ירדנית מתוגברת בתותחים נ"ט ובתול"רים, וכעתודה היו לה גדוד חי"ר, סיוע ארטילרי של 2 סוללות תותחי שדה, סוללת תותחים בינוניים ("לונג טום") וחטיבת שריון – החטיבה המפוארת של צבא ירדן, חטיבה 40 בעלת טנקי "פטון" מתקדמים. יחד היוו כוחות האויב כוח ארטילרי מאיים ביותר לצד העובדה המכרעת שהיקף כוחות האויב היה כפול מכוחותינו.
פתיחת הקרבות – כיבוש רכסי הבורקין
ביום שני 5 ביוני 1967 כאשר החלה המלחמה בגבול המצרי, החל צבא ירדן לפעול כנגד מטרות בישראל. מטוסים הפציצו מטרות אזרחיות וצבאיות בשרון והארטילריה הירדנית הפגיזה מוצבים וישובים לאורכו של הקו הירוק.
לנטרול האיום הירדני קיבלו הכוחות אור ירוק מאלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר. מח"ט "ברק", משה בר-כוכבא (בריל), שעל אוגדתו הוטלה המשימה להשמיד את הארטילריה הירדנית במרחב ג'נין, הציג במהירות לאלוף הפיקוד דוד אלעזר, את תכנית הפעולה העתידית וקיבל את אישור בו במקום.
בו בזמן נעו כוחות החטיבה משטחי הכינוס, מאזור יקנעם – צומת אליקים אל עבר שטחי ההיערכות לקרב. בחטיבה היו 61 טנקים מיושנים מדגם "שרמן" בלבד" שכללו את גדוד הטנקים 39 בפיקוד אדולף אברמוביץ, גדוד חרמ"ש 74 בפיקוד רמי לוי (תוגבר ב-6 טנקים), גדוד מרגמות בפיקוד דני, פלס"ר בפיקוד יעקב אביתר, פלחה"ן בפיקוד אהרון טנא (ג'וני), וכן דרגים לוגיסטיים ומנהלה בפיקוד הסמח"ט גרשון.
כיבוש רכס הבורקין
בפתיחת הלחימה (בשעה 1700) התקדמו השיירות המסתערות בצירי הלחימה תחת אש ארטילרית כבדה של האויב, אך הארטילריה האוגדתית מנגד שיתקה אותם. כוחותינו השמידו את סוללות התותחים ואפשרו את המשך התנועה בציר ובכך הסירו את האיום על עמק יזרעאל. כוח רמי כבש את כפר דן, הסתער על "המעוז המוצק", מוצב בורקין המערבי תוך השמדת טנק "פטון", משאית תחמושת ומספר ג'יפי תול"ר וכבש אותו (שעה 2030). בינתיים התרכזו שאר כוחות החטיבה במעוז החטיבתי בעמק דותן, באזור צומת הדרכים כפר דן – כפר קוד – בורקין.
בשעה 2200 יצאה הסיירת החטיבתית דרומה כדי לחצות את עמק דותן, להשתלט על כביש קבטיה- ערבה ולהניח "חסימות" בשני הצמתים. הם נתקלו במארב חי"ר ירדני אך נחלצו ממנו תוך אבדות בלוחמים וכלים והמשיכו לכיוון צומת קבטיה. שם עלו על מארב נוסף של חי"ר ושריון ירדני. הסיירת הצליחה להיחלץ רק לאחר שנעזרה בסיוע ארטילרי.
לכיבוש צומת קבטיה שלח המח"ט כוח טנקים בפיקודו של שלמה. הטנקים חברו עם הסיירת ונערכו בדרום העמק מצפון לסוללת מסילת הברזל. עד לשעה זו מרבית כוחות החטיבה התרכזו במעוז החטיבתי. בשלב זה לאחר השמדת ארטילריית האויב שונתה משימת החטיבה, והוטל עליה לכתר ולכבוש את ג'נין.
בינתיים בגזרה הדרומית-מערבית של המרחב פעלו כוחות מצומצמים יותר בהתפתחויות המכריעות, שכללו את סוללת תותחים מתנייעים, פלוגת חרמ"ש 25 -בפיקודו של לוי מן, שתוגבר ב-10 טנקים. כוח זה כבש את מוצבי 'ענין', והמשיך לעבר 'יעבד', כשהתקדמותו מואטת בשל כוחות השהייה ירדנים וקשיים הנובעים מטיבו של השטח. (עד לשעה 2200).
חלוץ הכוח המשני הגיע ב-0200 לצומת הערבה והתגלה על ידי פלוגת סיור, אולם אש מרגמות כבדה בלמה אותו. 4 מהטנקים ירדו מהכביש ונתקעו בשדה מוקשים ירדני, השאר נסוגו לאחור. ב-0400 הגיע הכוח העיקרי ל'כופיר'. לאחר פיצול נוסף המשיכו גדוד טנקים ופלוגת חרמ"ש לקבטיה ואילו גדוד חרמ"ש וטנקי יחידת משנה אבטחו בעורף את האגף בבקעת זבבידה.
כיבוש העיר ג'נין – 6 ביוני 1967
ב-6 ביוני בשעה 0200 נמצאו הכוחות בבסיס החטיבה, בשטח הלחימה שבו רוכזה האספקה (תחמושת, דלק ומזון). כאשר המח"ט קיבל את הדיווחים מהשטח על תוצאות הלחימה מיהר לבשר כי מטרת הקרב הושגה והוא לחץ לקבל אישור "ללכת על ג'נין". האישור ניתן. המח"ט הסביר את תכניתו לרס"ן אביתר, מפקד הסיירת: "עליך לתפוס את צומת קבטיה כדי לאבטח את החטיבה מן העורף, כאשר נתקוף את ג'נין. ג'נין חשובה לנו שכן היא עיר המפתח באזור ועם נפילתה לידינו, יושלם למעשה כיבוש האזור כולו. זכור רק לאחר שתתפוס את הצומת תחל החטיבה במתקפה".
בשעה 0330 החלה החטיבה בהתקפה על רכסי ג'נין בסיוע הפגזת תותחים ומרגמות. גדוד הטנקים 39 בפיקוד אדולף הסתער מדרום לאורך הכביש המוליך לג'נין על מנת לכבוש את מעבר ההרים לעיר ג'נין. בו זמנית תקף גדוד 74 בפיקוד רמי, מרכס בורקין מזרחה לכיוון הרכס הדרום-מערבי של ג'נין, כדי לתפוס את הרכסים המערביים.
חפ"ק המח"ט עם פלוגת סיור ויחידת הטנקים של שלמה שכללה 17 טנקים, שימשו ככוח עתודה שמשימתו לכבוש את ג'נין בקרב תנועה ואש מדרום לצפון, לשטוף את צומת קבטיה, לחסל את הכוח הירדני ולהשאיר שם כוח חסימה.
בתוך שעתיים נכבשו הרכסים השולטים על ג'נין מדרום-מזרח ומדרום-מערב וגדוד 39 אף השמיד בקרב שריון 7 פטונים ירדנים. עם אור ראשון פתחה החטיבה במתקפה. הכוח של המח"ט שטף את צומת קבטיה וחדר לתוך ג'נין (בשעה 0500), בחיפוי אש טנקים מגדוד 74, וכבש אותה במהירות מדרום לצפון.
הלחימה מול חטיבת השריון הירדנית (40)
עם אור ראשון פתחה החטיבה במתקפה. הכוח של המח"ט שטף את צומת קבטיה, והיו בטוחים שעד גמר כיבוש ג'נין בידי החטיבה, יישבו באפס מעשה. בשקט ששרר מסביב נשמע לפתע שאון עמום של שרשראות טנקים מתקרבים, ומנחם דיווח על כך בקשר.
מפקד האוגדה האלוף אלעד פלד, קלט את השדר. הוא הבין כי שאון שרשראות הפלדה ששמעו מנחם, דניאל וחבריו, אין מקורו בשרידי חטיבת הטנקים הירדנית, אלא הם ראשוני הטנקים של חטיבה 40 שהוזעקה בלילה הקודם ממקום מושבה בגשר דמיה, והיא מגיעה עתה לעמק דותן. הוא פקד בקשר על המח"ט להפסיק מיד את הקרב על ג'נין ולהיערך לקראת בואה של החטיבה הטרייה.
סגן גד רפן לא שמע כלל על בואה של החטיבה הירדנית ועל כן יצא ללא חשש אל העמק, עם מספר טנקים לשם תדלוק. הוא נתקל באויב בהפתעה. ארבעה מן הטנקים נפגעו כבר במטח הראשון של אש האויב, כמה מן החיילים נפצעו קשה. במרחק לא רב מהם הבחינו סגן גד ונהג הטנק, צבי, בבית משאבה קטן, וכשהם נושאים איתם את הפצועים הם התקדמו בזחילה לעבר הבית ותפסו בו מחסה.
סגן מנחם וסגן דניאל ועימם יחידת ההנדסה שישבו בצומת קבטיה נכנסו לקרב עם גדוד השריון מחטיבה 40. צוות הטנק בפיקוד דניאל השמיד 3 טנקי אויב ואז שמע בקשר את פקודתו של מנחם לסגת. הוא שידר בחזרה: "אני נמצא בעמדות טובות חבל לסגת".
הפטונים הירדנים הגיחו ממקום מחבואם במטעים. דניאל והכוח שלו הצליחו לפגוע בתשעה טנקים ולבלום את המתקפה הירדנית קרוב לשעתיים. האש שטפה את העמק כולו. אחרי שנוכחו מנחם ודניאל לדעת מה גודל הכוח מולם, החליטו לסגת לכיוון ג'נין, שם התרכז מרבית כוחה של החטיבה. הם נסוגו מהצומת בחיפזון, בלי שייקחו עימם את יחידת ההנדסה.
משראה סגן אברהם, מפקד כוח ההנדסה, כי נותרו לבדם בשטח, החליט להזעיק עזרה מן החטיבה. בינתיים גילו אנשי היחידה גשר בטון ותחתיו תפסו מחסה.
במהלך הקרב הושמדו 2 פטונים ירדנים. המח"ט סא"ל משה בריל נפצע אך המשיך לעמוד בראש החטיבה הלוחמת וביחד עם כוחותיו עמד להשלים את משימת כיבוש העיר.
לחימת הסיירת החטיבתית
הסיירת גלשה מרכסי הבורקין וחצתה את העמק לרוחבו. כאשר הגיעו לכביש פנה סגן יוסי שיין, והוביל את הכוח בטעות לעבר צומת עראבה. לאחר שנוכח בטעותו, חזר על עקבותיו ופנה במהירות לכיוון צומת קבטיה.
במרחק מה מן הצומת עצר ויצא רגלי בליווי כוח קטן לבדוק את השטח. יוסי הבחין בצללית של טנק ועליו זקיף. לשאלה :"מן הדא?" השיב יוסי בצרור ירי. בתגובה נפתחה אש תופת ממקלעים ומתותחי טנקי אויב רבים.
מספר יוסי: "בו ברגע נפתחה אש חזקה, שניתכה מכל הצדדים עלינו ועל כלי הרכב שעמדו על הכביש. התפתחו חילופי יריות וזחל"ם הפיקוד והג'יפים עלו בלהבות. שלושת החיילים שהיו בזחל"ם נפצעו קשה וכן נפצע קשה נהג הג'יפ. לפתע הבחנתי בבית ממערב לצומת ופקדתי על האנשים לחצות את הכביש עם הנפגעים ולתפוס מחסה מאחורי הבית".
רק לאחר ששככה האש הצליח יוסי בהתגנבות יחידים להגיע אל הג'יפ והזחל"ם, שנשארו על הכביש, ולהימלט עם אנשיו משדה הקטל.
התקפת הנגד של חטיבת שיריון הירדנית (40)
בחצות ליל 6-5 ביוני 67 הגיעה חטיבת השריון הירדנית 40 לגב ההר והתפצלה בצומת ואדי אל בידן לשני מאמצים. כוח המאמץ המשני שכלל את גדוד הטנקים, פלוגת חרמ"ש וסוללת תותחים מתנייעים, נע לעבר שכם כדי להגיע לצומת ערבה. יתרת החטיבה נעה לעבר צומת קבטיה. התנועה המפוצלת של חטיבת השריון הירדנית לא התגלתה על ידי פיקודהצפון, וכאשר פתחו הפטונים הירדנים בהתקפה על דרום עמק דותן – הייתה ההפתעה של כוחותינו גדולה. כוח החסימה הקטן של בני נוי ניהל קרב שריון בשריון, הצליח להשמיד 9 טנקים ירדנים ולבלום את התקדמותם במשך שעתיים. אחר כך נסוג מצומת קבטיה תוך ניהול קרב השהיה מוצלח. בינתיים הורה מפקד האוגדה האלוף אלעד פלד למח"ט 45 להפסיק מיד את הלחימה להשלמת כיבוש ג'נין ולהיערך על רכס הבורקין לבלימת התקפת-הנגד של חטיבת שריון הירדנית. פלוגת הטנקים של גדי רפן שנעה לעבר צומת קבטיה נפגעה ראשונה. 4 טנקים נפגעו, המ"פ ומפקדים אחרים נפצעו ונגררו על ידי חבריהם ל"בית המשאבה" הנטוש בלב העמק, כקילומטר בקירוב למעוז החטיבתי.
פלוגת טנקים שנייה מגדוד 39, בפיקוד יריב בן-אהרון יצאה מיד לאחר פלוגת גדי רפן, בתנועה מג'נין ממזרח לכביש ג'נין-שכם ופתחה באש על הטנקים הירדנים, פגעה ב-5 מהם, עלתה אל ה'מעוז החטיבתי' ברכס בורקין ונערכה לקרב הגנה נייד. כוח חילוץ על זחל"מים הצליח להגיע ל"בית המשאבה", והחיילים חולצו בהצלחה רק בשעות אחר הצהרים. במקביל לקרבות שניהלו בני נוי, גדי רפן ויריב בן אהרון, עלה כוח ירדני (פלוגת טנקים וכוח סיור עם שריוניות וג'יפים) מצומת הערבה ופשט על 'המעוז המוצק' ליד כפר קוד, פגע בשיירת האספקה שבפיקוד הסמח"ט גרשון ובריכוז הדרגים והמרגמות. 3 טנקי "שרמן" ישראליים שחזרו מתיקונים הדפו את הכוח הירדני. בשעה 0930 לערך שכך הקרב, והירדנים נערכו ברכסים הדרומיים של עמק דותן ובגישות מהם כלפי דרום: צומת קבטיה וצומת הערבה.
כוחות חטיבה 45 החזיקו ברכס בורקין – כפר קוד כשהם "קצרים" מאוד בדלק ותחמושת. בהתאם ל'הערכת המצב' זו הפעילה אוגדת פלד כוחות נוספים: חטיבת החי"ר 9 בפיקוד אל"ם אהרון אבנון, שלחה גדוד חי"ר עם פלוגת סיור ותול"רים לטיהור ג'נין ולפתיחת ציר אספקה לוגיסטי ל'מעוז החטיבתי' המנותק של חטיבה 45. בשעה 1130 הגיעה שיירת תחזוקה ותגבורת מרגמות דרך ג'נין אל רכס בורקין.
נסיגת חטיבה 40 הירדנית מעמק דותן
ההתקפה של חטיבת השריון 37 הישראלית בעמק "בזק" באגפה המזרחי של החטיבה הירדנית (בבוקר 6 ביוני) היא שהביאה לנסיגת הירדנים מעמק דותן, לאחר שנבלמו ונהדפו בקרב מול הטנקים של כוחותינו. חטיבה 37 עם גדוד טנקים קלים, פלוגת טנקי סנטוריון (מחטיבה 7), גדוד חרמ"ש, פלס"ר וגדוד תומת"ים – נעה מהגלבוע וכבשה בשעות הבוקר כפרים ערביים. אחר כך התייצבה בשעה 1030 על רכס תלפיות ופתחה באש טנקים על שריון ירדני בזבבידה. מהלך אופרטיבי זה הביא לשליטה באש ונקודת תצפית אשר הביאה לשליטה באזור הכפר זבבידה (עמק בזק), שהיה בעל חשיבות מרובה לתוצאות הקרב האוגדתי של אוגדה 36 בצפון שומרון.
האבדות הקשות של הירדנים בקרבות השריון, ההתקפות הבלתי פוסקות של חיל האוויר הישראלי עליהם והאיום הממשי של חטיבה 37 באגפם המזרחי גרמו למח"ט הירדני אשר חשש לכיתור כוחו בקבטיה לבקש אישור נסיגה. ואכן הכוחות הירדנים נסוגו כמושפלים.
בשעה 1400 נאספו מרבית כוחות החטיבה אל שטח ה'מעוז החטיבתי' ברכס בורקין. בעקבות שיירת אספקה של דלק ותחמושת שהגיעה לצד הירדני, יצא כוח מגדוד ירדני להתקפה על 4 טנקים ישראליים תקועים שעמדו ליד הכביש למרגלות תל-דותן. אנשיהם מצאו מחסה מתחת לגשרון ובכך החל קרב החילוץ בעמק הדותן.
החטיבה לחמה עד כה 17 שעות, מלאי התחמושת והדלק התדלדל במהירות והלוחמים היו תשושים. מולם עמדה חטיבה ירדנית רעננה וחמושה היטב. הירדנים תקפו את כוחותינו ובתוכניתם היה אף להשמיד את הבסיס הזמני ולמנוע בכך אספקת תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות.
המח"ט נערך מול המציאות הקשה. לאור המחסור החמור בדלק, החליט להתרכז בהגנה סטטית בגבעות שליד בורקין ומול צומת קבטיה. מכאן, כך חשב, נוכל לעצור את התקדמות הירדנים.
עם תחילת ההרעשה הארטילרית פרצו טנקי האויב קדימה וכולם ירו ללא הפסק. מחצית השעה הבאה היתה קשה ביותר בחטיבה, אך בסופה הצליחה החטיבה להדוף את ההתקפה הירדנית ובהדרגה שככה האש.
בשעות שהוקצו להתארגנות נאלצה החטיבה לשנות תכניות ולהפריש כוחות לחילוץ הצוותים התקועים בעמק. מיד עם הופעת כוח החילוץ בעמק, פתחו הירדנים באש מדויקת ורצחנית. בעזרת הנחתות מדויקות ומרוכזות של ארטילריה על ידי כוחותינו, נחלצה יחידת ההנדסה לעבר המעוז החטיבתי.
למרות זאת הגיעה יחידת החילוץ לכביש והחלה להעלות על הזחל"ם את הלוחמים שהסתתרו תחת הגשרון. באותה עת ספג הזחל"ם כמה פגיעות ומספר הפצועים וההרוגים הלך וגדל. ג'וני נסוג תוך אבדות כבדות. רק לאחר ששב פעמיים נוספות ולאחר שכוח חילוץ נוסף נכשל, הצליח ג'וני לחלץ כוח הנדסה וכוח אחר חילץ את הכוח של גד רפן מ'בית המשאבה'. בפעולות החילוץ נהרגו 12 לוחמים ו-20 נפצעו. התקפתנו החלה בבוקר 7 ביוני, עם הופעת מטוסי חיל האויר במרחב העמק. מטוסים חזרו וצללו על מטעי הזיתים של קבטיה כשהם פוגעים בטנקים שהסתתרו בהם. כשתמה ההפצצה החלה הארטילריה שלנו להרעיש את האזור בעוצמה רבה. משהסתיימה ההרעשה, פקד המח"ט על כוחות החטיבה להסתער. כוחות רמי ואדולף כבשו את צומת קבטיה ואת הכפר קבטיה והכוח של לוי כבש את צומת עראבה. הצמתים נכבשו בסערה מול התנגדות קלה. כיבוש עמק הדותן הושלם.
בזכות הלחימה העיקשת של המפקדים והלוחמים ניצחנו באחד מקרבות השריון הגדולים והקשים שהיו במלחמת ששת הימים. המערכה היתה רצופה גילויי גבורה, אומץ לב, רוח התנדבות וכושר מנהיגות למופת. על מעשים אלו צוינו לשבח בקרב 2 מחיילי החטיבה על ידי הרמטכ"ל, 7 על ידי אלוף פיקוד הצפון, 18 על ידי המח"ט, ו-60 חיילים על ידי המג"דים. בקרב זה, לצד ההצלחות הגדולות, ספגה החטיבה אבדות קשות בנפש – נפילתם של 45 מטובי לוחמינו.
האנדרטה לזכרם
בצומת קבטיה ניצב גלעד מרשים לזכרם של חיילי חטיבת השריון 45 שנפלו במלחמת ששת הימים.
לוח הציון שעליו חרותים שמותיהם של הנופלים ניצב במרכזו של גל אבנים המוערמות זו על גבי זו. בגל 51 אבנים בלתי מסותתות, אבן לכל חלל. האבנים הובאו על ידי חיילי החטיבה מרמת הגולן כדי לסמל את שילוב קרבות החטיבה בשומרון ובגולן.
לצד הגלעד ניצב טנק פטון ירדני פגוע ותותחו מורכן כאילו בהצדעה אילמת לנופלים. בבסיס האנדרטה חקוקה הכתובת "כבוד ותהילה לגיבורי עוצבת הפלדה אשר בדמם קידשו את המולדת". גדר סמלית מקיפה את האנדרטה ועשויה מזחלי טנק.
מלחמת ששת הימים - כיבוש רמת הגולן
ברמה הסורית היו פזורות 5 חטיבות חי"ר, 2 חטיבות ממוכנות ושתי חטיבות משוריינות. הקו הסורי על רמת הגולן הוחזק על ידי 3 חטיבות חי"ר, ועוד 2 חטיבות חי"ר כעתודה במרחק לא רב בעורף (לצד קוניטרה). כל אחת מהחטיבות תוגברה בגדוד טנקים. בנוסף לאלה החזיק האויב כוח מחץ – 2 חטיבות ממוכנות ו-2 חטיבות משוריינות בציר המוביל מקוניטרה לגשר בנות יעקב, בכוננות לפתוח בהתקפה על ישראל.
על מנת לסכל התקפה זו, וכדי להעניק סיכוי להתקפה הישראלית, הוטל על צה"ל להגיע אל גב הרמה עם כוח שריון ניכר, שיהיה מסוגל להדוף את התקפות הנגד הצפויות של השריון הסורי.
המערך הסורי נראה בלתי ניתן להבקעה ותחושת הביטחון ששררה בלב הסורים לא הייתה חסרת בסיס. מערך הביצורים שלהם, עם שדות המוקשים ושטחי הגישה ה"מכוסים" באש ארטילריה, אכן יכול היה להיחשב כבלתי ניתן להבקעה.
מצפון השומרון לצפון רמת הגולן
בחצות ליל 7-6 ביוני 1967 נפתחה המתקפה האוגדתית לכיבוש צפון השומרון בהתקפת לילה על שרידי חטיבה 40. צוות-קרב דו-גדודי תקף לאור פצצות תאורה את המתחם הירדני וצוות סיור ופלוגת 'שרמנים' פרצו את מחסומי הנ"ט. בבוקר 7 ביוני נעה חטיבה 45 עם סיוע אווירי וארטילרי מתואם, להתקפה על צומתי עמק דותן. הצמתים נכבשו עתה בקלות רבה מול התנגדות קלה וכיבוש העמק הושלם.
בתום הקרב על עמק דותן המשיכה החטיבה בהתקדמותה בשני הצירים המוליכים מג'נין לשכם. הכוחות הירדנים נסוגו למבואות שכם, ובאותה שעה התקדמו שאר כוחות החטיבה עד טובאס ומשם ירדו לאורך נחל תרצה עד הג'יפטליק.
ב-8 ביוני בבוקר כבשו כוחות חטיבה 45 את כל אזור הג'יפטיק תוך ניהול קרב שייון מול שריון נגד פטונים ירדנים, ופלוגת ההנדסה פוצצה את גשר דמיא. ב-9 ביוני נעה החטיבה חזרה צפונה דרך טובאס וג'נין לעמק יזרעאל, ועלתה צפונה לשטח ההיערכות מול רמת הבניאס. ב-10 ביוני כבשו יחידות החטיבה את אזור נוחילה – עבסיה, עד גבול לבנון והתקדמו בכביש בניאס – מסעדה והשתלטו על שלושת הכפרים הדרוזים בצפון רמת הגולן, מסעדה בוקעתא ומגדל שמס.
מלחמת ההתשה
בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים החלו המחבלים להקים בסיסים ארעיים בלבנון, באזור המורדות המערביים של החרמון שהיה מאופיין במורדות תלולים, גאיות, צמחיה עבותה, ומספר גדול של מערות. אזור זה זכה מאוחר יותר לכינוי "פתח-לנד".
הגבול עצמו לא תוחם על ידי תוואי שטח טבעי (כגון הירדן) והיערכות צה"ל לאורכו הייתה מוגבלת מאוד. כל אלו הפכו את המקום לכר נוח לפעילות גרילה, ולקשה מבחינת פעילות צבא סדיר.
במהרה הפכו בסיסי המעבר של המחבלים בדרום לבנון לבסיסי קבע. הם הקימו מחסני אמל"ח וביצורים בכפרים ובמערות מסביב להן והגדילו את הפעילות העוינת. מספר הפיגועים עלה בצורה ניכרת: מ-14 עד סתיו 68 ל-69 בשנה וחצי שלאחר מכן. המחבלים השתמשו בכפרים הערביים שבחלק הגבול הישראלי למקומות מסתור ומשם היכו וברחו חזרה ללבנון. צה"ל הזהיר את ממשלת לבנון ואף הגיב בפעולות כנגד בסיסי פת"ח.
לאחר מבצע "תשורה" (פשיטה על שדה התעופה בבירות שבא בעקבות תקיפת מטוס אל-על באתונה) החלה ממשלת לבנון בהגבלת פעילות המחבלים: היא הטילה עוצר בלילות על כפרי הגבול, ואסרה על הפלסטינים גישה לאזור הגבול.
ב-2 בנובמבר 1969 נחתם בחסות נאצר "הסכם קהיר" בין ערפאת לרמטכ"ל הלבנוני. הסכם זה נתן תוקף רשמי לשהיית הפלסטינים בלבנון, אִפשר להם שלטון עצמי במחנות הפליטים והביא לשחרור כל האסירים הפלסטינים. המחבלים התחייבו בתמורה להרחיק את הפעילות החבלנית מהכפרים ומדרום-לבנון (כמובן שאלו לא כובדו).
השליטה הפלסטינית "בפתח-לנד" הייתה מוחלטת והאוכלוסייה השיעית עמדה מנגד חסרת ישע, מלבד התנגדויות אלימות מעטות.
הפעילות החבלנית רק גברה עם הזמן והגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-70.
הפעילות הייתה נרחבת וכללה הנחת מטענים, מוקשים, מארבים, ירי נק"ל ומטל"רים (מטולי רקטות) ופעילת ענפה נוספת. עד ליום המבצע יצאו משטח לבנון 61 פעולות טרור ובהן נפגעו יישובים, נהרגו שבעה אנשים ונפצעו שמונה. הישוב שסבל בצורה הקשה ביותר היה קריית שמונה שפעם אחרי פעם ספג פגיעות ואנשיו נאלצו להתמודד גם עם קשיים כלכליים וחברתיים. התושבים החלו לגלות נטייה לעזוב את העיר (בעיקר לאחר ארבעת מטחי הקטיושות הרצופים בחודש מאי) ומדינת ישראל החליטה להילחם בכל כוחה כדי להביא שקט ליישובי הצפון.
מלחמת ההתשה - מבצע "קלחת"
בתקופה שבין מלחמת ששת הימים לראשית שנות ה-70, יזמו המחבלים פעולות "פגע וברח" מכיוון ירדן וסוריה לעבר ישראל, על ידי ירי מעבר לגבול, הסתננויות לצורכי מיקוש וחדירות עמוקות יותר, בעיקר מתוך כוונה להגיע אל מרכזי האוכלוסייה הערבית הנמצאת תחת שלטון ישראל, כדי להפיח בה את רוח המרי. צבאות ירדן וסוריה הגישו למחבלים את מלוא הסיוע שנזקקו לו. פעולות הגמול של צה"ל הוכיחו, הן לירדנים והן לסורים, כי "העסק אינו משתלם". לנוכח פעולות הגמול, חייב הסיוע שהושיטו הצבאות הסדירים למחבלים למעורבות גדולה יותר שלהם ממה שתכננו.הפעילות החבלנית בצפון
בזכות תמיכת הסורים בפעילותם הקימו המחבלים בשטח סוריה בסיסי קבע שמהם יצאו לפעולות נגד ישראל ושם רוכזה האספקה והתחמושת לפעולתם. לבנון שלא היתה מסוכסכת עם ישראל ותנאי השטח באזור הצפון, גרמו לכך שהמחבלים יעדיפו לבצע את פעולותיהם מתוך שטח לבנון. כמו כן הקשתה חולשתה הצבאית של לבנון למנוע את פעילות המחבלים מתחומה.
בשני שלבים עיקריים התפתח תהליך הדרגתי של חדירת מחבלים ללבנון, בעיקר מסוריה בין השנים 1967 לסתיו 1970. בשלב הראשוני עד סתיו 1968, נשארו בסוריה בסיסי הקבע של המחבלים והם פעלו בתדירות נמוכה משטחי לבנון. הם התערבו באוכלוסייה הלבנונית, רכשו בתים בכפרים והקימו בסיסי מעבר. בשנת 1968 בוצעו רק 11 פעולות נגד ישראל משטח לבנון.
בשלב השני, מסוף שנת 1968 ואילך, התגבשו דפוסים ארגוניים חדשים של פעילות חבלנית משטחי לבנון – בסיסי המעבר הפכו לבסיסי קבע ומרבית שטח המורדות הדרומיים של החרמון שבתחומי ריבונות לבנונית הפכו למובלעת בשליטה מעשית לבנונית. עימותי המחבלים עם המשטר הלבנוני רק תרמו לכוחם ואכן לבסוף נאלץ המטכ"ל הלבנוני לחתום על הסכם קהיר המהווה הכרה בשליטתם של המחבלים בדרום לבנון. שטח המובלעת קיבל את הכינוי ארץ ה'פתח' – "פתחלנד". תדירות פעולות האיבה כנגד ישראל הלכה וגדלה ובמשך שנת 1969 בוצעו 97 פעולות לפחות.
למרות עובדה זו נשארה תגובת צה"ל מוגבלת בעיקרה – מארבים, פשיטות זהירות (על ידי יחידות חי"ר), הפגזות משטח ישראל ואף הפצצות מהאוויר. התגובות גרמו אבדות למחבלים אך לא הפסיקו את פעילותם. לישראל לא היה עניין להכות קשה בשטח לבנון, כי לבנון נחשבה כארץ ידידותית, ולמרות העובדה שפעילות חבלנית בלבנון היתה כמעט ממוסדת, נתקלה ישראל בקשיים במישור הבינלאומי בהסברת פעילותה התוקפנית, כביכול, כלפי מדינה זו.
בראשית 1970 הוחמר המצב. 40 יום לפני תחילת המבצע בוצעו מלבנון 61 פעולות חבלה וירי, ובעשרת הימים שקדמו למבצע נהרגו 7 אזרחים ישראליים ו-8 נפצעו.
עד כה התאפיינה לחימת צה"ל בהגנה ואבטחה בהיקף מוגבל, בשילוב פעולות גמול שהיו מסתכמות בירי ארטילרי או ירי מטוסים לתקיפת מטרות קרקע. אולם בגישה החדשה, כדי למנוע פעילות חבלנית לטווח ארוך יותר, הבינו כי יש לחדור לבסיסיהם ולהשמיד את אמצעי הלחימה שברשותם. עיקר החידוש במבצע היה השימוש בשריון בשטח הררי קשה, ולפיכך היה צורך להשתמש בכוחות הנדסה מתוגברים.מובלעת ה"פתחלנד"
ב-7 במאי 1970 הוצאה הפקודה ליום שבת 10 במאי. חטיבת "ברק" הופקדה על ביצוע מבצע זה. חטיבה זו הייתה מורכבת מכוחות סדירים והגנה באופן שוטף על גבול הצפון.
בגזרת היעד היו כ- 700 מחבלים שאורגנו בכ-16 בסיסים, בקבוצות קטנות ששכנו בכפרים ובחיק הטבע. היעד העיקרי של המבצע היה המחבלים והסייענים, אך גם כוחות הצבא הלבנוני – גדודי חי"ר מתוגברים בטנקים ושריוניות, ובנוסף להם בגזרה שהה גדוד תותחי שדה לבנוני. ההנחה היתה כי מידת התערבות הצבא הלבנוני תהיה מוגבלת וככל שיובהר לשלטונות יותר מהר כי בכוונת כוחותינו להתרכז במחבלים ובמסייעים, תקטן התערבותם זו. בהתאם להנחה זו ניתנה הוראה לא לפתוח באש על צבא לבנון ללא אישור אלוף הפיקוד.
בפקודות המבצע הוטל על כוחותינו להיכנס ל-5 כפרים ולהשתלט עליהם: אל-מרי, רשיא אל-פוחאר, חמם, שובא וחבריה.
התנועה אל היעד
לאחר חצות נעה החטיבה לעבר שטחי ההיערכות על שרשראות בשני צירים. מיד עם מעבר הגבול הופעל הסיוע הארטילרי על כל היעדים שהיו לאורך הציר, במקביל להתקדמות. הכוח הראשון שנכנס ללבנון היה בפיקוד רס"ן דני. הטנק הראשון שהוביל את הכוח טעה זמן קצר לאחר מעבר הגבול וסטה מהנתיב מערבה. רס"ן דני המשיך בדרך המקורית וסגן עמנואל שהבחין בטעותו חזר כמאסף.
כ-10 דקות לאחר חציית הגבול תפס כוח החסימה את גשר אבו-זיבלה, וכך בודד את אזור הפעולה בגזרה זו מפני אפשרות של התערבות כוחות לבנוניים. הכוח נע במהירות רבה והמתח גבר עם הכניסה לכפר. אולם התושבים היו מופתעים לחלוטין ויצאו לרחובות כשהם מתבוננים בטור השריון החוצה את כפרם, חלקם אף נופפו בידיהם לשלום.
המכשול
צפונה לאל-מרי נפסקה הדרך והחל תוואי בלתי מוגדר. במקום זה נפתחה אש נקל על הכוח, בעיקר אש צלפים ולא ניתן היה לזהות בבירור את מקור הירי. הסמג"ד פקד לסרוק עצמים חשודים באש מקלעים, אך לא לירות על אזרחים ובתים, אלא אם כן זוהו כמקורות אש. הכוח המשיך בדרכו תוך כדי ירי שוטף עד שהגיע למקום שבו נראתה הדרך ממוכשלת ונראו סוללות עפר החוסמות אותה. הכוח ניסה לעבור את המכשול משמאל ולפי דיווחי המודיעין היו צריכים למצוא נתיב עוקף בכיוון זה. הפרשי הגובה בין הטרסות החקלאיות לא אפשרו את הדבר. ניסיון איגוף ממערב היה כרוך במעבר בתוך חורשת זיתים סבוכה וכוח קטן שנכנס לשם נתקל במארב מחבלים וטרקטור נשלח לפינוי הדרך. הכוח ניסה דרכי גישה נוספות אולם השהייה וההמתנה לפינוי הדרך סיכנו את הלוחמים שהיוו מטרה נוחה לצליפה. המג"ד סא"ל יהודה, ניסה למצוא דרך עוקפת מהצד השני. במקביל נשלחו כל הכלים ההנדסיים כדי ליצור נתיב חדש על הטרסות. טנק מכוח המג"ד "נתקע", המג"ד נותר בודד בשטח וכעת המתין לבוא המח"ט.
המחבלים שראו כי הכוח מתעכב, החלו להפגיז ולצלוף מטווח קצר על הטנקים המנסים להתקדם. יחידות הארטילריה הלבנונית החלו להפגיז את ריכוז הכוחות ליד המכשול, דבר שלא היה צפוי ואף תמוה, מכיוון שהפעילות תוכננה רק כנגד מחבלים. הפגזות אלה גרמו לכוחותינו פצועים אחדים באיזור אל-חירבה. הדחפור שלא היה משוריין ופעל בחיפוי הטנקים התפוצץ מפגיעת נשק קל. המחבלים התארגנו שוב והחלו בהקמת מכשולים חדשים. בעת שכלי ההנדסה היו עסוקים בפינוי המכשולים והטנקים וניסו למצוא דרך איגוף, נעצרה החטיבה כולה. הציר נפרץ רק לאחר 4 שעות ותוכנית המקורית נפגעה. טור השריון עמד צפוף וכל אותה עת צלפו המחבלים על הכוח. חיל האוויר הופעל והפציץ את המטרדים.
פריצת הדרך
בשלב זה של הפעולה שונתה תוכנית הפעולה כתוצאה מהעיכוב הנכבד בלו"ז. המאמץ רוכז כעת לעבר "חבריה". גדוד "סער" ו"סופה" יפעלו בו במשותף ולאחר מכן ינועו לעבר כפר חמם וכפר שובא. הכוח נע על שביל שהתפתל בתוך חורשת עבות – מקום אידיאלי למארב כלי רכב.
הטנק של רס"ן דני נפגע, דני זינק ממנו באומץ רב כשירי מחבלים ממשיך לצלוף בו ובאנשיו.
הקרב ליד גשר שקעא
לאחר פציעתו של רס"ן דני מצליפת אש המחבלים על הטנק שלו, הורה יהודה לסרן פינייה להמשיך לדהור קדימה. כוח יהודה נע לעבר גשר שקעא, תפס עמדות חיפוי להגנה על כוח פינייה. כוח פינייה החל ולרדת וגילה טנקים לבנונים. רק לאחר אישור מיוחד נפתח קרב היריות בין הטנקים.
על הקרב מספר אהוד מפקד כוח: "תוך כדי ירידה במדרון לעבר הגשר ראיתי פגיעות מימין של טנקים לבנונים. על כיפה סמוכה ראיתי מחבלים שירו לעברנו מנשק קל. בתגובה השבנו אש והמשכנו. לפני הצומת ספג הטנק של חפני פגיעה בצריח, אך הפגז לא חדר. הטנק הלבנוני ירה משלוחה שליד הגשר. מיד נכנסתי לעמדה ויריתי לעברו. בפגז השלישי פגעתי בו בין הצריח לתובה. בינתיים פתחה הארטילריה שלנו באש לעבר הטנקים הלבנונים וכך אפשרה לנו לשפר עמדות. בכביש מאחור המשיכו לנוע הכוחות לעבר 'חבריה', לפתע ראיתי טנק לבנוני נוסף. יריתי ופגעתי בו והוא הסתלק. טנק אחר הופיע ופגעתי גם בו. בתוך כפר כוכבא ראיתי טנק המתרוצץ בין הבתים. ניסיתי לפגוע בו ללא הצלחה. יריתי מספר פגזים לעבר חיילים לבנונים שהתרכזו ברחבה…"
הקרב האוירי
לקרב בגשר שקעא קדם קרב אווירי. שני מיגים סורים צללו לעבר הטור המשוריין שחנה על הדרך. המקלעים פתחו באש לעבר המיגים. אחד המטוסים ספג פגיעה מירי מקלעים והתרסק, שני הופל על ידי שני מטוסים ישראליים. לא הרחק משם התפתח קרב אווירי נוסף בין מטוסי קרב ישראליים ומיג 17.
הסורים איבדו 3 מטוסים ושני מטייסיהם נהרגו. מרגע זה ואילך לא חדרו יותר מטוסים סורים לאזור שבו פעל צה"ל. בפעולה זו של המיגים הסורים הסתכמה למעשה כמעט כל העזרה למחבלים המותקפים ב"פתח-לנד" שהושיטה החזית המזרחית, שבה היו מאורגנים צבאותיהם של סוריה, עיראק וירדן.
המבצע בציר הדרומי
בעת שהחלוץ של חטיבת "ברק" לחם בטנקים הלבנוניים מול גשר שקעא בדרכן לחבריה, פעל כוח אחד בציר הדרומי המוליך לכפרים רשיא-אל פוחאר, כפר חמם וכפר שובא. הכוח העיקרי הורכב מיחידת "אגוז" מתוגברת בטנקים של "ברק" בפיקוד משה ובכלי הנדסה. בכפרים ובחורשות סביב ישבו מחבלים בתפזורת. תנאי השטח עמדו לטובת כוחותינו.
מטוסי חיל האוויר תקפו את יעדי המחבלים כאשר נעו הכוחות מזרחה. המחבלים הגיבו באש נ"מ רצינית שצמצמה את חופש הפעולה של חיל האוויר. בכפר רשיא-אל פוחאר נסו המחבלים על נפשם ברגע ששמעו את שאון הטנקים. לכפר חמם פנתה יחידת "אגוז", לכפר שובא פנתה חטיבת "ברק".
בשטח לבנון חיבלו המחבלים בגשר אסטרטגי, הסתתרו במערות שבמצוקים וארבו לכוחות שניסו להגיע לכפרים. מן המצוק שבחורש נורתה אש לעבר כוחותינו, כוח של חי"ר שהגיע לפני השריון קיים מגע אש עם האויב. אחר כך הגיעו הטנקים והופעתם שמה קץ במהירות לחילופי הירי. מספר פגזים שנורו למערת המחבלים גרמו לפיצוץ כל מצבור חומרי הנפץ. שוב נפרצה דרך עוקפת מכשולים בעזרת כוחות ההנדסה, הישר לכפר חמם.
תוך כדי תנועתם בכפר ארעה תקרית מעניינת: הטנקים החלו להתקדם בדרך הראשית של הכפר כשהם יורים לכל עבר. בהגיע הטנק המוביל למרכז הכפר קרסה הדרך תחתיו. הטנק נטה בשיפוע מסוכן לצד, נעצר וחסם את הדרך ליתר הטנקים והזחל"מים. כוח חילוץ פתח מעבר בטוח לצד הכלי, וברגע שהתפרסו הטנקים החלו כוחות החרמ"ש בטיהור.
אנשי הפתח שנתפסו בכפר סיפקו מידע רב ועדכני. מפקדה נוספת עמוסת נשק בכפר ומצבורים נוספים בסביבה נתפסו והכפר טוהר עד רדת החשיכה.
המבצע בציר הצפוני
כמתוכנן, הכוח דהר קדימה כשהוא סופג צליפות אויב בדרכו. אחד הקצינים נפצע. מוצבי מחבלים מצדי הדרך המטירו אש טנקים ותותחים.
בבדיקות שנערכו בכפר התברר איזה בתים שייכים למחבלים או לאלה הקשורים לארגוני טרור. בצורה זו מצאו אנשינו דרכם בקלות אל המפקדה הראשית, המרפאה האזורית של המחבלים, אל מחסן הנשק הגדול ואל בית הדפוס שלהם.
במערה הסגורה בשתי דלתות ברזל בכפר נמצאו שני משגרי קטיושות וארבעה משגרים. חומר הנפץ שפוצץ את דלת הכניסה גרם גם לחומרי הנפץ שבמערה לבעור, והמערה בערה באש מלווה בפיצוצים.
היום השני
לאחר שהיית לילה בשטח אויב בעקבות העיכובים הממושכים שנגרמו, התחדשו עם בוקר הסריקות בכל הכפרים ובבסיסי המחבלים הפזורים על הגבעות. במקומות אלה היו עשרות מחנות קטנים לעשרות מחבלים. רבים מהם השאירו אחריהם את כלי נשקם ונסו. כמו בכפרים שנסרקו קודם לכן נמצא שלל תחמושת רב. בכפר חמם התגלתה מפקדה של ארגון "אל-פתח".
בצהרי היום החל הטור המשוריין לנטוש את האזור. הפעם הייתה התקדמות מהירה, לאחר שהדרך הוכשרה מחדש על ידי יחידת ההנדסה. השטח כולו היה שקט ובשליטה מלאה של צה"ל.
סיכום
ניתן לקבוע נחרצות כי מבצע "קלחת" התנהל נגד תנאי השטח. תקוות המחבלים לשיתוף פעולה מצד לבנון נתבדתה. המחבלים לא היוו אויב רציני לצה"ל והפעולה הוכיחה להם כי אינם בטוחים אף בבסיסיהם המרוחקים.
במבצע זה השיגה חטיבת "ברק" את כל מטרותיה בלא שום הרוג. למרות כל הקשיים לא השאירה החטיבה כלים בשטח.
מבחינת צה"ל בכלל והשריון בפרט, הופקו במבצע "קלחת" מספר לקחים מהותיים בתפקוד לוחמת שריון בשטח הררי וסגור ובנושאי חילוץ ופינוי הנדסי. בתחומים אלה לא היה לצה"ל ניסיון עשיר ומכאן גם חשיבותו הגדולה של המבצע במימוש המדיניות של רדיפת מחבלים. בשלב מאוחר הסתבר כי המחבלים הוכו מכה מורלית קשה ואנושה. בעקבותיו, הוחלף רוב כוח האדם שלהם באזור החרמון וגם רבים מבסיסיהם הועתקו רחוק יותר מגבול ישראל לעומק החרמון.
מלחמת ההתשה - מבצע "קיתון"
בשנים 1969-1968 בעוד מלחמת ההתשה נמשכת בחזית התעלה ותובעת קורבנות רבים, הייתה חזית רמת הגולן שקטה. עוצבת "ברק" שישבה ברמת הגולן באותה תקופה ניצלה זמן זה לאימונים.
קו הגבול שהיה שקט כמעט לחלוטין מתום מלחמת ששת הימים, התעורר לפתע ביום 10 בדצמבר 1969. באותו יום פתחו הסורים באש טנקים בהיקף נרחב לעבר מוצבים בדרום הרמה. תוך חודש ביצעו הסורים כ- 50 תקריות ביניהן הפגזות ארטילריות, מעשי חבלה, חדירות של חיילים סורים והגזרה התחממה שוב לקראת 1970.
הסורים שפגעו ביישובים ובמוצבי צה"ל לאורך תקופה, ספגו פגיעות קשות בתגובה. אולם הם התעלמו מהאזהרות – במארב שהוצב למיכלית צבאית שנסעה ברמת הגולן בקרבת קוניטרה נהרג חייל צה"ל, ותקיפת מוצב צה"ל הביאה את התוקפנות הסורית לשיאה. בכל גזרת הפסקת האש נפתחה אש ארטילרית (ממוצב החרמון, דרך קונייטרה, מרום גולן, חושנייה… ועד לגבעת יואב).
לאור המצב הוצמדו מחלקות טנקים לחלק ניכר מהמוצבים, וצה"ל הגיב על כל פעולה סורית. לאחר דיונים הוטלה על עוצבת "ברק" המשימה להגיב לאורך כל הקו הסורי הקדמי, ואחר כך לקחת חלק בפשיטה משוריינת על המוצבים הסורים.
התנועה אל היעד
בשעות הבוקר החל השריון לנוע. ריכוך ארטילרי ואווירי שהחל קודם לכן הביא לבריחת חלק מהקצינים הסורים מן המערכה עוד בטרם קרב. בראש טור השריון הישראלי נע כוח בן 5 טנקים בפיקוד סרן משה הראל סמג"ד "סער". הכוח תפס עמדות חיפוי ולאחר מכן פרש מהשדרה החטיבתית, תפס עמדות קרב והחל בירי.
את כוח החטיבה הוביל עתה כוח חיפוי דרומי, 9 טנקים בפיקוד סרן משה ורבין סמג"ד "סופה". הכוח התפרס מול מטרותיו ותוך זמן קצר השמיד את כולן.
המצב בכוח הדרומי היה שונה, השטח היה מישורי ולא אפשר לתפוס עמדות קרב טובות. ברגע שעלו הטנקים לעמדות נורתה עליהם אש נ"ט מדויקת ושני טנקים נפגעו. בעזרת חיל האוויר הושמדו עד מהרה טנק אויב ותותח נ"ט שהטריד את כוחותינו. על הכוח שנועד לפרוץ את הגבול, כוח שריון בן 15 טנקים, פקד מג"ד "סופה" סא"ל יהודה בכר. תחת פיקודו נעו שתי פלוגות, בפיקוד משה וקס וסרן פנחס רסנר ז"ל. בשעה 1230 חצה הכוח הראשון בפיקוד סרן משה וקס את הגבול בטנקים רתומים ל"נוכרים" (אמצעים לפריצת שדה מוקשים). משימתו הייתה לפרוץ דרך בשטח ההפקר עד מוצב האו"ם ומשם לנוע עד עורף מוצב האו"ם ומשם עד עורף מוצב "ארבעת הבתים", לכבוש אותו, לטהרו ולפוצץ את מתקניו.
כיבוש המוצבים
סרן וקס נכנס למוצב "ארבעת הבתים" בכוח של 4 טנקים. באותו רגע שמע צעקה בקשר "שני תומ"תים סורים מכוונים אליך!" "לא זיהיתי אותם", המשיך וסיפר סרן משה וקס "אך תוך חצי דקה קיבלתי שדר נוסף שהם הושמדו… אני הובלתי תוך כדי ירי. במוצב החלה התרוצצות של אנשים שלא גילו התנגדות רצינית… אחרי רבע שעה של אש רצינית וטיהור הייתה פתאום איזו דממה וחיילים סורים החלו לצאת מהחפירות…" עם כיבוש המוצב החלו אנשי ההנדסה להכין אותו לפיצוץ. נאספו השבויים הסורים, סך הכל 23 חיילים.
בינתיים הופנו פגזי ארטילריה סורית לעבר הטנקים ותוך תצפית על המתרחש בסביבה והשבת ירי, דילגו לעמדות אחרות. באותה שעה חצה החפ"ק החטיבתי את הגבול, ובחפ"ק הפיקודי שנמצא בתל פארס – היו אלוף הפיקוד מוטה גור, סגן מפקד גייסות השריון תא"ל אלברט מנדלר, הרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר לב, ושר הביטחון דאז, משה דיין.
כיבוש המוצבים
טנקי גדוד "סער" בראש כוח משנה בפיקוד סרן יצחק רבין שהובהל במיוחד לפעולה זו מקורס מ"פים, הגיעו לדרך המנהלה הסורית, נעזרו בחיפוי הטנקים של סרן וקס שהשלים בינתיים את כיבוש מוצב "ארבעת הבתים". כוח רבין כבש את "צידא", וסרן אבי שריד כבש את מוצב "אל-חנות", המוצב הדרומי ביותר שנכבש. כעת נותר להם להציב חסימה כלפי מזרח.
כל פעולת גדוד "סער" מעבר לגבול עד לסיום כיבוש מוצב אל-חנות ומיקום החסימה של כוח רונן נמשכה כשעה ועשרים דקות. בשעה 1600 דיווח המג"ד, רס"ן אורי ברז למח"ט אל"ם משה בריל כי השלים את ביצוע משימותיו.
בשלב זה החליט המח"ט לנצל את ההצלחה, פנה לאלוף הפיקוד וביקש אישור להכניס את כוחות החיפוי לעבר שני המוצבים הצפוניים, אום לוקאס ותל דרעיא.
סרן משה ורבין סמג"ד "סופה" החל לנוע לעבר מוצב אום-לוקאס, נתקל באש צפופה והזעיק כוח לעזרה בפיקוד סרן אורי עופרי וסג"ם יששכר חרמץ ובכוחות משותפים כבשו את המוצב. מיד בתום הכיבוש, נחתה במפתיע אש ארטילרית סורית ובדיוק רב על המוצב.
הכוח בפיקוד סמג"ד "סער" סרן משה הראל יועד לכבוש את מוצב תל-דרעיא. סרן הראל מספר: "נענו קדימה כאשר שני טנקים בתנועה ושניים מחפים. השטח נראה לנו בהתחלה כקשה למעבר, אז הסתבר כי אין בעיות מיוחדות. החיילים הסורים ישבו בתוך מחפורת, הם למדו כי אין טעם להיות בתוך הבונקר, ולאחר מספר צרורות יצאה קבוצת חיילים סורים מן המחפורת, וכאילו הסתערה על הטנק. אך מיד נעצרה, נעמדה לפני הטנק, הרימה ידיים וביקשה להיכנע. המט"ק לא ידע בדיוק מה לעשות. הוא לא ידע ערבית, ולא היה עמנו כוח חרמ"ש. היו לנו טנקים בלבד."
סרן משה הראל, ששלט בערבית, ירד מהטנק שלו ותחקר את השבויים. עד מהרה התברר לו כי כל הקצינים נעלמו, והשבוי בעל הדרגה גבוהה ביותר היה רב-סמל. בעזרת השבויים העמיס סרן הראל את כל השלל שבמוצב על הטנקים ובעזרת הרס"ל הסורי נהג את התומ"ת אל השטח הישראלי.
אלא שדווקא אז נפל החלל הראשון. הפגזת פתע סורית ניחתה פתאום על מוצב דריעא, איש צוות נפגע קשה מרסיסים בבטנו, עוד בטרם חצה את הגבול חזרה.
פיצוץ מוצב "4 הבתים"
עם כיבוש המוצב החלו אנשי ההנדסה להכין אותו לפיצוץ, ונאספו השבויים הסורים, סך הכל 23 חיילים. בינתיים הציב כוח המג"ד סא"ל יהודה בכר חסימה, זיהה שלושה טנקים סורים והשמיד אותם. בינתיים החלו פגזי הארטילריה הסורית לנחות בסביבת הטנקים. הללו סגרו מדפים לפי פקודת המג"ד ודילגו לעמדות אחרות, תוך תצפית על המתרחש בסביבה.
גם החפ"ק החטיבתי חצה בינתיים את הגבול והתמקם בין מוצב האו"ם למוצב "ארבעת הבתים". בחפ"ק הפיקודי בתל-פארס, נמצאו אותה שעה, אלוף הפיקוד מוטה גור, סגן מפקד גייסות השריון תא"ל אלברט מנדלר ז"ל, הרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר-לב, ושר הביטחון משה דיין.
תוצאות
המכה שניחתה על הסורים במבצע "קיתון" הייתה ניצחת. 6 מוצבים נכבשו, 50 בונקרים ומצדיות פוצצו, 20 תותחים הושמדו וכ-36 טנקים סורים נפגעו והוצאו מכלל שימוש. כ-350 חיילים סורים נהרגו ו-38 שבויים נלקחו יחד עם שלל רב. הסורים למדו את לקח "קיתון" והגזרה ברמת הגולן נכנסה לתקופה ארוכה של שקט יחסי.
ייחודו של מבצע זה היה בעוצמתו. כוח שריון גדול יחסית רוכז לקרב ההבקעה בגזרה הצרה. חטיבת השריון ברק הוכיחה ניידות וכושר תמרון בתנאי שטח קשים, תותחנות מעולה והפעלה מהירה של הטנקים בתנועה ובאש. ההכנות לקרב בוצעו בשלמותן, בהתראה קצרה של 24 שעות. הסורים אף הם גילו העזה, בהביאם את עתודות השריון שלהם לזירת הקרב, ובהפעילם אש ארטילרית כבדה במשך כל שעות המבצע על כוחותינו בשטחם ובשטחנו. בקרב במבצע "קיתון" איבד צה"ל 10 מלוחמיו, רק אחד מהם היה בכוח הפושט מעבר ל"קו סגול".
במכתב הערכה ששלח אלוף הפיקוד מוטה גור אל מח"ט "ברק" הוא כתב: "…אינני יכול שלא להביע את התפעלותי ותודתי מקרב לב. להבקיע מערך, לטהר מוצבים, להשמיד טנקים ולחזור שלמים – זה צריך לדעת! אין ספק כי הצלחה כזאת מעודדת את כל רמות הפיקוד בצה"ל ובמדינה לקבל החלטות נועזות בעת הצורך."
מלחמת יום הכיפורים
עלילותיה של עוצבת "ברק" במלחמה זו נישאו למרחוק והדים מסיפורי המלחמה הגיעו לכל בית ישראל. העוצבה סבלה אבדות קשות ולרגע נדמה היה כי נשחקה עד תום. או אז התנערה מן האפר והייתה לחוד החנית של צה"ל והבקיעה את הדרך אל תוך המובלעת בואכה דמשק. ערב מלחמת יום הכיפורים היה קו ההגנה הקדמי של רמת הגולן מן החרמון בצפון ועד רמת מגשימים בדרום – גבול בן כ-80 ק"מ – באחריותה של העוצבה. עד לצהרי יום ראשון הייתה העוצבה יחד עם כוח סדיר נוסף -כוח השריון הישראלי היחיד, עד לעלייתם של כוחות המילואים לרמה. כוחות אלה ניצבו מול המתקפה הסורית.
מלחמת יום הכיפורים נפתחה כאשר האויב מנצל את גורם ההפתעה ואת עדיפותו בכמות הכלים והלוחמים. הקרבות החלו בחדירתם של מטוסים שהפציצו את עמדות צה"ל ברמת הגולן. זמן קצר לאחר מכן פרצו מאות טנקים סורים, בסיוע ארטילריה וחי"ר, לתוך ישראל לכיוון חושניה – סינדיאנה – נפח. במשך חמישה ימים התנהלו קרבות מרים ואכזריים על השטח הצר של הרמה. הגזרה הדרומית הייתה זו שנשארה באחריות עוצבת "ברק", שקיבלה תגבורת קטנה. כוחות שריון בגזרה הצפונית והדרומית ניהלו מאבק אמיץ וקדחתני, אולם טנקים סוריים נתגלו בקרבת נפח. בניסיון להגן במעט הכוחות התשושים הנמצאים באזור יצאו כ-5 טנקים בלבד כנגדם כדי להגן על המעוז הגדול ביותר – מחנה נפח. בניסיון ההבקעה נהרגו המח"ט, סגנו וקצין האג"ם החטיבתי. טנק בודד של צביקה שלחם קודם לכן לבדו על "ציר הנפט" ופגע בטנקים סורים רבים, ביצע תנועת איגוף, ולחם עד שאחרון אנשי החי"ר הסורים נהרגו או נמלטו. פעולה זו צוינה רבות לשבח, והיא הפעולה הידועה ביותר מבין כלל הקרבות שבהם לחמה החטיבה. מחנה נפח נותר בידי כוחות צה"ל, וניסיון החדירה העמוק ביותר שביצעו הסורים ברמת הגולן סוכל.
בימים הבאים נהדפו הסורים חזרה אל מעבר לגבול, וכוחות העוצבה לאחר שהתארגנו מחדש פרצו ראשונים אל תוך שטח סוריה. לוחמי העוצבה, שבימי המלחמה עמדו מול השריון הסורי כדי למנוע מהאויב לנצל את יתרון הכמות ואפשרות הפריצה, התארגנו מחדש והשתתפו במלחמת ההתשה.
כשלון היוזמות המדיניות
לאחר תקופה נשיאות ארוכה של נאצר כנשיא מצרים שלאורכה גילה עוינות רבה כלפי ישראל, סאדאת הפיח רגשות תקווה לשלום בקרב ישראל כשרמז על כוונותיו העתידיות. אך עם תפוגת התוקף של הסכם הפסקת האש בין מצרים וישראל, סאדאת הכריז על השנה הקרובה כ"שנת ההכרעה" במלחמה. הדרך כעת למלחמה במזה"ת- הובטחה.
תוכנית המלחמה המצרית-סורית
מצרים וסוריה לא יכלו למצוא זמן טוב יותר לפתיחת ההתקפה מיום 6 באוקטובר 1973. היה זה יום הכיפורים, יום חודש הרמדאן ונוסף על כך תעלת סואץ הייתה באותו יום בשפל ונוחה לצליחה. שעת הצהרים כפשרה ברמת הגולן ובסיני לא סינורה אף אחד מהצדדים.
הסורים שתכננו לכבוש את רמת הגולן תוך 18 שעות ולייצב קו הגנה על הירדן, החלו מקדמים דיוויזיות כבדות לגבול עם ישראל, התחמשו בהתאם ויזמו התקרבות עם ברית המועצות. המלחמה היוותה את הפתרון היחידי לכיבוש מחודש של רמת הגולן ואמצעי לחץ על ישראל בשאלות אחרות.
המצרים לאורך תעלת סואץ פרסו כחמש דיוויזיות חי"ר, 80 אלף חיילים, מדרום לה לאורך האגמים ומפרץ סואץ חמש דיוויזיות משוריינות מתוגברות בחטיבת נחתים וכוחות קומנדו, 50 אלף חיילים. על כל הכוחות נוסף סיוע ארטילרי שמנה למעלה מ-15 אלף תותחים ומרגמות וסיוע אווירי של טילים נ"מ וטילי קרקע-אוויר.
היערכות ישראל בגבולות הצפון
למרות שהלחימה בזמן זה מתרכזת בגבול ירדן ("ארץ המרדפים") התמקדה ההיערכות לאפשרות מתקפה ערבית בגבולות סוריה ומצרים דווקא – המדינות שחימשו את צבאותיהן. לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש רמת הגולן, לא הייתה עוד לסורים עדיפות טופוגרפית על ישראל. ישראל שלטה בהרים ובתלים החולשים על הרמה. ישראל נערכה להגנה על הרמה ממתקפה סורית לאורך "הקו הסגול" בחפירת תעלות נ"ט בצפון הרמה, בשימוש בגבול טבעי (נחלים) וכאמור בהקמת חטיבת שריון חזקה להגנה מרחבית ושוטפת על הרמה – היא עוצבת "ברק".
ההונאה הערבית
תכנית ההתקפה המצרית-סורית ופריסת הכוחות לוו כל אותם חודשים בצעדי הסוואה בכמה מישורים על כוונת המלחמה:
הונאה דיפלומטית
עד הימים האחרונים לפני המלחמה נפגש סאדאת עם שליחים שייצאו מארה"ב כדי לתווך בסכסוך. ביום הפגישה האחרונה עם סאדאת, הצהיר שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר: "שום דבר דרמתי לא יקרה באוקטובר." אמירה שהתפוגגה ימים ספורים אחר כך.
הונאה צבאית
מצרים ערכה תרגילי גיוס המוניים שלא הוסתרו מישראל, האופן השכיח בו נעשו הגיוסים והפיזורים עבדו כאפקט "זאב, זאב"… כשלבסוף בסכנה האמיתית לא היו דרוכים לקריאה, אלא באופן קלוש.
הונאה פנימית
הצבא המצרי הונה לא רק את ארה"ב וישראל, אלא גם את חייליו וקציניו. 95% מהחיילים והקצינים בצבא המצרי ידעו רק בבוקר 6 באוקטובר כי ה"תרגיל" שבו הם משתתפים, יהפוך תוך שעות קצרות למלחמה.
"הקונספירציה השגויה"
בראשית שנות ה-70 גיבש אגף המודיעין בצה"ל את הנחת היסוד ("הקונספציה") כי מצרים לא תתקוף את ישראל עד שנת 1975 – לפני שתהיה בידיה היכולת האווירית הנגדית לישראל, וכי סוריה לא תפתח במלחמה לפני שתבטיח שיתוף פעולה עם מצרים. ידיעות זרמו מהשטח ללא הרף והצביעו על תנועה רבה לאורך הגבול, תזוזות כוחות מצריים וסורים גדולים לעבר הגבולות, ידיעות בתקשורת שציטטו את כוונות ההתקפה מפי בכירים במצרים ובסוריה וכן פינוי הזרים ממצרים ומסוריה. ולמרות כל הידיעות המשיכו ראשי אמ"ן לטעון כי הסבירות למלחמה – "נמוכה".
אי גיוס המילואים:
בעקבות הערכות המודיעין, הוחלט בממשלה ובצה"ל שלא לגייס כוחות מילואים, ולהתבסס על כוחות הסדירים לאורך הגבולות, ואם תותקף ישראל יבלמו הכוחות הסדירים, ומאוחר יותר יצטרפו אליהם כוחות המילואים המגויסים.
מלחמת יום הכיפורים - הערכות ישראל בגבולות ערב המלחמה
מצב הכוננות הוגבר ועלה אף למקסימום – רמה ג' (כולל ביטול חופשות) והחלה תזוזת הכוחות ממרכז הארץ לצפונה ולדרומה.
עד ל-5 באוקטובר התפרסו שני גדודי "גולני" במוצבי ה"קו הסגול", מאחוריהם התפרסה ברמת הגולן חטיבת השריון "ברק" – 188 בפיקוד יצחק בן שֹהם. כאשר הוחלט לעבות את כוחות השריון והארטילריה ברמת הגולן, עלתה חטיבה 7 בפיקוד יאנוש בן-גל מהנגב לרמה והתפרסה בצפון (שבועיים לפני כן עלה לרמה לאימונים גדוד 77 מהחטיבה בפיקוד אביגדור קהלני).
רוב כוחות השריון רוכזו בדרום הרמה ("ברק") ובאזור קוניטרה התמקמה חטיבה 7 (במחשבה שזה אזור מישורי ובעל חשיבות בינלאומית). מול 1400 הטנקים הסורים הגנו בסה"כ שתי חטיבות עם 177 טנקים. גם הארטילריה הישראלית ברמת הגולן תוגברה ערב המלחמה היו לצה"ל 44 קנים מול 930 לסורים. בשלב זה פונו הנשים והילדים מהיישובים, ומשני צדדי הגבול נערכו הכוחות למלחמה על סף התלקחותה.
חטיבת בן-שֹהם, חטיבת סנטוריונים בת שני גדודים סדירים, הייתה מוצבת זה שנים אחדות ברמת הגולן. היא שביצעה את המשימות של הפשיטות המשוריינות וימי הקרבות בגבול הסורי בשנים האחרונות. אנשי החטיבה שהיו בקיאים היטב בשטח קיימו תרגילים עוצבתיים מוצלחים, לחמו בתקריות אש שונות בגזרה ופשטו אל קני מחבלים בדרום לבנון. החטיבה הייתה ערוכה בכוננות מוגברת ערב הלחימה, גדוד יאיר בצפון- אחראי לפתחת קוניטרה – ציר עיקרי לפריצת אויב אפשרית. גדוד עודד בגזרה צפונית – ציר כודנה, ציר רגיש נוסף.
מלחמת יום הכיפורים - המתקפה הסורית
הסורים פרצו לראשונה לכיוון שני מוקדים: פיתחת קוניטרה ופיתחת רפיד. ההבקעה העיקרית התפתחה לבסוף באזור פיתחת רפיד, זאת בשל המבנה הטופוגרפי של הרמה. השטח הדרומי והמישורי יותר מהצפון ההררי ובעל צירי התנועה המועטים – נוח ללחימה וממנו נפתחים צירי תנועה לכל הרמה.
הכוח הסורי היווה עוצמה מאיימת. היקף הכוחות שהטיל האויב למערכה היה מחוץ לכל יחס צפוי. כ-900 טנקים בקו הראשון ומאחוריהם עוד עתודות טנקים נוספות שמנו כ-600 טנקים. טנקים סורים שפרצו בין הכוחות הישראלים בפתחת רפיד, הגיעו לדרך הנפט וחצו לכיוון מערב. קווי ההגנה הדרומיים החלו להיפרץ וכוחות סורים חדרו לרמת הגולן.
הסורים ידעו לפני פרוץ הקרבות מהו היקף הכוחות הישראליים ברמה. ממערב לתעלת נ"ט (שרוחבה היה 4.5 מ') לא היה קו הגנה ישראלי נוסף עד לנהר ירדן. הישובים הישראליים ברמה היו חסרי חשיבות צבאית. הסורים חזו השמדה מוחלטת ומהירה של כוחות האויב עד 8 באוקטובר בבוקר, וכאמור צוידו באמצעים ללוחמת לילה.
הפיקוד הסורי הורה לוודא רצף התקפה ביום ובלילה. בפריצה שלאורך הקו השיגו הסורים הצלחה ראשונית נגד הכוחות הישראליים המועטים, והצליחו להגיע עד לצומת חושנייה. הפיקוד הסורי מיקד את מאמציו בדרום הרמה וחטיבת שריון סורית ביצעה את ההבקעה. חטיבת שריון סורית נוספת (מאותה דיוויזיה) ניצלה את ההצלחה.
לאחר אבחון מוקדי המאמץ של האויב התברר כי הם ממוקמים באזור כודנה ונעים לעבר חושניה, נעים ב"דרך הנפט", וכוח נע גם לכיוון תל-א-סאקי ורמת מגשימים.
גדוד 53 היה פרוס לאורך מוצבים מקוניטרה לרמת מגשימים, ואילו גדוד 74 בתחילת הקרבות ישב בגזרה הצפונית ועם הצטרפות חטיבה 7 לגזרה הועבר הגדוד תחת פיקוד חטיבה 7. בגזרה הדרומית פעל גדוד 82 מחטיבה 7. 60 הטנקים של "ברק" עמדו בתחילת המערכה בפני הגל הראשון של טנקים סורים (600 במספר). במשך הלילה לחמה החטיבה והשמידה מאות טנקי אויב, אך לאט התפתח מצב של שחיקה, לא היו יותר עתודות, הלחץ גבר והורגש מחסור בתחמושת. המפקדה שמוקמה קודם לכן בנפח קודמה כעת לכיוון החזית. המח"ט אל"ם בן שֹהם, ביקש להגיע בתנועה על דרך הנפט לכיוון ג'וחדר בהאמינו כי משם יטיב לשלוט בקרב.
מלחמת יום הכיפורים - לחימת "ברק" בגזרה הצפונית - גדוד "סער" 74
גדוד "סער" הופקד על שורת מעוזים שאוישו בלוחמי חטיבת "גולני" ותוגברו על ידי מחלקת טנקים לכל מעוז. כל כוחות הגדוד (32 טנקים) פוזרו במחלקות – שנים-שלושה טנקים לאורך המוצבים כשמטרתם לסתום אפשרות לפריצת אויב. מפקדת הגדוד מוקמה בעיר קוניטרה.
המתקפה הסורית בפתחת קוניטרה
הסורים פתחו בהתקפתם העיקרית על פיתחת קוניטרה, וכל האזור היה מטווח על ידי הארטילריה הסורית שירתה ללא הרף. הסורים שילבו את תקיפותיהם במאמץ משולב של פריצה בציר תנועה על פיתחת קוניטרה ובו בזמן תקיפת כל מוצבי הקו. מבעד לענן האבק שהיתמר סביב טנקים סורים הבחין סא"ל יאיר נפשי בקווים המוכרים של טנקי הגישור (טג"שים) הנעים בראש הטור הסורי לעבר תעלת הנ"ט שעל הקו הסגול. בשעות אחה"צ של 6 באוקטובר הושמדו מרבית הטג"שים על ידי טנקים של יאיר, אולם שנים מביניהם הצליחו להגיע אל תעלת הנ"ט מול תל חרמונית. שם הצליחו הסורים להעביר פלוגה בת עשרה טנקים לצד הישראלי, והטנקים שהתרכזו ליד התעלה ולא הצליחו לעבור – החלו להיפגע בזה אחר זה. המישור למרגלות גבעת "הבוסטר" התמלא בטנקים ובנגמ"שים בוערים. עם רדת החשכה נעו הכוחות אל אותה נקודה והשמידו את הגשרים והטנקים שחצו.
חלוקת רמה"ג לשתי גזרות אחריות
הרמה חולקה בשלב זה בין חטיבת "ברק" לחטיבה 7. גדוד 74 בפיקוד סא"ל יאיר נפשי, הועבר תחת פיקוד חטיבה 7 והיווה כוח קדמי של קו החזית. האויב הסורי המשיך לתקוף באמצעות טנקים, חי"ר צמוד וארטילריה מסייעת, את כל המוצבים שלאורך ה"קו הסגול". הטנקים של "ברק" המפוזרים במחלקות בין המוצבים המשיכו להדוף התקדמות שריון סורי, כשהם מסייעים ללוחמי "גולני" שבכל מוצב. במשך כל יום 7 באוקטובר המשיכו הסורים במאמצי התקפה מתמידים אך נכשלו. בשעת לילה מאוחרת נפסקו התקפות הסורים בפתאומיות, אבדותיהם היו כה כבדות עד שנאלצו להפסיק את הלחימה לצורך התאוששות.
בשלב זה הצביעה הערכת המצב בגזרה הצפונית על בלימה כללית של האויב התוקף תוך ייזום התקפות נגד של הכוחות ההודפים. בהמשך ימים אלה והבאים אחריהם ניסו הסורים בהתקפות שריון וחי"ר, להשתלט על שטחים חיוניים שבאזור פיתחת קוניטרה. כל ההתקפות נהדפו על ידי השריון הישראלי הבולם אך מספר הנפגעים בין המגינים הלך וגדל ואילו מספר הטנקים הכשירים לקרב הלך ופחת. בבוקר 9 באוקטובר חידשו הסורים את התקפתם בכוח רב משולב בשריון, במאמץ להשיג הכרעה. הלחץ על הכוח הישראלי המדולדל גבר. סא"ל יאיר נפשי נע בראש הכוח (6 טנקים) לעזרת לוחמי חטיבה 7. הכוח ירה לבלום את התנועה, ובירידה במדרון נפגע הטנק והמג"ד נפצע. למרות פציעתו עבר לטנק אחר והמשיך בלחימה. זו היתה הפעם השלישית מאז תחילת המלחמה, שבה החליף המג"ד טנק לאחר שנפגע.
בשעה מאוחרת יותר יצא יאיר להעביר שיירה למוצב 107 צפונית-מזרחית לקוניטרה. חיילי חי"ר סורי שהסתתרו במבואות קוניטרה פגעו עם בזוקה בטנק של יאיר, הטנק מאחוריו דיווח כי המג"ד נהרג. אך הדבר היה שגוי, יאיר הצליח להיחלץ עם שלושה זחל"מים והמשיך לנוע, חצה את שדה הקרב, נחלץ למרגלות ה"בוסטר" והצליח להגיע עם האספקה למוצב. חיילי המוצב שרק זה עתה שמעו בקשר על מותו התרגשו לראות את יאיר חי ולוחם.
לאחר מסירת האספקה נע סא"ל יאיר ממעוז 107, תוך היחלצות מכיתור האויב שמסביב למוצב, וחזר לניסיונות הפריצה של הטנקים הסורים. סא"ל יאיר ריכז כנגד כל הסיכויים 6 טנקים והצטרף אף לכוחות חטיבה 7 אל מול הטנקים הסורים התוקפים.
מלחמת יום הכיפורים - הקרב המכריע "עמק הבכא"
ב-9 באוקטובר עשו הסורים מאמץ גדול להבקיע את קו כוחותינו בגזרת רכס החרמונית שמצפון לקוניטרה. לצורך זה הם ריכזו עוצמה של כחטיבת טנקים וסיוע ארטילרי מסיבי. הטנקים הסורים עלו על דרך "עמק הבכא" ובוואדי שמדרום להר חרמונית. הטנקים הישראליים המוצבים בעמדות שעל הרכס (ה"רמפות") התמידו בניסיונם לבלום את הסורים, אולם ספגו נפגעים והחלו להיות לחוש מחסור בתחמושת. ההפגזה הארטילרית אילצה אותם לסגת מעט אחורה, כדי לצאת מהשטח המוכה. נוכח הלחץ הסורי ריכז מח"ט 7 לגזרה זו כל הכוח שהיה מצוי תחת ידו. תחילה הגיע למקום סא"ל אביגדור קהלני עם כוח מגדודו שבלם את הטנקים הסורים העולים בוואדי, וזמן מה אחריו הגיע סא"ל רטס עם מספר טנקים.
שלב זה היה קריטי בכל מערכת הבלימה בגזרה זו, שכן הסורים עשו מאמץ נואש להבקיע והכוח הישראלי שהיה לאחר ארבעה ימי לחימה רצופים ואבדות הגיע כמעט לסף שבירה.
סא"ל קהלני קיבל פיקוד על הרמפות שהמחזיק בהן כמצופה יזכה בקרב. תפיסת העמדות שולטות השיגה פגיעות בטנקים סורים בטווחים קצרים ביותר.
תגבורת בת 11 טנקים משרידי חטיבת "ברק" בפיקודו של סא"ל בן חנן, תפסה עמדת גובה והשמידה טנקים סורים. הופעת הכוח הטרי באגפם הפתיעה את הסורים וסייעה למוטט את ההתקפה הסורית
מלחמת יום הכיפורים - לחימת גדוד 53 בגזרה הדרומית
עם פרוץ הקרבות פיתחו הסורים שני מאמצים בגזרה הדרומית, האחד לכיוון חושניה והשני על "דרך הנפט". גדוד 53 הופקד על המוצבים הדרומיים יותר, מוצבים המאוישים בלוחמי חי"ר של גדוד 50 ותוגברו כאמור ע"י מחלקות הטנקים של גדוד 53. לחטיבה לא היו כל עתודות, לפיכך, בהוראת פיקוד צפון הועבר גדוד 82 מחטיבה 7 לתגבר את החטיבה. ואכן כאשר כוח סורי גדול עקף מוצב ונע על "דרך הנפט" והבקעה נוספת הייתה במוצב אחר, הגדוד הצטרף כדי להקל על הלחץ. לאחר התגברות על מארב שריון נע דרומה לחסום התקדמות סורית.
באזור כודנה נערכה תקיפה סורית גדולה וסמג"ד 53 שיצא להגן מפניה נפצע. הסורים המשיכו לתקוף וללחוץ ומפקד פלוגת השריון במוצב נהרג. מהפלוגה נותרה מחלקה אחת בלבד. לאור המצב החמור פונו אנשי המוצב על ידי מחלקת טנקים שפילסה דרך במהומת הקרב, חלפה על פני ריכוזים סוריים, הבקיעה דרך למוצב וחילצה את כל אנשיו בשלום. כעת היה השטח שבגזרת גבול המוצבים, אזור פיתחת כודנה, פרוץ לחלוטין וסוריים יכלו לנוע בציר כודנה – חושניה ללא כל מעצור.
המח"ט אל"ם בן שֹהם שרצה לקרוא את הקרב מקרוב ולהגביר שליטה, יצא עם מפקדת החטיבה להעביר אספקה לכוחות גדוד 53 הלוחמים בגזרה. המג"ד היה מכותר, הדרגים לא יכלו להגיע אליו, וטנקי כוח המג"ד לא יכלו "להסתנן". כך שלמרות הצורך החיוני הם חזרו לנפח כלעומת שבאו כאשר הכוחות הסורים התקדמו על דרך הנפט אל מול שיירת האספקה.
לנוכח המצב הקשה עמדו להתפנות שלושה מוצבים, ורק גדוד 53 וגדוד 82 לכל אורך הגזרה הדרומית הלכו ונשחקו תוך בלימת האויב. בפקודה ניסו שלושה מוצבים להתפנות אולם הם כותרו בניסיונותיהם ואחד המוצבים נותר מנותק ומכותר במשך ארבעה ימים עד שהוסר הכיתור עם הדיפת האויב אל מעבר ל"קו הסגול".
שרידי גדוד 53 מרכזים בתל פארס
התקפה נוספת נפתחה על דרך הנפט ב-7 באוקטובר7. המג"ד עודד ארז ביקש להיחלץ מהכיתור בתל-ג'וחדר ולרכז את כוחותינו בעמדה אסטרטגית בעלת עליונות טופוגרפית, שבה הסיכויים ללחימה והיחלצות גדולים יותר. כל משנותר מגדוד 53 התרכז על תל-פארס יחד עם שרידי גדוד חי"ר 50 שפונו ממעוזים. מסביבם "ים" של מאות טנקים וכלי רכב סורים שהמשיכו לשטוף דרך פיתחת רפיד לעבר צירי התנועה ברמה צפונה לחושנייה ולקוניטרה ודרומה לרמת מגשימים ואל-על. עתה כבר לא היה כוח ישראלי בדרום הרמה שהיה יכול לבלום את השיטפון הסורי.
הקרב על תל-פארס
ב-7 באוקטובר ניסו חמישה מסוקים סורים להנחית כוחות על התל. אש כוחות ישראל מנעה זאת אך חלק מכוחות החי"ר הונחתו באזור סמוך. ניסיונות חיילי חי"ר ושריון סורי לנוע לעבר התל נבלמו על ידי טנקים ישראלים וספגו אבדות בכלים ובנפש. לקראת רדת החשכה פרצו כוחות צה"ל את הכיתור סביבם ועל התנועה נפתחה אש פעמים רבות, אך הכוח נע בדרכים מאולתרות עד שהצליח לחבור לכוחות ישראליים בגמלא.
בסיום הלחימה בגזרה נפלה הגזרה הדרומית בחלקה הגדול בידי הסורים. לא היה בנמצא כל כוח שריון ישראלי שיכול היה לעכב בעד כניסה חופשית של כוחות סוריים לשטחנו.
מלחמת יום הכיפורים - "כוח צביקה"
הערכת מצב בפיקוד הישראלי
קו ההגנה בגזרה הדרומית נפרץ ומרבית החטיבה נשחקה. כל שנותר ממנה הוא כוח זעיר, "כוח צביקה", שלחם על "ציר הנפט" ובלם את מה שלבטח אותר כמאמץ הסורי העיקרי. בנוסף נלכדו בתל-פארס מספר טנקים שנותרו מגדוד 53. כוחות מילואים שגויסו במהלך השבת החלו להגיע לנפח עם טנקים נוספים, והם אורגנו ככוח שיתגבר את בלימת הסורים על ציר הנפט. כוח קטן נוסף נשלח למנוע אפשרות של איגוף כוח צביקה וכניסת הסורים לנפח.
התגבורת מותקפת והסורים מתקרבים לנפח
80 טנקים סורים התקיפו את הכוח, אגפו את החסימה הישראלית על "ציר הנפט" ונעו לעבר נפח. מפקד החזית, רפול, מפקד אוגדה 36 פקד לסגת לאורך "ציר הנפט" אל נפח ולארגנה להגנה. רפול עצמו עזב את נפח רק כאשר טנקים סורים החלו לעלות על הגדרות של המחנה. הוא מיקם את החפ"ק בקרבת נפח ומשם ניהלו קרב בלימה והגנה. "כוח צביקה" קיבל תגבורת והמשיך להכות בסורים כשהוא בולם את החטיבה סורית שפרצה לעבר "ציר הנפט".
בבוקר 7 באוקטובר מצטרפת ל"כוח צביקה" פלוגת טנקים בפיקודו של הסמח"ט דוד ישראלי ויחד הם נעו לחושניה. לאחר זיהוי הטנקים הסורים המתקרבים החל הכוח הישראלי לפגוע בחטיבת השריון 51 הסורית שנעה מולם כראש החוד של הכוח הסורי הפורץ על "ציר הנפט". הכוח הסורי נבלם עשרות טנקים שלו נפגעו, והכוח הישראלי התקדם. האויב הסורי נעצר והתפרס. הכוח הישראלי ניצל את העצירה כדי לתדלק ולמלא תחמושת לפני המשך הקרב, ולהיערך לתקיפה בחושניה.
הצטרפות המח"ט ללחימה על נפח
הערכת המח"ט וקצין המבצעים היתה כי חסימת "ציר הנפט" היא צעד חיוני לבלימת הסורים מלהתקדם לנפח ואף לגשר בנות יעקב. "ציר הנפט" היה חסום מצד דרום בשריון סורי. פיתחת רפיד נשלטה על ידי הסורים, על כן המח"ט הצטרף ללחימה במקום שבו לחם "כוח צביקה" תחת פיקודו של הסמח"ט סא"ל ישראלי. כוח המח"ט הדף את הסורים, ודיווח מעורף נפח "הקפיץ" את מפקד החזית, רפול להגנתו.
תוך כדי לחימה בתנועה נפגעו טנק הסמח"ט וטנק המח"ט. המח"ט, הסמח"ט וקצין המבצעים החטיבתי שנלחם לצד המח"ט – נהרגו. פינוי "ציר הנפט" מ"כוח צביקה" אפשר לחטיבת השריון הסורי, לחצות את ציר הנפט מצפון לחושניה. הסורים חדרו עד ל-20 ק"מ מקווי הפסקת האש של שנת 1976 אך נעצרו על ידי חטיבת מילואים שתפסה עמדות בלימה מול הסורים מאז בוקר 7 באוקטובר. שלושת הטנקים הנותרים מ"כוח צביקה" הוסיפו לנוע לעבר נפח כשהם פוגעים באויב שהחל להופיע על רכסי הגבעות שבאגפי "ציר הנפט". צביקה שהבין כי המצב קריטי הפנה את הטנק שלו ונמנע מהיתקלות. הוא חצה שדות ב"ציר הנפט" עד למחנה, שם מצא טנקים נוספים – ויחד היוו צוות לחימה. הם ירו בכל מטרה סורית שהופיעה בשטח, צביקה פגע בשריון הסורי שכבר עלה על הגדר ועל הרכסים סביב. נהג הטנק נפגע בהלם קרב ולא יכול היה לתפקד ואיש מילואים החליפו. תגבורות מכוחות המילואים החלישו את הלחץ הסורי. צביקה המשיך להילחם והצטרף עם הטנק שלו לטנקי חטיבת המילואים, ובכוחות משותפים החל הכוח להדוף את הטנקים הסורים מכל אזור נפח.
לחימת "כוח צביקה"
צביקה לא נשאר בעמדת ירי הקודמת ושינה לעמדת מארב חדשה והמתין. לאחר כחצי שעה הופיעה שיירה של כ-30 כלים, טנקים ומשאיות. מעמדת המארב פגע הטנק של צביקה מטווח של כ-20 מטר בטנק הסורי הראשון שהתקרב אליו. אחר כך שינה עמדות וירה שוב ושוב מכיוונים שונים אל השיירה. מדי פעם היה מגיח מאחורי גבעה, פוגע בטנק אויב ונעלם. הסורים שאיבדו בהיתקלות עם צביקה 10 טנקים האמינו כי לפניהם כוח ניכר והחלו לסגת.
צביקה המשיך בפעילות הקרבית במשך הלילה. הפיקוד כולו שהאזין לתשדורת, ידע על קיומו ומיקומו החיוני של צביקה. מה שלא היה ידוע, שכוח צביקה שניהל קרב עיקש נגד אחד ממאמצי הפריצה העיקריים של הסורים היה טנק בודד במערכה זו.תגבורת סא"ל עוזי
לקראת השעה 2200 הודיע המח"ט – "מג"ד בראש כוח פלוגה נכנס לתגבר את כוח צביקה, כשיגיע נסו להתקדם וללחוץ את הסורים לאחור". 7 הטנקים הראשונים של חטיבה 17 בפיקודו של סא"ל עוזי הגיעו לציר הנפט במוצאי שבת.
בסביבות 2200 התחבר סא"ל עוזי לצביקה שהיה במרחק של 6 ק"מ דרומית לנפח. צביקה הצטרף לפלוגה. זה היה כוח המילואים הראשון שיצר מגע עם האויב הסורי.
הכוח התפצל לשניים ונע לתוך מארב של טנקי אויב. בעקבות הערכת המצב של סא"ל עוזי נחלק הכוח לשניים. עוזי נע עם עיקר הכוח על "ציר הנפט" בעוד שצביקה בראש שלושה טנקים נע בימין לדרך. הכוח נע לתוך מארב של טנקי אויב המצוידים ללחימת לילה.
כוחותינו לחמו בקרב ארוך ומתיש ובקושי רב החזיקו מעמד, אולם היה זה חלק חשוב בבלימת "השיטפון" הסורי עד לבוא כוחות המילואים. עוזי וצביקה ניסו להפעיל תוכנית היחלצות ומנגד "בזוקאים" סורים התקרבו לטנקים כשהם פוגעים ומשבשים את התכנית.
צביקה – סגן צבי גרינגולד מקיבוץ לוחמי הגטאות, היה מפקד פלוגה בחטיבת "ברק" שבפיקודו של יצחק בן שֹהם. שבועיים לפני יום הכיפורים סיים את תפקידו לאחר שנתיים של שירות בחטיבה ויצא לחופשה עד שיישלח לקורס מ"פים.
עם פרוץ המלחמה היה בקיבוץ. כאשר שמע לראשונה את החדשות ביום הכיפורים בשעה 1600, החליט לעלות לרמה ולהצטרף לחטיבתו. הוא ידע שפלוגתו כבר נמסרה למ"פ אחר וכי לא היה לו שיבוץ בחטיבה, אך ידע שבמלחמה מקומו בחזית. סגן צבי גרינגולד הגיע למפקדה במחנה נפח בשעה 1800. בשעה 1900 הצליח לארגן שני טנקים שתוקנו, חומשו וצוידו. "צביקה" פקד על אחד ו"חגי" בטנק השני.
המח"ט ראה את הכוח שצביקה ארגן, שיהיה לעתודה מבצעית, והורה לו לסתום פרצות במערך החטיבתי הלוחם. הסמח"ט, סא"ל ישראלי, שנשאר במחנה נפח, לאחר יציאת המח"ט בן-שֹהם, פקד על צביקה "קח אותם, אתה תהיה כוח צביקה! נוע על ציר הנפט!".משימת הקרב של "כוח צביקה"
המשימה שיועדה לצביקה היתה תנועה על ציר הנפט לעבר חושניה, הנמצאת במרחק של כ-9 ק"מ מנפח ותוך כדי כך חסימת ציר הנפט בפני כוחות סוריים.
לחסימת ההתקדמות הסורית על ציר הנפט היו משמעות צבאית חשובה, למנוע השתלטות סורית על בסיס הפיקוד בנפח, למנוע את התקדמותם לגליל, ולאגף את הכוחות הישראליים שניהלו קרב בלימה קשה בגזרה הצפונית של הגולן.
הטנק של צביקה נפגע וכל אנשי הצוות נחלצו דרך הצריח. צביקה קפץ מהטנק בבגדים בוערים, התגלגל על האדמה לכבותם ואחר כך פנה לתעלה שבצד הדרך. מחשש של התפוצצות הטנק שלו, התרחק צביקה ממנו בריצה על גדר הביטחון שלאורך הציר ועבר אותה. צביקה רץ אל הטנק הישראלי הקרוב שלף ממנו את מפקדו והורה לו לרוץ ולעזור בחילוץ הפצועים. בדיווח על ההתקדמות למח"ט בן שוהם מגלה צביקה כי סא"ל עוזי נפגע ואין כל טנק תקין בשטח. צביקה המופתע מצליח להיכנס לטנק ודבר ראשון מדווח למח"ט על המשך פעילותו של "כוח צביקה", שהיה שוב לטנק בודד על "דרך הנפט".
באותו זמן צביקה פצוע ונחלש, פניו נכוו והוא החל להרגיש סחרחורת. קולו של המח"ט בקשר העירו, כאשר שני טנקים סורים יורים עליו. צביקה ירה, פקד על הנהג לשפר לאחור ושוב ירה – שני הטנקים הסורים הושמדו.
בשעה זו שוב נשאר "כוח צביקה" עם טנק אחד בלבד, בולם את התקדמות השריון הסורי על ציר הנפט החיוני, בשעות הקריטיות של העדר עתודות מילואים.
ביציאה לתנועה על "ציר הנפט" נערכו 2 הטנקים בפיקודו של צביקה לאבטחה היקפית. הטנק של צביקה אבטח קדימה וימינה וחגי אחורה ושמאלה. קשר רצוף נשמר עם המח"ט. טנק המח"ט וזחל"ם הפיקוד מוקמו בסביבות מעלה גמלא, לאחר שהצמתים ג'וחדר וחושניה החלו להיות בשליטת שריון סורי.
טור של טנקי אויב התקדם מול "כוח צביקה" עם אורות צד דולקים. "כוח צביקה" עצר בעמדה נוחה וארב לאויב. לאחר זיהוי הטנק הסורי, ירה צביקה, פגע והדליקו בירי מטווח קרוב מאוד. מהתפוצצות הטנק הסורי נפגם מכשיר הקשר בטנק של צביקה. הוא עבר לטנק הסמוך אליו והורה למט"ק לעבור לטנק הקודם שלו ולנסוע בעקבותיו. לאחר תנועה של מספר מטרים נעלם הטנק השני מראייתו של צביקה. תקלה נוספת במערכת הירי הביאה את חגי להחליט לחזור לנפח לתיקון. בשל מכשיר שהיה מקולקל לא יכול היה לדווח לצביקה.צביקה נותר בודד על הציר
בשעה 2200 דיווח צביקה למח"ט כי הוא נלחם על דרך הנפט, מחזיק מעמד ומצבו איתן. לאחר שמח"ט שמע מצביקה כי נפתחת עליו אש ממערב לדרך הנפט, הבין כי דרך הנפט נותקה. צביקה, שנותר לבדו על הציר, לא התפנה לחפש את הטנק השני שהיה איתו. שלושה טנקים סורים הופיעו מולו כשאורות הצד שלהם דולקים. בירי מהיר פגע הטנק של צביקה בשלושה שהתלקחו והוסיפו לבעור בשעות הלילה.
מלחמת יום הכיפורים - סיום המלחמה
התארגנות מחודשת של החטיבה
שרידי הטנקים התקבצו ביום 9 באוקטובר במחנה "עליקה". הוראות מהפיקוד העליון קראו לפירוק החטיבה אך החיילים המתנגדים לרעיון ניגשו לטפל בטנקים הפגועים. סא"ל יוסי בן-חנן, שהיה מבכירי המפקדים בחטיבה, הגיע מחו"ל. כשחזר קיבל את הפיקוד על מה שנותר מהחטיבה. הקמ"ן החטיבתי ריכז את הכוחות הנותרים והכשיר 13 טנקים לקרב. הטנקים צוותו וחומשו ויצאו בפיקוד יוסי בן-חנן. הטנקים של יוסי שהיו רצועת מגן אחרונה בפני הסורים, חברו אל לוחמי תל-חרמונית ובאזור מרום-גולן לבין גשר בנות-יעקב. ליד הצטלבות גבעת "הבוסטר" פגש הכוח של בן-חנן את פלוגת "טייגר" שהגנה על האגף הדרומי של החטיבה, ויחד סייעו לשבור את המתקפה הסורית ב"עמק הבכא".
החטיבה בחוד ההבקעה
ב-10 באוקטובר בצוהרי היום לא נותר אף טנק סורי בצד הישראלי של הגבול. 1,400 נהדפו והושמדו. התקפה אחרונה הונחתה על ידי האוגדה בפיקוד רפול, לכיוון בית ג'אן ותל-שמס. כוחות החטיבה, מג"ד 74 ומג"ד 53 המשיכו בניסיונות הלחימה, כחיפוי וכעתודה. הכוח תקף עד למבואות דמשק. בשלב זה הסתיימה הלחימה של "חטיבת ברק" והלחימה ברמת הגולן, כאשר הכוחות האחרונים של החטיבה היו הוכחה ניצחת להמשך קיומה של החטיבה גם לאחר מלחמה זו.
מלחמת שלום הגליל
בין השנים 1978 – 1982, בין מבצע ליטני למבצע של"ג, נמשך המאבק בארגוני הטרור אך הלחימה התבצעה בעיקר כפעולות קרב ממוקדות: הפצצות של מטוסי חיל האוויר, התקפות מספינות טילים של חיל הים, הפגזות ארטילריה ושריון (חטיבה 188) ופשיטות חי"ר, ברגל ובמסוקים – כולן להשמדת בסיסי מחבלים בעומק השטח. כמו כן נעו יחידות הקומנדו הימי על ציר החוף ופגעו ביעדי מחבלים ובכלי רכבם.
למרות הישגי מבצע ליטני והכנסת 6,000 חיילי או"ם במסגרת יוניפי"ל (לשטחים לצד הלבנוני של גבול הצפון שטוהרו), גבר בהדרגה כוחם של המחבלים בדרום-לבנון והגיע ל-15 אלף איש. בשנת 1979 החלו המחבלים להתארגן במסגרות סדירות למחצה של גדודים וחטיבות וגם קלטו כמויות גדולות של ציוד לחימה כבד. לאור הרצח בנהרייה (22 באפריל 1978) הוחלט כי לא יבוצעו עוד פעולות-תגמול ותגובות על פיגועים של הפגזת מרגמות וקטיושות, אלא הפעלת לחץ צבאי מתמשך בכל השיטות, בכל האמצעים ללא הגבלת זמן. המחבלים נאלצו לחיות בכוננות מתמדת והם הקצו כוחות מיוחדים להגנה עצמית.
עד לתקופה זו היה מפקד החטיבה יהודה (יודקה) פלד ואותו החליף יוסי מלמד בשלב זה. בתקופתו, קיץ 1981, התחוללה "מלחמת התשה קטנה" לאורך גבול הצפון, בעיקר בגליל המערבי ואזור נהרייה ובגליל עליון ואזור קרית שמונה. כשלושה שבועות הופגזו אזורים אלה כמעט ברציפות במטחי קטיושות ומרגמות של מחבלים אולם הפעילות האינטנסיבית של צה"ל בתגובה (ירי על מאחזי המחבלים) לא הספיקה ומבצע של"ג עמד לצאת לפועל.
עדות המח"ט יוסי מלמד- "…אנחנו (חט' 188) היינו מוכנים לכל משימה…לכל פעילות מבצעית…כל משימה שהייתה אני "קפצתי" עליה, התנדבתי, נודבתי. כי הבינו שהחטיבה…"קלה" יותר, …מסוגלים לעשות כל דבר… היה לנו גדוד בבית הלל ופלוגה אחת תמיד בפנים (בתוך דרום-לבנון)."
ההכנות וההיערכות למבצע של"ג
הצלחתה של חטיבת "ברק" במבצע של"ג קשורה לחודשים רבים של הכנות, תרגולים, תדריכים, צבירת ניסיון קרבי-מבצעי בפעולות בט"ש בדרום-לבנון וגיבוש המשמעת, המורל, וגאוות היחידה. המח"ט יוסי מלמד היה מפקד בתקופת ההכנות והאימונים אך בטרם פרץ הקרב החליפו מאיר דגן בתפקיד. חטיבה 7 עסקה בתקופה זו בקליטת טנקי מרכבה סימן 2, ועל כן נשאה חטיבה 188 בעול הפעילות המבצעית והבט"ש וזכתה על כן ניסיון קרבי-מבצעי רב בכל הרמות של החיילים והמפקדים.
היערכות החטיבה למבצע של"ג
דף קרב שפרסם מח"ט, אל"ם מאיר דגן החדיר מוטיבציה רבה בקרב חיילי החטיבה: "מפקדים, חיילים, אנשי משפחות החטיבה! עומדים אנו לצאת למבצע כדי להבטיח את שלום אזרחי מדינת ישראל… החטיבה הוכיחה דבקות במשימה בכל אשר עשתה …רמת המוכנות שלנו גבוהה ורוח האנשים רמה. עמנו יוצאים אחים לנשק, חיילי "גולני", הנדסה, תותחנים. מכירים אנו אותם, שותפים היו איתנו באימונים, בשגרה ובבט"ש, ובטוחני שיחד נעשה המשימה על הצד הטוב ביותר. נבצע בהשקט ובבטחה: נבטח בצור ישראל!"ברוח זו אסף המח"ט את חיילי החטיבה וסיפר להם על מטרות המבצע ועל הצפוי להם. ברמה הטקטית בשלב הראשון הוצב היעד "להרחיק את אש הקטיושות של המחבלים מגבול הצפון".
החטיבה נכנסה למלחמה בתנאי פתיחה טובים יחסית. ההכנה ללחימה נמשכה זמן רב מבחינה מבצעית-ארגונית, והן מבחינה פסיכולוגית. השטח נלמד היטב על פניו, נותחו בעיות קרב צפויות, על רקע התהליך המדיני שהשתנה ללא הרף הוכנה החטיבה לאופציות צבאיות שונות ומגוונות. היה שיתוף פעולה מלא בין חטיבת "גולני" וחטיבת "ברק". אימונים רבים ורחבים יצרה הכרות מעמיקה בין החטיבות ותחושה של צוות-קרב משולב. גדוד "גולני" (12) הועבר תחת פיקוד מח"ט 188 וגדוד "סער" (74) הועבר תחת פיקוד חטיבת "גולני". בבוקר 6 ביוני חצתה חטיבה 188 את גבול הצפון באזור מטולה, והחלה מתקדמת צפונה בגזרה המרכזית, על ציר המוביל דרך טייבה, דיר-סיריאן ומשם לגשר עקיה שעל נהר הליטאני. הכוח נע ב"שדרות-מסע", בטור בלתי ממונע וארוך, ב"סדר תנועה" שני גדודי החטיבה וגדוד גולני. נוספו לכך כוחות הנדסה ודחפורים שהשתלבו בשדרה החטיבתית. ציר ההתקדמות התפתל על רכס תלול מדרום לנהר הליטני, בשטח סלעי מעובד בחלקו, בתנאים טופוגרפיים קשים ביותר.
לקראת חציית ג'סר עקיה, תפסה פלוגת הטנקים המובילה של גדוד 53 עמדות שולטות, כדי לחפות על הכוחות החוצים את הגשר וגדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן, נטל את ההובלה. הוא ואנשיו התכוננו לרגע זה במשך חודשים רבים.
לאחר ירידה איטית ומותחת-עצבים לגשר עקיה, חצתה פלוגת החוד של סרן תובל (תולי) גבירצמן את הגשר ואחריה נעו היתר בהדרגה. לוחמיו של תולי נתקלו באש מחבלים בכניסה לכפר חרוץ.
"…נתתי הוראה להתקדם במהירות תוך ירי לצדדים. מכמה מקומות (בכפר חרוץ) נפתחה לעברנו אש. תחילה נק"ל (נשק קל) ומקלעים ואחר כך פצצות אר-פי-ג'י. אנו מתקשים באיתור מקורות הירי ומגלים חיש מהר את מגבלות הלחימה בשטח בנוי…" מספר מג"ד 71 אייל בן-ראובן. לראשונה נתקלים הלוחמים הצעירים של חטיבה 188 באילוצי הלחימה בשטח הררי ובנוי המאוכלס באזרחים לבנוניים רבים. דרושה כאן מידה רבה של אחריות, קור-רוח, מהירות תגובה, משמעת עצמית ו"מוסר לחימה" ברור וחד-משמעי.
הלחימה בשל"ג
הקושי העיקרי במבצע של"ג, מלבד תנאי השטח הקשים ללחימה ולתנועה וכן לחימה בשטח בנוי ומאוכלס בצפיפות, הייתה בעיית האבחנה בין ה"אויב" – המחבלים הפלסטינים, לוחמי אש"ף – ובין אזרחים לבנונים חפים מפשע.
מג"ד 74 אמר: "…כל מה שיורה עליך הוא אויב, זה הדבר העיקרי, לא יורים על אזרחים סתם, ממקומות שיורים מתוך בתים, אז יורים חזרה לשם… כך עבדנו לאורך כל הדרך וכך זה עבד… המטרה היא לפגוע בכמה שיותר מחבלים… להיצמד לצירי תנועה ומשם להתקדם… המטרה העיקרית היא להתקדם…" מקץ שתי יממות של התקדמות כמעט בלתי פוסקת, בימים 7-6 ביוני 1982 מגיעה חטיבת "ברק" במלוא עוצמתה, לשפך נהר הזהרני ויורדת למחרת לקרב על צידון ולטיהור מחנה הפליטים הגדול עין חילווה.
הלחימה בפאתי צידון
בדרום לבנון, בין גבול הצפון לכביש ביירות דמשק, ובעיר הבירה ביירות התגוררו ב-1982 כשני מיליון אזרחים לבנוניים. צידון היתה הגדולה בערי החוף ומספר תושביה הגיע ל-300 אלף איש. במחנה הפליטים הגדול עין חיילוה היו למעלה מ-30 אלף נפש ובתוכם מאות מחבלים.
במערכה על צידון נדרשו חטיבות "ברק" ו"גולני" לשיתוף פעולה מלא, יחד עם חטיבת צנחנים (גדוד אחד שלה חבר לחטיבה 188 כשהוא אמור להשתלט על אזור הבוקסתא השולט על העיר מצפון). גדוד 53 התקדם לצידון מכיוון דרום-מזרח, גדוד גולני 12 נועד לסגור את האגף המזרחי של העיר, וגדוד 71 היה אמור לחבור לגדוד צנחנים תוך כדי תנועה ואש. הלחימה בפאתי העיר הייתה מסובכת ומורכבת, לחימה בשטח בנוי רצופה קרבות רחוב. הפקודה לצאת מן העיר הגיעה כאשר הובן כי הדבר מסוכן ביותר.
הקרבות לפריצת מחנה עין-חילוה
מחנה עין-חילווה הוא אחד ממחנות הפליטים הגדולים בדרום לבנון. מבנהו צפוף וסמטאותיו צרות ופתלתלות. פלוגה ו' של גדוד 74 (מחט' 188) שיצרה מגע ראשון נתקלה בהתנגדות חזקה ומצאה עצמה מסובכת בקרב עיקש ובתנאים קשים ביותר.
עדותו של סגן יובל מ"פ ו': "…פרצנו למחנה כאשר פלוגה ז' מתמקמת על רכס שולט ומחפה עלינו באש תותחים בכינון ישיר. מאזור הצומת שלפני המחנה ירו המרגמות הכבדות של הגדוד. מיד עם כניסתנו למחנה…נתקלנו בהתנגדות עזה ביותר…ירו עלינו פצצות אר-פי-ג'י מטווחים קצרים ומכל הכיוונים. בתנאים כאלה עוצמת הגדוד אינה באה כלל לידי ביטוי… כשאתה נע בשדרה – רק הטנקים הראשונים בטור נלחמים… השאר אינם מסוגלים לירות… בשטח בנוי אתה יכול לירות אש יעילה רק כאשר רואים ומזהים את מקורות האש… האש ניתכה לעברנו בעוצמה רצינית… הקרב נמשך 5 שעות… בכל אותן שעות הצליחו הטנקים להתקדם 150 מטר בלבד… בסופו של דבר לא היתה ברירה אלא לסגת…התהליך נמשך זמן ממושך…"
הקרב על כפר סיל
במוצאי יום 8 ביוני 1982 יצאה חטיבת "ברק" בבהילות אל ציר החוף ודהרה צפונה לכיוון דמור. עוד בטרם הספיקה החטיבה לנוח מקרבות הטיהור בצידון (כולל ניסיונות ההבקעה של גדוד 74 בעין חילווה…) כבר נשלחה לחלץ את כוחות צנחנים ושריון שהונחתו בדמור ונקלעו למצב קשה. לדמור יצא המח"ט למעשה עם גדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן וגדוד גולני 12, כאשר גדוד 53 למעט פלוגה א' בפיקוד הסמח"ט, נשארו בצידון, וגדוד 74 בפיקוד עמירם לוין עדיין היה במחנה עין-חילווה. אולם שלא כצפוי, דמור נמצאה נטושה והקרב התפתח מצפון לה בכפר סיל.
כפר סיל חולש על כביש החוף הלבנוני – הוא דרך המלך המובילה לנמל התעופה ולפרברים הדרומיים של הבירה ביירות, וחשיבותו האסטרטגית רבה מאוד. על כן היו שם כוחות גדולים: חטיבת שריון סורית, נשק נ"ט, טילי 'סאגר' ו'מילאן', תול"רים ובזוקות. חיילי חי"ר מובחרים וחיילי קומנדו סורים התבצרו בין בתיו הגבוהים ובנקודות השולטות.
בליל 10-9 ביוני קיים מח"ט 188 אל"ם מאיר דגן "קבוצת פקודות" עם המג"דים. לפי התכנית לכיבוש כפר סיל, על לוחמי הצנחנים (גדוד 202) להשתלט כפעולה מקדימה על "גבעת הראדר" מצפון-מזרח לכפר, גדוד 71 יעלה לעמדות שולטות על הרכס ממזרח, וגדוד גולני יתקוף בחיפוי הצנחנים והטנקים מ'כביש החוף' מלמטה למעלה בסיוע צמוד של פלוגה א' – פלוגת הסדר מגדוד 53 (קריית שמונה).
בפועל גדוד צנחנים 202 אגף ממזרח ובא אל המתחם הסורי בכפר סיל מעורפו, אך נבלם מול התנגדות סורית ואש עזה שעצרה את התקדמותו. נגמ"שי גולני נתקלו באש תותחי הטנקים הסורים ובאש נ"ט חזקה ויעילה. עד מהרה נפגעו בזה אחר זה 4 מתוך 6 טנקים של הפלוגה, מג"ד גולני 12, בפיקוד ברוך שפיגל, החליט לעצור ולנתק מגע. עשרה מתוך עשרים וחמישה החללים של חטיבת "ברק" במבצע של"ג נפלו ב-10 ביוני 1982, אחד נפל בעין-חילווה והשאר בקרבות כפר-סיל. המאמץ החטיבתי ב-10 ביוני נכשל, אך מתחם כפר-סיל היה חשוב מדי מכדי לוותר עליו.
במשך כל הלילה התארגנו באזור שמדרום לכפר ודחפורים הכשירו דרך נוחה למעבר הכלים. טנקי החטיבה השמידו כלים סורים אחד לאחד… התקיפה מהעורף הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר. בזכות ההפתעה לכוחות הסורים השמידה החטיבה טנקים רבים ונכנסה לתוך הכפר.
הקרבות על שדה התעופה של ביירות
בתום שבוע לחימה ראשון (6 עד 11 ביוני) של מבצע של"ג, ועם כיבוש כפר סיל מדרום לביירות, נמצאה חטיבה 188 בפאתי ביירות. נקבעה הפסקת אש וגדודי החטיבה התארגנו בגזרת דמור ( גדוד74), דומא (גדוד 71), וכפר סיל (גדוד 53) במשך חודש ימים. ב-12 ביולי עברה החטיבה לגזרה המזרחית (למעט גדוד 74), ולוחמיה נטלו חלק ביום קרב נגד הסורים. בראשית אוגוסט שבו לאזור ביירות במסגרת המאמץ הצה"לי הכללי להדק את המצור על ביירות, להביא ליציאת המחבלים והסורים ממערב ביירות ובכך לסיים את מבצע "שלום הגליל". בליל 3-2 באוגוסט פעלו כוחות חטיבה 188 וגולני נגד המחבלים והסורים בשכונות בורג'-אל-בוג'נה, אל-עוזאי ושדה התעופה הבינלאומי בעיר. ההתקפה על שדה התעופה בוצעה על ידי גדוד 74 יחד עם גדוד גולני 12 והסתיימה בהצלחה וללא אבדות.
עמירם המג"ד מספר: "…המשימה היתה השלמת כיבוש שדה התעופה וכניסה לשכונות הדרומיות של ביירות… מה שהדאיג אותי… אתה נשאר בשדה התעופה, אתה חשוף לגמרי ותחטוף מכל השכונות." תחזיתו של המג"ד התאמתה. "…התחלנו להתבצר ב-4 באוגוסט בבוקר והתחילה התקפת 'סאגרים' חזקה… פתאום חטפתי 'סאגר' וחדרו לי רסיסים לעיניים…" בהפגזה הסורית של בוקר 4 באוגוסט, נהרגו עשרה חיילים, שלושה מתוכם מגדוד 71 של החטיבה
-
גדוד 53 סופה
-
גדוד 71 רשף
-
גדוד 74 סער
-
גדוד המח"ץ 605
גדוד 53 סופה
|
גדוד 71 רשף
ביום שישי 5 באוקטובר 1973, הוקם גדוד 71 על ידי מסגרות פלוגתיות שכללו פלוגה של חיילים מבה"ד 1 ושתי פלוגות שאוישו על ידי מדריכי בית הספר לשריון ומדריכים ממתקן צאלים. לאחר שהוקם הגדוד בבית הספר לשריון הוטס לצפון על מנת להתחמש ולהצטייד.
בשבת בבוקר, עלו שתי פלוגות לאזור צומת ווסט ופלוגה שלישית לציר הנפט. כשפרצו הקרבות, נעו הפלוגות לעבר החרמונית ונערכו לקרב הבלימה ב"עמק הבכא". הגדוד נלחם במסגרת חטיבה 7 במשך יומיים. בתקופה זו נהרגו המג"ד והסמג"ד והמסגרת הגדודית הפסיקה להתקיים. הגדוד המשיך לתפקד במסגרות פלוגתיות ולאחר שנפגעו כלים נוספים צורפו יתר הכלים לגדוד 77 של חטיבה 7.
הגדוד הוקם מחדש תוך כדי המלחמה והשתתף בכיבוש מזרעת בית-ג'אן והמובלעת. הוא הורכב ברובו מחיילים ומפקדים שהגיעו מחו"ל ושובצו תוך כדי לחימה. עם גמר הלחימה הפך הגדוד לגדוד סדיר של חטיבת "ברק".
לאחר המלחמה השתתף הגדוד בקרבות ההתשה במובלעת באזור תל-שמס, ועם חתימת הסכם הפסקת האש, התיישב במחנה הקבע רוויה.
הגדוד השתתף במבצע ליטני ואף השתתף בירי תותחים בתוך לבנון במשך עשרה ימי קרב רצופים ביולי-אוגוסט 1981.
במלחמת שלום הגליל לחם הגדוד בגזרה המרכזית של לבנון, כשהוא נתקל לראשונה בכוחות סוריים בעין זחלתא. לאחר מכן עבר הגדוד לגזרה המערבית, חבר עם כוחות צה"ל בכביש החוף והשתתף בקרבות על מבואות צידון, דמור וכפר סיל. בהמשך הלחימה ירד הגדוד לבקעת הלבנון, שם השתתף ביום קרב שבו הושמדו כ-30 טנקים סורים. במלחמת שלום הגליל נפלו שישה מחיילי הגדוד.
הגדוד המשיך בתעסוקה מבצעית בקו לבנון ואף היתה לו פלוגה מבצעית מיוחדת, "נחשול", בעלת אמצעים מיוחדים בטנקים ללחימה בלבנון. הגדוד השתתף באופן פעיל בחיפוי על הנסיגה מלבנון במאי 2000 שהסתיימה ללא נפגעים לכוחותינו. לאחר היציאה מלבנון קיבלה פלוגת "נחשול" צל"ש פלוגתי מאלוף פיקוד הצפון על פעילות ארוכה בשמונת החודשים שקדמו לנסיגה.
עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה השתתף הגדוד באופן פעיל בלחימה באיו"ש במשך שמונה חודשים ואף קיבל הערכה כגדוד מצטיין מאלוף פיקוד הצפון בסיום התעסוקה.
כיום מבצע הגדוד תעסוקה מבצעית בקו כחול בגזרת הר דוב ורכס רמים בחרמון ובנצרים.
גדוד 74 סער
גדוד "סער" הוקם בשנת 1969 כגדוד שני בחטיבת "ברק". מיקום המחנה היה על יד נפח. במלחמת ההתשה ופעילות של מחבלים בשנים 1972-1969, השתתף הגדוד בימי קרב ברמת הגולן מול האויב הסורי ובפשיטות משוריינות ללבנון כנגד פעילות חבלנית. בשנים אלה חושל כוחו של הגדודו והוא צבר ניסיון לקראת מלחמת יום הכיפורים.
עד פרוץ המלחמה היה הגדוד אחראי על הגזרה הצפונית של רמת הגולן. אזור הררי, מבותר בגאיות וסלעים, קשה לתנועה, בעל אקלים ערפילי וגשום ונוף עשיר בצמחיה. בגזרה זו היה קושי באיתור מטרות, הלחימה היתה מטווחים קצרים, דבר שדרש רמה מבצעית גבוהה מחיילי הגדוד. הגדוד שהשתתף בקרבות הבלימה האכזריים, לחם במפוצל.
שתי פלוגות לחמו בגזרה הדרומית, ופלוגה אחת בגזרה הצפונית. יחד עם שאר כוחות החטיבה, מנע הגדוד את חדירת הסורים לשטח ישראל. עם המעבר להתקפה השתתף גם הוא עם שאר כוחות החטיבה בפלישה לסוריה ובכיבוש המובלעת והגיע עד תל-שמס. 54 מטובי החיילים והמפקדים בגדוד נפלו במלחמה זו.
במבצע ליטני כבש הגדוד את תל-עברש ותל-צחור וכן את אבל-א-סאקי. הגדוד שהה בלבנון במשך שלושה שבועות לערך ולאחר מכן חזר לרמת-הגולן.
במלחמת שלום הגליל לחם הגדוד ביחד עם חטיבת גולני, תחילה בגזרה המרכזית ולאחר מכן בגזרה המערבית. לגדוד היה קרב קשה במחנה הפליטים עין חילווה ובמבואות צידון. לאחר מכן השתתף בקרב על כפר-סיל הוא הכפר השולט על סביבתו, שהיה מבוצר בכוחות סוריים רבי עוצמה. הגדוד כבש את הכפר והתקדם לעבר מבואות ביירות, שם כבש את שדה התעופה של ביירות ואזורים צפונית לו. כמו כן שהה במבואות העיר בתקופת ההתשה בין כוחות צה"ל למחבלים. במלחמת שלום הגליל נפלו 4 מלוחמי הגדוד.
הגדוד המשיך לבצע תעסוקה מבצעית בגבול לבנון עד הנסיגה במאי 2000 ואף השתתף באופן פעיל בחיפוי הנסיגה, שהסתיימה בהצלחה ללא נפגעים לכוחותינו. כיום הגדוד מבצע תעסוקה מבצעית בקו כחול בגזרות הר דוב, רכס רמים, בחרמון.
לגדוד נוספה פלוגה – פלוגת "מסייעת" המורכבת ממחלקת מרגמות ומחלקת סיור.
גדוד המח"ץ 605
גדוד המח"ץ (605) (ראשי תיבות של "הבקעה, מיקוש, חבלה, צליחה") הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית הכפוף מבצעית לחטיבה 188. הגדוד מפעיל פלוגות פלסים שלהן נגמ"שי הנדסה כבדים מדגמי פומ"ה ונמ"ר הנדסי , ופלוגת צמ"ה המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, אמצעי גישור וכלי צמ"ה ממוגנים אחרים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפרוץ את הדרך לכוחות השריון והחי"ר, לפלס דרך תעלות ושדות מוקשים, לנקות זירות מטענים, לחלץ כלים פגועים ולהכשיר עמדות ירי וסוללות מגן לטנקים ולרק"מ.
הגדוד הוקם אחרי מלחמת יום הכיפורים על בסיס גדוד צליחה במילואים שהוקם ב-1967 ונקרא גם הוא "גדוד 605". הגדוד הכשיר את גדודי הצליחה במילואים 630 ו-634 והשתתף בפעולת כראמה. הגדוד לקח חלק במבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ. ב-1977 הוצב תחת פיקוד הצפון וב-1978 הפך לגדוד הנדסה משוריין. הגדוד לקח חלק במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה. בשנת 2002 זכה הגדוד בצל"ש הרמטכ"ל גדודי על לחימתו במבצע חומת מגן. בתחילת המאה ה-21 הוכפף מפיקוד הצפון לחטיבה 188. ב-2006 השתתף הגדוד תחת פיקודו של אושרי לוגסי במלחמת לבנון השנייה ועסק בפריצת צירים, חילוץ כוחות פגועים ואף לחם ככוח חיל רגלים בשטח פתוח ובכיבוש כפרים בדרום לבנון בהם התבצר חיזבאללה. הגדוד פרץ תוך לילה אחד ציר הכרחי באורך 16 ק"מ לכפר ע'נדוריה והשתתף בקרב בוואדי סלוקי בו נפגעו טנקים רבים מטילי נ"ט. הגדוד פרץ צירי עומק והשתתף בחילוץ הנפגעים והכלים שניזוקו, ובמהלך הלחימה נהרגו 2 לוחמי צמ"ה של הגדוד מטיל נ"ט שפגע בדחפור בו נסעו.
מפקדי הגדוד לדורותיהם הם: אבי זהר (מפקד הגדוד הראשון, 1967-1970), יגאל וולק (1970-1971), מרדכי הוד (1971-1972), משה לשם (1972-1974), דביר (דויטש) דוד (1974-1975), יעקב שבתאי (1975-1977), חיים קול (1977), אריה שדה (1977-1978), גדעון גולני (1978-1979), איזי ענבר (1979-1980), מיכה גילדור (1980-1981), איתן לידור (1981-1983, לימים קהנ"ר), אלי טולדנו (1983-1984, לימים קהנ"ר), אבי דוד (1984-1985), קובי שמעון (1985-1987), גיורא סגל (1987-1989), שוקי שרון (1989-1991), מוקי גרוסברג (1991-1993), אלי פרץ (1993-1994), אפי כהן (1994-1996), משה שלי (1996-1998, לימים קהנ"ר), מוטי אלמוז (1998-2000, לימים אלוף), יוסי מורלי (2000-2002, לימים קהנ"ר), אמיר אביבי (2002-2004), אושרי לוגסי (2004-2006, לימים קהנ"ר), דייוויד סלומון (2006-2009), זכי יפת (2009-2011), יואב טורחנסקי (2011-2013), רועי נהרי (2013-2015), יובל משה (2015-
סרן צבי גרינגולד מ.א. 2084377
גילה גבורה עילאית
בעת לחימה מול פני האויב
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שהה סרן צבי גרינגולד בקיבוצו, לאחר שסיים את תפקידו הקודם, זמן קצר לפני המלחמה, והוא טרם משובץ בתפקיד אחר. כשנודע לו על פרוץ הקרבות, חזר ליחידתו הקודמת ברמת הגולן, אירגן לעצמו כוח של 3 טנקים ויצא לבלום את התקדמות שריוני האויב לעבר צומת "נפח". במהלך קרב זה אבדו שני טנקים, והוא נשאר לבדו מול נסיונות חוזרים-ונשנים של הסורים להתקדם לעבר "נפח" במשך שעות נלחם יחידי, בעוד שבכל רשתות הפיקוד חשבוהו כמפקד כוח טנקים שכונה "כוח צביקה". אחר כך הצטרפה אליו יחידת מילואים, אשר ניסתה להתקדם, אך נאלצה לסגת בגלל ריבוי הנפגעים. במהלך קרב זה נפגע הטנק של סרן צבי גרינגולד והוא נפצע. למרות פציעתו עבר לטנק אחר של יחידת מילואים, ונטל לידיו את הפיקוד עליו.
בהמשך הלילה נשאר שוב לבדו, בולם במשך כמה שעות את נסיונות הפריצה של הסורים, עד שהצטרף אליו, לקראת הבוקר, סגן מפקד חטיבה עם טנקים נוספים. עם בוקר כאשר נתקבלה הוראה לנוע במהירות לעבר המחנה. יחד עם טנק נוסף הדפו את טנקי – הסורים, אשר הגיעו לגדרות המחנה. לאחר הקרב פונה לבית החולים אבל כעבור שבוע חזר להמשך הלחימה.
בעמידתו האיתנה, אגב גילוי גבורה עילאית, עיכב ומנע את התקדמות הסורים לעבר נהר הירדן.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור הגבורה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן גד רפן מ.א. 933287
גילה גבורה עילאית
בעת לחימה מול פני האויב
תוך חירוף נפש
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, פיקד סגן גד רפן על מחלקת טנקים. בקרב על רכסי ג'נין נפצע מפקד הפלוגה. סגן גד רפן, נטל את הפיקוד על הפלוגה, המשיך בהסתערות וכבש את היעד. לאחר הכיבוש גילה בטווח קרוב טנקי אויב ונכנס עמם לקרב. הטנק שלו נפגע מספר פעמים והתפוצץ. בהתפוצצות נקטעה ידו והוא נכווה כוויות קשות בחלקים שונים בגופו. למרות כאביו, ריכז את צוותי הטנקים שניצלו מטנקים אחרים שנפגעו, אירגנם ווידא את פינויים לבית סמוך למקום הקרב. גם בבית לא איבד את עשתונותיו, אירגן את האנשים להגנה, חילק תפקידים, הורה להשמיד מסמכים והרגיע את הפצועים. הוא שלט באנשים עד שחולצו מהמקום, לאחר שעות אחדות.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור הגבורה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"ן שמואל אסקרוב מ.א. 2038141
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 באוקטובר 1973, עם פרוץ הקרבות נע רס"ן אסקרוב שמואל בראש כוח של 7 טנקים לחסום את ציר "כודנה" ברמת הגולן. בהגיעו למקום נכנס לקרב עם עשרות טנקים של האויב, עד שנפגע ופונה לביה"ח. ב-8 באוקטובר ברח מביה"ח בעודו פצוע וחזר ליחידתו. הוא אירגן כוח חדש של 13 טנקים משיירי האנשים ביחידתו, ויצא שוב לקרב באיזור הר "חרמונית" ושם נפצע קשה. במהלך הקרבות ידע להתגבר על רגעי-משבר ולעודד את חייליו, ואומץ-לבו וכושר מנהיגותו שימשו מקור-כוח לפקודיו.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סא"ל יוסף בן חנן מ.א. 930536
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
בפרוץ מלחמת יוה"כ שהה סא"ל בן-חנן בחו"ל. כאשר נודע לו כי פרצה המלחמה הפסיק את חופשתו והגיע ארצה ב-8 באוק' 73'. הוטל עליו התפקיד להרכיב כוח משרידי יחידה שנפגעה במהלך הקרבות. סא"ל בן-חנן אירגן את הכוח במהירות, וב-9 באוק' השתתף בקרב המכריע לבלימת התקפת הסורים מצפון לקונייטרה, אשר הסתיים בהדיפת כוחות האויב והשמדתם. בעת הרדיפה אחר האויב, נפצע בפניו אך המשיך לפקד על הכוח. בעת הפריצה אל תוך סוריה ב-11 באוק' עמד בראש יחידתו בחוד ההתקפה בגיזרה הצפונית של כוחותינו וחדר עמם עמוק לשטח סוריה. בהתקפה באותו לילה נפצע פעם שניה, אך המשיך לפקד ולארגן אישית את כוחותיו להמשך הלחימה. למחרת נפצע פעם שלישית פציעה קשה כתוצאה מפגיעת מטוסי אויב, אולם סירב להתפנות למרות הוראה מפורשת של הרופא ומפקד העוצבה. עם היווצרות קפאון מסוים בחזית העוצבה נוכח התנגדות האויב, הציע סא"ל בן חנן תוכנית נועזת להתקפת עמדות המפתח של האויב ע"י איגוף בשטח שנחשב בלתי עביר, והתנדב לבצע התקפה זו בראש כוח קטן. אף על פי שסבל מחולשה עקב פציעותיו הקודמות, האיגוף בוצע והכוח הגיע ליעד, תוך השמדת טנקים וכלי רכב של האויב. תוך כדי כבוש היעד נפגע חלק מהכוח ובתוכו הטנק של סא"ל בן חנן והוא נפצע ברביעית פצעים קשים. במצבו זה נשאר סא"ל בן חנן בשטח במשך 4 שעות כאשר נהג הטנק מטפל בו. למרות פציעתו הכווין באלחוט את האש הארטילרית של כוחותינו ואת כוח החילוץ, שהגיע אליו לאחר שהחשיך. במשך ימות הלחימה הוכיח סא"ל בן-חנן יוזמה ותושייה יוצאת מגדר הרגיל, רצון להלחם ונכונות לעמוד בראש כוחותינו וע"י כך נסך בטחון ורוח
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
חנוך דאובה
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת לבנון השנייה
תיאור העיטור:
עיטור העוז מוענק לסרן חנוך דאובה על שהראה דבקות במשימה, אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות ורעות.
בתאריך י"ד באב התשס"ו (8 באוגוסט 2006) נפצע קשה לוחם מגדס"ר 35 במהלך הלחימה בבִּנת-ג'בל. מח"ט 35 זיהה את הקושי בפינוי הפצוע ופנה למג"ד טנקים (53) שפעל בסמוך, בבקשה לסייע בחילוץ הפצוע. סרן חנוך דאובה, מ"פ א' בגדוד הטנקים, ביקש לצאת למשימת החילוץ בטנק יחיד, מתוך הבנה כי סיכויי היפגעות הטנק במהלך החילוץ גבוהים ביותר. אף שלא ידע את הנקודה המדויקת שבה נמצא הפצוע, וללא עזר לחימה משותף, יצא סרן דאובה לבִּנת-ג'בל במדרון קדמי, תלול ומוכה אש, דרך טרסות גבוהות, בהכוונת מזל"ט. במהלך הנסיעה נורו פצצות מרגמה בטווחים קרובים לטנק, ובעטיין נפגעה מערכת הקשר של הטנק ונותק הקשר עם המזל"ט. מג"ד 53 המשיך להכווין את סרן דאובה באמצעות מכשיר הקשר. משהצליח להגיע לנקודת החבירה, הוא נתבקש להמתין לפצוע נוסף. סרן דאובה המתין כחצי שעה, תחת אש כבדה, בתוך השטח הבנוי, עד להגעת כוחות הגדס"ר אליו, ובסופו של דבר פינה בטנק שלו רופא ושני לוחמים: האחד הרוג, והאחר – פצוע אנוש. במהלך התנועה לאחור שב ונפגע הטנק, והפעם מארבעה טילי נ"ט. עקב הפגיעות החוזרות ונשנות בטנק נפגעו שני אנשי צוותו, וסרן דאובה נפגע ברסיסים בכל חלקי גופו ואיבד את שמיעתו. מערכת הקשר בטנק נפגעה אף היא. סרן דאובה התעקש להמשיך בנסיעה, בתנאי קרב קשים, תוך שהוא חוסם בידיו את הדימום מצווארו של הטען, כשהוא מוודא שהנהג ממשיך בתנועה.
סרן חנוך דאובה הראה במעשיו אומץ לב עילאי, התנדבות למופת, רוח לחימה, חירוף נפש, יוזמה ומנהיגות
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן שמואל (מולי) יהודה דגני פישלר ז"ל מ.א. 2084334
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 היה סגן שמואל דגני ז"ל מ"מ טנקים באיזור קו המוצבים שברמת הגולן. במהלך קרבות הבלימה נפגע הטנק שפיקד עליו, והוא נפגע ופונה. לאחר קבלת טיפול רפואי חזר לקרב ופיקד על מחלקת טנקים בקו המוצבים. בקרב מלא גבורה הצליח לבלום את התקדמות השריון הסורי לעבר צומת "חמדיה". בקרב זה נפגע ונפל. בלחימתו גילה אומץ-לב רב, קור-רוח, תושייה וכושר מנהיגות.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סא"ל יאיר נפשי מ.א. 455203
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
סא"ל יאיר נפשי פיקד על גדודו בגיזרה הצפונית של רמת הגולן. בשעות הבלימה הקשות ביותר נלחם בעצמו במוצב, ומנע את נפילתו במשך 4 ימים. כמו כן סייע בניהול הקרב החטיבתי על ידי תצפית ודיווח על שטחי היערכות האויב. במשך כל ימי הבלימה הצליח למנוע את נפילת המובלעת של קוניטרה, למרות שהיה מכותר באגפים – כשהוא עצמו מסייע בניהול הקרב החטיבתי, על ידי תצפית ודיווח על שטחי ההיערכות של האויב. באומץ ליבו, בקור רוחו ובכושר מנהיגותו ליכד את יחידתו המפוזרת, הפיח בחיילים רוח קרב ודבקות במשימה – ובכך מנע את נפילת המוצב, ששימש לאחר מכן קרש קפיצה בהתקפה.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
טוראי צבי סדן מ.א. 415231
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, בעמק דותן, ניהלה היחידה בה שירת טור' צבי סדן כנהג טנק, קרב שריון בשריון נגד כוח אויב בעל עדיפות מספרית. בפעולה זו נפגע הטנק שלו והחל לבעור. טור' צבי סדן הצליח לצאת מהטנק ולאחר שווידא, שבטנק הבוער לא נשאר אף פצוע מצוותו, הצטרף לקבוצת חיילים וקצינים, שנפגעו והתארגנו בתוך בנין נטוש. על הבנין ניתכה כל הזמן אש חזקה של טנקים ונשק קל. לאחר זמן מה זחל"מ לבית בו התארגנו, על מנת לחלץ את הפצועים. בשעת פעולת החילוץ נפגע הזחל"מ והחל לבעור. טור' צבי סדן התנדב להוציא מהזחל"מ הבוער פצוע, שנתפס ברגליו, שהוא מנסה מספר פעמים, בעקשנות, להוציאו-ללא הצלחה. בפעולתו זו נכווה ולמרות זאת הצטרף לאחר מכן לטנק אחר והמשיך בלחימה עד שהועבר לבית החולים.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סא"ל משולם רטס (כרמל) ז"ל מ.א. 0274164
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
סא"ל משולם רטס ז"ל פיקד על גדוד-טנקים בגיזרה הצפונית של רמת-הגולן. למרות התנאים הקשים הצליח לנהל קרב-הגנה יעיל ועיקש, ומנע את נפילתם של מוצבי הקו ואת כיבוש משק "אל-רום". ב-9 באוקטובר 1973, הוביל את כוחו המדולדל להתקפת נגד חזיתית בסורים, שהצליחו לחדור באיזור הר "חרמונית". תוך כדי יצירת מגע עם האויב נפגע ונהרג. סא"ל משולם רטס ז"ל פיקד על כוח לא-מגובש בתחילת הקרב, אולם תוך כדי לחימה הצליח לגבשו ולהפיק ממנו את מלוא היכולת הקרבית, כשהוא משמש דוגמה אישית באומץ-לבו, בקור-רוחו ובאופטימיות שלו.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן יובל שחר מ.א. 2115548
גילה גבורה
במילוי תפקיד קרבי
תוך חירוף נפש
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שירת סגן יובל שחר כ-קמ"ן גדודי. בשעות אחה"צ גברו הקרבות , נפגעו טנקים והיה צורך בפינוי נפגעים . סגן יובל שחר נטל נגמ"ש , חדר לאזור עמדות הטנקים ופינה נפגעים . כשנודע בשעות הערב , שנותרו עדיין נפגעים במוצב, ועל אף הידיעה שהסורים חולשים על כל צירי התנועה , נטל שנית את הנגמ"ש וחדר לעומק של 4 ק"מ בתוך המערך הסורי. הוא עבר בין עשרות טנקים ו-נגמש"ים סוריים , פתח באש לעבר מפקדי הטנקים ופגע בהם, בהגיעו למוצב , נטל את הנפגעים ונע מערבה, ושוב בין שיירות הסורים עד שהגיע ל-תאג"ד . במעשיו אלה גילה אמץ לב רב, קור-רוח ואחוות לוחמים.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור העוז
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר אבנר איתן מ.א. 421052
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
סמ"ר אבנר איתן שימש כרב-סמל פלוגת טנקים. בתאריך ה-6 ביוני 1967, בקרב על צומת קבטיה, פינה פצועים, ששכבו בשטח פתוח, תחת אש יעילה של טנקי האויב.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן נתנאל תני אהרן ז"ל מ.א. 2119060
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 היה סרן נתנאל אהרון ז"ל סמ"פ בגדוד. פלוגתו היתה פרוסה בגיזרה הדרומית של רמת-הגולן, בפיצולים מחלקתיים. עם תחילת הקרבות השתתף בבלימת ההתקדמות של השריון הסורי בציר "הנפט" ולאחר שנותק מהכוח והטנק שפיקד עליו נפגע, נסוג ברגל דרך שטח שהוחזק בידי הסורים. בין טנקי הסורים המתקדמים הגיע עד לבית-המכס העליון, שם עלה על טנק של חוליית הסיור של אוגדת-מילואים והמשיך איתם בקרבות הבלימה והפריצה. בקרב הפריצה לסוריה, מול "חאן-ארנבה" נפגע ונהרג. מעשיו אלה מורים על אומץ-לב, תושייה ודבקות במשימה, והם משמשים מופת.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
טוראי קנט גורדון מ.א. 761364
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
בליל ה-6 ביוני 1967 בהסתערות על מוצבי יעבד, עלה הכוח שבו נמצא טור' קנט גורדון, על שדה מוקשים, תוך כדי קרב מטווח קצר עם האויב. טור' קנט גורדון נפגע בשלב הראשון ואיבד את רגלו. כשהוצעה לו עזרה על ידי מפקד הפלוגה השיב: "זה לא נורא, איבדתי רגל, המשיכו והצליחו". התנהגותו בשלב זה של הלחימה,שהיה מכריע,עודדה את חבריו וחיזקה בהם את כוח לחימתם.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רב"ט אלי אלבז מ.א. 148907
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
רב"ט אלי אלבז שימש כחובש בפלוגת חרמ"ש. בליל ה-6 ביוני 1967, נתקלה הפלוגה באויב, במוצבים ליד הכפר יעבד, בטווח של כ-100 מטר. חלק מהכוח עלה על מוקשים. רב"ט אלי אלבז טיפל בפצועים בקור רוח ותחת אש יעילה, דאג לפינויים ועודדם.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן משה בנטוב מ.א. 421042
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, בעמק דותן ניהלה היחידה, בה שרת סגן משה בנטוב כמפקד מחלקת טנקים, קרב שריון בשריון. תוך כדי קרב זה נפגע הטנק עליו פיקד ונשאר לעמוד בשטח פתוח, בטווח 800 מטר מטנקי האויב. סגן משה בנטוב המשיך בלחימתו, העסיק ושיתק 4 מטרות. רק לאחר פגיעות נוספות בטנק שלו נתן פקודה לנטשו. פעולה זו בוצעה בצורה מסודרת, תוך שליטה מלאה על הצוות.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמל ישראל דוידוביץ מ.א. 302030
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
סמל ישראל דוידוביץ שימש כמפקד זחל"ם בצוות סיור. ביום ה-6 ביוני 1967, באיזור בקעת דותן ניהל צוות הסיור קרב השהייה עם 2 פלוגות "פטון" של האויב, בטווחים של עד 400 מטר. תוך כדי פעולה זו נתקע ג'יפ מצוות הסיור בתעלת מים. סמל ישראל דוידוביץ, בחושפו את עצמו לאש האויב, קפץ מהזחל"ם, קשר את הג'יפ לזחל"ם וחילצו משדה ההריגה.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
טוראי יצחק חסידי מ.א. 437585
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
טור' יצחק חסידי שימש כמפעיל מקלע 0.5 ב-זחל"ם. בליל ה-6 ביוני 1967 נתקלה פלוגתו במוצבי אויב ליד הכפר יעבד. מחלקתו של טור' יצחק חסידי, שהייתה מחלקת החוד, סבלה אבדות כבדות. מפקד המחלקה ארגן את שארית כוחו ותקף ברגל את המוצב הקדמי. טור' יצחק חסידי נשאר ב-זחל"ם לחפות על הסתערות מחלקתו. למרות האש החזקה, שהונחתה עליו מטווח קצר, ולמרות שרוב חבריו ב-זחל"ם נפגעו, מפקד ה-זחל"ם נהרג והוא עצמו נפגע קל, עמד גלוי והמשיך להפעיל את המקלע ביעילות. תוך חילופי האש נפגע ה-זחל"ם והחל לבעור. טור' יצחק חסידי לא איבד את עשתוחנותיו, כיבה את האש ב-זחל"ם. רק לאחר פעולה זו התעלף והועבר לטיפול רפואי.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן עודד ישראלי מ.א. 2084504
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 היה סרן עודד ישראלי סמ"פ בגדוד טנקים בגיזרה הצפונית של רמת-הגולן. עם פרוץ הקרבות יצא בראש מחלקת-טנקים לעבר אחד המוצבים ובקרב עז הצליח לעצור את התקדמות הסורים לעבר קוניטרה משאזלה התחמושת במחלקתו, נסע דרך העיר קוניטרה, שכבר היה בה חי"ר סורי, למחנה התעסוקה. מילא תחמושת וכך יכול היה להמשיך להילחם.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן זכריה כהן ז"ל מ.א. 0415533
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, בסביבת צומת קבטיה, הבחין סרן זכריה כהן ז"ל, שהיה בזחל"ם טכני של הפלוגה, בטנק שנפגע על-ידי טנקי אויב. מבלי להרהר נתן פקודה לנהג לנוע לאיזור הקרב, שהיה נתון תחת אש יעילה של שריון האויב, במגמה לנסות ולהציל את הנפגעים. בפעולה זו נפגע סרן זכריה כהן ז"ל ונהרג מפגז, שפגע בזחל"ם. פקודיו בזחל"ם זוכרים את דבריו תוך מתן הפקודה לנוע: "זאת אומנם התאבדות, אבל את הפצועים חייבים להציל".
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן יורם לב מ.א. 466784
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב בעמק דותן, נפגעו מיספר טנקים. צוותי הטנקים הפצועים מצאו לעצמם מחסה בבית בקירבת מקום. האויב, שגילה אותם, המשיך וירה לעברם ללא הפוגה. סגן יורם לב קיבל פקודה לחלץ את הפצועים. תחת אש טנקים יעילה, בקור רוח ובמסירות רבה, חילץ סגן יורם לב את הפצועים.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רב"ט יורם מנדלבאום מ.א. 413759
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
בליל ה-5 ביוני 1967, בצומת קבטיה, עלה צוות סיור על מארב של 6 טנקי "פטון" וכוח חי"ר בטווחים של 20-5 מטר. בהיתקלות זו נפצעו 7 חיילים ו-2 חיילים נהרגו. רב"ט יורם מנדלבאום התנדב לחלץ ג'יפ, שנשאר תקוע כ-10 מטר מטנקי האויב ותחת אש יעילה. ג'יפ זה שימש לפינוי הנפגעים מהכוח.
רס"ל צבי יוסף ניידס ז"ל מ.א. 2120608
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש רס"ל צבי ניידס ז"ל כסמל מחלקה בגדוד בגיזרה הצפונית של רמת הגולן. בקרב עז עמד מול שריוני הסורים, וכאשר נוכח לדעת כי מפקדו, סגן דגני ז"ל, נפגע והטנק החל לבעור, הגיע אל הטנק הבוער, תחת אש ומטחי טילים, כדי לחלץ את אנשי צוותו. בנסיונו זה נפגע הטנק שלו מפגיעה ישירה. הוא וכל אנשי צוותו נהרגו.במעשהו זה גילה אומץ-לב רב ואחוות לוחמים למופת.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן זאב ניסן מ.א. 435405
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב בעמק דותן, נפגעו מיספר טנקים. צוותי הטנקים הפצועים מצאו לעצמם מחסה בבית בקירבת מקום. האויב, שגילה אותם, המשיך וירה לעברם ללא הפוגה. סגן זאב ניסן קיבל פקודה לסייע בחילוץ הפצועים. הוא ביצע זאת בקור רוח, במסירות ולמרות שיחידתו סבלה מנפגעים, תוך כדי פעולת החילוץ, המשיך בביצוע המשימה עד סופה.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן עמנואל עמיבר מ.א. 430391
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
סגן עמנואל עמיבר שימש כמפקד מחלקת רק"ם. ביום ה-6 ביוני 1967 בעמק דותן, ניהלה היחידה בה שירת, קרב שריון בשריון עם אויב עדיף במיספרו. סגן עמנואל עמיבר תיקן רק"ם תקוע תחת אש אויב מטווח קצר, והחזיר רק"ם זה לכשירות. בכך גילה אומץ לב ודבקות במטרה.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן מרדכי פימנטל ז"ל מ.א. 433729
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
בליל ה-5 ביוני 1967 בעת ההתקפה על יעדי בורקין, פיקד סגן מרדכי פימנטל ז"ל על פלוגת טנקים. תוך כדי ההתקפה הוא נפצע ולמרות היותו פצוע המשיך בלחימה.
סגן מרדכי פימנטל ז"ל הוביל את יחידתו בהסתערות, גילה כושר מנהיגות וכוח סבל למופת, ופונה רק בגמר הקרב.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אורי מיכאל עקביה ז"ל מ.א. 2083149
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן אורי עקביה ז"ל כמפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן. עם פרוץ הקרבות תפס עמדות באיזור מוצב החולש על ציר "כודנה" – ציר פריצה מיועד של האויב. הכוח אכן נתקל ביחידת טנקים של האויב, ותוך כדי ניהול קרב אש נכון ומהיר הצליח סרן אורי עקביה ז"ל להביס אותו. בקרב זה שלח האויב כוחות אחרים לאגוף את המוצב. סרן אורי עקביה ז"ל נשלח, על ידי הסמג"ד, לחסום מאמץ זה. הוא יצר מגע עם האויב ובמהלך קרב זה נפגע ונהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, כושר מנהיגות ותושייה.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמל צבי רוזנצוייג מ.א. 2167523
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמל צבי רוזנצוייג כאיש צוות בגדוד טנקים שלחם ברמת הגולן. לאחר שהכוח נפגע, חזר סמל צבי רוזנצוייג ללחימה ושימש כנהג של המג"ד. בקרב על "תל-שאמס" נפגע הטנק של המג"ד, וסמל צבי רוזנצוייג חילץ את המג"ד הפצוע מתוך הטנק הבוער, למרות שהטנק היה בשטח שנשלט בידי הסורים ועל אף האש שניתכה מצד הסורים. הוא הקים קשר עם שאר כוחות העוצבה, דיווח על מצבו והכווין את כוח החילוץ אליו. הוא חבש את מפקדו והגן עליו מפני הסורים המתקרבים, עד שהגיע כוח החילוץ והציל את חייו. במעשה זה גילה אומץ-לב, תושייה ואחוות לוחמים למופת.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"ן אייל שחם ז"ל מ.א. 2061820
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 היה רס"ן אייל שחם ז"ל מ"פ בגדוד בגיזרה הצפונית של רמת הגולן. עם פרוץ הקרבות פיקד על גיזרת מוצב צפוני. הוא ניהל קרב עקשני, ניצל את הטנקים המעטים שהיו ברשותו באורח הטוב ביותר והצליח לבלום את התקדמות השריון הסורי לעבר "מסעדה". בקרב זה נהרג. בכל מעשיו גילה כושר-מנהיגות מעולה, אומץ-לב, קור-רוח ותושייה למופת, והצליח לעודד את חייליו גם בשעות הקשות ביותר.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן יעקב שווימר מ.א. 415159
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
ביום ה-6 ביוני 1967, פיקד סגן יעקב שווימר על טנק, שנפגע באש טנקי אויב, בקרב על רכסי ג'נין. למרות שהיה פצוע קשה ונקטעה ידו, הצליח לקפוץ על טנק אחר, להגיע למג"ד ולדווח על הנעשה. סגן יעקב שווימר פונה רק לאחר 6 שעות וכל אותו זמן הבליג על כאביו ועודד פצועים אחרים.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן יוסף שיין מ.א. 310174
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת ששת הימים
תיאור העיטור:
בליל ה-5 ביוני 1967 בצומת קבטיה, עלה צוות הסיור, שבפיקודו של סגן יוסף שיין על מארב של 6 טנקים וכוח חי"ר, בטווח של מטרים אחדים. בהיתקלות זו נפגעו 7 חיילים ונהרגו 2 חיילים סגן יוסף שיין אירגן במהירות את יתר אנשי הכוח. תוך חירוף נפש ותחת אש יעילה, קפץ על זחל"ם נטוש, אשר עמד בטווח של 10 מטר מטנקי האויב, הפעילו ופינה בו את אנשיו, למרות היותו פצוע בראשו מהיתקלות קודמת.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"ן צבי רק מ.א. 987023
גילה אומץ לב
הראוי לשמש מופת
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 היה רס"ן צבי רק מ"פ בגיזרה הצפונית של רמת הגולן. עם פרוץ הקרבות קיבל את הפיקוד על איזור במרכז רמת הגולן. בקרב עז ורב תושייה הצליח לבלום את התקדמות הסורים והדפם לפאתי "קוניטרה". לאחר קרב הבלימה המשיך ופרץ לעבר סוריה והגיע עד "תל שאמס". בקרבות "תל שאמס" עמד בגבורה ובתושייה מול התקפות הסורים, ובקרב זה נפגע קשה. בלחימתו גילה אומץ לב, קור רוח ותושייה למופת.
על מעשה זה הוענק לו
עיטור המופת
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן עוזי אוריאלי מ.א. 2098695
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן עוזי אוריאלי כ-מ"פ טנקים שנלחמה ברמת-הגולן. הוא קיבל פקודה לנוע לעבר ציר "הנפט", אולם נתקל באיזור "גוחדר" בכח של טנקים סוריים אשר תפסו את המקום. הכוח, בפיקודו של סרן עוזי אוריאלי תקף את עמדות הסורים – אך משלא הצליח לכבשן, חסם את נסיונות הסורים להתקדם בציר. הכוח עמד מול כוחות סוריים עדיפים ובלם את התקדמות הסורים עד יום א' 7 אוק' בבוקר, תוך הסבת אבדות לאויב. במעשיו אלה גילה סרן עוזי אוריאלי אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"ן שמואל בן-משה מ.א. 950193
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
במלחמת יום הכיפורים שירת רס"ן שמואל בן-משה בתפקיד קצין שלישות חטיבתי. עם פרוץ המלחמה עסק רס"ן שמואל בן-משה באיתור נפגעי יחידתו וחילוצם. יחד עם קציני מטה נוספים של יחידתו נרתם לאירגון כוחות חדשים של צוותי-טנקים ושליחתם במהירות לשדה-הקרב. בתום הקרבות עסק באירגון יחידתו מחדש. במעשיו אלה גילה רס"ן שמואל בן-משה יזמה, תושיה ודבקות במשימה.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן שמואל יכין מ.א. 2117607
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
במלחמת יום הכיפורים פיקד סגן שמואל יכין על מחלקת טנקים על יד מוצב ברמת הגולן. עם פרוץ המלחמה תקפו כוחות אויב משורינים וניסו לפרוץ לשטחנו בגזרת המוצב.
בימים מה-6 עד ה-8 באוקטובר 1973 ניהל סגן שמואל יכין עם מחלקתו קרבות אש נגד האויב הסורי העדיף, כשהם גורמים לאויב אבידות כבידות ומעכבים את התקדמותו, ובתבונה הצליח לשמור על שלמות המחלקה.
בלחימתו נסך שמואל יכין בטחון רב בלוחמיו ובלוחמי החי"ר ומנע כיבוש המוצב על ידי האויב.
במעשיו אלה גילה סגן שמואל יכין תבונה, אומץ-לב, קור רוח ודביקות במשימה.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמל נתן נגר מ.א. 2133129
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סמל נתן נגר כתותחן בטנק הסמג"ד, בגזרה הצפונית של רמת הגולן.
במהלך הקרבות גילה כושר מקצועי הראוי לציון מיוחד – והשמיד כלי-שריון סוריים רבים.
עם תום קרבות הבלימה היה בכוח-טנקים שהוביל לכיבוש החרמון.
בקרב זה נפגעו כל מפקדי הטנקים במקום, וסמל נתן נגר נטל את הפיקוד לידיו.
במעשיו אלה גילה סמל נתן נגר אומץ-לב, דבקות במשימה וכושר לחימה מקצועי.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סא"ל משה צוריך מ.א. 463001
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
במלחמת יום הכפורים שירת רס"ן משה צוריך בתפקיד קצין מטה חטיבתי. עם פרוץ המלחמה השתתף בקרבות הגזרה הדרומית של רמת-הגולן. באזור נפח הכוין את כוחותינו העולים לרמת-הגולן והשתתף בקרב על נפח. יחד עם קציני מטה נוספים של יחידתו נרתם לאירגון כוחות חדשים של צוותי-טנקים ושליחתם במהירות לשדה-הקרב. בהמשך הלחימה הצטרף ליחידה אחרת ונטל חלק בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת-הגולן. בתום הקרבות שב ליחידתו הראשונה ועסק באירגונה מחדש.
במעשיו אלה גילה רס"ן משה צוריך יזמה, תושיה ודבקות במשימה.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אברהם קימוביץ מ.א. 2084771
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן אברהם קימוביץ כסמ"פ בגדוד ששהה בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. עם פרוץ הקרבות פיקד על מחלקת טנקים והצטיין בתפקידו זה. לאחר תום קרבות הבלימה המשיך בפריצה לסוריה ומונה לסמ"פ בפלוגה אחרת. משנפגע המ"פ, נטל את הפיקוד לידיו. בניהול נבון ובשיקול נכון נסך ביטחון באנשיו. באורח לחימתו גילה סרן קימוביץ אברהם אומץ-לב, דבקות במטרה, מנהיגות וקור-רוח.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אבי רוניס (גרינוולד) ז"ל מ.א. 2094003
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן אבי רוניס ז"ל כמפקד פלוגת טנקים. עם פרוץ המלחמה היתה פלוגתו מפוצלת בגזרה הדרומית של רמת-הגולן בעמדות בלימה. סרן אבי רוניס ז"ל היה הראשון שאיכן את מאמצי החדירה הסורית ובהתאם לכן ניהל את הקרב והכוין את התגבורות שהגיעו למרחב. הוא איכן את מאמץ ההתקפה על מוצב כוחותינו ובלם אותו. בניסיון סורי נוסף לכיבוש המוצב ומחוסר אפשרות אחרת לבלימה-עלה הטנק של סרן אבי רוניס ז"ל לעמדה חשופה פגע ב-6 טנקים סוריים שתקפו את המוצב, ובכך גרם לנסיגת האויב. בקרב זה – נפל.
במעשיו אלה גילה סרן אבי רוניס ז"ל אומץ לב, קור רוח, תושיה וכושר מנהיגות.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש הרמטכ"ל
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר דן דנדוש ברויר ז"ל מ.א. 7708047
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
תיאור העיטור:
בתאריך י"ח באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006), במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" אש תופת של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור.
דן ברויר ז"ל ששירת כאיש צוות בטנק 3ב', נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש כבדה. דן ברויר ז"ל וצוותו סייעו בחילוץ טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של טנק 3א' נפגע הטנק של דן ברויר ז"ל מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.
סמ"ר דן ברויר ז"ל הראה רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף הנפש.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"ן תובל "תולי" גבירצמן ז"ל מ.א. 3102024
מילא תפקידו
במלחמת שלום הגליל
תיאור העיטור:
רס"נ תובל גבירצמן ז"ל שימש כמפקד פלוגת טנקים במהלך מלחמת "שלום הגליל". במשך כל תקופת הלחימה הוביל את החטיבה תוך השמדת טנקי אויב רבים. בנסותו לחלץ לוחמים פצועים מנגמ"ש בוער, הקריב את חייו.
במעשיו גילה אומץ לב, מסירות נפש וכושר מנהיגות.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר הרן לב ז"ל מ.א. 5280489
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
תיאור העיטור:
בתאריך י"ח באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006), במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" אש כבדה של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור.
הרן לב ז"ל ששירת בצוות בטנק 3ב', נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף, באור יום ותחת אש כבדה. הרן לב ז"ל וצוותו סייעו לחלץ את טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של טנק 3 א' נפגע הטנק של הרן לב ז"ל מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.
סמ"ר הרן לב ז"ל הראה רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף הנפש.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמל ינון יגאל ניסן ז"ל מ.א. 6883291
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
תיאור העיטור:
בתאריך י"ח באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006), במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כח שריון מגדוד "סופה" אש כבדה של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור.
ינון (יגאל) ניסן ז"ל ששירת כאיש צוות בטנק 3ב' נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת. ינון (יגאל) ניסן ז"ל וצוותו סייעו בחילוץ טנק 3א' לאחור. עם סיום פעולת החילוץ של הטנק נפגע הטנק של ינון (יגאל) ניסן ז"ל מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.
ינון (יגאל) ניסן ז"ל הראה במעשיו רוח לחימה ורעות עד כדי חירוף הנפש.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר עוז צמח ז"ל מ.א. 5309911
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
תיאור העיטור:
בתאריך י"ח באב התשס"ו (12 באוגוסט 2006), במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל נפתחה לעבר כוח שריון מגדוד "סופה" אש כבדה של טילי נ"ט וזו פגעה בטנק 3א', מפקד הטנק נפצע וחדל מלתפקד. הטען לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור.
עוז צמח ז"ל שפיקד על צוות 3ב', נכנס לעמדת חיפוי כדי לירות לעבר האיום ולסייע לצוות טנק 3א' להיחלץ מהמרחב המאוים. הטנק נכנס לעמדה כשהוא חשוף באור יום ותחת אש תופת. עוז צמח ז"ל הדריך את טען טנק 3א', שתפס את עמדת המפקד, לכוון את הטנק לאחור ולהיחלץ. עם סיום פעולת החילוץ של טנק 3א' נפגע הטנק של צמח ז"ל מטיל נ"ט וכל אנשי הצוות נהרגו.
סמ"ר עוז צמח ז"ל הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה, רעות ואומץ לב עד כדי חירוף הנפש.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן משה קרן
מילא תפקידו
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש אלוף הפיקוד
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן מוטי איפלח
מילא תפקידו
במבצע עופרת יצוקה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמל איתי בניאל
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אריה ברגר
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אמנון גדעון מ.א. 2120345
מילא תפקידו
במלחמת יום הכיפורים
תיאור העיטור:
ב-6 באוקטובר 1973 שימש סרן אמנון גדעון כ-סמ"פ מפקדה ועסק בתפקידי מנהלה. משנודע לו גורל יחידתו וכי מפקדים רבים נהרגו, החליט לצאת לקרב. הוא ארגן לעצמו מחלקת טנקים והשתתף בקרב ב"עמק-הבכא" בשלבו הקריטי, וכן בפריצה לסוריה.
לאחר כשלון ההתקפה על "תל-שמס" עבר לכוח אחר ובלם את התקפות הסורים על המקום. משנפגע מפקד-הפלוגה, נטל את הפיקוד והמשיך לנהל את הקרב.
במעשיו אלה שימש סרן אמנון גדעון דוגמה אישית באומץ-לבו, ביזמתו ובקור-רוחו.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר ולדימיר נבויישצ'יקוב
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
טר"ש משה אפרתי מ.א. 2061721
מילא תפקידו
בפעילות מבצעית
תיאור העיטור:
הנני לציין לשבח את צוות מ"פ מפלוגה ז' מגדוד 74 בפיקודו של ק/456841 סרן רונן אהוד, ובהרכב:
2036254 רב"ט פישר ישראל – נהג
2061721 טר"ש אפרתי משה – טען
2068536 טר"ש בן אור עמוס – תותחן
על תותחנות מעולה ודבקות במטרה.
להלן תיאור המעשה:
ביום 1 בפברואר 1970 בקרב אש עם הצבא הסורי באזור מוצב צידא, השמיד הצוות בפיקודו של סרן רונן טנק סורי בטווח 2000 מטר ושני בונקרים בטון בטווח 1800 מטר.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
טר"ש עמוס בן אור מ.א. 2068536
מילא תפקידו
בפעילות מבצעית
תיאור העיטור:
הנני לציין לשבח את צוות מ"פ מפלוגה ז' מגדוד 74 בפיקודו של ק/456841 סרן רונן אהוד, ובהרכב:
2036254 רב"ט פישר ישראל – נהג
2061721 טר"ש אפרתי משה – טען
2068536 טר"ש בן אור עמוס – תותחן
על תותחנות מעולה ודבקות במטרה.
להלן תיאור המעשה:
ביום 1 בפברואר 1970 בקרב אש עם הצבא הסורי באזור מוצב צידא, השמיד הצוות בפיקודו של סרן רונן טנק סורי בטווח 2000 מטר ושני בונקרים בטון בטווח 1800 מטר.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן איתן דנציגר
מילא תפקידו
במבצע "צוק איתן"
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סגן נופך סולם
מילא תפקידו
במבצע "צוק איתן"
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רס"מ עבד עבד
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סמ"ר עמיר פולונסקי
מילא תפקידו
במלחמת לבנון השנייה
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד האוגדה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
רב"ט ישראל פישר מ.א. 2036254
מילא תפקידו
בפעילות מבצעית
תיאור העיטור:
הנני לציין לשבח את צוות מ"פ מפלוגה ז' מגדוד 74 בפיקודו של ק/456841 סרן רונן אהוד, ובהרכב:
2036254 רב"ט פישר ישראל – נהג
2061721 טר"ש אפרתי משה – טען
2068536 טר"ש בן אור עמוס – תותחן
על תותחנות מעולה ודבקות במטרה.
להלן תיאור המעשה:
ביום 1 בפברואר 1970 בקרב אש עם הצבא הסורי באזור מוצב צידא, השמיד הצוות בפיקודו של סרן רונן טנק סורי בטווח 2000 מטר ושני בונקרים בטון בטווח 1800 מטר.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
פל' ז' גד'74 חט' 188 צוות מ"פ
מילא תפקידו
בפעילות מבצעית
תיאור העיטור:
הנני לציין לשבח את צוות מ"פ מפלוגה ז' מגדוד 74 בפיקודו של ק/456841 סרן רונן אהוד, ובהרכב:
2036254 רב"ט פישר ישראל – נהג
2061721 טר"ש אפרתי משה – טען
2068536 טר"ש בן אור עמוס – תותחן
על תותחנות מעולה ודבקות במטרה.
להלן תיאור המעשה:
ביום 1 בפברואר 1970 בקרב אש עם הצבא הסורי באזור מוצב צידא, השמיד הצוות בפיקודו של סרן רונן טנק סורי בטווח 2000 מטר ושני בונקרים בטון בטווח 1800 מטר.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אהוד רונן מ.א. 456841
מילא תפקידו
בפעילות מבצעית
תיאור העיטור:
הנני לציין לשבח את צוות מ"פ מפלוגה ז' מגדוד 74 בפיקודו של ק/456841 סרן רונן אהוד, ובהרכב:
2036254 רב"ט פישר ישראל – נהג
2061721 טר"ש אפרתי משה – טען
2068536 טר"ש בן אור עמוס – תותחן
על תותחנות מעולה ודבקות במטרה.
להלן תיאור המעשה:
ביום 1 בפברואר 1970 בקרב אש עם הצבא הסורי באזור מוצב צידא, השמיד הצוות בפיקודו של סרן רונן טנק סורי בטווח 2000 מטר ושני בונקרים בטון בטווח 1800 מטר.
על מעשה זה הוענק לו
צל"ש מפקד החטיבה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
סרן אמיר גבע
מילא תפקידו בפעילות מבצעית
על מעשה זה הוענק לו
תעודת הערכה
לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל
דברי מפקד חטיבה 188
חטיבה 188, המכונה עוצבת ברק, היא מהחטיבות הוותיקות ביותר בצה"ל, עברה טמון בארגון הכוח הצבאי בארץ ישראל וראשית צה"ל. חטיבה 188 פעלה לאורך ההיסטוריה בראש הכוחות הצה"ליים בכל מלחמה ועימות.
החטיבה מאפשרת ללוחמיה שירות אטרקטיבי ומאתגר במיוחד, עם מגוון רחב של אפשרויות שירות כטנקיסט, כלוחם הנדסה, כלוחם חי"ר (מסייעת) ועוד. לוחם השריון בחטיבה יתמקצע בתפקידו בטנק ויתפוס קווי טנקים ובנוסף יבצע קווי חי"ר ובכך יחווה שירות ממגוון והתמקצעות רחבה. בנוסף, מקיימים מפקדי החטיבה קשר ערכי ייחודי עם לוחמיהם, תוך העצמת יכולות הלוחמים הניצבים בפני אתגרים פיזיים, מנטליים, ומקצועיים ייחודיים.
חטיבה 188 פועלת בכלל גזרות ההגנה ונערכת לכלל תרחישי הייחוס המבצעיים. מפקדי ולוחמי החטיבה מתמודדים ברמה היומיומית עם אתגרים מבצעיים, פיזיים, מנטאליים ופיקודיים.
השירות בחטיבה 188 משלב רעות של לוחמים עם הפעלת מערכות נשק מתקדמות וקטלניות. הקריאה ״ברק בעיניים״! הינה קריאה המבטאת בצורה הטובה ביותר את ״רוח ברק״, רוח מיוחדת המפעמת באלו ששרתו ומשרתים בחטיבה 188. ״ברק בעיניים!״- מסר של מוטיבציה, דוגמא אישית והובלה של מפקדים, מצוינות, אמונה ביכולת המבצעית, תחבולנות ופעולה לאור מצפן ערכי ומתוך הקשר ומשמעות.
אני מאמין כי לאלו שבעלי ״ברק בעיניים״ ישנה יכולת אמיתית לנצח כל אויב ולהתמודד עם כל אתגר. חיילי ומפקדי החטיבה שואפים להוות ״חטיבת חוד״ בכל תחום. להיות הכי טובים שיש, מקום ראשון בכל תחום!
הפעולה בחטיבה מבצעת בסביבה נעימה של חופש ביטוי והבעת דעה, זאת מתוך התבססות על ידע ועל דרך ארץ. זו זכות גדולה לשרת ולפקד בחטיבה 188, להוות חלק משרשרת אנושית ערכית ואיכותית וחלק משרשרת מבצעית ומקצועית בעלת מורשת מפוארת של הישגים.
אנו, המשרתים בחטיבה 188. רואים עצמנו כחלק מרצף היסטורי ארוך זה ובמו ידינו נושאים בימים אלו את לפיד המורשת לכתיבת פרק נוסף במורשת החטיבה. ערכי הליבה החטיבתיים, המובלטים לאורך הרצף ההיסטורי של החטיבה, מבטאים בצורה ברורה את החיבור ההדוק המתקיים בחטיבה בין ׳ציר המשימה׳ ל׳ציר המשמעות׳. השירות בחטיבה 188 משמעותי בשל האתגרים המבצעיים והמקצועיים, ובשל האקלים החברתי והערכי הקיים בחטיבה.
מפקדי ולוחמי החטיבה, היו גאים בעברכם, השפיעו על מתרחש בחטיבה בימים אלו ועצבו במו ידיכם את העתיד. אנו מבצעים מגוון של פעילויות במסגרת לבנות התעסוקה המבצעית והאימונים, כל אלו צריכים להתבצע במצוינות האופיינית לחטיבה ומתוך מקום מכבד לכל מי שמשרת בחטיבה.
נאמץ ללבנו ונזכור תמיד את הנופלים והנפגעים בשדות הקרב בהם פעלה החטיבה. נפעל בנחישות כלפי כל אויב ונצליח בכל אתגר, בחירוף נפש ומתוך אחריותנו למשמרת זו אשר הופקדה בידינו.
מפקד חטיבה 188, אל"ם ניר בן דוד
12 ביוני 2018: סבב מינויים בחיל השריון
עמותת יד לשריון, היו"ר, המנכ"ל, ההנהלה והמועצה וכן כול חברי העמותה, מברכים את המפקדים הבאים לרגל קבלת דרגות ומינויים משמעותיים:
5 במאי 2018: ארמי – נוצרי – טנקיסט
אחד מאלפי החברים שלי ברשתות הוא סאמר ברהם. המפגש ה"רישתי" ביננו התרחש אשתקד:
ראשית הוא שריונר ברמ"ח אבריו, שניכר מהתמונות אותן הוא שיתף כי מדובר בלוחם מורעל שמעריץ את החיל ומאוד מרוצה מהשירות.
שנית, סאמר, בן הישוב מעלות-תרשיחא, הוא ארמי-נוצרי, עדה שבשנים האחרונות חיזקה מאוד את הצטרפותה לשורות הצבא, ובדגש על תפקידי לחימה. מדובר בתופעה מעניינת ומרתקת של אזרחים שכיום מתגייסים באחוזים הולכים וגדלים.
16 ביולי 2017: מח"ט 188 נפרד מלוחמי יום הכיפורים
44 שנים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים. אחד האירועים הזכורים ביותר הוא האירוע הקשה שחוותה חטיבה 188, אשר השתתפה בקרבות הבלימה ברמת הגולן. היא איבדה את הפיקוד הבכיר שלה כבר ביממה הראשונה, כ-80 חיילים נהרגו ורבים נפצעו.
17 ביוני 2017: מח"ט 188 מפרסם את דפי הקרב – 50 שנה אחרי
חטיבת ״ברק״ מציינת 50 שנה להשתתפותה באחת המלחמות המשמעותיות והחשובות ביותר שידעה מדינת ישראל. לחטיבה סיפורי גבורה רבים מהמלחמה, בקרבות המרכזיים על עמק דותן ורמת הגולן. מפקד החטיבה במלחמה, סא״ל משה (בריל) בר-כוכבא, הוציא בסוף המלחמה דו״ח סיכום על לחימתה של חטיבה 45 במלחמת ששת הימים. החטיבה שינתה מספר שנים לאחר מכן את מספרה לחטיבה 188.
6 במאי 2017: 50 שנה ל-6 הימים – סיפורם של שלושה מקבלי עיטור המופת בששת הימים
שלושה לוחמים במלחמת ששת הימים ב-1967 קיבלו עיטורי מופת על חלקם בלחימה, על גילוי יוזמה ותושייה במהלכים שהצילו חיים. זה סיפורם.
13 באפריל 2017: "ההלם הוריד להם את הראש": השיריונר שסייע בכיבוש ג'נין
"פתאום מצאתי את עצמי בסדרת מבצעים במחנה הפליטים בג'נין. חילוץ פצועים, חיפוי לכוחות. יכולנו לחדור מהר למרחב מסוים, להתנתק מהר מהמשימה ולנסוע לחלץ מישהו, לעזור לכוח חי"ר שנתקל. טנק מגיע, יורה פגז אחד ולא הכול מסתדר, אבל זה מייצר אפקט מאוד משמעותי, במיוחד בשטח בנוי. ההלם מוריד את הראש (למחבלים, א"ב) לכמה דקות".
12 בפברואר 2017- מיפגש רעים-משולם (מנחם) רטס (כרמל) ז"ל – גיבור מלחמה
"אם אין מדברים על המת – הוא מת, ואם מדברים עליו – הוא חי", כך נכתב בפתח חוברת זיכרון שהוכנה לקראת מפגש רעים מרגש לזכרו של סא"ל משולם מנחם רָטֶס כרמל ז"ל, ואשר חולקה לבאי הערב ביד לשריון. ואכן חבריו הרבים ובני משפחתו, קצין השריון הראשי תא"ל גיא חסון, לוחמים ומפקדים מחטיבות 7 ו-188 כיום באו ליד לשריון ביום 9 בפברואר 2017, לספר על משולם רטס, שכונה בפי חבריו "רָטֶס", ולקיים את זכרו, כדברי המימרה לעיל.
19 באוקטובר 2016: 43 שנה למלחמת יום הכיפורים – מה השתנה בקשר הצה"לי?
מערכת אנשים ומחשבים הפגישה שני מפקדי קשר של חטיבה 188: אל"מ (מיל') […]
9 באוקטובר 2016: חטיבת ברק 188 במירוץ גבעתיים המאמצת
העיר גבעתיים אימצה לפני כמה שנים את חטיבת השריון ברק 188. ביום 23 בספטמבר 2016 התקיים בעיר המירוץ העממי החמישי שכלל מקצה עממי באורך 1.5 קילומטר, מקצה תחרותי בן 5 קילומטרים ומקצה תחרותי בן 10 קילומטרים. כ-80 מלוחמי ומפקדי חטיבת ברק 188, לרבות החיילות ואנשי המפקדה, השתתפו במירוץ בן 5 הקילומטרים. בראש החטיבה רץ המח"ט אל"ם ניר בן-דוד (בנדה) ואיתו הסמח"ט סא"ל נריה עם ארבעת ילדיו הקטנים. ראש העירייה מר רן קוניק נשא דברים לפני המירוץ ובירך אך אנשי החטיבה.
18 בספטמבר 2016: מינויים בצה"ל: שלושה מח"טים חדשים בחיל השריון
אל"מ רומן גופמן ימונה למפקד חטיבה 7, אל"מ גל שוחמי ימונה למפקד חטיבה 188 ואל"מ עומר מורן ישמש מפקד חטיבת ההדרכה. ישראל שומר, שהתיק נגדו על ירי בפלסטיני נסגר, ימונה לקצין אג"ם פיקוד דרום.
Ynet, יואב זיתון 12 בספטמבר 2016
16 באוגוסט 2016: קצין השריון שהורה על "מטח הכבוד" ב"צוק איתן" ימונה לסמח"ט חטיבת ברק
הפרקליט הצבאי הראשי המליץ רק על נזיפה נגד סא"ל נריה ישורון, שהורה על ירי פגזים לעבר הרצועה לזכר קצין שנהרג יום קודם לכן. עם ההמלצה להסתפק בנזיפה כתב הפרקליט כי הירי שלח "מסר המטשטש את גבולות המותר והאסור". סא"ל נריה, מפקד גדוד 82 במבצע 'צוק איתן' ימונה לסמח"ט 188.
סא"ל (במיל') מיכאל מס. מתוך וואלה, אמיר בוחבוט 15 ביוני 2016
31 ביולי 2016: אלוף קובי ברק מונה למפקד זרוע היבשה
אלוף קובי ברק, מחליף בתפקידו את אלוף גיא צור אשר כיהן בתפקיד זה בשלוש השנים האחרונות.
שר הביטחון אמר בטקס, "גם היום, עם הטכנולוגיות המתקדמות והמצוינות הקיימות בצה"ל, כדי להכריע מלחמה צריך זרוע יבשה חזקה ומיומנת. אני בטוח שתחת פיקודך, קובי, זרוע היבשה תהיה במוכנות ובכשירות מיטבית. לך גיא, אני מודה על 36 שנות שירות משמעותיות ומרובות עשייה מוצלחת".
24 ביולי 2016: "כל הלילה בערה האש" – ספר חדש- הקרב האחרון של סמח"ט 188
"…אך אם לא אשוב חלילה, ולא אוכל לחזות בניצחון, אל נא תבכו אותי. כי אֶדום בשלווה ומנוחה, אשכב לעולמים ולא אשוב עוד. כגודל הנצח בו אֶדום, כן יהיה גודל שמחתי. כי ידוֹע אֵדע, כי לא לשווא אשכבה לי. אשמע את רינתכם אשר תגיע עד אזני ואשבע נחת. לא אדרוש תפילה ותחינה, אף לא דמעה אחת למעני. כי זה יהיה חלקי, בהקריבי את דמי, את גופי, על מזבח ארצי ואדמתי, עמי ומשפחתי…"
אל"ם (במיל') שאול נגר
10 ביולי 2016: עשור למלחמת לבנון השנייה – המלחמה שהולידה חברות: "בזכות רון התגייסתי לשריון"
חייהם של רון וינריך ויעקב שלהבן הצטלבו לאחר מלחמת לבנון השנייה. וינריך, שהיה מפקד טנק, אושפז בבית החולים לאחר שנפצע במהלך פעילות מבצעית, ויעקב היה בסך הכול בן 18 שהחליט לתת מעצמו למען החיילים. מאז יש ביניהם קשר מיוחד, שמסתכם, בין היתר, בכך שיעקב התגייס לשריון ומשמש כיום כקצין המבצעים של חטיבה 188.
17 באפריל 2016: הוקם מצפור ע"ש סא"ל אורן סידי ז"ל מג"ד 74 שנפטר ב-2007
מפקד גדוד שריון 74 של חטיבת ברק, סא"ל אורן סידי, ניפטר לפני תשע שנים בבית החולים לאחר שחיידק תקף אותו דבר שגרם לו למוות מוחי והידרדרות מהירה.
אורן החל לפקד על גדוד השריון תשעה חודשים לפני מותו, לאחר שסיים קורס פיקוד ומטה בהצטיינות. חבריו סיפרו כי מדובר בקצין נפלא עם יכולות מרשימות. כשבועיים לפני מותו השתתף סא"ל סידי יחד עם הגדוד עליו פיקד בתרגיל חטיבתי של חטיבת הצנחנים, במסגרת האימונים שעשה צה"ל לאחר מלחמת לבנון. במהלך התרגיל חש ברע, ככל הנראה כתוצאה משפעת שתקפה אותו, אולם המשיך לפקד על הגדוד כרגיל.
29 במארס 2016: מפקד חטיבה 188 מספיד את מאיר דגן, המח"ט לשעבר
אלוף מאיר דגן שהלך לעולמו לפני כשבועיים, שימש בין יתר […]
29 במארס 2016: לוחם שריון פגש את הוריו שעלו מתימן
נפתלי, לוחם שריון בן 19, לא ראה את הוריו זה יותר מארבע שנים. בכל שבוע היו מבטיחים לו בסוכנות היהודית שהפעם זה קורה, אך דווקא כשטס לניו יורק כדי לבקר את אחיו, זה באמת קרה. "מחכה כבר לחזור ולראות אותם", סיפר.
דנה ירקצי, אתר וואלה, 22 במארס 2016
"אימא שלי התקשרה אליי מנמל התעופה בישראל ואמרה לי: 'הגענו עכשיו לארץ, תהיו שמחים, הכול בסדר, אתם לא צריכים לדאוג, אתם לא לבד יותר'", כך גילה אתמול (שני) נפתלי, לוחם בן 19 שעלה לארץ בגיל 14 מתימן, שהוריו עלו לארץ במבצע החשאי להעלאת היהודים ממדינה מוכת הקרבות. אלא שהבשורות הגיעו אליו דווקא כשהוא לא נמצא בישראל.
20 במארס 2016: נפטר אלוף מאיר דגן
אלוף (במיל') מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד, ומפקד בשריון הלך לעולמו ביום ה' 17 במארס 2016 בגיל 71 לאחר מלחמה במחלת הסרטן. מאיר דגן, בעל עיטור העוז, שירת בשורת תפקידים ביטחוניים בכירים ובניהם ראש המוסד, ראש חטיבת המבצעים, ראש המטה ללוחמה בטרור וכן פיקד על חטיבה 188 ועוצבת געש. יו"ר "יד לשריון" אלוף (במיל') אודי שני מספיד את מאיר דגן.
מערכת אתר האינטרנט של יד לשריון
20 במארס 2016: מפקד חטיבה 188 – אורח כבוד בטקס זוכי פרס יגאל אלון 2016
ערב מיוחד התקיים בבית הפלמ"ח בתל אביב ב-9 במארס אשר במהלכו הוכרזו וחולקו הפרסים לזוכי פרס יגאל אלון למעשה מופת חברתי חלוצי. בין האורחים המכובדים שנכחו בטקס ואף לקחו בו חלק היו האלוף (במיל') אלעד פלד, ראש אט"ל לשעבר האלוף (במיל') חגי שלום, עדה סרני לוחמת בגדוד השלישי של הפלמ"ח ומכובדים רבים נוספים, אורח הכבוד של הערב היה אלוף-משנה ניר בן דוד (בנדה), מפקד חטיבת השריון הסדירה "ברק" 188 שחתם את הטקס בהרצאה על המורשת שהפלמ"ח השריש בלוחמים ובאופייה של החטיבה.
אליסה שודייב, נציגת דו"צ בחטיבה 188. ערך סא"ל (במיל') מיכאל מס
20 במארס 2016: העלה את הפרופיל כדי לשרת בחטיבה של אביו
אחרי מאבקים רבים להעלאת הפרופיל הרפואי, הצליח רב"ט אביב קיסין מקרית מוצקין להתגייס כלוחם קרבי לחטיבת השריון 188, שבה לחם אביו במלחמת יום הכיפורים. "רציתי להמשיך את המסורת המשפחתית ולסגור מעגל".
אדי גל (מאתר NET מ-10 במארס 2016)
6 במארס 2016: חטיבה 188 מבצעת פעילות ביטחון שוטף ביהודה
פלוגה כ' של גדוד 71 מבצעת תעסוקה מבצעית ביהודה. מפקד החטיבה אלוף משנה ניר בן דוד "בנדה" ביקר בפלוגה ופגש את המפקד והלוחמים.
סא"ל (במיל') מיכאל מס
השבוע ביקר מפקד חטיבה 188 אלוף משנה ניר בן דוד "בנדה" את המפקדים ולוחמי גדוד 71 הנמצאים בתעסוקה מבצעית בסיוע לחטמ"ר יהודה. מפקד הפלוגה סרן ניר שריד סקר בפני המח"ט את משימת הפלוגה בתעסוקה המבצעית על רקע גל הטרור הנוכחי ואת האתגרים איתם הוא מתמודד ביחד עם הלוחמים.
28 בפברואר 2016: חטיבת ברק משתתפת בפרויקט נתיבי נעורים
תלמידי כפר הנוער ״רמת הדסה״ אינם רגילים לטנקים בנוף הפסטורלי והשלו של קריית טבעון. אך ביום שני האחרון 22 בפברואר 2016 נחת ברחבת המוסד החינוכי הכלי המסיבי והאימתני העונה לשם מרכבה סימן 3 או טנק מפקד חטיבה 188. הטנק והלוחמים הגיעו לכפר הנוער במסגרת פרויקט חינוכי-ערכי כחלק מתוכנית המוכנות והנכונות לשירות משמעותי בצה״ל המשותפת למשרד החינוך, משרד הביטחון ולצה״ל כמובן.
אליסה שודייב, נציגת דו"צ בחטיבה 188. ערך סא"ל (במיל') מיכאל מס
7 בפברואר 2016: חטיבת ברק סוגרת מעגל
במלחמת ששת הימים ניהלה חטיבת ברק קרבות קשים מול השריון הירדני בעמק דותן ובצומת קבטיה. השבוע חזרו לשם לוחמי ברק גדוד 74 בהמשך לתקיפת מחבלים שיצאו מהאזור.
סא"ל (במיל') מיכאל מס
בעקבות הפיגוע ביום ד' 3 בפברואר 2016 שבמהלכו תקפו שלושה מחבלים את שוטרות מג"ב ליד שער שכם, הפעיל צה"ל סגר מלא על קבטיה במטרה לעצור את התושבים שסייעו לשלושת המחבלים. את הסגר ביצעה חטיבת מנשה בתגבור גדוד השריון 74 מחטיבת "ברק" בפיקודו של סא"ל אריה ברגר.
28 בינואר 2016: מח"ט 188 מבקר בפלוגות ההכשרה
המח"ט "בנדה" מתאר את פגישותיו עם הלוחמים במסגרות ההכשרה השונות, כמו הכשרת איש הצוות במרכבה סימן 3, וכן חניכי ההכשרה בפלוגות המסייעות, הפלמ"ס: "פגשתי את שדרת הפיקוד והלוחמים העושים את צעדיהם הראשונים בהכשרה לקראת שיבוצם בפלוגות המבצעיות שבחטיבה". עוד מוסיף המח"ט: "מדובר במחזורים של לוחמים איכותיים וחדרי מוטיבציה לשרת בחיל השריון ובחטיבה 188".
המח"ט חזר מהביקור עם תחושת שביעות רצון מהמפגש הבלתי אמצעי עם החניכים בשטח אשר תוך זמן קצר ישובצו במסגרת צוותי הטנקים והפלוגות המסייעות של יחידות החטיבה, וייטלו חלק בביטחון השוטף, באימונים ובשיתוף הפעולה עם היחידות המתמרנות
21 בינואר 2016: מתיאלנד לישראל: הכירו את האחים שלא ויתרו על החלום להיות לוחמים
הם עלו מתאילנד לישראל לבדם, שלושה אחים עם תיקים על הגב, זיכרונות מהסיפורים של הוריהם על הצבא, וחלום אחד משותף – להיות לוחמים. היום שלושתם כבר אומרים בפה מלא כי זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שיכלו לקבל
נטע צ'חנובסקי (מאתר צה"ל, 17 בינואר 2016)
1 בדצמבר 2015: הם פשוט שריונרים
לקראת הגיוסים לחיל השריון מפקדי חטיבות 7, 188 ו-401 אליהן אתם מצטרפים היום, כתבו במיוחד בשבילכם שלושה טורים אישיים, כל טור מציג טעימה קטנה מהשירות הגדול אותו אתם מתחילים היום.
24 בנובמבר 2015: עם ברק בעיניים
"לוחמים, בעוד מספר שעות נעלה על ציוד הקרב, נעלה על הכלים ונתחיל במשימתנו: הכרעת האויב שבא לפגוע בשגרת חיינו במדינת ישראל",, אמר אל"ם ניר בן דוד, מפקד חטיבה 188, תושב נופית, במסר חד וברור ללוחמים. "אני סומך על יכולתכם וגאה לצאת לקרב בזה בראשכם! אנו, לוחמי הברק של חטיבה 188, נעשה את מיטב יכולתנו ונסתער במלוא העוצמה. כך קרוב לוודאי הייתה נשמעת שיחתי אליכם, אם היינו יוצאים לקרב אמיתי", הוסיף ואמר בשיחת הפתיחה עם כל חיילי החטיבה.
19 בנובמבר 2015: חטיבה 188 בתמונות מהתרגיל החטיבתי
אתר צה"ל מביא צילומים מרהיבים מהתרגיל החטיבתי של חטיבת ברק שנערך לאחרונה. להנאתכם
מאתר צה"ל, נובמבר 2015
1 בנובמבר 2015: בשביל הבנים הדרוזים
הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי אייזנקוט, אלופים מכלל יחידות הצבא, שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, שרים, ח״כים ומאות חיילים ואזרחים לקחו חלק במירוץ ״בשביל הבנים״ שהתקיים אתמול בכרמל. "החזון שלנו הוא שהשביל הזה יהפוך להיות בדיוק כמו שביל ישראל, במיוחד בזכות מה שהוא מסמל ובגלל הסיבה שהוקם", הסביר סגן ענאן ביבר, ראש מנהל אוכלוסיות והאחראי על אירוע חניכת השביל.
28 באוקטובר 2015: ישר מהשטח – התרגיל החטיבתי של 188 מעיני הלוחמים
לצד שורות של טנקים ברמת הגולן, עיניים רבות מתכווצות ומנסות להסתתר מהשמש החזקה. הלוחמים עומדים מיוזעים, אך אוזניהם מקשיבות לדברי מפקד חטיבת השריון 188, אל"ם ניר בן דוד: "לוחמים יקרים, בעוד מספר שעות נעלה על ציוד הקרב ונתחיל במשימתנו: הכרעת האויב שבא לפגוע במדינה. אני סומך על יכולתכם", הוא אומר בחוזקה שאליה מתלווה הד חזק, "כך קרוב לוודאי הייתה נשמעת שיחתי אליכם, אם היינו יוצאים לקרב אמיתי".
25 באוקטובר 2015: תמונות השבוע בצה"ל
כעת, משנגמר התרגיל, עלינו להתכונן במהירות לאתגרים המבצעיים. נחזור לכלים ונארגנם, נשוב לשפצ"ר את אפודי הקרב, נמלא את מכלי הדלק והתחמושת ונפנה לממש את היכולת המבצעית שפיתחנו בחזיתות בהן פועל הטרור. התאמנו ברמת הגולן, אך נדע לפעול בכל מקום – מפקדי ולוחמי הברק של חטיבה 188, עמדנו במשימה!" – מפקד החטיבה, אלוף-משנה ניר בן-דוד, מסכם את התרגיל החטיבתי.
11 באוגוסט 2015: מפקד חדש לחטיבה 188: אל"ם ניר בן דוד
אלוף-משנה ניר בן דוד מונה היום (6 באוגוסט) למפקד חטיבה 188, והחליף בתפקידו את אלוף-משנה תומר יפרח, שכיהן בתפקיד זה במהלך השנתיים האחרונות. הטקס נערך באתר מחנה "עליקה", במעמד מפקד עוצבת "געש", תת-אלוף יצחק תורג'מן.
4 באוגוסט 2015: כלל ברזל – לא נשברים
כבר מהיום הראשון של המבצע קבעתי ביני לבין עצמי כלל ברזל- אין דבר כזה שחייל שלי יראה אותי נשבר. למרות מה שחלקכם בוודאי חושב, לא מדובר באגו וגם אין כאן שום רצון לקבל קרדיט על גבריות, גאווה או אומץ לב. ההיגיון שעומד מאחורי אותה החלטה מגיע מהמשוואה הפשוטה שמפקד חזק שווה חיילים חזקים, וזה, בסופו של דבר, מה שמביא אותנו לניצחון. לצערי, השמירה שלי על אותו כלל ברזל עמדה למבחן באופן כמעט יום- יומי במהלך "צוק איתן". רק היום, שנה אחרי, אני סוף סוף מרשה לעצמי לעכל את הדברים, להפנים את ההשלכות שלהם ולשתף גם אתכם בתחושות שלי.
27 ביולי 2015: עם ברק בעיניים
מחזור גיוס יולי 2015 מצטרף לשורות חטיבה 188 בימים אלה. מדובר במשפחה מפוארת שהישגיה עיצבו את גבולותיה של המדינה. החיבור שבין האדם לאדם ובין האדם למכונה הוא שמייחד את השירות בחיל השריון. רעות השריונרים המפורסמת, אשר נרקמת בין הלוחמים ובמהלך החוויות, תהפוך את השירות שלכם למיוחד, והחברים שתרכשו יישארו לצידכם שנים רבות קדימה. בימים הקרובים תפגשו אנשים מכל קצות הארץ, בחורים איכותיים כמוכם. מתוך קבוצה זו יתגבש בתוך כמה שבועות צוות הטנק שלכם, צוות קטן ואיכותי שילמד לעבוד כאחד כדי להפעיל את הטנק ולהפוך אותו מגוש פלדה דומם למכונת מלחמה משוכללת ואימתנית הדוהרת בכל שטח ושולחת אש קטלנית לאויב.
16 ביולי 2015: מפגש ותיקי פלוגה ז' של חטיבת ברק 188 במלחמת יום הכיפורים
ותיקי פלוגה ז' מגדוד השריון 74 (של חטיבת ברק 188) במלחמת יום הכיפורים ערכו ביום שישי 10 ביולי, מפגש לוחמים באתר יד לשריון. למפגש הגיעו כ-30 אנשים, בהם מפקד הטנק יאיר דויטש, שהגיע במיוחד מפנמה הרחוקה לפגוש את צוות-הטנק המקורי שלו. גם גב' אתי בן שֹהם, אלמנתו של מפקד החטיבה באותה מלחמה, יצחק בן שֹהם ז"ל, הגיעה למפגש, וכן גיבור ישראל, צביקה גרינגולד בעל עיטור הגבורה. אל"ם ניר (בנדה) בן דוד, שהיה מפקד גדוד 74 ויתמנה בקרוב למפקד החטיבה, יצג את חטיבה 188 הסדירה.
9 ביולי 2015: "אדר היה מקור גאווה למשפחה"
שנה לאחר מבצע "צוק איתן", נחנך הבוקר מרכז הדרכה בתחנת כיבוי האש בנהריה ע"ש סמ״ר אדר ברסנו ז"ל, לוחם צה"ל שנפל במבצע, בהשתתפות רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו.
הוריו של אדר, ליטל וגיל ברסנו, סיפרו לגברת נתניהו כי לפני שהתגייס לצה"ל התנדב בנם לצופי האש בעיר מגוריו והיה חניך מצטיין. "אדר היה מקור גאווה למשפחה. גיבור ישראל שנפל בהיתקלות עם מחבלים במלחמה כל כך צודקת לעם ישראל", אמר בטקס אביו, המשרת כקצין כיבוי בתחנת זבולון.
28 ביוני 2015: דוח סיכום של מח"ט 45 סא"ל משה בריל על לחימת חטיבה 45 בששת הימים ברמת הגולן
חטיבה 45 הצטרפה למערכה בחזית הסורית לאחר סיום שלב ההבקעה הראשון, ועם התחלת שלב הרדיפה והכתישה. היא הגיעה לצפון אחרי שלושה ימי לחימה בג'נין, עמק דותן ואזור גשר דמיה, והצטוותה לחבור לגדוד 51 בכיבוש מוצבי הבניאס (לפנות בוקר של ה-10 ביוני). בסיום המלחמה כתב מח"ט 45, סא"ל משה בר כוכבא (בריל), סיכום על פעילות חטיבתו בגזרת הרמה הסורית.
11 ביוני 2015: מאמצים להקמת מצפור להנצחת חלל צה"ל – סרן עמרי טל, ז"ל
לזכרו של עמרי: חבריו של סרן עמרי טל ז"ל מיהוד, שנהרג במהלך מבצע צוק איתן, מבקשים להנציח אותו באמצעות הקמת מצפור על שמו במצוק מבוא חמה בדרום רמת הגולן. את המקום הכתיר טל לפני מותו "בעל הנוף היפה ביותר בצפון כולו". כעת מבקשים חבריו לגייס 120 אלף שקל לשם הקמת המצפור ועל מנת שיוכלו לחנוך אותו לזכרו של עמרי ביום הולדתו ה-24 שיחול באוקטובר הקרוב.
7 ביוני 2015: עיריית גבעתיים אימצה את חטיבת ברק 188
עיריית גבעתיים אימצה רשמית את חטיבת השריון ברק 188, בטקס שהתקיים בפארק גבעתיים ביום 19 במאי 2015. קדם לכך סיור בפברואר השנה של ראש העירייה מר רן קוניק והסגל הבכיר של העירייה בחטיבת ברק ברמת הגולן וסיור בנתיבי הקרבות. הרוח החיה מאחורי האימוץ הוא מר רוני שטרן, שאחיו רס"ל אדיר שטרן ז"ל, שלחם בשורות גדוד 53 של החטיבה, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר.
26 באפריל 2015: האנשים שבטנק: בחזרה אל המבצע הסודי בגרמניה רגע לפני ששת הימים
אתה רוצה לנסוע לחו"ל?", ירה השליש ללא הקדמה. תמיר, שעד אז לא יצא את גבולות המדינה, השיב מיד בחיוב. למחרת מצא עצמו עם עוד 12 קציני שריון, העילית של החיל באותם ימים, משתתף בשיחה חשאית בצריף עץ ישן בקריה בתל אביב. למרות החום הכבד והיעדר המאווררים, עבר גל של קור בגוו של תמיר כששמע כי מטרת המפגש הנה הכנה לקראת נסיעה של משלחת הקצינים לגרמניה. הם התבקשו ללמוד שם על טנק הפטון (מגח) בטרם הגעתו לישראל.
26 באפריל 2015: המצטיינים
120 חיילים ואנשי קבע הגיעו נרגשים היום לבית הנשיא לקבלת הצטיינות ממר ראובן (רובי) ריבלין. ביניהם לוחמים שהשתתפו בצוק איתן, חיילים בודדים ומתנדבים לשירות. מבין המצטיינים 83 גברים ו-37 נשים, 22 חיילים בודדים, ארבעה מתנדבים, 20 קצינים ו-64 לוחמים. רגע אחרי הטקס, אתר צה"ל מביא לכם את סיפוריהם של ארבעה מהמצטיינים.
24 באפריל 2015: צעדת לטרון ה-25 – חגיגה אמיתית בכל חול המועד פסח
צעדת השריון בחול המועד פסח היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. צעדת השריון ה-25 בהשתתפות אלפי צועדים התקיימה ביום 8 באפריל 2015 בסימן "השריון כצוק איתן מאז ולתמיד". מטף ועד זקן, יחידים, משפחות וקבוצות, לוחמי שריון בסדיר ובמילואים באו לצעדה. גם מירוץ הניווט המסורתי של השריון, החמישי במספר, התקיים כחלק מההפנינג ההמוני
אל"ם (במיל') שאול נגר. צילום: עדן זק"ש ושני פרץ מיד לשריון
19 באפריל 2015: הסבא לחם בנאצים כטנקיסט – הנכד שריונר בצה"ל
"סבא שלי לא אהב לדבר על תקופת שירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועל השואה, אבל בפעמים שהוא כן נפתח ודיבר, הוא סיפר על הטנק שבו לחם במדבר המצרי, באיטליה ובסוף המלחמה מול חומות ברלין כנגד הצבא הנאצי", אמר דוד, שסיפר גם איך עלה לישראל: "בתקופת הלימודים בקולג' חיפשתי אתגרים חדשים, והאפשרות לעלות לישראל ולשרת בצה"ל קסמה לי. למרות שאין לי משפחה בישראל, ביקרתי כאן עם משפחתי פעמים רבות, למדתי להכיר את המדינה ואת האנשים והבנתי שצריך לשרת בצבא, שמשרת את המדינה
19 באפריל 2015: תמונה של גבורה: צועדים בעקבות לוחמים
בשבוע הבא, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, תלמידים ובני נוער רבים ישמעו על סיפורי גבורה ולחימה. אין להפחית מחשיבותם של שיעורי ההיסטוריה בבית הספר, אך אלו יתעוררו לחיים אם ישולבו בסיורים באתרי הקרבות. כך יקבלו בני הנוער המחשה לגבורה ורעות, וזו תעורר בהם זיקה והזדהות
צחי דיקשטיין (מאתר ynet, 16 באפריל 2015)
31 במארס 2015: מפקדי החטיבות שיכריעו את המערכה הבאה
אחרי יותר משלושה עשורים בהם עצבת "געש" הייתה אמונה על גזרת רמת הגולן, לפני כשנה היא הפכה לאוגדת הכרעה רב-זירתית. מח"ט 7, מח"ט 188, מח"ט גולני ומפקד אגד ארטילרי 282 מספרים על מציאות מבצעית מורכבת, מדברים בפתיחות על הלקחים מ"צוק איתן" ולא מורידים לרגע את העיניים מהגבול הצפוני
שקד טורם (מגיליון "במחנה" 19 במארס 2015)
תודה ליוסי קופמן שהביא את הכתבה
26 בפברואר 2015: חדשות מיד לשריון
לעיונכם כמה מהפעילויות שהתקיימו לאחרונה באתר יד לשריון והמלצה על הספר "בקרב ובשבי" על זיכרונותיו של יצחק נגרקר ממלחמת יום הכיפורים, שכתבו אלעד שובל ודותן גולדווסר
22 בפברואר 2015: ככה זה בחטיבה 188 – משפחה אחת
"את הקשיים ואת ההצלחות עוברים ביחד. ככה זה בחטיבה 188 – משפחה אחת" – רב"ט שהם טייכמן, תותחן בגדוד רשף
מאתר צה"ל, 19 בפברואר 2015
3 בפברואר 2015: מקבלים צל"שים על הפעילות במבצע "צוק איתן" – מקבץ כתבות
הם גיבורים וגיבורות שעשו את המוטל ומצופה מהם ומהן ומעבר לכך. אתמול בטקס מרשים הוענקו להם צל"שים במעמד שר הביטחון והרמטכ"ל
ליקט וערך אל"ם (במיל') שאול נגר
הסתער על מחבלים ויקבל צל"ש: "לא גיבור, עשיתי את המוטל עליי"
סגן בנימין מאמו, מפקד מחלקה בחטיבה 401 של השריון, זיהה מחבלים שירו לעבר כוח חי"ר והסתער עליהם עם הטנק שעליו פיקד, בכך לפי הצבא, הוא הציל חיים ומנע פיגוע. במקרה אחר הוא חילץ טנק תחת אש, למרות הסיכון. בסוף החודש יקבל צל"ש על פעילותו. זהו סיפורו
5 באוקטובר 2014: "בקרב ובשבי": לאייר את מלחמת יום כיפור
שלוות מנוחת הצהריים של יום כיפור, שנת 1973, הפכה ברגע […]
20 בפברואר 2014: המהפכה בשריון מתחילה להפגיז: טכניקות טנקים חדשות תורגלו בצפון
טכניקות חדשות בחיל השריון: מפקדי עוצבת "ברק" למדו תרגולות חדשות, המותאמות לזירות הלחימה השונות והמשתנות, בהשתלמות שנערכה החודש ברמת הגולן כחלק מהרפורמה המקיפה בחיל השריון. בין החידושים שתורגלו: שיטות לתנועה בהיחבא ובהתגנבות, וירי על מטרות מורכבות. ההשתלמות הייתה מוקדשת רובה ככולה ללוחמה בשטחים סבוכים, בנויים או הרריים, תוך התמודדות עם איום גרילה בדמות חוליות נ"ט.
שם | תקופת כהונה כמפקד החטיבה | הערות |
---|---|---|
דן לנר | 1950 - 1964 | |
משה בר כוכבא | אפריל 1964 - מרץ 1971 | |
אברהם ברעם | מרץ 1971 - יוני 1972 | |
אהרן פלד | יוני 1972 - יוני 1973 | |
יצחק בן-שהם | יוני 1973 - אוקטובר 1973 | נהרג במלחמת יום הכיפורים |
יוסי בן-חנן | אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 | נפצע במלחמת יום הכיפורים |
דן ורדי | אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 | נפצע במלחמת יום הכיפורים |
עמוס כץ | אוקטובר 1973 - יוני 1975 | |
עמרם מצנע | יוני 1975 - יולי 1976 | |
יאיר נפשי | יולי 1976 - אוקטובר 1977 | |
יום-טוב תמיר | אוקטובר 1977 - דצמבר 1978 | |
יהודה (יודק'ה) פלד | דצמבר 1978 - ספטמבר 1980 | |
יוסי מלמד | ספטמבר 1980 - מרץ 1982 | |
מאיר דגן | מרץ 1982 - נובמבר 1982 | |
עמירם לוין | נובמבר 1982 - אוגוסט 1984 | |
מיכאל ברקו | אוגוסט 1984 - ינואר 1986 | |
שמואל בן שחר | ינואר 1986 - יוני 1987 | |
בני לידור | יוני 1987 - פברואר 1989 | |
יוסי רווה | פברואר 1989 - מרץ 1991 | |
איל בן ראובן | מרץ 1991 - אוקטובר 1992 | |
מאיר גחטן | אוקטובר 1992 - מאי 1994 | |
חנן ברנשטיין | מאי 1994 - אוגוסט 1995 | |
מתי לשם | אוגוסט 1995 - יוני 1997 | |
אריה טסלר | יוני 1997 - מאי 1999 | |
אריאל פלג | מאי 1999 - מאי 2001 | |
בועז פלג | מאי 2001 - יולי 2003 | |
אגאי יחזקאל | יולי 2003 - ספטמבר 2005 | |
משה שטרית | ספטמבר 2005 - יוני 2007 | |
עפר צפריר | יוני 2007 - יולי 2009 | |
אילן לביא | יולי 2009 - יולי 2011 | |
שמוליק אולינסקי | יולי 2011 - יוני 2013 | |
תומר יפרח | יוני 2013 - אוגוסט 2015 | |
ניר בן דוד | אוגוסט 2015 - 23 ביולי 2017 | |
גל שוחמי | יולי 2017 - אוגוסט 2019 | |
ניר רוזנברג | אוגוסט 2019 - אוגוסט 2021 | |
רועי סבירסקי | אוגוסט 2021 - מאי 2023 | |
אור וולוז'ינסקי | מאי 2023 - | מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל |